מילון הראי"ה:צדק

◊ אותה השאיפה הכללית היותר נעלה <המוצאת מקום בנפשות היותר נבחרות שבמין האנושי, שהיא העמילן האנושי, כח המקיים המחזיק והמעלה>, אותה השאיפה ההרגשית לעבודת הכלל, לטובו העתיד [א"ה (מהדורת תשס"ב) ב 81 (א"ב ג)]. ◊ השאיפה הכללית לעתיד, היסוד הנושא בכוחו את כל הערך המוסרי היותר רם, הכולל בתוכו את עליית הנשמה האנושית [א"ה (מהדורת תשס"ב) ב 80 (א"ב ג)].

מדת הצדק

המוסר והקדושה [ע"א ד יב מא].

כח הצדק

כח המגשם את הטוב ומגדירו [עפ"י ע"ר א קג]. ע"ע חסד, כח החסד. צדק - ◊ ציורי הצדק מבוטאים מצד היושר שמתכונן על ידם ביחש הצדדי שבין כל מצוי ומצוי, היחש השלם והתמים שבין כל נושא ונושא אל זולתו, בכל מערכות החיים וההויה [ר"מ קלה]. קיבוץ הצבעים כולם, בעריכת כל הכחות כולם על מכונם ועל סדרם, במקומם ושיעורם [שם כא]. ע"ע בנספחות, מדור מחקרים, צדק ואמת. צדק^[1]- ◊ הנטיה הפנימית האדירה שבתוכיות ההויה, שהיא הסגולה הישראלית היותר פנימית ועליונה [עפ"י א' קסב, ע"ה קטו]. צדק - הצדק המופשט - ◊ עומד הוא למעלה מכל ערך של איזה מפעל ומעשה, כי הוא עטור בעטרת שלמות תפארתו האצילית. מתוך זהרו הברור יקבלו כל המעשים כולם בהערכתם המוגבלת, את צורת משפטם [ע"ר א לה]. צדק - הצדק המוחלט - נשמתה של כנסת ישראל. בהתגשמותו כולל הצדק המוחלט את כל הטוב המוסרי שבפעל [עפ"י א"ש ד ז]. ע"ע בנספחות, מדור מחקרים, "צדיק וצדק".

הערות שוליים