אנציקלופדיה תלמודית:פרהסיא

הגדרת הערך - עבירה הנעשית בפרסום, שדינה שונה לגבי כמה דינים מאם נעשית בצנעה.

עניינה ודינה

עניינו

עניין פרהסיא נזכר בדינים הקשורים לעוברי עבירה, בהם יש חילוק בין אם העבירה נעשית בפרסום לבין אם היא נעשית בצנעה*^[1], שהעבירה הנעשית בפרהסיא חמורה יותר משום שיש בה חילול השם, שהדבר מתפרסם ולמדים ממנו לחלל קדושת השם^[2]. לענין פרהסיא בשאר דינים, ע"ע צנעה.

בדין יהרג ואל יעבור

באנוס לעבור על דברי תורה, אמר רבי יוחנן שאם אונסים אותו לעבור עליהם בפרהסיא, אפילו במצוה קלה יהרג-ואל-יעבור*^[3]. וכן לדעת הסוברים שאפילו בעבודה זרה החמורה, אם אונסים אותו לעבור, יעבור ואל יהרג^[4], אם אונסים אותו לכך בפרהסיא, יהרג ואל יעבור, שנאמר ולא תחללו את שם קדשי^[5], שכן בפרהסיא יש חילול השם, וצריך לקדש את השם^[6].

בחילול וקידוש השם

המצוות האמורות בכתוב, ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל^[7], שהן מצות עשה לקדש את השם^[8] ולאו שלא לחלל שמו^[9], יש מן הראשונים סוברים שאין מצות אלו אמורות אלא בפרהסיא, כגון האנוס לעבור על דברי תורה בפרהסיא, שמצווה להיהרג ולא לעבור^[10], שאם נהרג קיים מצות קידוש השם, ואם עבר ולא נהרג, עבר על איסור חילול השם, אבל בצנעה, כגון באנוס לעבור על ג' עבירות חמורות, שמצווה להיהרג אפילו בצנעה^[11], אם נהרג אין בו מצות קידוש השם, ואם עבר ולא נהרג לא חילל השם^[12]. ויש מן האחרונים סוברים בדעת ראשונים, שאף שהלאו של חילול השם שייך אף בצנעה, העשה של קידוש השם אינו אלא בפרהסיא^[13]. על דעת הסוברים שאף מצות קידוש השם שייכת אף בצנעה, ע"ע קידוש השם.

צדקה של נכרים.

איסור קבלת צדקה מן הנכרים הוא בנוטל בפרהסיא^[14], שכן יש בו משום חילול השם^[15], שאומרים הגויים, כמה מגונה אומה זו שאינם מפרנסים ענייהם^[16]. ויש סוברים שאף בצנעה יש בו איסור, שאף בזה יש קצת חילול השם^[17], אלא שאין איסורו חמור כל כך כמו בפרהסיא^[18]. ויש שכתבו שהאיסור משום חילול השם, אינו אלא בפרהסיא^[19]. על האיסור האחר שיש בנטילה אפילו בצנעה, ע"ע צדקה.

בדין מחלל שבתות

המחלל שבתות, שאמרו בתלמוד שהוא כמומר* - לכל התורה, לסוברים כן^[20], או לדין ביטול רשות^[21] – אינו נחשב כן עד שיחלל את השבת בפרהסיא^[22]. ויש מן האחרונים שביארו מקור הדין, שדין מחלל שבת שהוא כעובד עבודה זרה, למדוהו מסמיכות פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה^[23], ומאחר שהמקושש חילל שבת בפרהסיא^[24], אין להשוות לעובד עבודה זרה אלא המחלל בפרהסיא^[25]. ויש ביארו טעם חומרת המחלל בפרהסיא, שהמחלל בצנעה אפשר שאף שהוא מחלל שבת מחמת תאוותו, אין בכוונתו לכפור בעדות שמעידה השבת על מעשה בראשית, אבל כשמחלל בפרהסיא בפני רבים, ועלול אחד מהרואים לחשוב שהוא כופר במעשה בראשית, נחשב מעשה החילול שעושה ככפירה, וכפי שהוא עלול להתפרש בעיני הרואים^[26]. ויש שביארו שהמחלל בצנעה אפשר שלא גמר בלבו את הכפירה המוכחת ממעשיו, אבל המעיז פניו לחלל בפני רבים, ודאי גמר בלבו לכפור כפי שנראה מתוך מעשיו^[27].

בדין בועל ארמית

בדין הבא על הגויה, שהלכה למשה מסיני שקנאים פוגעים בו^[28], אמרו שלא נאמרה הלכה זו אלא בבא עליה בפרהסיא^[29].

גדרה

גדרה: ביהרג ואל יעבור

בגדר פרהסיא, לגבי יהרג ואל יעבור^[30], אמרו בתלמוד שאין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם, וכולם ישראלים^[31], שנאמר, ונקדשתי בתוך בני ישראל^[32], ודרשו גזרה שווה תוך תוך, ממה שנאמר במרגלים, הבדלו מתוך העדה הזאת^[33], מה שם עשרה וכולם ישראלים, אף כאן עשרה וכולם ישראלים^[34]. ויש מן האחרונים סוברים שהוא עצמו אינו בכלל העשרה^[35], שלא חייבה תורה להיהרג אלא אם יתקדש השם בעשרה, וכשהוא נהרג נחסר אחד מן העשרה^[36]. ויש סוברים שאף הוא בכלל העשרה^[37], כיון שאם לא יהרג, יהיה חילול השם בפני עשרה^[38], או משום שקידוש השם נעשה עם מיתתו בעוד שהוא חי או גוסס^[39].

במחלל שבתות

פרהסיא שאמרו לגבי מחלל שבת שנדון כמומר^[40], כתבו ראשונים שאף זה אינו אלא במחלל בפני עשרה מישראל^[41], והוא עצמו בכלל העשרה^[42]. ויש שכתבו שלסוברים שכשיודעים עשרה מישראל הרי הוא כעושה בפניהם^[43], שהמחלל שבת בפני שני ישראלים כשרים, הרי זה פרהסיא, שהוא יודע שהעדים יעידו עליו שהוא מחלל שבת ועתיד הדבר להתפרסם^[44]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שאין צריך בפני עשרה, אלא כל שאינו מחלל בצנעה ועושה בפומבי ובפרסום, נחשב פרהסיא ודינו כמומר^[45].

מתבייש מאדם חשוב

המחלל שבת בפני רבים, אך בפני אדם חשוב מתבייש מלחללה, יש מן האחרונים הסוברים שאינו נחשב מחלל שבת בפרהסיא ואינו מומר^[46]. ויש סוברים שאף זה נחשב מחלל שבת בפרהסיא^[47].

בבועל ארמית

פרהסיא שאמרו לענין בועל ארמית^[48], כתבו ראשונים שהוא כשיבעול לעיני עשרה מישראל^[49]. הבועל עצמו, יש שכתבו שאינו מצטרף לעשרה^[50], מפני שהוא רשע^[51]. ויש שצדדו שמצטרף^[52].

בקבלת צדקה מן הנכרים

פרהסיא שאמרו באיסור קבלת צדקה מן הנכרים^[53], יש שכתבו שהוא בעשרה ישראלים, כמו בלאו של חילול השם^[54]. ויש שכתבו שאף בפחות מעשרה, שכל שרואים בני אדם שנוטל מן הנכרים, כבר יש בכך חילול השם^[55].

דין העשרה

העשרה שבפניהם חשוב פרהסיא, יש מן האחרונים סוברים שצריך שיהיו כשרים, אבל מומרים שאינם חשובים כישראלים, אינם מצטרפים לעשרה^[56]. ויש סוברים שאף מומרים מצטרפים^[57]. יש מן האחרונים סוברים שנשים - ועבדים^[58] - אינם מצטרפים לעשרה^[59], ויש סוברים שאף נשים ועבדים נחשבים לעשרה^[60]. גרים, יש סוברים שהם מצטרפים לעשרה^[61]. ויש שצדדו שאינם מצטרפים^[62]. קטנים, יש שכתבו שלסוברים שאין קטנים מצטרפים לדבר-שבקדושה*^[63], אינם מצטרפים לעשרה בקידוש ה'^[64]. ויש סוברים שמצטרפים^[65].

ידיעת עשרה

בפני עשרה מישראל שאמרו, יש מן הראשונים הסוברים שאין צריך שיראו העשרה את המעשה, אלא אף באופן שידוע המעשה לעשרה נחשב כנעשה בפרהסיא^[66], וכן במעשה שעתיד להיוודע להם^[67], ואפילו כשאין הדבר מוחלט שיוודע, כל שברוב הפעמים נודע הדבר והעושה אינו חושש מכך^[68]. ויש סוברים שצריך המעשה בפני עשרה מישראל^[69], אלא שבגילוי עריות אין צריך שתהיה הבעילה בפני עשרה, אלא אם נלקחה להיבעל בפני עשרה, הרי זה כאילו נבעלה בפניהם^[70]. או שבמקום שהדבר ברור ומפורסם לכל שבא עליה, הרי זה כמו שכולם עדים בדבר ונחשב פרהסיא^[71].

על דברים שאסרו חכמים מפני החשד או מראית העין, שיש דעות ואופנים מסוימים שאסרום חכמים רק בפרהסיא ולא בצנעה, ע"ע חשד; מראית העין: בחדרי חדרים^[72] וע' צנעה. על אבלות בשבת ובמועד, שנוהגת בפרהסיא ונחלקו בה אם נוהגת אף בצנעה, ע"ע אבלות: בשבת וברגל^[73] וע' דברים שבצנעה וע' צנעה. על מלאכת חול המועד, שפעמים שמותרת רק בצנעה ולא בפרהסיא, ע"ע חול המועד: בפרהסיא וע' צנעה. על משא ומתן בחולו של מועד שיש מחלקים בין בצנעה לפרהסיא, ע"ע חול המועד: במשא ומתן^[74] וע' צנעה. על לשון-הרע*, שכשהוא נאמר בפרהסיא, מכפרים עליו נגעים* והמעיל*, וכשנאמר בצנעה, מכפרת עליו הקטרת*, ע"ע לשון הרע^[75] וע' צנעה. על ההנהגה הראויה למלך ונשיא עם תלמידי חכמים, שיש בה חילוק בין פרהסיא לצנעה, ע"ע מלך וע' צנעה. על הנאה ממלאכה שעשה גוי בשבת בשביל ישראל, שיש חילוק בין עשאו בצנעה או בפרהסיא, ע"ע מעשה שבת. על ההולך ממקום שאין נוהג בו יום טוב שני, למקום שנוהג בו יום טוב שני, אם אסור במלאכה רק בפרהסיא או גם בצנעה, ע"ע יום טוב שני של גלויות^[76]. על תלמיד חכם שביזוהו או חרפוהו, אם צריך למחול, שיש חילוק בין צנעה לפרהסיא ע"ע כבוד חכמים^[77]. על תלמיד חכם שסרח, שאין מנדין אותו בפרהסיא, ע"ע נידוי וע' תלמיד חכם.

הערות שוליים