אנציקלופדיה תלמודית:עוף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - בעל חיים בעל כנפים, לענין כשרותו לאכילה ושאר דינים.

הטמאים והטהורים

איסור אכילת הטמאים

העופות, יש מהם שאסורים באכילה, שנאמר: ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו וגו'[1], והם נקראים עופות טמאים[2], והעובר ואוכל כזית מעוף טמא במזיד לוקה על לאו זה[3].

הלאו נמנה במנין מצוות לא-תעשה*[4]. אם הוא נחשב לאו-שבכללות*, ע"ע[5].

האוכל עוף טמא, כתבו ראשונים שעובר אף על לאו-הבא-מכלל-עשה*, שנאמר: כל צפור טהורה תאכלו[6], משמע דוקא טהורה ולא טמאה[7].

על איסור האכלת קטנים בעופות טמאים ע"ע לא תאכילום[8].

הטמאים והטהורים

התורה לא נתנה סימנים להבדיל בין עופות טמאים לטהורים[9], כדרך שנתנה בבהמות[10] וחיות[11] ודגים[12] וחגבים*[13], אלא התורה פרטה את שמותיהם של מיני העופות הטמאים[14], ושאר מיני העופות הם טהורים[15], והעופות הטהורים מרובים מן הטמאים, והם רבים מאד, אין להם מספר[16].

חכמים נתנו סימנים, להבחין בהם בין העופות הטמאים והטהורים, עי' על כך להלן[17].

טעם פירוט הטמאים

בטעם שהתורה מנתה את העופות הטמאים ולא את הטהורים, אמר רבי שהעופות הטהורים מרובים על הטמאים[18], והתורה העדיפה לכתוב את המועטים, כדרך שאמרו חכמים: לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה[19].

שמות העופות הטמאים ומנינם

רשימת העופות הטמאים כתובה בשתי פרשות בתורה, אחת בספר ויקרא[20] ואחת בספר דברים[21]. בפרשה שבויקרא הוזכרו עשרים עופות[22], ואלו הם: א) נשר. ב) פרס. ג) עזניה. ד) דאה. ה) איה. ו) עֹרב. ז) בת יענה[23]. ח) תחמס. ט) שחף. י) נץ. יא) כוס. יב) שלך[24]. יג) ינשוף. יד) תנשמת[25]. טו) קאת[26]. טז) רחם[27]. יז) חסידה[28]. יח) אנפה[29]. יט) דוכיפת[30]. כ) עטלף[31].

בפרשה שבספר דברים הרשימה דומה, אלא שבמקום דאה כתוב ראה[32], והכוונה לאותו עוף, שיש לו שני שמות, דאה וראה[33], וכן נוסף בדברים שם נוסף: דיה[34], ואינו עוף נוסף, אלא הוא האיה שהוזכרה בשתי הפרשיות, ויש לו שני שמות: איה ודיה[35]. הטעם שהוזכרו שני שמות של אותו עוף הוא כדי שלא לתת פתחון פה לבעל דין לחלוק[36], כלומר שלא יבואו להכשירו במקום שקוראים אותו בשם אחר, ויאמרו שלא זה אסרה תורה[37], לפיכך פרט הכתוב את כל השמות[38].

בגמרא אמרו בשם רב שמנין העופות הטמאים הוא עשרים וארבעה[39], לפי שמלבד העשרים שהוזכרו במפורש בתורה, נאמרו ארבעה ריבויים: האיה למינה[40], עֹרב למינו[41], הנץ למינהו[42], האנפה למינה[43], לרבות ארבעה מיני עופות הדומים למינים שהוזכרו, והם: מין האיה, מין העורב[44], מין הנץ[45] ומין האנפה, הרי בסך הכל עשרים וארבעה עופות[46].

ורב אבהו חולק וסובר שמנין העופות הטמאים אינו עשרים וארבעה, לפי שלדעתו ראה ודאה ואיה ודיה אינם שני עופות שלכל אחד מהם יש שני שמות, כפי שאמר רב[47], אלא הם עוף אחד שיש לו ארבעה שמות, ונמצא שחסר עוף אחד ממנינו של רב[48].

הכלולים בהם

העופות הטמאים שהוזכרו בתורה, יש מהם שבכללם עופות רבים, שכולם נקראים באותו שם, וכולם טמאים, שכן אמר איסי בן יהודה, שיש מאה עופות טמאים במזרח, וכולם מין איה הם[49]. וכן הנשר, יש ראשונים שכתבו שיש בו כמה מינים, שמראיהם שונה, וכולם נקראים נשר, וכולם אין להם סימני טהרה כלל, כנשר, וכולם טמאים כנשר[50]. ויש חולקים וסוברים שהנשר אין בו כמה מינים[51].

מינים שהתרבו

בארבעה מהעופות שהוזכרו בתורה נאמר ריבוי: האיה למינה, עֹרב למינו, הנץ למינהו, האנפה למינה[52], ודרשו לרבות ארבעה מיני עופות נוספים שלא הוזכרו במפורש בתורה, והם: מין האיה, מין העורב, מין הנץ ומין האנפה[53]. ובברייתא פרטו חלק מהעופות שנתרבו, וכן דרשו: עורב, זה עורב שחור, את כל עורב, להביא עורב העמקי, כלומר לבן, למינו, להביא עורב הבא בראש יונים, היינו שראשו דומה לשל יונה[54], וכן דרשו לענין הנץ: הנץ זה הנץ, למינהו, להביא את העוף הנקרא בר חיריא, ונקרא גם שורינקא[55].

בכמה מיני עופות נחלקו תנאים אם הם נחשבים מין העורב, שנתרבה לטומאה: א) זרזיר, לפי לשון אחד בגמרא רבי אליעזר סובר שהוא בכלל מין העורב[56], וחכמים חולקים וסוברים שהוא עוף טהור[57]. בטעם המחלוקת נראה בגמרא, וכן כתבו ראשונים, שהזרזיר, אף על פי שאינו דומה לעורב, דרכו לשכון יחד עמו, ורבי אליעזר סובר שהשכנות עם הטמאים היא סימן טומאה, וחכמים סוברים שאינה סימן טומאה[58]. להלכה כתבו ראשונים שהזרזיר טמא[59]. ב) סנונית לבנה, שהיא עוף המסרט, לפי לשון אחד בגמרא רבי אליעזר סובר שהיא בכלל מין העורב[60], וחכמים חולקים וסוברים שהיא עוף טהור[61]. באיזו סנונית מדובר, נחלקו אמוראים: אמימר אמר שבאותה שבטנה לבנה לא נחלקו, שהכל מודים שהיא כשרה, אלא נחלקו באותה שכרסה ירוקה – ונקראת לבנה להוציא מסנונית הבתים, שהיא שחורה - שרבי אליעזר אוסר וחכמים מתירים[62]. ומר זוטרא אמר שבאותה שכרסה ירוקה לא נחלקו, אלא לדברי הכל היא אסורה, ונחלקו באותה שכרסה לבנה, רבי אליעזר אסר וחכמים התירו[63]. ואמרו בגמרא שלהלכה לשתי הדעות הלבנה מותרת והירוקה אסורה[64], וכתבו ראשונים שבמקומם לא ראו מי שנהג היתר בסנונית, אפילו בלבנה[65].

עופות טמאים נוספים

מלבד עשרים וארבעת העופות הטמאים שהוזכרו בתורה – והעופות שכלולים בהם[66], והמינים שהתרבו בכלללם[67] – נראה בגמרא, וכן יש ראשונים שכתבו שאין עופות טמאים נוספים[68]. ויש חולקים וסוברים שיש מינים נוספים טמאים, ולכולם יש ארבעה סימני טומאה, כנשר[69]. ויש שכתבו שמחלוקת הסוגיות היא, שיש סוגיות שסוברות שאין מינים טמאים נוספים, ויש שסוברות שיש מינים נוספים, שכולם יש להם ארבעה סימני טומאה, כנשר[70].

דיני עופות מסוימים

עופות מסוימים שהיו מוכרים בשמותיהם בזמן התלמוד, אמרו עליהם בגמרא שהם מהעופות הטמאים, ואלו הם: ברדא[71], פירוז אנדרפטא[72], פרוא[73], מרדו סגיד ואכיל[74], שתיא חמרא[75], מזגא חמרא[76], קואי[77], קקואי[78], גירותא[79].

ועופות אחרים, אמרו עליהם בתלמוד שהם מהעופות הטהורים, ואלו הם: צרדא[80], שבור אנדרפטא[81], בוניא[82], מרדו זגיד ואכיל[83], בת מזגא חמרא[84], לקני[85], בטני[86], ויש ראשונים שסוברים שאף כרזי דבי חילפי[87].

עוף הנקרא שקיטנא, אותו ששוקיו ארוכים וגופו אדום*, מותר, ואותו ששוקיו קצרים וגופו אדום, אסור, וכן אותו ששוקיו ארוכים והוא ירוק*, אסור[88].

עוף הנקרא קקואתא, ובארץ ישראל הוא נקרא תחוותא[89], אביי סובר שהוא מותר[90], ובארץ ישראל סברו שהוא אסור, והיו מלקים את האוכלו[91].

תרנגול האגם, נחלקו אמוראים בדינו: א) אביי אמר שהוא הנקרא מרדו – או מרדא - והוא אחד מהעופות שדינם מוטל בספק, אם הם טמאים או טהורים[92]. ב) ורב פפא אמר שתרנגול האגם אסור ותרנגולת האגם מותרת[93], ונחלקו ראשונים בבאור דבריו: יש מפרשים שאין הכוונה לזכר ולנקבה של אותו מין, אלא בשני מינים שונים, שזה נקרא תרנגול האגם וזה נקרא תרנגולת האגם, ובשניהם דין הזכר והנקבה שוה[94], ויש מפרשים שמדובר באותו מין, שזכריו אסורים ונקבותיו מותרות[95]. ג) ומרימר אמר שתרנגולת האגם, אף על פי שבתחלה החזיקוה כטהורה, לבסוף קבעו שהיא טמאה, לפי שראו שהיא דורסת ואוכלת[96], וכל עוף הדורס הוא טמא[97], ולדעתו היא הנקראת גירותא[98], שהוא עוף טמא[99].

עופות הנקראים שקנאי ובטנאי, במקום ששכיחים פרס ועזניה אסור לאכלם, ובמקום שאינם שכיחים מותר לאכלם[100], בטעם הדבר יש ראשונים שכתבו ששקנאי ובטנאי יש להם סימן אחד של טהרה, ולפיכך במקום שפרס ועזניה שכיחים חוששים שהם פרס ועזניה, שהם היחידים מהעופות הטמאים שיש להם יש סימן אחד – לסוברים כן[101] - והם אסורים, ובמקום שאינם שכיחים אין חוששים להם, ולפיכך דינם כעוף שאינו מהעופות המוזכרים בתורה, שכשיש לו סימן אחד הוא כשר[102]. ויש חולקים ומפרשים ששקנאי ובטנאי הם עופות טהורים, אלא שהם דומים לפרס ועזניה, ולפיכך במקום שפרס ועזניה שכיחים אסור לאכלם שמא יתחלפו בהם[103].

על העוף הנקרא קורא, אם הוא עוף טמא או טהור, ע"ע שילוח הקן.

על מיני תורים ובני יונה, שהם עופות טהורים, ע"ע קנים.

בקיאות

הבקי בעופות הטמאים שהוזכרו בתורה - בהם ובשמותיהם[104] - והוא יודע שעוף מסוים אינו מהם, מותר לו לאכלו, ואינו צריך בדיקה[105].

מסורת

עוף טהור נאכל במסורת[106], אף למי שאינו בקי בעופות הטמאים והטהורים[107], ואף בלא בדיקה בסימנים[108]. ומסורת היינו כשפשוט באותו מקום שזה עוף טהור[109], ויש שפרשו שהיינו שזוכר באדם כשר שאכלו, או שמסר לו רבו או צייד חכם שהוא טהור[110].

עוף שיש עליו מסורת במקום אחד, יש ראשונים שכתבו שמותר לאכלו אף במקום שאין עליו מסורת, לפי שכולם יכולים לסמוך על המסורת של מקום אחד[111]. ויש מצדדים לומר שבמקום שנהגו איסור אין יכולים להתיר על פי מסורת מקום אחר, לפי שיש לומר שאף על פי שהעוף מותר, נהגו בו איסור מפני עופות טמאים הדומים לו, שמצוים באותו מקום[112], וכתבו אחרונים שיש לחוש לדבריהם[113].

נאמנות צייד

נאמן הצייד לומר עוף זה טהור התיר לי רבי[114], הצייד[115], אפילו רבו אינו חכם[116], והוא שרבו בקי במיני הטמאים[117] – בהם ובשמותיהם[118].

צייד נכרי, כתבו ראשונים שאינו נאמן[119].

הסימנים

הסימנים

בתורה לא נאמרו סימנים לעופות הטמאים והטהורים - כדרך שנאמרו סימנים בבהמה* ובחיה* ובחגבים*[120] - אלא שמאחר ואין כל אדם בקי בעופות הטמאים שהוזכרו בתורה, חכמים אמרו סימנים להבדיל בין העופות הטמאים לטהורים, כדי שאף אדם שאינו בקי יוכל לאכול עופות[121].

וארבעה סימנים הם, שלשה סימנים להיתר, וסימן אחד לאיסור[122]. הסימן לאיסור הוא שכל עוף הדורס טמא - על מהות הדריסה עי' להלן - והסימנים להיתר, שלשתם בגוף העוף: כל שיש לו אצבע יתירה, וזפק*, וקורקבנו נקלף, טהור[123], על מהות כל סימן עי' להלן.

עוף שיש לו סימנים

כל עוף שיש לו את ארבעת סימני הטהרה, כלומר שאינו דורס, ויש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף, הוא ודאי טהור[124], לפי שאין בעופות הטמאים אף אחד שיש לו את כל סימני הטהרה[125].

על הסתמכות על סימנים בזמננו עי' להלן[126].

על עוף שיש לו מקצת סימני טהרה עי' להלן[127].

עוף שאין לו סימנים

כל עוף שאין לו סימני טהרה כלל, כלומר שהוא דורס, ואין לו אצבע יתירה וזפק, וקורקבנו אינו נקלף, אפילו כשאינו מהעופות הטמאים שהוזכרו בתורה, הוא טמא[128], בטעם הדבר שנינו שלמדים בנין-אב* מנשר, מה נשר, שהוא מהעופות הטמאים, אין לו סימני טהרה, אף כל שאין לו סימני טהרה הוא טמא[129], ואף לסוברים שאין בעולם עופות טמאים מלבד אותם שהוזכרו בתורה[130], העוף הזה, אף על פי שנראה שאינו מהמוזכרים בתורה, הוא טמא, לפי שודאי טעות היא, והוא ממין ממיני הנשר, שהוזכר בתורה, והם שנתרבו בבנין-אב מנשר, שלדעתם הנשר ומיניו הם העופות היחידים בעולם שאין להם סימני טהרה כלל[131], ולסוברים שיש עופות טמאים נוספים שאין להם סימני טהרה כלל, מלבד אותם שהוזכרו בתורה[132], כשנראה שאינו מהטמאים שהוזכרו בתורה, תולים שהוא מאותם המינים האחרים[133].

על עוף שיש לו מקצת סימני טהרה עי' להלן[134].

דריסה

הדריסה שאמרו חכמים שהיא סימן טומאה בעוף[135], נחלקו ראשונים מה היא: א) יש מפרשים שאוחז בציפרניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל[136]. ב) ויש מפרשים שנותן רגלו על האוכל כשהוא אוכלו, ומחזיקו ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל פיו[137]. ג) ויש מפרשים שאוכל את הטרף מחיים, ואינו ממתין לו עד שימות[138]. ד) ויש מפרשים שצד ציד והורג אותו במכת דריסה בצפרניו[139].

אצבע יתירה

אצבע יתירה, שאמרו חכמים שהיא סימן טהרה בעוף[140], יש ראשונים שפרשו שהיא אצבע גבוהה מאחורי האצבעות[141], שלא כסדר חברותיה[142]. ויש שפרשו שהיא אצבע אחת מלפנים, כשאר האצבעות, אלא שהיא יותר גדולה מחברותיה[143].

זפק

הזפק, שאמרו חכמים שהוא סימן טהרה בעוף, הוא הכרס שהאוכל נקבץ שם[144]. על מקומו וצורתו ע"ע זפק.

קורקבנו נקלף

על הקורקבן, שאמרו חכמים שסימן טהרה הוא בעוף כשהוא נקלף, על מקומו בעוף ועל צורתו, ע"ע קורקבן.

נקלף בסכין

עוף שקורקבנו אינו נקלף ביד אלא בסכין, ספק הוא אם הוא נחשב שקורקבנו נקלף[145], ושמונה עופות יש שקורקבנם אינו נקלף אלא בסכין: חובא, חוגא, סוגא, הרנוגא, תושלמי, מרדא, כוחילנא ובר נפחא, ולפיכך ספק הוא אם הם טמאים או טהורים[146].

היה הקורקבן חזק ודבק ואינו נקלף ביד, אלא שכשמניחים אותו בשמש הוא מתרפה ונקלף ביד, הרי זה נחשב שקורקבנו נקלף[147].

מקור הסימנים

את הסימנים למדו חכמים מן הנשר ומן התורים[148], שהנשר הוא מהעופות הטמאים שהוזכרו בתורה[149], ואין לו סימני טהרה כלל, והתורים הם עופות טהורים[150], ויש להם את ארבעת סימני הטהרה, ומזה שבארבעת הדברים הללו הם חלוקים זה מזה, למדו חכמים שאלה הם הסימנים שמבדילים בין הטמאים לטהורים[151].

אף על פי שהסימנים נלמדים מהנשר ומן התורים, הם נחשבים מדברי סופרים, ולא מדברי תורה, לפי שפירושם לא נאמר בתורה[152], כלומר שהסימנים לא נתפרשו בתורה, וחכמים הם שלמדום מהנשר ומן התורים[153].

סימנים בעופות שהוזכרו בתורה

מעשרים וארבע העופות הטמאים שהוזכרו בתורה[154], הנשר הוא היחיד שאין לו סימני טהרה כלל[155], אבל שאר העופות, מסורת היא שיש להם מקצת סימני טהרה[156], ונחלקו ראשונים במנין הסימנים שיש בכל אחד מהם:

העורב – וכן כל מיני העורב[157] - יש לו שני סימני טהרה[158], וכתבו ראשונים ששניהם בגופו[159], והוא דורס[160], ויש שכתבו שיש לו סימן אחד בגופו, והסימן השני הוא שאינו דורס[161].

הפרס והעזניה, לכל אחד מהם יש סימן טהרה אחד, ומה שיש בזה אין בזה[162], ופרשו ראשונים שלאחד יש סימן בגופו, והוא דורס, והשני אין סימן בגופו, והסימן שלו הוא שאינו דורס[163]. ויש ראשונים שסוברים שלשניהם יש סימן בגופם, לכל אחד מהם סימן אחר, ובנוסף שניהם אינם דורסים, ובסך הכל יש לכל אחד מהם שני סימנים[164].

שאר עשרים העופות – היינו כולם חוץ מהנשר והעורב והפרס והעזניה – נחלקו ראשונים בסימניהם: א) יש שכתבו שלכל אחד מהם יש שלשה סימני טהרה[165], מהם יש שפרשו שסימניהם בגופם, והם דורסים[166], ויש שפרשו ששנים מסימניהם הם בגופם, והשלישי הוא שאינם דורסים[167]. ב) ויש ראשונים שכתבו שלכל אחד מהם יש סימן טהרה אחד בלבד, מהסימנים שבגוף, וכולם דורסים[168]. ג) ויש סוברים שרובם יש להם שלשה סימני טהרה בגופם, והם דורסים, ומיעוטם יש להם סימן טהרה אחד בלבד, מהם שהסימן הוא בגופם, והם דורסים, ומהם שהסימן הוא שאינם דורסים[169].

עוף החולק רגליו

עוף החולק את רגליו, כלומר שכשמותחים לו חוט של משיחה הוא חולק את אצבעות רגליו שתים לכאן ושתים לכאן, אמר רבי אלעזר בן רבי צדוק שהוא טמא[170], ובטעם הדבר כתבו ראשונים שזה לפי שידוע שהוא דורס[171], וכל עוף הדורס הוא טמא[172]. היה חולק אצבעותיו שלש לכאן ואחת לכאן, הוא טהור[173], כלומר שאינו בהכרח טמא אלא יתכן שהוא טהור[174], ויש מפרשים שהוא ודאי טהור[175].

יש מן הראשונים שכתבו שחכמים חולקים על רבי אלעזר בן רבי צדוק, וסוברים שעוף שחולק את רגליו טהור, לפי שזה אינו סימן לדריסה, ולדעתם הלכה כחכמים[176]. ויש סוברים שאין מחלוקת בדבר, והכל מודים לרבי אלעזר בן רבי צדוק[177], וכן להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שחלוקת אצבעות הרגלים היא סימן טומאה[178].

עוף הקולט מן האויר

עוף הקולט מאכלו מן האויר, ואוכלו מיד, כלומר שאינו מניחו לארץ עד שיבלענו, אמר רבי שמעון בן אלעזר, שהוא טמא[179], וכן הלכה[180]. בטעמו של סימן זה כתבו ראשונים שעוף העושה כן הוא ודאי דורס[181], וכל עוף הדורס הוא טמא[182].

עוף שחוטמו וכף רגלו רחבים

עוף שחוטמו רחב, או שכף רגלו רחבה כשל אווז, כתבו ראשונים שקבלה היא ומסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים, שבידוע שאינו דורס[183]. ויש אחרונים שכתבו שאין לסמוך על סימן זה[184].

סימן לפי שכנות

עוף השוכן עם הטמאים טמא, והשוכן עם טהורים טהור[185], ונחלקו תנאים בסימן זה: חכמים סוברים שאינו אלא כשהוא דומה לאותם ששוכן איתם[186], ורבי אליעזר אומר שזה אפילו כשאינו דומה להם[187]. להלכה פסקו ראשונים כחכמים[188].

מצות בדיקה בסימנים

על מצות בדיקה בסימני עוף ע"ע בדיקת סימני טהרה.

עוף שיש לו מקצת סימנים

בעופות המוזכרים בתורה

העופות הטמאים המוזכרים בתורה, רובם יש להם מקצת סימני טהרה[189], ואף על פי שהעופות שאינם מוזכרים בתורה, כשיש להם את סימני הטהרה האלה הם טהורים[190], גזרת הכתוב היא בעופות שהוזכרו, שהם טמאים[191].

כשידוע שאינו מהמוזכרים בתורה

מי שבקי בכל העופות הטמאים, ובא לידו עוף שהוא יודע שאינו מהם, אף על פי שכשאין לו סימני טהרה כלל הוא טמא[192], כשיש לו סימן טהרה אחד, או יותר, הוא טהור, לפי שאינו דומה לנשר[193], כלומר שלמדים מנשר לכל העופות, מה נשר, שהוא עוף טמא, אין לו סימני טהרה כלל, אף שאר העופות שאינם מוזכרים בתורה אינם טמאים אלא כשאין להם סימני טהרה כלל[194].

עוף שאינו דורס ואין סימנים בגופו

עוף שאינו דורס, ואין בגופו סימני טהרה נוספים, מי שאינו בקי בעופות הטמאים, אמר רב נחמן שאסור לו לאכלו, שמא הוא פרס או עזניה – שאחד מהם אינו דורס, ואין לו סימני טהרה בגופו[195] – אלא אם כן הוא מכיר את הפרס והעזניה, בהם ובשמותיהם – כלומר שיודע בטביעות עין את המראה שלהם, וגם יודע את כל העופות שנקראים בשמם[196] – ויודע שזה אינו מהם, אבל את שאר העופות הטמאים אינו צריך להכיר, לפי שאין עוד אחד מהם כיוצא בזה, ואמימר חולק וסובר שאף מי מכיר אף אחד מן העופות הטמאים מותר לו לאכלו, ואין לחוש שמא הוא פרס או עזניה, לפי שאלו אינם מצוים במקום ישוב[197]. הלכה כאמימר[198]. יש מן הראשונים שאמרו שדוקא בזמן חז"ל הפרס והעזניה לא היו מצוים בישוב, לסוברים כן, אבל עכשיו הם מצויים, וחוששים להם[199], וכן יש ראשונים שמסתפקים שמא דוקא בישובם לא היו מצוים, אבל בישוב שלנו הם מצויים, וצריך לחשוש להם[200]. וראשונים אחרים חולקים וסוברים שטבע הפרס והעזניה הוא שאינם מצויים לעולם במקום ישוב, ודבר ברור הוא בכל מקום ובכל זמן[201].

ויש ראשונים שחולקים על כל זה, וסוברים שעוף שיש לו סימן אחד, בין לרב נחמן ובין לאמימר, אין חוששים שהוא פרס או עזניה, שלדעתם יש להם שני סימנים[202], אבל חוששים שהוא מעשרים העופות הטמאים האחרים – היינו כולם חוץ מנשר ועורב ופרס ועזניה – שלדעתם יש מהם שאינם דורסים ואין להם סימן נוסף בגופם[203], ולפיכך אסור לאכלו אלא למי שמכיר את כולם ויודע שזה אינו מהם[204].

שיש לו סימן אחד בגופו

עוף שיש לו סימן טהרה אחד בגופו, אם הוא דורס אסור לאכלו, שכל עוף דורס הוא טמא[205].

ואם אין ידוע אם הוא דורס או לא, נחלקו ראשונים אימתי מותר לאכלו למי שאינו מכיר את כל העופות הטמאים: א) יש שכתבו שבזה נחלקו רב נחמן ואמימר, רב נחמן אמר שחוששים שהוא פרס או עזניה, שהרי אחד מהם יש לו סימן טהרה אחד בגופו[206], ולפיכך אסור לאכלו אלא למי שמכיר את הפרס והעזניה ויודע שזה אינו מהם, ואמימר אמר שמאחר ופרס ועזניה אינם שכיחים בישוב אין חוששים להם, ולפיכך מותר לאכלו אף למי שאינו מכיר שום עוף טמא[207]. ב) ויש שכתבו שרב נחמן ואמימר לא נחלקו בזה, ולדברי הכל אסור לאכלו אף כשידוע שאינו פרס ועזניה[208], מהם שכתבו שאסור לאכלו עד שיכיר את כל העופות הטמאים – מלבד נשר ועורב - לפי שלדעתם לכולם יש סימן אחד, ויש לחוש לכולם[209]. ומהם שכתבו שאסור לאכלו עד שיכיר את העורב וידע שזה אינו עורב, שהרי העוף הזה, אם הוא אינו דורס, הרי יש לו שני סימני טהרה, ואינו דומה לפרס ולעזניה, שיש להם סימן אחד, אלא לעורב, שלו יש שני סימנים, ויש לחוש שהוא עורב[210].

שיש לו שני סימנים

עוף הבא בשני סימנים של טהרה, אף מי שאינו בקי בכל העופות הטמאים מותר לו לאכלו, כל שהוא בקי בעורב ובמיניו – בהם ובשמותיהם[211] - ויודע שזה אינו מהם, לפי שהעורב ומיניו הם היחידים מהעופות הטמאים שיש להם שני סימני טהרה[212]. אלא שנחלקו ראשונים: לסוברים שהעורב אינו דורס, וזה אחד מהסימנים שלו[213], אף עוף שיש לו סימן אחד בגופו ואינו דורס, חוששים שהוא עורב[214]. ולסוברים שהעורב דורס, ושני סימני הטהרה שלו הם בגופו[215], עוף הבא בשני סימנים בגופו הוא שיש לחוש בו לעורב, אבל עוף שאינו דורס ויש לו סימן אחד נוסף בגופו, אין חוששים שהוא עורב, והוא מותר[216].

ויש ראשונים שכתבו שעוף הבא בשני סימנים שאחד מהם הוא שאינו דורס והשני הוא בגופו, אינו דומה לעורב אלא לפרס ולעזניה, שלדעתם יש להם סימן בגופם ואינם דורסים[217], ולדעתם בזה נחלקו רב נחמן ואמימר, שרב נחמן אמר שחוששים שהוא פרס או עזניה, ולפיכך אסור לאכלו אלא למי שמכיר אותם, ויודע שזה אינו מהם, ואמימר אמר שמאחר והפרס והעזניה אינם מצוים במקום יישוב אין חוששים להם, ולפיכך מותר לאכלו אפילו למי שאינו מכיר שום עוף טמא[218], והלכה כאמימר[219].

שיש לו שלשה סימנים

עוף שיש לו שלשה סימני טהרה בגופו, נחלקו ראשונים אלו עופות טמאים צריך להכיר כדי לאכלו: א) לסוברים שמבין העופות הטמאים המוזכרים בתורה, עשרים הם שיש להם שלשה סימני טהרה בגופם[220], או שחלק מהעשרים יש להם שלשה סימני טהרה בגופם[221], אסור לאכלו אלא למי שמכיר את כל העשרים, ויודע שזה אינו מהם[222]. ב) ולסוברים שמבין העופות הטמאים שהוזכרו בתורה אין עופות שיש להם שלשה סימני טהרה בגופם[223], העוף מותר אף למי שאינו מכיר שום עוף טמא[224], וכתבו ראשונים שכן הלכה[225].

וכן עוף יש לו שלשה סימנים, שנים מהם בגופו, ובנוסף אינו דורס, נחלקו בו ראשונים: לסוברים שאין בעופות הטמאים כיוצא בו[226], הוא מותר באכילה[227]. ולסוברים שעשרים מהעופות הטמאים אלו סימניהם[228], אסור לאכלו עד שיכיר את כל העשרים וידע שזה אינו מהם[229].

עוף דורס

כל עוף שידוע שהוא דורס, אפילו כשיש בו את שלשת סימני הטהרה האחרים הוא טמא[230], שהדריסה היא סימן מובהק לטומאה, שאין לך בטהורים דורס[231], ולפיכך ודאי שהוא מהטמאים[232]. במקור הדבר צדדו ראשונים לומר שקבלה היא מימות נח, שהקריב מכל עוף טהור, ובדק את כולם ומסר לדורות שאין עוף טהור דורס[233].

ויש מן הראשונים שכתבו שמי שבקי בעופות הטמאים ויודע על עוף מסוים שאינו מהם, מותר לו לאכלו כשיש לו לפחות סימן טהרה אחד, אף על פי שהוא דורס, לפי שיש מיעוט עופות טהורים שהם דורסים, והסימן אינו אלא על הרוב[234].

הסתמכות על סימנים בזמננו

יש ראשונים שכתבו, וכן יש אחרונים שפסקו להלכה, שאנו איננו בקיאים בסימנים, ואין לנו להסתמך עליהם כלל, ולפיכך אפילו עוף שיש לו ארבעה סימני טהרה אסור לנו לאכלו, ואין לנו לאכול שום עוף אלא על פי מסורת מאבותינו שהוא טהור[235].

בשאר דינים

פסילת מי חטאת

כל העופות פוסלים מי-חטאת* כשהם שותים מהם, חוץ מן היונה, מפני שהיא מוצצת[236], ואינה מקיאה[237]. והתסיל, אף על פי שהוא מין יונה, פוסל, לפי שהוא מוצץ ומקיא[238]. על פרטי הדין וטעמיו ע"ע מי חטאת.

בקרבנות

על קרבנות עוף, שבאים מן התורים או מן בני היונה, ועל גדר תורים ובני יונה, וכל דיני קרבנות העוף ע"ע חטאת העוף וע' חטאת העוף הבאה על הספק וע' עולת העוף וע' קנים וע' תרים ובני יונה.

על דין מחוסר-זמן* בעופות ע"ע מחוסר זמן.

על דין בעל-מום* בעוף, ע"ע בעל מום (קרבן).

על אתנן* ועל מחיר-כלב* בעופות עי' ערכיהם.

מליקה

על מליקת קרבנות עוף ע"ע מליקה.

בשחיטה

על שחיטה בעופות, אם היא מן התורה, ועל פרטיה ודיניה, ע"ע שחיטה.

על שחיטת הורידים בעופות ע"ע ורידין.

שלוח הקן

על איסור לקיחת אם על הבנים ועל מצות שילוח הקן, ועל העופות שבהם הם נוהגים, ע"ע שלוח הקן.

עוף טמא שנולד מטהור

על עוף טהור שנולד מביצת עוף טמא, או להפך, ועל עוף שאביו טמא ואמו טהורה או להפך, ע"ע יוצא מן הטמא.

ביצים

על ביצה* של עוף, אימתי היא מותרת באכילה ע"ע ביצה (חומר).

כיסוי הדם

על מצות כיסוי-הדם* בשחיטת עוף ע"ע כיסוי הדם.

טרפה

על טרפות של עופות עי' בערכים העוסקים בטרפות: אם (רחם); בדיקת ריאה; בוקא דאטמא; גלודה; גף; דרוסה; הגרמה; חלדה; טחול; טרפה; לחי.

נפל

על חשש נפל* בעופות ע"ע נפל.

אפרוח

על דיני אכילת אפרוח*, ע"ע.

טמאת נבלה

על טמאת נבלה* בעופות ע"ע נבלה וע' נבלת עוף טהור.

כלאים

על כלאים* בעופות ע"ע כלאי בהמה.

חשיבותו בשר

על חלקי העוף השונים, אם הם נחשבים בשר*, ע"ע בשר.

על איסור בשר-בחלב* בבשר עוף, ע"ע בשר בחלב.

על טומאה שגזרו בבשר-תאוה*, אם אף בשר עוף בכללה, ע"ע בשר תאוה.

מן החי

על דיני בשר-מן-החי* ואבר-מן-החי* בעוף, עי' ערכיהם.

באיסור חֵלב

על אכילת חֵלב של עוף ע"ע חֵלב.

כלים מעצמותיו לענין טומאה

על כלים* העשויים מעצמות העוף, אם הם מקבלים טומאה, ע"ע כלים.

צפרי מצורע

על סדר טהרת המצורע על ידי ציפורים, ודין הציפורים, ע"ע צפרי מצורע.

הערות שוליים

  1. ↑ ויקרא יא יג. סהמ"צ לרמב"ם ל"ת קעד; סמ"ג לאוין סי' קכח; החינוך מ' קנז.
  2. ↑ עי' משנה חולין נט א.
  3. ↑ עי' תוספתא מכות (צוקרמנדל) פ"ד ה"ט; עי' חולין סג א: מלקו עליה; רמב"ם מאכ"א פ"ב ה"ד וסנהדרין פי"ט ה"ד אות פא; סהמ"צ שם; החינוך שם. וע"ע חיבי מלקיות.
  4. ↑ סהמ"צ שם; החינוך שם.
  5. ↑ ציונים 85 ואילך, 376.
  6. ↑ דברים יד יא.
  7. ↑ עי' רמב"ם מאכ"א פ"ב ה"ד; סמ"ג לאוין סי' קכח. וע"ע בדיקת סימני טהרה ציון 14.
  8. ↑ ציון 38 ואילך.
  9. ↑ משנה חולין נט א; רמב"ם מאכ"א פ"א הי"ד; טוש"ע יו"ד פב א.
  10. ↑ ע"ע בהמה טמאה.
  11. ↑ ע"ע חיה ציון 250 ואילך.
  12. ↑ ע"ע דגים.
  13. ↑ ע"ע חגבים.
  14. ↑ עי' ויקרא יא יג ואילך ודברים יד יא ואילך.
  15. ↑ עי' חולין סג א: עשרים וארבעה עופות טמאים הם; עי' שם סג ב: גלוי וידוע וגו' לפיכך מנה הכתוב בטמאים, ורש"י שם ד"ה ישנה; עי' רש"י שם סא א ד"ה נשר; רמב"ם שם; רמב"ן חולין סג א ד"ה הא דתני וויקרא יא יג; החינוך מ' קנז; שו"ע שם. ועי' ציון 69, שיש ראשונים שסוברים שיש מיני עופות טמאים שלא הוזכרו בתורה.
  16. ↑ תני אבימי בריה דר' אבהו בחולין סג ב, וגמ' שם בבאור דבריו.
  17. ↑ ציון 121 ואילך.
  18. ↑ רבי בברייתא חולין סג ב, וכעי"ז ספרי דברים ראה פיסקא קג אות טו.
  19. ↑ חולין שם, וכעי"ז ספרי שם.
  20. ↑ ויקרא יא יג ואילך.
  21. ↑ דברים יד יא ואילך.
  22. ↑ עי' ויקרא שם. חולין סג א.
  23. ↑ על הטעם שכתוב בת היענה ולא היענה בעצמה ע"ע ביצה ציון 127 ואילך.
  24. ↑ ויקרא שם. ועי' חולין סג א, שרב יהודה אמר שהוא העוף השולה דגים מן הים, ועי' רש"י שם ד"ה זה, שהוא עורב המים.
  25. ↑ ויקרא שם. ועי' חולין סג א, שהיא באות שבעופות (ועי' חכמת שלמה למהרש"ל שם, שהכוונה מאוס שבעופות) ורש"י שם ד"ה באות, שהיא עוף הצועק בלילה, ועי' ד' אביי בחולין שם, שהיא העוף הנקרא קיפוף, ועי' תוס' שם ד"ה באות.
  26. ↑ ויקרא שם. ועי' חולין שם, שרב יהודה אמר שהיא העוף הנקרא קוק.
  27. ↑ ויקרא שם. ועי' חולין שם שרב יהודה אמר שהיא העוף הנקרא שרקרק.
  28. ↑ ויקרא שם. ועי' חולין שם שרב יהודה אמר שהיא העוף הנקרא דיה לבנה.
  29. ↑ ויקרא שם. ועי' חולין שם שרבי יהודה אמר שהיא העוף הנקרא דיה רגזנית.
  30. ↑ ויקרא שם. ועי' חולין סג א, שהוא נקרא כן על שם שהודו כפות, ורש"י שם ד"ה שהודו, שהוא עוף גדול כתרנגול, וכרבלתו עבה, ודומה כמי שכפולה לתוך הראש וכפותה שם.
  31. ↑ ויקרא שם.
  32. ↑ דברים יד יג.
  33. ↑ אביי בחולין סג א; רמב"ם מאכ"א פ"א הי"ד.
  34. ↑ דברים שם.
  35. ↑ אביי בחולין סג ב; רמב"ם שם.
  36. ↑ רבי בבברייתא בחולין סג ב.
  37. ↑ רש"י שם ד"ה מכדי וד"ה כך איה; עי' רמב"ם שם.
  38. ↑ רש"י שם ד"ה שלא תהא.
  39. ↑ רב חנן בר רב חסדא בשם רב חסדא בשם רב חנן בריה דרבא בשם רב בחולין סג א; רמב"ם מאכ"א פ"א הי"ד; שו"ע יו"ד פב א. ועי' ציון 69 ואילך, שי"ס שיש מיני עופות טמאים נוספים שלא הוזכרו בתורה.
  40. ↑ ויקרא יא יד, וכעי"ז דברים יד יג: האיה והדיה למינה, ועי' ציון 35.
  41. ↑ ויקרא יא טו ודברים יד יד.
  42. ↑ ויקרא שם טז ודברים שם טו.
  43. ↑ ויקרא יא יט ודברים יא יח.
  44. ↑ עי' ציונים 54, 56 ואילך.
  45. ↑ עי' ציון 55.
  46. ↑ רב בחולין סג א; רמב"ם שם; שו"ע יו"ד פב א.
  47. ↑ עי' ציון 33 ואילך.
  48. ↑ עי' חולין סג ב. ועי' ד' רבי ישמעאל בספרא שמיני פרשה ג תחי' פ"ה אות ג, וספרי דברים ראה פיסקא צח, וד' רבי שמעון בספרי שם פיסקא קג אות יא.
  49. ↑ ספרי דברים ראה פיסקא צח; חולין סג ב.
  50. ↑ עי' רש"י חולין סא א ד"ה נשר.
  51. ↑ רשב"א שם ד"ה גירסת הגאונים.
  52. ↑ עי' ציון 40 ואילך.
  53. ↑ רב בחולין סג א; רמב"ם מאכ"א פ"א הי"ד. ועי' תוס' חולין סב א ד"ה רבי אליעזר, שאף לסוברים שזרזיר וסנונית אינם בכלל מין העורב שנתרבה, עי' להלן, יש עופות אחרים שנתרבו בכלל מין העורב.
  54. ↑ ברייתא חולין סג א, וגמ' שם בבאורה. ועי' כעי"ז בספרא שמיני פרשה ג תחי' פ"ה אות ד ובספרי דברים ראה פיסקא קג אות יד.
  55. ↑ ברייתא חולין סג א, ואביי שם בבאורה; רמב"ם שם. ועי' ספרא שמיני פרשה ג תחי' פ"ה אות ה: נץ זה הנץ, למינהו להביא בן ההדייה וההודאה, ובספרי דברים ראה פיסקא קג אות יד: להביא את בן הוריה.
  56. ↑ עי' ברייתא חולין סב א. ועי' ספרא שמיני פרשה ג תחי' פ"ה אות ד, וכעי"ז ספרי דברים ראה פיסקא קג: למינו, להביא את הזרזיר.
  57. ↑ עי' ברייתא חולין שם, ותוס' שם ד"ה רבי אליעזר; עי' חולין סה א: אפ' תימא רבנן. ועי' כ"מ מאכ"א פ"א הי"ד, שמצדד לומר בד' רמב"ם שם, שחכמים אינם חולקים על ר"א, ולדברי הכל הזרזיר אסור. ועי' תוספתא חולין פ"ג, וברייתא חולין שם, שאנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלים את הזרזיר, מפני שיש לו זפק, ועי' ברייתא שם שלדעת רבי אליעזר הם עתידים לתת את הדין על כך, ועי' תוס' חולין שם ד"ה מפני, על טעמם של אנשי כפר תמרתא.
  58. ↑ עי' ציון 185 ואילך. עי' חולין סה א; עי' רש"י שם סב א ד"ה מפני. ועי' תוס' שם ד"ה מפני, בתחילתו ובסופו, ביאורים אחרים במחלוקתם.
  59. ↑ רמב"ם מאכ"א פ"א הי"ד, ועי' כ"מ שם.
  60. ↑ עי' חולין שם: דבר אחר, ושם: אמר רב יהודה וגו' סנונית לבנה שנחלקו בה ר"א וחכמים, ותוס' שם סוף ד"ה מפני ורמב"ן ורשב"א שם, שהכוונה שלר"א היא מין עורב. ועי' ספרא שמיני פרשה ג תחי' פ"ה אות ד: למינהו, להביא את הסנונית.
  61. ↑ עי' ד' רב יהודה בחולין שם. וע"ש שאנשי גליל העליון אוכלים אותה מפני שקורקבנה נקלף, ור"א אמר שהם עתידים ליתן על כך את הדין.
  62. ↑ חולין שם. וע"ע ירוק.
  63. ↑ חולין שם: מר זוטרא מתני.
  64. ↑ עי' חולין שם, שלדעת אמימר הלכה כר"א, ולדעת מר זוטרא הלכה כחכמים .
  65. ↑ תוה"ב הקצר ב"ג ש"א, הובא בב"י יו"ד פב. ועי' רמב"ם מאכ"א פ"א וטוש"ע יו"ד פב, שלא הזכירו דין הסנונית.
  66. ↑ עי' ציון 49 ואילך.
  67. ↑ עי' ציון 53 ואילך.
  68. ↑ עי' חולין סג א: עשרים וארבעה עופות טמאים הם; עי' שם סג ב: גלוי וידוע וגו' לפיכך מנה הכתוב בטמאים, ורש"י שם ד"ה ישנה; עי' רש"י שם סא א ד"ה נשר; רמב"ם מאכ"א פ"א הי"ד; רמב"ן חולין סג א ד"ה הא דתני וויקרא יא יג; החינוך מ' קנז בשם רוב הרבנים; שו"ע יו"ד פב א.
  69. ↑ עי' תוס' שם סא א ד"ה מה נשר וסג ב ד"ה עופות, ותוס' נדה נ ב סוף ד"ה תרנגולתא.
  70. ↑ רשב"א שם סא א, שהסוגיות שהובאו בציון 68 סוברות שאין עופות טמאים נוספים, והסוגיה בחולין סא א שאמרה שלמדים מנשר לטמא עופות נוספים שיש להם ארבעה סימני טומאה, עי' ציון 129 ואילך, סוברת שיש עופות טמאים נוספים מלבד המוזכרים בתורה.
  71. ↑ רב יהודה בחולין סב ב. ועי' ציון 80, שיש עוף בעל שם דומה שהוא מותר.
  72. ↑ רב בחולין שם. ועי' ציון 81, שיש עוף בעל שם דומה שהוא מותר.
  73. ↑ רב הונא בחולין שם.
  74. ↑ רב פפא בחולין שם. ועי' ציון 83, שיש עוף בעל שם דומה שהוא מותר.
  75. ↑ שמואל בחולין שם.
  76. ↑ שמואל בחולין שם. ועי' ציון 84, שיש עוף בעל שם דומה שהוא מותר.
  77. ↑ אביי בחולין סג א.
  78. ↑ אביי בחולין שם.
  79. ↑ חולין סב ב וקט ב. וע"ש קב ב, שאף קלניתא היא עוף טמא.
  80. ↑ רב יהודה בחולין סב ב. ועי' ציון 71.
  81. ↑ רב בחולין שם. ועי' ציון 72.
  82. ↑ רב הונא בחולין שם.
  83. ↑ רב פפא בחולין שם. ועי' ציון 74.
  84. ↑ שמואל בחולין סג א. ועי' ציון 76.
  85. ↑ אמימר בחולין שם.
  86. ↑ אמימר בחולין שם.
  87. ↑ עי' ד' רב יהודה חולין סב ב ותוס' שם ד"ה כרזי. ועי' רש"י שם שחולק ומפרש שאין מדובר בעופות אלא בחגבים, ע"ע.
  88. ↑ רב יהודה בחולין סג א, ורש"י שם בבאור דבריו. וע"ע ירוק ציון 51.
  89. ↑ חולין סג א.
  90. ↑ אביי בחולין שם.
  91. ↑ חולין שם.
  92. ↑ חולין סב ב. על צדדי הספק עי' ציון 146.
  93. ↑ חולין שם. ועי' מרדכי חולין רמז תרמב, שפסק כרב פפא.
  94. ↑ תוס' חולין שם ד"ה תרנגולתא.
  95. ↑ ועי' רש"י ותוס' נדה נ ב ד"ה תרנגולתא.
  96. ↑ חולין שם, ורש"י שם ד"ה חזיוה. ועי' תוס' שם ד"ה חזיוה, שלא היה לה סימן טהרה אחר מלבד מה שחשבו שאינה דורסת, ולפיכך חשבו שהיא עוף הבא בסימן אחד, שהוא מותר במקום שפרס ועזניה אינם מצויים, עי' ציון 197, או שידעו שאינה ממין פרס ועזניה.
  97. ↑ עי' ציון 230.
  98. ↑ חולין שם.
  99. ↑ עי' ציון 79.
  100. ↑ עי' ד' אמימר בחולין סג א, וגמ' שם בבאור דבריו.
  101. ↑ עי' ציון 162 ואילך, שיש להם סימן אחד, וציון 165 ואילך, מחלוקת אם יש עופות טמאים נוספים מהמוזכרים בתורה שיש להם סימן אחד.
  102. ↑ עי' ציון 193. רש"י שם ד"ה דשכיחי.
  103. ↑ תוס' שם ד"ה הא.
  104. ↑ גמ' חולין ורמב"ם וטוש"ע דלהלן. מהו בהם ומהו בשמותיהם, והטעם שצריך שיהיה בקי גם באלו וגם באלו, עי' ציון 196.
  105. ↑ עי' חולין סג ב, שצייד שבקי בהם ובשמותיהם, אוכלים על פיו, עי' ציון 114 ואילך; רמב"ם מאכ"א פ"א הט"ו; החינו מ' קנז; טוש"ע יו"ד פב ב. ועי' ציון 69 ואילך, שי"ס שיש עופות טמאים נוספים מלבד אותם שהוזכרו בתורה.
  106. ↑ רב יצחק בחולין סג ב; רמב"ם מאכ"א פ"א הט"ו; שו"ע יו"ד פב ב.
  107. ↑ עי' פסקי ריא"ז שם סא א.
  108. ↑ עי' רמב"ם שם.
  109. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  110. ↑ רש"י שם ד"ה במסורת. על נאמנות צייד עי' ציון 114 ואילך.
  111. ↑ תוה"ב הארוך ב"ג ש"א (סה א); רא"ש חולין פ"ג סי' ס, הובא בטור יו"ד פב; עי' שו"ע שם ה, שהביא את שתי הדעות, ועי' ש"ך שם ס"ק יא.
  112. ↑ תוה"ב הקצר שם. ועי' שו"ת הרא"ש כלל כ סי' כ. עי' שו"ע שם, שהביא את שתי הדעות, ועי' ש"ך שם. ועי' שו"ע שם ד וה, שמ' שאף לסוברים שמסורת של מקום אחד אינה מתירה למקום אחר, ההולך ממקום שנוהגים בו איסור למקום שנוהגים בו היתר, או להפך, אפ' דעתו לחזור, מותר לו לאכול.
  113. ↑ שו"ע שם.
  114. ↑ עי' תוספתא ע"ז פ"ד; רב יצחק בחולין סג ב; רמב"ם מאכ"א פ"א הט"ו; טוש"ע יו"ד פב ב.
  115. ↑ עי' חולין שם, שרבי זירא הסתפק אם מדובר ברבו צייד או רבו חכם, ופשטו שמדובר ברבו צייד, כי צריך שיהא מכיר בהם ובשמותיהם, כדלהלן, והחכם אינו מכיר בהם לדעת שאין שום עוף טמא שדומה לזה; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  116. ↑ עי' חולין שם.
  117. ↑ רבי יוחנן בחולין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  118. ↑ חולין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם. מהו בהם ומהו בשמותיהם, והטעם שצריך להיות בקי גם באלו וגם באלו, עי' ציון 196.
  119. ↑ מאירי חולין סג ב ד"ה עוף.
  120. ↑ עי' ערכיהם.
  121. ↑ עי' משנה חולין נט א, ורמב"ם מאכ"א פ"א הט"ז, והחינוך מ' קנז.
  122. ↑ החינוך מ' קנז.
  123. ↑ משנה חולין נט א; רבן גמליאל בברייתא שם סה א; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע יו"ד פב ב. ועי' תוספתא חולין פ"ג, שלא הוזכרו אלא חלק מן הסימנים, שרשב"ג אמר אצבע יתירה ודריסה, ור"ש בן אלעזר אמר קורקבנו נקלף, וע"ש להלן מעשה באנשי כפר תמרתא, שמשמע שאף זפק הוא סימן טהרה. ועי' פרדר"א פ"ט: שני סימנים הן מיטהרים, בזפק ובקורקבן נקלף, רבי אליעזר אומר באצבע יתרה, ועי' רד"ל שם אות ג, שהטעם שלא הוזכרה שם דריסה, שלא מנו אלא סימנים שבגופם, וע"ש טעם נוסף.
  124. ↑ עי' משנה חולין נט א, וד' רבן גמליאל בברייתא חולין סה א, ורש"י שם סה א ד"ה הכי גרסינן, בבאור דבריהם, ועי' ציון 224 שיש שפי' את המשנה והברייתא בע"א; רמב"ן חולין סב א ד"ה ושמעינן; החינוך מ' קנז.
  125. ↑ עי' ציון 156 ואילך.
  126. ↑ ציון 234.
  127. ↑ ציון 189 ואילך.
  128. ↑ עי' ברייתא חולין סא א: מה נשר וגו', אף כל כיוצא בו טמא, ורש"י שם ד"ה נשר; החינוך מ' קנז. ועי' ציון 230 ואילך, שלדעת רוב הראשונים עוף שהוא דורס, אפ' יש לו את שאר סימני הטהרה, ואפ' נראה שאינו מהעופות הטמאים שהוזכרו בתורה, הוא טמא.
  129. ↑ ברייתא חולין סא א (וכעי"ז ספרי דברים ראה פיסקא קג אות טו) ורש"י שם ד"ה נשר. ועי' רמב"ן חולין שם סב א ד"ה הא דתני, שנ' שפי' את הברייתא בע"א, ולדעתו א"צ ללמוד מנשר לטמא עופות שאין להם סימני טהרה, לפי שאין שום עוף כזה בעולם מלבד נשר, ועי' להלן. ועי' ציון 151, שהסימנים נלמדים מהשוואה בין הנשר הטמא לבין התורים הטהורים, שהדברים שהם חלוקים בהם הם סימני הטהרה.
  130. ↑ עי' ציון 68.
  131. ↑ עי' רש"י חולין סא א ד"ה נשר, והמאור שם (כ ב) בדעת חכמי הדור שלפנינו.
  132. ↑ עי' ציון 69 ואילך.
  133. ↑ עי' תוס' שם סא א ד"ה מה נשר וסג ב ד"ה עופות; רשב"א שם סא א ד"ה גירסת הגאונים.
  134. ↑ ציון 188 ואילך.
  135. ↑ עי' לעיל.
  136. ↑ רש"י חולין נט א ד"ה הדורס.
  137. ↑ רש"י שם סב א ד"ה והני מילי, וכעי"ז פיהמ"ש לרמב"ם חולין פ"ג ה"ו.
  138. ↑ ר"ת, הובא בתוס' שם סא א ד"ה הדורס וברא"ש שם פ"ג סי' נח; טור יו"ד פב.
  139. ↑ רמב"ן חולין נט א. ועי' רמב"ן ויקרא יא יג. ועי' ציון 181, פירוש אחר בדריסה.
  140. ↑ עי' לעיל.
  141. ↑ רש"י חולין נט א ד"ה אצבע.
  142. ↑ ר"ן על הרי"ף שם (כ ב).
  143. ↑ ר"ן שם בשם אחרים.
  144. ↑ רש"י חולין נו ב ד"ה הזפק.
  145. ↑ רב אסי בחולין סב ב; רמב"ם מאכ"א פ"א הי"ח. ועי' טוש"ע יו"ד פב ב, שלהלכה אין להתיר ע"פ סימן זה, כשאינו נקלף אלא בסכין.
  146. ↑ חולין שם. וע"ש שאף רב יהודה אמר שמרדא, ספק הוא אם הוא טהור או טמא, ועי' ציון 92. ועי' חולין צה ב, ורש"י שם ד"ה ספקי, בפירוש השני, שיש ספקות רבים בעופות. על הטעם שכשרותם של העופות הללו תלויה בשאלה אם קורקבנם נקלף או לא, עי' רש"י שם סב ב ד"ה והני, והמאור שם (כ ב, כא א) ורמב"ן שם סב ב ד"ה שמונה.
  147. ↑ חולין סב ב; רמב"ם מאכ"א פ"א הי"ח; טוש"ע יו"ד פב ב.
  148. ↑ עי' ברייתא חולין סא א וספרא שמיני פרשה ג תחי' פ"ה אות ו.
  149. ↑ ויקרא יא יג ודברים יד יב.
  150. ↑ עי' ויקרא א יד ועוד.
  151. ↑ עי' ברייתא חולין שם וספרא שם, וגמ' שם סא ב בבאורה, ורש"י שם ד"ה פירושן ומאירי שם ס ב ד"ה כבר ידעת ורא"ש שם פ"ג סי' נח וטור יו"ד פב בבאורה. ועי' ציון 189 ואילך, על עוף שיש לו חלק מן הסימנים. ועי' חולין סא סוע"ב: אלא תורין וגו', ורש"י שם ד"ה לקרבן, שמ' שלמסקנת הסוגיה אין למדים מן התורים אלא מנשר בלבד, והתורים לא נאמרו אלא לסימן, ועי' תוס' שם סא א ד"ה לא נאמר, שפי' בע"א, ולדעתו אף למסקנא למדים מנשר ומתורים. ועי' ציון 129 שלמדים בנין אב מנשר שעוף שאין לו סימני טהרה כלל הוא טמא.
  152. ↑ אביי בחולין סא א.
  153. ↑ רש"י שם ד"ה פירושן.
  154. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  155. ↑ עי' ברייתא חולין סא א.
  156. ↑ עי' חולין סא ב.
  157. ↑ חולין סב א.
  158. ↑ חולין סא ב. ועי' החינוך מ' קנז בשם יש שאמרו, שיש לו שני סימנים בגופו, ובנוסף גם אינו דורס, ובסך הכל יש לו שלשה סימנים.
  159. ↑ עי' ציון 123, על הסימנים שבגוף העוף.
  160. ↑ המאור חולין שם (כ ב) בדעת חכמי הדור שלפנינו, ורמב"ן שם ור"ן שם (כ ב) בדעת רש"י; המאור שם ורמב"ן ורשב"א שם ור"ן שם בשם רבי משה ב"ר יוסף; ריב"ש סי' קצא בד' רמב"ם מאכ"א פ"א הט"ז; רמב"ן שם סב א ד"ה הלכתא.
  161. ↑ תוס' חולין סב א ד"ה והוא; החינוך מ' קנז. על דעת ר"ת בזה עי' סה"י חידושים סי' תנ והמאור שם ותוס' שם סא א ורמב"ן שם סב א בשם ר"ת.
  162. ↑ חולין סא ב.
  163. ↑ רבינו גרשום חולין סא ב; המאור חולין שם (כ ב) בדעת חכמי הדור שלפנינו, ורמב"ן שם ור"ן על הרי"ף שם בדעת רש"י; המאור שם ורמב"ן שם ור"ן בדעת ר' משה ב"ר יוסף.
  164. ↑ ריב"ש סי' קצא בד' רמב"ם מאכ"א פ"א הט"ז.
  165. ↑ רש"י חולין סא ב ד"ה תלתא; ר"ת בסה"י ובתוס' חולין סא א ד"ה כל שיש, הובא במאור חולין שם (כא א) וברמב"ן חולין שם.
  166. ↑ המאור שם בדעת חכמי הדור שלפנינו, ורמב"ן שם ור"ן על הרי"ף שם (כא א) בדעת רש"י שם, ועי' ציון הבא.
  167. ↑ עי' רש"י שם סב ב ד"ה והני, שמשמע כן, ועי' ציון הקודם; ר"ת בסה"י שם ובתוס' שם, ורמב"ן שם בשמו.
  168. ↑ המאור שם ורמב"ן ורשב"א חולין שם ור"ן על הרי"ף שם בדעת ר' משה ב"ר יוסף.
  169. ↑ ריב"ש סי' קצא בד' רמב"ם מאכ"א פ"א הט"ז.
  170. ↑ משנה חולין נט א ורש"י שם ד"ה החולק, בבאורה; ברייתא שם סה א; עי' תוספתא חולין פ"ג.
  171. ↑ רש"י שם נט א ד"ה טמא; רמב"ם שם; רמב"ן שם סב א ד"ה הלכתא; מאירי שם ס ב; טוש"ע שם.
  172. ↑ עי' ציון 230 ואילך. וע"ש שי"ח וסוברים שיש מיעוט עופות שדורסים והם טהורים.
  173. ↑ ברייתא חולין סה א.
  174. ↑ ר"ן על הרי"ף שם (כ ב, כב ב).
  175. ↑ עי' ב"י יו"ד פב בדעת רבינו ירוחם תאו"ח נט"ו אות כא (קלב ב).
  176. ↑ מאירי חולין ס ב.
  177. ↑ מ"מ מאכ"א פ"א ה"כ בד' רמב"ם שם.
  178. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע יו"ד פב ב.
  179. ↑ עי' ברייתא חולין סה א ותוספתא חולין פ"ג, ואביי בחולין שם בבאורה.
  180. ↑ רמב"ם מאכ"א פ"א ה"כ; טוש"ע יו"ד פב ב.
  181. ↑ רמב"ם שם; רמב"ן שם סב א ד"ה הלכתא; טור שם. ועי' רבינו גרשום חולין נט א, שפי' שקליטה מהאויר היא הדריסה בעצמה, ולא סימן לה.
  182. ↑ עי' ציון 230 ואילך. וע"ש שי"ח וסוברים שיש מיעוט עופות שדורסים והם טהורים.
  183. ↑ המאור חולין (כא א), הובא ברא"ש שם פ"ג סי' ס וברשב"א שם סב א ד"ה ומכל מקום. ועי' טור יו"ד פב, שהביא את ד' המאור, ונ' מדבריו בדעתו שמדובר שיש לו את שני הסימנים, גם יהיה חוטמו רחב וגם כף רגלו רחבה כשל אווז, וכן הובא בשו"ע שם ג בשם י"א.
  184. ↑ רמ"א בשו"ע שם.
  185. ↑ אחרים בברייתא חולין סה א.
  186. ↑ עי' תוספתא חולין פ"ג; עי' גמ' חולין שם. ועי' רש"י שם ד"ה ונדמה, שהכוונה שדומה להם במראיתו, ועי' חי' הר"ן שם שחולק ומפ' שהכוונה שדומה להם בסימנים, ועי' רמב"ן ורשב"א שם.
  187. ↑ עי' גמ' חולין שם בדעת ר"א שאמר שלא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו.
  188. ↑ ר"ן על הרי"ף חולין (כב ב); רמב"ם מאכ"א פ"א ה"כ, ועי' כ"מ שם הי"ד. ובטוש"ע לא הביאו הלכה זו.
  189. ↑ עי' ציון 156 ואילך.
  190. ↑ עי' להלן על האופנים שהעופות שלא הוזכרו בתורה טהורים על פי מקצת סימני טהרה.
  191. ↑ רש"י חולין סא א ד"ה נשר.
  192. ↑ עי' ציון 131 ואילך.
  193. ↑ תני רבי חייא בחולין סא א, ורש"י שם בבאור דבריו. ועי' המאור שם (כ ב) שזה אפ' כשהוא דורס, לפי שלדעתו יש מעט עופות דורסים שהם טהורים, עי' ציון 234, ועי' ציון 230 ואילך, שי"ח וסוברים שאין עופות דורסים טהורים, ולשיטתם צ"ל שמדובר כשאין ידוע שהוא דורס, ועי' ציון 207, שרש"י סובר שעוף בעל סימן טהרה אחד בגופו, שאין ידוע אם הוא דורס או לא, אין חוששים שהוא דורס.
  194. ↑ עי' חולין שם, ורש"י שם ד"ה נשר ורמב"ן שם סב א ד"ה הא דתני. ועי' חולין סא א וב, הטעם שלמדים מנשר, ואין למדים משאר העופות הטמאים, שיש להם מקצת סימני טהרה, שאף בעופות שלא הוזכרו בתורה מקצת סימנים אינם מטהרים.
  195. ↑ עי' ציון 163.
  196. ↑ עי' רש"י חולין סב א ד"ה היה בקי וד"ה עוף הבא, ותוס' שם ד"ה בקי, ועי' מהר"ם שיף על תוס' שם, הטעם שצריך לדעת את שני הדברים, שאין די בטביעות עין לבד, שמא יטעה, ועוד, שמא יש עוף שהוא ממינם ואינו דומה להם, ושמו כשמם, ובידיעת השמות לבד אין די לפי שיתכן שהתחלפו השמות.
  197. ↑ עי' מחלוקת רב נחמן ואמימר בחולין סב א בעוף הבא בסימן אחד, וד' אמימר שם: והוא דלא דריס, וסה"י לר"ת חידושים סי' תנ ותוס' שם ד"ה והוא, והמאור חולין שם (כא א) ורמב"ן חולין סב ב ור"ן על הרי"ף שם (כא ב) בשם ר' משה ב"ר יוסף, שמחלוקת האמוראים היא כשהסימן היחיד שיש לעוף הוא שאינו דורס. ועי' ציון 207, שי"מ בע"א, שמדובר כשאין ידוע אם הוא דורס או לא, ויש לו סימן אחר.
  198. ↑ רמב"ן חולין סב א ד"ה והוי יודע; עי' ר"ן על הרי"ף שם (כא ב).
  199. ↑ החינוך מ' קנז בשם יש מן המפרשים.
  200. ↑ ר"ן על הרי"ף חולין (כא א) בשם יש מי שמספק.
  201. ↑ רמב"ן חולין סב א; החינוך שם.
  202. ↑ עי' ציון 164.
  203. ↑ עי' ציון 169.
  204. ↑ ריב"ש סי' קצא בדעת רמב"ם מאכ"א פ"א הט"ז, ולדעתו אמימר ורב אשי דיברו על עוף שיש לו שני סימנים, אחד בגופו ובנוסף אינו דורס, עי' ציון 218.
  205. ↑ עי' ציון 230 ואילך. וע"ש שעוף שידוע שאינו מהעופות המפורשים בתורה, ויש לו סימן טהרה, יש ראשונים שסוברים שהוא טהור, לפי שלדעתם יש מיעוט עופות דורסים שהם טהורים.
  206. ↑ עי' ציון 163.
  207. ↑ עי' רש"י חולין סב א ד"ה היה בקי וד"ה עוף הבא וד"ה והני מילי, בבאור מחלוקת ר"נ ואמימר בגמ' שם. ועי' תוס' שם ד"ה והוא דלא, שהק' שהרי א"א להתירו אלא אם מחזיקים שאינו דורס (שהרי הדורס לעולם טמא, עי' ציון 230 ואילך) וא"כ הרי יש לו שני סימני טהרה, ומדוע דימוהו לפרס ועזניה שאין להם אלא סימן אחד, ועוד שמאחר ומחזיקים שיש לו שני סימני טהרה, הרי יש לחוש שהוא עורב, עי' להלן, ועי' רמב"ן שם ד"ה הלכתא, ביישוב הקו' השניה, שאע"פ שתולים שיש לו שני סימנים אין חוששים שהוא עורב, לפי שלדעתו שני סימני העורב הם בגופו, והוא דורס, עי' ציון 159 ואילך, מחלוקת בדבר. אם לדעת אמימר פרס ועזניה אינם מצוים בישוב בכל מקום ובכל זמן עי' ציון 199 ואילך.
  208. ↑ עי' תוס' חולין סב א ד"ה והוא דלא; רמב"ן חולין סב ב ד"ה נמצא עכשו ור"ן על הרי"ף שם (כא ב) סוף ד"ה אלא עיקרן, בשם ר' משה ב"ר יוסף.
  209. ↑ עי' ציונים 163, 168. רמב"ן שם ור"ן שם בשם ר' משה ב"ר יוסף. ועי' ציון 169, שאף לדעת ריב"ם בדעת הרמב"ם, יש מעשרים העופות הטמאים (מלבד הנשר והעורב והפרס והעזניה) שיש להם סימן טהרה אחד בגופם.
  210. ↑ עי' להלן. תוס' שם. ועי' רמב"ן שבציון 207, שדחה טענה זו.
  211. ↑ עי' ציון 196.
  212. ↑ עי' ציון 158 ואילך. חולין סב א.
  213. ↑ עי' ציון 161.
  214. ↑ עי' תוס' חולין סב א ד"ה והוא; החינוך מ' קנז.
  215. ↑ עי' ציון 159 ואילך.
  216. ↑ עי' רמב"ן חולין סב א ד"ה הלכתא; עי' ר"ן שם (כ ב) בדעת רש"י, ושם כא א בדעת ר' משה ב"ר יוסף.
  217. ↑ עי' ציון 164.
  218. ↑ ריב"ש סי' קצא בדעת רמב"ם מאכ"א פ"א הט"ז, בבאור מחלוקת רב נחמן ואמימר בחולין סב א. אם לדעת אמימר פרס ועזניה אינם מצוים בישוב בכל מקום ובכל זמן עי' ציון 199 ואילך.
  219. ↑ עי' ריב"ש שם בדעת רמב"ם שם. ועי' רמב"ם שם הי"ט ומ"מ שם, וטור יו"ד פב, שקבלה היא בשם רבינו חננאל שאין להתיר אלא כשהסימן שבגופו הוא שקורקבנו נקלף, ולא אחד מהסימנים האחרים שבגופו.
  220. ↑ עי' ציון 165 ואילך.
  221. ↑ עי' ציון 169.
  222. ↑ ר"ן על הרי"ף חולין (כא א) ד"ה ונמצאו, בדעת רש"י שם סא ב ד"ה תלתא, וכ"מ ברש"י שם סה א ד"ה הכי גרסינן; ריב"ש סי' קצא בדעת רמב"ם מאכ"א פ"א הט"ז.
  223. ↑ עי' ציונים 167, 168.
  224. ↑ המאור חולין שם (כא א) ורמב"ן שם סב ב ד"ה ולפי שאין ור"ן שם (כא ב) בשם ר' משה ב"ר יוסף, ור"ת בסה"י חידושים סי' תנ ובתוס' חולין סא א ד"ה כל שיש, ולדעתם זה פי' המשנה בחולין נט א והברייתא שם סה א: כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור, שהכוונה כשיש לו את שלשת הסימנים הללו בלבד, ואין ידוע אם הוא דורס, אלא שמאחר ואין אף אחד מהטמאים שיש שלשה סימני טהרה בגופו, ודאי שאינו מהם, ולפיכך ודאי שגם אינו דורס, ועי' ציון 124 שיש שפי' את המשנה והברייתא בע"א.
  225. ↑ עי' המאור שם ורמב"ן שם ור"ן שם שפסקו כשיטת ר' משה ב"ר יוסף.
  226. ↑ עי' ציונים 166, 168.
  227. ↑ ר"ן על הרי"ף חולין (כא א) בדעת רש"י ושם (כא ב) בדעת ר' משה ב"ר יוסף. ועי' ריב"ש סי' קצא בדעת רמב"ם מאכ"א פ"א הט"ז, שמ' כן.
  228. ↑ עי' ציון 167.
  229. ↑ עי' רש"י שם סב ב ד"ה שמונה; עי' ד' ר"ת בסה"י חידושים סי' תנ ובתוס' חולין סא א ד"ה כל שיש וברמב"ן שם ד"ה שמונה.
  230. ↑ עי' משנה חולין נט א וברייתא שם סה א ורש"י שם ד"ה הרי גרסינן; תוס' חולין סא א ד"ה כל עוף; עי' רמב"ם מאכ"א פ"א הט"ז; עי' רמב"ן חולין נט א וויקרא יא יג; החינוך מ' קנז; מאירי שם ס ב ד"ה כבר ידעת; טוש"ע יו"ד פב ב.
  231. ↑ רמב"ן חולין שם וויקרא שם; מאירי שם; ר"ן על הרי"ף חולין שם (כ ב וכא א וב).
  232. ↑ רמב"ם שם; רמב"ן שם; טוש"ע שם.
  233. ↑ תוס' חולין סא א ד"ה כל עוף.
  234. ↑ עי' המאור חולין סא א (כ ב), בדעת חכמי הדור שלפניו, ועי' ציון 193.
  235. ↑ רש"י חולין סב ב ד"ה חזיוה, הובא ברא"ש שם פ"ג סי' נט ובטור יו"ד פב, ע"פ ד' מרימר שם על תרנגולת האגם, שבתחלה חשבו שאינה דורסת ולבסוף התברר שהיא דורסת, הרי שאיננו בקיאים, וכן הכריע ברא"ש שם ובשו"ת הרא"ש כלל כ סי' לב; דרכ"מ שם אות א; שו"ע שם ב.
  236. ↑ פרה פ"ט מ"ג, הובאה בגיטין פו ב וחולין סב ב.
  237. ↑ גמ' שם סב ב.
  238. ↑ חולין שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:עוף&oldid=160632"