אנציקלופדיה תלמודית:מצבה

הגדרת הערך - איסור הקמת מצבה לעבוד עליה.

האיסור וגדרו

האיסור

אסור להקים מצבה המיועדת לעבודה^[1] - באופן האסור, כגון לעבוד עליה עבודה-זרה*^[2], או אפילו באופן המותר, כגון לעבוד עליה את ה', לסוברים כן^[3] - שנאמר: ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך^[4], ובין אם מקימה כדי לעבוד עליה בעצמו, ובין אם מקימה כדי שיעבדו עליה אחרים, עובר על איסור זה^[5]. איסור הקמת מצבה הנזכר בכתוב: ופסל ומצבה לא תקימו לכם^[6], יש שכתבו בדעת תנאים שאף הוא עוסק בהקמת מצבה על דעת לעבוד עליה^[7], מהם שכתבו שהכתוב: ופסל ומצבה, עוסק בהקמת מצבה לעבודה זרה, ואילו הכתוב: ולא תקים לך מצבה, עוסק בהקמת מצבה לעבודה שמים^[8], ומהם שכתבו שהטעם שנכפל איסור זה, הוא כדי לאסור הקמת מצבה אף לישראל הנמכר לגוי, שלא יאמר שהואיל ואדוניו מקים מצבה, אף לו יהא הדבר מותר^[9]. ויש מן הראשונים סוברים, שאיסור הקמת מצבה הנזכר בכתוב: ופסל ומצבה לא תקימו לכם, אינו עוסק בהקמת מצבה כדי לעבוד עליה, אלא בהקמת מצבה כדי להושיב עליה פסל של עבודה זרה^[10]. על המצוה לבער את מצבות הגוים, הנלמדת מן הכתוב: מצבתם תשברון^[11], ע"ע בעור עבודה זרה^[12]. על המעמיד דיין שאינו הגון, שיש סוברים שהרי הוא כמקים מצבה, ע"ע בית דין^[13].

מהות האיסור

איסור הקמת מצבה, אם נוהג דוקא בהקמת מצבה על דעת לעבוד עליה באופן האסור, או אף בהקמת מצבה על דעת לעבוד עליה באופן המותר, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאין איסור זה נוהג אלא בהקמת מצבה על דעת לעבוד בה באופן האסור^[14] - כגון לעבוד עליה עבודה זרה^[15], או להקריב עליה קרבנות לה' בשעת איסור הבמות^[16] - אבל הקמת מצבה על דעת לעבוד עליה בהיתר, כגון להקריב עליה קרבנות לה' בהיתר, מותרת^[17], שהרי אף האבות* הקימו מצבות כדי לעבוד עליהן לה'^[18]. ב) ויש סוברים שאף הקמת מצבה על דעת לעבוד עליה לה' באופן המותר – כגון להקריב עליה קרבנות לה'^[19] - אסורה^[20], שכיון שהגויים היו עושים מצבה כחוק לעבודה זרה^[21] - שהיו מנסכים על מצבה יין ויוצקים עליה שמן^[22], או שהיו מקריבים עליה קרבנות^[23], וכן היתה להם אבן גדולה מוצבת בפתח בתי האלילים שהיו עומדים עליה הכמרים^[24], או שהיו עושים אותה לזכרון לעבודה זרה^[25] - אסור לעשות כן אף לשם עבודה לשמים^[26]. על החילוקים שבין מצבה למזבח* ובמה*, לסוברים שאף הקמת מצבה כדי לעבוד עליה לה' באופן המותר אסורה, עי' להלן: המצבה.

מנין המצוות

האיסור נמנה במנין-המצוות*^[27]. ויש מן הגאונים שלא מנאוהו^[28], ופירשו אחרונים בדעתם, שאיסור הקמת מצבה אינו נוהג אלא בהקמת מצבה על דעת לעבוד עליה עבודה זרה^[29], וכבר נמנה איסור זה במנין המצות כמצוה אחת עם מצות העשה של שבירת מצבה של עבודה זרה^[30], או שלדעתם אין איסור הקמת מצבה נוהג אלא בהקמת מצבה כדי להקריב עליה קרבנות לה' בשעת איסור הבמות^[31], ונכלל הוא באיסור העלאת-חוץ*^[32].

מלקות

המקים מצבה, חייב מלקות^[33]. ואף על פי שמן הכתוב: לא תקים לך מצבה, למדים אף איסור למעמיד דיין שאינו הגון, לסוברים כן^[34], מכל מקום אין לאו זה חשוב לאו-שבכללות* - שאין לוקים עליו^[35] - לפי שאיסור מצבה מפורש בכתוב, ואיסור המפורש בכתוב, אף במקום שלמדים מאותו כתוב איסור נוסף, לוקים עליו^[36].

קיומה

המקיים מצבה שעשו אחרים, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם בדעת תנאים שעובר אף הוא על איסור הקמת מצבה^[37], שאסרה התורה את הקמת המצבה בלשון "הקמה"^[38], כדי לאסור אף את קיומה^[39].

הקמתה

המעמיד מצבה שכבר עשויה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים שעובר אף הוא על איסור הקמת מצבה^[40].

הקמת מצבה לזמן

המקים מצבה לזמן מסויים בלבד, דהיינו שמקימה על דעת לבטלה לאחר זמן, כתבו אחרונים שאינו עובר באיסור הקמת מצבה^[41], שאין מצבה אלא המיועדת לעבודה לעולם, וכפי שמצינו במצבה שהקים יעקב אבינו, שנאמר: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים^[42], היינו שהקדישה לעולם^[43].

איסור הנאה

המצבה אסורה בהנאה^[44], משעת הקמתה^[45], שנאמר: ופסל ומצבה^[46], הקיש הכתוב את המצבה לפסל, שכשם שפסל אסור בהנאה^[47] - משעת עשייתו^[48] - אף מצבה - משעת הקמתה^[49] - אסורה בהנאה^[50]. ונחלקו אחרונים: יש סוברים שדוקא מצבה המיועדת לעבודה-זרה* אסורה בהנאה, אבל המיועדת לשמים, אף על פי שבכלל איסור הקמת מצבה היא - לסוברים כן^[51] - מכל מקום אינה אסורה בהנאה^[52]. ויש סוברים, שאף מצבה המיועדת לשמים אסורה בהנאה^[53].

קודם בואם של ישראל לערבות מואב

האבות* הקימו מצבות^[54], וכפי שמצינו ביעקב אבינו, שנאמר: ויקח את האבן וגו' וישם אותה מצבה^[55], וכן משה רבנו הקים מצבות^[56], שנאמר: ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה^[57]. בטעם ההיתר להקים מצבות באותה העת, נחלקו ראשונים: יש סוברים שבאותו הזמן לא היתה הקמת המצבות אסורה^[58], אלא אדרבה, היתה היא אהובה לה'^[59], שעדיין לא נאמר: ובחקתיהם לא תלכו^[60], ולא נאסרה הקמת מצבה לישראל אלא לאחר מכן - בבואם לארץ^[61], כשהיו בערבות מואב בשנת הארבעים לצאתם ממצרים^[62] - כשעשאום הגויים לחוק לעבודה-זרה*^[63]. ויש מן הראשונים סוברים בטעם היתר של האבות להקים מצבות, שהמצבות שהקימו האבות לא היו בכלל המצבות שאותן אסרה התורה^[64], שהרי קיימו האבות את כל התורה^[65], מהם שכתבו – לשיטתם שהקמת מצבה כדי לעבוד עליה לשמים אינה בכלל האיסור^[66] – שהמצבות שהקימו האבות היו כדי לעבוד עליהן לשמים^[67], ומהם שכתבו – לשיטתם שהקמת מצבה לזיכרון אינה בכלל האיסור^[68] - שהאבות הקימו מצבות לזיכרון^[69].

בן נח

בן-נח*, נחלקו אחרונים אם מוזהר על איסור הקמת מצבה: א) יש סוברים שבן נח אינו מוזהר על הקמת מצבה, בין לשמים ובין לעבודה-זרה*^[70]. ב) ויש סוברים שבן נח אינו מוזהר על הקמת מצבה לשמים, אך מוזהר על הקמת מצבה לעבודה זרה^[71], שהקמת מצבה לעבודה זרה בכלל אביזריהו* דעבודה זרה היא שמוזהר עליה בן נח^[72]. ג) ויש סוברים שבן נח מוזהר על הקמת מצבה, בין לעבודה זרה ובין לשמים^[73], שאף הקמת מצבה לשמים אסורה משום הרחקה לאיסור עבודה זרה^[74], וכל שאיסורו משום הרחקה מעבודה-זרה* בן נח מוזהר עליו^[75].

המצבה

מהותה

מהות המצבה נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שהמצבה היא אבן אחת^[76] - גדולה^[77] - כמו שנאמר: מצבת אבן^[78]. ויש מן הראשונים סוברים שהמצבה היא בנין העשוי מכמה אבנים^[79], או מעפר^[80].

החילוק בינה לבין במה

בביאור החילוק שבין מצבה - לסוברים שאסור להקימה אף כדי לעבוד עליה עבודה המותרת^[81] - לבמה*, שמותר להקימה ולהקריב עליה בשעת היתר הבמות^[82], יש מן הראשונים שכתבו שהבמה עשויה מבנין של כמה אבנים, לסוברים כן^[83], ואילו המצבה אינה עשויה אלא מאבן אחת, לסוברים כן^[84]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאין חילוק בין במה למצבה^[85], וכתבו שאיסור הקמת מצבה - לשמים^[86] - אינו נוהג אלא בשעת איסור הבמות^[87].

העשויה לזיכרון

מצבה העשויה לזיכרון, כגון אותה שעשה אבשלום, שנאמר: ויצב לו בחיו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי^[88], אינה בכלל איסור מצבה^[89], שלא אסר הכתוב אלא מצבה העשויה לאיסור, לסוברים כן^[90], או שלא אסר הכתוב אלא מצבה העשויה לעבודה^[91]. ויש מן האחרונים מחלקים בין מצבה העשויה לזיכרון לעבודה, שאסור להקימה, לפי שהיו הגויים עושים מצבות לזיכרון לעבודתם, לבין מצבה העשויה לזיכרון שלא לעבודה, שמותר להקימה^[92].

העשויה על קבר

מצבה העשויה על הקבר, אינה בכלל איסור הקמת מצבה^[93], שלא אסר הכתוב אלא הקמת מצבה העשויה לאיסור, לסוברים כן^[94], או שלא אסר הכתוב אלא מצבה העשויה לעבודה^[95].

החילוק בינה לבין מזבח

בביאור החילוק שבין מצבה - לסוברים שאסור להקימה אף כדי לעבוד עליה עבודה המותרת^[96] - למזבח*, שמצוה להקריב עליו קרבנות לה'^[97], יש מן הראשונים שכתבו שהמזבח עשוי מבנין של כמה אבנים^[98] - או מאדמה^[99] - ואילו המצבה אינה עשויה אלא מאבן אחת, לסוברים כן^[100], ועוד, שהמזבח הוא המיועד להעלות עליו קרבנות^[101], ואילו המצבה אינה מיועדת לקרבנות אלא לנסך עליה יין וליצוק עליה שמן^[102]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאין חילוק בין מצבה למזבח, וכתבו בטעם הדבר שמותר לבנות מזבח, משום שהתורה ציותה על כך במפורש^[103].

מזבח

בטעם הדבר שלא אסרה התורה אף את עשיית המזבח שלא במקום שנצטוו להקריב בו – לסוברים שיש חילוק בין מצבה למזבח^[104] - אף על פי שהגויים היו מקריבים קרבנות על מזבחות^[105], מצינו כמה טעמים בראשונים ובאחרונים בדבר^[106]: א) יש מן הראשונים שכתבו שהמצבה היתה חוק לכנענים יותר מן המזבחות^[107], שמצבות היו בכל בתי עבודה זרה שלהם, ואילו מזבחות לא היו אלא בכמה מהם^[108]. ב) ויש שכתבו, שאת המצבה היו עובדי עבודה זרה נוהגים להעמיד בפתח בית אלוהיהם לעמוד עליה הכמרים^[109], ושנא ה' את מעשיהם ואסרה, ואילו מזבח, אף על פי שהיו הגויים מקריבים עליו קרבנות לעבודה זרה, מכל מקום לא אסרו ה', כי היתה רצויה לפניו עבודת הקרבנות לשמים מקודם היות עבודה זרה בעולם^[110]. ג) ויש מן האחרונים שכתבו, שאף על פי שהגויים היו מקריבים לעבודה זרה בין על המזבחות ובין על המצבות, לא נאסר המזבח משום חקות-הגויים*, לפי שאין אסור משום חוקות הגויים פעולה שנוהגים בה הגויים לעבודה זרה, אם פעולה זו נוהגים בה בני אדם אף שלא לשם עבודה זרה, והקרבת קרבנות נוהגים בה בני אדם לעשותה על המזבח אף שלא לשם עבודה זרה, ודוקא מצבה אסורה שאין נוהגים בה אלא לעבודה זרה^[111]. ד) ויש מן האחרונים שכתבו, שהמזבח אין בו משום חקות הגויים, לפי שהוזכר בכתוב להקריב במזבח, וכל מנהג שהוזכר בכתוב, אף על פי שנהגו בו הגויים אין בו איסור חקות הגויים^[112]. ה) ויש מן האחרונים שכתבו, שכיון שהמצבה היתה אהובה על ה' בתחילה, הקפיד עליה ה' יותר במה שהשתמשו בה הגויים לשם עבודה זרה, ולפיכך אסרה ולא את המזבח^[113]. ו) ויש מן האחרונים שכתבו, שכיון שאת המצבה עשו הגוים לעבודה זרה, שנואה היא לשמים, אבל המזבח לא עבדו אותו, אלא נשתמשו בו לצורך עבודה זרה שהיו מקריבים עליהו לעבודה זרה^[114]. ז) ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שדוקא מצבה, שנהגו הגויים להניח עליה עבודה זרה והיו מכבדים אותה^[115], אסרה הכתוב, כדי שלא תידמה עבודת ה' לעבודת עובדי עבודה זרה, אבל מזבח שלא היו מניחים עליו העבודה זרה ולא היו מכבדים אותו, לא אסרו הכתוב^[116]. ח) ויש מן האחרונים שפירשו שמצבה שהקימו האבות^[117], היתה לזכרון לעבודת ה', ואסרה הכתוב כי עשויים לטעות ולעבדה, מה שאין כן במזבח, שכיון שלא עמד לזכרון, אין לחוש שמא יטעו לעבדו^[118].

הערות שוליים