איש הר הבית

הממונה על שמירת בית המקדש. יש אומרים שאיש הר הבית היה ממונה על כל המשמרות ששמרו בבית המקדש, הן על משמרות הכהנים והן על משמרות הלויים; ויש אומרים, שאיש הר הבית לא היה ממונה אלא על משמרות הלויים בלבד.

במשנה (מידות א, ב) מסופר, שאיש הר הבית היה מחזר בכל לילה על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקות בידו, כדי שיבחינו בו השומרים בהתקרבו אליהם, וכל משמר שאינו עומד לפניו, אומר לו איש הר הבית: שלום עליך! וכשלא היה משיבו, והיה ניכר שהוא ישן - חובטו במקלו. ורשות היתה לאיש הר הבית, כשמצא את השומר ישן, לשרוף את כסותו, כעונש על אי מילוי תפקידו; וכל השומעים את קולו של השומר הנענש אומרים: מהי הצעקה הנשמעת בעזרה? זהו קולו של בן לוי הסופג מכות, ובגדיו נשרפים, מפני שישן לו על משמרו.

ממשנה זו יש למדים, שדווקא לוי שנמצא ישן על משמרתו היה נענש במלקות ובשריפת בגדו, אבל כהן שנמצא ישן, היו קונסים אותו בדרך אחרת, לפי שכתוב בו (ויקרא כא, ח): "וקדשתו", ומכאן שצריך לנהוג בו כבוד.

ויש סוברים, שאף כהן שנמצא ישן על משמרתו היה נענש במלקות ובשריפת בגדו, והלשון "קול בן לוי לוקה" כולל גם כהנים.

אולם, כאמור, ישנם דעות שאיש הר הבית לא היה ממונה בכלל על משמרות הכהנים, אלא על משמרות הלויים בלבד, ולכן הוא נקרא "איש הר הבית", מקום שמירתם של הלויים, שכן הכהנים היו שומרים בעזרה. ולדעות הסוברות שאיש הר הבית היה ממונה על כל המשמרות שבמקדש, נקרא "איש הר הבית", לפי שהר הבית במובנו הרחב כולל את בית המקדש כולו, או לפי שבהר הבית היתה קביעות מקומו.