אנציקלופדיה תלמודית:פנויה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - אשה* שאיננה אשת-איש*, לענין איסור ביאה* עליה.

שמה ומהותה

בלשון חכמים[1], אשה* שאיננה אשת-איש* נקראת פנויה[2], ובלשון רבים: פנויות[3].

בפירוש השם כתבו אחרונים, שהוא כמו: מקום פנוי[4], ולמי שאין לו אישה נקרא פנוי[5], שהוא פנוי מאישה[6], והנקבה, פנויה[7], שהיא פנויה מאיש[8].

יש שהפנויה נקראת בלשון חכמים: מופנה[9].

בערך דלהלן יבואר איסור ביאה* על פנויה*. על פנויה שנתעברה, אם אומרת שהולד מפלוני והוא מודה לה, אם הוא בחזקת בנו ודאי, ע"ע אב (א)[10]. על הכלל שאין-אדם-עושה-בעילתו-בעילת-זנות*, אם הוא אף בפנויה, ואם נבעלה בפני עדים צריכה גט*, ע"ע אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות: בבעילת פנויה. על פנויה שנסתרה אם איש אחד ושאלוה מה טיבו של איש זה, והשיבה אדם כשר לכהונה הוא, אם נאמנת, ע"ע אין אפורטופוס לעריות[11]. על האיסור למשכן[12] אלמנה*, אם הוא אף בפנויה, ע"ע אלמנה[13]. על הסוברים - וכן הלכה[14] - שפנויה שנסתרה עם איש אחד ושאלוה מה טיבו של איש זה, והשיבה אדם כשר לכהונה הוא, נאמנת[15], אם אף הבת כשרה לכהונה, ע"ע אם (א)[16]. על הפנויה שזינתה, והיא אומרת בן זה בן פלוני הוא ואנחנו מכירים בפלוני שהוא ממזר*, שאינה נאמנת לעשות הולד ממזר ודאי, ואינו אלא ספק ממזר, ע"ע הנ"ל[17]. על ההיתר להסתכל בפני הפנויה ולבודקה, כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה, ע"ע גלוי עריות[18]. ושם[19], אם ראוי לעשות כן. על המסתכל בפנויה דרך זנות, שעובר על איסור מדברי-קבלה*, ע"ע הנ"ל[20] וע' הרהור עברה[21]. על הפנויה שנבעלה, אם נאמנת לומר שבועלה כשר לכהונה, ע"ע יוחסין[22]. על האישה שאמרה אשת-איש* אני וחזרה ואמרה פנויה אני, שלמרות שאסרה עצמה מדין שויה-אנפשיה-חתיכה-דאסורא*, אם נתנה אמתלא* לדבריה נאמנת, ע"ע אמתלא[23]. פנוי הבא על הפנויה ונתן לה אתנן בשכרה, אם הוא אסור לקרבן ולמקדש מדין אתנן-זונה*, ע"ע[24]. על התנאים הסוברים - וכן הלכה[25] - שבית-הסתרים*, שצריך להיות ראוי לביאת מים[26], יש חילוק בשיער הנסבך בו לענין חציצה* בין נשואה לפנויה, ע"ע בית הסתרים[27]. על פנויה המפקירה עצמה לכל, שיש מהתנאים סוברים שהיא זונה* האסורה לכהן, ע"ע זונה[28], ושם[29], שאין הלכה כדבריהם. על איסור יחוד* עם הפנויה, ע"ע יחוד[30]. על הבא על הפנויה וילדה, אם חייב לזון את הולד, ע"ע מזונות הבנים[31]. על האישה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני, שאסרה עצמה מדין שויה-אנפשיה-חתיכה-דאסורא*, ע"ע.

איסור ביאה עליה

בתורת כהנים שנינו בפירוש הכתוב: אל תחלל את בתך להזנותה[32], דהיינו המוסר לחבירו בתו פנויה שלא לשם אישות[33] - דהיינו קדושין*[34] - וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות[35]. וכן שנינו בתוספתא, שלדעת ר' אלעזר - ור' אליעזר בן יעקב[36] - כתוב זה מתפרש בפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות, וזהו שנאמר שם: ומלאה הארץ זִמה[37], והוא לומד בגזרה-שוה* "זִמה" "זִמה" שענוש לפני המקום כבא על אשה-ובתה*[38], נאמר כאן "זִמה" ונאמר להלן: ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זִמה היא[39]. ובטעם האיסור אמר ר' אליעזר בן יעקב, מתוך שבא על נשים הרבה ואין ידוע על אי זו מהן בא, והיא שקיבלה מאנשים הרבה ואין ידוע מאי זה מהן קיבלה, נמצא זה איש נושא את בתו וזה נושא את אחותו, נמצא כל העולם מתמזרים, לכך נאמר: ומלאה הארץ זִמה[40]. וכן שנינו בספרי - לגורסים כן[41] - לא תהיה קדשה[42], זו אזהרה למופנה - דהיינו פנויה[43], שלא תזנה[44] - שנאמר: לא היתה בזה קדשה[45], ופירשו ראשונים, שכפי ש"קדשה" האמורה שם היא פנויה, שהרי תמר פנויה היתה, כך "קדשה" האמורה כאן היא הפנויה[46]. וכתבו ראשונים שזה שנאמר בתורה אל תחלל את בתך להזנותה[47], שלא יאמר האב הואיל ולא חייבה תורה מפתה* ואונס* אלא שיתן ממון לאב[48] הריני שוכר בתי הבתולה לזה לבוא עליה בכל ממון שארצה, או אניח זה לבוא עליה בחינם, שיש לאדם למחול וליתן ממונו לכל מי שירצה, לכך נאמר: אל תחלל את בתך להזנותה[49], שזה שחייבה תורה לאונס ולמפתה ממון, לא מלקות*[50] - כדין הבועל פנויה, לסוברים כן[51] - בשאירע הדבר מקרה שלא מדעת אביה ולא הכינה עצמה לכך, שדבר זה אינו הווה תמיד ואינו מצוי, אבל אם הניח זה בתו הבתולה מוכנת לכל מי שיבוא עליה גורם שתמלא הארץ זימה ונמצא האב נושא בתו והאח נושא אחותו שאם תתעבר ותלד לא יודע בן מי הוא[52].

להלכה נחלקו ראשונים:

א) יש הפוסקים שפנויה הנבעלת לפנוי, הרי היא קדשה[53], שנאמר: לא תהיה קדשה מבנות ישראל[54], ונכפל באומרו: לא תחלל את בתך להזנותה[55], היינו שהזהירנו שלא לבוא על אישה בלא כתובה* ובלא קדושין*[56], שכן שנינו בתורת כהנים[57] וכן אמר ר' אלעזר[58]. ופשוטו של מקרא: לא תהיה קדשה מבנות ישראל[59], זו אישה זונה פנויה מנאפת[60], הנבעלת לשום זנות, בלא קידושין, כמו הקדשה שנכתב בענין יהודה ותמר[61].

ב) ויש מהראשונים הפוסקים שאין מניעה - מן התורה[62] - לפנוי לבוא על פנויה[63] באקראי[64], ואין האיסור אלא מדברי-סופרים*[65], ומהם שכתבו שהיא בכלל גזירת דוד המלך ובית דינו, שגזרו בעשה שגזרו איסור על יחוד* עם הפנויה[66]. ואין לומר שיש מניעה בתורה לבוא על אישה ללא כתובה וקידושין[67], שהכתובה אינה מן התורה כלל - לסוברים כן[68] - והקדושין* מצוה וקנין באישה[69], ולדעתם אין האיסור מן התורה אמור בפנוי הבא על הפנויה, אלא בעומדת בקובה של זונות[70], המופקרת לכל אדם[71], שהקדשה היא העומדת על הדרך מזומנת לזנות מאיסורי הביאות ומכל אדם רחוקים וקרובים[72], שכן שנינו בספרי - לגורסים כן[73] - לא תהיה קדשה[74], אזהרה למזנה, כענין שנאמר: לא היתה בזה קדשה[75], ופירשו ראשונים שהיא המופקרת לכל, שכן נאמר שם: הקדשה היא בעינים על הדרך[76]. ויש שכתבו שאף לגורסים בספרי: אזהרה למופנה[77], הפירוש כן, ובא ללמד על איסור על המוכנת ומזומנת לכל הבא עליה, ופירוש המילה "מופנה", שהמילים "מבנות ישראל"[78] מופנות לענין גזרה-שוה*[79], שאם לא היה כתוב אלא "לא תהיה קדשה", הייתי אומר שלא בא להזהיר אלא לאבי הנערה שלא יעשנה קדשה, וכפי שכתוב בפרשת קדושים: אל תחלל את בתך להזנותה[80], אבל היא עצמה אינה עומדת בלאו, משום כך יותר "מבנות ישראל" לומר שאדרבא הלאו הוא על בנות ישראל[81], והן הלוקות על לאו זה - לסוברים כן[82] - אבל אביהם, אף על פי שהם המפתים ומכניסים אותם לזה, ועברו על "לא תחלל", מכל מקום אין לוקים, לפי שאין עושים מעשה[83]. או שהאיסור האמור בתורה של לא יהיה קדש ולא תהיה קדשה[84], אמור לענין ביאת עבד ושפחה[85]. ואותה שאמר ר' אלעזר בתוספתא שהכתוב אל תחלל את בתך להזנותה[86] מתפרש בפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות[87], היינו לשיטתו של ר' אלעזר שזונה* האמורה לענין איסורה לכהונה[88], היינו אפילו פנויה שבא עליה פנוי[89], וכבר אמרו בתלמוד שאין הלכה כדבריו[90]. ואותה ששנינו בתורת כהנים שאל תחלל את בתך להזנותה[91], היינו המוסר לחבירו בתו פנויה שלא לשם אישות[92] וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות[93], הדברים אמורים לשיטת ר' אלעזר[94]. או שאין הכוונה למוסר שלא לשם קידושין, אלא למי שאי אפשר להיות אישות ביניהם[95], דהיינו למוסר בתו למי שאין לו אישות, שזה נקרא זנות לדעת חכמים[96], שאסור לו למוסרה למי שאין לו בה אישות, כי תבעל למי שהיא ערוה עליו[97]. או שאין הכוונה אלא למייחדת עצמה לזנות לכל הבא[98].

ג) ויש מהראשונים הפוסקים שפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות, אף על פי שאינו עובר על לאו, שכן אין הלכה כר' אלעזר[99] ואין הלאו של לא תהיה קדשה[100] אמור בפנוי הבא על הפנויה[101], מכל מקום עובר על עשה, שהתורה אמרה: כי יקח איש אשה ובעלה[102] והיתה לו לאשה[103], שכשירצה לבוא עליה יהיה באישות[104].

על פלגש*, שיש הסוברים שהיא המיוחדת לאדם אחד לביאה* עליה, בלא כתובה* וקדושין*, שנחלקו ראשונים אם מותרת לכל אדם או למלך* בלבד, ע"ע פלגש.

הזמן המקום והאדם שנוהג

איסור ביאת פנוי על פנויה, נוהג בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות[105].

זמן החיוב

לסוברים שהבא על הפנויה עובר על לאו של לא תהיה קדשה[106], כתבו אחרונים שאינו עובר אלא על גמר ביאה*, שהרי טעם הלאו הוא כדי שלא יהא האב נושא את בתו ומלאה הארץ זימה[107], ואין אישה מתעברת בהעראה[108].

מלקות

לסוברים שהבא על הפנויה עובר על לאו של לא תהיה קדשה[109], לוקים על לאו זה[110], הבועל והנבעלת[111]. ולסוברים שהבא על הפנויה עובר על איסור מדברי-סופרים*[112], אינו לוקה[113] כשהוא באקראי[114], ומכל מקום לוקה מכת-מרדות*[115].

הערות שוליים

  1. ע"ע לשון תורה; לשון חכמים.
  2. עי' ספרי בהעלותך פיס' פח: והיא פנויה וכו' שהאישה נקנית בבעילה (ע"ע קדושין), ועי' רש"י רות ג יג; עי' ירו' שבת פי"ד ה"ד וע"ז פ"ב ה"ב: חד אמר אשת איש וחורנה אמר פנויה; עי' רות רבה פ"ז סי' ד: מה את פנויה או אשת איש; עי' בראשית רבתי עמ' 146: איני פנויה אשת איש אני; ועוד.
  3. עי' במדב"ר פ"ג סי' ו; עי' תנחומא (בובר) בראשית סי' לג; עי' רי"ו תא"ו נכ"ג ח"א (קצב ג).
  4. עי' ס' התשבי ע' פנה א'; עי' צמח דוד לר"ד בן יצחק מלות נכריות ע' פנה.
  5. ס' התשבי שם; צמח דוד שם.
  6. עי' ס' התשבי שם; עי' צמח דוד שם.
  7. ס' התשבי שם; צמח דוד שם.
  8. עי' ס' התשבי שם; עי' צמח דוד שם.
  9. עי' ספרי כי תצא פיס' רס, לגי' שבציון 45 (ועי' ציון 75, שי"ג בע"א), לפי רבינו הלל ומוהר"ס שבציון 43 (ועי' ציון 79, שי"מ בע"א); כ"מ ממדרש תנאים ומדה"ג שבציון 45, ולכאו' הניקוד מֻפְנָה. ועי' משנה יבמות כט א, ופהמ"ש שם ונמוק"י שם (ח א בדפי הרי"ף) והג' הגרי"פ לס' התשבי ע' פנה א, ע"פ משנה שם, שהפנוי (עי' ציון 5) נקרא אף מופנה (וכ"מ מרע"ב שם פ"ג מ"ה), ועי' משנה כ"י קאופמן שם, שנוקד מֻפְֿנֶה (וכ"נ ע"פ כללי הניקוד, וע"ע נקוד; נקודות), וכעי"ז במשנה כ"י פרמה שם: מוּפְֿנֵה.
  10. ציון 54 ואילך.
  11. ציון 5 ואילך.
  12. ע"ע משכון.
  13. ציון 132 ואילך.
  14. ע"ע אם (א) ציון 11 וע' יוחסין ציון 212.
  15. ע"ע אין אפוטרופוס לעריות ציון 5 וע' אם (א) ציון 10 וע' יוחסין ציון 200.
  16. ציון 10 ואילך.
  17. ציון 29.
  18. ציון 130.
  19. ציון הנ"ל ואילך.
  20. ציון 132.
  21. ציון 12. וע"ע לא תתורו ציון 89.
  22. ציון 188 ואילך.
  23. ציון 3.
  24. ציון 55 ואילך.
  25. ע"ע בית הסתרים ציון 51.
  26. ע"ע בית הסתרים ציון 43 ואילך.
  27. 49 ואילך.
  28. ציונים 11 ואילך, 29 ואילך. ושם, ציונים 8 ואילך, 14 ואילך, 20 ואילך, 28, שי"ח.
  29. ציון 43 ואילך.
  30. ציון 636 ואילך.
  31. ציון 70 ואילך.
  32. ויקרא יט כט.
  33. עי' תו"כ קדושים פ"ז; עי' ברייתא סנהדרין עז א; עי' רש"י ויקרא שם.
  34. רש"י שם; עי' רמב"ן שבציון 94. ועי' ציונים 95 ואילך, 98, שי"מ בע"א.
  35. תו"כ שם.
  36. עי' ציון 40.
  37. ויקרא שם.
  38. עי' תוספ' קדושין פ"א.
  39. ויקרא כ יד. ר' אלעזר בתוספ' שם.
  40. ויקרא יט כט. תוספ' שם.
  41. עי' ציון 45.
  42. דברים כג יח.
  43. רבינו הלל לספרי כי תצא פיס' רס; חס"ד שם, בשמו ובשם מוהר"ס. ועי' חס"ד שם, שתמה, דמה ענין "מופנה" ל"פנויה". ועי' ציון 79, שי"מ בע"א. ועי' ציון 9.
  44. רבינו הלל שם; חס"ד שם, בשמו ובשם מוהר"ס.
  45. בראשית לח כא. ספרי שם, לגי' רבינו הלל שם וכ"י וטיקן שם, ובספרי שם, לגירסתנו וגי' כ"י אוקספורד וברלין, ליתא, ועי' ציון 75, שי"ג בע"א; מדרש תנאים דברים שם; מדה"ג פ' כי תצא (דברים שם).
  46. עי' רבינו הלל שם.
  47. ויקרא שם.
  48. ע"ע אונס (ב): חובתו בתשלומי קנס ועי' מפתה.
  49. ויקרא שם.
  50. ע"ע אונס (ב) ציון 25 ואילך וע' מפתה.
  51. עי' ציון שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת. ואילך.
  52. רמב"ם נערה בתולה פ"ב הי"ז; עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת שנה; עי' סמ"ג לאוין פה וחינוך מ' תקע, בשמו.
  53. ע"ע לא יהיה קדש; לא תהיה קדשה.
  54. דברים כג יג.
  55. ויקרא יט כט.
  56. ספה"מ לרמב"ם ל"ת שנה; עי' חינוך מ' תקע, בשמו. ועי' או"ש אישות פ"א ה"ד, ראיה לזה מסנהדרין נא א.
  57. עי' ציון 32 ואילך.
  58. עי' ציון 37 ואילך. עי' ספה"מ שם.
  59. דברים כג יח. עי' רשב"ם שבציון הבא; סמ"ג שם.
  60. רשב"ם שם.
  61. עי' בראשית לח כא. סמ"ג שם.
  62. עי' ראב"ד שבציונים 70, 113 ואילך; עי' תוס' חכמי אנגליה ויד רמ"ה סנהדרין כא ב, בפי' הגמ' שם, ועי' יד דוד שפי' הגמ' בע"א, שלא תסתור לד' הרמב"ם שבציון 53 ואילך; עי' רמב"ן בהשגות לספה"מ שורש ה ול"ת שנה ו-ויקרא יט כט; עי' שע"ת שבציון 65.
  63. עי' ראב"ד בהשגות אישות פ"א ה"ד ונערה בתולה פ"ב הי"ז; עי' יראה"ש סי' רצד; עי' תוס' חכמי אנגליה ויד רמ"ה שבציון הקודם; רמב"ן בהשגות לספה"מ שורש ה: לפנוי הבא על הפנויה; עי' רמב"ן שם ל"ת שנה; עי' רמב"ן ויקרא שם; עי' חינוך מ' תקע, בשמו; עי' שע"ת שבציון הבא.
  64. יראה"ש שם.
  65. עי' שע"ת לר"י ש"ג אות צה.
  66. ע"ע יחוד ציון 636 ואילך. עי' יראה"ש שם.
  67. עי' רמב"ן בהשגות לספה"מ ל"ת שנה; עי' חינוך שם, בשמו.
  68. ע"ע כתובה ציונים 18, 29 ואילך, 88 ואילך. ושם, ציונים 17, 19 ואילך, 81 ואילך, שי"ח.
  69. רמב"ן שם; עי' חינוך שם, בשמו.
  70. עי' ראב"ד בהשגות נערה בתולה פ"ב הי"ז.
  71. עי' ראב"ד אישות פ"א ה"ד, לפי מגיה במ"מ שם; עי' מ"מ שם, בשם קצת המפרשים.
  72. רמב"ן בהשגות לספה"מ שורש ה.
  73. עי' ציון 75.
  74. דברים כג יג.
  75. בראשית לח כא. ספרי כי תצא פיס' רס, לגי' ראב"ד בהשגות שם, ועי' ציון 45, שי"ג בע"א.
  76. בראשית שם. עי' ראב"ד בהשגות שם; עי' רמב"ן בהשגות שם.
  77. עי' ציון 45.
  78. דברים שם.
  79. ע"ע: מופנה ואינה מופנה. עי' חס"ד שם, ועי' ציון 43, שי"מ בע"א.
  80. ויקרא יט כט.
  81. חס"ד שם.
  82. עי' ציון שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת. ואילך.
  83. עי' חס"ד שם.
  84. עי' דברים כג יח.
  85. עי' יראה"ש סי' לד וסמ"ג לאוין פ, ע"פ אונקלוס שם. וע"ע לא יהיה קדש; לא תהיה קדשה ציון 16, שי"מ בע"א. ועי' רמב"ן בהשגות לספה"מ שם.
  86. ויקרא יט כט.
  87. עי' ציון 37 ואילך.
  88. ע"ע זונה.
  89. ע"ע הנ"ל ציון 29.
  90. עי' רב עמרם בגמ' שבע' הנ"ל ציון 43.
  91. ויקרא שם.
  92. עי' תו"כ וברייתא לעיל בציון 33.
  93. עי' תו"כ שבציון 35.
  94. עי' רמב"ן בהשגות לספה"מ שורש ה ו-ויקרא יט כט, בפי' הא'.
  95. עי' רמב"ן שם ושם, בפי' הב'.
  96. רמב"ן שם ושם, בפי' הב'; עי' חינוך שם, בשמו.
  97. עי' חינוך שם, בשם הרמב"ן.
  98. יראה"ש שם.
  99. ע"ע זונה ציון 43.
  100. דברים כג יח.
  101. עי' מ"מ אישות פ"א ה"ד.
  102. דברים כד א.
  103. מ"מ שם. וצ"ב, שאין כלל בכתוב שבציון הקודם ולא במקום אחר "והיתה לו לאשה", ונ' שהוא ט"ס, והלימוד הוא מכי יקח וגו' ובעלה.
  104. מ"מ שם: כשירצה.
  105. עי' חינוך מ' תקע.
  106. דברים כג יח. עי' ציונים 42 ואילך, 53 ואילך.
  107. עי' ציון 40.
  108. ס' המקנה קו"א סי' כו סכ"א; טעם המלך אסו"ב פי"ז בקונ' אאחע"א.
  109. דברים כג יח. עי' ציונים 42 ואילך, 53 ואילך.
  110. עי' רמב"ם בספה"מ ל"ת שנה ונערה בתולה פ"ב הי"ז; עי' בסמ"ג לאוין פה וחינוך מ' תקע, בשמו; עי' מדה"ג פ' כי תצא (דברים שם). ועי' רמב"ם סנהדרין פי"ט ה"ד אות קנו.
  111. עי' חינוך שם, בשם הרמב"ם (ועי' ציון הקודם); מדה"ג שם.
  112. עי' ציון 63 ואילך.
  113. עי' ראב"ד נערה בתולה פ"ב הי"ז.
  114. כ"מ מראב"ד אישות פ"א ה"ד; עי' שע"ת לר"י ש"ג אות צה.
  115. עי' שע"ת שם.