אנציקלופדיה תלמודית:עירוי

הגדרת הערך - שפיכת נוזל רותח על מאכל או משקה או כלי.

גדרו

עירוי הוא שפיכת נוזל רותח על מאכל או משקה או כלי, וסתם עירוי שמדובר בו הוא עירוי מכלי-ראשון*^[1], ודנו בו אמוראים וראשונים אם הוא נחשב כשריה ברותחים לענין דיני בישול*^[2] ובליעה^[3] והגעלה*^[4].

גדרו

בגדרו של עירוי, אם הוא נחשב ככלי-ראשון*, או ככלי-שני*, או שאינו לא כזה ולא כזה, נחלקו ראשונים בדעת אמוראים: א) יש סוברים שהוא ככלי ראשון לכל דבר^[5], שהוא מבשל^[6] ומבליע^[7] ומגעיל^[8]. ב) ויש סוברים שאינו לא ככלי ראשון ולא ככלי שני, אלא הוא מבשל ומבליע ומגעיל כדי קליפה בלבד^[9], וכן פסקו הרבה ראשונים ואחרונים להלכה^[10]. ג) ויש שחילקו בין ההלכות, מהם יש שכתבו שעירוי אינו מבשל - ואף אינו מגעיל^[11] - אבל מבליע^[12], ויש שכתבו שאינו מבשל ומבליע אלא כדי קליפה, אבל מגעיל לגמרי ככלי ראשון^[13], ויש שכתבו להפך, שהוא מבשל ככלי ראשון, אבל אינו כשר להגלעת כלים שבלעו בכלי ראשון^[14].

על הסוברים שאפילו כלי שני, שאינו מבשל, מבליע ומפליט, ע"ע כלי ראשון; כלי שני.

תלייתו במחלוקת אם תתאה גבר או עילאה גבר

עירוי, לענין בישול ובליעה והגעלה, יש מן הראשונים שכתבו שדינו תלוי במחלוקת האמוראים בשופך או מניח דבר קר על חם או להפך, אם עילאה-גבר* או תתאה-גבר* - שרב אמר שעילאה גבר, כלומר העליון גובר, וכשהוא חם הוא מחמם את התחתון, וכשהוא קר הוא מקרר את התחתון, ושמואל אמר, וכן שנינו בברייתות, שתתאה גבר, כלומר שהתחתון גובר, אלא שאף הם מודים שהעליון, כשהוא חם, מבשל ומבליע מעט בתחתון קודם שיצטנן^[15] – שלסוברים עילאה גבר, עירוי מבשל ומבליע ומגעיל, ולסוברים תתאה גבר, אינו מבשל ומבליע ומגעיל אלא כדי קליפה^[16], ויש שכתבו שלסוברים תתאה גבר אינו מבשל כלל^[17].

ומן הראשונים הסוברים שעירוי דינו ככלי ראשון לכל דבר^[18], יש שכתבו שאף הסוברים תתאה גבר מודים בעירוי, שלא אמרו תתאה גבר אלא כשהעליון הרותח אינו מחובר לכלי ראשון, אבל בעירוי, שהקילוח נוגע כל הזמן ברותחים שבכלי הראשון, כח הכלי הראשון לא פסק בו, והכל מודים שדינו ככלי ראשון^[19].

על שיעור כדי קליפה, ע"ע נטילה; קליפה.

לתוך נוזלים צוננים

בדעת הסוברים שעירוי הוא ככלי ראשון^[20], יש מן הראשונים שכתבו שלא אמרו כן אלא בעירוי לתוך מוצק, שהרותחים מכים עליו בקילוחם, ומרתיחים אותו, אבל בעירוי לתוך נוזלים, מאחר והרותחים מתערבים מיד בצוננים, אין כח בקילוח לבשל, ולדברי הכל אינו ככלי ראשון^[21].

על עירוי לתוך נוזלים צוננים מרובים, עי' להלן^[22].

הפסק הקילוח

עירוי, יש ראשונים שחילקו בו בין אופן שפסק הקילוח לאופן שלא פסק, שכשלא פסק הקילוח, מאחר והעירוי מחובר לכלי ראשון, כחו נמשך בו, ודינו ככלי ראשון לגמרי, שמבשל ומבליע ומגעיל, וכשפסק הקילוח דינו תלוי במחלוקת אם תתאה או עילאה גבר, שלסוברים עילאה גבר דינו ככלי ראשון, שמבשל ומבליע ומגעיל, ולסוברים תתאה גבר, אינו מבשל ומבליע ומגעיל אלא כדי קליפה^[23].

עירוי עם הקילוח

עירוי של דבר צונן בתוך קילוח של נוזל חם, יש ראשונים ואחרונים שפרשו שספק הוא בירושלמי אם דינו כעירוי - שנחלקו בו בירושלמי אם מבשל^[24] - או שהוא קל יותר ולדברי הכל אינו מבשל, והכריעו בירושלמי שדינו כעירוי^[25].

בקילוח ארוך

עירוי מרחוק, שנעשה בו קילוח ארוך, יש ראשונים ואחרונים שפרשו שספק הוא בירושלמי אם דינו כעירוי - שנחלקו בו בירושלמי אם מבשל^[26] - או שהוא קל יותר ואינו מבשל, והכריעו בירושלמי שדינו כעירוי^[27].

כשאינו באויר

עירוי שאינו באויר, אלא נזחל על גבי דופני הקדירה ועל הכירה, כתבו ראשונים ואחרונים שכשהיד סולדת בקילוח, דינו כשאר עירוי, שמבליע כדי קליפה, לסוברים כן^[28].

דיניו

בישול

עירוי רותחים מכלי ראשון על אוכלים, נחלקו אמוראים בירושלמי וכן נחלקו ראשונים בדעת תנאים ואמוראים אם הוא מבשל: א) ר' יונה אמר בירושלמי שעירוי מבשל ככלי ראשון, ולפיכך אסור בשבת* לערות מכלי ראשון על תבלין, משום איסור מבשל*^[29], וכן אסור לערות מכלי ראשון על בשר וחלב יחד, משום אסור בישול בשר-בחלב*^[30], וכן יש ראשונים שדייקו מדברי תנאים שאסור לערות בשבת מכלי ראשון על תבלין, לפי שהעירוי מבשל^[31], וכן יש ראשונים שכתבו שמטעם זה פטרו תנאים את החליטה* - שהיא קמח שעירו עליו מים רותחים - מן החלה*^[32], לפי שהעירוי חשוב בישול^[33] והמבושל פטור מן החלה לפי שאינו לחם^[34], וכן דייקו ראשונים מדברי תנאים, שעירוי מבשל^[35], וכן כתבו ראשונים בדעת הסוברים עילאה-גבר*, שעירוי מבשל^[36], ויש שכתבו כן אף בדעת הסוברים תתאה גבר^[37]. ב) ור' יוסי בירושלמי סובר שעירוי אינו מבשל, ולפיכך מותר לערות מכלי ראשון על תבלין בשבת^[38], וכן מותר לערות ממנו על בשר וחלב יחד^[39], וכן יש ראשונים שדייקו מדברי תנאים במשנה שמותר לערות בשבת מכלי ראשון על תבלין^[40], וכן יש ראשונים שכתבו בדעת הסוברים תתאה-גבר*, שמאחר והתחתון צונן, הוא מצנן את העירוי, ואינו מתבשל על ידו^[41].

להלכה יש ראשונים ואחרונים שפסקו שעירוי מבשל, ולפיכך אסור לערות בשבת ובבשר וחלב^[42]. ויש שפסקו שעירוי אינו מבשל, ומותר לערות בשבת ובבשר וחלב^[43].

ויש מן הראשונים שכתבו שעירוי מכלי ראשון מבשל דוקא דברים שקלים להתבשל, כגון תבלינים, אבל דברים קשים להתבשל, כגון בשר מלוח יבש, אינם מתבשלים בעירוי^[44].

על בישול בכלי ראשון שאינו על האש, אם חשוב בישול מן התורה, ע"ע כלי ראשון; כלי שני^[45].

על עירוי חמאה רותחת על בשר, אם אסורה מן התורה משום בישול בשר בחלב, ע"ע בשר בחלב^[46].

עומק הבישול

לסוברים שעירוי מבשל, כתבו ראשונים שלסוברים עילאה גבר מתבשל כל הדבר שמְערים עליו^[47]. ובדעת הסוברים תתאה גבר יש שכתבו שמתבשל כדי קליפה, ולדעתם כן הלכה^[48], ויש שכתבו שמאחר ולא נפסק הקילוח, מתבשל כולו^[49].

לתוך נוזל צונן

עירוי מים חמים על קרים בשבת, בין מכוס ובין מאמבטי, אמרו בברייתא שהוא מותר^[50], ונחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאינו מותר אלא לסוברים שעירוי אינו מבשל, אבל לסוברים שעירוי מבשל, אסור^[51]. ב) ויש חולקים וסוברים שמותר לדברי הכל, אם משום שהכל מודים שעירוי נוזל בנוזל אינו מבשל^[52], או שמדובר בעירוי לתוך צוננים מרובים, שבזה הכל מודים שאינו מבשל^[53], וכן כתבו אחרונים להלכה^[54].

ובדעת רבי שמעון בן מנסיא יש מן הראשונים שכתבו שאסור לערות בשבת מים חמים מאמבטי על קרים^[55], ויש חולקים וסוברים אף בדעתו שמותר^[56]. על ההבדל בין אמבטי לשאר כלים ע"ע כלי ראשון; כלי שני.

בעירוי מכלי שני

עירוי מכלי שני, אינו מבשל אף לסוברים שעירוי מכלי ראשון מבשל, ולפיכך מותר לערות בשבת מכלי שני על מאכל שלא נתבשל^[57].

בליעה

עירוי תבשיל על כלי, במשנה מבואר שהוא מבליע מן התבשיל בדופני הכלי, ולפיכך כלי שעירו עליו מתבשיל בשר חטאת, טעון מריקה-ושטיפה* מחמת בליעת התבשיל^[58]. במקור הדבר אמרו שנאמר בחטאת: וכלי חרס אשר תבֻשל בו ישבר^[59], ומזה שסמך הכתוב "ישבר" אצל "בו", ולא כתב: אם בכלי חרס תבושל ישבר, דרשו שאם נבלע בו מכל מקום, אפילו על ידי עירוי, ישבר^[60].

אף הסוברים שעירוי אינו מבשל^[61], אמרו בירושלמי שהם מודים שעירוי מבליע, שלדעתם, חילוק יש בין בישול לבליעה^[62], וכן יש ראשונים שפסקו להלכה^[63].

עומק הבליעה

עומק הבליעה בעירוי, כתבו ראשונים שלסוברים עילאה גבר, הוא בכל התחתון, ולסוברים תתאה גבר, הוא כדי קליפה^[64].

על הסוברים שאפילו כלי שני, שאינו מבשל, מבליע, ע"ע כלי ראשון; כלי שני.

מליגה קודם מליחה

תרנגולת שלא נמלחה, ונמלגה עם הדם שבתוכה בעירוי מכלי ראשון, נחלקו ראשונים אם נאסרת מחמת הדם: א) הסוברים שעירוי חשוב כלי ראשון^[65], אסרו את התרנגולת, לפי שנתבשלה עם הדם^[66]. ב) והסוברים שעירוי אינו לא ככלי ראשון ולא ככלי שני, אלא הוא מבשל כדי קליפה^[67], כתבו שכמו כן העירוי מבליע את הדם בתרנגולת בשיעור כדי קליפה, וצריך לקולפה כדי להתירה^[68], וכתבו שאם המים לא נגעו בגוף התרנגולת אלא בנוצותיה, היא מותרת אף בלא קליפה, לפי שהפסק הנוצות עדיף מקליפה^[69], וכן הלכה^[70]. ג) והסוברים שעירוי דינו ככלי שני לענין שאינו מבשל^[71], יש מהם שאסרו את התרנגולת, לפי שבליעה אינה תלויה בבישול, ועירוי – ואפילו כלי שני^[72] – אף על פי שאינו מבשל, מבליע^[73], ויש שהתירו את התרנגולת, לפי שהעירוי, כשם שאינו מבשל, כך אינו מפליט את הדם ומבליעו בבשר^[74].

הגעלה

הגעלת כלי מבליעת איסורים על ידי עירוי, יש ראשונים שכתבו שרבא אמר שהיא מועילה, לענין הכשרת גת של גוים מבליעת איסורים^[75]. ונחלקו ראשונים: א) יש למדים מזה שעירוי דינו ככלי ראשון לענין הגעלה, ומועיל לכל כלי שטעון הגעלה, אפילו כשנאסר בכלי ראשון^[76]. וכן נראה מדברי ראשונים בדעת הסוברים עילאה-גבר, שעירוי דינו ככלי ראשון, ומועיל לכל הגעלה^[77]. ב) הסוברים שעירוי דינו ככלי שני לענין בישול והגעלה^[78], כתבו שעירוי אינו מועיל להכשרת כלים שבלעו בחם, ומה שמצינו שמכשירים גת של גוים בעירוי, פרשו שמדובר בגת שבלעה בצונן^[79]. ג) ובדעת הסוברים תתאה-גבר כתבו ראשונים שעירוי, כשם שהוא מבשל ומבליע כדי קליפה – לדעתם^[80] – כך הוא מגעיל כדי קליפה, ולפיכך עירוי מועיל להגעלת כלים שבלעו בעירוי, שהאיסור בלוע בהם בכדי קליפה בלבד, אבל אינו מועיל לכלים שבלעו בכלי ראשון, שהאיסור בלוע בכל עוביים^[81], שהרי כלל הוא בהגעלה: כבולעו-כך-פולטו*^[82].

להלכה כתבו ראשונים ואחרונים שעירוי מועיל להגעיל כלי שבלע בעירוי, ולא לכלי שבלע בכלי ראשון^[83]. ויש שכתבו שאף כלי שבלע בעירוי, אין מכשירים אותו בעירוי, לפי שחוששים לחומרא שמא עירוי מבליע ולא מגעיל^[84].

על פרטי דיני הגעלה בעירוי ע"ע הגעלה^[85] וע' כבולעו כך פולטו^[86] וע' כלי היין^[87].

על פירורי פת שעירה עליהם מכלי ראשון, אם מברכים עליהם ברכת-הפת*, ע"ע ברכת הפת^[88].

הערות שוליים