הראי"ה קוק, עולת ראיה ב, הגדה של פסח, עמ' רעד-רעה
1. ברוך המקום, ברוך הוא, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל, ברוך הוא. כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול.
א. בב' בחי' אנו מדברים מאדון כל יתברך: מהשגחתו, ומרצונו. השגחתו מושגת מצד הבריאה, וכל מקום שנשיג יופי הבריאה וטוב סדרה, ועד כמה טוב ויפה הדבר, וכמה גדול הוא החסד וההטבה, להמציא בריאה כזאת, כ"ז הוא הכל שְבחיו של האדון ית' בתור השגחתו. וכ"מ שאנו מדברים מתכלית התורה ותועלתה ורוממותה להשלים את הכל כ"ז הוא שבח רצונו ית'.
ב. והנה ההשגחה היא חסדו ית', החונן ומיטיב ומרחם ורצונו הוא הכנת משפט צדק, שהוא עיקר השלמות שיבא למשיגים את תכלית הרצון ומתדבקים בשלמותו האמת. והנה מה שמושג לנו מבחי' ההשגחה וטובה היא בהמצאת איש החכם המוכן לקבל טוב בלתי-משוער, והוא ודאי כלי חמדה, ששקול זה כנגד כל העולם.
ג. אבל במה שיצר בהשגחתו את הרשע, עם היותו יודע סופו להיות מורד אור ומוכן לפורעניות, נעלם ממנו תכלית ההשגחה בזה הפרט. אלא שאנו מכירים מתוך הגלוי לנו, שודאי יש גם לזה תכלית נורא, באופן שמוסתר ממנו לגמרי, וגם אותו, אפילו מצד פרטו, לא תוהו בראו.
ד. ולענין הרצון, שהוא התורה, שנתנה לנו, המביאה אותנו להכיר רצונו, הנה תכלית טובת הגילוי הזה מורגש לנו ביותר באיש אשר אינו חכם כ"כ עד שיבין מעצמו אורח האמת, אבל לבבו ישר ומתעורר ע"י מה שרואה לתוּר אחרי האמת, וידו קצרה מהגיע אליו, מה רב טוב שיקבל מהתורה, שעל ידיה יגיע אל סוף תכליתו המתוקן ומקובל וטוב, ובו מורגשת התועלת יותר ממה שמורגש אצל החכם, שאולי הי' משיג מצד חכמתו את אור האמת. אלא שלפי האמת לפי עוצם התכלית של תוה"ק גם החכם לא היה מגיע כלל אל התכלית, לולא תורת אמת שנתן לנו השי"ת בחסדו, אבל המורגש לנו בתועלתה הוא מצד מי שאינו יורד בעצמו לעמקם של דברים, ובאמת כמעט זה כל האדם, רובו ככולו, לאחר ההסתכלות.
ה. אמנם מי שאינו מוכשר כלל, אפי' להתעורר זה, לא יקבל לעולם חכמה אמיתית, ולכאורה הי' נראה כאילו מצידו הי' גילוי רצונו יתברך לו לבטלה או ללא תכלית רם ח"ו, אבל גם בזה ידענו ששֵֹכל האדם כוזב, כי רק לנו נדמה כך, אבל באמת יש סתר עליון, שגם הוא יגיע אל תכלית נשגב מצד גילוי הרצון, ואפילו מה שנתנו בעולם הדברים הרמים ונשגבים ממנו מקבל הוא מהם כל טוב, אבל בחי' זאת נעלמת ממנו.
ו. ולכן אנו מקדימים, קודם סידור ד' כתות שבבנ"א: חכם, רשע, תם, שא"י לשאול, ואומרים: ברוך המקום, שכינוי "מקום" הוא על המצאת העולם בבחי' גבול ומדת הנבראים, והוא מצד הבחי' שאנו משיגים מעט תכלית בריאותו, וזהו מצד היצירה הנכבדה של איש חכם.
ז. ברוך הוא, לשון נסתר, על בחי' הנעלמת מאתנו מצד יצירת הרשע, שאין אנו יודעים סוד ההשגחה בפרטות בזה,
ח. ברוך שנתן תורה לעמו ישראל, וגילה ע"י רצונו ית' להם כדי להגיע אל השלמות, והמושג לנו מעוצם תועלתה הוא בתם, שמוכן לקבל השכלה, ולא לרדת בעצמו עד סוף האמת, ובאמת מצד בחי' האמת בעצמו כל אדם תם הוא, ע"כ תורה צוה לנו מורשה קהלת יעקב, ויעקב איש תם, וע"כ אמר הכ' תתן אמת ליעקב. אבל הרגשתינו בתועלתה במי שמושג לנו קיצורו בעצמותו לולא תורת אמת,
ט. אבל השא"י לשאול אינו מוכן כלל לחכמה, ואיך יקבל תועלת מגילוי הרצון, ומ"מ אנו יודעים שגם הוא מקבל התועלת אפי' מצד פרטו, אלא שהענין מוסתר ממנו, ע"כ אנו אומרים, לעומת ברוך שנתן תורה לעמו ישראל, ברוך הוא על מקום נסתר, נגד השלמת השאי"ל.

2. רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב, הלכה ב
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו, ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.