נדרי הקדש

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.

נדרים שבהם אדם מחייב את עצמו להביא דבר להקדש.


נאמר בתורה (דברים כג, כב - כד): "כי תדור נדר לה' אלהיך, לא תאחר לשלמו... מוצא שפתיך תשמור, ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך". פסוקים אלו (ופסוקים רבים אחרים, ראה: ויקרא כב, יח; במדבר כט, לט; דברים יב, כו) מדברים בנדרים שאדם נודר להביא קרבן לה', או להקדיש מנכסיו לבדק בית המקדש או למזבח; וכגון שאומר הנודר: "הרי עלי עולה", או שהוא נודב ואומר: "הרי בהמה זו שלמים", או שהוא אומר: "הרי מעות אלו קודש לה'" וכדומה. נדרים אלו נקראים "נדרי הקדש".


דבר שאדם נודר להקדש, הריהו של "גבוה", ואסור הוא בהנאה לכל אדם, גם למקדיש וגם לאחרים.