אנציקלופדיה תלמודית:ערבה (המצוה)

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - המצוה להביא ערבה במקדש מלבד הערבה שבלולב.

המצוה וגדרה

מצוה להביא – ולזקוף בצדי המזבח-החיצון*[1], ויש סוברים אף ליטלה[2] - בבית המקדש ערבה אחרת מלבד ערבה שבלולב[3], והיא אחת מן המצוות שהצדוקים* חולקים בהן מפני שאינה מפורשת בתורה[4]. על הסוברים שאין המצוה בערבה אלא בחריות של דקל, עי' להלן[5]. ונחלקו תנאים בתוקף המצוה: א) חכמים סוברים, שמצות ערבה הלכה-למשה-מסיני*[6], וכן אמר ר' אסי בשם רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן, ערבה וכו' הלכה למשה מסיני[7], היינו מצות ערבה במקדש[8]. וכן בדעת חכמים שסוברים, שמן הכתוב: ערבי נחל[9] – לשון רבים[10] – למדים שערבה של בעל ושל הרים כשרה[11], אמרו בגמרא, שערבה הלכה למשה מסיני[12]. ובדעת ר' יוחנן שסובר, ערבה יסוד נביאים[13], יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שנשכחה הלכה זו בגלות בבל וחזרו נביאים ויסדום[14]. ב) ואבא שאול אומר, מצות ערבה מן התורה, שנאמר: ערבי נחל[15], שתים, ערבה ללולב וערבה למקדש[16], ואף על פי שלא פירש הכתוב שמצותו במקדש, יש מן האחרונים שכתבו, שלמדים כן בתורה שבעל פה[17]. ויש שכתבו, שלדעה זו "ערבי" משמעותו שני ענייני ערבה חלוקים, ולפי שלולב אינו צריך אגד – לסוברים כן[18] - והערבה שבלולב יכול ליטלה בפני עצמה, אין ניכר שמצות ערבה חלוקה מערבה שבלולב אלא בכך שזו בגבולים וזו במקדש[19]. ויש שכתבו, שאף לדעה זו למדים עיקר מצות ערבה מהלכה למשה מסיני, ולא הוצרך הכתוב אלא ללמד שאין יוצאים בערבה שבלולב, לסוברים כן[20]. ג) ובדעת ר' יהושע בן לוי, שסובר ערבה מנהג נביאים[21], יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאף במקדש אין מצות ערבה אלא מנהג נביאים[22].

מהותה

מצות ערבה בזמן שבית המקדש קיים, נחלקו תנאים במהותה: חכמים סוברים, שמצותה במורביות – רבות[23] - של ערבה - ענפי ערבה גבוהים[24], דקים וישרים[25] - שזוקפים אותם בצדי המזבח-החיצון*[26]. ורבי יוחנן בן ברוקה אומר, חריות – ענפים[27] - של דקל היו מביאים וחובטים אותם בקרקע בצדי המזבח, ואותו היום נקרא חבוט חריות[28]. רב הונא סובר, שלמדים דין חיבוט חריות מן הכתוב: כפת[29], שנים, אחת ללולב ואחת למזבח[30], שלדעתו יש אם למקרא[31], ור' לוי סובר, שלא נלמד מדרשת הכתוב אלא מסברא, שהוא סימן יפה לקילוסם של ישראל, כתמר מה תמר זה אין לו אלא לב אחד – כעין מוח יש בו בעץ האמצעי הזקוף ועולה וגדל למעלה, ולא בחריותיו ומכבדותיו[32] - אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים[33]. ונחלקו ראשונים בדעת ר' יוחנן בן ברוקה: א) יש סוברים, שאין מצוה בזקיפת ערבה כלל כל שבעת ימי החג, אלא בחביטת חריות של דקל[34], וכן בדעת רב הונא שסובר, שנלמד דין חיבוט חריות מדרשת הכתוב[35], יש שכתבו, שכל שבעה אין המצוה בערבה אלא בחריות של דקל[36]. ב) ויש סוברים, שמצוה הן בזקיפת ערבה והן בחבטת חריות של דקל[37], וכן בדעת ר' לוי שסובר, שנלמד דין חיבוט חריות מסברא[38], יש שכתבו, שלא היתה הערבה בטלה, אלא המצוה בשניהם בין בערבה ובין בחריות של דקל[39]. ונסתפקו ראשונים, אם המצוה בשניהם כל שבעה, או ביום שביעי בלבד[40]. ג) ויש סוברים, שבכל יום זקפו הן מורביות ערבה והן חריות דקל ולא חבטו אלא את הערבה, וביום השביעי של חג חבטו אף החריות[41]. על הסוברים שלא נחלק ר' יוחנן בן ברוקה אלא ביום שביעי שחל בשבת, עי' להלן[42]. הלכה כתנא קמא, שמצוה בערבה בלבד[43].

אופן הזקיפה

מורביות הערבה, זוקפים אותן בצדי המזבח[44], באופן שעולות למעלה מן המזבח[45], שנאמר: אסרו חג בעבותים – באילנות[46] - עד קרנות המזבח[47], שהן גבוהות מן המזבח[48], וראשיהם כפופים על גבי המזבח[49], אמה[50], היינו שגבוהות המורביות מגג המזבח אמתיים או יותר, כדי שלא תהיינה נגררות על גב המזבח[51]. ומניחים אותן על גבי היסוד[52], שכיוון שאורכן אחד עשר אמה[53], אם היו מניחים אותן על הקרקע לא היו גבוהות מגג המזבח - שגובהו תשע אמות[54] - שתי אמות, לפי שהנחתן באלכסון מפני רוחב בליטת היסוד והסובב[55] ממעטת גובהן[56]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים – לסוברים שאין שיעור אורכה מעכב[57] - שאין הנחה על גבי היסוד מעכבת, אלא שאם מצאו ערבות באורך אחד עשר אמה הניחום על היסוד, ואם מצאו פחות משיעור זה היו מניחים על גבי הסובב[58], ואם עוד פחות מכך היו מניחים אותם על גג המזבח[59].

המורביות

מורביות של ערבה שזקפו בצדי המזבח, היו ארוכות, וגבוהות אחד עשר אמה[60], כדי שיהו נוטות על המזבח אמה[61]. על אופן הנחת המורביות כדי שיהו נוטות בשיעור זה, עי' לעיל[62]. וכתבו אחרונים בדעת ראשונים, שאין שיעור זה מעכב[63], אלא שכל כמה שיהיו המורביות גדולות יש בכך יותר הידור מצוה, ומה שהיו מביאים מורביות של אחד עשר אמה מפני שלא היו מוצאים גדולות מהן[64]. ומהם שכתבו, שאם לא מצא מורביות בגובה אחד עשר אמה, מכל מקום מצוה בארוכות, ולדעתם זוהי ששנינו: ארוכות[65]. ויש מן האחרונים שכתב, ששיעור זה מעכב[66], ולדעתם זהו שנאמר: אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח[67]. ומן הראשונים שכתבו – לגרסתם – שהיו המורביות רכות[68], כדי שיוכלו לנטות על המזבח[69].

נטילתה

מצות ערבה במקדש, נחלקו אמוראים אם מלבד זקיפה, מצוה אף ליטלה ביד: א) יש סוברים, שמצות ערבה אף בנטילה ביד[70], וכן בדעת תנא בברייתא, שקורא מצות ערבה "חיבוט ערבה"[71], אמרו בגמרא, שמצות ערבה בנטילה[72], שלשון "חיבוט" משמע נוטלים אותה ביד ומנענעים[73]. ולדעה זו, חובת הנטילה מוטלת על כל אחד ואחד, בשונה מן הזקיפה שכהן אחד זוקף על ידי הכל, לסוברים כן[74]. לסוברים שהקפת המזבח נעשית בערבה[75], כתבו ראשונים שנוטלים הערבה תחילה ומקיפים בה את המזבח ברגליהם ואחר כך זוקפים אותה[76]. ולסוברים שהקפת המזבח נעשית בלולב[77], כתבו ראשונים, שתחילה היו זוקפים את הערבה ובאים העם ולוקחים ממנה ונוטלים אותה[78], היינו ענפים קטנים מן המורביות, אבל המורביות עצמם לא נטלום מצדי המזבח[79]. ב) ויש סוברים, שמצות ערבה בזקיפה בלבד[80]. הלכה, שמצות ערבה במקדש בנטילה[81].

הקפת המזבח

הקפת המזבח, יש מן אחרונים שכתבו בדעת הראשונים, שהיא בכלל מצות ערבה[82], ולדעתם זהו שנאמר: אסרו חג בעבותים[83], שמשמעות לשון "אסרו" הוא הקיפו[84], ואף לסוברים שהקפת המזבח נעשית בלולב[85], היינו, מלבד ההקפה שעושים בערבה עצמה, או שהיינו לאותם שאינם זוקפים את הערבה – לסוברים כן[86] - אבל הכהנים הזוקפים הערבה מקיפים בה קודם לכן[87]. על הקפת המזבח, שנחלקו אמוראים אם נעשית בלולב או בערבה, ועל הקפת הבמה בזמן הזה, שנחלקו ראשונים להלכה אם נעשית בלולב או בערבה, ועל פרטי הדינים של הקפה זו, ע"ע הושענא רבה[88].

זמנה

מצות ערבה בבית-המקדש* נוהגת בכל יום משבעת ימי חג הסוכות[89], מלבד שבת שבתוך ימי חג הסוכות, שאף על פי שאין לחוש שיבואו לידי חילול שבת כשם שחוששים בנטילת-לולב*[90], מכל מקום גזרו חכמים שלא לקיים בה מצות ערבה - מלבד ביום שביעי של חג[91] - שלפי שמצות נטילת לולב אינה נוהגת בבית המקדש בשבת[92] - מלבד יום טוב ראשון של סוכות[93] - גזרו אף על מצות ערבה, כדי שלא יבואו לזלזל במצות נטילת לולב ולומר שאינה מצוה חשובה[94].

יום שביעי של חג

יום השביעי של חג הסוכות שחל בשבת, נוהגת בו מצות ערבה במקדש, שלפי שאינה מפורשת בתורה[95], הותירו חכמים יום אחד שתדחה את השבת, כדי לפרסמה שהיא מן התורה[96], ולא ישכחוה אם לא יטלו יום אחד[97], ואין לחוש שיבואו להעביר ארבע אמות ברשות הרבים כדי ללמוד הברכה אצל בקי – שאסור מן התורה בשבת[98] - כפי שחששו לעניין נטילת-לולב*[99], שהרי שלוחי בית דין מביאים את הערבה מערב שבת[100], יש שפירשו, שאף למחרת אינה מצוה ליטלה אלא לכהנים[101] - לסוברים כן[102] - וכהנים זריזים הם ואינם באים לידי חילול שבת[103], ועוד שבקיאים בברכות[104], ויש שפירשו – לסוברים שהיא מצוה לכל אדם[105] – שאין לחוש שיבואו לחילול שבת לפי שנוטלים אותה במקדש ואין צריכים לחזר אחריה[106], ועוד כיון שמלפני בית דין הם נוטלים אותה אימת בית דין עליהם[107]. ובטעם שהותירו יום שביעי ולא שאר ימים, אמרו בגמרא, שביום טוב ראשון אינו ניכר שמצות ערבה היא שדוחה שבת, שיאמרו שכיוון שנתנה לידחות אצל לולב נדחית אף אצל ערבה[108], ולפי שהוצאת יום ראשון מן הכלל העמידהו על יום שביעי[109], שהוא יום מסוים[110]. כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, ובדעת רבי יוחנן בן ברוקה שאומר, חריות של דקל היו מביאים וחובטים אותם בקרקע בצדי המזבח, ואותו היום נקרא חבוט חריות[111], יש מן האחרונים שכתבו, שכאשר חל יום שביעי של חג בשבת, אין מביאים מורביות של ערבה מערב שבת, אלא חריות של דקל שאינם נכמשים במהרה, שכך תקנו הנביאים לשבת[112].

החייבים

זקיפת מורביות הערבה[113], נעשית על ידי הכהנים, שישראל אינו נכנס בין-האולם-ולמזבח*[114]. יש מן הראשונים שכתבו, שכהן אחד זוקף על ידי הכל[115], ויש שנראה מדבריהם, שחובה על כל אחד מן הכהנים לזקוף[116]. ויש מן הראשונים שכתבו – לסוברים שישראל מקיפים המזבח[117] - שנעשית אף על ידי ישראל, שלדעתם לצורך מצות ערבה מותר להכנס בין האולם ולמזבח[118]. ונטילת המורביות – לסוברים כן[119] - יש מן הראשונים שכתבו, שאינה אלא בכהנים המקיפים בה - לסוברים שמקיפים בערבה[120] - את המזבח, לסוברים כן[121]. ויש שכתבו, שנטילתם ביד כל אדם, אלא שישראל נוטלים בעזרה והכהנים סביב המזבח[122].

בשמחה

מצות ערבה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שמצוה לעשותה בשמחה כנטילת-לולב*[123], ולדעתם זה הטעם שתקעו בחצוצרות בעת זקיפת הערבה[124].

על התקיעות שהיו תוקעים בזמן זקיפת הערבה, ע"ע חצוצרות[125].

ברכה

מצות ערבה במקדש, יש מן הראשונים שכתבו, שאף שהיא הלכה למשה מסיני – לסוברים כן[126] - אין מברכים עליה, שמנהג נביאים הוא שלא לברך[127]. ויש שנראה מדבריהם, שמברכים עליה[128].

לקיטת הערבה

מורביות של ערבה שזוקפים בצדי המזבח, היו יורדים – שלוחי בית דין[129] - ומלקטים אותם במקום שהיה למטה מירושלים - שהיו מים מתקבצים לשם ונעשה שם יער של ערבה[130] - ונקרא מוצא[131], על שם שמוצא מכלל המס של המלך[132], מפני הערבה שלוקחים משם[133]. ומן האחרונים שכתבו, שלא היו מלקטים אלא במקום זה, ולא היו מוצאים מורביות ארוכות אלא במקום זה[134].

בשבת ויום טוב

יום שביעי של חג שחל בשבת, היו מלקטים את מורביות הערבה מערב שבת ומניחים אותם בגיגיות – כלים מלאים מים[135] - של זהב כדי שלא יכמושו[136]. ומן האחרונים שכתבו, שאף ביום טוב ראשון של חג – שאסורה בו קצירה[137] - היו מלקטים הערבה מערב יום טוב, כפי בשבת[138].

איסור הנאתה

ערבה שבמקדש, יש מן הראשונים שכתבו, שאסור ליהנות ממנה[139], הואיל ועומדת לזקוף בצד המזבח[140], ולדעתם זוהי ששנינו: ערבה לא נהנים[141]. וכתבו אחרונים, שהוא איסור מדרבנן[142], מהם שכתבו, הואיל ודומה להקדש[143], ומהם שכתבו, לפי שהוקצתה למצות ערבה[144]. ולדעה זו, יש מן הראשונים שכתבו, שלא אמרו שאסור ליהנות ממנה אלא קודם שזקפוה, אבל משזקפוה שנעשית מצוותה נהנים ממנה[145], ואף שדבר-שנעשית-מצותו* אסור בהנאה מדרבנן[146], ערבה לפי שאין איסורה קודם שנעשית מצוותה אלא מדרבנן[147], לאחר שנעשית מצוותה מותרת בהנאה לכתחילה[148]. ואף על פי שהמוקצה-למצוה* אסור להשתמש בו אף לאחר קיום המצוה כל הזמן שראוי למצוה, לסוברים כן[149], יש מן האחרונים שכתבו, שלא אמרו כן אלא בחפץ מצוה שראוי אחר לקיים בו מצוה באותו יום, כגון אתרוג, אבל ערבה שאין זקיפתה במקדש מוטלת על כל יחיד ויחיד – לסוברים כן[150] - ובטלה מצותה אחר זקיפתה, מותרת בהנאה[151]. ובדעת ר' אלעזר ברבי צדוק שאומר, נוהגים היו הזקנים שנהנים ממנו בלולביהם[152], יש מן הראשונים ואחרונים בדעתם שכתבו, שערבה שבמקדש מותרת בהנאה, שהרי נהנו הזקנים ממנה, שלדעתו מצוות ליהנות ניתנו ואף למצוה אסור להשתמש באיסורי הנאה[153]. על ערבה שבמקדש, שיש סוברים שאין מועלים בה, ע"ע מעילה.

בזקנים

אותה ששנינו: ר' אלעזר ברבי צדוק אומר, נוהגים היו הזקנים שנהנים ממנו בלולביהם[154], יש מן הראשונים שכתבו, שהיינו ערבה שבמקדש[155], אפילו קודם שנזקפה אצל המזבח[156], שאין איסור להשתמש בה למצות נטילת לולב לפי שמצוות-לאו-ליהנות-ניתנו*[157]. ואף על פי שלכתחילה אסור להשתמש באיסורי הנאה למצוה[158], ערבה שאין איסור הנאתה אלא מדרבנן[159] לא גזרו בה חכמים לגבי מצוה[160]. ואף על פי שהוקצתה הערבה למצותה ואסור להשתמש בה למצוה אחרת, לסוברים כן[161], כתבו אחרונים, שהותר לזקנים להשתמש בה לפי שחשובות ערבה שבלולב ומצות ערבה כמצוה אחת[162]. ובטעם שלא התירו אלא בזקנים, כתבו אחרונים, לפי שלא יכלו לטרוח בליקוט הערבה, או מפני חשיבותם[163].

על דחיית קביעות חודש תשרי מפני ביטול מצות ערבה, ע"ע לוח השנה[164].

בגבולים

בזמן שבית המקדש קיים, נוטלים ערבה בגבולים מדברי נביאים[165]. ומן האחרונים שכתבו, שהיו נוטלים הערבה כל שבעת ימי החג[166]. על מצות ערבה בגבולים בזמן שאין בית המקדש קיים, עי' להלן[167]. על אופן נטילת הערבה, עי' להלן: הנטילה[168]. ונחלקו אמוראים וראשונים בדעתם בתוקף החיוב: א) בדעת ר' יוחנן שסובר, שערבה יסוד נביאים[169], וכן דעת ר' בא בר זבדא בשם ר' חוניא בירושלמי, שערבה מיסוד נביאים היא[170], יש מן הראשונים שכתבו, שהיינו מצות ערבה בגבולים[171]. ונחלקו ראשונים במהותו: מהם שכתבו, שמצות ערבה בגבולים היא הלכה-למשה-מסיני*, אלא ששכחוה וחזרו הנביאים והורו להם הלכה ויסדוה להם ונתקיימה[172], וכן אמרו בירושלמי: כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים[173]. ומהם שכתבו, שמצות ערבה בגבולים היא מתקנת נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי שהיו ממתקני תקנות ישראל באנשי כנסת הגדולה[174]. ב) ור' יהושע בן לוי סובר, שמצות ערבה בגבולים היא מנהג נביאים[175]. וכן בדעת ר' יוחנן שסובר, שערבה יסוד נביאים[176], יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שבגבולים מנהג נביאים היא[177]. יש מן הראשונים שפירשו, שהורו לעשות כך בלא תקנה[178], ויש שפירשו, שהוא מנהג נביאים וחסידים שהחמירו על עצמם ולא לכל ישראל[179], ומהם שכתבו, שנהגו העם כמותם מאליהם[180]. על הסוברים שאף במקדש אינה אלא מנהג נביאים, עי' לעיל: המצוה וגדרה[181].

בזמן הזה

בזמן שאין בית המקדש קיים, נוטלים ערבה בגבולים ביום שביעי של חג הסוכות[182], זכר למקדש[183]. ואף על פי שלולב ניטל כל שבעת ימי החג זכר למקדש[184], לא תקנו כן אלא בלולב שיש לו עיקר מן התורה בגבולים, אבל בערבה שאין לה עיקר מן התורה בגבולים לא תקנו לעשות זכר למקדש שבעה ימים[185], אלא יום אחד[186]. ובטעם שתקנו לעשותו ביום השביעי, יש שכתבו, שהיה מיוחד במקדש משאר הימים שהיתה מצות ערבה בו דוחה שבת[187], ועוד שהוא יום חתימת המים[188], כדי להרבות עמה תחנונים על המים[189], ויש שכתבו, שקדושתו גדולה משאר ימים[190]. ויש מן הראשונים שפירשו, שבלולב אי אפשר לעשותו יום אחד בלבד זכר למקדש, שלפי שכבר ניטל בגבולים יום אחד מדינו מן התורה לא יהא כאן זכר למקדש כלל, אבל ערבה שאינה ניטלת מן התורה בגבולים כלל, יש זכר למקדש אף ביום אחד בלבד[191]. ויש מן הראשונים שכתב טעם אחר, שהואיל ואינה כתובה בפירוש בתורה אין עושים לה זכר למקדש אלא ביום השביעי בלבד[192], ובדעתו יש מן האחרונים שפירשו, שאף על פי שעיקרה מן התורה, אינו מפורש אם נטילתה מן התורה, או שאינה אלא בזקיפה, ומפני כך לא עשו לה זכר למקדש כיוון שאין לנו מזבח[193]. ובתוקף החיוב, לסוברים שערבה בגבולים בזמן המקדש מנהג נביאים[194], אף בזמן הזה מנהג נביאים היא[195], ולדעה זו, זהו שאמרו בר' אלעזר ברבי צדוק שהיה אחר החורבן, שחבט הערבה ולא בירך משום שסבר שהיא מנהג נביאים[196]. ובדעת הסוברים ערבה יסוד נביאים[197], נחלקו ראשונים: יש שכתבו, שבזמן הזה מצות ערבה אינה מדברי נביאים, אלא תקנת חכמים[198], ויש שכתבו, שבזמן הזה היא מנהג נביאים[199], ולדעה זו, יש מן האחרונים שכתבו, שמתחילה לא נהגו כן אחר החורבן אלא בבבל, ולאחר מכן נתפשט הדבר אף בארץ ישראל[200]. ויש שכתבו, שאף בזמן הזה יסוד נביאים היא[201]. ולסוברים שמצות ערבה במקדש בזקיפה בלבד[202], יש מן הראשונים שכתבו, שאין עושים לה זכר כלל, לפי שאין לנו מזבח לזקוף הערבה בצידו כמצותה[203], ויש שכתבו, שעושים לה זכר בנטילה[204].

בשבת

יום שביעי של חג הסוכות שחל בשבת בגבולים – לסוברים שאפשר שיארע כן[205] - אף על פי שאין לחוש שיבואו להעביר ארבע אמות ברשות הרבים[206], שהרי יכולים לתקן שיטלוה ויחבטוה שלוחי בית דין לפרסמה שהיא במקדש מן התורה[207], ויש שפירשו, לפי שאף בזמן הזה שלוחי בית דין מביאים אותה לדעתם[208], ואין צריך לחזר אחריה[209], וכן אין לחוש מצד איסור טלטול מוקצה*, שאין לבטל מפניו מצות ערבה בשבת, לפי שמצות ערבה חמורה היתה בעיניהם להקפיד בה לעשות לה פרסום שהיא מן התורה במקדש מפני הצדוקים שהיו חולקים בה[210], על ידי שרואים שאנו דוחים דברי חכמים מפניה[211], מכל מקום אין מצות ערבה דוחה שבת בגבולים[212]. ובטעמו, לסוברים שמצות ערבה במקדש בזקיפה בלבד[213] - לסוברים שעושים לה זכר בזמן הזה[214] - יש שכתבו, שלפי שאף בזמן המקדש אינה דוחה שבת לפי שהיו זוקפים אותה מערב שבת[215], אין ראוי להחמיר בזמן הזה יותר מבזמן המקדש[216]. ולסוברים שמצות ערבה במקדש אף בנטילה[217], לפי שבגולה אין מצות ערבה דוחה שבת, מפני שאינם בקיאים בקביעת החודש, ושמא אין שביעי שלהם שביעי[218], אף בארץ ישראל שבקיאים בקביעת החודש אין דוחה שבת[219], כדי שלא לעשות ישראל אגודות אגודות ונראה כשתי תורות[220], ולא הקפידו שתדחה שבת מפני הצדוקים[221], שאף שיראו שאינה דוחה שבת אינם תולים זאת בכך שאינה מן התורה, אלא סבורים שאנו עושים כן מן הספק שאין אנו בקיאים בקביעת החודש[222].

ברכה

מצות ערבה בגבולים, לסוברים שהיא מנהג נביאים[223], כתבו ראשונים, שאין מברכים עליה, ולדעתם זהו שמצינו ברב ורבי אלעזר ברבי צדוק שחבטו ערבה ולא ברכו מפני שהוא מנהג נביאים[224]. ובטעם הדבר, יש שכתבו, שאין מברכים ברכת-המצוות* על מנהג, לסוברים כן[225], ומהם שכתבו, שלא אמרו כן אלא ביחיד שאינו קובע ברכה לעצמו על המנהג, אבל צבור מברכים על מצות ערבה[226], ולדעתם מה שמצינו ברב ורבי אלעזר ברבי צדוק שחבטו ערבה ולא ברכו[227], היינו משום שהיו יחידים[228]. ויש שכתבו בטעמו - לסוברים שמברכים ברכת-המצוות* על מנהג[229] - שלפי שלא תקנו בזה כלום לדעתם, אלא שנהגו החכמים כן ונהגו העם כמותם מאליהם[230], אין מברכים עליה[231]. ולסוברים שהיא יסוד נביאים[232], יש מן הראשונים שכתבו, שמברכים עליה[233], ויש שנראה מדבריהם, שמנהג נביאים הוא שלא לברך על מצות ערבה, ולדעתם זהו שמצינו ברב ור' אלעזר ברבי צדוק שחבטו ערבה ולא ברכו מפני שהוא מנהג נביאים[234]. להלכה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאין מברכים על מצות ערבה בגבולים[235], שרב ור' אלעזר ברבי צדוק נהגו כן[236], ועוד שלדעתם הלכה כר' יהושע בן לוי, שמצות ערבה מנהג נביאים היא[237], נגד ר' יוחנן[238], וכן נהגו העם[239]. ויש סוברים, שאין מברכים אלא בצבור[240]. ויש סוברים, שמברכים על מצות ערבה, שלדעתם הלכה כר' יוחנן, שמצות ערבה יסוד נביאים היא[241] - ומברכים עליה, לסוברים כן[242] - נגד ר' יהושע בן לוי[243].

נשים

נשים, נהגו במקצת המקומות שנוטלות ערבה[244].

הבאתה לבית הכנסת

ערבות למצוה, כתבו ראשונים, שנהגו בזמן הזה ששמש בית הכנסת מביאם למכור[245], כמו שהיה המנהג בזמן שבית המקדש קיים, שהיו מלקטים שלוחי בית דין את הערבה[246]. ויש מן האחרונים שכתבו, שאין נזהרים בזה, לפי שהעניים מביאים הערבת אל הבתים למוכרם[247].

הנטילה

נטילת הערבה בגבולים[248], נחלקו ראשונים במהותה: א) יש שכתבו, שהיינו נענוע[249]. מהם שכתבו, שמוליך ומביא בה ומעלה ומוריד, כתנופת העומר והנפת הלויים וחזה-ושוק*[250]. ומהם שכתבו, שמנענע בלא הולכה והבאה[251]. ב) ויש שכתבו, שהיינו חבטה[252]. להלכה, יש שכתבו, שנהגו לעשות שניהם, מנענעים בה ואחר כך חובטים אותה[253].

אופן החבטה

אופן חבטת הערבה - לסוברים כן[254] - יש מן הראשונים שכתבו, שחובט בה על הקרקע[255], או על הכלי[256]. ויש שכתבו, שחובטים דוקא על הקרקע[257], ומן האחרונים שכתבו, דוקא על עפר הארץ, ולא על קרקע מרוצפת אבנים או קרשים[258]. ואף לסוברים שיש לחבוט הערבה על הקרקע, יש מן האחרונים שכתבו, שנהגו לחבוט על הכלים תחילה להסיר העלים, ואחר כך חובטים בקרקע[259], ויש שכתבו, שטוב לחבוט תחילה על הקרקע ולאחר מכן להסיר העלים[260], שאם יסיר העלים תחילה הרי נפסלה הערבה ואינו מקיים עוד מצוה בחבטה על הקרקע[261]. ויש שכתבו, שאין חובטים אלא על הקרקע בלא הסרת העלים כלל[262].

מנין החבטות

מנין החבטות, יש מן הראשונים שכתבו, שחובט שתי פעמים[263], ויש שכתבו, שחובט שלוש פעמים[264], יש שכתבו, שחובט פעמים או שלוש[265]. ויש שכתבו, שחובט חמש פעמים[266].

נטילתה עם דבר אחר

ערבה אינה ניטלת אלא בפני עצמה[267], שאין דבר אחר נאגד עמה[268], כדי שיהא מוכח שהיא מצוה[269], ויש מן הראשונים שכתבו טעם אחר, כדי שלא יטעה אדם לומר שהלכה למשה מסיני ליטלה עם דבר אחר[270]. וכתבו ראשונים, שאין נטילתה עם דבר אחר מעכבת אלא אם אגודה הערבה עמו, אבל אוחזו בידו אינו מעכב[271], וכן הנוטל ערבה עם הלולב ואינה אגודה עמו יצא[272], ואין זו חציצה בין היד להערבה שלא הקפידו בזה כל כך כיון שאינו אלא מנהג[273], אבל אסור להחזיקה דרך בזיון ויטלנה בידו ממש דרך כבוד[274]. ומן הגאונים וראשונים שכתבו, שצריך לתפוס הערבה לבדה[275], ולדעתם זהו שאמרו שניטלת בפני עצמה[276]. ומהם שכתבו, שמטעם זה נוטלים אותה בגבולים בתפילת מוסף[277] - היינו בשעת אמירת ההושענות לאחר תפילת מוסף, לנוהגים כן[278] - שבתפלת המוספים של היום ההוא אנו נוטלים את הערבה בפני עצמה[279], ואין נוטלים אותה בתפלת שחרית שאז נוטלים את הלולב[280]. ובטעמו, מהם שכתבו, להכיר שחובת היום היא[281], שאינו ניכר שמקיים מצות ערבה שהרואה אומר שהכל הוא ערבה שבלולב[282], ויש מן האחרונים שכתבו טעם אחר, שאסור להוסיף על הערבה שבלולב משום בל-תוסיף*, לסוברים כן[283].

ערבה שבלולב

ערבה שבלולב, נחלקו אמוראים אם יוצא בה ידי חובתו: רבי אמי סובר, שאין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב[284], אפילו הגביה לשם נטילת לולב וחזר והגביה לשם ערבה[285], ואין אומרים שתיחשב הגבהה שניה כאילו נטל הערבה בפני עצמה[286], ואף שמוכח שהיא מצוה[287], ויש מן הראשונים שכתבו, שכן דעת אביי ורבא[288]. ורב חסדא אמר רבי יצחק סובר, שאדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב[289], אם חזר והגביה[290], ויש מן הראשונים שכתבו, שכן דעת אביי ורבא[291]. להלכה, נחלקו ראשונים: יש שכתבו, שהלכה שאינה ניטלת אלא בפני עצמה ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב[292], וכן המנהג[293]. ובטעמו, מהם שכתבו, לפי שכן דעת אביי ורבא לדעתם[294], והלכה כבתראי[295]. ומהם שכתבו, שמכך שנחלקו רב נחמן ורב ששת בשיעורה משמע שצריך ליטול הערבה בפני עצמה, שאם יוצא בערבה שבלולב למה לנו לידע שיעורה, ואף על פי שצריך לכך למי שאין לו לולב הרי אינו שכיח[296]. ויש שכתבו, שהלכה שיוצא בערבה שבלולב[297], ובטעמו, מהם שכתבו, לפי שאביי ורבא סוברים כן לדעתם[298], והלכה כבתראי[299], ומהם שכתבו, שלפי שרב חסדא אמרו משמו של רב יצחק ודאי קבלה ממנו, וחשוב רבי אמי יחיד לגבי שניהם[300].

הוציא הערבה שבלולב מן האגד

הוציא הערבה שבלולב מתוך האגד ונטלה לשם מצות ערבה – לסוברים שאינו יוצא בערבה שבלולב[301] - יש מן האחרונים שכתבו, שיוצא בה[302]. ויש שכתבו, שאינו יוצא[303]. ומן הראשונים שכתבו, שאין ליטול הערבה מאגד הלולב, מפני שהוקצתה למצותה[304].

זמן נטילת הערבה והנחת הלולב

זמן נטילת הערבה והנחת הלולב מידו – לסוברים שצריך ליטול הערבה לבדה[305] - מנהגים חלוקים יש בו: יש נוהגים, ליטול הערבה עם הלולב בשחרית בשעת הנענוע – היינו, בברכה ונענוע ראשון[306] - ובשעת הקפה[307] – לסוברים שמקיפים בלולב[308] - וכן אוחזים הלולב עם הערבה בשעת אמירת ההושענות[309], שהרי ההושענות הן תפילה על המים וכל ארבעת המינים באים לרצות על המים[310], עד שעת החבטה שנוטלים הערבה וחובטים אותה לבדה, ובזה יוצאים ידי חובה שזהו עיקר מצותה[311]. על נטילת ערבה עם הלולב בשעה שיוצא ידי מצות נטילת-לולב*, שיש סוברים שעובר משום בל תוסיף, ע"ע הנ"ל: הוספה במין[312]. על נטילת ערבה עם הלולב בשעת הקפת הבמה שחלוקים המנהגים בזה, ע"ע הושענא רבה[313]. ויש שכתבו, שטוב לא ליטלה עם הלולב כלל[314], ואף הנוטלה עם הלולב, לאחר שהקיף יסיר הלולב מידו ויאחז הערבה לבדה, כל זמן שאומרים תחנונים על המים[315], ומנענעים אותה – לסוברים שנוהגים גם בנענוע וגם בחיבוט[316] - בשעה שאומרים הושענות ואחר כך חובטים אותה[317]. ויש שנהגו שלא ליקח הערבה עד "תענה אמונים", ואז מניח הלולב מידו[318], משום שבהושענא זו הוזכר תמיד מים, וערבה גדלה על המים[319]. ויש שנהגו שלא להניח הלולב מידו עד גמר ההושענות, ואז נוטל הערבה וחובטה[320].

זמן החבטה

זמן חבטת הערבה בגמר אמירת ההושענות*[321], לאחר קדיש תתקבל[322]. ויש שנהגו לחבוט קודם קדיש[323].

הערבה ודיניה

מנין הבדים והעלים

מנין בדי הערבה - בין במקדש ובין בגבולים[324] - נחלקו בו אמוראים: א) רב נחמן אמר, שלושה בדי עלים לחים[325], יש מן הראשונים שפירשו, שלשה בדים - היינו שלוש ערבות[326] - שיש בכל אחד עלים לחים[327], מהם שכתבו, שיש בכל אחד שלושה עלים לחים[328], ומהם שכתבו, שבכל בד עלה אחד[329]. ומהם שכתבו בטעמו, שלפי שפעמים נוטל אדם הערבה שבלולב בפני עצמה, שאין לולב צריך אגד - לסוברים כן[330] - הצריכו למצות ערבה שלושה בדים כדי שיהיה ניכר שלשם מצות ערבה נוטל ולא לשם ערבה שבלולב, שאינה צריכה אלא בד אחד או שנים[331]. ויש שפירשו, ששלושה בדים יוצאים מקלח אחד[332]. ויש שפירשו, בד אחד ובו שלושה קנים - עוקצים[333] - בעלים שלהם[334]. ב) ורב ששת אמר, אפילו עלה אחד ובד אחד[335], היינו אפילו בד אחד ובו עלה אחד[336], ויש מן הראשונים שפירשו, שלושה בדים ובכל בד עלה אחד[337]. להלכה, יש מן הראשונים שפסקו כרב נחמן[338], אבל רוב הגאונים והראשונים פסקו כרב ששת[339], שרב ששת ורב נחמן, הלכה כרב ששת באיסורים[340], ויש שכתבו טעם אחר, שלפי שערבה מנהג נביאים היא הולכים בה להקל[341]. ואף לדעה זו, יש מן הגאונים שכתבו, שמכוער הדבר להיות עלה אחד בבד אחד[342], ואין ראוי לעשות כן אלא במקום שאי אפשר[343], על כן נהגו לעשות ההושענות יפים, משום "זה אלי ואנוהו"[344]. ויש מן האחרונים שכתב, שמצוה מן המובחר בשני בדים שיהיו נפרדים בידו[345], ויש שכתבו, שטוב לכתחילה ליקח שלושה בדים[346], לצאת דעת רב נחמן[347], ויש שכתבו ליקח חמישה בדים[348], ויש שכתבו, שיקח שבעה בדים, כנגד שבע הושענות* שאומרים עם נטילתה[349], וכתבו אחרונים, שכל דרך איש ישר בעיניו ואחר כונת הלב הם הדברים[350].

אורכה

שיעור אורך הערבה בגבולים, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים, שאין שיעור לאורכה[351], אלא שבזמן הזה נהגו להביא ענפים ארוכים ויפים, כדי שיהא ניכר שעושה המצוה בעין יפה[352]. ויש סוברים, ששיעור אורכה שלושה טפחים, כשיעור אורך ערבה שבלולב[353], ובדעתם יש מן האחרונים שכתבו, שאין שיעור זה מעכב, אלא שמכוער הדבר לעשות כן מתחלה שאין זו מצוה הדורה[354], ויש שכתבו, שמעכב[355].

פסוליה

כל דבר הפוסל בערבה שבלולב[356] - מלבד פסול נשרו כל עליה[357] - כתבו ראשונים, שפוסל לעניין מצות ערבה שבגבולים[358], ולכן יש להזהר שלא תהיה יבשה וגזולה וכדומה[359].

כמושה

ערבה כמושה, כתבו אחרונים, שאף על פי שכשרה למצוה[360], טוב לכתחילה שיהיו הערבות לחות משום הידור מצוה[361].

שאינה שלו

ערבה שאינה שלו, כגון שאולה - שפסולה לנטילת-לולב*[362] - כתבו ראשונים, שלסוברים שמצות ערבה הלכה למשה מסיני[363], כשרה למצות ערבה[364], ולסוברים שמצות ערבה נלמדת מן הכתוב: ערבי נחל[365], פסולה למצות ערבה, שהרי נאמר בכתוב: לכם[366], ודרשו בו: לכם משלכם[367].

ערבה שחבטה אחר

ערבה שחבטה אחר למצוה, יש מן האחרונים שכתבו, שאין לוקחים אותה למצות ערבה[368], ויש שכתבו, שיוצאים בה[369], אלא שהידור מצוה ליקח אחרת[370].

איגודה

הערבה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאוגדים אותה בפני עצמה[371]. ולדעה זו, יש סוברים, שיכול לאגדה בעלי לולב, ואין לחוש משום חציצה* שכל שהוא לנאותו אינו חוצץ[372], ויש סוברים, שאין לאגוד בעלי לולב[373], שלפי שאין מצוה באגידתה, שהרי הלכה שיוצא בבד אחד[374], חוצץ אף שהוא לנאותו[375]. ויש שכתבו, שאין אוגדים אותה כלל[376].

איסורה בהנאה ביום מצותה

ערבה, אסור ליהנות ממנה בו ביום לאחר נטילתה לפי שהוקצתה למצותה לכל אותו יום[377]. ואם התנה מתחילה שיהא רשאי להשתמש בה – לסוברים שאין מועיל תנאי בשאר חפצי מצוה – נחלקו אחרונים אם מועיל תנאו: יש סוברים, שאין תנאו מועיל[378]. ויש סוברים, שלפי שערבה אינה אלא מנהג נביאים[379] מועיל תנאו[380]. על הסוברים שמועיל תנאי בכל חפצי מצוה, ע"ע מוקצה למצוה: בתנאי[381].

האיסור לנהוג בה בבזיון

ערבה אחר נטילתה, כתבו אחרונים, שאין לזלזל בה[382], ואין לפסוע עליה[383], שהרי תשמיש מצוה היא ואסור לנהוג בה בבזיון[384]. על תשמישים החשובים דרך בזיון שאסורים בתשמישי-מצוה*, עי' ערכם.

כבודה אחר קיום מצותה

אחר החבטה, יש מן הראשונים שכתבו, שנוהגים שלאחר שיוצאים מבית הכנסת מוליך כל אחד הערבה לביתו ומשים אותה סמוך לראש מיטתו לחיבוב מצוה[385]. ויש שנהגו לזרוק הערבות על גבי ארון הקודש[386], וכתבו אחרונים, שאין איסור בזה משום קדושת הארון, לפי שלב-בית-דין-מתנה* שיוכלו להשתמש בו לעניין זה[387]. ויש שנהגו לכבות עמה הנרות לשמחה[388]. ולאחר סוכות נוהגים להשתמש בה למצוה אחרת, שכיוון שנעשתה בה מצוה אחת יעשה בה מצוה אחרת[389], יש שנהגו, לתקן ממנה עצים לקולמוסים[390], ויש שנהגו לבער בה חמץ בפסח[391], ויש שנהגו להצניעה לאפיית מצות[392]. ויש מן האחרונים שכתבו, שאף שנכון להצניעם לצורך מצוה, מפני אורך הזמן קשה השמירה ולפעמים מוטלים בבזיון, ולכן טוב יותר לשורפם[393].

על ערבה שקצצוה משדה גוי, ועל ערבה שקצצו גויים בשבת, ע"ע מצוה הבאה בעבירה.

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ציון 26.
  2. ↑ עי' ציון 70.
  3. ↑ ע"ע נטילת לולב. עי' להלן; רמב"ם לולב פ"ז ה"כ.
  4. ↑ עי' ציון 6 ואילך. ע"ע צדוקים, ועי' ברייתא סוכה מג ב ורש"י שם ד"ה והכירו.
  5. ↑ עי' ציון 34.
  6. ↑ תוספתא סוכה פ"ג ה"א; סוכה מד א. ועי' רשימות שיעורים סוכה לד א, שלדעה זו מצות ערבה היא מצוה בפ"ע, ואינה נמשכת ממצות נטילת-לולב, ועי' ציונים 16, 364, ועי' חשק שלמה שבציון 162, שמשמע שאף לדעה זו ערבה שבלולב ומצות ערבה שבמקדש מצוה אחת הן.
  7. ↑ סוכה לד א, ושם לא נזכר ר' נחוניא; סוכה מד א; תענית ג א; מו"ק ג ב; זבחים קי ב; ירושלמי שביעית פ"א ה"ה, בשם ר' זעירא בשם רבי לא רבי יוסי בשם רבי יוחנן, ובשם רבי בא רבי חייא בשם רבי יוחנן, ולא נזכר שם ר' נחוניא; ירושלמי סוכה פ"ד ה"א, בשם ר' זעירה אילא ר' יסא בשם ר' יוחנן.
  8. ↑ עי' גמ' סוכה לד שם: ורבנן למקדש מנא להו וכו', ורש"י סוכה שם ד"ה ערבה ומאירי סוכה שם. ועי' ר"א מן ההר סוכה שם, שפי' דברי ר' יוחנן בע"א, וצ"ב.
  9. ↑ ויקרא כג מ.
  10. ↑ עי' רש"י סוכה לג ב ד"ה ערבי מכל מקום.
  11. ↑ ע"ע ערבה (א), מח' תנאים וראשונים בדעתם.
  12. ↑ סוכה לד א, ותוס' שם ד"ה ורבנן ורא"ש סוכה פ"ג סי' יג, שלדעתם א"א ללמוד כאבא שאול שלהלן, שאין דורשים שתי דרשות מכתוב אחד.
  13. ↑ סוכה מד א.
  14. ↑ מהרש"ל סוכה שם ב ומשמרות כהונה ומרומי שדה סוכה שם א בד' תוס' שם א ד"ה והא, בשם ר"ת (וכ"ה בתורא"ש שם, בשם ר"ת, וס' הישר סי' שסט וריטב"א סוכה שם) בפי' מסקנת הגמ' שם ב: כאן במקדש כאן בגבולין, שמח' ר"י וריב"ל סוכה שם א, היא במקדש, ועי' ציונים 22, 175. ועי' ק"נ לרא"ש סוכה פ"ד סי' א אות ג וערל"נ סוכה מד א, מה שהקשו, ועי' ציון 177, ועי' ק"נ שבציון 174, שפי' דברי תוס' בע"א.
  15. ↑ ויקרא כג מ.
  16. ↑ ספרא אמור פרשה יב פט"ז אות ו; תוספתא שם; ברייתא סוכה לד א ומד א; ירושלמי שביעית פ"א ה"ה וסוכה פ"ג ה"ג ושם פ"ד ה"א; ויק"ר אמור פ"ל סי' ח; פסיקתא דרב כהנא פיס' כז – ולקחתם ד"ה פרי עץ הדר. ועי' רשימות שיעורים שם, שצידד שלדעה זו מצות ערבה היא המשך ממצות נטילת-לולב, ועי' ציונים 6, 367.
  17. ↑ כפו"ת סוכה לד שם, שבזה מיושבת קושית תוס' סוכה שם ד"ה ואחת, מנין שלא נאמרה מצוה זו אף בגבולים.
  18. ↑ ע"ע נטילת לולב, מח' תנאים.
  19. ↑ חת"ס סוכה שם, שבזה מיושבת קושית תוס' הנ"ל.
  20. ↑ עי' ציון 284 ואילך, מח' אמוראים. ערל"נ סוכה שם, שבזה מיושבת קושית תוס' הנ"ל.
  21. ↑ סוכה מד א.
  22. ↑ אחרונים שבציון 14 בד' תוס' שבציון הנ"ל, שמח' ר"י וריב"ל סוכה שם א, היא במקדש. ועי' ק"נ שבציון 174, שפי' דברי תוס' בע"א.
  23. ↑ ברייתא סוכה מה א, לגר' שלפנינו: רבות, וערל"נ סוכה שם. ועי' ראשונים שבציון 69, שגרסו אחרת בדברי הברייתא, ולדעתם צ"ב, כמה מורביות ערבה זקפו בצדי המזבח.
  24. ↑ ר"י מלוניל לרי"ף סוכה (כא ב). וכעי"ז ברע"ב סוכה פ"ד מ"ה.
  25. ↑ ר"י מלוניל שם.
  26. ↑ משנה סוכה מה א.
  27. ↑ רש"י סוכה שם ד"ה חריות.
  28. ↑ משנה שם.
  29. ↑ ויקרא כג מ.
  30. ↑ רב הונא סוכה שם ב. ועי' ערל"נ סוכה שם, שצידד לפרש דברי רב הונא בע"א, שבכל יום זקפו הן מורביות ערבה והן חריות דקל ולא חבטו אלא את הערבה, וביום השביעי של חג חבטו אף החריות.
  31. ↑ ע"ע יש אם למסורת; יש אם למקרא. ר"י מלוניל לרי"ף סוכה שם (כא ב). ועי"ש, שחכמים חולקים, שלדעתם יש אם למסורת.
  32. ↑ רש"י שם ד"ה אין.
  33. ↑ גמ' סוכה ורש"י שם.
  34. ↑ עי' להלן; עי' ר"י מלוניל שם; עי' פסקי רי"ד סוכה שם ב.
  35. ↑ עי' ציון 30.
  36. ↑ תוס' סוכה שם ד"ה אחת; תורא"ש שם. ועי' תוי"ט סוכה פ"ד מ"ו, שלדעה זו דברי המשנה שם: ואותו היום וכו', לאו דווקא יום אחד אלא כל שבעה.
  37. ↑ עי' להלן; ריטב"א סוכה שם ב, בפי' ראשון.
  38. ↑ עי' ציון 33.
  39. ↑ תוס' שם; תורא"ש שם.
  40. ↑ תוס' שם; ריטב"א שם; ותורא"ש שם.
  41. ↑ שושנים לדוד למשנה סוכה שם; ערל"נ סוכה שם.
  42. ↑ ציון 112.
  43. ↑ רמב"ם לולב פ"ז הכ"א; מאירי סוכה מה ב; רע"ב סוכה שם.
  44. ↑ משנה סוכה מה א; עי' ברייתא סוכה שם.
  45. ↑ עי' משנה וברייתא שבציונים 49, 50.
  46. ↑ רש"י סוכה שם ד"ה אסרו חג.
  47. ↑ תהילים קיח כז. ר' אבהו סוכה שם.
  48. ↑ רש"י שם ד"ה מאי קראה וד"ה עד קרנות.
  49. ↑ משנה סוכה שם; ברייתא סוכה שם, לגר' שלפנינו: גוחות (ועי' גר' ר"ח סוכה שם: גיהות), ור"ח שם ורש"י שם ד"ה כדי, שהיינו נוטות, וריטב"א סוכה שם: שוכבות כפופות.
  50. ↑ ברייתא שם.
  51. ↑ עי' דברי מרימר משום מר זוטרא סוכה שם, ורש"י שם ד"ה שמע מינה וד"ה עלה, שלשון: גוחות, עי' ברייתא שבציון 49, משמע שאינן נגררות על המזבח.
  52. ↑ ע"ע מזבח החיצון: היסוד. מרימר משום מר זוטרא סוכה שם, ע"פ ברייתא שבציון 60, שגובהן י"א אמה, שאם מונחות על הקרקע אינן גבוהות אמתים מן המזבח ואינן נוטות אלא נגררות על גב המזבח, עי' ציון 51. ועי' רש"י סוכה שם ד"ה עלה וריטב"א ושפ"א סוכה שם, בפי' הראיה.
  53. ↑ עי' ציון 60.
  54. ↑ עי' רש"י שם ד"ה עלה, וע"ע מזבח החיצון ציון 608 ואילך.
  55. ↑ ע"ע הנ"ל ציונים 348, 568 ואילך.
  56. ↑ רש"י שם.
  57. ↑ עי' ציון 63.
  58. ↑ ע"ע מזבח החיצון: הסובב.
  59. ↑ ע"ע הנ"ל: מקום המערכה. ערל"נ סוכה שם בד' הרמב"ם לולב פ"ז הכ"ב, שהשמיט הדין שזוקפים על היסוד.
  60. ↑ ברייתא סוכה שם; בר קפרא בירושלמי סוכה פ"ד ה"ג.
  61. ↑ עי' ציון 50. ברייתא שם; עי' דברי ר' יוסה בירושלמי שם.
  62. ↑ עי' ציון 44 ואילך.
  63. ↑ ערל"נ סוכה שם בד' הרמב"ם לולב פ"ז הכ"ב, שהשמיט שיעור י"א אמה; רש"ש סוכה מד ב בד' רש"י שבציון 351; מנ"ח מצוה שכד אות ה בד' רש"י ורמב"ם הנ"ל; שפ"א שלהלן. ועי' מנ"ח שם, שאם היה לה שיעור היה לגמ' לפרשו.
  64. ↑ ערל"נ שם. ועי"ש, שלכן היו מלקטים המורביות במוצא, ששם היו מורביות גדולות.
  65. ↑ ברייתא שם. שפ"א סוכה שם.
  66. ↑ כפו"ת סוכה שם. ועי"ש, שלכן היו מלקטים המורביות במוצא, ששם היו מורביות בשיעור זה.
  67. ↑ עי' כפו"ת שם, בפי' הגמ' סוכה שם. ועי' רש"י שבציון 48, שלמדים מן הכתוב שעולות למעלה מן המזבח, וצ"ב בדעתו, אם צריכות הערבות להימשך לכל גובה המזבח עד למעלה.
  68. ↑ ריטב"א ופסקי רי"ד סוכה מה א, לגרסתם בברייתא שבציון 60: רכות. וכן הגר' בכפו"ת סוכה שם. ועי' ציון 23, שגר' הגמ' שלפנינו אחרת.
  69. ↑ עי' ציון 49. ערל"נ סוכה שם בד' הריטב"א הנ"ל.
  70. ↑ עי' ברייתא ודברי אמוראים שלהלן, וריטב"א סוכה מג ב, ועי' רש"י סוכה שם ד"ה דלמא.
  71. ↑ ברייתא סוכה מג שם.
  72. ↑ גמ' סוכה שם.
  73. ↑ רש"י שם ד"ה והביאום.
  74. ↑ ראשונים שבציון 115, בפי' דברי הגמ' סוכה מד שם: מי אמרה בנטילה.
  75. ↑ עי' ציון 88.
  76. ↑ רש"י סוכה מג שם ד"ה והביאום; תוס' סוכה מה א ד"ה זוקפין, וערל"נ סוכה שם בדעתם; ריטב"א סוכה מג שם.
  77. ↑ עי' ציון הנ"ל.
  78. ↑ עי' רמב"ם לולב פ"ז הכ"ב והכ"ג, וערל"נ סוכה שם בדעתו. ועי' תוי"ט סוכה פ"ד מ"ה שם, שהרמב"ם חלוק על הראשונים שבציון 76, שהנטילה קודמת לזקיפה, ועי' ערל"נ שם, שתלה במח' אם הקפה בערבה, או בלולב.
  79. ↑ ערל"נ שם.
  80. ↑ רב יוסף סוכה מג שם: דלמא בזקיפה, ורש"י סוכה שם ד"ה דלמא, ועי' גמ' שם, שהעלתה דבריו בתיובתא; ר' יוחנן סוכה מד א: דלמא בזקיפה; אמוראים שלהלן. ועי' רש"י סוכה מג שם ד"ה לא בלולב, שלדעה זו מקיפים המזבח אחר הזקיפה.
  81. ↑ עי' רמב"ם לולב פ"ז הכ"ב. ועי' ציון 248, באופן הנטילה במקדש.
  82. ↑ ערל"נ סוכה לד א בד' רש"י שם ד"ה אבא שאול (וכ"ה בפי' ר"א מן ההר סוכה שם): ואחת למקדש להקיף את המזבח. ועי' כפו"ת סוכה שם, שפי' דברי רש"י בע"א.
  83. ↑ תהלים קיח כז.
  84. ↑ ערל"נ שם ע"פ רש"י סוכה שם מה א ד"ה אסרו.
  85. ↑ עי' ציון 88.
  86. ↑ עי' ציון 115.
  87. ↑ ערל"נ שם.
  88. ↑ ציון 42 ואילך. וע"ע בין האולם ולמזבח ציון 37 ואילך, שנחלקו אמוראים אם מותרים כהנים בעלי מום להקיף. ועי' דברי רב שרירא גאון, הובא ברי"צ גיאות (מהד' מכון חת"ס תשנ"ח) הל' לולב עמ' קנה ושו"ת הר"י מיגאש סי' מג ורש"י סוכה מג ב ד"ה שלוחי וד"ה והביאום ותוס' סוכה שם ד"ה שלוחי ופסקי רי"ד ומאירי ותורא"ש וריטב"א סוכה שם, שאין ישראל מקיפים אלא כהנים בלבד, ועי' רי"צ גיאות שם, שחולק, וסובר שאף ישראל מקיפים, ועי' רבנו מנוח לרמב"ם לולב פ"ז הכ"ב, שנסתפק לדעה זו, אם מותרים ישראל להיכנס עד המזבח ליטול הערבה הזקופה שם, או שמביאים להם הכהנים, שהרי בנטילה עצמה אין מצוה. וע"ע כהנים זריזים הם ציון 99 ואילך, לעניין הקפה בשבת.
  89. ↑ משנה סוכה מב ב ורש"י שם ד"ה לולב וערבה; רמב"ם לולב פ"ז הכ"א.
  90. ↑ עי' ציון 100 ואילך.
  91. ↑ עי' להלן.
  92. ↑ ע"ע נטילת לולב.
  93. ↑ ע"ע הנ"ל.
  94. ↑ גמ' סוכה שם ורש"י שם ד"ה אתי לפקפוקי.
  95. ↑ עי' ציון 6 ואילך.
  96. ↑ גמ' סוכה מג ב ורש"י שם ד"ה לפרסמה.
  97. ↑ לבוש או"ח תרד ס"ב.
  98. ↑ ע"ע מוציא.
  99. ↑ ע"ע.
  100. ↑ עי' ציון 129. גמ' ורש"י שם ד"ה שלוחי וריטב"א סוכה שם.
  101. ↑ רש"י שם; תוס' סוכה שם ד"ה שלוחי; פסקי רי"ד סוכה שם; תורא"ש סוכה שם. ועי' ריטב"א שם, שקשה, שלא הביאו טעם זה בגמ', שהרי אינו תלוי בהבאת הערבה בע"ש ע"י שלוחי בי"ד.
  102. ↑ עי' ציון 121.
  103. ↑ תוס' שם; ר"ן לרי"ף סוכה (כא ב) בד' רש"י שם.
  104. ↑ תורא"ש שם.
  105. ↑ עי' ציון 122.
  106. ↑ ריטב"א שם; ר"ן שם, בשם אחרים.
  107. ↑ ר"ן שם.
  108. ↑ גמ' ורש"י שם ד"ה לאו.
  109. ↑ גמ' שם.
  110. ↑ רש"י שם ד"ה אוקמה.
  111. ↑ עי' ציון 28.
  112. ↑ תפא"י למשנה שם יכין אות לה.
  113. ↑ עי' ציון 26 ואילך. ועי' ציון 34, שי"ס שאין מצותה בערבה אלא חריות של דקל.
  114. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 53. עי' ברייתא סוכה מג ב: והביאום הכהנים וזקפום, ורש"י שם ד"ה והביאום.
  115. ↑ רש"י שם מד א ד"ה דלמא בזקיפה; תוס' סוכה שם ד"ה אמר, בפי' ראשון; ריטב"א סוכה שם. ועי' ציון 151.
  116. ↑ תוס' שם, בפי' שני, ורשימות שיעורים סוכה שם בדעתם.
  117. ↑ עי' ציון 88.
  118. ↑ או"ז ח"ב סי' שטו, שיש לפרש בברייתא הנ"ל, שהביאום כהנים וישראלים וזקפום. וע"ע בין האולם ולמזבח ציון 38, בטעם שרשאים להתיר האיסור. ועי' ציון 88, שלעניין הקפה נחלקו אמוראים בכהנים בעלי מום, ונחלקו ראשונים בישראל.
  119. ↑ עי' ציון 70 ואילך.
  120. ↑ עי' ציון 88.
  121. ↑ עי' ציון הנ"ל, מח' ראשונים. רש"י שם מג ב ד"ה שלוחי; תוס' סוכה שם ד"ה שלוחי; פסקי רי"ד סוכה שם.
  122. ↑ ריטב"א סוכה שם; ר"ן לרי"ף סוכה (כא ב), בשם אחרים; מנ"ח מצוה שכד אות ה בד' הרמב"ם לולב פ"ז הכ"ב.
  123. ↑ ע"ע. ערל"נ סוכה שם בד' תוס' שם. ועי"ש, שלסוברים שלמדים מן הכתוב (ויקרא כג מ): ערבי נחל, עי' ציון 16, הרי נאמר בו "ושמחתם", ואף לסוברים שהיא הלל"מ, עי' ציון 6 ואילך, מסברא אין לחלק בין המצוות.
  124. ↑ עי' ציון 125.
  125. ↑ ציון 288 ואילך.
  126. ↑ עי' ציון 6 ואילך.
  127. ↑ פיהמ"ש סוכה פ"ד מ"ג.
  128. ↑ עי' רי"ץ גיאת הל' לולב עמ' קנג. וכ"נ בדעת ראשונים שבציון 233, שמברכים לסוברים יסוד נביאים.
  129. ↑ עי' גמ' סוכה מג ב ור"ן לרי"ף סוכה (כא ב).
  130. ↑ ר"י מלוניל לרי"ף סוכה (כא ב); מאירי סוכה מה א.
  131. ↑ משנה סוכה מה שם. ועי' רבי תנחומא בירושלמי סוכה פ"ד ה"ג: קלונייא הוה שמה, ועי' רש"י סוכה שם ד"ה קלניא בפי' הברייתא סוכה שם, שמשמע שאינו שם המקום.
  132. ↑ גמ' ורש"י סוכה שם; רע"ב סוכה פ"ד מ"ה.
  133. ↑ רע"ב שם.
  134. ↑ כפו"ת סוכה שם; ערל"נ סוכה שם.
  135. ↑ ר"י מלוניל לרי"ף סוכה (כא ב); רע"ב סוכה פ"ד מ"ו.
  136. ↑ משנה סוכה מה א; ברייתא שם מג ב. ועי"ש, הגר' שלפנינו: מלקטים וכו' מערב, ובמשניות הגר': מערב שבת, וכ"ה בדק"ס אות ח בשם כ"י ברלין, וכ"ה במשנה להלן מח ב.
  137. ↑ ע"ע יום טוב ציון 441.
  138. ↑ עי' ציון 136. תפא"י למשנה סוכה שם יכין אות ל; ערל"נ סוכה מה א בד' הראשונים הסוברים שקצירה אסורה ביו"ט מה"ת, ע"ע יום טוב ציון 456 ואילך, מח' ראשונים. ועי' ערל"נ שם, שצידד בד' ראשונים הסוברים שקצירה מותרת ביו"ט מה"ת (ע"ע הנ"ל שם), שביו"ט ראשון היו לוקטים את הערבות בו ביום, שלגבי מקדש לא גזרו לאסור קצירה.
  139. ↑ ראשונים שלהלן.
  140. ↑ רש"י מעילה יג ב ד"ה ערבה.
  141. ↑ משנה מעילה שם, ורבנו גרשום מעילה שם ורש"י שם ותוס' מעילה שם ד"ה מעילה וראב"ד מעילה פ"ה ה"ו ורע"ב מעילה פ"ג מ"ז בפירושה. ועי' פיהמ"ש מעילה שם ורמב"ם מעילה שם, שפי' המשנה בע"א.
  142. ↑ עי' אחרונים להלן.
  143. ↑ תפא"י מעילה פ"ג מ"ז יכין אות סז; עי' קר"א מעילה שם.
  144. ↑ ע"ע מוקצה למצוה. קר"א שם; חשק שלמה מעילה שם.
  145. ↑ רש"י שם.
  146. ↑ ע"ע דבר שנעשית מצותו ציון 88.
  147. ↑ עי' לעיל.
  148. ↑ תפא"י שם אות סח. ועי' קר"א שם, שצידד לומר שאין מה שנעשית מצותו מועיל אלא להקדש גמור שיצא מקדושתו אחר המצוה, אבל דבר שאינו אסור אלא מדרבנן לא יצא מכלל איסור.
  149. ↑ ע"ע מוקצה למצוה ציון 246 ואילך, מח' ראשונים.
  150. ↑ עי' ציון 115. ועי' ציון 116, שי"ח.
  151. ↑ חשק שלמה מעילה שם.
  152. ↑ עי' ציון 154.
  153. ↑ ע"ע מצוות לאו ליהנות ניתנו. משמרות כהונה מעילה שם בד' תוס' שם, ע"פ פיהמ"ש שם, וכעי"ז ברש"ש מעילה שם. ועי' אחרונים הנ"ל, שאף לת"ק נהנו הזקנים מן הערבה, אלא שלדעתו מצוות לאו ליהנות נתנו, עי' ציון 157, ואין ראיה ממעשה הזקנים להתיר בהנאה, ולפ"ז מיושבת קושית תוי"ט שבציון הנ"ל, שפסק כת"ק לאסור בהנאה, והיתר הזקנים פשוט הוא ולא הביאו, ועי' ציון הנ"ל, תירוצים נוספים.
  154. ↑ משנה מעילה יג ב. ועי' תפא"י שם בועז אות ז, שאע"פ שאסורים להיכנס לצדי המזבח, עי' ציון 114, נטלו ע"י כהן, ועי"ש, שלרש"י שבציון 156, שנוטלים קודם זקיפה, מיושב.
  155. ↑ ראשונים שבציון 141. ועי' פיהמ"ש ורמב"ם שבציון הנ"ל, שפי' המשנה בע"א.
  156. ↑ רש"י מעילה שם ד"ה נהנין.
  157. ↑ תוס' מעילה שם ד"ה מעילה. ועי' תוי"ט מעילה פ"ג מ"ז ותפא"י מעילה שם יכין אות סט, שמטעם זה אף ת"ק שבמשנה שם מודה לראב"צ, ועי"ש, שתמה על הרמב"ם מעילה פ"ה ה"ו, שלא הביאו להלכה, ועי' ציונים 153, 160, תירוצים לזה.
  158. ↑ ע"ע הנ"ל. ועי' משמרות כהונה מעילה שם, שהקשה כן.
  159. ↑ עי' ציון 142.
  160. ↑ קר"א ורש"ש מעילה שם. ועי' קר"א שם, שצידד לישב בזה קושיית תוי"ט שבציון 157, שלד' הרמב"ם ת"ק חולק על ראב"צ, וסוברים שאף בערבה לא התירו להשתמש בה לכתחילה למצוה, ועי' ציון הנ"ל, תירוצים נוספים.
  161. ↑ ע"ע מוקצה למצוה ציון 359 ואילך, מח' ראשונים ואחרונים.
  162. ↑ חשק שלמה מעילה שם. ועי' ציון 6.
  163. ↑ תוי"ט מעילה פ"ג מ"ז. ועי' תפא"י בועז שם, שלטעם שמצוות לאו ליהנות ניתנו יש להתיר לכל אדם, ועי' אחרונים שבציון 160, שללא היתר חכמים אסור מדרבנן, ונראה שלא התירו אלא בזקנים.
  164. ↑ ציון 232.
  165. ↑ עי' דברי ר"י וריב"ל שלהלן; עי' רמב"ם לולב פ"ז הכ"ב. ועי' ראשונים שבציונים 198, 199, שנחלקו בזמן שביהמ"ק קיים, ועי' מאירי סוכה מד א שנחלקו בין בזמן שקיים ובין בזה"ז.
  166. ↑ מאמר מרדכי או"ח תרסד ס"ק א. ועי' צפע"נ שבציון 200, שצידד שעשו כן בבבל.
  167. ↑ עי' ציון 182 ואילך.
  168. ↑ ציון 249 ואילך.
  169. ↑ סוכה מה א, למסקנת הגמ' שם ב.
  170. ↑ ירושלמי שביעית פ"א ה"ה וסוכה פ"ד ה"א. ועי' ירושלמי שביעית שם, הגר': מיסוד נביאים הראשונים, ועי' עלי תמר לירושלמי סוכה שם, שמשמע שהיינו יחזקאל וברוך בן נריה, ושלא כרש"י שבציון 174.
  171. ↑ עי' להלן.
  172. ↑ ר"ח שם (הובא בתוס' סוכה שם א ד"ה והא ותורא"ש שם, בשם ר"ת, וס' הישר סי' שסט וריטב"א סוכה שם) בפי' הגמ' שם לגרסתו: דילכון אמר דלהון היא, שתי' הגמ' שם שכחום וחזרו ויסדום נותר למסקנה. ועי' רש"י סוכה שם ד"ה וחזרו, שחזרו ויסדום ע"פ הדבור, ועי' ערל"נ ורש"ש ומהרצ"ח ומצפה איתן סוכה שם, שהקשו מתמורה טז א, שמשמע שמה שאין נביא רשאי לחדש דבר (ע"ע נביא) הוא אפילו להחזיר הלכות שנשכחו, ועי' ערל"נ שם, מה שתי', ועי' מצפה איתן שם, שתי' שאין ערבה אלא הכשר מצוה, ולפיכך אינו חשוב חידוש. ועי' ערל"נ שם, שמדברי הירושלמי שבציון 173, משמע שתקנו הנביאים מדעתם, אלא שכוונו להלכה שנשתכחה.
  173. ↑ ר' יוסי בר בון בירושלמי שם.
  174. ↑ עי' רש"י שם א ד"ה יסוד נביאים, וד"ה והאמר בפי' דברי הגמ' שם לגרסתו: דילכון אמרי דלהון היא, שתי' הגמ' שכחום וכו' נדחה; תוס' שם ב ד"ה כאן, ומהרש"ל שם בדעתם; פי' ריבב"ן סוכה שם א: חוק נביאים; ק"נ לרא"ש סוכה פ"ד סי' א אות ג בד' תוס' שבציון 172, שלמסקנת הגמ': כאן במקדש כאן בגבולים, נדחה תי' הגמ' שכחום וכו', ועי' אחרונים שבציון 14, שפי' דברי תוס' בע"א; טור או"ח תרסד. ועי' מהרש"א סוכה שם, שקשה שלא דחתה הגמ' בל' אלא. ועי' עלי תמר לירושלמי סוכה פ"א ה"ד, שבירושלמי שביעית פ"א ה"א הגר':
  175. ↑ עי' סוכה מד א, ור"ח סוכה שם ב ותוס' שם ד"ה כאן ומהרש"ל שם בד' רש"י שבציון 174, בפי' מסקנת הגמ' שם ב: כאן במקדש כאן בגבולין, שנחלקו ר"י וריב"ל בגבולים. ועי' אחרונים שבציון 14 בד' ראשונים שבציון 172, שאף לדבריהם שנחלקו במקדש, בגבולים היא מנהג נביאים, בין לר"י ובין לריב"ל.
  176. ↑ עי' לעיל.
  177. ↑ אחרונים שבציון 14 בד' תוס' סוכה שם א הנ"ל, בשם ר"ת, בפי' מסקנת הגמ' שם ב: כאן במקדש כאן בגבולין, שנחלקו ר"י וריב"ל במקדש, ובגבולים מודה ר"י שהוא מנהג. ועי' ק"נ שם, שהקשה מגמ' שבציון 196, שראב"צ לא ברך משום שסובר שהיא מנהג נביאים, ולדברי האחרונים הנ"ל, בגבולים לכו"ע הוא מנהג.
  178. ↑ ר"ח סוכה שם; עי' רש"י שם ד"ה מנהג: שהנהיגו את העם ולא תקנו להם; עי' תוס' שם ב ד"ה כאן.
  179. ↑ ר"י מלוניל לרי"ף סוכה (כב א); מאירי סוכה שם; עי' ריטב"א סוכה מד שם; עי' טור שם.
  180. ↑ מאירי שם; ריטב"א שם; עי' פי' ריבב"ן שם; עי' מהרש"ל סוכה שם בד' תוס' שבציון הנ"ל.
  181. ↑ עי' ציון 22.
  182. ↑ עי' להלן; רמב"ם לולב פ"ז הכ"ב; טשו"ע או"ח תרסד ב.
  183. ↑ עי' ראשונים שבציון 191 ואילך; טור שם.
  184. ↑ ע"ע נטילת לולב.
  185. ↑ סוכה מד א.
  186. ↑ עי' רש"י סוכה שם ד"ה עבדינן, ע"פ גמ' שבציון 196, שחבטו בפני ר"א בר צדוק שהיה אחר החורבן.
  187. ↑ עי' ציון 96. ב"י או"ח שם.
  188. ↑ ע"ע הושענא רבה: השם.
  189. ↑ לבוש או"ח שם ס"ב.
  190. ↑ ט"ז או"ח שם ס"ק ב. ועי' א"ר או"ח שם ס"ק ט, מה שהקשה בזה.
  191. ↑ ריטב"א סוכה שם; ר"ן לרי"ף סוכה שם (כב א); מרכה"מ (אלפנדרי) לולב פ"ז הכ"ב בד' הרמב"ם שם, שלכן הוקשה לו, שאף ערבה שניטלת בגבולים בזמן שביהמ"ק קיים מיסוד או מנהג נביאים, אין בתיקון יום אחד משום זכר למקדש, ותירץ, שלפי שאינה מפורשת בתורה, יש בזה משום זכר, ועי"ש שיישב בזה קושית המ"מ ולח"מ שבציון 192.
  192. ↑ עי' ציון 6 ואילך. רמב"ם לולב שם. ועי' מ"מ ולח"מ שם, שתמהו ששינה מדברי הגמ', ועי' בני שמואל לולב שם, שזהו פי' דברי הגמ' סוכה שם: ערבה דרבנן וכו', היינו שאינה מפורשת בתורה, אלא שהמקשן לא הבין כוונתו, והשיב המתרץ לשיטת המקשן, ועי' מרכה"מ (חעלמא) ובנין שלמה לולב שם, בפי' ראשון, שזהו פי' דברי הגמ' שבציון 185: שאין לה עיקר מה"ת, ועי' מרכה"מ שם, שהרמב"ם לא גרס: בגבולים, ועי' בנין שלמה שם, שמה שאמרו שם: בגבולים, לא הוצרך אלא לסוברים שלמדים מפסוק, עי' ציון 16 ואילך, ועי' מרכה"מ (אלפנדרי) שבציון 191.
  193. ↑ בנין שלמה לרמב"ם שם, בפי' שני, שזהו פי' דברי הגמ' סוכה שם: ערבה דרבנן וכו', והוא לסוברים שמצותה בזקיפה, עי' ציון 80, והטעם שאמרו בגמ', שאין לה עיקר מה"ת בגבולים, הוא לסוברים שמצותה בנטילה, עי' ציון 70.
  194. ↑ עי' ציון 175.
  195. ↑ מאירי סוכה מד א. ועי' רמב"ם לולב פ"ז הכ"ב, שנקט שהיא מנהג נביאים, וצ"ב בדעתו, אם כ"ה אף בזמן שהמקדש קיים.
  196. ↑ עי' ציון 224. ועי' ציון 234, שיש שפי' גמ' זו בע"א.
  197. ↑ עי' ציון 169.
  198. ↑ אוצה"ג חלק התשובות סי' קנט; עי' ר"ח סוכה שם ב, בפי' מסקנת הגמ' סוכה שם ב, ועי' ס' הישר סי' שסט בדעתו. ועי' אוצר מפרשי התלמוד סוכה שם ציון 70, שאפשר שגרסו (וכ"ה בדק"ס סוכה שם בשם כ"י מינכן): התם בזמן שבית המקדש קיים ולא קשיא הא במקדש הא בגבולין.
  199. ↑ המכתם סוכה שם א; עי' תוס' סוכה שם א ד"ה והא ותורא"ש שם בד' ר"ח הנ"ל.
  200. ↑ צפע"נ לולב פ"ז הכ"ב, ע"פ דברי הירושלמי סוכה פ"ד ה"א (הובאו בתוס' שם): תרין מילין סלקון בידיכון וכו' וערובתא דיומא שביעייא. ועי"ש, שצידד שבבבל היו נוהגים בזה עוד בזמן המקדש, ואפשר שנהגו בזה כל שבעה, ובזה יישב דברי רש"י סוכה שם א ד"ה דלא עבדינן, שלא הביא ראיה לכך שנוהגת מצות ערבה אחר החורבן אלא מראב"צ שהיה בא"י, עי' ציון 196, ולא ממעשה דרב שחבט ולא ברך, סוכה שם ב, שהיה בבבל.
  201. ↑ עי' רש"י סוכה שם ב ד"ה מנהג נביאים, בעניין ר"א בר' צדוק, עי' ציון 196, שלסוברים יסוד נביאים מברך, ועי' ציון הנ"ל, שהיינו אחר החורבן; עי' ר"ש בן חפני שבציון 243. וכ"מ ברא"ש בשם ר"ת שבציון 238, שאין מברכים לפי שהלכה כריב"ל נגד ר"י, ומשמע שלר"י שיסוד נביאים היא, מברכים אף בזה"ז.
  202. ↑ עי' ציון 80.
  203. ↑ עי' רש"י סוכה מג ב ד"ה דלמא; ריטב"א סוכה שם.
  204. ↑ ריטב"א שם, בשם י"א.
  205. ↑ ע"ע לוח השנה ציון 224 ואילך, מח' אמוראים.
  206. ↑ עי' ציון 99.
  207. ↑ עי' רש"י סוכה מג ב ד"ה האידנא. ועי' תורי"ד סוכה שם, שחולק וסובר, שאחר החורבן שאין מצות ערבה מה"ת א"צ לפרסמה ונעשית ע"י כל אדם, ועי"ש, שלדבריו הקשו בגמ' שם על מצות ערבה שע"י כל אדם שתדחה שבת, ויכול היה לתרץ שאינו דוחה מחשש זה, אלא שנקט הטעם שלהלן שהוא יפה ממנו.
  208. ↑ עי' ציון 245.
  209. ↑ ריטב"א ור"ן שבציון הנ"ל, לשיטתם שבציון 106.
  210. ↑ עי' ציון 4.
  211. ↑ ריטב"א שם.
  212. ↑ סוכה שם.
  213. ↑ עי' ציון 80.
  214. ↑ עי' ציון 204.
  215. ↑ עי' ציון 136.
  216. ↑ ריטב"א שם, בשם י"א.
  217. ↑ עי' ציון 70.
  218. ↑ סוכה שם ורש"י שם ד"ה לא ידעינן.
  219. ↑ סוכה שם.
  220. ↑ עי' רש"י סוכה מד א ד"ה לדידהו; פסקי רי"ד סוכה מג ב.
  221. ↑ עי' ציון 211.
  222. ↑ ריטב"א שם.
  223. ↑ עי' ציון 175.
  224. ↑ עי' סוכה שם ב: חביט חביט ולא בריך, קסבר מנהג נביאים הוא. רי"ץ גיאת הל' לולב עמ' קנג; רי"ף סוכה פ"ד (כב א); רש"י סוכה מד א ד"ה מנהג ושם ב ד"ה מנהג נביאים; או"ז הל' סוכה סי' שטו; ס' המכתם סוכה שם; ריטב"א סוכה שם; מאירי סוכה שם א; ר"י מלוניל לרי"ף שם; ר"ן לרי"ף שם; ראב"ן סוכה (ד"ה ולולב). וכ"מ בר"ח סוכה שם ב ורע"ב סוכה פ"ד מ"ג. וכ"מ בתוס' סוכה שם ב ד"ה כאן ותורא"ש ופסקי רי"ד ותוס' רי"ד שם, שדקדקו מגמ' זו שאין מברכים על מנהג. ועי' ראשונים שבציון 234, שפי' הגמ' בע"א.
  225. ↑ ע"ע לא תסור ציון 103 ואילך, ושם: בתקנות חכמים. רש"י שם א ד"ה מנהג; תוס' סוכה שם; עיטור שלהלן.
  226. ↑ עיטור הל' לולב (ד"ה ערבה להלכה), הובא בשלטי גבורים לרי"ף שם אות ב ובטור שם.
  227. ↑ עי' לעיל.
  228. ↑ עיטור שם.
  229. ↑ ע"ע ברכת המצוות ציון 137 ואילך, מח' ראשונים.
  230. ↑ עי' ראשונים שבציון 179.
  231. ↑ ריטב"א שם; מאירי שם. וכעי"ז ברבנו מנוח לרמב"ם לולב פ"ז הכ"ב.
  232. ↑ עי' ציון 169.
  233. ↑ עי' ראשונים שבציון 224; ר"ש בן חפני שבציון 243; רש"י שם ושם; ראב"ן שם.
  234. ↑ עי' לעיל. יראים סי' תכב (הובא בשבה"ל סי' שסט ותניא רבתי) וסמ"ג עשה מד וסמ"ק סי' קנא ומרדכי שבת רמז רפה, בשם ר"ת; ריבב"ן סוכה שם ב, בשם ה"ר אביגדור; עי' פיהמ"ש שבציון 127, לעניין ברכה במקדש. וכן צידד בראבי"ה סי' תתעט בשם ר"ת. ועי' ראשונים שבציון 224, שפי' הגמ' בע"א.
  235. ↑ רי"ף שם; רמב"ם לולב פ"ז הכ"ב; טור או"ח תרסד בד' הרא"ש; שו"ע או"ח שם ב.
  236. ↑ רא"ש סוכה פ"ד סי' א.
  237. ↑ עי' ציון 169.
  238. ↑ ע"ע הלכה ציון 30. רא"ש שם בשם ר"ת. ועי' ציון 201. ועי' ראשונים שבציון 199, שבזה"ז אינו אלא מנהג נביאים, אף לסוברים יסוד נביאים, ולדעתם נראה שבזה"ז אין מברכים לכל הדעות.
  239. ↑ רא"ש שם.
  240. ↑ עיטור שם.
  241. ↑ עי' ציון 175.
  242. ↑ עי' ציון 233.
  243. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 34. רא"ש שם, בשם ר"ש בן חפני. ועי' ציון 201.
  244. ↑ שכנה"ג או"ח תרסד אות ט.
  245. ↑ ריטב"א סוכה מג ב ור"ן לרי"ף סוכה פ"ד (כא ב), בפי' דברי הגמ' שם: האידנא נמי לידחי, היינו לפי שנוהגים אף בזה"ז להביאה ע"י פרנסי הקהל, ואין בו חשש לחילול שבת, עי' ציון 209; רמ"א או"ח תרסד ב. ועי' רש"י שבציון 207, שפי' דברי הגמ' הנ"ל בע"א, ולדבריו אין מקור למנהג זה.
  246. ↑ עי' ציון 130. ר"ן שם; רמ"א שם.
  247. ↑ ערוה"ש או"ח שם ס"ד.
  248. ↑ עי' ציון 165. ונטילת הערבה במקדש, לסוברים כן (עי' ציון 70 ואילך), עי' שבציון 73, בפי' ברייתא סוכה מג ב: חיבוט ערבה וכו', שהיינו נענוע, וכפירושו בנטילה שבגבולים (עי' ציון 249), ובד' הסוברים שהיא חבטה ממש (עי' ציון 252) צ"ב אם אופן הנטילה במקדש הוא כנטילה שבגבולים.
  249. ↑ עי' ראשונים להלן; רש"י מד ב ד"ה חביט חביט, ורא"ש סוכה פ"ד סי' א בדעתו; עיטור הל' לולב (ד"ה ערבה להלכה); או"ז הל' סוכה סי' שטו; רמ"א או"ח תרסד ד, בשם י"א. ועי' עיטור שם, ראיה לזה מברייתא סוכה מג שם, שלא מצינו חיבוט בערבה אלא נטילה בלבד. ועי' ק"נ לרא"ש שם אות ז, שהוא כלשון הכתוב (דברים כד כ) : כי תחבט זיתך, היינו שמנענע האילן להשיר פירותיו, ועי' ב"ח או"ח תרסד.
  250. ↑ ע"ע חזה ושוק: תנופתם וע' לוי ציון 518, וע' קרבן העומר. גליון הלכות גדולות כת"י מהד' ר"ע הילדסהיימר תשל"ב עמ' 343, בפי' ראשון.
  251. ↑ פי' ריבב"ן סוכה שם.
  252. ↑ ראשונים שבציונים 256, 263, 264, 265. ועי' חכמת שלמה לר"ש קלוגר לשו"ע או"ח תרסד ב, בטעם חבטה זו.
  253. ↑ רמ"א או"ח שם. ועי' ערוה"ש או"ח שם ס"ג, שלא נהגו כן, ועי"ש ס"ז, שראוי לחוש לדבריו ולנענע קצת.
  254. ↑ עי' ציון 252.
  255. ↑ עי' להלן. ועי' רבנו מנוח לרמב"ם לולב פ"ז הכ"ב וב"ח או"ח תרסד אות ה, שנלמד מחיבוט חריות דקל שהיה בקרקע, עי' ציון 28.
  256. ↑ רמב"ם שם; שו"ע או"ח תרסד ד.
  257. ↑ משאת בנימין חי' דינים או"ח סי' ז, ע"פ זוהר צו ח"ג (לב א); תולעת יעקב סוד הקפת המזבח; מג"א או"ח שם ס"ק ו, בשם המקובלים; עולת שבת או"ח תרסד ב.
  258. ↑ יפה ללב ח"ב אות י, וכה"ח או"ח שם ס"ק לו בדעתו; בא"ח שנה ראשונה וזאת הברכה אות ז.
  259. ↑ א"ר או"ח שם ס"ק יג בשם מלבושי יו"ט; פמ"ג או"ח שם א"א ס"ק ו. ועי' א"ר שם, טעם להסרת העלים.
  260. ↑ בכור"י או"ח שם ס"ק טז; עי' חי"א ח"ב כלל קנג ס"ג; משנ"ב או"ח שם ס"ק יט. ועי' חי"א שם, שהוא מנהג תינוקות משום שמחה. ועי' משנ"ב שם, שא"צ להסיר כל העלים.
  261. ↑ בכור"י שם.
  262. ↑ עי' בא"ח שם; כה"ח או"ח שם ס"ק לז, ע"פ דברי האר"י והמקובלים; קיצוש"ע סי' קלח ס"ג.
  263. ↑ רי"ץ גיאות (מהד' מכון חת"ס תשנ"ח) הל' לולב עמ' קנג, בשם רב שמואל הכהן; רא"ש סוכה פ"ד סי' א וטור או"ח תרסד, בשם גאון. ועי' ב"י או"ח שם, שמקורו מהגמ' סוכה מד ב: חביט חביט וכו', שמשמע שתי פעמים.
  264. ↑ רי"ץ גיאות שם; גליון הלכות גדולות כת"י מהד' ר"ע הילדסהיימר תשל"ב עמ' 343, בפי' שני.
  265. ↑ רמב"ם לולב פ"ז הכ"ב; שו"ע או"ח שם ד.
  266. ↑ שו"ע האר"י סוד הצלם ס"ד, הובא בא"ר או"ח שם ס"ק יד; פמ"ג או"ח שם א"א ו; חי"א ח"ב כלל קנג ס"ג; ערוה"ש או"ח שם ס"ב. ועי' שו"ע האר"י שם, בטעמו.
  267. ↑ דברי רבי אמי סוכה מד ב; ר' אייבו בר נגרי בשם רב חונה בירושלמי סוכה פ"ד ה"ג; טוש"ע או"ח תרסד ה. ועי' ציון 276. ועי' חכמת שלמה לר"ש קלוגר לשו"ע או"ח תרסד ב, בטעם הדבר.
  268. ↑ ראשונים שבציון 271; רש"י סוכה שם ד"ה אינה; תוס' סוכה שם ד"ה ואינה; סידור רש"י סי' רפח; מחזור ויטרי סי' שסז.
  269. ↑ רש"י שם. ועי' הערות רי"ש אלישיב סוכה שם, שאינו חסרון בעצם המצוה אלא שאין בזה היכר למצוה.
  270. ↑ רשב"ש סי' ז.
  271. ↑ תוס' שם; רא"ש סוכה פ"ד סי' א ותורא"ש סוכה שם; טוש"ע או"ח שם; עי' רש"י שבציון 268 (וכ"ה בסידור רש"י ומחזור ויטרי שבציון הנ"ל), וערל"נ סוכה שם בדעתו.
  272. ↑ עי' תוס' שם; רשב"ש שלהלן; שו"ע שם ז.
  273. ↑ ערוה"ש או"ח שם ס"ד.
  274. ↑ ערוה"ש שם.
  275. ↑ עי' ראשונים שבציון 279; רשב"ש שם, הובא בב"י או"ח שם, ועי' רשב"ש שם, בתחילת התשובה: ונטלת בפני עצמה היינו למצוה וכו', וצ"ב בכוונתו, אם היינו לכתחילה, או שמעכב בדיעבד; שו"ע שם ז, ועי' טשו"ע שבציון 271, שיוצא אף באוחז דבר אחר בידו, ונראה שלכתחילה נוטלה לבדה ובדיעבד יצא אף באוחז דבר אחר.
  276. ↑ עי' לעיל. רשב"ש שם.
  277. ↑ רי"ץ גיאות (מהד' מכון חת"ס תשנ"ח) הל' לולב עמ' קנג, בשם רב שמואל הכהן; רא"ש סוכה פ"ד סי' א וטור או"ח תרסד, בשם גאון.
  278. ↑ ע"ע הושענא רבה ציון 54, ועי"ש ציון 51, שיש נוהגים לעשותם קודם תפילת המוסף. ב"ח או"ח שם אות ה, שא"א לפרש בתפילה עצמה שהרי הנענוע מבטל כוונתו.
  279. ↑ רי"ץ גיאות ורא"ש וטור שם. ועי"ש, שכן נהגו בישיבה.
  280. ↑ עי' רי"ץ גיאות ורא"ש וטור שם: תפילת תמיד.
  281. ↑ רשב"ש שם; שו"ע שם; ב"ח שם בד' ראשונים שבציון 279.
  282. ↑ ב"ח שם.
  283. ↑ ע"ע בל תוסיף ציון 53. ק"נ לרא"ש שם אות ה בד' ראשונים הנ"ל.
  284. ↑ סוכה מד ב. ועי' ק"ס לולב פ"ז, שממה שהוצרכה הלל"מ למצות ערבה, מוכח שאינו יוצא בערבה שבלולב, ועי' הערות רי"ש אלישיב סוכה שם, שכוונתו שאם יוצא בערבה שבלולב הרי ממילא מקיים מצות ערבה, ועי"ש, מה שהקשה בזה.
  285. ↑ גמ' ורש"י שם ד"ה אבל.
  286. ↑ תשה"ג שערי תשובה סי' שח.
  287. ↑ רש"י שם.
  288. ↑ או"ז הל' סוכה סי' שטו, בפי' הגמ' סוכה שם א, שלמסקנה נדחו דברי אביי. ועי' ציון 291, שיש שפי' הגמ' בע"א.
  289. ↑ סוכה שם. ועי"ש ב במוסגר: ביום טוב ראשון של חג, ועי' מהר"ם סוכה שם, שהוא ט"ס, וכן אינו ברי"ף סוכה שם (כב א) וברא"ש סוכה פ"ד סי' א, ועי' מהרש"א סוכה שם, שיישב הגר' הנ"ל.
  290. ↑ עי' ראבי"ה סי' תרצט; רא"ש שם.
  291. ↑ ראשונים שבציון 299, בפי' הגמ' סוכה שם א. ועי' ציון 288, שיש שפי' הגמ' בע"א.
  292. ↑ ר"ח סוכה שם ב, הובא באו"ז שם ובמרדכי סוכה רמז תשסד; ראב"ן סוכה (ד"ה ולולב); יראים סי' תכב; רמב"ם לולב פ"ז ה"כ; רוקח סי' רכא; ר"י מלוניל לרי"ף סוכה (כב א); שבה"ל סי' שסט, בשם בעל הדברות; תניא סי' פו; ארחות חיים הל' לולב סי' לה; שלטי הגבורים לרי"ף שם אות ד, בשם ריא"ז; ר"ן לרי"ף שם; טוש"ע או"ח תרסד ו.
  293. ↑ רי"ץ גיאות הל' לולב עמ' קנג; עיטור הל' לולב; שבה"ל שם; ס' המנהיג הל' סוכה (ד"ה ערבה).
  294. ↑ עי' ציון 288.
  295. ↑ או"ז שם.
  296. ↑ ר"י מלוניל שם.
  297. ↑ ראשונים שלהלן.
  298. ↑ עי' ציון 291.
  299. ↑ סמ"ג עשה מד בד' הלכות גדולות; ראבי"ה סי' תרצט, הובא ברא"ש ובמרדכי שם; או"ז שם, בשם רב שמואל בר נטרונאי; טור או"ח תרסד. ועי' או"ז שם, שדחה ע"פ דבריו שבציון 288.
  300. ↑ רא"ש שם.
  301. ↑ ציון 284 ואילך.
  302. ↑ משמרות כהונה סוכה מד ב; בכור"י תרסד ס"ק יח; עי' שפ"א סוכה שם; זקן אהרן (וואלקין) ח"א סי' ל. ועי' משמרות כהונה ובכור"י שם, ראיה לזה מן הגמ' שם, שלא העמידה דברי רבי אמי שאינו יוצא בערבה שבלולב באופן זה (עי' ציון 285). ועי' בכור"י שם, שצידד שמותר לעשות כן לכתחילה.
  303. ↑ מועדי ה' דף פח. ועי' זקן אהרן שם, ראיה לזה מברייתא גיטין נב א: אפוטרופסין לוקחין ליתומים לולב וערבה, שמשמע שלוקחים ערבה נוספת על זו שבלולב למצות ערבה, ומוכח שאינו יוצא בזו שבלולב, שאם יוצא הרי מפסיד ממון היתומים בכדי, ועי"ש, שדחה.
  304. ↑ מאירי סוכה שם. ועי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קפד, שמותר ליקח מנוי הסוכה המוקצה למצוה לצורך מצוה אחרת.
  305. ↑ עי' ציון 275 ואילך.
  306. ↑ מאמר מרדכי או"ח תרסד ס"ק ג.
  307. ↑ מרדכי סוכה רמז תשסד, בשם ר' אפרים מרגנשפורג, שנהגו שהחזן עושה כן; ד"מ או"ח שם אות ד; רמ"א או"ח שם ז. ועי' משנ"ב שם ס"ק כה, שטעם המנהג כדי לצאת דעת הסוברים שמקיפים בערבה, עי' ציון 88.
  308. ↑ עי' ציון הנ"ל.
  309. ↑ מהרי"ל (מנהגים) סדר תפילות חג הסוכות אות ה, הובא בד"מ שם; ט"ז או"ח שם ס"ק ה. ועי' ט"ז שם, שדקדק כן מלשון פיוטי ההושענות, ועי' בכור"י שם, שדחה. ועי' פמ"ג משב"ז שם ומחצה"ש או"ח שם ס"ק ח, שלדעה זו מניח הלולב אחר קול מבשר, בפיוט "אמץ ישעך", וצ"ב, שאין שעת חבטה עד סוף ההושענות כולן.
  310. ↑ ע"ע נטילת לולב. ט"ז שם.
  311. ↑ ד"מ שם; רמ"א שם.
  312. ↑ ציון 53, מח' ראשונים.
  313. ↑ ציון 45 ואילך.
  314. ↑ ד"מ שם; רמ"א שם; מג"א או"ח שם ס"ק ח, בשם האר"י, שהזהיר מאד שלא לחברם, הובא במשנ"ב שם ס"ק כו. ועי' משנ"ב שם ס"ק כז, שכן המנהג בזמננו.
  315. ↑ רמ"א שם; ב"ח או"ח שם אות ה בד' גאונים שבציון 277.
  316. ↑ עי' ציון 253. מאמר מרדכי או"ח שם ס"ק ד.
  317. ↑ רמ"א שם; לבוש או"ח שם ס"ג.
  318. ↑ של"ה סוכה נר מצוה אות כא, שכן נהג מורו מהר"ש, הובא בא"ר או"ח שם ס"ק כא. ועי' בכור"י או"ח שם ס"ק כא ומשנ"ב תרס ס"ק ח, שכן נהגו העולם, ועי' ערוה"ש או"ח שם ס"ז, שנהג כן.
  319. ↑ של"ה שם.
  320. ↑ בכור"י שם, בשם האר"י.
  321. ↑ רמ"א או"ח תרסד ז.
  322. ↑ בכור"י או"ח שם ס"ק כא, בשם האר"י; משנ"ב תרס ס"ק ח; בן איש חי שנה ראשונה וזאת הברכה אות ו.
  323. ↑ עי' ב"ח שם. וכ"ה בסידור עבודת ישראל עמ' 381.
  324. ↑ z עי' רש"י סוכה מד ב ד"ה עלה אחד הב'; ערל"נ סוכה מה א בד' הרמב"ם לולב פ"ז הכ"ב.
  325. ↑ סוכה מד ב; ירושלמי סוכה פ"ד ה"ג, ושם לא נזכר: לחים.
  326. ↑ עי' ר"ן שלהלן; מהרש"א סוכה שם בד' רש"י שלהלן.
  327. ↑ רש"י שם ד"ה שלשה; סידור רש"י סי' רפח; מחזור ויטרי סי' שסז; ר"ן סוכה שם (כב א); פי' ריבב"ן סוכה שם.
  328. ↑ ר"ן שם. ועי' מהר"ם סוכה שם, שמשמע שלדברי הר"ן הנ"ל אין הבד כולו צריך להיות לח, ועי"ש בד' רש"י שם ד"ה עלה אחד הב', שכל אורך הבד צריך להיות לח, וצ"ב מנין מוכח כן.
  329. ↑ פי' ריבב"ן שם.
  330. ↑ ע"ע נטילת לולב.
  331. ↑ ע"ע ערבה (א), מח' תנאים. ר"ן שם. ובזה מיושב קושית הריטב"א סוכה שם, מנין להצריך שלושה בדים.
  332. ↑ תוס' סוכה שם ד"ה שלשה. ועי' מהרש"א וערל"נ סוכה שם, בטעם שלא פירשו כראשונים שבציון 327. ועי' מהר"ם שם, שתמה, שאפילו בהדס אין מצריכים אלא שלושה עלים בקן אחד (ע"ע הדס ציון 55 ואילך), ועי"ש, שהגיה: שלושה עלים יוצאים מקלח אחד, ועי' ערל"נ שם שדחה.
  333. ↑ ע"ע הדס ציון 56.
  334. ↑ עי' ריטב"א שם.
  335. ↑ סוכה שם; ירושלמי שם, ושם לא נזכר: עלה אחד.
  336. ↑ רש"י שם ד"ה עלה אחד הב'.
  337. ↑ ראב"ן סוכה (ד"ה ולולב).
  338. ↑ עי' ר"ח סוכה שם: אבל דרב ששת וכו' לא אפשר, הובא בסידור רש"י סי' רפ"ח ובמחזור ויטרי סי' שסז ובשבה"ל סי' שסט.
  339. ↑ עי' להלן; רמב"ם לולב פ"ז ה"כ; או"ז סי' שטו; ר"ן שם; שבה"ל שם בשם בעל הדברות; טוש"ע או"ח תרסד ד.
  340. ↑ ע"ע הלכה ציון 133. רי"ץ גיאות הל' לולב עמ' קנג וס' המנהיג הל' סוכה (ד"ה ערבה) ועיטור הל' לולב ושבה"ל שם ורבנו מנוח לולב פ"ז ה"כ וארחות חיים לולב סי' לה, בשם רב האי; ראבי"ה סי' תרעא; רא"ש סוכה פ"ד סי' א, בשם תשוה"ג; מ"מ לולב שם.
  341. ↑ ר"ן שם. ועי' ברכ"י או"ח שם אות א, בטעם שלא הזכיר הטעם שבציון 340.
  342. ↑ ראשונים הנ"ל בשם רב האי, הובא בטור או"ח תרסד ורמ"א שם ד; שבה"ל שם בשם בעל הדברות: ולחומרא וכו'.
  343. ↑ רי"ץ גיאות והמנהיג ורבנו מנוח וארחות חיים שם.
  344. ↑ שמות טו ב. עי' רש"י שבציון 352; רמ"א שם.
  345. ↑ שו"ת רמ"ע מפאנו סי' כה ענין רביעי. ועי"ש, שהעידו תלמידי הר"י ן' שרגא, שהיה נוטל קלח אחד של ערבה ובו י"ז בדים (הובאו דבריו בכנה"ג הגה"ט או"ח שם אות ג ובאר היטב או"ח שם ס"ק ה ועולת שבת או"ח שם ס"ב), ועי' שו"ת רמ"ע מפאנו שם, בטעמו.
  346. ↑ עי' מהרי"ל (מנהגים) סדר תפילות חג הסוכות אות ה, שנהג כן; משנ"ב או"ח שם ס"ק טז.
  347. ↑ שעה"צ שם ס"ק יא.
  348. ↑ באר היטב שם, בשם האר"י.
  349. ↑ ע"ע הושענות. הגהות מנהגים (טירנא) אות ריז, בשם מהר"ש, הובא בב"ח או"ח שם אות ו; לבוש או"ח שם ס"ו.
  350. ↑ רמ"ע מפאנו שם.
  351. ↑ רש"י סוכה מד ב ד"ה עלה אחד הב'; ערל"נ סוכה מה א ומנ"ח מצוה שכד אות ה בד' הרמב"ם שם, שלא הזכיר שיעור אורכה, ועי' כפו"ת סוכה מה א, שתמה בזה. ועי' רש"י שם, שכ"כ בפי' דברי רב ששת שבציון 335: אפילו עלה אחד ובד אחד, וצ"ב בדברי רב נחמן שבציון 325, אם חולק בזה. ועי' ר"ן סוכה שם (כב א), שלא הזכיר דברי רש"י, ועי' שפ"א סוכה שם, שצידד שגר' אחרת בדברי רש"י היתה לפניו.
  352. ↑ רש"י שם.
  353. ↑ ע"ע ערבה (א). ר"ן שם, שלא מצינו שהקלו בה בזה, ועי' ציון 358; רשימות שיעורים סוכה שם בד' הרמב"ם שם, שמסתימת לשונו משמע ששיעורה כשיעור ערבה שבלולב; שו"ע או"ח תרסד ד. ועי' אליה זוטא או"ח שם ס"ק ד, שכ"מ בד"מ ורמ"א שבציון 358, שכל שפוסל בערבה שבלולב פוסל בערבה זו.
  354. ↑ לבוש או"ח שם ס"ד. ועי' בכור"י או"ח שם ס"ק יג, שמי שאין בידו ערבה כשיעור מוטב שיטול פחות מכשיעור, שיוצא עכ"פ לדעה זו.
  355. ↑ אליה זוטא שם בד' הר"ן שם ובד' שו"ע וד"מ ורמ"א הנ"ל. ועי' בכור"י שם, שכן הלכה, ועי' ציון 354.
  356. ↑ ע"ע נטילת לולב וע' ערבה (א).
  357. ↑ ע"ע הנ"ל. מג"א תרסד ס"ק ה ופמ"ג א"א ומחצה"ש שם, שלמצות ערבה כשר אפילו עלה אחד בבד אחד, עי' ציון 339.
  358. ↑ שבה"ל סי' שסט; תניא סי' פו; ד"מ או"ח תרסד אות ג, שלא מצאנו שהקלו בה בזה; רמ"א או"ח שם ד. ועי' רמ"א שם במוסגר: מדברי ר"ן וכו', ועי' ר"ן שבציון 353, שלא אמר כן אלא באורך הערבה, ולא בשאר פסולים. ועי' רשימות שיעורים שבציון 364.
  359. ↑ ע"ע הנ"ל. פמ"ג או"ח שם א"א ס"ק ה; משנ"ב או"ח שם ס"ק יח.
  360. ↑ ע"ע ערבה, שכשרה לנטילת לולב, ועי' ציון 358, שפסולי ערבה שבמצות ערבה שווים לפסוליה שבנטילת לולב.
  361. ↑ משנ"ב או"ח תרסד ס"ק יח, ע"פ משנה סוכה מה א, שהיו מניחים מורביות הערבה בגיגיות של זהב שלא יכמושו.
  362. ↑ ע"ע לכם ציון 10 וע' נטילת לולב.
  363. ↑ עי' ציון 6.
  364. ↑ תוס' שלהלן. ועי' רשימות שיעורים סוכה לד א, שצידד שלדעה זו מצות ערבה היא מצוה בפנ"ע, עי' ציון 6, ולא שייכים בה הפסולים בנטילת לולב, וצ"ב בדבריו, אם כ"ה אף בפסולים שבגוף הערבה כגון יבשה וכו', עי' ציון 358.
  365. ↑ ויקרא כג מ. עי' ציון 16.
  366. ↑ עי' ויקרא שם.
  367. ↑ עי' ערכים הנ"ל. תוס' סוכה מג ב ד"ה והביאו; תורא"ש שם. וע"ע לכם ציון 20 ואילך. ועי' רשימות שיעורים שם, שצידד שלדעה זו מצות ערבה היא המשך ממצות נטילת לולב, עי' ציון 16, ולפ"ז מסתבר שכל הפסולים שבזו שייכים בזו,
  368. ↑ זקן אהרן (וואלקין) ח"א סי' ל. ועי' מועדים וזמנים ח"א סי' צא, שכן המנהג.
  369. ↑ שבט הלוי ח"ב סי' נח; הליכות שלמה לסוכות פי"ב ס"ו. ועי' מועדים וזמנים שם, שצידד כן, ועי"ש, ראיה לזה ממה שהוקצתה למצוה כל היום, עי' ציון 377, ומשמע שראויה למצוה אף לאחר החבטה.
  370. ↑ שבט הלוי שם. ועי' מועדים וזמנים שם, שאין להקל בזה.
  371. ↑ ברכ"י או"ח תרסד אות ד, בשם רמ"ע בכ"י; רש"ש סוכה מד ב בד' רש"י שבציון 268; בא"ח שנה ראשונה וזאת הברכה אות ז.
  372. ↑ ע"ע חציצה ציון 646, מח' אמוראים, ועי"ש ציון 647, שהלכה שאינו חוצץ. מג"א או"ח שם ס"ק ד; א"ר או"ח שם ס"ק יז; ערוה"ש שם. ועי' בכור"י או"ח שם ס"ק יא, שצידד שלדעה זו נאה יותר לאוגדה במין אחר. ועי' מג"א שם ס"ק ז, שמשמע שאין חשש חציצה אף בשלא לנאותו, ועי' פמ"ג א"א ס"ק ז, שהניח בצ"ע, ועי' מחצה"ש שם ס"ק ד, שמה שכתב לנאותו, היינו לסברת יש מקפידים שלהלן.
  373. ↑ מג"א שם, בשם יש מקפידים.
  374. ↑ עי' ציון 339.
  375. ↑ פמ"ג א"א שם. ועי"ש, שלכן טוב לאגוד בענפי ערבה. ועי' בכור"י שם, שהכריע לאגוד בלולב ולהניח מקום בית יד בלא אגד כדי שיוכל לאחוז בו.
  376. ↑ עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו מאמר חקור דין ח"ב פכ"ד; מ"א או"ח שם ס"ק ח, בשם י"מ; ברכ"י שם בשם רמ"ז, הובא במשנ"ב או"ח שם ס"ק יז; ערוה"ש או"ח שם ס"ג. ועי' ברכ"י ומשנ"ב שם, שכן מנהגנו.
  377. ↑ ע"ע הנ"ל. יראים סי' תכב, הובא בהג' מיימוניות לולב פ"ז הכ"ו אות א; מרדכי סוכה רמז תשעב; שו"ע או"ח תרסד ט.
  378. ↑ מג"א או"ח שם ס"ק ט; עי' באר היטב או"ח שם ס"ק ח.
  379. ↑ עי' ציון 195 ואילך. ועי"ש, שי"ח.
  380. ↑ א"ר או"ח שם ס"ק כב; משנ"ב שם ס"ק ל.
  381. ↑ ציון 372 ואילך, מח' ראשונים.
  382. ↑ לבוש או"ח שם ס"ח; ברכ"י או"ח תרסד ס"ק ה, בשם סדר היום, הובא בבכור"י או"ח שם ס"ק כב ומשנ"ב שם ס"ק כח; חי"א ח"ב כלל קנג ס"ג; ערוה"ש או"ח שם ס"ח. ועי' סדר היום הנהגת מוצאי יו"ט של סוכות, שלא הזכיר אלא לולב ומיניו.
  383. ↑ לבוש שם.
  384. ↑ ע"ע תשמישי מצוה. ועי"ש, שאין מועיל בזה תנאי.
  385. ↑ ס' תניא סי' פו, הובא בא"ר או"ח תרסד ס"ק יג.
  386. ↑ עי' מהרש"ם ח"ד סי' נז. ועי' מלבושי יו"ט ללבוש או"ח שם ס"ק א: ואחר כך זורקין אותו על הזיזין שבביהכ"נ, ועי"ש, בטעמו. ועי' מועדים וזמנים ח"ב סי' קלא הערה ד, שבפשוטו טעם המנהג כדי שלא לפסוע עליהן ולנהוג בהם מנהג בזיון, עי' ציון 382 ואילך, ועי"ש, שצידד לומר טעם אחר, שארוה"ק במקום מזבח, ובא לרמז על זקיפת הערבה שבמקדש בצד המזבח.
  387. ↑ ע"ע לב בית דין מתנה: בשאר ענינים. מהרש"ם שם. ועי' מועדים וזמנים שם, שלטעמו שבציון 386, שהוא רמז לזקיפה בצד המזבח, אין בזה משום שימוש בקדושתו.
  388. ↑ עי' טור או"ח תרסד במוסגר; ד"מ או"ח שם אות ב, בשם מהרי"ל, ואינו לפנינו. וצ"ב, שהרי אסור ליהנות בה אחר נטילה באותו יום, עי' ציון 377.
  389. ↑ עי' ברכות לט ב ושבת קיז ב. עי' להלן.
  390. ↑ הג' מיימוניות לולב פ"ז הכ"ו אות א, בשם ריב"ק, הובא בהג"א סוכה פ"ד סי' א.
  391. ↑ הג' מיימוניות שם; שו"ת מהרש"ל סי' פז; חק יעקב סי' תמה ס"ק ג. וע"ע בעור חמץ ציון 62.
  392. ↑ מהר"י ווייל סי' קצא; מהרי"ל הל' חג הסוכות סי' ט, והל' המצות סי' כב; ד"מ או"ח תרסד אות ו; לבוש או"ח שם ס"ט. ועי' ד"מ שם, שציין שכ"ה בהג"א מגילה פ"ד, ואינו לפנינו. ועי' בכור"י או"ח שם ס"ק כב, שכן נהגו.
  393. ↑ ערוה"ש או"ח שם ס"ט, שכן נוהגים במקומו.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:ערבה_(המצוה)&oldid=139786"