אנציקלופדיה תלמודית:נותר

הגדרת הערך - הנותר מבשר קדשים אחר זמן אכילתו.

איסור אכילתו ועונשו

אסור לאכול מהנותר מקדשי-מזבח* הנאכלים אחר זמן אכילתו - על זמן אכילת הקדשים השונים, ע"ע אכילת-קדשים^[1] - וכן מהנותר מהקרב על גבי המזבח* אחר זמן הקרבתו – על זמן הקרבת הקרבים על גבי המזבח ע"ע הקטרה (אמורים ומנחות)^[2] - והאוכלו במזיד חייב כרת*, שנאמר: וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ^[3], ולמדים בגזרה-שוה* "קדש קדש", שנאמר כאן קדש, ונאמר בנותר: וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא^[4], כשם שקדש האמור שם הוא בנותר, כך קדש האמור כאן בנותר הכתוב מדבר^[5], ולסוברים שחיבי-כריתות* לוקים על עבירתם^[6] הרי הוא לוקה^[7], ובשוגג חייב חטאת*, ככל חיבי-כריתות*^[8].

אזהרה

אזהרה לאוכל נותר – לחייבו כרת, לסוברים שכרת צריך אזהרה*^[9], או לחייבו מלקות*, לסוברים שלוקה^[10] - מהכתוב: וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא^[11].

על האיסור להותיר מהקדשים הנאכלים לאחר זמן אכילתם, ומהקדשים הקרבים לאחר זמן הקטרתם, ע"ע מותיר*^[12].

הדברים שנוהג בהם האיסור

איסור אכילת נותר נוהג בכל קדשי מזבח, ואף על פי שהכתוב: וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ^[13], מדבר בשלמים*, כמו שנאמר שם: וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים^[14], דורשים: "כי את קדש ה' חלל", כל שהוא קדש חייבים עליו כרת משום נותר^[15].

בדברים שאינם ראויים לאכילה

האוכל מחלקי הבהמה שאינם ראויים לאכילה, כגון העור, הרוטב, הקיפה – תבלין ודקדקת הבשר שבשולי הקדרה^[16] – האלל – גיד הצואר^[17] - העצמות, הגידים, הקרנים והטלפים, אינו חייב כרת משום נותר^[18], והוא הדין לאוכל מן הצפרנים, מן החרטום, מביצי העוף ומנוצתו, שאינו חייב כרת^[19]. האוכל מן השליל – עובר שבמעי בהמה^[20] - ומן השליא, אמרו בברייתא שאינו חייב כרת משום נותר^[21], ויש מן הראשונים שכתבו שחייב^[22], ובדעתם כתבו אחרונים שיש מן התנאים שחולקים על הברייתא וסוברים שחייב^[23].

קטרת, עצים ולבונה

האוכל קטרת*, עצים – של קרבן-עצים* - ולבונה*, אינו חייב משום נותר, שאינם ראויים לאכילה^[24].

דם

על דם-קדשים* שאין חייבים עליו אלא משום איסור אכילת דם בלבד ולא משום איסורי קדשים, ובכללם איסור נותר, ע"ע דם קדשים^[25].

בחלק הקרבן שיש לו מתירים ושאין לו מתירים

חיוב נותר הוא הן בחלק הקרבן שיש לו מתירים, כגון האימורים* והבשר של זבחים - הניתרים בהקרבה או באכילה על ידי זריקה* או מתן-דמים*^[26] - או עופות - הניתרים על ידי הזאה* או מיצוי*^[27] - או שיירי מנחות* - הניתרים בהקטרת קומץ ולבונה^[28] - או שתי-הלחם* - הניתרים בזריקת דם כבשי-עצרת*^[29] - או לחם-הפנים* - הניתר בהקטרת הבזיכין*^[30] - והן בחלק הקרבן שאין לו מתירים, כגון הקומץ והלבונה, שאין להם מתיר אחר, או הקטורת, או מנחת-כהנים*, או מנחת-כהן-משיח*, או מנחת-נסכים*, שאין להם מתיר וניתר אלא קרבים כליל^[31], שלמדים גזרה שוה "חילול חילול" מחיוב כרת של האוכל קדשים בטומאת הגוף, שבטומאה נאמר: וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי^[32], ובנותר נאמר: כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל^[33], כשם שהאוכל קדשים בטומאת הגוף חייב הן על דבר שיש לו מתירים והן על דבר שאין לו מתירים^[34], כך האוכל נותר חייב הן על דבר שיש לו מתירים והן על דבר שאין לו מתירים^[35]. ויש מן התנאים שסוברים שאין חיוב נותר בחלקי הקרבן הקרבים על גבי המזבח, שאין-אסור-חל-על-אסור* ואפילו באיסור חמור, כגון נותר שהוא בכרת^[36], על איסור קל, כגון איסור אכילת עולין שאינו אלא איסור לאו^[37].

בחטאות הפנימיות

חטאות-הפנימיות - שאין בשרן נאכל אלא נשרף בבית-הדשן*^[38] - האוכל מבשרן אחר זמנם חייב משום נותר^[39].

שעת הכשר הקרבן לחיוב

שעה שהוכשר בה הקרבן להתחייב משום נותר, דבר שיש לו מתירים מעת שקרבו מתיריו^[40], ודבר שאין לו מתירים מעת שנתקדש בכלי-שרת*^[41], שלמדים גזרה שוה "חילול חילול" מחיוב כרת לאוכל קדשים בטומאת הגוף שזו שעת הכשר הקרבן לחיובו^[42].

על גדרי פסול זמן בקדשים, ועל אופנים שונים שאין הקרבן נפסל אף על פי שעבר זמנו ואין חייבים על אכילתו משום נותר, ע"ע לינה (בקדשים).

שיעור האכילה להתחייב

שיעור האכילה להתחייב עליה משום נותר, הוא בכזית*^[43], ככל איסורי מאכלות שבתורה^[44].

צירוף נותר מקרבנות שונים לכזית

קרבנות שונים שנותרו, מצטרפים זה עם זה, ולפיכך האוכל מקרבנות שונים שנותרו אחר זמנם ושיעור אכילתו מכולם יחד כזית, חייב משום נותר^[45].

צירוף נותר ופיגול לכזית

הנותר והפיגול מצטרפים זה עם זה, ולפיכך האוכל רוב כזית נותר ובנוסף לכך אכל מעט פיגול והשלים על ידו שיעור אכילת כזית, חייב משום נותר, וכן אם אכל רוב כזית פיגול והשלים לכזית באכילת נותר חייב משום פיגול^[46], ואם אכל חצי כזית נותר וחצי כזית פיגול חייב משום נותר ומשום פיגול^[47].

על נותר שבללו עם פיגול וטמא ואכלם, שדינו תלוי במחלוקת אם אסורים-מבטלים-זה-את-זה*, ע"ע הנ"ל^[48].

בנאכלים לשני ימים ולילה אחד

בשלמים*, בכור* ומעשר-בהמה* הנאכלים לשני ימים ולילה אחד^[49], נחלקו אמוראים מאימתי חייבים על אכילתם משום נותר, לחזקיה מבוקר היום השלישי להקרבתם, שאף על פי שזמן אכילתם אינו אלא עד שקיעת-החמה* של היום השני להקרבתם, מכל מקום כשם שאינם נשרפים עד בוקר היום השלישי^[50], כך אין חייבים עליהם משום נותר עד בוקר היום השלישי, ולר' יוחנן מהלילה השני להקרבתם, שמאותו זמן נדחו מאכילה^[51]. הלכה כר' יוחנן^[52].

בקרבן פסח

קרבן-פסח*, שזמן אכילתו מן התורה עד חצות* ליל חמשה עשר בניסן, לסוברים כן^[53], וזמן שריפתו אינו אלא מהבוקר^[54], נחלקו אחרונים - בדעת הסוברים שחיוב נותר הינו מעת סיום זמן אכילת הקרבן אף על פי שעדיין לא הגיעה שעת שריפתו^[55] - מאימתי חייבים על אכילתו משום נותר: יש סוברים מחצות ליל ט"ו, שאף על פי שעדיין לא הגיע זמן שריפתו, הרי נסתיימה שעת אכילתו^[56], ויש סוברים מבוקר יום ט"ו^[57], שדורשים: שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵֽאתְךָ מִמִּצְרָיִם^[58], מועד צאתך ממצרים – והיינו בבוקר יום ט"ו - אתה שורף^[59], וכיון שאין הפסח הנותר נשרף עד בוקר ט"ז בניסן שהרי אין שורפים קדשים ביום-טוב*^[60], בהכרח שלא בא הכתוב אלא לומר שאינו חשוב נותר עד בוקר ט"ו^[61], ועוד, שזמן אכילת הפסח עד חצות אינו מדיני הקרבן עצמו אלא מדיני מצות אכילת-פסחים*^[62].

בפסולי המוקדשים

אין חיוב נותר אלא בקרבן כשר שנותר אחר זמנו, אבל קרבן שנפסל באחד מפסולי-המוקדשין*, אף אחר שעבר זמנו אין חייבים עליו משום נותר^[63].

בקרבנות הקרבים בבמה

נותר נוהג אף בקדשים הקרבים בבמה* קטנה, ועל כך ע"ע במה^[64].

כשמשל בו האור

חלק הקרבן הקרב על גבי המזבח שנותר לאחר זמנו ונפסל, אם העלהו על גבי המזבח ומשל בו האור, האוכל ממנו אינו עובר משום נותר, שפקע פסולו ממנו^[65], כדין הפגול* והטמא* שמשל בהם האור שפקע פסולם, ועל כך, ופרטים נוספים בדין זה, ע"ע פסולי-המוקדשין*.

בקדשי עובד כוכבים

קדשי עובד כוכבים שנותרו אחר זמנם, נחלקו תנאים אם חייבים על אכילתם משום נותר: לר' שמעון אין חייבים, שנאמר בנותר: כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל^[66], ונאמר באוכל קדשים בטומאה: וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי^[67], כשם שאין חייבים כרת על אכילת קדשי עובד כוכבים בטומאת הגוף, שנאמר באותו כתוב: וְיִנָּֽזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל^[68], למעט קדשי עובד כוכבים^[69], כך אין חייבין על אכילתם משום נותר^[70], ור' יוסי רואה להחמיר בדבר, שאף בקדשי עובד כוכבים קרויים "לה'", כמו שנאמר: אִישׁ אִישׁ וגו' אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה'^[71]. הלכה כר' שמעון^[72].

שריפתו

הנותר, מצות עשה לשורפו, שנאמר בקרבן שלמים: וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף^[73], וכן נאמר בקרבן-פסח*: וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ^[74], ועל כך ע"ע שרפת-קדשים*.

טמאת ידים

הנותר מטמא את הידים, שגזרו עליו להיות כראשון לטומאה, ועל כך ע"ע טמאה^[75] וע' ידים (טומאת ידים)^[76].

הערות שוליים