דברים שבלב כל אדם

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.

דברים שבלב כל אדם הוא מונח המבטא מצב בו ישנה אומדנא ברורה[1] שהאדם התכוון לדבר מסויים, שבמקום זה אין משתמשים בכלל שדברים שבלב אינם דברים (קידושין מט:), אלא אנו רואים זאת כאמירה מפורשת.

למצב זה, בו ברורה כוונת האדם, קראו מקצת הראשונים (הריטב"א בכ"מ[2]; רבי יהודה בן הרא"ש בתשובה בשו"ת זכרון יהודה סי' פא; ועוד) ובעקבותיהם רבים מהאחרונים[3]: "דברים שבלב כל אדם", כלומר: דברים שבלב (- במחשבה[4]) אך הם גלויים לכל אדם.

הערות שוליים

  1. ע"ע אומדנא דמוכח.
  2. ר' חי' הריטב"א עירובין נב. ד"ה והראב"ד ז"ל; כתובות ג. ד"ה כל דמקדש (- מובא בשטמ"ק שם); שם מג: ד"ה ולטעמיך תגבי (- מובא בשטמ"ק שם); שם עח: ד"ה כתבתינהו לנכסי (- מובא בשטמ"ק שם); שם קא. ד"ה לא שנו; שם נ. ד"ה הא דאמרינן, וד"ה ודילמא שאני; ב"מ טו. ד"ה וכי יפה (- מובא בשטמק שם); ב"ב קמו: ד"ה אומדנא דמוכח; שבועות יא. ד"ה אמר רבה; שם כו: ד"ה והנכון בתירוץ. דברי הריטב"א הנ"ל צוטטו כמה פעמים באח' - ר' שו"ת עונג יום טוב סי' קסח ד"ה ונ"ל בטעם; שו"ת אבני נזר אה"ע סי' קלג ס"ק כ וסי' קסז ס"ק ו.
  3. קצות החשן (סי' יב ס"ק א; סי' קפא ס"ק א; סי' רנ ס"ק ה; סי' רסט ס"ק א; סי' שמח ס"ק ד; אבני מילואים סי' כז ס"ק ט); ספר נחלת שבעה (תשובות סימן פא ד"ה ועוד דבנידון); שו"ת זית רענן (כרך א, בסוגיא דרבוצה סימן א ד"ה ונ"ל דלא, כרך ב סימן מ ד"ה לכן נראה); שו"ת שואל ומשיב (מהדורה א ח"א סי' מד ד"ה ודרך אגב, סי' עב ד"ה להרב החריף, ח"ב סי' נז ד"ה מכתבו מיום, ח"ג סי' לה ד"ה ובזה נראה, סי' נ ד"ה ביום ב', סי' קיז ד"ה שלום וברכה); שו"ת כתב סופר (אה"ע סימן נב (ב), חו"מ סי' כא ד"ה וזאת תורת, סי' לו ד"ה והנה בטוש"ע, ועוד); שו"ת עונג יום טוב (סי' קסז ד"ה ועוד דלפי); שו"ת אבני נזר (יו"ד סי' קמו ס"ק ט, אה"ע סי' קסד ס"ק יג-יד, סי' קסו ס"ק א, סי' קסז כ"פ, רס"י רלג, חו"מ סי' נא כ"פ); שו"ת אחיעזר (ח"א אה"ע סי' כד אות ג, ח"ג סי' כו ד"ה וגם בעצם); חזון איש (שביעית סי' כז אות ז ד"ה הנלקטים בשביעית; יו"ד סי' עז אות ד ד"ה וא"ת א"כ); שו"ת אפרקסתא דעניא (ח"א סי' קנ ד"ה אך לק"מ, ח"ב או"ח סי' ח ד"ה והנה הדברים); שו"ת הר צבי (אה"ע סי' עב, פא); ועוד.
  4. בתנ"ך הלב מסמל את מקום המחשבה, לעומת זאת, בדברי חז"ל פעמים רבות הלב מסמל את הרגש (הרב צב"י טאו שליט"א).