אנציקלופדיה תלמודית:פרוכת

הגדרת הערך - המחיצה שבין ההיכל לקודש הקדשים

מהותה וגדרה

מצוה מן התורה לעשות פרוכת ולתת אותה על עמודים תחת הקרסים^[1], שנאמר: ועשית פרכת וגו'^[2], ונאמר: ונתת אתה על ארבעה עמדי שטים וגו'^[3], ונאמר: ונתת את הפרכת תחת הקרסים וגו'^[4]. מוני המצוות לא מנו את עשיית הפרוכת כמצוה בפני עצמה^[5].

מהותה

הפרוכת משמשת כמחיצה^[6] המבדילה בין הקודש - היינו היכל*^[7] - לבין קדש-הקדשים*, כהבדלה בין המלך ובין העם^[8], שכבודו של מלך שלא תתערב רשותו עם רשות העם^[9], שנאמר: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים^[10]. ומן האחרונים שכתבו, שלכן קרויה פרוכת, לשון פריכה ושבירה, לפי ששובר ומפסיק רשות אחת ומתחיל רשות אחרת^[11]. יש מן האחרונים שכתבו, שנועדה הבדלה זו כדי שלא יראה דבר מן הכפורת* והכרובים שבקודש הקדשים^[12], שיש איסור בראייתם^[13]. ויש שכתבו, שנועדה כדי שלא יכנסו הכהנים ההדיוטות - שאסורים ליכנס אל קודש הקדשים^[14] - בשגגה לקודש הקדשים^[15]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שמלבד ההבדלה בין הקודש לקודש הקדשים שימשה הפרוכת למסך על הארון^[16], ומן האחרונים שכתבו, שזהו שאמר הכתוב: וסכות על הארון את הפרכת^[17], וכן נאמר: ויסך על ארון העדות^[18].

כיסוי הארון

הפרוכת שבמשכן, שימשה לכיסוי הארון בעת המסעות במדבר, שנאמר: והורדו את פרכת המסך וכסו בה את ארן העדת^[19]. ויש מן הראשונים שכתבו, שלכן נקראה: פרכת המסך^[20], שמסוככת על הארון^[21].

במשכן ובבתי המקדש

הפרוכות ששימשו במשכן ובבתי המקדש חלוקות זו מזו^[22]. במשכן, היתה פרוכת עשויה בד הנתונה לכל רוחב ההיכל^[23], וכן בבית המקדש השני היתה פרוכת עשויה בד לכל רוחב ההיכל^[24]. על מחלוקת התנאים במנין הפרוכות שבבית שני, עי' להלן^[25]. בבית המקדש הראשון, היה בנוי כותל בין ההיכל לקודש הקדשים^[26], ופרוכת היתה פרוסה כנגד הפתח שבאותו כותל^[27], וכן בבית המקדש שלעתיד לבוא יהיה כותל מבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים^[28], ויש סוברים שתהיה פרוסה פרוכת כנגד הפתח שבו^[29].

שמותיה

הפרוכת, יש שנקראת בכתוב: פרוכת המסך^[30], או: מסך^[31], לפי שמסוככת ומגנה על הארון בשעה שפרוסה לפניו^[32]. ויש מן האחרונים שכתבו, על שם שמגינה על קודש הקדשים שלא יבוא בו אבק מדריסת רגלי הכהנים שבהיכל^[33]. ויש שנקראת: פרכת הקדש^[34], היינו שמכסה את הארון שהוא הקדש^[35]. ויש שנקראת: פרכת העדת^[36], לפי שנתונה לפני הארון* שקרוי עדות^[37]. ויש מן האחרונים שכתבו, שנקראת כן על שם נר המערבי שבמנורה* הסמוכה לפרוכת^[38], שהיה דולק בנס כל היום - עד שמת שמעון הצדיק^[39] - והוא עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל^[40].

קדושת מקום הפרוכת

מקום הפרוכת, נחלקו תנאים וראשונים בדעתם בקדושתו: א) יש סוברים, שמקום הפרוכת הוא בכלל קדש-הקדשים*^[41], ולדעתם זהו שאמר הכתוב: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים^[42], היינו שמתחילת עובי הפרוכת ולפנים הוא קודש הקדשים ומחוץ לה הוא הקודש^[43]. וכן בדעת חכמים, שסוברים שהוצרכו לעשות בבית שני שתי פרוכות^[44], יש שכתבו, שמקום הפרוכת הוא בכלל קודש הקדשים, ולפיכך לא יכלו לעשות פרוכת אחת בעובי אמה, שלפי שנסתפקו במקום אמה-טרקסין* אם קדושתו כלפנים או כלחוץ^[45], הרי לצד הספק שהיא כלחוץ אין עובי הפרוכת בתוך קודש הקדשים^[46]. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר שלא היתה בבית שני אלא פרוכת אחת^[47], יש שכתבו, שמקום הפרוכת הוא בכלל קודש הקדשים, אלא שלדעתו מקום אמה טרקסין אין בו ספק שקדושתו כלפנים, ונמצא כל עובי הפרוכת בקודש הקדשים^[48]. ב) ויש סוברים, שמקום הפרוכת אינו בכלל קודש הקדשים^[49]. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר שלא היתה בבית שני אלא פרוכת אחת^[50], יש שכתבו, שאין הפרוכת בכלל קודש הקדשים, שלדעתו הכתוב: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים^[51], פירושו שמבדילה הפרוכת בין החלל שחוצה לה שהוא מן הקודש לחלל שלפנים ממנה שהוא מקודש הקדשים^[52], ואין מקום הפרוכת לא כלפנים ולא כלחוץ^[53], ולפיכך יכולים היו לעשות פרוכת אחת בעובי אמה, אף לצד הספק שמקום אמה טרקסין הוא כלחוץ^[54]. וכן בדעת חכמים, שסוברים שהוצרכו לעשות בבית שני שתי פרוכות^[55], יש שנראה מדבריהם, שאין הפרוכת בכלל קודש הקדשים^[56]. ולדעה זו מהם שכתבו, שלא עשו פרוכת אחת בעובי אמה מפני כובדה^[57].

העבודות הנעשות בה

הפרוכת, מזים עליה - כנגד בין הבדים^[58] - מדם קרבנות מסוימים^[59]: מדם חטאות-הפנימיות* - מלבד פר ושעיר של יום הכיפורים^[60] - מזים על הפרוכת שבע הזאות^[61], שנאמר בפר כהן משיח: והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש^[62], וכן בפר העלם דבר של צבור נאמר: והזה שבע פעמים לפני ה' את פני הפרכת^[63]. וכן שעירי עבודה זרה למדים בהיקש מפר העלם דבר, שנאמר בפר: ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת^[64], ודרשו: החטאת, אלו שעירי עבודה זרה^[65]. ומדם פר ושעיר של יום הכיפורים מזים על הפרוכת שמונה הזאות מכל אחד מהם אחת למעלה ושבע למטה^[66], שנאמר: וכן יעשה לאהל מועד^[67], כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל^[68]. על אופן ההזאה ופרטי דיניה, ע"ע הזאה א (לכפרה): בחטאות הנשרפות, ושם: יוהכ"פ בהיכל וע' עבודת יום הכיפורים.

במשכן

בד הפרוכת

הפרוכת שבמשכן, היתה עשויה מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, שנאמר: ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר^[69]. על מהותם וצבעם של חוטים אלו, ע"ע בגדי כהונה^[70] וע' משכן וע' תכלת. על חוטי התכלת שיש סוברים שהיו עבים מיתר החוטים, ע"ע משכן.

אריגתה

החוט שבו נארגת הפרוכת - שיש בה ארבעה מיני חוטים^[71] - כפול עשרים וארבעה^[72] - מלבד חוט זהב, לסוברים כן^[73] - שדבר שנאמר בו "שש" כל מין ומין שבו חוטו כפול ששה^[74]. והיתה נארגת על שבעים ושנים בתי נירים^[75], שבהם מניחים את חוטי השתי^[76].

חוט זהב

חוטי הפרוכת שבמשכן, נחלקו תנאים אם מוסיפים בהם חוט זהב: יש סוברים, שאין מוסיפים חוט זהב^[77]. ויש סוברים - לסוברים שביריעות המשכן מוסיפים לכל מין חוט זהב^[78] - שמוסיפים חוט זהב לכל מין ומין^[79].

אורכה

אורך הפרוכת שבמשכן, עשר אמות^[80], כמידת גובה המשכן^[81]. ובדעת הסוברים שראש הפרוכת היה כרוך על כלונס^[82], יש מן האחרונים שכתבו, שנתמעט מאורכה בכריכה ולא הגיעה עד לארץ^[83], ויש שכתבו, שאורך הפרוכת היה יתר על עשר אמות, והוסיפו על אורך הפרוכת להשלים מה שממעטת הכריכה^[84]. ויש מן הראשונים שכתב, שאורך הפרוכת היה ארבעים אמה, והיתה נפרסת עשר אמות לגובה העמודים, ועשר אמות לאורך גג קדש הקדשים מעל לארון, ועשר אמות לגובה קרשי המערב, ועשר אמות לאורך קודש הקדשים תחת הארון^[85], ולדעתם זהו שנאמר: וסכות על הארון^[86], וכן: ויסך על הארון^[87], היינו שהפרוכת פרוסה כגג לארון^[88].

רוחבה

רוחב הפרוכת שבמשכן, עשר אמות^[89], כמידת רוחב המשכן^[90]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים, שרוחב הפרוכת היה יותר מעשר אמות, שלדעתם היתה הפרוכת יוצאת ונכנסת בין העמודים, ומכסה אותם ברוחבם ובעוביים^[91].

עוביה

עוביה של הפרוכת שבמשכן היה טפח^[92].

הכרובים

הפרוכת, מצוירים בה "כרובים"^[93], שנאמר: יעשה אתה כרבים^[94]. יש מן הראשונים שכתבו, שהכרובים הם צורות של בריות^[95]. ויש מן הראשונים שכתבו, שהיו כצורת הכרובים שעל הכפורת*^[96]. ויש מן האחרונים שכתבו שהיו בצורת חיה ועוף^[97]. על מהות הכרובים, שיש סוברים שהיו בצורת חיה ועוף, ויש סוברים שהיו בצורת אדם, ע"ע משכן^[98]. על מנין צורות הכרובים, שיש סוברים שצורה אחת היתה מצוירת מכל צד, ויש סוברים שכמה צורות מצוירות מצד אחד, ע"ע משכן.

עשייתם

הכרובים היו עשויים מעשה חושב, שנאמר: מעשה חשב יעשה אתה כרבים^[99]. על מהות מעשה חושב, ע"ע משכן. ויש מן האחרונים שכתבו, שבעשיית הכרובים שבפרוכת - שלא ככרובים שביריעות - הכרח היה לחשוב מתחילה כיצד יעשה הציור באופן שלא תהיה הפרוכת נגמרת באמצעו, ולדעתם זהו שאמר הכתוב: מעשה חשב יעשה אתה כרבים^[100], הקדים מעשה חושב לכרובים^[101].

מקומם על הפרוכת

הכרובים שעל הפרוכת, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שהיה אורכן לרוחב המשכן^[102]. ומן האחרונים שכתבו, שהיו מצוירים כנגד מקום הכרובים שעל הארון, כדי שידעו היכן הוא מקום "בין הבדים" שבארון*, שכנגדו מזים על הפרוכת^[103].

מיתרים

הפרוכת שבמשכן, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם, אם היו בה מיתרים: יש סוברים, שהיו בה מיתרים כדי לקושרה^[104], ולדעתם זהו שנאמר בפרוכת: וכל עבדתו^[105]. מהם סוברים, שהיו מחוברים בשפתה התחתונה של הפרוכת^[106], ואף על פי שנתונה תחת היריעות ואין לחוש שתזוז על ידי הרוח, עשו לה קשירה לפי שהיא במקום נעילת דלתות במקדש שהוא דרך כבוד וצניעות^[107]. ומהם סוברים, שהיו מחוברים בשפתה העליונה ושימשו לקושרה לעמודים ולכרוך אותה על הכלונס, לסוברים כן^[108]. ויש סוברים, שלא היו בה מיתרים^[109].

עמודי הפרוכת

הפרוכת שבמשכן היתה תלויה על ארבעה עמודים עשויים מעצי שיטים ומצופים זהב, שנאמר: ונתתה אתה על ארבעה עמודי שטים מצפים זהב^[110]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בצורתם: יש סוברים, שהיו מרובעים כצורת קרשי המשכן^[111], ויש סוברים שהיו העמודים עגולים^[112].

עוביים

עובי העמודים ממערב למזרח היה אמה^[113]. ויש שצידדו, שהיה עוביים פחות מאמה^[114], כדי שלא ימעטו הרבה מן הקודש^[115]. ומהם שצידדו, שהיה חצי אמה^[116].

רוחבם

רוחב העמודים מצפון לדרום, נחלקו בו אחרונים: יש שכתבו - לסוברים שהעמודים עשויים כצורת הקרשים^[117] - שרוחבם היה שלושת רבעי אמה^[118], כרוחב חצי קרש^[119]. ויש סוברים, שרוחבם היה צר מאוד כדי שיהיה ניתן להכניס את הארון* - שהוכנס אל קדש הקדשים אחרי הקמת עמודי הפרוכת^[120] - בין העמודים^[121]. ויש סוברים שרוחבם היה אמה, כרוחב עמודי המסך^[122].

ציפוי הזהב

ציפוי הזהב שעל העמודים, יש מן הראשונים שכתבו, ששיעורו שני ככרות זהב לארבעת העמודים^[123]. על שיעור ככר, עי' ערכו^[124]. ויש חולקים^[125].

ראשי העמודים

ראשי העמודים, נחלקו אחרונים אם היו מצופים זהב: יש סוברים, שהיו מצופים זהב^[126]. ויש סוברים, שלא היו מצופים זהב בראשם, שלדעתם היו ראשי העמודים מכוסים בפרוכת^[127], ולפיכך לא הוצרכו לציפוי^[128].

רגלי העמודים

רגלי העמודים הנתונות באדנים^[129], נחלקו ראשונים ואחרונים בצורתם: יש שכתבו - לסוברים שהיו העמודים עגולים^[130] - שהעמודים עצמם נכנסים לתוך האדן ואינם צריכים "ידות" כקרשי המשכן^[131]. ויש שנראה מדבריהם, שהיתה חרוצה בתחתיתם כעין יד, באופן שלא יהיו האדנים בולטים חוץ לעמודים^[132], כדי לא תהיה הפרוכת נוטה באלכסון ולא תגיע לארץ^[133], שמא יביטו הכהנים בקדש הקדשים מן החרך שתחת הפרוכת^[134]. ויש שכתבו, שרגלי העמודים היו חדים בתחתיתם כדי להכנס באדנים^[135].

ווי העמודים

העמודים, היו קבועים בהם - בראשם^[136], בצד שכלפי הפרוכת^[137] - ווים ‏של זהב שראשם כפוף כלפי מעלה^[138], כעין אות ו* הפוכה^[139], שעל ידיהם היו תולים את הפרוכת^[140], שנאמר: וויהם זהב^[141]. ויש מן האחרונים שכתבו, שהווים היו עשויים כסף, ומה שנאמר בהם שהיו מזהב הוא לפי שראשיהם היו מצופים בזהב^[142].

כדרך גדילתם

העמודים היו עומדים כדרך גדילתם מן הקרקע^[143], היינו העליון למעלה והתחתון למטה^[144].

האדנים

עמודי הפרוכת היו נתונים בתוך אדני כסף, שנאמר: על ארבעה אדני כסף^[145], שנוצקו ממטבעות מחצית השקל אותן תרמו בני ישראל^[146], שנאמר: וכסף פקודי העדה מאת ככר וכו' בקע לגלגלת מחצית השקל וכו' לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת^[147]. ובטעם שלא נעשו האדנים מזהב או מנחושת, יש מן האחרונים שכתבו, שהכסף חזק יותר מן הזהב, ומפני כבוד המקום שהיה סמוך לקדש-הקדשים* לא נעשו מנחושת^[148].

צורתם

אדני העמודים, יש מן האחרונים שכתבו - לסוברים שהיו העמודים עשויים כצורת הקרשים^[149] - שהיו שווים בצורתם לאדני הקרשים^[150], אורכם אמה ורוחבם שלושת רבעי אמה^[151], ומונחים כנגד אדני הקרשים שבמערב אורכם לאורך המשכן ורוחבם לרוחב המשכן^[152]. ומן האחרונים שכתבו, שהאדנים היו חדים בתחתיתם ונעוצים בארץ^[153].

מקום העמודים ממזרח למערב

מקום עמודי הפרוכת ממזרח למערב, היה במרחק עשר אמות מקיר המשכן המערבי^[154], חוץ לקדש-הקדשים*^[155]. ויש מן הראשונים שמצדד, שהיו נתונים בתוך האמה העשירית מן הקיר המערבי^[156].

מקום עמודים מצפון לדרום

מקום העמודים מצפון לדרום, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, ‏ששני עמודים היו סמוכים לקיר המשכן הצפוני ושנים סמוכים לקיר הדרומי יחד בצפון ‏וביניהם חלל ‏פנוי^[157]. ב) ויש סוברים, ששני עמודים היו סמוכים לקירות המשכן האחד בצפון והשני בדרום ושני עמודים נתונים ביניהם באופן שהיו ארבעת העמודים מרוחקים זה מזה מרחק שווה^[158], ומהם שכתבו - לסוברים שרוחב העמוד שלושת רבעי אמה^[159] - שהיו רחוקים זה מזה שתי אמות ושליש אמה^[160]. ג) ויש סוברים,‏ ששני עמודים היו סמוכים לקירות המשכן בצפון ובדרום, ושני עמודים סמוכים להם האחד מרוחק מעט מן העמוד שבצפון והשני מרוחק מעט מן העמוד שבדרום, כדי שיהיה ניתן להכניס את הארון* - שהוכנס אל קדש הקדשים אחרי הקמת עמודי הפרוכת^[161] - בין העמודים האמצעיים^[162]. ד) ויש סוברים, ששני עמודים היו סמוכים לקירות המשכן בצפון ובדרום, ושני עמודים היו נתונים באמצע רוחב המשכן סמוכים זה לזה כקרש אחד, וביניהם לעמודים הקיצוניים שני חללים של שלוש אמות ומחצה כדי שיוכלו להכניס הארון^[163]. ה) ויש סוברים, שאחד העמודים שבצדי הפרוכת סמוך לקיר המשכן ובמרחק אמה ממנו נתון עמוד נוסף, והעמוד שבצדה השני של הפרוכת היה נתון במרחק אמה מן הקיר ושם היה הפתח דרכו נכנסים לקודש הקדשים, ובמרחק אמה ממנו נתון עמוד נוסף^[164], ונמצא שבין שני העמודים האמצעיים – לסוברים שרוחב העמודים אמה^[165] - היה מרחק של שלוש אמות^[166].

מקום הפרוכת

הפרוכת שבמשכן נתונה תחת הקרסים שביריעות המכסות את המשכן^[167], שנאמר: ונתתה את הפרכת תחת הקרסים^[168]. ונחלקו תנאים וראשונים ואחרונים בדעתם במקומה: א) יש סוברים, שפרוסה בשליש המשכן, ממנה ולפנים עשר אמות וממנה לחוץ עשרים אמות^[169], לסוברים שהעמודים נתונים באמה האחת עשרה מן המערב^[170], תלויה ממערב לעמודים^[171], ולסוברים שמקומם באמה העשירית מן המערב^[172], תלויה ממזרח לעמודים^[173]. לסוברים שלא כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך^[174], מה שנאמר: תחת הקרסים^[175], היינו שנתונה הפרוכת תחת קרסי הזהב המחברים את יריעות המשכן התחתונות, שאף הם נתונים לדעתם עשר אמות מן הקיר המערבי^[176]. ולסוברים שכיסו יריעות המשכן את עמודי המסך^[177], יש מן הראשונים שכתבו, שמה שנאמר: תחת הקרסים^[178], היינו שהקצה המזרחי של העמודים - שעוביים אמה, לסוברים כן^[179] - נתון תחת קרסי הזהב שנתונים לדעתם אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי^[180], ונחשב הדבר שהפרוכת תלויה מתחת לקרסים^[181]. ויש מן האחרונים שכתבו, שמה שנאמר: תחת הקרסים^[182], היינו שנתונה הפרוכת תחת קרסי הנחושת המחברים את יריעות העיזים שהיו נתונים במרחק עשר אמות מהקיר המערבי^[183]. ב) ויש סוברים, שפרוסה הפרוכת במרחק אחת עשרה אמות מקיר המשכן המערבי ותלויה ממזרח לעמודים^[184], ולדעתם מה שנאמר: תחת הקרסים^[185], היינו תחת קרסי הזהב של יריעות המשכן הרחוקים כשיעור זה מן הקיר המערבי, שלדעה זו כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך^[186]. ג) ויש סוברים, שפרוסה הפרוכת במרחק עשר אמות ומחצה מקיר המשכן המערבי ותלויה ממזרח לעמודים^[187], ולדעתם מה שנאמר: תחת הקרסים^[188], היינו תחת קרסי הזהב של יריעות המשכן הנתונים אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי, שלדעתם כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך^[189], שלפי שהפרוכת והקרסים נתונים באותה אמה חשובה הפרוכת כנתונה תחתם^[190]. ד) ויש סוברים, שהיתה הפרוכת תלויה ממזרח לעמודים במרחק אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי ונכנסת בין העמודים לכסות את עוביים ונמשכת עד לצידם המערבי מרחק עשר אמות מהקיר המערבי - לסוברים שעובי העמודים אמה^[191] - ולדעתם מה שנאמר: תחת הקרסים^[192], היינו שחלקה המזרחי של הפרוכת נתון תחת קרסי הזהב של יריעות המשכן, הנתונים לדעה זו אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי, שלדעתם כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך^[193].

אופן תליית הפרוכת

הפרוכת שבמשכן, נחלקו ראשונים ואחרונים באופן תלייתה: א) יש סוברים, ‏שראש הפרוכת כרוך - על ידי מיתרים, לסוברים כן^[194] - על כלונס^[195], הנתון על גבי הווים^[196], ולדעתם היו כופלים את הפרוכת על גבי הכלונס בארבעה מקומות הקרויים "תוברים" והווים היו נתונים ביניהם^[197]. ומהם סוברים, שקצות הכלונס היו מונחים על הכתלים הדרומי והצפוני של המשכן^[198]. ב) ויש סוברים, שהפרוכת עצמה היתה תלויה בווי העמודים^[199]. מהם שכתבו, שהיתה תלויה על ידי לולאות הנקראות "תוברים"^[200], ומהם שכתבו, שהיתה תלויה על ידי טבעות כעין הקרסים שביריעות המשכן הנקראות "קורקסים"^[201].

כעין גג

ראש הפרוכת, נחלקו תנאים בצורתו: חכמים סוברים, שהפרוכת היתה כפופה מעט בראשה כעין גג^[202] ומסככת על הארון*^[203], ולדעתם זהו שאמר הכתוב: וסכת על הארן את הפרכת^[204], לשון סכך^[205]. ור' יאשיה ורבי סוברים, שלא היתה הפרוכת כפופה בראשה^[206], שלדעתם הלשון "וסכת" משמעו מחיצה^[207].

בבית המקדש הראשון

בבית המקדש הראשון, היה כותל בעובי אמה מבדיל בין ההיכל* לקדש-הקדשים* - במקום הפרוכת שבמשכן^[208] - ונקרא בלשון חכמים אמה-טרקסין*^[209]. על כותל זה ושמותיו, ע"ע אמה טרקסין^[210]. על מקומו של כותל זה, שיש סוברים שאינו בכלל מידות ההיכל ולא בכלל מידות קודש הקדשים, והיה צדו המערבי רחוק עשרים אמה מן המערב וצדו המזרחי רחוק ארבעים אמה מן המזרח, ויש סוברים שנסתפקו חכמים אם היה כותל זה מכלל מידות ההיכל והיה רחוק עשרים אמה מן המערב ושלושים ותשע אמות ממזרח, או שהיה בכלל מידות קודש הקדשים והיה רחוק תשע עשרה אמות ממערב וארבעים אמות ממזרח, ע"ע הנ"ל^[211]. באמצעו של הכותל^[212], כנגד הארון* שבקודש הקדשים^[213], היה פתח ובו דלתות עץ - זית^[214] - מצופות זהב^[215], שנאמר: ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן^[216], וכן נאמר: ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים וכו' זהב^[217], היינו שהיו עשויות עץ ומצופות זהב^[218]. נוסף לדלתות, היתה פרוסה פרוכת כנגד הפתח^[219], שנאמר: ויעש את הפרכת^[220]. פרוכת זו, היו ראשי בדי הארון* דוחקים ובולטים ויוצאים בה ונראים כשני דדי אשה^[221], שבולטים תחת חלוקה^[222], וזהו שנאמר: צרור המר דודי לי בין שדי ילין^[223]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים, שפרוכת אחת היתה שם^[224], מהם שכתבו, שהיתה פרוסה על הדלתות מבחוץ^[225], ומהם שכתבו שהיתה פרוסה מבפנים^[226], ומהם שכתבו שעובי הפרוכת היה אמה כעובי הכותל^[227]. ויש סוברים, ששתי פרוכות היו פרוסות משני צידי הפתח^[228].

גדרה

הפרוכת שבאמה טרקסין, כתבו ראשונים, שלא שימשה אלא לצניעות, שלשם מחיצה להבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים שימש כותל אמה טרקסין^[229]. ולדעה זו, כתבו אחרונים, שאין לפרוכת זו דין פרוכת גמורה^[230]. ויש מן הראשונים שכתבו, ששימשה למחיצה, שלפי שדלתות הפתח לא היו נסגרות לעולם מפני בדי הארון* שהיו דוחקים ויוצאים^[231], הוצרך שלמה לעשות פרוכת לשם מחיצה^[232].

דינה לעניין עבודות הנעשות בפרוכת

הפרוכת שבאמה טרקסין, יש מן האחרונים שכתבו, שעליה נעשית ההזאה מדם חטאות הפנימיות ומדם פר ושעיר של יום הכיפורים שנעשות על הפרוכת^[233].

בד הפרוכת

הפרוכת שבבית ראשון היתה עשויה מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני ושש כפרוכת שבמשכן^[234], שנאמר: ויעש את הפרכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ^[235], "כרמיל" היינו תולעת שני^[236], ו"בוץ" היינו שש^[237].

הכרובים

הפרוכת שבבית ראשון, היו מצוירים עליה כרובים כפרוכת שבמשכן, שנאמר: ויעש את הפרכת וכו' ויעל עליו כרובים^[238]. ויש מן האחרונים שכתבו, שציורים אלו נעשו - שלא ככרובים שבפרוכת שבמשכן שהיו מעשה חושב^[239] - מעשה רוקם^[240].

בבית המקדש השני

בבית המקדש השני, הבדילה פרוכת בין ההיכל* לקדש-הקדשים*^[241], אורכה ארבעים אמה ורוחבה עשרים אמה^[242], כמידת פתח קדש-הקדשים*^[243]. על עוביה של הפרוכת, עי' להלן. בטעם שלא בנו כותל בבית שני כשם שבנו בבית ראשון, ע"ע אמה טרקסין^[244]. ונחלקו תנאים וראשונים בדעתם: א) חכמים סוברים - וכן הלכה^[245] - ששתי פרוכות - פרוסות מצפון לדרום זו לפנים מזו^[246] - היו מבדילות בין ההיכל לקדש הקדשים^[247], וביניהן רווח אמה^[248], כנגד עובי הכותל שהיה בבית המקדש הראשון^[249]. וכן בדעת ר' יהודה, שסובר שהכהן הגדול היה מהלך לקודש הקדשים ביום הכיפורים בין מזבח הזהב למנורה^[250], כתבו ראשונים, ששתי פרוכות הבדילו בין ההיכל לקודש הקדשים, שלדעה זו היתה הפרוכת החיצונה פרופה מדרום - לסוברים כן^[251] - ולכן מהלך הכהן בצד זה של ההיכל שם נתונה המנורה^[252]. וכן בדעת ר' עקיבא, שסובר שמתן דמים שעל קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית דרומית^[253], יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו שם, שלדעתם היתה הפרוכת החיצונית פרופה מדרום ומשם יוצא הכהן, ולכן מתחיל מתן דמים מצד זה של המזבח בו פוגע תחילה^[254]. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית^[255], יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו שם, שלדעתם הפרוכת הפנימית פרופה מן הדרום ואילו הפרוכת החיצונה פרופה מן הצפון, ולכן מתחיל מצפון שם פוגע תחילה^[256]. וכן בדעת חנניה, שסובר ששבע הזאות שעל מזבח הזהב ביום הכיפורים נעשות בצדו הצפוני של המזבח^[257], שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מדרום^[258], כתבו ראשונים, ששתי פרוכות היו שם שלדעה זו היתה הפרוכת החיצונה פרופה מדרום^[259]. ובטעם שהוצרכו לשתי פרוכות, אמרו בגמרא, שהסתפקו חכמים בכותל אמה טרקסין שבבית ראשון אם קדושתו כלפנים או כלחוץ^[260], ולפיכך עשו שתי פרוכות כדי לקלוט ביניהן את אויר המחיצה^[261], שאם היו נותנים הפרוכת כלפי פנים עלול הכהן להיכנס לאותה אמה ושמא היא כלפנים ואסורה בכניסה^[262], ואם היו נותנים הפרוכת כלפי חוץ כשבא הכהן להזות בין הבדים ביום הכיפורים^[263] עלול להזות באותה אמה ושמא היא כלחוץ ונמצא שהיזה בהיכל^[264]. במהות הספק שנסתפקו בו, ע"ע אמה טרקסין^[265]. יש מן הראשונים סוברים, שהפרוכת החיצונה היתה נתונה בתוך שיעור האמה שבין ההיכל לקודש הקדשים, ואילו הפרוכת הפנימית היתה נתונה מחוץ לאמה זו^[266], שלדעתם נתונה הפרוכת כולה בתוך קודש הקדשים^[267], ובנתינת שתי הפרוכות באופן זה תהיה כל אחת מהן נתונה בתחילת קודש הקדשים לצד הספק שהיא המבדילה בינו להיכל^[268]. ולדעה זו, יש מן האחרונים שכתבו, שהחלל שבין הפרוכות היה חמישה טפחים, שלדעתם כל אחת מן הפרוכות היה עוביה טפח^[269]. ויש סוברים ששתי הפרוכות נתונות היו בתוך שיעור האמה, ולדעתם עובי שתי הפרוכות יחד הוא טפח והחלל שביניהן היה חמישה טפחים, כדי שיוכל הכהן להלך ברווח שביניהן^[270]. ויש סוברים, ששתי הפרוכות היו נתונות מחוץ לשיעור האמה וביניהן אמה שלמה^[271]. ב) ור' יוסי סובר, שלא הבדילה בין ההיכל לקדש הקדשים אלא פרוכת אחת^[272]. וכן בדעת ר' מאיר, שסובר שהכהן הגדול היה מהלך לקודש הקדשים בין השלחן למזבח הזהב^[273], אמרו בגמרא, שפרוכת אחת היתה מבדילה בין ההיכל לקודש הקדשים^[274], שלדעה זו היתה הפרוכת פרופה מצפון ולכן מהלך הכהן בצד זה של ההיכל שם נתון השולחן^[275]. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות המזבח ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית^[276], כתבו ראשונים, שלא הבדילה אלא פרוכת אחת, שלדעה זו פרופה הפרוכת מצפון - לסוברים כן^[277] - ומשם יוצא הכהן, ולכן מתחיל מתן דמים מצד זה של המזבח בו פוגע תחילה^[278]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שעוביה של הפרוכת היה אמה, שלדעתו אין הפרוכת נתונה בתוך קודש הקדשים^[279]. ויש סוברים, שהיה עוביה פחות מאמה, שלדעתו לא היה צורך לקלוט את כל אויר המחיצה בפרוכת לפי שלא נסתפקו חכמים בקדושת הכותל שבבית ראשון^[280]. מהם שכתבו, שקדושתו כלפנים, ולדעתם היתה הפרוכת נתונה בתוך שיעור האמה בקצה המזרחי^[281]. ומהם שכתבו, שלא נתפרש אם קדושת הכותל כלפנים ונתונה היתה הפרוכת במזרח האמה, או כלחוץ ונתונה מחוץ לשיעור אמה למערב^[282], או שחציו כלפנים וחציו כלחוץ^[283].

בד הפרוכת

הפרוכת שבבית שני, נחלקו תנאים ממה היו חוטיה עשויים: יש סוברים, שהיתה עשויה כפרוכת שבמשכן מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני ושש^[284]. ויש סוברים, שהיו שתי הפרוכות עשויות זהב^[285].

אריגתה

החוט שבו היו אורגים את הפרוכת שבבית שני - לסוברים שעשויה כפרוכת שבמשכן^[286] - היה כפול עשרים וארבעה^[287], שכל חוט מארבעת המינים שבה כפול ששה^[288]. והיתה נארגת על שבעים ושנים בתי נירים^[289], שבהם מניחים את חוטי השתי^[290], ועשויה מעשה חושב^[291].

כרובים

הפרוכת שבבית שני, נחלקו אחרונים אם היו מצוירים עליה כרובים: יש שכתבו, שהיו מצוירים עליה כרובים^[292]. ויש שכתבו - לסוברים ששתי פרוכות היו שם^[293] - שלא היו מצוירים בה כרובים^[294], לפי שלא ידעו איזו מבין הפרוכות היא העיקרית^[295].

תלייתה

הפרוכת, היתה תלויה על גבי "פסים"^[296], שהם קורות הקבועות בתקרת הבית^[297]. ונחלקו אחרונים בדעת תנאים: א) יש שכתבו שאורך שתי הקורות עשרים אמה לרוחב הבית, ורוחבן אמה וחצי לאורך הבית, שלפי שהיו הפרוכות כבדות^[298], הוצרכו לקורות רחבות שלא תישברנה מכובד המשא^[299]. קורה האחת היתה קבועה בתקרת ההיכל וחברתה היתה קבועה בתקרת קודש הקדשים ואמה-טרקסין* מבדילה ביניהן^[300]. ב) ויש שכתבו, שאורך כל אחד מן הפסים הוא אמה ומחצה, ונתונים אורכן לרוחב הבית על גבי ווים היוצאים מן הגג בצפונו ובדרומו^[301].

בעליה

מקום קודש הקדשים שבעליית בית המקדש השני^[302], נחלקו תנאים ואמוראים בדעתם אם היתה פרוכת מבדילה בינו למקום ההיכל: א) ר' יוסי סובר, שבעליית בית המקדש היתה מבדילה פרוכת בין מקום ההיכל למקום קודש הקדשים^[303], שלדעתו זהו שאמר הכתוב: והבדילה הפרכת לכם^[304], ללמד שתהא הפרוכת ארוכה ושיהא ניכר ההבדל בין הקדש ובין קדש הקדשים מלמעלה כשם שמובדלים מלמטה^[305]. וכן בדעת חכמים, שסוברים ששתי פרוכות היו מבדילות בין ההיכל לקודש הקדשים^[306], אמרו בגמרא, שכנגדן היו שתי פרוכות אף בעליה^[307]. ואף על פי שבעליה היו ראשי פספסין שמבדילים בין הקודש לקודש הקדשים^[308], שעל ידם נמנעו הכהנים מלהיכנס לאותו מקום^[309], כתבו אחרונים, שהוצרכו אף לפרוכות כדי למנוע הכהנים שעולים לעליה מלהביט בקודש הקדשים^[310] דרך פתחי הלולים שבעליה^[311], שלדעתם פתוחים לעולם^[312]. ב) בדעת חכמים, שסוברים ששתי פרוכות היו מבדילות בין ההיכל לקודש הקדשים^[313], אמרו בירושלמי, שבין מקום ההיכל ומקום קדש הקדשים שבעליה לא הבדילו פרוכות, אלא ראשי פספסין בלבד^[314]. וכן בדעת הסוברים שבעליה היו ראשי פספסין שמבדילים בין הקודש לקודש הקדשים^[315], יש מן האחרונים שכתבו, שלא היו בעליה פרוכות^[316]. ובטעמם, כתבו אחרונים, שלא הוצרכו לפרוכות למנוע מלהביט בקודש הקדשים, שלדעתם הלולים היו סגורים בדלתות^[317].

בבית המקדש השלישי

בית המקדש שלעתיד לבוא, יהיה בו כותל מבדיל בין ההיכל* לקדש-הקדשים* ובו פתח ברוחב שבע אמות, שנאמר: וימד איל הפתח שתים אמות והפתח שש אמות ורחב הפתח שבע אמות^[318]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, שעובי הכותל יהיה שתי אמות כמידת אילי הפתח^[319], שהם כעין עמודי אבן עגולים הנתונים בצדי הפתח^[320]. ולדעתם זה שנאמר: והפתח שש אמות^[321], היינו גובהו של הפתח^[322]. ומהם שכתב, שהיינו מידת דלתות הפתח^[323]. ב) ויש סוברים שעובי הכותל יהיה שש אמות, ולדעתם זהו שנאמר: והפתח שש אמות^[324]. ג) ויש סוברים, שעובי הכותל יהיה ארבע אמות^[325], ולדעתם מה שנאמר: והפתח שש אמות^[326], היינו עובי אילי הפתח שבולטים לחוץ אל ההיכל שתי אמות יחד עם עובי הפתח^[327].

דלתות הפתח

פתח הכותל המבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים שבבית המקדש שלעתיד לבוא, כתבו ראשונים ואחרונים, שיהיה נסגר על ידי דלתות^[328], ולדעתם זהו שנאמר: ושתים דלתות להיכל ולקדש^[329], ש"קדש" היינו קודש הקדשים^[330]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש שכתבו, שארבע דלתות תהיינה קבועות בפתח, שתים בצדו החיצוני שכלפי ההיכל האחת במזוזה הצפונית וחברתה במזוזה הדרומית, ושתים בצדו הפנימי של הפתח שכלפי קודש הקדשים בשתי המזוזות^[331], ולדעה זו תהיינה עשויות כדלתות ההיכל שבבית שני^[332]. על דלתות ההיכל שבבית שני, שנחלקו תנאים בצורתן ובכיוון פתיחתן, ע"ע היכל^[333]. ב) ויש שכתבו, ששתי דלתות יהיו קבועות בפתח רוחבן שש אמות, האחת בצדו החיצוני של הפתח והשניה בצדו הפנימי, ולדעתם זהו שנאמר: והפתח שש אמות^[334], היינו דלתות הפתח^[335]. ולדעתם אמה אחת מרוחב הפתח אינה סתומה בדלת, בצד שכלפי ההיכל האמה הפרוצה היא בדרום הפתח ובצד שכלפי קודש הקדשים בצפונו^[336]. ג) ויש שכתבו, שארבע דלתות יהיו קבועות בפתח משני צדיו, רוחב כל אחת מהן שלוש אמות, ולדעתם זהו שנאמר: והפתח שש אמות^[337], היינו רוחב שתי דלתות שמצדו האחד^[338]. ולדעתם האמה האמצעית שבין שתי הדלתות אינה סתומה בדלת^[339].

הפרוכת

פתח הכותל המבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים שבבית המקדש שלעתיד לבוא, יש מן האחרונים שכתבו, שמכוסה - מלבד דלתות הפתח, לסוברים כן^[340] - בפרוכת^[341], מהם שכתבו בדעת ראשונים, שלא תכסה את הפתח אלא פרוכת אחת^[342], ומהם שכתבו, ששתי פרוכות תהיינה נתונות משני צדי הפתח כנגד האמה שאינה סתומה בדלת, לסוברים כן^[343].

פתח הפרוכת

הפרוכת, לא היה בה פתח אלא היתה "פרופה" בצד הסמוך לכותל, ודרך אותו מקום היה נכנס הכהן הגדול אל קודש הקדשים ביום הכיפורים^[344]. ונחלקו ראשונים: יש שפירשו, שהיה ראש הפרוכת כפול לצד חוץ ונאחז בקרס של זהב כדי שתהיה פתוחה ועומדת^[345], שבשעת כניסת הכהן הגדול אל קודש הקדשים ביום הכיפורים אין ידיו פנויות להגביה את הפרוכת^[346]. ולדעה זו, יש שכתבו, שלא היתה פרופה אלא ביום הכיפורים ואילו בשאר ימות השנה היתה סתומה^[347], כדי שלא יביטו הכהנים אל תוך קודש הקדשים^[348]. ויש שפירשו, שהיתה הפרוכת מחוברת ומהודקת עם כותלי הבית מלמעלה למטה על ידי קרסים שהיו תקועים בכותל ולולאות בשפת הפרוכת אותן היו נותנים בקרסים, מלבד מספר לולאות כשיעור כניסת הכהן שלא היו קושרים בהידוק, ובשעה שרוצה לפותחן מסלק הלולאות מן הקרסים ופותח וכשרוצה לסגור מכניס הלולאות בקרסים^[349].

מקום הפריפה

המקום שבו היתה הפרוכת פרופה בבית שני^[350], נחלקו בו תנאים וראשונים בדעתם: א) לסוברים ששתי פרוכות הבדילו בין ההיכל לבין קודש הקדשים^[351], לא היו שתי הפרוכות פרופות מצד אחד^[352], כדי שלא יראו העומדים בהיכל את קודש הקדשים^[353]. יש סוברים, שהפרוכת החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפרוכת הפנימית מן הצפון^[354]. וכן בדעת ר' יהודה, שביום הכיפורים היה הכהן הגדול מהלך לקודש הקדשים בין מזבח-הזהב* למנורה*^[355], שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מדרום^[356], ולכך מהלך בדרום ההיכל שם נתונה המנורה^[357], כתבו ראשונים, ששתי פרוכות היו שם והפרוכת החיצונה היא שפרופה מדרום^[358]. וכן בדעת ר' עקיבא, שסובר שמתן-דמים* על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית דרומית^[359], יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו שם והחיצונה פרופה מדרום, ולפי שבאותו צד יוצא הכהן הגדול מקודש הקדשים מתחיל במתן דמים מדרום המזבח שם פוגע תחילה^[360]. וכן בדעת חנניה, שסובר ששבע הזאות שעל מזבח הזהב ביום הכיפורים נעשות בצדו הצפוני של המזבח^[361], שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מדרום, ולכן מתחיל במתן דמים על קרנות המזבח בדרום^[362] ומסיים בצפון, ובמקום שמסיים את מתן הדמים שם מזה על גג המזבח^[363], כתבו ראשונים, ששתי פרוכות היו שם והפרוכת החיצונה היא שפרופה מדרום^[364]. ובטעם שפרופה הפרוכת הפנימית מצפון, כתבו ראשונים, שצריך הכהן להיכנס לקודש הקדשים דרך צפון כדי שתהיה ימינו כלפי הארון בכניסתו וביציאתו, שאילו היה נכנס מן הדרום היה הולך שמאלו כלפי הארון^[365], ואין זה דרך כבוד^[366]. ויש מן האחרונים שכתבו, שלדעה זו אין ללכת לנוכח הפריפה שלא יביט אל קודש הקדשים^[367], וכדי שלא ישכח הכהן הגדול וילך לנוכח הפתח עשו הפריפה בדרום שאי אפשר לכהן ללכת שם סמוך לכותל דרום מפני שהיו בגדיו משחירים מעשן המנורה^[368]. ויש סוברים, שהפרוכת החיצונה היתה פרופה מצפון והפנימית מדרום^[369]. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית^[370], יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו מבדילות בין ההיכל לקודש הקדשים והחיצונה פרופה מן הצפון, ולכן מתחיל מצפון שם פוגע תחילה^[371]. ובטעמם, יש מן האחרונים שכתבו, שצריך הכהן להיכנס לבין שתי הפרוכות דרך צפון כדי שתהיה ימינו כלפי קודש הקדשים ושמאלו להיכל, ואילו לקודש הקדשים יכול להיכנס דרך דרום שמשם יכול ללכת באלכסון לנוכח מקום הארון, שלדעתם מקום הארון הוא במערב קודש הקדשים^[372]. ויש שכתבו טעם אחר, שלדעה זו הולך הכהן הגדול אל קודש הקדשים ביום הכיפורים לנוכח הפריפה^[373], וכדי שיוכל הכהן ללכת לאורך הכותל ולהיכנס לנוכח הפתח עשו את פתח הפרוכת החיצונה בצפון, שאילו היה הפתח בדרום לא יכול היה ללכת בסמוך לכותל לנוכח הפתח מפני שהיו בגדיו משחירים מעשן המנורה^[374]. ב) ולסוברים שלא הבדילה בין ההיכל לקודש הקדשים אלא פרוכת אחת^[375], יש סוברים, שהיתה אותה פרוכת פרופה מן הצפון^[376]. וכן בדעת יש אומרים, שסוברים שהכהן הגדול היה מהלך לקודש הקדשים בין שולחן לכותל^[377], שאמרו בגמרא, שסוברים שפתח הפרוכת מצפון^[378], ולכן מהלך בצפון ההיכל שם נתון השולחן^[379], כתבו ראשונים, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מצפון^[380]. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית^[381], יש מן הראשונים שכתבו, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מן הצפון, ולכן מתחיל מצפון המזבח שם פוגע תחילה^[382]. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר ששבע הזאות שעל מזבח הזהב ביום הכיפורים נעשות בצדו הדרומי של המזבח^[383], שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מצפון, ולכן מתחיל במתן דמים על קרנות המזבח בצפון^[384] ומסיים בדרום, ובמקום שמסיים את מתן הדמים שם מזה על גג המזבח^[385], יש מן הראשונים שכתבו, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מצפון^[386]. ויש סוברים, שהיתה אותה פרוכת פרופה מן הדרום^[387]. וכן בדעת ר' עקיבא, שסובר שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית דרומית^[388], יש שכתבו, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מן הדרום, ולכן מתחיל מדרום המזבח שם פוגע תחילה^[389].

הערות שוליים