Rav Kook on Rabbis & Leftists Who "Refuse to Serve" the IDF | Rabbi Ari Shvat | Beit Midrash

קטגוריה משנית

Rav Kook deals with the various opinions in the Talmud & rishonim of whether Uriah, the first husband of Batsheva, was deserving of death as a Mored b'Malchut (disobeying the king's authority). Rav Kook deals with the importance of the checks & balances which necessitate both a strong Jewish government and army, as well as a strong and moral Sanhedrin. He also deals with how every Jewish government, whether a king appointed by prophets, or judges (like Joshua, Gideon, the Maccabees, etc.) accepted by the people, or democratically elected governments all have a similar status regarding the obligation to respect and follow the law, and accordingly, both the "anti-Bibi" refusing pilots, as well as the Haredim who similarly don't follow the law of the land to serve in the IDF's milchamet mitzvah of self-defense, are severely sinning, especially during time of war, and at a time that the IDF is more than willing to meet all of the religious needs, in order to fill the present void of thousands of combat soldiers. They may even have the law of Mored b'Malchut!

4 min read • 51 min listen

The media server is dedicated by the Green family to the souls of their loved ones

1. שבת דף נו ע"א
"את אוריה החתי הכית בחרב", שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת.
["הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל-בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׁכַּב עִם-אִשְׁתִּי; חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ, אִם-אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה." (שמ"ב יא)]
1*. תוספות מסכת שבת דף נו עמוד א
דאמר ליה ואדוני יואב - פ רש"י דמורד במלכות הוה משום דקאמר ואדוני יואב. ואין נראה דאין זה מורד שלא היה בלבו להמליכו ולקרותו מלך אלא כמו שפירש רבינו מאיר דהוי מורד משום דבסיפא דקרא כתיב ואני אבא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי וגו' שדוד אמר לו לעשות ולא רצה לעשות.

Ein Aya (49)

Rabbi Ari Shvat

35 - Road to Hell is Paved with Good Intentions

36 - Rav Kook on Rabbis & Leftists Who "Refuse to Serve" the IDF

37 - Why the Wars & the Soldiers of Israel are Different

2. הראי"ה קוק, עין איה שבת ה, ס על מסכת שבת דף נו ע"א
א. החרב היא המורה תוקף עז המלוכה הנתמכת בכח החיל ואנשי המלחמה, שכ"ז שהעולם עומד הוא על מעמד כזה שהמלחמות הנן צריכות לו, לעתים עכ"פ, הרי תוקף העז והגבורה הנם הדברים היותר נדרשים להיות מלאים עם כל מכשיריהם.
ב. אמנם עז המלוכה מביא לאמץ את כח המלך, כדי שיהיה חפצו שליט ורצונו יהיה רב כח למען יתן עז לעם , ובכל העמים הנה עז העם ותקפו זה הוא קץ הגובה של המוסר , מאין פנות אם באמת העם חפץ בצדק או ברשע, ע"כ יתכן לפי זאת התכונה שיהיה חפץ המלך היסוד היותר עליון לכל פועל ומשפט.
ג. אבל לא כן חפץ ד' בישראל, הצדק והיושר שהם דרכי ד', הם הנם יסודות העולם ויסודות האומה בכללה, ע"כ אם חפץ המלך לא יהיה מיוסד ע"פ צדק, לא יתן עז לעם כשיהיה נעשה ונשלם, כאשר אין חפץ ורצון (אולי צ"ל: לרצון) העם, הגוי כולו, רק אם יהיה חפץ חסד וצדק, שהוא חפץ אל אלהי ישראל ב"ה.
ד. ע"כ, עם כל נטייתו בזה להאדיר את עז כח הממלכה ושלטון חפצה, ע"י הכרת הרחבת שלטון רצון המלך, בכ"ז ראוי היה להשתכל על התכונה המיוחדת של ישראל, שלא יכון בהם שום תוקף ועז רק אם יהיה מיוסד ע"פ אורח חיים של תורת חסד, תורת חיים. ע"כ, היה לך לדונו בסנהדרין, לפחות בפעם הראשון להריגת אדם מטעם מרידה ופגיעה בכבוד המלוכה, כדי להראות שחפץ המלך הוא שליט רק מפני אור הצדק האלהי השורה בקרבו.

3. רש"י, סנהדרין לו ע"א
"ויחגור גם דוד חרבו", באחרונה , נמנו עליו לדונו משום מורד במלכות:

4. תוספות מסכת מגילה דף יד ע"ב, ד"ה מורד במלכות
א. מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה - קשה א"כ היאך גרס פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו. ושם) דדיני נפשות מתחילין מן הצד מדכתיב גבי נבל ויחגרו איש חרבו ויחגור גם דוד חרבו (ש"א כה) והא מורד במלכות הוה ולא בעי למידייניה?!
ב. ועוד קשה היאך ישב דוד בדין והא אין מושיבין מלך בסנהדרין כדאמרינן במסכת סנהדרין פרק כ"ג (דף יח:) וע"ק מפ' במה בהמה יוצאה (שבת דף נו.) גבי אוריה דקאמר שהיה לו לדונו בסנהדרין ואמאי והא מורד במלכות היה?!
ג. וי"ל דהכא ה"פ מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה כשאר דיני נפשות שדנין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה אלא אפילו בו ביום גומרין לחובה והיינו הא דקאמרה ליה אביגיל וכי דנין דיני נפשות בלילה היה לך להמתין לגמור עד למחרת והוא השיב לה מורד במלכות הוה ואין צריך להמתין עד למחר אבל לדונו ודאי צריך וגם לא קשה מהא שישב דוד בסנהדרין דהא דאין מושיבין מלך בסנהדרין היינו משום דלא הוי כבודו להיות יושב ושותק אבל גבי מורד כבודו הוא להיות יושב ושותק לפי שהוא נוגע בדבר.
5 . רמב"ם, הל' מלכים ומלחמותיהם ג, ח
כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא חייב מיתה ואם רצה להרגו יהרג שנאמר "כל איש אשר ימרה את פיך [יומת]" (יהושע א, ח) וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו כשמעי בן גרא ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד ויש לו לאסור ולהכות בשוטין לכבודו אבל לא יפקיר ממון ואם הפקיר הרי זה גזל.
6. רמב"ם, הל' סנהדרין יח, ו
וזה שהרג יהושע עכן , ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין מלכות היה אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה שמא מן העמלין מרי נפש הוא המחכים למות שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכין עצמן מעל הגגות שמא כך זה יבא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג. וכללו של דבר גזירת מלך היא .

7. הראי"ה קוק, שו"ת משפט כהן, עמ' שלו-שלז
אבל אם העמידו ישראל מלך בלא נביא ג"כ הרי זה מלך לכל מצות המלכות ... וזה היה ענין מלכות בית חשמונאי ... וחוץ מזה, נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה . וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לענין כמה משפטי המלוכה, וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל... כל שמנהיג את האומה דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צרכי האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם... כתב הרמב"ם בהל' סנהדרין... שהרג את עכן מדין המלכות ע"פ הודאת עצמו... דלענין משפט המלוכה, שנוגע להנהגת הכלל, ודאי גם שופטים מוסמכים ונשיאים כלליים במקום מלך הם עומדים.

8. רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמותיהם ז, ד- במה דברים אמורים שמחזירין אנשים אלו מעורכי המלחמה? במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
9. רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמותיהם ה, א - אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.