אנציקלופדיה תלמודית:נחל איתן

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: נהר - ויש מפרשים: עמק - שלוקחים אליו את עגלה-ערופה* כדי לערוף אותה שם, ואסור לעבוד עבודה בגוף הקרקע - בקרקע הסמוכה לנהר, או לעבוד עבודה בגוף הקרקע בעמק - ולזרוע בו לעולם.

פתיחה

הרוג שנמצא נופל בארץ ולא נודע מי היכהו, לאחר קבורתו במקומו, בית-דין* של העיר הקרובה אל מקום ההריגה מביאים עגלת בקר משל אנשי אותה העיר ומורידים אותה אל נחל איתן, ועורפים אותה שם[1], שנאמר: והורִדו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן וגו' וערפו שם את העגלה בנחל[2], ורוחצים שם ידיהם[3] ואומרים שם זקני העיר הקרובה והכהנים העניות האמורות בכתוב[4]. מקום זה אסור בעבודה וזריעה - לסוברים כן[5], או שאסור שייעבד וייזרע קודם לכן, לסוברים כן[6] - שנאמר: אשר לא יֵעָבֵד בו ולא יִזָּרֵעַ[7].

מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל, אמר הקדוש ברוך הוא: יבוא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות - שלא נזרע ונעבד בעבר[8], לסוברים כן[9]. או שלא ייזרע וייעבד לעתיד[10], לסוברים כן[11] - ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות[12], דהיינו מצוות[13].

על הלימוד מהכתוב שהרחיצה תהיה במקום העריפה, עי' להלן: מהותו[14]. על הלימוד מהכתוב שהאמירה תהיה בנחל, עי' להלן: שם[15]. על איסור העבודה והזריעה בנחל איתן, עי' להלן: זריעה ועבודה בו. על המדידה ממקום ההרוג, על קבורתו במקומו, ועל יתר דיני העגלה הערופה, ע"ע עגלה ערופה.

מהותו

בפירוש המילה נחל[16], נחלקו הדעות: יש סוברים שנחל היינו נהר[17], עמק שניגרים בו מים[18], כמו: הובשת נהרות איתן[19], וראיה לדבר - הכתוב בהמשך - ירחצו את ידיהם[20]. ויש סוברים שנחל היינו עמק[21], מדרון משופע שבשיפולי הרים[22], והוא שדה[23] או קרקע[24], כברת ארץ חלקה[25]. וביארו ראשונים ואחרונים שנחל שם משותף הוא, ומשמש שתי הוראות[26], העמק שניגרים בו המים ייקרא נחל, ואע"פ שאין בו מים ייקרא ג"כ נחל, כי המקום הוא הנקרא נחל[27], כמו: ויחפרו עבדי יצחק בַּנָּחל[28], דהיינו גיא[29], כי שם נחל בא על הגיא שבין ההרים שלשם ישטפו מי הגשמים או מעינות היורדים מן ההרים כמו שכתוב: ואשד הנחלים[30], ותסבול כמו כן הסמיכות למלת איתן בשני הדרכים[31]. ויש מהאחרונים שכתבו לחדש ששני הפירושים אמת, שנחל איתן הוא השוטף מים בחזקה, ורק בימי השרב ייבש, וכלשון הכתוב: כאפיק נחלים יעבֹרו וגו' בעת יְזֹרְבוּ נצמָתו[32], ואז תהיה הקרקע קשה[33].

אף בפירוש המילה איתן[34], נחלקו הדעות:

א) יש מהתנאים - וראשונים[35] - סוברים שאיתן, כמשמעו: קשה[36], שנאמר: איתן מושבֶך ושים בסלע קנֶּך[37], הרי שאיתן הוא סלע[38], ואומר: שמעו הרים את ריב ה' והאֵתנים מֹסדי ארץ[39], הם הרים, וכל הר של אבנים הוא[40], ואומר: גוי איתן הוא[41]. שנחל היינו קרקע - לסוברים כן[42] - ואיתן, היינו קשה, שלא נעבד[43], דהיינו שמעולם לא נעבד ולא נזרע[44] - לסוברים כן[45] - שהוא קרקע קשה[46] כסלע[47], מלא צרורות ואבנים[48], שאין ראוי לזריעה[49], או שלא ייעבד לעתיד[50] - לסוברים כן[51] - או שהעמק קשה, ולכן כשהמים שוטפים בו בימות הגשמים שוטפים בחוזקה[52]. או שנחל היינו נהר - לסוברים כן[53] - וקשה היינו יבש, ונחל איתן היינו נחל מיובש[54], מקום שמימיו עוברים מהרה וכלים, וכן הוא אומר: אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעבֹרו[55]. או להיפך, שנחל היינו נהר וקשה היינו שהמים שוטפים בחוזקה[56]. או שנחל היינו נהר, וקשה היינו שהיו עורפים בסמוך לו[57], ומן הסתם הוא מקום קשה שאין ראוי לזריעה כל כך[58].

ב) ויש מהתנאים - וראשונים[59] - סוברים שאיתן הוא ישן[60], ולא שהובא קרקעיתו מחדש מקרקע אחרת[61], שנאמר: גוי איתן הוא גוי מעולם הוא[62], היינו ישן[63].

ג) ויש מהתנאים - וראשונים[64] - סוברים שאיתן הוא בור[65], שנאמר: שמעו הרים את ריב ה' והאֵתנים מֹסדי ארץ[66]. וביארו ראשונים דהיינו שלא נזרע מעולם[67], ככתוב: והאדמה לא תֵשָׁם[68], ותרגומו: וארעא לא תבור[69], ושכן מצינו בכמה מקומות בתלמוד ששדה שאינו נזרע נקרא: שדה בור[70]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שהסוברים שהוא בור[71] אינם חלוקים על הסוברים שהוא קשה, שהן מילים נרדפות[72].

ד) ויש מהגאונים וראשונים סוברים שאיתן היינו אומץ[73] ותוקף[74] וחוזק[75], שהוא אדיר בתוקפו[76], שנחל היינו נהר - לסוברים כן[77] - ואיתן, היינו שירוצו מימיו בכח חזק[78]. ויש מהראשונים שסוברים דהיינו שאמרו תנאים שהוא קשה[79].

ה) ויש מהראשונים סוברים שאיתן היינו מקום חשוב[80], דשן ושמן[81].

להלכה כתבו ראשונים שמורידים את העגלה אל נחל שהוא שוטף בחוזקה[82], שלדעתם נחל היינו נהר[83], והיו עורפים בסמוך לו[84], וסתם נחל הוא שוטף בחוזקה[85]. או שהם פוסקים כתנאים שאיתן הוא קשה[86], ומבארים דהיינו שירוצו מימיו בכח חזק[87].

בירושלמי אמרו, שכמו שאע"פ שאין איתן כשר[88], כך אע"פ שאין הנחל כשר[89], שנאמר: והורִדו[90], ויכל להיכתב: הורידו, והאות ו* באה לדרשה[91], ללמד שאע"פ שאין נחל כשר[92]. וביארו ראשונים, דהיינו שאין נחל נאמר דוקא על נהר[93], אלא אף כברת ארץ חלקה[94]. ונראה מדבריהם שפסקו כן הלכה[95]. ואחרונים כתבו שאין מסקנת הירושלמי כן[96], ולעולם צריכים נחל דוקא[97].

כשאינו איתן

אע"פ שאין הנחל איתן, כשר[98], שנאמר - בסוף הפסוק[99] - וערפו שם את העגלה בַּנָּחל[100], אע"פ שאינו איתן[101], שלא נאמר שם נחל איתן[102], שיהיה הדבר מעכב[103], או שהמילה בנחל מיותרת, שהרי כבר נאמר: שם[104], ולא נאמר - בתחילת הפסוק - איתן אלא למצוה[105].

להלכה יש מהראשונים שהביאו דין זה[106]. ויש מהראשונים ואחרונים שהשמיטוהו[107]. וביארו אחרונים ההשמטה במספר אופנים: א) לראשונים הללו פירוש הדין הוא שמצוה בנחל השוטף בחוזקה, ואין לומר שמצוה בנחל גדול[108], ואינו ענין לכתחילה ודיעבד[109]. ב) הירושלמי הדוחה הדין שכשר אע"פ שאינו נחל - לסוברים כן[110] - דוחה אף הדין שכשר אע"פ שאינו איתן[111]. ג) נחל שם משותף הוא ומשמש שתי הוראות[112], ולדעת הראשונים הללו הוא נחל מים[113], שהרי כתוב: וערפו שם את העגלה בנחל[114], והמילה בנחל מיותרת, שהרי כבר כתוב: שם, אלא ממקומו הוא למד שהיא ארץ נחלי מים, ואינו מיותר לדרשה[115]. ד) התנא של המשנה הסובר דין זה, הוא מפני שסובר שאין צורך ב"קרא-כדכתיב"*, ואנו להלכה שסוברים שצריך "קרא כדכתיב", איננו למדים דין זה[116]. ה) התנא של משנתנו הסובר שאע"פ שאינו איתן בדיעבד כשר, הוא מפני שסובר שנחל היינו קרקע[117] קשה[118], ויוקשה הרי אינה ראויה לזריעה ומכאן מוכח שאע"פ שאין איתן כשר בדיעבד, אבל לסוברים שנחל היינו נהר[119], אם כן שוב אין ראיה שאינו מעכב בדיעבד, והולכים אחר הכלל, שבשאר דיני תורה לא מצינו הפרש בין תחלה לדיעבד[120].

מקום הנחל

נחל איתן, כתבו אחרונים שאינו צריך להיות סמוך לעיר, ואם לא היה סמוך לעיר נחל איתן מחפשים היכן שמוצאים, כי לא מצאנו בתורה היכן יהיה[121]. יש מראשונים שנראה מדבריהם שיהיה דוקא מחוץ לעיר[122]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שיכול להיות אף בתוך העיר[123]. מדברי ראשונים נראה שנחל איתן אינו נוהג אלא בארץ-ישראל*[124]. ואחרונים כתבו שאע"פ שעגלה-ערופה* אינו נוהג אלא בארץ ישראל, יכולים לערוף על נחל איתן בחוץ-לארץ*[125].

כשהנחל ברשות אדם

אם אין הבית-דין* מוצאים נחל איתן, רק של איזה יחיד, ואינו הפקר, כתבו אחרונים שצריכים לקנות מאיתו, כי איך יכולים לאסור בעל כורחו של חבירו, אך אם עברו וערפו בודאי נאסר הקרקע, ולא שייך אין אדם אוסר דבר-שאינו-שלו*, כי אינו תלוי במחשבה[126].

קנים

נחל איתן, נראה מדברי ראשונים שלהלכה אין צורך שיגדלו בו קנים[127]. ויש מאחרונים הסובר להלכה שצריך שיגדלו בו קנים[128].

הרחיצה והאמירה

החייבים ברחיצת הידים לאחר העריפה, רוחצים את ידיהם במקום עריפתה של עגלה[129], שנאמר: ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל[130], שאין תלמוד לומר: הערופה, ומה תלמוד לומר: הערופה[131], על מקום עריפתה של עגלה[132], שצריך לרחוץ על מקום עריפתה ולא להניח העגלה על מקום אחר ולרחוץ עליו כי צריך לקוברה במקומה[133] ושם ירחצו[134]. ואומרים שם בתוך הנחל: ידינו לא שפכו וגו'[135]. יכול יעלו מן הנחל ויאמרו, תלמוד לומר: בנחל[136], שתהא ענייתם ואמירתם בנחל[137]. שהמילה בנחל - שבכתוב: בנחל, וענו ואמרו[138] - מיותר, כיוון שכתוב: ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה[139], ולמעלה כתוב: וערפו את העגלה בנחל[140], ולכן בא לרמז כי כל הפעולות צריכות להיות בנחל וגם האמירה בכלל[141].

על החייבים ברחיצת הידים לאחר העריפה, ע"ע עגלה ערופה. על הנכלל באמירה ובענייה, ומיהם האומרים והעונים, ע"ע הנ"ל.

זריעה ועבודה בו

הנחל שנערפה בו העגלה, אסור בזריעה ועבודה[142] לעתיד[143] - לאחר העריפה - והזורע או העובד בו עובר בלא תעשה[144], שנאמר: אשר לא יֵעָבֵד בו ולא יִזָּרֵעַ[145], פירוש: אשר ציוויתי שלא לעבוד ולא לזרוע[146], מזה שלא כתוב: ואשר לא יזרע, שיהיה משמע לשעבר[147], ולוקה[148]. וכתבו ראשונים שאע"פ שלשון אשר לא יעבד וגו'[149] מורה לפי פשוטו שלא עבד שם מעולם - ש"אשר" משמע לשעבר[150] - מכל מקום כך הוא הקבלה שאין קפידא אלא להבא[151]. ואע"פ שנחל איתן אינו ראוי לזריעה ולעבודה[152], שהרי הוא קרקע קשה - לסוברים כן[153] - מכל מקום יש לו תיקון על ידי טורח עבודה, ואסרה זאת התורה[154].

יש מהאחרונים הסוברים שמחלוקת אמוראים בדבר, שלדעת רבא הכל מודים שנחל איתן אסור בזריעה ועבודה לעתיד, ולדעת סתם התלמוד היא מחלוקת תנאים, שלדעת ר' יאשיה אין איסור לעבוד ולזרוע בנחל איתן, ולא בא הכתוב אלא לומר שנחל איתן הוא מקום שלא נזרע ולא נעבד לשעבר, ולדעת ר' יונתן יש איסור לעבוד ולזרוע לעתיד[155]. וכן יש מהאחרונים סוברים שמחלוקת אמוראים היא בירושלמי, שלדעת חברייא אין איסור לעבוד ולזרוע לעתיד, ולדעת ר' יוסי יש איסור[156]. וכתבו אחרונים בדעת גאונים וראשונים שלהלכה אין איסור מן התורה לזרוע ולעבוד בנחל איתן[157], שיש לפסוק כסתם התלמוד נגד רבא[158], וכר' יאשיה נגד ר' יונתן, שפשט הכתוב מורה כמותו[159], ושלשון המשנה: ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד[160], משמע כמותו, שמשמע שהוא איסור בלבד, לא נזכר שעובר בלאו ולוקה[161], וכן יש לפסוק כחברייא נגד ר' יוסי, שהם רבים נגד יחיד[162].

אף לדעת הסוברים שאין איסור מן התורה לעבוד ולזרוע בנחל איתן, כתבו אחרונים שהדבר אסור מדרבנן, בכל מה שהקפיד הכתוב לשעבר, משום שנחזה כאילו כבר נעבד בו ונזרע קודם שערפו שם[163].

טעם האיסור

בטעם איסור הזריעה והעבודה בנחל איתן, כתבו ראשונים שהוא כדי להזכיר לעולם בלב כל עוברי דרך כי על דבר שנרצח איש אחד בדרך נערפה העגלה במקום ההוא ונשאר חרב לעולם, ויניעו לבבם עם זה להרחיק ענין הרציחה מאד[164]. או שהטעם הוא שנחל איתן היינו מקום דשן ושמן - לסוברים כן[165] - ולכן כל אחד ואחד ירבה בשמירת הדרכים שלא יזדמן מכשול רציחה בשום אחוזה, שהרי יודעים שיפסידו אחוזתם לגמרי ותהיה אסורה בהנאה לעולם בגופו של קרקע[166].

זמן האיסור

לסוברים שנחל איתן אסור בזריעה ועבודה לעתיד[167], אע"פ שדין עגלה-ערופה* אינו נוהג אלא בזמן הבית, כשאנו דנים דיני-נפשות[168] - לסוברים כן[169] - איסור העבודה והזריעה בנחל איתן הוא לעולם[170], ונוהג אף היום[171], אילו ידענו בקבלה אמיתית שיש בארצנו - ארץ-ישראל*, שרק בה נוהג נחל איתן, לסוברים כן[172] - נחל שערפו בו עגלה[173], כי לא הזכיר הכתוב באיסור העבודה באותו מקום זמן[174], ואם יש זמן קצוב עד מתי לא יזרע, לא היה סותם הכתוב לא יֵעָבֵד ולא יִזָּרֵעַ[175], בלתי הוראת זמן מוגבל עד מתי קץ הפלאות[176].

כשנמצא הרוצח

אפילו אם נמצא הרוצח לאחר העריפה והקבורה, הנחל נשאר באיסורו[177].

האנשים שבכלל האיסור

איסור העבודה והזריעה בנחל איתן נוהג בזכרים ונקבות[178].

מקום האיסור

במקום איסור העבודה והזריעה שנינו בתוספתא ובירושלמי שהוא מקום גיתה[179], דהיינו מקום העמוק שמורידים אותה לעורפה, שהוא הנחל[180]. ויש מפרשים: מקום מיוחד לעריפה[181] - ויש גורסים: גיסתה[182], לשון גסיסה[183], דהיינו מקום שהיא גוססת לאחר העריפה[184]. ויש מפרשים לשון גיסטרא[185], דבר הנחלק לשניים[186], וגיסתה הוא מקום שעורפים אותה[187] - ותפיסתה[188], דהיינו מקום שסביבות מקום עריפה[189]. בגודל מקום זה נחלקו תנאים: תנא קמא סובר שהוא ארבעים אמה[190] - ויש גורסים: ארבע-אמות*[191] - ורבי סובר שהוא חמישים אמה[192].

להלכה השמיטו ראשונים מחלוקת תנאים זו[193]. ויש מהם שכתבו בסתם: הנחל שנערפה בו העגלה אסור בזריעה ועבודה[194], וביארו אחרונים שלדעתם כל מקום הנחל אסור בזריעה ועבודה[195], ושכן מורה פשט הכתוב: והורִדו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יֵעָבֵד בו ולא יִזָּרֵעַ[196], שמשמע שמוסב על הנחל[197].

לסוברים שנחל זה נהר[198], כתבו ראשונים ואחרונים שהאיסור הוא - לעבוד - ולזרוע בקרקע הסמוכה לו[199]. ויש מהראשונים שנראה מדבריו שהאיסור הזריעה הוא בקרקע שמתחת לנהר[200]. ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם שהאיסור הוא בקרקע הנחל שיבש בימות השרב[201].

בטעם שאין אוסרים כל העולם בחרישה וזריעה שמא הוא נחל איתן, ע"ע קבוע.

תחילת האיסור

איסור העבודה והזריעה, כתבו אחרונים שהוא משעת עריפה, ולא משעת הורדת העגלה לנחל[202]. ויש מהאחרונים שהסתפקו בדבר[203].

מלקות

הזורע או העובד בנחל איתן לוקה[204] - לסוברים שאיסורו מן התורה[205] - לסוברים שהזריעה והעבודה נמנים במנין-המצות* ללאו אחד[206], אם עבר וזרע לוקה אחת[207]. לסוברים שהזריעה והעבודה נמנים במנין המצוות לשני לאוין[208], אם עבר וזרע לוקה שתים, משום לא יֵעָבֵד בו[209] - שהזריעה בכלל עבודה[210] בגופו של קרקע[211] - ומשום לא יִזָּרֵעַ[212], ואע"פ שכל מקום שעבר על לאו של זריעה, אבר גם על לאו של עבודה, מכל מקום כיוון שייתכן שיעבור רק על לאו של עבודה ולא על לאו של זריעה - שיעבוד עבודה אחרת בגופו של קרקע - חשוב לאו משני עניינים ולוקה שתיים[213]. לסוברים שאיסור העבודה והזריעה מדרבנן, אם עבר וזרע אינו לוקה[214].

בכלל העבודה האסורה

נחל איתן אסור מלזרוע ומלעבוד[215] בגופה של קרקע[216], במקום שנערפה העגלה המובאה על החלל[217], שנאמר: אשר לא יֵעָבֵד בו ולא יִזָּרֵעַ[218], ומותר לסרוק - לנפץ[219] - שם פשתן[220], אע"פ שיש בו זרע ונופל שם, ואין חוששים שמא יבוא לזרוע לכתחילה[221], ומותר לנקר - לסתת[222] - שם אבנים[223], אע"פ שמחמת כבדם עושים גומות בקרקע ודומה לעבודה[224]. אין לי אלא זריעה - שאסורה - שאר עבודות מנין, תלמוד לומר: אשר לא יעבד בו[225], מכל מקום, אם כן מה תלמוד לומר ולא יזרע[226], זריעה בכלל - לא יעבד - היתה ולמה יצאת, להקיש אליה[227], מה זריעה מיוחדת שהיא - עבודה[228] - בגופה של קרקע אף כל שהוא בגופה של קרקע[229], כגון חרישה[230] וחפירה ונטיעה ודומה להן[231], יצא סריקת פשתן וניקור אבנים - ושטיחת גיזי צמר ואניצי פשתן[232] - שאינן בגופה של קרקע[233], שזה כמי שארג שם בגד או תפרו שאינה מלאכה בגוף הקרקע[234], שהאיסור הוא רק העבודה בגוף הקרקע, ולא שאר הנאות[235].

יש מהאחרונים שהסתפקו אם התולדות שנזכרות למלאכות של חרישה וזריעה וכו' בשבת*, חייבים עליהם אף כשעובד בנחל איתן[236], שהם בכלל עבודה[237], או שמא דוקא גבי שבת, שבמלאכה תלה הכתוב חייב על תולדות, כיוון שהם מלאכה גמורה, מה שאין כן בזורע בנחל איתן, שהכתוב כותב במפורש: אשר לא יִזָּרֵעַ[238], יש לומר דוקא זריעה שהיא אב מלאכה אסר הכתוב, אבל לא תולדות של זריעה[239]. ויש מהאחרונים שהכריעו שיש תולדות למלאכות הללו[240].

יש מהאחרונים הסובר שאיסור חרישה תלוי במחלוקת תנאים, שלדעת ר' יונתן אף החרישה אסורה, ולדעת ר' יאשיה הזריעה בלבד אסורה[241].

על הנזרע בנחל איתן באיסור, שיש סוברים שהוא אסור משום כל-שתעבתי-לך-הרי-הוא-בבל-תאכל*, ע"ע[242]. בטעם שאין דורשים "לא יעבד" כלל, "ולא יזרע" פרט, אין בכלל אלא מה שבפרט[243], זריעה אסורה ולא עבודה אחרת, ע"ע כלל ופרט; פרט וכלל[244].

שיעורו

שיעור המלאכה האסורה לענין חיוב מלקות, יש מהאחרונים שכתבו שהוא בכל שהוא[245]. ויש מהאחרונים שהסתפקו בזה[246].

במנין המצוות

האיסור לעבוד ולזרוע בנחל איתן, רוב מוני המצוות מנאוהו במנין-המצות*[247]. יש מהם שמנאוהו כלאו אחד[248], שלא בא הכתוב של לא יִזָּרֵעַ[249] אלא ללמד על לאו של לא יֵעָבֵד[250] שהאיסור אינו אלא בעבודות שהן בגוף הקרקע[251], א"כ לא בא אלא לתשלום דיני המצוה, ולכן אינו נמנה מצוה בפני עצמו[252]. ויש ממוני המצוות שמנו האיסור לעבוד ולזרוע כשני לאוין[253]. ויש ממוני המצוות שלא מנאום כלל במנין המצוות[254], שלדעתם אין האיסור מן התורה[255].

לשעבר

אם נחל איתן, צריך שיהיה הקרקע בתולה, שלא נעבדה, נחלקו תנאים: א) לדעת ר' יאשיה, אשר לא יֵעָבֵד בו ולא יִזָּרֵעַ[256], לשעבר[257], דהיינו אף לשעבר[258], שתהיה הקרקע בתולה[259], ארץ שלא נחרשה מעולם[260], ולא נעבדה עדיין[261], שאם היה כתוב "אל נחל איתן ולא יעבד בו" היה משמע להבא, אבל עכשיו שכתוב "אשר לא יעבד", משמע לשעבר, ש"אשר" אינו לשון צוואה[262], אלא מורה על העבר[263], ואע"פ ש"לא יעבד" להבא משמע, זהו כשלא כתוב "אשר", אבל כאן שכתוב "אשר" על כרחך מוכח שלשעבר הוא[264]. ב) ולדעת ר' יונתן איסור העבודה והזריעה הוא להבא[265], ולא לשעבר[266], שהרי לא כתוב "אשר לא נעבד"[267] או "אשר לא נזרע"[268]. וביארו ראשונים שאין הכוונה בזה שלא יהיה נזרע המקום ההוא מעולם ולא נעבד, כי זה ממה שאי אפשר לדעת אמיתתו[269], הנה הוא מבואר שהכוונה בו שלא יזרע בנחל ההוא אחר זה[270].

איזוהי בתולת קרקע, כל שמעלה רשושין - כשחורשים אותה מעלה המחרישה חתיכות חתיכות אדמה[271], רגבי אדמה קשים שאין עפרם מתפזר[272]. ויש מפרשים: שמעלה המחרישה אבנים דקים[273] - ואין עפרה תיחוח[274], שאינו מתפזר[275]. נמצא בה חרס - מכיתת חרשים[276] - בידוע שנעבדה[277], שאם לא נעבדה, חרס זה מאין בא לתוכה[278]. נמצא בה צונמא - סלע[279], אבן חזקה וקשה מאוד[280] - הרי זו בתולת קרקע[281].

להלכה פסקו ראשונים כר' יונתן, שהקרקע אינה צריכה להיות בתולה[282]. ויש מהאחרונים סוברים בדעת גאונים וראשונים שהקרקע צריכה להיות בתולה[283].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' רמב"ם רוצח פ"ט ה"א-ה"ג.
  2. ↑ דברים כא ד.
  3. ↑ עי' דברים כא ו.
  4. ↑ עי' דברים כא ז-ח. וע"ע עגלה ערופה, אמירת הזקנים ועניית הכהנים.
  5. ↑ עי' ציון 142 ואילך.
  6. ↑ עי' ציון 155 ואילך.
  7. ↑ דברים שם.
  8. ↑ עי' תוי"ט שם פ"ט מ"ה, בתחי' דבריו.
  9. ↑ עי' ציונים 155 ואילך, 256 ואילך.
  10. ↑ עי' תוי"ט שם, במסקנה.
  11. ↑ עי' ציונים 142 ואילך, 265 ואילך.
  12. ↑ ר' יוחנן בן שאול בסוטה מו א.
  13. ↑ גמ' שם, במסקנה.
  14. ↑ ציון 129 ואילך.
  15. ↑ ציון 135 ואילך.
  16. ↑ דברים כא ד.
  17. ↑ אונקלוס דברים כא ד: לנחל בייר, לפי השואל בשו"ת מהרי"ק שורש קנח ושו"ת יד אלעזר סי' לב, ועי' בציון הבא, שי"מ בע"א; עי' מחברת מנחם שבציון 73 ואילך (עי ציון 77 ואילך) וע' נחל; עי' ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שורש נחל, שכן הקבלה האמיתית; רש"י פסחים נג א ד"ה לנחל איתן, לפי תורה תמימה דברים שם, וסותר לרש"י שבציון הבא, וצ"ב (ועי' אחרונים שבציון 32 ואילך, מש"כ לחדש, ולפי"ז אין סתירה); עי' רמב"ם רוצח פ"ט ה"ב ופהמ"ש סוטה מה ב, לפי מאירי נדה ח ב (בשם גדולי המחברים) ומהרי"ק שם ומנ"ח מ' תקלא (סק"ב במהד' מ"י), ועוד, ועי' ציון 21 שי"מ בע"א; עי' רד"ק שבציון הבא; חזקוני דברים שם; עי' רלב"ג שם; עי' חינוך מ' תקל (וצ"ב לפי"ז הפי' בחינוך מ' תקלא: ואם תקשה וכו'); מאירי סוטה מד ב, בפי' הא': נחל ממש, ומאירי פסחים נג א, ע"פ גמ' שם (והביאו ראיה זו תוס' רעק"א סוטה פ"ט מ"ה ורד"צ הופמן דברים שם והמאיר לארץ רוצח שם ותורה תמימה דברים שם), ומאירי נדה ח ב, בשם גדולי המחברים. ועי' רד"צ הופמן שם, שכן תרגם עקילס בתרגומו היווני. ועי' מהרי"ק שם, שתמה לד' זו מדוע לא הביאה הגמ' הכתוב שבציון 19, ועי' מער"ק רוצח שם, מש"כ ליישב.
  18. ↑ עי' מחברת הערוך חלק השרשים שורש נחל, שכן אמרו רבותינו; ס' השרשים לרד"ק שורש נחל.
  19. ↑ תהלים עד טו. חזקוני דברים שם.
  20. ↑ דברים כא ו. עי' ס' השרשים לרד"ק שם; עי' חזקוני שם ד.
  21. ↑ אונקלוס שם, לפי מהרי"ק שם ושו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' כד והמאיר לארץ רוצח שם, ועי' בציון הקודם שי"מ בע"א; רש"י דברים שם, לפי מהרי"ק שם ודברי דוד שם וקצור מזרחי שם ותוי"ט סוטה פ"ט מ"ה וחי' רעק"א שם, ורש"י פסחים כב א ד"ה ויוצאין, וסותר לרש"י שבציון הקודם, וצ"ב (ועי' אחרונים שבציון 32 ואילך, מש"כ לחדש, ולפי"ז אין סתירה); רמב"ם שם ושם, לפי ערה"ש חו"מ סי' תכה סס"ה: ואפשר, ועי' ציון 17, שי"מ בע"א. ועי' רד"צ הופמן דברים שם, שכ"ה בת' השבעים. ועי' שאילת יעבץ שם ורד"צ הופמן שם והמאיר לארץ רוצח שם, שכ"מ בנדה ח ב. ועי' חסדי דוד לתוספ' סוטה פ"ט, שכ"מ מהתוספ' שבציון 179: גיתה (ועי' ציון 182 שבירו' הגי': גיסתה). ועי' מנ"ח שם, שכ"מ מ(תוספ' ו)ירו' שבציון 190 ואילך. ועי' המאיר לארץ שם, שכ"מ מל' המשנה שבציון 36.
  22. ↑ עי' רש"י חגיגה יט א ד"ה גממיות.
  23. ↑ תיוב"ע שם: לחקל.
  24. ↑ עי' אונקלוס שם, לפי ריטב"א מכות כב א; רשב"ם ב"ב נה א ד"ה הנחל; עי' מאירי נדה ח ב, שכ"מ מהגמ' שם.
  25. ↑ מאירי סוטה שם, בפי' הב'.
  26. ↑ עי' ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם; עי' ס' השרשים לרד"ק שם; שאילת יעבץ שם; עי' מלבי"ם דברים כא ד.
  27. ↑ עי' ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם; ס' השרשים לרד"ק שם; עי' שאילת יעבץ שם.
  28. ↑ בראשית כו יט. עי' ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם; עי' מחברת הערוך שם; עי' ס' השרשים לרד"ק שם; שאילת יעבץ שם.
  29. ↑ מחברת הערוך שם. ועי' ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם, שכן מילת ואדי בלשון ערב, מקום הליכת נהר, אשר יש שיהיו בו מים ויש שלא יהיו.
  30. ↑ במדבר כא טו. מלבי"ם דברים שם.
  31. ↑ שאילת יעבץ שם.
  32. ↑ איוב ו טו-יז.
  33. ↑ כ"מ ממהר"ץ חיות סוטה מה ב; כ"מ מערה"ש שבציון 52; עי' מלבי"ם דברים שם; תורה תמימה שם.
  34. ↑ דברים כא ד.
  35. ↑ רש"י שם; פסי"ז שם; רשב"ם ב"ב נה א ד"ה הנחל; רמב"ן דברים שם, לפי שו"ת מהרי"ק שורש קנח; כ"מ מחינוך מ' תקלא: ואם תקשה וכו'; מאירי פסחים נג א; עי' מאירי נדה ח ב; עי' רבינו בחיי שם ד"ה וע"ד השכל.
  36. ↑ סתם משנה סוטה מה ב; סתם ספרי שופטים פיס' רז; ת"ק בברייתא בגמ' שם מו א: מנין לאיתן שהוא קשה; ר' יוחנן בן שאול בברייתא אחרת בגמ' שם, ורש"י ד"ה במקום שאין עושה פירות; ר' נתן במדרש תנאים דברים שם: אין איתן אלא קשה.
  37. ↑ במדבר כד כא. ת"ק בברייתא בגמ' שם א-ב; עי' ירו' סוטה פ"ט ה"ה; עי' ר' נתן במדרש תנאים שם.
  38. ↑ רש"י שם ב ד"ה איתן מושבך.
  39. ↑ מיכה ו ב. ת"ק בברייתא שם ב, ועי' ציון 66, שי"מ הכתוב בע"א.
  40. ↑ רש"י שם ד"ה מוסדי ארץ.
  41. ↑ ירמיהו ה טו. ר' נתן במדרש תנאים שם (וכן פי' רד"ק ור' מנחם בר שמעון ירמיהו שם, וכ"ה לכאו' לרש"י שם), ועי' ציון 62, שי"מ הכתוב בע"א.
  42. ↑ עי' ציון 21 ואילך.
  43. ↑ רש"י דברים שם, לפי מהרי"ק שם ודינא דחיי לאוין קסו ורי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג ל"ת רסט.
  44. ↑ רבינו בחיי שם.
  45. ↑ עי' ציונים 155 ואילך, 256 ואילך.
  46. ↑ רשב"ם ב"ב שם; עי' מאירי סוטה מד ב, בפי' הג'.
  47. ↑ מאירי שם.
  48. ↑ רשב"ם ב"ב שם.
  49. ↑ אונקלוס שם, לפי ריטב"א מכות שם; רשב"ם ב"ב שם.
  50. ↑ רמב"ן שם, לפי מהרי"ק שם.
  51. ↑ עי' ציונים 142 ואילך, 265 ואילך.
  52. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט ה"ב ופהמ"ש סוטה מה ב, לפי ערה"ש חו"מ סי' תכה סס"ה, לשיטתו שבציון 21.
  53. ↑ עי' ציון 17.
  54. ↑ עי' פסי"ז דברים שם.
  55. ↑ איוב ו טו. פסי"ז דברים שם.
  56. ↑ עי' מאירי סוטה שם, בפי' הא'; עי' מדה"ג דברים כא ד. ועי' רד"צ הופמן שם.
  57. ↑ עי' ציון 84.
  58. ↑ עי' מאירי שם, בפי' הב'; מאירי פסחים שם.
  59. ↑ פהמ"ש לרמב"ם (קאפח) סוטה פ"ט מ"ה, בשם י"מ (ועי' פהמ"ש שם (מה ב), לגירסתנו, שהוא פי' א' עם פהמ"ש שבציון 76, וצ"ב).
  60. ↑ אחרים בברייתא בסוטה מו ב: מנין לאיתן שהוא ישן. ועי' רבינו הלל לספרי שופטים פיס' רז שנ' שלגירסתו נחלקו רק מאלו פסוקים להביא ראיה, והכל מודים שהוא קשה, ואולי יש ט"ס בדבריו.
  61. ↑ רש"י שם ד"ה שהוא ישן.
  62. ↑ ירמיהו ה טו. אחרים בברייתא שם, ועי' ציון 41, שי"מ הכתוב בע"א.
  63. ↑ רש"י שם ד"ה גוי מעולם.
  64. ↑ ר"ש ורא"ש פאה פ"ב מ"א.
  65. ↑ אונקלוס דברים כא ד: לנחל בייר, לפי שו"ת מהרי"ק שבציון 67 ואילך, ועי' ציון 75, שי"מ בע"א; תיוב"ע שם: לחקל בייר; ת"ק במדרש תנאים שם: אין איתן אלא בור.
  66. ↑ מיכה ו ב. ת"ק במדרש תנאים שם, ועי' ציון 39, שי"מ הכתוב בע"א.
  67. ↑ שו"ת מהרי"ק שורש קנח, בד' אונקלוס, ושהוא כר' יאשיה שבציון 256 ואילך.
  68. ↑ בראשית מז יט.
  69. ↑ אונקלוס שם. עי' שו"ת מהרי"ק שם.
  70. ↑ שו"ת מהרי"ק שם, ע"פ משנה ב"מ קד א: אם אוביר לא אעביד וכו', וגמ' ב"ב כט א: באתרי דמוברי באגי.
  71. ↑ עי' ציון 35 ואילך.
  72. ↑ כ"מ משו"ת מהרי"ק שורש קנח.
  73. ↑ מחברת מנחם ע' איתן.
  74. ↑ מחברת מנחם שם; עי' ראב"ע דברים כא ד.
  75. ↑ אונקלוס דברים כא ד: לנחל בייר, לפי השואל בשו"ת מהרי"ק שורש קנח, ועי' ציון 65, שי"מ בע"א; עי' רמב"ם רוצח פ"ט ה"ב; עי' רלב"ג שם.
  76. ↑ פהמ"ש לרמב"ם (קאפח) סוטה פ"ט מ"ה, והערות המהדיר שם (ועי' פהמ"ש שם (מה ב), לגירסתנו: גדול, וסותר להמשכו, וצ"ב).
  77. ↑ עי' ציון 17 ואילך.
  78. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם (קאפח) שם; עי' רלב"ג שם; עי' מער"ק רוצח פ"ט ה"ב, בד' הרמב"ם שם, בפי' הא', ועי' ציון 85, שי"מ בע"א. ועי' שו"ת מהרי"ק שורש קנח, מש"כ לדחות.
  79. ↑ עי' ציון 35 ואילך. מדה"ג שבציון 56; כס"מ שם, בד' הרמב"ם: ונראה. ועי' ציון 85, שי"מ בע"א.
  80. ↑ מאירי נדה ח ב, בשם מפרשי המקראות.
  81. ↑ רבינו בחיי דברים כא ד, בשם יש שפירש. ועי' רמב"ן שם ה בסו"ד.
  82. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט ה"ב, לשיטתו שבציונים 17, 78; עי' חינוך מ' תקל.
  83. ↑ עי' רמב"ם שבציון 17.
  84. ↑ מאירי פסחים נג א, ע"פ גמ' שם ומשנה וברייתא בציון 36, ומאירי נדה ח ב; עי' מאירי סוטה מד ב, בפי' הב'; שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' כד.
  85. ↑ כ"מ ממאירי פסחים שם; מער"ק שם, בד' הרמב"ם, בפי' הב'; עי' שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' כד, בד' הרמב"ם. ועי' ציונים 78, 79, שי"מ בע"א.
  86. ↑ עי' ציון 35 ואילך.
  87. ↑ עי' ציון 35 ואילך. כס"מ שם, בד' הרמב"ם: ונראה; עי קרי"ס שם. ועי' ציון 85, שי"מ בע"א.
  88. ↑ עי' ציון 98 ואילך.
  89. ↑ ירו' סוטה פ"ט ה"ה.
  90. ↑ דברים כא ד.
  91. ↑ ע"ע ו (ב).
  92. ↑ עי' תני רשב"י בירו' שם, וקה"ע ופ"מ שם.
  93. ↑ מאירי סוטה מד ב.
  94. ↑ עי' מאירי שם. ועי' ציונים 21 ואילך, 28 ואילך.
  95. ↑ כ"מ מהמאירי שם. וצ"ב כיצד יפרש הירו' שבציון הבא.
  96. ↑ שו"ת חכ"צ סי' לב וקה"ע ופ"מ שם, ע"פ ירו' שם: דהדא רשב"י וכו' יחידין אינון ולא סמכין עליהון.
  97. ↑ קה"ע שם. וע"ע ו (ב) ציון 104 ואילך, מחלוקת תנאים אם דורשים ו לרבות, וע"ע הנ"ל ציון 111 ואילך.
  98. ↑ עי' משנה סוטה מה ב; עי' ספרי שופטים פיס' רז; עי' מדרש תנאים דברים כא ד.
  99. ↑ תוס' רעק"א שם פ"ט מ"ה.
  100. ↑ דברים שם. עי' ספרי שם.
  101. ↑ ספרי שם.
  102. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ואע"פ שאינו; עי' רע"ב שם; עי' תוס' רעק"א שם.
  103. ↑ עי' רש"י שם; עי' מאירי שם מד ב; עי' רע"ב שם.
  104. ↑ עי' שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' כד.
  105. ↑ עי' רש"י מה ב שם; רע"ב שם. ועי' מהר"ץ חיות סוטה מה ב ותורה תמימה דברים כא ד.
  106. ↑ יראה"ש סי' תסא; מאירי סוטה מד ב ונדה ח ב.
  107. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט ה"ב (ועי' כס"מ שם, שתמה עליו); סמ"ג עשין עח (ועי' מער"ק רוצח שם, שתמה עליו); חינוך מ' תקל; קרי"ס שם.
  108. ↑ תוי"ט סוטה פ"ט מ"ה, בד' הרמב"ם, ע"פ פהמ"ש שם מה ב, לגירסתנו, בדיוק ל' המשנה שם.
  109. ↑ עי' תוי"ט שם, בד' הרמב"ם.
  110. ↑ עי' ציון 96 ואילך.
  111. ↑ השואל בשו"ת חכ"צ סי' לב, בד' הרמב"ם. ועי' חכ"צ שם, שדחה, ונשאר בצ"ע.
  112. ↑ עי' ציון 28 ואילך.
  113. ↑ עי' רמב"ם שבציון 17.
  114. ↑ דברים כא ד.
  115. ↑ כ"מ משו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' כד, בד' הרמב"ם.
  116. ↑ שמחת עולם רוצח שם, בד' הרמב"ם.
  117. ↑ עי' ציון 21 ואילך.
  118. ↑ עי' ציון 35 ואילך. עי' משנה שם.
  119. ↑ עי' ציון 17 ואילך.
  120. ↑ עי' מהר"ץ חיות סוטה מה ב. ועי' ריטב"א שבציון 152 ואילך.
  121. ↑ מנ"ח מ' תקלא (סק"ח במהד' מ"י).
  122. ↑ עי' חינוך מ' תקל: משרשי המצוה וכו' וילכו וכו' מחוץ לעיר. ועי' ס' נחל איתן סי' יא אות ב סק"א שתמה מנ"ל והסתפק שמא אורחא דמילתא נקט.
  123. ↑ ס' כריתות לשון למודים ש"ג סי' ר, לפי נחל איתן שם סק"ב. וכ"מ משא"ר שלא הזכירו די"ז.
  124. ↑ עי' תוס' פסחים נב ב ד"ה עד: אבל ביכורים ונחל איתן שייכים בכל א"י; עי' תוס' שאנץ שם: דהני דיני נחל איתן וביכורים שייכי בכל א"י; עי' חינוך שבציון 173.
  125. ↑ מנ"ח שם: ונראה.
  126. ↑ מנ"ח מ' תקלא (סק"ח במהד' מ"י). וע"ע דבר שאינו שלו ציון 40 ואילך.
  127. ↑ עי' מאירי פסחים נג א; שו"ת חכ"צ סי' לב, בד' הרמב"ם שהשמיט הדין בפסחים נג א: סימן לנחלים קנים נפק"מ לנחל איתן, משום למסקנת הגמ' שם: השתא דאתית להכי כולהו נמי למקח וממכר, וא"כ אין צורך בקנים. ועי' ירו' שביעית פ"ט ה"ב: סימן וכו' לנחלים קנים אית דבעי מימר למידת הדין אתמר ואית דבעי מימר לעגלה-ערופה (ע"ע), ובפ"מ שם, שמידת הדין היינו מקח וממכר ועגלה ערופה היינו נחל איתן.
  128. ↑ ערה"ש חו"מ סי' תכה סס"ה, וצ"ב ממסקנת הגמ' שבציון הקודם. ועי' ס' נחל איתן סי' יא אות ב סק"א, שביאר שלמסקנת הגמ' התי' הקודם עדיין עומד ונפק"מ לב' הדברים, וא"כ לד' רש"י שם ד"ה לנחל איתן, צריך שיהו קנים גדילים בו, ואם לא, אינו נקרא נחל. והרמב"ם והמאירי חולקים וסוברים שהוא סימן בלבד, ואם אין בו, כשר.
  129. ↑ עי' ספרי שופטים פיס' רט; עי' ברייתא בסוטה מו ב; עי' ילק"ש שופטים רמז תתקכד; עי' רמב"ם רוצח פ"ט ה"ג.
  130. ↑ דברים כא ו. עי' ספרי שם; עי' ברייתא שם; עי' ילק"ש שם.
  131. ↑ ברייתא שם.
  132. ↑ ספרי שם; ברייתא שם; ילק"ש שם.
  133. ↑ ע"ע עגלה ערופה.
  134. ↑ מלבי"ם שם.
  135. ↑ דברים שם ז. רמב"ם שם; עי' רבינו הלל לספרי שם.
  136. ↑ דברים שם ו. ספרי שם; ילק"ש שם.
  137. ↑ ילק"ש שם; מדרש תנאים שם. וכ"מ מרבינו הלל שם, שגרס בספרי. בספרי שם, לגירסתנו: עיינתם ואמירתם. ועי' ספרי שם, לגי' הג' הגר"א שם (וכ"מ ממלבי"ם שם): וענו ואמרו, שתהא רחיצתם ואמירתם בנחל, ועי' ציון 129 ואילך.
  138. ↑ דברים שם ו - ז. מדרש תנאים שם ו.
  139. ↑ דברים שם ו.
  140. ↑ עי' דברים שם ד.
  141. ↑ תורה תמימה שם ו.
  142. ↑ עי' משנה סוטה מה ב; רמב"ם רוצח פ"י ה"ט; עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת שט; עי' יראה"ש סי' שפג; עי' סמ"ג לאוין קסו; עי' חינוך מ' תקלא.
  143. ↑ ר' יונתן בברייתא בסוטה מו ב; ר' יאשיה שבציון 256 ואילך, לפי רבא בגמ' שם; עי' רב הושעיא במכות כב א; ר' יוסי בירו' סוטה פ"ט סוף ה"ה, שמאן דאית ליה לשעבר כ"ש להבא; עי' רמב"ם רוצח שם; עי' רלב"ג דברים כא ד.
  144. ↑ עי' רב הושעיא במכות שם; עי' ר' הושעיא בירו' סוטה שם; עי' רמב"ם בספה"מ שם וסנהדרין פי"ט ה"ד אות קו; עי' יראה"ש שם; עי' סמ"ג שם; עי' חינוך שם.
  145. ↑ דברים שם. עי' ר' יונתן בברייתא בסוטה שם; עי' רב הושעיא במכות שם; רמב"ם רוצח שם וספה"מ שם; יראה"ש שם; סמ"ג שם; חינוך שם.
  146. ↑ יראה"ש שם; סמ"ג שם.
  147. ↑ רש"י סוטה שם ד"ה כולי עלמא.
  148. ↑ עי' רב הושעיא במכות שם; עי' אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 675): תשת לבך למלקיות על כל לאו ולאו, ובהמשך (שם עמ' 678): איתן מעבוד ומזרוע לעריפת נחליך; עי' אזהרות ר' בנימין בר שמואל (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 705): תת חשבון חייבי (לוין) [לאוין] וכו' עובר עליהן סופג ארבעים, ובהמשך (שם עמ' 712): ונחל ערופה עובדים וזורעים; עי' אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) ל"ת בא"ב שני: בהוראת לאוין וכו' אימות רצועות בשמעו אולי יקבל התרעת רצועים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים, ובא"ב שלישי: יסוד לאוי נחלי איתן; רמב"ם שם ושם; רמב"ם סנהדרין שם: העובד; חינוך שם.
  149. ↑ דברים שם.
  150. ↑ עי' גמ' ורש"י שבציון 262 ואילך; דינא דחיי לאוין קסו.
  151. ↑ מאירי סוטה מו ב: של' אשר לא עבד.
  152. ↑ ריטב"א מכות כב א.
  153. ↑ עי' ציון 42 ואילך.
  154. ↑ עי' ריטב"א שם.
  155. ↑ עי' שו"ת חכ"צ סי' לב, בד' תוי"ט סוטה פ"ט מ"ה, ע"פ סוטה מו ב; עי' רי"פ פערלא לספה"מ רס"ג ל"ת רסט, בד' גאונים וראשונים שבציון 254 ובד' רש"י דברים כא ד. ועי' רי"פ פערלא שם, שכ"ה לגירסתנו: רבא אמר, אבל לגי' ילק"ש שופטים רמז תתקכד: אמר רבא, משמע שרב בא לפרש ואין החולק עליו.
  156. ↑ רי"פ פערלא שם, ע"פ ירו' סוטה פ"ט ה"ה: אמרין חבריא קומי ר' יוסי תיפתר לשעבר אמר לון מה דאית לה לשעבר כל שכן לבא.
  157. ↑ רי"פ פערלא שם, בד' גאונים וראשונים שבציון הנ"ל ורש"י שם (ועי' דינא דחיי סי' קסו שפי' רש"י בע"א). ועי' חזקוני דברים שם.
  158. ↑ רי"פ פערלא שם. וע"ע הלכה: מתוך סוגיות התלמוד ציון 135 ואילך.
  159. ↑ עי' ציון 149 ואילך.
  160. ↑ משנה סוטה מה ב.
  161. ↑ רי"פ פערלא שם.
  162. ↑ רי"פ פערלא שם. וע"ע הנ"ל: על פי הרוב.
  163. ↑ רי"פ פערלא לספה"מ רס"ג ל"ת רסט, בד' גאונים וראשונים שבציון 254 ובד' רש"י דברים כא ד.
  164. ↑ חינוך מ' תקלא. ועי' חינוך שם: ואם תקשה וכו'.
  165. ↑ עי' ציון 81.
  166. ↑ רבינו בחיי דברים כא ד. ועי' ציון 215 ואילך. לתוי"ט שבציון 10, לכאו' טעם האיסור שיבוא דבר שאינו עושה פירות וכו' (עי' ציון 8 ואילך).
  167. ↑ עי' ציון 142 ואילך.
  168. ↑ ע"ע דיני נפשות ציון 15 ואילך. חינוך מ' תקלא.
  169. ↑ ע"ע עגלה ערופה, ושם שי"ח.
  170. ↑ עי' רש"י סוטה מה ב ד"ה מקומה אסור; עי' רמב"ם רוצח פ"י ה"ט; עי' סמ"ג לאוין קסו, לגי' דינא דחיי שם; עי' חינוך שם: לפי הדומה; עי' רלב"ג דברים כא ד; עי' ריקאנטי דברים כא ד.
  171. ↑ עי' חינוך שם.
  172. ↑ עי' ציון 124. ועי' ציון 125, שי"ח.
  173. ↑ חינוך שם.
  174. ↑ חינוך שם.
  175. ↑ עי' דברים כא ד.
  176. ↑ דינא דחיי שם.
  177. ↑ עי' ריקאנטי דברים כא ד; ערה"ש חו"מ סי' תכה ספ"ג.
  178. ↑ חינוך מ' תקלא.
  179. ↑ תוספ' סוטה פ"ט.
  180. ↑ חס"ד לתוספ' סוטה פ"ט.
  181. ↑ מנ"ב לתוספ' שם.
  182. ↑ ירו' סוטה פ"ט ה"ה.
  183. ↑ חס"ד לתוספ' שם.
  184. ↑ עי' חס"ד שם; קה"ע לירו' שם. ועי' ס' נחל איתן סי' טז אות ב סק"ד.
  185. ↑ פ"מ שם; מנ"ב לתוספ' שם.
  186. ↑ ר"ש כלים פ"ב מ"ו. ועי' ס' הערוך ע' גיסטרי א'.
  187. ↑ פ"מ שם; מנ"ב שם.
  188. ↑ תוספ' שם; ירו' שם.
  189. ↑ עי' חס"ד שם; פ"מ שם. ועי' קה"ע שם, וצ"ב אם הוא פי' אחר.
  190. ↑ תוספ' שם.
  191. ↑ ירו' שם. ועי' חס"ד לתוספ' שם, שנ' שגירסא זו עיקר, שד"א מצינו שיעורו בכמה מקומות (ע"ע ארבע אמות (ב) ), אבל מספר מ' לא מצינו כן בעלמא. ועי' ס' נחל איתן סי' טז אות ב, שהעיקר להלכה כדעה זו, עיי"ש סק"א וסק"ב.
  192. ↑ תוספ' שם; ירו' שם. ועי' חס"ד שם, ע"פ ב"ב כג א, שמצינו דוגמתו לענין הרחקת נזיקין. ועי' נחל איתן שם סק"ה.
  193. ↑ רמב"ם רוצח פ"י ה"ט; יראה"ש סי' שפג; סמ"ג לאוין קסו; חינוך מ' תקלא.
  194. ↑ רמב"ם שם.
  195. ↑ מער"ק שם, ע"פ ל' הרמב"ם שם; מנ"ח מ' תקלא (סק"ב במהד' מ"י), ע"פ ל' הרמב"ם שם פ"ט ה"ב. ועי' ס' נחל איתן סי' טז אות ב סק"ה.
  196. ↑ דברים כא ד.
  197. ↑ מער"ק שם.
  198. ↑ עי' ציון 17 ואילך.
  199. ↑ חזקוני דברים כא ד; עי' מאירי סוטה מד ב, בפי' הב'; מאירי נדה ח ב: ושמא; עי' שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' כד; עי' תפא"י סוטה פ"ט מ"ה יכין אות יב. ועי' חזקוני שם שפי' ע"פ הפשט "לא יעבד", שאינו לענין איסור עבודה, אלא מלמד שלא היו בנהר גבים להשקות קרקע הסמוך לו. ועי' שאילת יעבץ שם, שצידד ש"לא יזרע" היינו שאינו יכול להיזרע, כי המים באים ושוטפים אותו. ועי' תורה תמימה שבציון 33, ולד' לכאו' העריפה היתה במקום הנחל, ואיסור העבודה בו הוא בקרקע, כשיבש.
  200. ↑ כ"מ מרלב"ג דברים כא ד: שלא יזרע בנחל ההוא אחר זה וכו' שלא היתה הנאה בארץ שתחת הנחל מזמן רב.
  201. ↑ כ"מ מהאחרונים שבציון 33.
  202. ↑ שו"ת לבוש מרדכי סי' לד אות ג, ע"פ רמב"ם רוצח פ"י ה"ט; שו"ת דב"א ח"א סי' ד: ופשוט. ועי' ס' נחל איתן סי' טז סק"ב, ראיות לזה מירו' סוטה פ"ט ה"ה ורמב"ם סנהדרין פי"ט ה"ג ומאירי סוטה מד ב ומכות יג א.
  203. ↑ שו"ת חת"ס יו"ד סי' שלה, לפי לבוש מרדכי שם, ותמה עליו; כ"מ מערה"ש שבציון 177.
  204. ↑ עי' רב הושעיא במכות כב א; רמב"ם רוצח פ"י ה"ט וספה"מ ל"ת שט; רמב"ם סנהדרין פי"ט ה"ד אות קו: העובד; חינוך מ' תקלא.
  205. ↑ עי' ציון 142 ואילך.
  206. ↑ עי' ציון 248 ואילך.
  207. ↑ שעה"מ רוצח פ"י ה"ט, בד' רמב"ם שם וחינוך שבציון 248, ותמה; מנ"ח מ' תקלא (סק"ג במהד' מ"י).
  208. ↑ עי' ציון 253.
  209. ↑ דברים כא ד.
  210. ↑ עי' שעה"מ שם; מנ"ח שם; עי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג ל"ת רסט.
  211. ↑ עי' רי"פ פערלא שם. ועי' ציון 226 ואילך.
  212. ↑ דברים שם. רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג ל"ת רסט.
  213. ↑ שעה"מ שם, בתחי' דבריו: נראה ודאי. וע"ע מלקות.
  214. ↑ עי' רי"פ פערלא שבציון 161, והיינו מלקות (ע"ע) שהוא מן התורה. וע"ע מכת מרדות.
  215. ↑ עי' משנה סוטה מה ב; עי' ספרי שופטים פיס' רז; עי' רמב"ם רוצח פ"י ה"ט; עי' חינוך מ' תקלא.
  216. ↑ עי' ברייתא וספרי וראושנים שבציון 229; יראה"ש סי' שפג; סמ"ג לאוין קסו.
  217. ↑ עי' ירו' סוטה פ"ט ה"ה; יראה"ש שם; סמ"ג שם; עי' חינוך שם.
  218. ↑ דברים שם. עי' ברייתא בגמ' שם מו ב; עי' ספרי שם; עי' מדרש תנאים שם; עי' רמב"ם שם; עי' יראה"ש שם; עי' סמ"ג שם; חינוך שם.
  219. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם (קאפח) סוטה פ"ט מ"ה. ועפ"ז יש לפרש פהמ"ש שם מה ב, לגירסתנו.
  220. ↑ משנה שם; עי' ספרי שם; עי' מדרש תנאים דברים כא ד; רמב"ם שם.
  221. ↑ עי' הון עשיר שם.
  222. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם (קאפח) סוטה שם; רע"ב שם. וכעי"ז בפהמ"ש שם, לגירסתנו.
  223. ↑ עי' משנה שם; עי' ספרי שם; עי' מדרש תנאים שם; עי' רמב"ם שם.
  224. ↑ עי' הון עשיר שם.
  225. ↑ דברים שם.
  226. ↑ דברים שם. ברייתא בגמ' שם.
  227. ↑ ע"ע הקש. ספרי שם.
  228. ↑ עי' ספרי שם; עי' מדרש תנאים שם.
  229. ↑ ברייתא בגמ' שם; עי' ספרי שם; עי' רמב"ם שם; עי' רע"ב שם.
  230. ↑ עי' ירו' סוטה פ"ט ה"ה: ניתני החורש וכו'; מדרש תנאים שם; עי' רמב"ם שם.
  231. ↑ מדרש תנאים שם; עי' רמב"ם שם.
  232. ↑ עי' מדרש תנאים שם.
  233. ↑ ברייתא בגמ' שם; עי' ספרי שם; עי' מדרש תנאים שם; עי' רש"י שם מה ב ד"ה ומותר לסרוק; עי' רע"ב שם.
  234. ↑ רמב"ם שם.
  235. ↑ עי' שו"ת לבוש מרדכי סי' לד אות ג.
  236. ↑ מוצל מאש ח"א סי' נא (כג ג); שעה"מ רוצח פ"י ה"ט ומנ"ח מ' תקלא (סק"ד במהד' מ"י), בשמו.
  237. ↑ עי' שעה"מ שם; מנ"ח שם, לצד זה, ע"פ ל' רמב"ם שם: כיוצא בו.
  238. ↑ עי' דברים כא ד.
  239. ↑ שעה"מ שם, לצד זה.
  240. ↑ שעה"מ שם, ע"פ רש"י פסחים מז ב ד"ה ושביעית; מנ"ח שם, בשמו.
  241. ↑ ערל"נ מכות כב א, ע"פ סוטה מו ב, שלר' יאשיה אשר לשעבר משמע (עי' ציון 263), ואין בכלל אלא מה שבפרט (ע"ע כלל ופרט; פרט וכלל ציון 15 ואילך), שהגמ' שבערך הנ"ל ציון 167 ואילך, היא דוקא לר' יונתן.
  242. ↑ ציון 64 ואילך.
  243. ↑ ע"ע כלל ופרט; פרט וכלל ציון 15 ואילך.
  244. ↑ ציון 167 ואילך.
  245. ↑ שעה"מ רוצח פ"י ה"ט, ע"פ תוס' פסחים מז א ד"ה ומוקדשין; מנ"ח מ' תקלא (סק"ה במהד' מ"י).
  246. ↑ מוצל מאש ח"א סי' נא (כג ג); שעה"מ שם ומנ"ח שם, בשמו.
  247. ↑ עי' גאונים וראשונים שבציונים 248, 253.
  248. ↑ רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קעג): לא יעבד בנחל, ולא מנה הזריעה, וסותר לרס"ג שבציון 254, וצ"ב (ועי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג שם, שכאן חזר בו רס"ג ממש"כ שם, שיש לפסוק כרבא נגד סתמא דגמ', ושכן מורה הגמ' שבציון 143); ספה"מ לרמב"ם ל"ת שט, ע"פ הגמ' שם (ובזוהר הרקיע לרשב"ץ לאוין אות פה, בתחי' דבריו, תמה מדוע לא ימנה כשניים); יראה"ש סי' שפג; סמ"ג לאוין קסו; חינוך מ' תקלא, ע"פ הגמ' שם; זוהר הרקיע שם, במסקנה, לפי רי"פ פערלא שם. ועי' רי"פ פערלא שם, מש"כ לדחות הראיה מהגמ' שם.
  249. ↑ דברים כא ד.
  250. ↑ דברים שם.
  251. ↑ עי' ציון 226 ואילך.
  252. ↑ זוהר הרקיע שם, לפי רי"פ פערלא שם; עי' שעה"מ רוצח פ"י ה"ט, בד' רמב"ם שם וחינוך שבציון 248; עי' מנ"ח שם (סק"ג במהד' מ"י), בשמו.
  253. ↑ בה"ג ל"ת רכ ורכא; אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 678): איתן מעבוד ומזרוע לעריפת נחליך, לפי רי"פ פערלא שם; כ"מ מאזהרות ר' בנימין בר שמואל (שם עמ' 712): ונחל ערופה עובדים וזורעים; אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) ל"ת בא"ב שלישי: יסוד לאוי נחלי איתן, לפי רי"פ פערלא שם. ועי' רי"פ פערלא שם, ראיה לזה מהגמ' שבציון 143.
  254. ↑ אזהרות "אתה הנחלת" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 617), שמנה רק פרשת (ע"ע מנין המצות) עגלה-ערופה (ע"ע); רס"ג באזהרות "אנכי אש" (סדור רס"ג עמ' רז), שמנה רק מצות עגלה ערופה, וסותר לרס"ג שבציון 248, וצ"ב (ועי' ציון 248); אזהרות ר' שלמה ן' גבירול (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) "שמור לבי מענה" עשין קעא, שמנה רק מצות עגלה ערופה (ובזוהר הרקיע שם, תמה עליו שהשמיטו).
  255. ↑ עי' ציון 155 ואילך. רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג ל"ת רסט.
  256. ↑ דברים כא ד.
  257. ↑ ברייתא בסוטה מו ב.
  258. ↑ רבא בגמ' שם, בד' ר' יאשיה. ועי' ציון 155, שי"ס שר' יאשיה סובר שהוא רק לשעבר ולא לעתיד.
  259. ↑ עי' מאירי נדה ח ב; המאיר לארץ רוצח פ"ט ה"ב, בד' אונקלוס שם.
  260. ↑ ס' הערוך ע' בתול.
  261. ↑ המאיר לארץ שם, בד' אונקלוס שם.
  262. ↑ רש"י שם ד"ה מי כתיב, ע"פ גמ' שם.
  263. ↑ עי' גמ' שם.
  264. ↑ רש"י שם ד"ה אשר לשעבר. עי' רש"י דברים שם, שפי' פשט הכתוב שהוא לשעבר (ועי' רמב"ן שם, שתמה, מכח ר' יונתן שבציון הבא ואילך), וכ"ה לאונקלוס שם, לפי האחרונים שבציון 21, ועי' ציון 17, שי"מ בע"א. וכ"מ מתיוב"ע וחזקוני שם.
  265. ↑ עי' ברייתא שם. ועי' ציון 142 ואילך.
  266. ↑ עי' רבא בגמ' שם, בד' ר' יונתן.
  267. ↑ גמ' שם. ועי' גמ' שם, ורש"י ד"ה רבויא, בצריכות המילה "אשר" לד' זו. ועי' רמב"ן ור"י בכור שור ורלב"ג דברים שם שפי' פשט הכתוב שהוא לעתיד.
  268. ↑ ר"י בכור שור שם. ולפי"ז נדה ח ב: בתולת קרקע כל זמן שלא נעבדה, נפק"מ לנחל איתן א"נ למקח וממכר, התי' הא' הוא כר' יאשיה והב' כר' יונתן.
  269. ↑ רלב"ג שם. וצ"ב מהגמ' שבציון 271 ואילך, הנותנת סימנים לדעת אם הקרקע בתולה.
  270. ↑ רלב"ג שם.
  271. ↑ ס' הערוך ע' רשש א'. עיי"ש שגרס בגמ': רששין.
  272. ↑ רש"י נדה ח ב ד"ה רשושין, בפי' הב'.
  273. ↑ עי' רש"י שם, בפי' הא'; עי' מאירי שם
  274. ↑ ברייתא בגמ' שם.
  275. ↑ עי' רש"י שם; עי' פהמ"ש לרמב"ם עדיות פ"ד מ"ב.
  276. ↑ רש"י שם ד"ה חרס.
  277. ↑ ברייתא בגמ' שם.
  278. ↑ רש"י שם ד"ה בידוע שנעבדה; עי' מאירי שם.
  279. ↑ רש"י שם ד"ה צונמא; מאירי שם: סלע והר.
  280. ↑ ס' הערוך ע' צנם א'.
  281. ↑ ברייתא שם.
  282. ↑ עי' אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 678): איתן מעבוד ומזרוע לעריפת נחליך, לפי מתק אזהרות שם ס"ק לט; כ"מ מרמב"ם רוצח פ"י ה"ט; כ"מ מרמב"ן דברים כא ד.
  283. ↑ עי' רי"פ פערלא שבציון 157.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נחל_איתן&oldid=159860"