אנציקלופדיה תלמודית:נבלת עוף טהור

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - אחד מאבות-הטומאות*.

מהותה וגדרה

מהותה

נבלת עוף טהור היא אחד מאבות-הטומאות*, שמן התורה יש אחד עשר אבות, ואחד מהם הוא נבלה, ובאב של נבלה יש שני אבות, ואחד מהם הוא נבלת עוף טהור[1].

טומאת נבלת עוף טהור, לא נזכרה במפורש בתורה, אלא היא מדברי קבלה והסמיכוה על הכתוב "וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב"[2], קיבלו שכתוב זה נאמר בנבלת העוף הטהור דוקא, שאינו נאסר, אלא משום נבלה וטרפה הוא שמטמא[3], וכן הכתוב "נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה"[4], אמרו שמדבר בנבלת עוף טהור, שאינה מטמאה אלא באכילתה[5], ואף על פי שלא נאמרה בפירוש בתורה, הרי היא אב הטומאה מן התורה[6].

נבלת עוף טהור קרויה "טומאה חמורה"[7], שאף על פי שאינה מטמאה במגע ובמשא, מכל מקום מטמאה אדם בבית הבליעה שלו ובבגדים שעליו[8].

נבלת עוף טהור חשובה חידוש[9], שלא מצינו בתורה טומאה כזו שאין לו טומאה מבחוץ ואילו בבית הבליעה מטמא[10], ומטעם זה שהיא חידוש, אמרו שלא למדים ממנה דינים[11].

גדר הטומאה

גדר הטומאה, נחלקו בה אחרונים: א) יש מן האחרונים שכתבו שנחלקו בו תנאים, שלדעת ר' מאיר בבריתא, טומאת נבלת עוף טהור היא טומאת אכילה, מצד עצם מעשה האכילה, ולכן לדעתו אם בלע כמה חתיכות בזו אחר זו בתוך שיעור של אכילת כזית-בכדי-אכילת-פרס*, אף כשלא היה כזית בבית הבליעה בבת אחת, מצטרפות לטומאה, כמו שמצינו בשאר איסורי אכילה[12], ולדעת התנא בתורת כהנים, אינה מצד עצם מעשה האכילה, אלא טומאת מקום, שכך היא גזירת הכתוב בנבלת עוף טהור, שאם היה כזית במקום בית הבליעה שהוא מקום מעשה האכילה, מטמאה[13], וכך לדעתם סובר רבא שאמר שבית הבליעה של נבלת עוף טהור חשוב בית הסתרים ולא מקום בלוע[14], ובמקום בית הסתרים הרי עדיין לא נעשית אכילה[15], וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שלהלכה טומאת נבלת עוף טהור בבית הבליעה אינה אלא טומאת מקום[16]. ומאותם אחרונים, יש שכתבו שאינה מטמאה בבית הבליעה אלא כשבאה לשם בדרך אכילה, וצריך שיתמלאו בה כל גדרי אכילה ותנאיה[17]. ויש שכתבו, שמטמאה אף שלא בדרך אכילה[18]. טומאת מקום זו, יש שביארו שאינה מצד המגע בבית הבליעה, אלא כל שנמצא כזית בבית הבליעה, אף על פי שאינו נוגע בו, מטמא[19].

ב) ויש מן האחרונים סוברים שנע"ט מטמאה היא טומאת מגע, שבמגע בבית הבליעה נטמא[20].

ג) ויש מן הראשונים האחרונים שכתבו שטומאת נבלת עוף טהור בבית הבליעה היא מדין טומאת משא[21], ונתחדש שאינה מטמאה אלא בבית הבליעה[22].

ד) ויש מן האחרונים שכתבו שטומאת נבלת עוף טהור בבית הבליעה היא טומאת אכילה[23], ונתחדש כאן שכל שהוא דרך אכילה לענין איסור, בנבלת עוף טהור גם מטמא, שכן טומאה זו נלמדת מהכתוב "וכל נפש אשר תאכל וכו'"[24], הרי שהתורה החשיבתה לאכילה[25]. ולדעתם, זהו שלמדו מגזירת הכתוב "אשר תאכל" שאינה מטמאה אלא בכניסתה לבית הבליעה ולא ביציאתה, וכגון שהקיאה[26], שהטומאה היא טומאת אכילה ואינה אלא בדרך אכילה, היינו בבליעה ולא בהקאה[27].

חפץ של טומאה

נבלת עוף טהור, כתבו אחרונים שיש לה טומאה בגופה עוד קודם שתבוא לבית הבליעה[28], שהרי סופה לטמא טומאה חמורה[29], ואין נחשב סופו לטמא טומאה חמורה אלא כשיש חלות טומאה עליו מתחילה, ולא כשמחוסר מעשה המכשירו לטומאה[30], שהטומאה כבר נמצאת בדבר המטמא אך חסרים התנאים שיטמא, ובנבלת עוף טהור הטומאה קיימת אלא שכדי שתטמא בפועל צריכה להיכנס בבית הבליעה, ולדעתם זה הטעם שנע"ט מטמאה אוכלים ומשקים בלי הכשר[31]. ויש מן האחרונים שכתבו שאינה חשובה של חפץ של טומאה, אלא שכאשר באה לבית הבליעה מטמאה, ולדעתם זה הטעם שהמולק עוף חולין בעזרה אינו עובר על איסור משום מביא טומאה למקדש[32]. ויש מן האחרונים שכתבו יותר מזה, שאף בבית הבליעה אין לה טומאה בעצם אלא גזירת הכתוב היא שהאוכלה מטמא, וזה הטעם לדעתם שיש טומאת נע"ט בעוף חי שניקב הושט שלו, שנעשה נבלה[33], אף שבבהמה אין טומאת נבלה מחיים[34].

נפסלה מאכילה

נבלת עוף טהור שנפסלה מאכילת כלב, טהורה[35], אבל אם עדיין ראויה לאכילת אדם, מטמאה[36]. וכתבו אחרונים, שאף שתנאי לטומאה הוא שיהיה בדרך אכילה[37], היינו לענין מעשה האכילה, ולא מצד המאכל, ומאכל שנפסל מאכילת אדם שאינו חשוב אכילה, הוא חסרון במאכל[38]. ויש שכתבו, שאף לסוברים שטומאת נע"ט אינה אלא מדין אכילה[39], מכל מקום התורה החשיבתה כאוכל אף כשאינה ראויה למאכל אדם[40]. ויש מן האחרונים שצידדו לומר שאף כשנפסלה מאכילת אדם, טהורה, שלדעתם טומאת נע"ט אינה אלא מדין אכילה, וכל שנפסל מאכילת אדם אינו אכילה[41].

טומאת הבולע

אופן הטומאה

נבלת עוף טהור, אינה מטמאה אלא כשהיא בשיעור כזית בבית הבליעה[42], ואינה מטמאה לא במגע ולא במשא ולא כשהיא בתוך הפה, אלא בתוך בית הבליעה, שנאמר: וכל נפש אשר תאכל וכו'[43], אינה מטמאה אלא כשהיא בבית הנפש[44], היינו בית הבליעה[45].

טומאת הבולע

הבולע כזית מנבלת עוף טהור, טעון טבילה והערב שמש, שנאמר: וכל נפש אשר תאכל נבלה וכו' ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר[46]. אבל אחר הבליעה, אף על פי שהיא עדיין בתוך מעיו ולא נתעכלה, אינו מטמא בה, וכיון שטבל והגיע הערב שמש, נטהר[47].

לטמא אחרים

בעודה בבית הבליעה, הבולע דינו כאב הטומאה, ומטמא את בגדיו או כלים שנגע בהם[48], אבל אם נגע באדם או בכלי חרס, אינם נטמאים[49]. לסוברים שאף אם לא היה בבית הבליעה כזית בבת אחת אלא בתוך כדי אכילת פרס, נטמא[50], יש מן האחרונים שכתבו, שבמשהו האחרון שנשלמה הכזית נטמא ונטמאו הבגדים והכלים שנוגע[51], ויש מן האחרונים שצידדו לומר, שאף מכל מקום אינו מטמא בגדים אלא כשהיה כזית בבית הבליעה בבת אחת[52].

לאחר שבלע, כיון שפרש ממטמאיו, הרי הוא ראשון לטומאה, ואינו מטמא כלים[53].

שיעורה

השיעור שמטמא בבית הבליעה הוא בכזית[54], ונלמד מייתור הכתוב "נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה"[55], שהרי כבר דרשו דין נבלת עוף טהור מהכתוב "וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה"[56], ולומדים מ"לא יאכל" שאינו מטמא אלא כשיעור איסור אכילתו, שהוא בכזית[57].

בליעה בהפסקות

בלע בכמה פעמים פחות מכזית, ולא היה שיעור כזית בבית הבליעה בבת אחת, אלא ששיעור כל הבליעות עולה לכזית, נחלקו בו אחרונים: א) יש מן האחרונים סוברים בדעת ר' מאיר, שאם בלע כל שיעור הכזית בתוך שיעור זמן של כדי אכילת פרס[58], נטמא[59]. ומהם שכתבו שכן דעת ראשונים להלכה[60]. ובטעם הדבר, כתבו אחרונים שלדעה זו טומאת נע"ט היא טומאת אכילה, ובדיני אכילה כל שאוכל כזית בכדי אכילת פרס, חשוב אכילה[61], ויש שכתבו שאף לסוברים שטומאת נע"ט היא מדין טומאת מגע[62], גזירת הכתוב שאף נע"ט בפחות משיעור מצטרפים לשיעור[63]. ב) ויש מן האחרונים סוברים בדעת ר' מאיר, וכן יש מן האחרונים שכתבו כן בדעת התורת כהנים ובדעת ראשונים להלכה, שאינה מטמאה[64], שכיון שלא באו יחד בבית הבליעה אין זה דרך אכילה[65], או שאין טומאות בפחות משיעור מצטרפות לשיעור[66], או שנבלת עוף טהור אינה מטמאה אלא מצד טומאת מקום ולא מדין אכילה, ולכן אינו נטמא אלא כשיש כזית בבת אחת בבית הבליעה[67].

בלע בכמה פעמים פחות מכזית, באופן שהיה שיעור כזית בבית הבליעה בבת אחת, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ר' מאיר שאינו נטמא אלא כשכל הבליעות היו בתוך שיעור של כדי אכילת פרס, נטמא[68]. ויש מן האחרונים שצידדו לומר בדעת ראשונים להלכה, שכל שהיה שיעור כזית בבת אחת בבית הבליעה, אף אם בלע בכמה פעמים במשך זמן של יותר מכדי אכילת פרס, נטמא[69].

צירוף שיעורים

אכל חצי כזית מנבלת עוף טהור וירד וטבל, ואחר אכל חצי זית, טמא[70], אכל כזית או יותר וטבל וחזר ואכל חצי זית, צידדו אחרונים לומר שהוא טהור, שכיון שנטמא באכילה ראשונה ונטהר ממנה שוב אין החצי זית שאחר הטבילה מצטרף לשיעור שאכל קודם הטבילה כדי לטמא בכזית[71].

אבר או עוף שלם

בלע ממנה אבר שלם, ואפילו ציפור שלמה, אינם מטמאים אלא כשיש בו כזית[72], ואף על פי שלענין איסורי אכילה, דבר שהוא שלם חייבים עליו בכל שהוא[73], בנבלת עוף טהור יש גזרת הכתוב שצריך כזית דוקא[74].

חלקי העוף

הכנפים - הנוצות הגדולות של העוף[75], או הנוצות הדקות הנשארות לאחר מריטת הנוצות הגסות[76] - אינן מצטרפות לשיעור כזית[77], שאינן אלא יד* לטומאה, וכל שהוא יד אינו מצטרף לשיעור טומאה[78]. הנוצה - הנוצות הדקות[79], או הנוצה הדקה מן הדקה הנשארת לאחר מריטת הכנפים[80] - לדעת תנא קמא אינה מצטרפת[81], שאף היא יד[82], ולדעת ר' ישמעאל מצטרפת[83], שנחשבת כשומר*, ושומר מצטרף לטומאה[84], או משום שנאכלת עם נבלת העוף הטהור[85]. הלכה שאינה מצטרפת[86].

החרטום - המקור[87] - והצפרניים מצטרפים[88], והיינו המקומות הרכים בהם הסמוכים לבשר, שכאשר יחתכום מן העוף כשהוא חי מבצבץ דם ממקום החתך[89]. וכתבו אחרונים, שאף כשהם בפני עצמם ויש בהם שיעור כזית, מטמאים, שהם בשר גמור[90].

ראשי אגפים וראש הזנב - קצוות הכנפיים וקצה הזנב אחרי מריטת הנוצות[91] - לדעת תנא קמא אין מצטרפים[92], שבדרך כלל אינם ראויים לאכילה ורגילים להשליכם[93], ולדעת ר' יוסי מצטרפים, שכן מניחים בפטומות[94], היינו שבעופות המפוטמים הם ראויים לאכילה ואוכלים אותם עמו[95]. והלכה שאין מצטרפים[96]. ויש מן האחרונים שצידדו לומר שלדעת תנא קמא - וכן להלכה - אף בפטומות אינם מצטרפים[97].

עצמות, אפילו הרכות, אינן מצטרפות[98].

דבר העוטף את הנע"ט

כאשר יש דבר העוטף את נבלת העוף, אם הוא חזרת וכיוצא בה, אף על פי שלא נגע בגרונו, טמא, ואם הוא סיב, טהור[99]. לסוברים שטומאת נע"ט היא מדין אכילה[100], וכן לסוברים שטומאת נע"ט היא מדין טומאת מקום אלא שצריך שתהיה על ידי מעשה אכילה[101], יש שכתבו הטעם, שבחזרת שהיא דבר הנאכל, אכילת הנע"ט כשהיא כרוכה בה הרי זה דרך אכילה, ובסיב שאינו דבר הנאכל, אכיל הנע"ט כשהיא כרוכה בו, אין זה דרך אכילה[102]. ולסוברים שטומאת נע"ט היא טומאת מקום, מצד עצם הימצאות הנע"ט בבית הבליעה[103], יש שכתבו הטעם שבחזרת, אינו חשוב שיש חציצה בין בית הבליעה לנע"ט[104], וחשוב שהיא נמצאת בבית הבליעה, ובסיב, חשוב שיש חציצה, ואינו חשוב שהנע"ט נמצאת בבית הבליעה[105].

המינים החוצצים

המינים שחשובים חציצה, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו, שכל שהוא מין מאכל, כגון חזרת, חשוב מין במינו עם הנע"ט ואינו חוצץ, וכל שאינו מין מאכל, כגון סיב, חוצץ[106]. ויש מן האחרונים שכתבו, שכל שנאכל ללפת בו את הנע"ט, כגון חזרת, אינו חוצץ, וכל שאינו נאכל ללפת, חוצץ, אפילו הוא מאכל[107].

דרך יציאתה

נבלת עוף טהור אינה מטמאה אלא בכניסתה לבית הבליעה, היינו בבליעתה ולא ביציאתה, כגון שהקיאה, שנאמר: אשר תאכל[108], בדרך אכילתה היא מטמאה ואינה מטמאה דרך יציאתה[109], ולכן הבולע נבילת עוף טהור ואחר שבלעה, קודם שנתעכלה במעי, הקיאה, כשיוצאת מגרונו אינו מטמא בגדים[110]. ואף על פי שביציאתה היא נמצאת בבית הבליעה, וטומאת נע"ט בבית הבליעה טומאת מקום היא[111], גזירת הכתוב למעט כשאינה באה לשם דרך אכילה אלא דרך יציאה[112].

הקיאה לגמרי וחזר ובלעה, מטמאה בבית הבליעה[113].

בית הבליעה

בית הבליעה, שהוא בית הנפש[114], כתבו אחרונים שהוא הבשר הסוגר את המעי ונפתח בשעת הבליעה, וכל רחבו נקרא בית הבליעה[115].

המקום בבית הבליעה

המקום בבית הבליעה שמטמא - שבבית הבליעה יש מקום שיכול להחזיר המאכל משם, ויש מקום שאינו יכול להחזיר המאכל משם[116] - יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו, שאפילו במקום שיכול להחזירו משם, טמא[117], ומן האחרונים יש שכתבו הטעם שטומאת נע"ט היא טומאת מקום[118] ואינה מחמת מעשה אכילה, ודוקא באכילה, אינו חשוב אכילה אלא כשהגיע למקום שאינו יכול להחזירו[119], וכן לסוברים שטומאת נע"ט היא מגע[120], כתבו אחרונים שמטמא כבר בתחילת בית הבליעה[121]. ויש מן האחרונים שכתבו, שאינו מטמא אלא במקום שאינו יכול להחזירו, שלדעתם טומאת נע"ט היא טומאת אכילה[122], ואינו חשוב אכילה אלא כשהעבירו למקום שאי אפשר להחזירו[123]. ויש מן האחרונים שנסתפקו אם כשהיה במקום שיכול להחזירו נטמא, שנסתפקו בכל הדינים שתלויים באכילה אם במקום זה חשובה אכילה[124].

מקצתו בפיו ומקצתו בבית הבליעה

בלע נבלת עוף טהור, באופן שמקצתה בבית הבליעה ומקצתה בתוך פיו, כגון שבלע מעי של נע"ט, אם יש בבית הבליעה כזית, יש מן הראשונים שכתבו שנטמא[125], וכתבו אחרונים, שלדעתם זוהי שאמר אילפא, שביצי נבלת עוף טהור מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים, מבפנים מטמאים בגדים בבית הבליעה, מבחוץ אין מטמאים בגדים בבית הבליעה[126]. וכתבו אחרונים, שדוקא כאשר יש בבית הבליעה כזית שלם נטמא, אבל כשאין כזית בפנים, אפילו יש רוב כזית, אינו נטמא[127]. ויש שביארו, שלדעה זו טומאת נע"ט אינה טומאת אכילה אלא טומאת מקום, ולכן צריך שיהיה כל הזית בבית הבליעה, ואין מצטרף הבשר שבפה לשיעור כזית[128].

מחשבה

נבלת עוף טהור, אינה צריכה מחשבה - שיחשוב עליה לאכילת אדם[129] - כדי לטמא בבית הבליעה, וכל שבלע ממנה כזית מטמאה בבית הבליעה[130], שלטומאת בית הבליעה התורה החשיבתה לאוכל לטמא, כנאמר "וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה"[131].

שתיה

שתיה של נבלת עוף טהור, כגון שהמחהו באור וגמעו, מטמאה כאכילה[132], שדרשו מהמילה "נפש" בכתוב "וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה"[133], לרבות את השותה[134]. יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שכוונת הדרשה שאכילה שבכתוב כוללת גם שתיה[135]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שכוונת הדרשה לומר שבכלל טומאת נבלת עוף טהור אף משקים היוצאים מהם, אבל עצם הדין ששתיה בכלל אכילה הוא דין כללי בתורה ולא נצרך לכתוב מיוחד[136]. וכן בדעת הסוברים שטומאת נע"ט היא טומאת מקום[137], יש שכתבו שהריבוי של שתיה אינו נצרך על עצם המעשה, שכיון שהנע"ט נמצאת בבית הבליעה, מה לי אם באה באכילה או בשתיה, אלא נצרך לרבות שאף כאשר הנע"ט הינה מחויה בצורה של משקה, לא פקע ממנה שם "נבילה" ומטמאה[138]

המחהו בחמה וגמעו, טהור, שהרי הסריחו[139].

דבר המאוס

נבלת עוף טהור שנמאסה ואין דרך לאכלה, יש מן הראשונים שכתבו בדעת אמוראים שנטמא, ואין אומרים שבטלה דעתו אצל כל אדם[140], ולכן עוף טהור שמת מחוליו, וסמוך למיתתו יצאו מעיו ובהם ביצים, האוכלם נטמא אף על פי שמאוסים[141].

שלא כדרך אכילה

בלע נבלת עוף טהור שלא כדרך אכילה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת אמוראים שאינו נטמא[142], שלדעתם טומאת נע"ט היא טומאת אכילה[143], ולכן המכניס ראשו לתוך מעיו של עוף טהור ואכל ביצים שבתוכם, אינו נטמא אלא משום שדרך אכילה בכך[144]. לסוברים שטומאת נע"ט היא טומאת מקום[145], יש שכתבו שמכל מקום אינו נטמא אלא בדרך אכילה[146], ויש שכתבו שנטמא אף שלא בדרך אכילה[147].

טומאת אוכלים

השיעור

נבלת עוף טהור מטמאה אוכלים כאשר יש בה שיעור כביצה[148]. כאשר נמצאת בתוך פיו, לדעת ר' מאיר, הסובר שכל דבר שסופו לטמא טומאה חמורה מטמא מאליו טומאה קלה אפילו כשהוא אינו ראוי עתה לקבל טומאה[149], כיון שסופה לטמא טומאה חמורה בכזית כשתהיה בבית הבליעה, מטמאה אוכלים אף בכזית, ולחכמים, הסוברים דבר שסופו לטמא טומאה חמורה אינו מטמא טומאה קלה עד שיהיה ראוי לקבל טומאה[150], אינו מטמא בכזית[151]. כאשר נמצאת על הקרקע, אף לר' מאיר אינה מטמאה אלא בכביצה, שהרי לא הגיעה לסוף טומאה חמורה, שמא לא תיכנס לבית הבליעה לעולם[152]. כאשר נמצאת בידו, כיון שכדי להגיע לסוף טומאה חמורה אינו חסר אלא קירבה לפיו, מחוסר קירבה אינו מחוסר מעשה, ומטמא בכזית[153]. להלכה, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שאין נע"ט מטמאה אוכלים אלא בכביצה[154].

מחשבה

נבלת עוף טהור, כאשר בסתם עומדת לאכילה באותו מקום, כגון בשווקים - שיש רוב עם הבאים לשוק ורגילים לאכול עופות[155] - אינה צריכה מחשבה להחשיבה כאוכל כדי לטמא טומאת אוכלים[156], שאם יגע בה שרץ תיטמא ואם אחר כך תיגע באוכלים כשרים תטמאם[157], וכאשר אינה עומדת לאכילה, כגון בכפרים - שלא נהגו לאכלה שם[158] - צריכה מחשבה להחשיבה אוכל כדי לטמא טומאת אוכלים[159].

הכשר

נבלת עוף טהור אינה צריכה הכשר כדי לטמא אוכלים אחרים, והרי היא כאוכל ראשון לטומאה אף על פי שלא נגע בה טומאה אחרת[160]. ויש מן הראשונים שכתבו שנחלקו בזה תנאים, שלדעת חכמים אינה מטמאה עד שקבל טומאה ממקום אחר, ולדעת ר' ישמעאל מטמאה אף כשלא קיבלה טומאה ממקום אחר, והלכה כר' ישמעאל[161].

הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע אבות הטומאות ציונים 5, 8-13.
  2. ↑ ויקרא יז טו.
  3. ↑ רמב"ם בפהמ"ש לרמב"ם טהרות פ"א מ"א ובהל' שאר אבות הטומאה פ"ג ה"א.
  4. ↑ ויקרא כב ח.
  5. ↑ תו"כ שמיני פרק יא, ועי' קרבן אהרן שם; עי' חולין ק ב ורש"י שם.
  6. ↑ פהמ"ש לרמב"ם הקדמה למס' כלים, ועי' אבות הטומאה שם. ועי' לעיל.
  7. ↑ תו"כ צו סוף פרשה י וברייתא כריתות כ ב.
  8. ↑ שמ"ק כריתות שם אות כז בשם גליון; ר"ש משנץ לתו"כ שם.
  9. ↑ זבחים ע א.
  10. ↑ רש"י שם.
  11. ↑ עי' חולין לד א
  12. ↑ ע"ע כזית בכדי א"פ. ר' מאיר בבריתא זבחים ע א (ועי' חזו"א שבציון 60 בד' תוס' שאפשר שר"י שם מודה), וחי' ר"ח הלוי שאר אבות הטומאה פ"ג ה"א בדעתו.
  13. ↑ עי' תו"כ אחרי מות פרק יב וחי' הר"ח שם, שלכן היה הו"א לומר שתטמא גם דרך יציאתה, והיה צריך דרשה למעט, עי' תו"כ שם, שאם נאמר שהיא טומאת אכילה, פשוט שלא תטמא דרך יציאתה.
  14. ↑ נדה מב ב, ועי' ד' אביי שם שהוא מקום בלוע.
  15. ↑ חי' הר"ח שם.
  16. ↑ רמב"ם שאר אבות הטומאה פ"ג ה"א, שנקט שיעור כזית והשמיט דין בכדי א"פ, וחי' הר"ח שם בדעתו; קהלות יעקב שבועות סי' ו אות א בד' הרמב"ם.
  17. ↑ קה"י שם אות א-ב, שלכן הוצרך הרמב"ם שם ה"י לומר שהשותה בכלל אוכל, ועי' ציון 136, ולכאו' בזה מיושבת הגרי"ז זבחים ע א שבציון 24 על הר"ח שבציון 14.
  18. ↑ עי' שעורי הרמ"ד הלוי זבחים סט ב (עמ' שפב) ד"ה ואפשר ליישב, ועי' ציון 148.
  19. ↑ שעורי רמ"ד הלוי זבחים ח"ג סט ב (עמ' שפ אות ד), בדעת הר"ח שם, ועי' ציון 99 ואילך לענין חציצה.
  20. ↑ עי' כס"מ שאר אה"ט פ"ג ה"ג שטומאת נע"ט היא טומאת מגע, וקה"י טהרות סי' מ ד"ה והכ"מ בדעתו (ויישב בזה את קו' החכ"צ סי' קז שהק' שאין נע"ט טומאת מגע); שו"ת נחלת יהושע (קורצר) יו"ד סי' טו, ומאריך שם בראיות; עי' משנת ר' אהרן טהרות סי' כז אות ו; חזון יחזקאל לתוספתא שבועות פ"א (דף ח א) ד"ה אבל הרמב"ם, בד' הרמב"ם שהשמיט דין כזית בכדא"פ, משום שטומאת נע"ט היא מגע בבית הבליעה ואין נוגע וחוזר ונוגע; עי' חקירות והארות (פישמן) עמ' נה, שכ"מ מפהמ"ש לרמב"ם זבים פ"ה מ"י, שכל שמטמא בנגיעה מטמא שנים ופוסל אחד, והרי נע"ט מטמאה שנים ופוסלת אחד, ועי' משנה אחרונה שם שהק' על הרמב"ם שהרי נע"ט מטמא שנים וכו' אע"פ שאינו טומאת מגע. ועי' או"ש שבציון 67.
  21. ↑ פי' הראב"ד לתו"כ צו פרשה י אות יא, ושם שהיא טומאת בית הסתרים ואין אדם מטמא מבית הסתרים במגע אלא במשא; ערול"נ כריתות כא א; עי' ערוה"ש טהרות סי' קכט ד. ועי' אתוון דאורייתא כלל א (דף ה א) שהאריך לדחות, ותמה מדין כרכו בסיב שבציון 100, שאם היא טומאת משא, מדוע אם כרכו בסיב אינו נטמא.
  22. ↑ ערול"נ שם; ערוה"ש שם.
  23. ↑ מנ"ח להלן; חכם צבי סי' קז; אתוון דאורייתא כלל א, ועי"ש שהאריך להוכיח ע"פ גמ' שונות; שו"ת ברית אברהם (פצנובסקי) יו"ד סי' כד; חי' הגרי"ז זבחים ע א, שהק' על הר"ח שבציון 14 שהרי בגמ' זבחים ע א באכילת נע"ט נאמר דינים דרך אכילתו, ומ' שטומאת אכילה היא; חזו"א בגליונות לחי' הר"ח שם וזבים סי' ד ס"ק ט ד"ה אמנם.
  24. ↑ ויקרא יז טו, ועי' ציון 2.
  25. ↑ מנ"ח מ' קסא (מהד' מכון י-ם אות טו), ועי"ש שכ"נ ד' הרמב"ם.
  26. ↑ עי' ציון 110.
  27. ↑ אתוון דאורייתא כלל א ד"ה וע"ע שם.
  28. ↑ נאות יעקב שם אות ב; חי' הגרי"ז זבחים קה א ד"ה ונראה, ע"פ הרמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"ב, ועי' בגרי"ז שם, ; חקירות והארות (פישמן) עמ' נו ד"ה והנה.
  29. ↑ עי' חולין קכא ב. נאות יעקב שם; חי' הגרי"ז שם, ושם, ששונה טומאת נע"ט מפרים הנשרפים, שבנע"ט חל עליה בעצמה טומאת אוכלים; חקירות והארות שם.
  30. ↑ עי' זבחים קה א. נאות יעקב שם; חקירות והארות שם.
  31. ↑ טהרות פ"א מ"א ורמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"ב. חקירות והארות שם.
  32. ↑ עי' נזיר כט א-ב: תאמר בנקבה ששני איסורים, ומ' שמלבד איסור חולין בעזרה ומליקה, ומ' שאין איסור משום מביא טומאה. בית הלוי ח"א סי' ב אות ח, ודבריו צ"ב מהרמב"ם פהמ"ש טהרות פ"א מ"א: ודע שהיא עצמה אף על פי שלא נגעה בה טומאה כלל הרי היא טמאה ומטמא טומאת אכלין ואף על פי שלא נגעה בה טומאה.
  33. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ג הי"ט.
  34. ↑ ע"ע נבלה. שו"ת ברית אברהם (פצנובסקי) יו"ד סי' כד אות ד, והובא בנאות יעקב (כהנא-שפירא) סי' ט, והאריך לדחותו.
  35. ↑ טהרות פ"ח מ"ו; נזיר נ א; בכורות כג ב; רמב"ם שאר אבות הטומאה פ"ג הי"א.
  36. ↑ כ"מ ברמב"ם שם, ועי' מנ"ח להלן.
  37. ↑ עי' ציון 18.
  38. ↑ קה"י שבועות סי' ו אות ה.
  39. ↑ עי' ציון 24 ואילך.
  40. ↑ חזו"א טבו"י בהוספה לסי' ד אות ד"ה והנה: ואפשר וכו'.
  41. ↑ מנ"ח מ' קסא ד"ה אך קשה, ועי"ש שהתקשה בד' הרמב"ם שבציון הקודם ונשאר בצ"ע; אתוון דאורייתא כלל א.
  42. ↑ משנה טהרות פ"א מ"א.
  43. ↑ ויקרא יז טו.
  44. ↑ תו"כ אחרי מות פרק יב; רמב"ם שאר אבות הטומאה פ"ג ה"א.
  45. ↑ קרי"ס שאר אה"ט שם.
  46. ↑ ויקרא יז טו. טהרות פ"א מ"א; רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"א.
  47. ↑ עי' בריתא חולין עא א ורש"י שם ור"א מזרחי ויקרא יז טו; קרי"ס שאר אה"ט פ"ג.
  48. ↑ זבים פ"ה מ"ט; רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"א.
  49. ↑ רמב"ם שם. ועי' ערוה"ש טהרות סי' קכט ד, שאף כאשר הנע"ט בבית הבליעה, אין האדם עצמו חשוב אב הטומאה, אלא הנע"ט היא שמטמאה, ואחר שירדה מבית הבליעה, כיון שנמצאת בבית הסתרים שוב אינה מטמאה.
  50. ↑ עי' ציונים 60, 61.
  51. ↑ מנ"ח מ' קסא (מהד' מכון י-ם אות טו ד"ה ודין).
  52. ↑ חזו"א טהרות סי' א אות א.
  53. ↑ עי' תו"כ אחרי מות פרק יב; רמב"ם שם.
  54. ↑ טהרות פ"א מ"א; זבחים ע א; רמב"ם שאר אבות הטומאה פ"ג ה"א.
  55. ↑ ויקרא כב ח.
  56. ↑ שם יז טו.
  57. ↑ ר' מאיר זבחים ע א ורש"י שם.
  58. ↑ על שיעור זמן זה, ע"ע כזית בכדא"פ.
  59. ↑ מנ"ח מ' קסא (מד' מכון י-ם אות טו ד"ה אך קשה) וחי' ר"ח הלוי שאר אבות הטומאה פ"ג ה"א ובי' הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג לאוין ל"ת עו-עח ד"ה איברא וחזו"א טהרות סי' א, בדעת ר' מאיר בבריתא זבחים ע א, ועי' רי"פ שם שהוא ככל צירוף כזית בכא"פ בתורה, ועי"ש עוד בראיתו מזבחים ע א. ועי' חזו"א שם ע"פ תוס' שם ד"ה לשיעור, שאפשר שאף ר' יהודה שם מודה בזה, אע"ג שאין לו ייתור בפס'.
  60. ↑ מנ"ח שם, בד' הרמב"ם, ועי"ש שאף שבהל' שאר אבות הטומאה פ"ג ה"א השמיט דין בכדא"פ, סמך על דבריו בהל' מאכ"א פי"ד ה"ח לענין איסורי אכילה.
  61. ↑ מנ"ח ור"ח שם ושם.
  62. ↑ עי' ציון 21.
  63. ↑ שו"ת נחלת יהושע (קורצר) יו"ד סי' טו בבי' הגמ' זבחים שם.
  64. ↑ רש"ש נדה מב ב ד"ה יצתה ושו"ת חת"ס או"ח סי' קמ ואו"ש שאר אבות הטומאה שם בד' ר"מ שם; עי' תו"כ אחרי מות פרק יב ורמב"ם שאר אבות הטומאה פ"ג ה"א, וחי' הר"ח הלוי שאר אבות הטומאה פ"ג ה"א בדעתם, שלכן הרמב"ם השמיט דין כזית בכדא"פ.
  65. ↑ קה"י שבועות סי' ו אות ז, וצ"ב.
  66. ↑ או"ש שם: איו נוגע אחר נוגע ואין מאהיל אחר מאהיל.
  67. ↑ חי' הר"ח שם.
  68. ↑ רש"ש נדה מב ב ד"ה יצתה ושו"ת חת"ס או"ח סי' קמ ואו"ש שאר אבות הטומאה שם בד' ר"מ זבחים ע א. ועי' קה"י שבועות סי' ו אות ז ד"ה והברור, שכל שלא באו בתוך כדי אכילת פרס, אין כאן מעשה אכילה.
  69. ↑ קה"י שבועות סי' ו אות ח, בד' הרמב"ם, שלכן הרמב"ם השמיט דין כזית בכדא"פ לענין נע"ט, ועי"ש שביאר שתלוי במחלוקת אביי ורבא אם בית הבליעה חשוב בית הסתרים או מקום בלוע. ולכאו' כן הוא אף לדעת הר"ח שבציון 68 שהעיקר שיהיה כזית בבת אחת בבית הבליעה, וכל דבריו שם שאין מועיל כמה בליעות בתוך כדא"פ הוא רק באופן שלא היה בבת אחת כזית בבית הבליעה, אבל אם היה כזית בבת אחת בבית הבליעה, לכאו' אפילו אם בלע בכמה פעמים טמא.
  70. ↑ חזו"א טהרות סי' א אות ב.
  71. ↑ חזו"א שם, ע"פ כריתות יג א.
  72. ↑ תוספ' זבים פ"ה; רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"ח, ועי' מער"ק.
  73. ↑ ע"ע בריה ציון 39 ואילך.
  74. ↑ עי' ציון 55 ואילך. חזו"א טהרות סי' א אות ג.
  75. ↑ הגר"א טהרות להלן; תפא"י שם יכין אות יג.
  76. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם לפי גי' הגר"א.
  77. ↑ טהרות פ"א מ"א, ועי' ר"ש ורע"ב שפירשו "אינן מצטרפות" בע"א; רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"ט.
  78. ↑ ע"ע יד (לטומאה) ציון 246.
  79. ↑ פי' הרא"ש שם; הגר"א שם; תפא"י שם יד.
  80. ↑ רמב"ם שם לפי גי' הגר"א.
  81. ↑ משנה שם.
  82. ↑ תפא"י שם.
  83. ↑ משנה שם.
  84. ↑ ע"ע שומר. ר"ש רא"ש ורע"ב שם.
  85. ↑ הגר"א שם, אולם עי' תפא"י שם יכין אות יח שתמה, שא"כ יוצא שנחלקו ת"ק ורי"ש אם אכילה שע"י הדחק שמה אכילה או לא, והרמב"ם לענין אכילה ע"י הדחק פסק ששמה אכילה (עי' רמב"ם שבת פי"ח ה"ג), וא"כ כאן היה לו לפסוק כרי"ש ובכל זאת פסק כת"ק.
  86. ↑ רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"ט.
  87. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם.
  88. ↑ טהרות פ"א מ"ב; רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"ט.
  89. ↑ פהמ"ש שם, ועי' חולין קכא א ורש"י שם מהו החרטום, וחזו"א טהרות סי' א אות ו.
  90. ↑ חזו"א טהרות סי' א אות ו, שאילו בפנ"ע לא היו מטמאים, לא היו מצטרפים, ולא נקטו "מצטרפים" אלא משום שבד"כ אין בהם שיעור כזית.
  91. ↑ פהמ"ש שם.
  92. ↑ טהרות פ"א מ"ב.
  93. ↑ פהמ"ש שם.
  94. ↑ משנה שם.
  95. ↑ פהמ"ש שם.
  96. ↑ רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"ט.
  97. ↑ חזו"א טהרות סי' א אות ו ד"ה רי"א.
  98. ↑ רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"ט, ועי' ערוה"ש טהרות סי' קל ו.
  99. ↑ תוספתא זבים פ"ה; רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"ה.
  100. ↑ עי' ציון 24 ואילך.
  101. ↑ עי' ציון 18.
  102. ↑ חס"ד לתוספתא שם ;קה"י שבועות סי' ו אות ג, ע"פ פסחים קטו א לענין כרך מצה בסיב, ומל"מ מאכ"א פי"ד לענין איסורי אכילה שכל שכרכו בסיב אינו אכילה ערוה"ש טהרות סי' קכט יג. ולכאו' לא נאמר כאן דין של חציצה (אע"פ שבאחרונים מוזכר מושג זה), אלא כל אכילה שלא כדרך, ולו יצוייר שיערבב עם הנע"ט איזה חומר שאין דרך לאוכלו, באופן שלא תהיה חציצה כלל בין הנע"ט לבית הבליעה, יהיה הדין כמו כרכו בסיב
  103. ↑ עי' ציון 17.
  104. ↑ בטעם ההבדל בין חזרת לסיב, ועל המינים החוצצים, עי' ציון 107 ואילך.
  105. ↑ שעורי רמ"ד הלוי זבחים ח"ג סט ב (עמ' שפ) אות ד ד"ה אמנם, בד' הר"ח הלוי שבציון 17.
  106. ↑ עי' תוספתא זבים פ"ה ר"ש זבים פ"ה מי"א בביאורה, והובא בכס"מ שאר אה"ט פ"ג ה"ה.
  107. ↑ לבוש מרדכי זבחים סי' טו, וכעי"ז ככת"ס או"ח סי' צז (אלא למסקנה שם קיבל את חילוק הכס"מ שבציון 107).
  108. ↑ ויקרא יז טו.
  109. ↑ תו"כ אחרי מות פרק יב.
  110. ↑ רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"ו.
  111. ↑ עי' ציון 17.
  112. ↑ חי' ר"ח הלוי שאר אה"ט שם ה"א. ועי' ציון 28 לסוברים שטומאת נע"ט היא טומאת אכילה, שהביאו הוכחה מדין זה לשיטתם.
  113. ↑ תוספ' זבים פ"ה, והובא בר"ש זבים פ"ה מי"א; קרי"ס שאר אה"ט פ"ג; ערוה"ש טהרות סי' קל ט. והרמב"ם השמיט, ועי' יד דוד (זיצנהיים) זבים פ"ה מי"א שאפשר שהשמיט משום שהוא פשוט.
  114. ↑ עי' ציון 45.
  115. ↑ חזו"א זבים סי' ד אות ט ד"ה אמנם, ונ' שהכוונה למכסה הגרון המונע כניסת מזון לקנה הנשימה, וע"ע בית הבליעה ציון 1 ואילך.
  116. ↑ ע"ע בית הבליעה ציונים 7 ואילך.
  117. ↑ תוס' חולין עא א ד"ה מי לא עסקינן, בתי' השני ורמב"ן ורשב"א נדה מב א, ועי' בהגהות הרי"פ פערלא למנ"ח (ספר ההשלמה עמ' נד); עי' חי' הר"ח הלוי שאר אה"ט פ"ג ה"א, וחזו"א (בגליונות לחידושים) בדעתו.
  118. ↑ עי' ציון 17.
  119. ↑ ח'י הר"ח שם.
  120. ↑ עי' ציון 21.
  121. ↑ נחלת יהושע (קורצר) יו"ד סי' טו (נא א) ד"ה גם.
  122. ↑ עי' ציון 24.
  123. ↑ חזו"א בגליונות שם.
  124. ↑ מנ"ח מ' קסא (מהד' מכון י-ם אות טז).
  125. ↑ רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"ו, ועי' השג' הראב"ד שם, ומ' שאינו חולק לדינא, אלא שהוא דבר פשוט, ועי' חזו"א זבים סי' ד אות ט ד"ה אמנם . ועי' שיעורי הרי"מ פיינשטיין מנחות ע א (עמ' קלו) ד"ה ולהאמור, שלרמב"ם טומאת נע"ט היא טומאת מקום, ולכן היה הו"א לומר שדי בכך שבכל החתיכה יש שיעור כזית וא"צ דוקא בבית הבליעה כזית, אבל לראב"ד היא טומאת אכילה, וכיון שצריך מעשה אכילה, פשיטא שאינו מטמא אלא כשיש כזית בבית הבליעה.
  126. ↑ מנחות ע א. כס"מ בד' הרמב"ם שם, שמפרש שמדובר באופן שחלק בבית הבליעה וחלק בחוץ, ועי' רש"י ותוס' שם בשם רגמ"ה שפירשו באופ"א, ועי' להלן.
  127. ↑ ערוה"ש טהרות סי' קל יב, ביישוב קו' הכס"מ שם, שפשיטא שאם אין כזית בבית הבליעה אינו נטמא.
  128. ↑ שעורי הרמ"ד הלוי זבחים סט ב עמ' שפב ד"ה ולפי האמור, ושם שאילו היתה טומאת אכילה, היה מצטרף הבשר שבפה, ככל מעשה אכילה.
  129. ↑ רע"ב טהרות פ"א מ"א.
  130. ↑ רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"ב.
  131. ↑ ויקרא יז טו. קרי"ס שם, ועי"ש שלא אמרו שצריכה מחשבה, עי' טהרות פ"א מ"א ונדה נ ב, אלא לענין טומאת אוכלים, ועי' להלן.
  132. ↑ גמ' להלן; רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"י.
  133. ↑ ויקרא יז טו.
  134. ↑ ברייתא וריש לקיש חולין קכ א, וש"נ.
  135. ↑ לח"מ חו"מ פ"א ה"א, בד' הרמב"ם שאר אה"ט שם שכתב שהשותה בכלל אוכל, ולא נקט את הטעם שבגמ' שבציון 134.
  136. ↑ אהא"ז חו"מ שם, בד' הרמב"ם שאר אה"ט שם, ועי' מעשר"ק שם.
  137. ↑ עי' ציון 17.
  138. ↑ שעורי הרמ"ד הלוי זבחים ח"ג סט ב (עמ' שפב) ד"ה והנראה בזה, ביישוב ד' הר"ח הלוי שבציון 17.
  139. ↑ גמ' ורמב"ם שם ושם.
  140. ↑ רגמ"ה בתוס' מנחות ע א ד"ה ביצי, ומ' שהיתה לו גי' אחרת בגמ', ועי' כס"מ שאר אה"ט פ"ג ה"ו בדעתו.
  141. ↑ רגמ"ה שם, בפי' ד' אילפא שם: ביצי נבלת עוף טהור מקצתם בפנים וכו', ועי' ציונים 127, 145 שיש שפירשו באופ"א.
  142. ↑ אתוון דאורייתא כלל א; חזו"א זבים סי' ד ס"ק ט.
  143. ↑ עי' ציון 24.
  144. ↑ אחרונים הנ"ל, בבי' ד' אילפא מנחות ע א: ביצי נבלת עוף טהור וכו', ועי' רש"י שם, ועי' ציונים 125, 142 שיש שפירשו באופ"א.
  145. ↑ עי' ציון 17.
  146. ↑ עי' קה"י שבועות סי' ו.
  147. ↑ שעורי הרמ"ד הלוי זבחים סט ב (עמ' שפב) ד"ה ואפשר ליישב, שהגמ' מנחות שם דיברה אף אליבא דר"מ הסובר שטומאת נע"ט היא טומאת אכילה, עי' ציון 13, ולכן הצריכה שיהיה דרך אכילה, ויישב בזה את קו' הגרי"ז על הר"ח שבציון 17.
  148. ↑ משנה טהרות פ"א מ"א; רמב"ם שאר אה"ט פ"ג הט"ז, וישועת דוד (פוברסקי) ח"ד סי' טז אות ב ד"ה ובגמ', דבריו שם "עד שיהיה בו כביצה" מוסבים אף על נע"ט. ועי' שפ"א זבחים קה א שמ' ברמב"ם שבעודה בבית הבליעה מטמאה אוכלים בשיעור כזית.
  149. ↑ עי' זבחים קה א.
  150. ↑ שם.
  151. ↑ גמ' שם.
  152. ↑ גמ' שם ורש"י, ועי' תוס' שם ב ד"ה ומטמא ושפ"א שם א.
  153. ↑ גמ' שם.
  154. ↑ עי' רמב"ם שאר אה"ט פ"ג שהשמיט כל הבעיות בגמ' זבחים שם לגבי מונח בקרקע ובידו, ועי' לבוש מרדכי (אפשטיין) זבחים סי' טז שדן באריכות בדברי הרמב"ם, שפסק כחכמים ולא כר"מ, ולכן אינו מטמא לדעתו אלא בכביצה.
  155. ↑ רש"י בכורות י א ד"ה בשווקים, ושם: ועשירים הם, ועי' תוס' שם ד"ה ונבלת עוף שפי' באופ"א.
  156. ↑ עוקצין פ"ג מ"ג; בכורות י א; רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"ב וכס"מ שם.
  157. ↑ רש"י בכורות שם ד"ה צריכה.
  158. ↑ עי' רש"י חולין קכא ב ד"ה שסופה: שאין רגילים לאכול עופות, ועי' רש"י בכורות שם שבכפרים הם עניים ואין רגילים לאכול עופות.
  159. ↑ עוקצין שם; רמב"ם וכס"מ שם.
  160. ↑ טהרות פ"א מ"א ועוקצין פ"ג מ"ג; רמב"ם שאר אה"ט פ"ג ה"ב.
  161. ↑ השג' הראב"ד שם, בבי' הגמ' זבחים קה א.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נבלת_עוף_טהור&oldid=159828"