אנציקלופדיה תלמודית:עוברת על דת

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - יציאתה שלא בכתובה של העוברת על דת-משה* ודת-יהודית*.

הערך שלפנינו עוסק באשה העוברת על דת משה - שהיא מצוות התורה[1] - ודת יהודית - שהיא מנהגי הצניעות שנהגו בנות ישראל[2] - לענין גירושיה והפסד כתובתה. על מהותם של דת משה ודת יהודית, עי' ערכיהם.

גדרה

העוברת על דת שדינה שמפסידה כתובתה[3], כתבו ראשונים שהוא בג' אופנים: א) שהכשילה את בעלה בדבר איסור; ב) שעברה על איסור שבנים מתים בגינו, כגון הנודרת ואינה מקיימת; ג) שעשתה דבר פריצות[4].

כשאינה מכשילתו

העוברת על דת שמפסידה כתובתה, כתבו ראשונים ואחרונים שהיא רק כשהכשילה את בעלה בדבר איסור, אבל כשלא הכשילתו, אפילו עוברת בעצמה על איסור, כגון שאוכלת דבר אסור, אינה מפסידה כתובתה[5], וביארו אחרונים בדעתם, שטעם הפסד כתובתה אינו משום קנס על העבירה שעברה אלא מפני שנעשית חשודה ואינו יכול לסמוך על נאמנותה שלא להכשילו, וממילא אינו יכול לדור עמה, וכל שלא נעשית חשודה להכשילו הרי יכול לדור עמה ושוב אינה מפסדת[6]. ויש מן האחרונים שכתבו שטעם הפסד הכתובה אינו מצד שאינו יכול לסמוך עליה, אלא מצד עצם הכשלתו באיסור[7], והוא קנס על מעשיה[8]. וכן יש מן האחרונים שכתבו לחלק, שבעניני איסור - כגון מאכילתו דבר שאינו מעושר או שאינה קוצה חלה - לא קונסים אותה אלא כשמכשילתו, וכן בנדרים שבעוון נדריה בניה מתים, אבל עוברת על תורת ד' ואוכלת ביום הכיפורים אין לבעל עליה כלום כיון שלא הכשילתו, מה שאין כן בעניני פריצות, שבהם מפסידה כתובתה בכל אופן[9].

באיסורים שאינם איסורי אכילה

הכשילה את בעלה באיסור שאינו איסור אכילה, כגון נגיעה בנדה או הנחת עירוב או שריפת חמץ, יש מן האחרונים שכתבו שאינה חשובה עוברת על דת לענין הפסד כתובתה[10]. ויש מן האחרונים שנסתפקו בשאר איסורים שאינם איסורי אכילה אם חשובה עוברת על דת[11].

באיסור שפרוצים בו רבים

העוברת על דת באיסור שפרוצים בו רבים, כגון שמקללת את בעלה ומבזה אותו, או שנודרת ואינה מקיימת, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שצריך דקדוק היטב לגרש אשה בלא כתובה כשעוברת על איסורים אלה[12].

כשרצתה להכשילו ולא הכשילה

כאשר רצתה להכשיל את בעלה באיסור אך לבסוף לא הכשילה, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאינה חשובה עוברת על דת ואינה מפסידה כתובתה[13], שיכולה לומר משחקת הייתי בך ואם היית בא לאכול איסור הייתי מונעת אותך[14], וביארו אחרונים בדעתם, שאף על פי ששוב אינה נאמנת לענין איסורים ואינו יכול לסמוך עליה - שעד אחד נאמן באיסורים ואינו יכול לחזור בו אחר כדי דיבור[15] - מכל מקום כיון שלא הכשילתו, אינה מפסידה[16], ויש שביארו שמשום רצון להכשילו בלי להכשילו בפועל אינה מאבדת את נאמנותה מכאן ולהבא ויכול לדור עמה[17]. ויש מן הראשונים שכתבו שמכל מקום חשובה עוברת על דת ומפסידה כתובתה[18].

כשעברה רק פעם אחת

העוברת על דת שמפסידה כתובתה, יש מן הראשונים שכתבו, וכן כתבו אחרונים להלכה, שהוא אפילו אחרי פעם אחת, כל שהתרה בה[19]. ויש מן הראשונים שכתבו, וכן יש מן האחרונים שכתבו להלכה, שדוקא כאשר רגילה בכך, מפסידה כתובתה[20]. ויש מן האחרונים שמחלקים, שכאשר מתנהגת בפריצות ללא כל סיבה, כגון כעס וכיוצא, אזי בפעם אחת נעשית עוברת על דת, אבל כאשר יש סיבה להתנהגותה, אינה נעשית עוברת על דת אלא כשרגילה בכך[21]. ויש מן האחרונים שמחלקים, שכאשר לא היתה התראה, אינה נעשית עוברת על דת אלא כשרגילה בכך, אבל כאשר היתה התראה, אפילו בפעם אחת נעשית עוברת על דת[22]. שיעור רגילות, יש מן האחרונים שכתבו שהוא בב' פעמים[23].

הכשילה בשוגג

הכשילה את בעלה בשוגג, כתבו אחרונים שאינה חשובה עוברת על דת להפסיד כתובתה, שהפסד הכתובה תלוי ברשעותה[24].

מסרתו לעכו"ם

אשה שאמרה לבעלה שרצונה להשכיר עליו עכו"ם אם יעשה לה איזה דבר, חשובה עוברת על דת[25].

כאשר הבעל עובר כמותה

כאשר הבעל בעצמו עובר כמותה על איסורים, יש מן הראשונים שכתבו, וכן כתבו אחרונים בדעת הראשונים הסוברים שאינה מפסידה כתובתה אלא כשמכשילתו[26], שאינה מפסידה כתובתה[27], וביארו אחרונים הטעם, שאינה מפסידה כתובתה אלא משום חשש שתכשילהו באיסור ולכך אינו יכול לגור עמה, וכל שהוא עצמו עובר על איסור כמותה אין לו מניעה לגור עמה[28]. ואף לדעה זו, יש מן הראשונים שכתבו שאם האכילתו דבר איסור והוא עצמו אינו אוכל איסור אך עובר על איסורים אחרים, מפסידה כתובתה[29]. ויש מן הראשונים שכתבו שאשה שלא היתה טובלת לנדתה ובעלה ידע ושתק, ובא לגרשה, שאין לה כתובה, שלא יהיה חוטא נשכר[30].

כאשר רק הבעל עובר

כאשר הבעל מכשיל לאשתו בדבר איסור או נודר ואינו מקיים, יש מן הראשונים שכתבו שכופים אותו להוציא ולתת כתובה[31], וכן כתבו אחרונים להלכה[32]. ויש מן האחרונים שצידדו לומר שאינו חייב להוציאה, שהרי אינו משועבד לה, ואם מאכילה דבר שאינו מעושר, לא תאכל ממנו, ואם משמש עמה נדה, הרי היא אנוסה, ואם נודר ואינו מקיים שבניה מתים, הרי אינה מצווה על פריה ורביה[33].

בנודרת ואינה מקיימת ואין לה בנים

כאשר היא נודרת ואינה מקיימת, אך אין לה בנים, כך שאינו יכול לטעון נגדה שבעוון נדריה בניו מתים[34], יש מן הראשונים שנסתפקו אם מפסידה כתובתה, שהרי אין לה בנים ולא ימותו בעוונה, ומאידך אפשר שאם לא היתה עוברת על נדריה היה מתרחש לה נס והיתה יולדת[35].

המירה דתה

אשה שהמירה דתה באונס, יש מן הראשונים שכתבו שאינה חשובה עוברת על דת, שלדעתם חשובה עוברת על דת רק כשמכשילה אותו באיסור, או שעוברת איסור שבנים מתים על אותו החטא, או שעושה דבר פריצות שיש לחוש שתזנה תחתיו[36], ומכל מקום אפשר שמפסידה כתובתה על ידי התראה, משום שיש סכנה לבעלה לגור עמה במקום שהמירה דתה וכן יש לעז גדול על בניה[37]. כאשר המירה דתה ברצון, כתבו אחרונים שנאסרה על בעלה וחשובה שזינתה בודאי ומפסידה כתובתה ואינה צריכה התראה[38].

הכשילה באיסור שא"א שתכשיל בו שוב

הכשילה את בעלה באיסור באופן שאי אפשר שתכשיל בו שוב, כגון שהכשילה את בעלה באיסור נשיאת מעוברת-חברו*, יש מן האחרונים שכתבו שאינה חשובה עוברת על דת, שלא נקראת עוברת על דת אלא באופן שעתידה להכשיל בעלה בעתיד, אבל אם לא תכשילהו לעולם, לא, ובאיסור מעוברת חברו אי אפשר שתכשילהו שוב[39].

כאשר בלאו הכי אינו יכול לגור עמה

כאשר אינו יכול לגור עמה ומחויב לגרשה, כגון אשת כהן שנאנסה ולאחר מכן הכשילה את בעלה בכך שנבעלה לו, יש מן האחרונים שכתבו שמפסדת כתובתה[40], וביארו אחרונים בדעתם, שהטעם שמפסידה כתובתה הוא מצד עצם ההכשלה[41], ולכן אף כאשר מחויב לגרשה ולא ידור עמה, מכל מקום כיון שהכשילתו, מפסידה כתובתה[42], אבל לטעם שמפסידה כתובתה משום שנעשית חשודה להכשילו או לנהוג בפריצות ושוב אינו יכול לדור עמה[43], הרי שבאשה זו שבין כך מחויב לגרשה ולא ידור עמה, לא תפסיד כתובתה, אולם לטעם שהפסד הכתובה הוא מצד עצם ההכשלה[44]. ויש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שטעם הפסד הכתובה הוא משום שמעשיה הרעים גרמו לה[45], אשת כהן שנאנסה ואחר כך נבעלה לבעלה באיסור, שאסורה לבעלה מצד שנאנסה, ואין ביאתו באיסור מוסיפה על איסורה, אינה מפסדת כתובתה מצד העבירה בלבד[46].

אשה שנסתרה

אשה שנסתרה אחרי קינוי, יש מן האחרונים שכתבו שאף על פי שבעצם הסתירה עברה על דת יהודית, מכל מקום אינה מפסידה כתובתה מצד עצם הסתירה, שהטעם שהעוברת על דת יהודית מפסידה כתובתה אינו מצד עצם העבירה אלא מחשש זנות[47], ואשה שנסתרה אפשר לבדקה אם זינתה על ידי השקאתה במי-סוטה*, ולדעתם זה הטעם שאשה שנסתרה אחר קינוי ואין בעלה רוצה להשקותה, שאינה מפסידה כתובתה משום עוברת על דת[48], שכיון שסיבת הפסד הכתובה היא חשש שזינתה, ואפשר לבררו על יד השקאתה, אלא שהבעל אינו רוצה בכך, לא תפסיד כתובתה בגללו[49]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שעצם הסתירה היא סיבה להפסד הכתובה, ובטעם שאשה שנסתרה ובעלה אינו רוצה להשקותה שאינה מפסידה כתובתה, ביארו באופנים אחרים[50].

כאשר יש תקנה שיוכל לדור עמה

העוברת על דת, שיש תקנה שיוכל בעלה לדור עמה, יש מן האחרונים שכתבו שאינה מפסדת כתובתה, ולדעתם זה הטעם באשה שקינא לה בעלה ונסתרה, ואין בעלה רוצה להשקותה מי סוטה, שאינה מפסידה כתובתה[51], שאף שעברה על איסור בעצם הסתירה, מכל מקום אין הפסד הכתובה מצד עצם מעשה האיסור אלא שלא יכול לדור עם אשה כזו שיש לה תכונה רעה של פריצות, וכיון שעל ידי השקאתה יוכל לתקן לשוב ולדור עמה, שלא תקלל עוד, אינה מפסידה כתובתה[52].

על אשה שנסתרה אחרי שקינא לה בעלה, ובעלה אינו רוצה להשקותה, שאינה מפסידה כתובתה, ע"ע סוטה.

העוברת על איסור יחוד*, אם חשובה עוברת על דת, ע"ע יחוד[53].

על המפסידה כתובתה משום כעור*, ע"ע[54].

הפסד כתובתה

הכלל

העוברת על דת, מפסידה כתובתה[55]. בטעם שמפסידה כתובתה, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם, וכן כתבו אחרונים, שהוא משום שמעשיה גרמו לה[56], ונמצא שהיא הגורמת לגירושיה, ואין לה כתובה אלא דוקא כשמוציאה לרצונו[57], וכמו המזנה תחת בעלה שמפסידה כתובתה משום שמעשיה גרמו לה להאסר על בעלה[58]. ויש מן הראשונים שכתבו, וכן צידדו אחרונים לומר, שהוא משום שהתחייבות הבעל בכתובה היתה על דעת שתנהג עמו כדת משה וישראל, ולדעתם זהו שכותבים בכתובה "כדת משה וישראל"[59]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שהוא משום קנס שקנסו חכמים לאשה[60], וכן בדעת הראשונים הסוברים שאינה מפסידה אלא כשהכשילה את בעלה באיסור[61], יש שכתבו שהפסד כתובתה הוא קנס חכמים על שהכשילה את בעלה[62]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהוא משום שחשודה להאכילו איסורים ושוב אינו יכול לסמוך עליה[63], ולא הפסידה כתובתה מצד מה שהכשילה אותו כבר, אלא מצד שאיבדה נאמנותה מכאן ואילך ועתידה להכשילו עוד, ואין-אדם-דר-עם-נחש-בכפיפה-אחת*[64]. ויש מן האחרונים שנסתפקו אם טעם הפסד כתובתה הוא משום ששוב אינו יכול לסמוך עליה בעשיית צרכי הבית כאפיה ובישול שלא תכשילהו באיסור, וכתבו שלצד זה באומרת איני ניזונית ואיני עושה, שפטורה ממלאכות הבית, אף שכבר הכשילתו באיסור, אינה מפסידה כתובתה, שהרי בלאו הכי אינה עושה עבורו ואין חשש שתכשילהו, ומאידך אפשר שהטעם שמפסידה כתובתה הוא משום שכבר הכשילה אותו ולכן קנסוה חכמים שמפסידה כתובתה, ולצד זה אף כשאומרת איני ניזונית ואיני עושה, כיון שכבר הכשילתו, הפסידה כתובתה[65].

עוברת על דת יהודית, כתבו ראשונים ואחרונים שמפסידה כתובתה משום חציפות ומשום חשד זנות[66], מהם שכתבו שהחשש שמא תזנה תחתיו[67], ומהם שכתבו שהחשש הוא שכבר זינתה תחתיו[68].

הנודרת ואינה מקיימת, מפסידה כתובתה משום שבעוון נדריה בניה מתים[69], והיינו שאין הפסד כתובתה מצד העוון עצמו אלא מצד שגורמת תקלה לבעלה שבניו מתים[70].

העדות הנצרכת

העדות הנצרכת להחשיבה עוברת על דת ועל ידי כך להפסידה כתובתה, יש מן הראשונים שכתבו, ולדעתם כן אמרו בירושלמי, שצריך שני עדים, ככל עדות ממון, ולכן כשטוענת שפלוני עישר עבורה את הפירות, אין אותו פלוני נאמן להכחישה שלא עישר ועל ידי כך להפסידה כתובתה, אלא באופן שמכחישים אותה ב' עדים, כגון שטוענת שפלוני עישר עבורה את הפירות בשעה מסוימת, וב' עדים מכחישים את עדותה[71], והטעם, שאי אפשר להפקיע חיוב הכתובה שהוא ממון בעד אחד[72]. ולדעה זו, יש מן הראשונים שכתבו שהחכם נאמן כעד אחד ודי בצירוף של עד אחד נוסף[73]. ויש מן הראשונים שכתבו, שהחכם שהאשה אומרת שטיהר לה את הכתם, נאמן להכחישה שלא טיהר לה אותו, ומפסידה כתובתה על ידי עדותו[74], מהם שכתבו הטעם שכן הדין בכל עד מפי עד, שהעד הראשון נאמן להכחיש את העד השני שאומר בשמו[75], ומהם שכתבו הטעם שכיון שתלתה הדבר בחכם הרי שהאמינתו ורגלים לדבר ששיקרה[76], ולדעתם אותה שאמרו בירושלמי שצריך עדים, היינו שצריך עדים על כך שהאשה אמרה לבעל שהחכם טיהר לה את הכתם, שאין הבעל נאמן על כך[77].

ע"פ הודאתה

כאשר איננו יודעים שהכשילה את בעלה באכילת איסור, אלא על פי האשה בלבד, יש מן הראשונים שכתבו שמפסידה כתובתה[78], שלענין ממון הודאת-בעל-דין* חשובה כמאה עדים[79]. וכתבו אחרונים, שאין בהודאתה משום מודה בקנס שפטור, שהפסד הכתובה הוא מעיקר הדין משום שמעשיה גרמו לה ולא משום קנס[80]. ויש מן הראשונים סוברים שאינה מפסידה כתובתה, לפי שאין-אדם-משים-עצמו-רשע*[81], וביארו אחרונים בדעתם, שאף על פי שלענין ממון הודאת בעל דין חשובה כמאה עדים, מכל מקום, כיון שעיקר הודאתה הוא על איסור ואינו על הפסד הכתובה, אלא שהפסד הכתובה הוא קנס על שהכשילתו, ועל האיסור אינה נאמנת, לכן אינו חשוב הודאה לענין ממון ואינה מפסידה כתובתה[82], ויש מן האחרונים שכתבו, שהטעם שהעוברת על דת מפסידה כתובה משום שחשודה להאכילו דברים אסורים, וכיון שאינה נעשית חשודה על פי עצמה מצד שאין אדם משים עצמו רשע, שוב יכול לסמוך עליה מכאן ולהבא, ואינה מפסידה כתובתה[83], ויש מן האחרונים שכתבו, שהפסד כתובתה אינו מחמת המעשה שעברה על דת, אלא מחמת שנקראת עוברת על דת, ועל פי עצמה אינה נעשית עוברת על דת[84], וכן יש שכתבו שבעוברת על דת אין ההפסד מצד המעשה בלבד אלא משום רשעתה, שהכשילתו במזיד, ועל רשעותה אינה נאמנת, ואינה כגנב שמשלם על פי עצמו, שבגנב חיוב התשלום אינו משום האיסור אלא מצד עצם מעשה הגניבה[85]. וכתבו אחרונים, שאף שכאשר אדם מודה דרך תשובה שעבר על איסור, נאמן על עצמו[86], מכל מקום אין לומר שכאשר האשה מודה דרך תשובה כיון שנאמנת על האיסור תהיה נאמנת להפסיד הכתובה, שכיון שהודיתה דרך תשובה ממילא נאמנת מכאן ולהבא, ושוב אינה מפסידה כתובתה[87].

הצורך בהתראה

העוברת על דת, נסתפקו בתלמוד אם כדי להפסידה כתובתה צריכה התראה - שמא על ידי ההתראה תחזור בה, ואם תחזור לא תפסיד כתובתה[88] - או שמפסידה אף בלא התראה, שהרי שעברה על דת, ופשט ר' חנינא מסורא שצריכה התראה[89].

העוברת על דת שצריכה התראה, כתבו ראשונים ואחרונים שהיא בין כשעוברת על דת יהודית ובין כשעוברת על דת משה[90]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שדוקא בעוברת על דת יהודית נסתפקו בתלמוד ופשט ר' חנינא שצריכה התראה, אבל עוברת על דת משה, אינה צריכה התראה, כיון שכבר הכשילתו[91]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שאין צריך התראה בעוברת על דת משה, מכל מקום צריכה התראה כדי להבחין שהיא מזידה ואינה שוגגת[92]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שצריכה התראה בעוברת על דת משה, מכל מקום, במשמשתו נדה, שהוא דבר הידוע לכל הנשים, ואפילו שהיא עם הארץ גמורה, הרי לומדות הנשים קודם נשואין דיני נדה, ואינה צריכה התראה[93].

וכתבו ראשונים ואחרונים שדי בהתראה אחת[94], ואינה צריכה התראה בשעת מעשה, שאם נצריך התראה בשעת מעשה, נמצא שהבעל מפסיד בכך, שבכל פעם שיתרה בה תחזור בה ותאמר שלא תעשה כן, ואחר כך תחזור לקלקולה, ואין הבעל יכול להעמיד עדים והתראה על כל קלקול וקלקול[95].

תוכן ההתראה

לשון ההתראה הנצרכת, יש מן הראשונים שכתבו שצריך לומר לה שאם תעבור תפסיד כתובתה, אבל אם התרו בה סתם שלא תעבור על האיסור, אך שעברה על ההתראה ועשתה איסור, אינה מפסדת כתובתה[96]. ויש מן הראשונים והאחרונים סוברים שאין צריך להתרות בה ולהודיע שתפסיד כתובתה, אלא אפילו התרו בה שלא תנהג כך והיא מחזיקה ברשעה, יוצאת בלא כתובה[97]. יש מן האחרונים שכתבו שיכול הבעל לומר "קים לי" כדעה שאין צריך להתרות במפורש על הפסד כתובתה[98], ויש מן האחרונים שכתבו שאין יכול לומר קים לי[99].

התראה בלא בי"ד

ההתראה, יש מן הראשונים שכתבו שאינה צריכה להיות בפני בית דין, ודי שהבעל יתרה בפני עדים[100]

רגילה לעבור על דת

הרגילה לעבור על דת, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינה צריכה התראה, שכיון שרגילה יש פריצות גדולה[101].

כשלא מגרשה

כאשר הבעל אינו רוצה להוציאה, יש מן הראשונים שכתבו שמכל מקום אין לה כתובה, שהכתובה תקנת חכמים היא כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות, אבל אלו הפרוצות אין להן תקנה אלא תהא קלה בעיניו להוציאה[102], ויש מן האחרונים שכתבו בדעתם, שהטעם להפסד הכתובה הוא מצד עצם הכשלת הבעל באיסור, וכל שהכשילה בעלה, לא תיקנו לה כתובה[103]. ויש מן הראשונים שכתבו שכאשר הבעל אינו רוצה להוציאה, יש לה כתובה[104].

חזרה בתשובה

העוברת על דת שלא גירשה בעלה, וחזרה בתשובה, כתבו אחרונים שצריך בעלה לכתוב לה כתובה חדשה, שכתובה ראשונה נמחל שעבודה משעה שעברה על התראתו[105]. ובדעת הסוברים שהטעם להפסד כתובתה הוא שמעשיה גרמו לה[106], יש מן האחרונים שצידדו לומר שכל שלא גירשה לא נמחל שעבוד הכתובה, שיש בידה לחזור בה ממעשיה, וכאשר חוזרת בה ממעשיה שוב מתבטלת סיבת הפסד כתובתה וכתובתה קיימת[107].

ספק עוברת על דת

ספק עוברת על דת, כתבו אחרונים שאינה מפסידה כתובתה, שהפסד הכתובה הוא מכאן ולהבא מצד מעשיה, ולא שנתברר למפרע שלא חל חיוב, ואם כן בספק עוברת על דת הרי זה ספק אם החיוב שחל כבר, פקע[108].

גירושיה

החיוב להוציאה

עוברת על דת, נסתפקו בתלמוד אם בעלה מחויב להוציאה, שיש צד לומר שאינו מחויב להוציאה, שתלוי בהקפדת הבעל, והרי בעלה של זו אינה מקפיד, ומאידך יש צד לומר שכיון שדרך העולם להקפיד עליה, אף בעלה של זו מקפיד[109], והיינו שכיון שדרך כל האנשים להקפיד על נשותיהם, ודאי אף בעל זה רצונו להוציאה ורק מפני עצת היצר רוצה לקיימה, ולכן אין בו ממש[110]. מהראשונים הסוברים שיש מצוה מן התורה על הבעל להוציאה[111], יש שכתבו שהספק בתלמוד הוא האם מדרבנן יש אף חובה לגרשה[112]

להלכה, כתבו ראשונים שאין כופים את הבעל להוציאה[113], מהם שכתבו הטעם משום שספק התלמוד לא נפשט[114], ומהם שכתבו שהספק נפשט שמותר לקיימה[115]. ומהם שכתבו שאפילו התרה בה[116]. וכתבו ראשונים, שיכול הבעל לומר שיזהר מכאן ולהבא שלא תכשילנו באיסור[117], וכתבו אחרונים, שבנודרת ואינה מקיימת אינו מחויב לגרשה שאין עליו צד איסור, אלא מצד שבניו מתים בעוון נדריה, ואם הוא לא אכפת לו, מה אכפת לנו, ובשאר איסורים יכול להיזהר, וכן במשמשתו נדה, בין וסת לוסת היא בחזקת טהרה ואינו צריך לחשוש שמא ראתה, ולכשיגיע זמן וסתה יפרוש ממנה עד שתראה ותיבדק על ידי נאמנות[118]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שבעוברת על דת אחר התראה, לא נפשט הספק אם מחויב להוציאה, אבל בעוברת על דת קודם התראה נפשט הספק שמותר לקיימה[119]. ויש מן הראשונים שכתבו שלהלכה אסור לקיימה ומחויב לגרשה[120].

כאשר רגילה היא לעבור על דת, ויש עדים על כך, יש מן האחרונים שכתבו שכופים את הבעל להוציאה, ולא נסתפקו בתלמוד אם מחויב להוציאה אלא בעברה על הדת פעם אחת[121]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף ברגילה לעבור על דת נסתפקו בתלמוד אם מחויב להוציאה[122].

מצוה להוציאה

העוברת על דת, יש מן הראשונים סוברים שיש מצוה עליו להוציאה[123], מהם שכתבו שכן הדין אף לצד הספק בתלמוד שיכול לקיימה, מכל מקום מצוה להוציאה[124], ומהם שהוסיפו שיכול להוציאה בלא הסכמת הקהילות, ולא תיקן רבנו גרשום שלא לגרש בעל כרחה במקום שיש עליו מצוה לגרשה, ואדרבה אם אינו מגרשה נקרא רשע[125], ואף לסוברים שהספק בתלמוד נפשט שאינו מחויב לגרשה[126], כתבו אחרונים שמכל מקום מצוה עליו לגרשה[127]. וכן כתבו אחרונים להלכה שמצוה עליו לגרשה[128], ויכול לגרשה בעל כרחה ואין בזה משום חדר"ג[129]. ויש מן האחרונים בדעת ראשונים, שאין מצוה לגרשה[130], ומהם שכתבו שמכל מקום מותר לו לגרשה בעל כרחה[131], ומהם שכתבו שכאשר יש עדים שעברה כמה פעמים על דת, מודים אותם ראשונים שיש מצוה לגרשה[132].

תוקף המצוה

המצוה לגרש עוברת על דת, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינה אלא מדרבנן, ולדעתם זהו שאמר רבא והביאוהו ראשונים להלכה, שאשה רעה מצוה לגרשה, והסמיכו על הכתוב: גרש לץ ויצא מדון וישבֹת דין וקלון[133]. ויש מן הראשונים שכתבו שהמצוה לגרש עוברת על דת היא מן התורה, משום "כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתֻת ונתן בידה[134].

בעשתה איסור לעצמה

העוברת על דת שעברה על איסור רק לעצמה ולא הכשילה את בעלה, יש מן האחרונים שכתבו שאף על פי שלענין הפסד כתובתה אינה מפסידה אלא כשהכשילה לבעלה[135], לענין הוצאתה בעל כרחה, יכול להוציאה אף כשעשתה איסור לעצמה ואינו יכול להחזירה בתשובה[136]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף לענין גירושיה אינה חשובה עוברת על דת ואינו יכול לגרשה בעל כרחה אלא כשהכשילתו, אך לא כשעברה לעצמה[137]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאף לענין הוצאתה בעל כרחה, אינו אלא כשמכשילה לבעלה ולא רק כשעוברת על איסור בעצמה[138].

העדות

העוברת על דת, שמצוה להוציאה, יש מן האחרונים שכתבו שאף כשאין עדים על כך שהיא עוברת על דת, אלא כל שהבעל יודע בעצמו שהיא עוברת על דת, מצוה עליו לגרשה[139]. ויש מן האחרונים שכתבו שיכול לגרשה בעל כרחה כאשר יש עד אחד ורגלים לדבר שהיא עוברת על דת[140]

הצורך בהתראה

המצוה לגרש עוברת על דת, כתבו אחרונים שהיא אף כשעברה על דת בלא התראה קודם לכן[141]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שהמצוה לגרשה היא רק כשהתרו בה קודם שעברה על דת[142].

אם אסורה על הבעל

העוברת על דת, יש מן האחרונים שכתבו, ומהם שכתבו כן בדעת ראשונים, שכל עוד לא גירשה הבעל הרי היא מותרת לו[143], ואף הצד בספק התלמוד שמחויב לגרשה[144], אינו משום שאסורה עליו, אלא שמוטלת עליו עליו תקנת חז"ל להוציאה[145], או שיש לחוש שמא תזנה תחתיו ותיאסר עליו ואסור להיות עמה באופן שתיאסר עליו לאחר מכן[146]. ויש מן האחרונים שכתבו שאותה שנסתפקו בתלמוד אם מחויב לגרשה, נסתפקו שמא זינתה כבר ונאסרה על בעלה, ולצד שמחויב לגרשה, אף אסורה עליו[147].

הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע דת משה.
  2. ↑ ע"ע דת יהודית. ועי' זכרון שאול (נד' באגרות ורשימות קה"י ח"ג עמ' קג) שעוברת על דת תלוי במה שנחשב באותו דור לצניעות או לפריצות.
  3. ↑ משנה כתובות עב א, ועי' להלן.
  4. ↑ רא"ש כתובות פ"ז סי' ט ובשו"ת הרא"ש כלל לב סי' ח, והו"ד בב"ש סי' קטו ס"ק א.
  5. ↑ תשו' מהר"ם מרוטנבורג ד"פ ח"ד סי' א' כ; רא"ש כתובות פ"ז סי' ט ובתשו' כלל לב סי' ח, והו"ד בב"ש סי' קטו ס"ק א ובח"מ שם ס"ק א.
  6. ↑ קוב"ש שם אות רלב. ועי' חת"ס שבציון 87.
  7. ↑ עי' הפלאה שם עב א לתוד"ה אי דידע, ושם, שהרי כשעוברת בעצמה על איסור, אע"ג שהיא חשודה ושוב א"א לסמוך עליה, מ"מ אינה מפסידה כתובתה בשל כך
  8. ↑ ברכת אברהם כתובות מהדו"ת עב א אות ב, בד' הרא"ש.
  9. ↑ חת"ס כתובות עב א ד"ה דת משה, ועי"ש שנסתפק במכשילתו בדברים שאינם אסורים אלא ממנהג ואינם אפי' איסורי דרבנן, כגון משמשת על דם טוהר או מאכילתו בשר מר"ח אב, שאינם בכלל דת משה ודת יהודית שבמשנה, ושמא המשנה נקטה דוקא איסורים הכלולים בשני אלו.
  10. ↑ ב"ש סי' קטו ס"ק ב.
  11. ↑ ח"מ שם ס"ק ב.
  12. ↑ תרוה"ד פו"כ סי' סח, בענין נודרת ואינה מקיימת, בזמן שהדור פרוץ בנדרים, הו"ד בח"מ סי' קטו ס"ק ו ובב"ש שם ס"ק ז; דברי מלכיאל ח"ג סי' קמה, בענין מקללת בעלה ומבזתו, ועי"ש שאף אם התרה בה שאם תעבור תפסיד כתובתה, אינה מפסדת.
  13. ↑ רש"י במהדו"ק בשטמ"ק כתובות עב א; תוס' שם ד"ה אי דידע בשם הרשב"א; רשב"א שם ד"ה אי; רא"ש שם פ"ז סי' ט; מאירי שם; שו"ע אהע"ז קטו א.
  14. ↑ רשב"א בתוס' שם; רא"ש שם.
  15. ↑ ע"ע עד אחד. הפלאה להלן.
  16. ↑ הפלאה לתוס' שם.
  17. ↑ קוב"ש כתובות אות רלג, ועי' ציון 6.
  18. ↑ הרא"ה שם, והו"ד בריטב"א שם (בשם ואחרים פירשו). ועי' ר"י בתוס' שמ' מדבריו שבאף ברצתה להכשילו מפסידה כתובתה (והטעם שהגמ' לא העמידה באופן זה, הוא מצד לשון המשנה), אולם בריטב"א שם בשמו כ' שברצתה בלבד אינה מפסידה.
  19. ↑ עי' מרדכי כתובות סי' קצו בשם מהר"ם, ועי' תשו' מהר"ם שבשו"ת הרשב"א סי' תתסד; ריטב"א כתובות עב א ד"ה העוברת, ושם שבכמה מקומות בש"ס מצאנו ל' "העושה" על פעם אחת; ח"מ סי' קטו ס"ק יא, ושכ"ה ד' הרשב"א בתשו' ח"א סי' תקעא, עי' להלן; בהגר"א שם ס"ק יב, שכ"מ מהגמ' סוטה כה א.
  20. ↑ מאירי כתובות עב א: וצריך שתדע וכו'; רמ"א שם ד, בשם תשו' הרשב"א ח"א סי' תקעא, ועי' ב"ש שם שמ' מדבריו שאפי' כשאין סיבה להתנהגותה, אין די בפעם אחת, ותמה עליו, וכן תמה עליו בח"מ שם.
  21. ↑ ב"ש שם ס"ק יא.
  22. ↑ בית מאיר, בד' הרמ"א שם, ושכן יש לפרש כוונת הרשב"א בתשו' שם, ושכ"מ מתרוה"ד סי' רמב.
  23. ↑ תשו' רעק"א מהדו"ק סי' ק בתשו' הבית מאיר.
  24. ↑ קובץ הערות סי' כב אות ב.
  25. ↑ הגה' מימוניות אישות פכ"ד, ולמד זאת בק"ו ממקללת יולדיו בפניו; רמ"א אהע"ז קטו ד.
  26. ↑ עי' רא"ש כתובות פ"ז סי' ט ובתשו' כלל לב סי' ח, ועי' ציון 5.
  27. ↑ עי' מרדכי כתובות סי' קצו והג' אשרי שם פ"ז סי' ט, בשם מהר"ם, וקוב"ש שם אות רלג בדעתם; קוב"ש שם בד' הרא"ש שם; רמ"א אהע"ז סי' קטו ג, לגבי נודר ואינו מקיים; ח"מ שם ס"ק ז וב"ש שם ס"ק ז לגבי עובר עבירות שבגינם בנים מתים כאשר היא נודרת ואינה מקיימת; ב"ש שם ס"ק ז לגבי אוכל דבר איסור כמותה.
  28. ↑ קוב"ש שם אות רלב.
  29. ↑ מרדכי שם בשם מהר"ם, והובא בב"ש שם, שמומר לאיסור אחד אינו מומר לאיסור אחר.
  30. ↑ שו"ת הרמב"ם סי' שסח, ועי' קוב"ש שם שנשאר בצ"ע. ושמא טעמו של הרמב"ם שהפסד הכתובה הוא כתוצאה ממעשיה, ולכן כל שהכשילתו באיסור, מפסידה.
  31. ↑ פסקי רי"ד כתובות עב א וריא"ז שם פ"ז ה"ב אות א, הו"ד בשלטה"ג שם (לב ב מדפי הרי"ף אות א) ובב"ש סי' קטו ס"ק א, ושם שבנודר ואינו מקיים מוציא ונותן כתובה כשבאה בטענת חוטרא לידיה וכו'; הגהות מיימוניות תשו' מהר"י וויל סי' כב במאכילה איסור, הובא ברמ"א להלן.
  32. ↑ רמ"א אהע"ז קנד א.
  33. ↑ המבי"ט ח"ב סי' מז, ועי"ש שאפשר שאף הריא"ז שבציון 31 לא אמר שכופים להוציאה בכתובה אלא כשרגיל לעבור על דת.
  34. ↑ כתובות עב א.
  35. ↑ תרוה"ד פסו"כ סי' סב, הו"ד בב"ש סי' קטו ס"ק א.
  36. ↑ עי' ציון 4.
  37. ↑ תשו' הרא"ש כלל לב סי' ח, הובא בב"ש סי' קטו ס"ק א וח ובח"מ שם ס"ק ח, ועי' רמ"א שם ג.
  38. ↑ ב"ש שם ח וח"מ שם ח וט"ז שם ד, ותמהו על הרמ"א שם ג שקיצר בדבריו.
  39. ↑ שו"ת חת"ס אהע"ז ח"א סי' קמח; שו"ת בית שלמה אהע"ז סי' סז.
  40. ↑ דרו"ח לרעק"א כתובות יב ב.
  41. ↑ עי' ציון 62.
  42. ↑ ר"ש רוזובסקי (נד' באהל אברהם כתובות עמ' תקיד) אות ב, ועי' דברי יחזקאל (ברשטיין) סי' יח ענף ב (ח) שהביא ראיה מסוטה כה א.
  43. ↑ עי' ציון 63.
  44. ↑ ר"ש רוזובסקי שם.
  45. ↑ עי' ציון 56.
  46. ↑ דברי יחזקאל שם, אולם עי"ש להלן שדחה.
  47. ↑ עי' ציון 66.
  48. ↑ עי' רמב"ם סוטה פ"ב ה"א.
  49. ↑ מל"מ סוטה פ"ב ה"א.
  50. ↑ עי' הפלאה כתובות עב א, ועי' בית מאיר סי' קטו.
  51. ↑ עי' ציון 48.
  52. ↑ חזו"א אהע"ז סי' עט ס"ק כז, ועי' ציון 49 ואילך.
  53. ↑ ציון 272.
  54. ↑ ציונים 19, 143, 148 ואילך.
  55. ↑ משנה כתובות עב א; רמב"ם אישות פכ"ד הי"א; טוש"ע אהע"ז קטו א, ד.
  56. ↑ עי' רמב"ם להלן, ועי' ציון 102; ערך לחם אהע"ז סי' קטו. ועי' נשאל דוד שבציון 80. ועי' ר"ש רוזובסקי שבציון 103 בד' הרמב"ם.
  57. ↑ קוב"ש כתובות אות רלב, אולם בהמשך דבריו שם מ' שהוא משום שנעשית חשודה על להבא, עי' ציון 63 ואילך, ועי' מאמר ר"ד רפפורט בעל המק"ד (נד' באהל אברהם כתובות עמ' תנד סוף אות ג) שמשום חשד זנות יש מצוה לגרשה, וכיון שמעשיה גרמו הגירושין, לכן מפסידה כתובתה.
  58. ↑ רמב"ם אישות פכ"ד ה"ו. עי' רמב"ם שם ה"י: ולא המזנה בלבד אלא אף העוברת וכו', וכס"מ שם בדעתו.
  59. ↑ ע"ע כתובה. ראבי"ה כתובות סי' תתקיט; חזו"א אהע"ז סי' עט ס"ק טז: ואפשר וכו', ושם שהפסד פירות ובלאות הוא משום קנס שקנסוה חכמים.
  60. ↑ עי' רש"י סוטה ד"ה דלית לה: לא הוה לן למקנסה וכו', ואולם עי' נשאל דוד ח"ב אהע"ז סי' לב שבציון 80 שכ' של' למקנסיה ברש"י הוא בלאו דוקא; תוס' כתובות נה ב ד"ה ולעוברת; תוס' רי"ד שם עב א; ריב"ש בשטמ"ק שם; פנ"י שם ד"ה מאכילתו; עי' רמב"ם אישות פכ"ד הי"ד שאם האשה מודה אחר התראה שעברה על דת, מפסידה כתובתה, וקה"י מכות סוס"י ג שמדייק מדבריו שמודה בקנס שמדרבנן אינו נפטר, ומ' שלמד בדעת הרמב"ם שהפסד הכתובה הוא קנס דרבנן. ועי' בית יעקב שבציון 63 בטעם שא"א לומר שהוא משום חשד מכאן ולהבא. ועי' הפלאה שם עב א שבציון 16 בד' הרשב"א בתוס' שם ד"ה אי דידע שמפסידה כתובתה רק מצד שהכשילה את בעלה.
  61. ↑ רא"ש כתובות פ"ז סי' ט ובתשו' כלל לב סי' ח, ועי' ציון 64.
  62. ↑ עי' הפלאה כתובות עב א לתוד"ה אי; ברכת אברהם (ארלנגר) כתובות מהדו"ת עב א אות ב, בד' הרא"ש שם.
  63. ↑ הפלאה שם עב א ד"ה אך אכתי (באמצע ד"ה אי דידע), בד' הראב"ד (ועי' ציון 83), וחת"ס שם ד"ה אי דידע (ועי' תשו' חת"ס שבציון 39) וקוב"ש שם אות רלב בד' הרא"ש סי' ט, ועי"ש שהביא ראיה מדעת ר"מ שיקניטנה כדי שתידור בפניו ויפר, ואם החשש הוא משום העבר, מה יועיל שיפר, ושם אות רלד, בד' הראב"ד שאם הודתה מעצמה שהאכילתו איסור, אינה מפסידה כתובתה, שאין אדם משים עצמו רשע, ועי' ציון 81. ועי' בית יעקב שם שתמה, שמ' המשנה שם שאפי' יכול לסמוך עליה, וכגון שנודע לו מהעבירה אחרי שכבר עשתה תשובה, בכל זאת מפסידה כתובתה. ועי' פסקי דין רבניים ח"א עמ' 333 מהר"י עדס ור"ב זולטי ור"י אלישיב, שעוברת על דת אינה יוצאת משום העבירה שעשתה אלא שבמעשיה גורמת הפרעה וקלקול בחיי המשפחה התקינים בינה לבין בעלה.
  64. ↑ חת"ס שם; קוב"ש שם.
  65. ↑ חכמת שלמה על השו"ע אהע"ז סי' קטו א.
  66. ↑ רא"ש כתובות פ"ז סי' ט, ועי' תשו' הרא"ש כלל לב סי' ח; מל"מ סוטה פ"ה ה"א; ב"ש סי' קטו ס"ק א. ועי' חת"ס שבציון 9.
  67. ↑ ב"ש שם; בית מאיר שם ד"ה אם יש.
  68. ↑ מל"מ שם.
  69. ↑ כתובות עב א.
  70. ↑ תשו' הרא"ש כלל לב סי' ח.
  71. ↑ רשב"א כתובות עב א ד"ה ומשני ורא"ש כתובות פ"ז סי' ט, בד' הירו' שם פ"ז ה"ו: וכולהון בעדים וכו', ועי' רא"ש שבועות פ"ד סי' יז שהביא את ד' הרמב"ן שבציון 74 שהחכם נאמן ולא חלק עליו, ומ' שסובר כמותו, ועי' ב"י יו"ד ס'י קפה שיישב ד' הרא"ש (והו"ד בב"ש סי' קטו ס"ק ד), שלענין הפסד כתובתה צריך ב' עדים וכדבריו בכתובות שם, ודוקא לענין איסור, להחזיקה בטומאה, נאמן החכם לבדו, ועי' תשו' הרמ"א סי' סו (הו"ד בב"ש שם) שמחלק בין איסור דאו', שאין עד א' יכול להכחיש אותה, לאיסור דרבנן, שיכול להכחיש.
  72. ↑ רא"ש שם, ועי' רשב"א שם.
  73. ↑ ריטב"א שם ד"ה לא צריכא, בד' הרשב"א שם.
  74. ↑ עי' רמב"ם אישות פכ"ד הי"א וסמ"ג עשין מח, וב"ש סי' קטו ס"ק ד בדעתם; עי' פסקי ריא"ז כתובות פ"ז ה"ב אות א; רמב"ן שבועות לב ב ד"ה הא דאמרינן והו"ד בר"ן כתובות (לב ב) ד"ה גמ'; רא"ה, הו"ד בריטב"א שם.
  75. ↑ ע"ע עדות. רמב"ן שם.
  76. ↑ ריטב"א שם.
  77. ↑ ריטב"א שם.
  78. ↑ עי' רמב"ם אישות פכ"ד הי"ד; רשב"א כתובות עב ד"ה ואי לא; ריטב"א שם ד"ה מנא.
  79. ↑ ע"ע הודאת בע"ד ציון 1 ואילך. רשב"א וריטב"א שם.
  80. ↑ נשאל דוד ח"ב אהע"ז סי' לב (עמ' קלב ד"ה וכדי), ועי' ציון 56, ועי' מאמר הר"י אברמסקי (נד' בהפלאת נדרים בימ"ד להפצת תורה קרית גת, שאפשר שטעם דעה זו שהפסד הכתובה הוא משום עצם ההכשלה בעבירה.
  81. ↑ הראב"ד, הו"ד ברשב"א כתובות עב א ד"ה ואי דלא ובריטב"א שם ד"ה מנא. ועי' שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' קיד שהק', שהרי האומרת נטמאתי נאמנת על עצמה להפסיד כתובתה, עי' נדרים צ ב.
  82. ↑ פנ"י שם ד"ה מאכילתו, בד' הראב"ד שם.
  83. ↑ הפלאה שם ד"ה אך אכתי ובית מאיר סי' קטו, ועי' ציון 63, אולם עי' קוב"ש כתובות אות רלד שהק' שהרי מכאן ולהבא היא חשודה ואסור לו לדור עמה. ועי' ר"ש רוזובסקי (נד' באהל אברהם כתובות עמ' תקיד) אות ב ד"ה וכה"ג, שאף בד' הראשונים שבציון 78 שמפסידה כתובתה בהודאתה, י"ל שסוברים שהפסד הכתובה הוא משום שחשודה מכאן ולהבא, שכיון שלפי דבריה חשודה, יכול הבעל לטעון שסומך על דבריה ולבו נוקפו.
  84. ↑ ברכת שמואל קידושין סי' יז אות א ד"ה אולם, ושם שאף שקמי שמיא גליא שהיא חשודה מ"מ יש לה כתובה.
  85. ↑ קובץ הערות סי' כב אות ב, ביישוב קו' הר"ן מגנב שאומר גנבתי שמשלם קרן ע"פ עצמו, והרי א"א משים עצמו רשע.
  86. ↑ ע"ע אין אדם משים עצמו רשע ציון 33.
  87. ↑ חת"ס כתובות שם ד"ה אי דידע, והיינו שהפסד הכתובה הוא משום שחשודה מכאן ולהבא להכשילו באיסור, עי' ציון 6 ואילך.
  88. ↑ רש"י שם.
  89. ↑ סוטה כה א.
  90. ↑ רמב"ם פהמ"ש כתובות פ"ז מ"ד; עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתסו, לענין משמשתו נדה שצריכה התראה שאם תכשילהו פעם נוספת תפסיד כתובתה; ריטב"א כתובות עב א ד"ה העוברת; מאירי סוטה שם; ב"ש סי' קטו ס"ק יז שכ"מ מכל הפוסקים. ועי' הפלאה סי' קטו קו"א סוף ס"ק יא, שאף בד' רש"י סוטה כה א שבציון הבא נ' שסובר שבדת משה צריכה התראה, שהרי הגמ' הביאה ראיה מאיסור ייחוד, ולד' רש"י שבת יג א איסור ייחוד הוא מה"ת, א"כ הוא מדת משה, ולא נקט רש"י כתובות שם דת יהודית אלא לחדש שאף בדת יהודית צריך התראה.
  91. ↑ ב"ש סי' קטו ס"ק יז ושו"ת חוט המשולש ח"ב סי' ח, בד' רש"י סוטה שם ד"ה עוברת על דת, שמ' שכל הספק הוא דוקא בעוברת על דת יהודית, ועי' שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' קיד, שביאר שבדת יהודית בכל הדינים צריכה התראה, ואילו בדת משה יש שאינם צריכים התראה, ובאיסור יחוד אף שהוא דאו' כיון שלא הכשילתו אינה צריכה התראה, ועי' מאמר ר"ש רוזובסקי בענין אשת כהן שנאנסתי וביסוד דין עוברת על דת (נד' באהל אברהם כתובות עמ' תקיג) בד' רעק"א בדרו"ח כתובות יב ב לגבי אשת כהן שנאנסה ונבעלה אח"כ לבעלה כהן, שממ"נ מפסידה כתובתה, שהרי היא עוברת על דת, שנראה מד' שבעוברת על דת משה א"צ התראה, ולכן אותה אשת כהן מפסידה כתובתה מדין עוע"ד אע"פ שלא התרו בה. ועי' נוב"י מהדו"ת אהע"ז סי' כג שאין לסמוך על רש"י כנגד כל הראשונים, אולם עי' חוט המשולש שם שדן אם אפשר לסמוך על רש"י בזה, שלא מצינו מי שחולק בזה בפירוש על רש"י.
  92. ↑ תשו' מעיל צדקה סי' סא, הובא בפת"ש אהע"ז סי' קטו ס"ק יא.
  93. ↑ תשו' שבות יעקב ח"ג סו"ס קכז, ועי"ש שאף שהרשב"א בתשו' ח"א סי' תתסו כ' שבמשמשתו נדה צריכה התראה, הוא משום שהרשב"א לשיטתו שצריכה התראה על הפסד הכתובה, עי' ציון 96, אבל לסוברים שא"צ התראה על הפסד הכתובה, עי' ציון 97, א"צ התראה על משמשתו נדה.
  94. ↑ מרדכי כתובות סי' קצו בשם מהר"ם, והובא בב"ש סי' קטו ס"ק יז.
  95. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתסד, תתסו; מרדכי שם; הג' אשרי כתובות פ"ז סוף סי' ט; תשו' רדב"ז ח"א סי' שפד, בד' הרמב"ם אישות פכ"ד הי"ד.
  96. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתסו; ב"י אהע"ז סי' קטו בבדק הבית ד"ה וזמן, בד' תשו' הרא"ש כלל לב סי' יז; מאירי סוטה כה א. ועי' הפלאה סי' קטו בקו"א סוף ס"ק יא שהוכיח כן ממח' ב"ש וב"ה במתו בעליהן עד שלא שתו אם נוטלות כתובה (משנה סוטה כד א) ולא אמרו שלכו"ע מפסדת כתובתה מדין עוברת על דת, ואע"ג היה קינוי וסתירה והרי היא כעוברת על דת, אלא שאין הקינוי נחשב כהתראה.
  97. ↑ פסקי ריא"ז כתובות פ"ז ה"ב אות ד, והובא בשלטה"ג שם (לג א) אות א; תשו' מהר"ם מרוטנבורג, נד' בהמעין כרך לג גליון ג עמ' 17; תשו' גאוני בתראי סי' כו, ועי"ש בד' תשו' הרא"ש שם, שאף שנקט לשון התראה של הפסד כתובה, אינו בדוקא אלא כך הדרך להתרות, אבל לדינא סובר שאף בלא התראה על הפסד הכתובה, מפסידה. ועי' ב"ש סי' קטו ס"'ק יז שהביא ראיה מהגמ' סוטה כה א שפושטת את הספק אם צריכה התראה, מדין קינוי, והרי בקינוי אינו מתרה בה על הפסד כתובתה, ועי' בני אהובה אישות פכ"ד הי"ד שדחה, שאין כוונת הגמ' שהקינוי יועיל מדין התראה, אלא שאם נאמר שהעוברת על דת אינה צריכה התראה כדי להפסידה כתובתה, א"כ מדוע בכלל צריך קינוי, הרי מצד עצם הסתירה מפסידה כתובתה שעוברת על דת היא.
  98. ↑ שו"ת מהרח"ש סי' נז.
  99. ↑ שו"ת נשאל דוד ח"ב אהע"ז סי' לב (עמ' קמג ואילך) שרוב ככל הפוסקים והראשונים סוברים שצריך להתרות בה מפורש על הפסד כתובתה, ועוד שהאשה מוחזקת בשטר כתובתה וא"א לומר נגדה קים לי.
  100. ↑ תשו' מהר"ם מרוטנבורג, נד' בהמעין כרך לג גליון ג עמ' 16 (משמחה עמנואל).
  101. ↑ בהגר"א אהע"ז סי' קטו ס"ק יב, בד' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקעא המובא ברמ"א שם ד, ותרוה"ד סי' רמב. ועי' ציון 19 ואילך. אולם צ"ב, שהרי הרשב"א סובר שצריך התראה מפורשת להפסידה כתובתה, עי' ציון 96, וא"כ איך מועיל שרגילה בכך.
  102. ↑ רמב"ם אישות פכ"ד הט"ז.
  103. ↑ ר"ש רוזובסקי (נד' באהל אברהם כתובות עמ' תקיד) בד' הרמב"ם שם.
  104. ↑ ריטב"א כתובות עב א ד"ה העוברת, בשם רוב רבותיו.
  105. ↑ ח"מ סי' קטו ס"ק יח.
  106. ↑ עי' ציון 56.
  107. ↑ אהא"ז אישות פכ"ד הט"ז, ועי"ש שאע"פ שיכול לגרשה מיד ולהפסידה כתובתה, מ"מ כל שלא גירשה וחזרה בה, בטלה סיבת הפסד הכתובה, ואמנם אם נתאלמנה אין לה כתובה כיון שהיתה עומדת להתגרש בלא כתובה.
  108. ↑ חי' ר"ש רוזובסקי כתובות סי' יג.
  109. ↑ גמ' סוטה כה א ורש"י שם, ועי' שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' קא ד"ה וביותר נ"ל שמד' המרדכי כתובות סי' קצו מ' שספק הגמ' הוא אף בעוברת על דת משה, כגון אם נודרת ואינה מקיימת או שעוברת על איסור.
  110. ↑ תפארת ציון (יאדלר מהד' תשנ"ב עמ' קד) לרש"י שם ד"ה או דלמא, ומדמה זאת לד' הרמב"ם גירושין פ"ב ה"כ בענין כופים אותו עד שיאמר רוצה אני
  111. ↑ עי' ציון 134.
  112. ↑ תוס' גיטין צ ב ד"ה עם.
  113. ↑ תוס' סוטה כה א ד"ה ש"מ; ד' הראב"ד, הו"ד ברשב"א כתובות עב ב ד"ה ואסיקנא וברא"ש שם פ"ז סוס"י ט; רשב"א שם.
  114. ↑ ראב"ד שם.
  115. ↑ תוס' סוטה שם ורשב"א כתובות שם, שהרי למסקנת הגמ' סוטה שם בעל שמחל על קינויו, קינויו מחול, וכ"ש קודם קינוי, ועי' רשב"א שם שהגמ' נסתפקה בתחילה בעוברת על דת, ואח"כ באת"ל שיכול לקיימה, נסתפקו אם ה"ה לאחר קינוי; ריטב"א כתובות עב א ד"ה ואלו יוצאות. ועי' כס"מ אישות פכ"ד הט"ז שנ' שהספק נפשט מהגמ' יבמות כד ב שבי"ד מוציאים רק ע"פ עדי טומאה.
  116. ↑ תוס' סוטה שם, ועי' בית מאיר אהע"ז סי' קטו ס"ק ד ואו"ש אישות פכ"ד הכ"ה בביאור הוכחת התוס'.
  117. ↑ ריטב"א שם.
  118. ↑ חת"ס שם.
  119. ↑ תשו' חת"ס ח"ה השמטות סי' רג, בד' הראב"ד והרשב"א שם, שהראב"ד מדבר על אחר התראה, והרשב"א מדבר על קודם התראה.
  120. ↑ ס' תשב"ץ קטן סי' תסח, שאע"פ שהגמ' סוטה שם דוחה את הראיה, לא סומכים על תי' דחוק להקל, ועי' שו"ת מהר"י הלוי סי' לט שהוא סותר לכל הפוסקים שכתבו שאין כופים להוציא.
  121. ↑ שו"ת מהר"י הלוי סי' לט, ועי' ד' השואל בתשו' הרשב"א ח"א סי' תתסד בשם הרי"ף ותשו' ר"ת, ועי' תשו' מיימוני סי' טז, הובאה בתשו' הב"ח החדשות סי' פד.
  122. ↑ בית מאיר אהע"ז סי' קטו ס"ק ד, ושכ"מ ד' המשיב בתשו' הרשב"א שם (המהר"ם) שלא קיבל ד' השואל (ועוד שמי יודע אם השואל שם הוא בר סמכא), ועי"ש שהלשון "עוברת על דת" מ' שרגילה לעשות כן, וכן אין שייך לומר שספק הגמ' הוא אפי' בפעם אחת שכן שאין אוסרים על הייחוד בפעם א'.
  123. ↑ תוס' כתובות עא א ד"ה אימא; ראב"ד, הו"ד ברשב"א כתובות עב ב ד"ה ואסיקנא ורא"ש שם פ"ז סוס"י ט; רשב"א גיטין פט א ד"ה מה להלן; מרדכי כתובות סי' קצו; טור אהע"ז קטו.
  124. ↑ תוס' כתובות שם.
  125. ↑ מרדכי שם.
  126. ↑ עי' תוס' ורשב"א שבציון 115.
  127. ↑ תוס' ורשב"א שם, וב"ש סי' קטו ס"ק יט בדעתם.
  128. ↑ שו"ע אהע"ז קטו ד.
  129. ↑ רמ"א שם.
  130. ↑ תשו' הב"ח החדשות סי' פד בד' הרשב"א כתובות עב ב ד"ה ואסיקנא ור"ן שם (לג א מדפי הרי"ף), שלמסקנת הגמ' מותר לקיימה, עי' ציון 115, וא"כ אין מצוה לגרשה; ח"מ שם ס"ק יח בד' הרשב"א ור"ן שם, ובד' הרמב"ם אישות פכ"ד הט"ז, שתלוי ברצון הבעל אם להוציאה או לא, ומ' שאינו מצוה, אולם בהל' גירושין פ"י הכ"ב כ' הרמב"ם לגבי שאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות שמצוה לגרשה.
  131. ↑ תשו' הב"ח שם.
  132. ↑ תשו' הב"ח שם.
  133. ↑ משלי כב י. יבמות סג א. עי' רא"ש גיטין פ"ט סי' טו לגירסתו בגמ' שם, ותשו' ר"א גורדון ח"א סי' כב ד"ה אבל האמת, שלגי' יוצא שדוקא רוחצת עם בני אדם יש מצוה מן התורה לגרשה, אבל שאר עוברת על דת, אינו אלא מדרבנן; עי' לח"מ גירושין פ"י הכ"ב, בד' הרמב"ם שם וטור אהע"ז סי' קיט, שהביאו הדרשה של רבא, ולא את הברייתא גיטין צ ב הדורשת מהכתוב כי מצא בה ערות דבר, ועי' תשו' ר"א גורדון שם ד"ה אמנם, בדעתם, שנ' שגרסו בגמ' גיטין שם כגי' הרא"ש.
  134. ↑ דברים כד א. עי' תוס' גיטין צ ב ד"ה עם בנ"א, ותשו' ר"א גורדון שם ד"ה מיהו, שגי' כגי' שלפנינו, וכל עוברת על דת יש מצוה מה"ת לגרשה; עי' סמ"ק מ' קפא.
  135. ↑ עי' ציון 5 ואילך.
  136. ↑ תשו' רדב"ז ח"א סי' תמה; ויחי יעקב סי' יד, הובא באוצה"פ סי' א ס"ק פא אות יא; ברכת משה (ירושלימסקי) סי' לא, בענין אשה שעוסקת בהחלפת מטבעות מזויפות.
  137. ↑ חבצלת השרון סי' ד; בית שלמה סי' פו.
  138. ↑ לבושי מרדכי (וינקלר) אה"ע מהדו"ק סי' ט, בד' המהרי"ק סי' קא בשם תשו' הרשב"א, שההיתר להוציא בע"כ הוא באותן שמפסידות כתובתן, ומ' שבאותן שאינן מפסידות, אין היתר להוציא בע"כ, אולם כ' שם שבעבירות חמורות כחילול שבת בפרהסיא יכול לגרשה בע"כ.
  139. ↑ שו"ת המבי"ט ח"ג סי' קכו.
  140. ↑ אבנ"ז אהע"ז סי' יג, ועי"ש שדן אם החדר"ג לגרש אשה בע"כ הוא זכות של האשה, ואין ע"א נאמן להפקיע זכותה, ומסקנתו שם שאינה זכות של האשה ולכן ע"א נאמן.
  141. ↑ ט"ז אהע"ז סי' קטו ס"ק ט; בית מאיר שם ד; תשו' ר"מ פדואה סי' יג; תשו' ב"ח החדשות סי' פד; נודב"י תנינא אהע"ז סוס"י קנט; אבנ"ז אהע"ז סי' לח; דברי חיים ח"א אהע"ז סי' מט; תשו' או"ש סי' לח. ועי' תרוה"ד סי' רמב לענין רגילה לעבור על דת.
  142. ↑ תשב"ץ ח"ג סי' קג וח"ג סי' קנז; חת"ס ח"ה בהשמטות סי' רג.
  143. ↑ שו"ת מהר"י הלוי סי' לט; שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' קא ד"ה וביותר נ"ל, בד' המרדכי כתובות סי' קצו והרא"ש שם סוס"י ט; מרומי שדה סוטה כה א ד"ה איבעיא להו.
  144. ↑ עי' ציון 109.
  145. ↑ רעק"א שם.
  146. ↑ מרומי שדה שם.
  147. ↑ בית מאיר אהע"ז סי' קטו ס"ק ד; מנחת קנאות (ר"מ אריק) סוטה שם לתוד"ה שמע מינה.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:עוברת_על_דת&oldid=151946"