אנציקלופדיה תלמודית:פרועי ראש

הגדרת הערך - איסור לכהנים לגדל פרע שערות ראשם.

האיסור

כהן^[1] שגדל שער ראשו אסור לו לעבוד במקדש^[2], שצריך שיהיה נאה בשעת עבודה^[3], ומשום שגידול שער הוא דרך אבלות ואין ראוי לבוא אל בית השם רק דרך ששון ושמחה ותענוג^[4]. המקור בתורה לאיסור זה, נחלקו הראשונים, יש הסוברים^[5] שנלמד ממה שנאמר לאהרן ובניו: ראשיכם אל תפרעו^[6], ופרע האמור שם הוא גידול שער^[7], שכן יש לנו ללמוד מ"פרע" האמור בנזיר^[8], וממה שבאר יחזקאל^[9]: ופרע לא ישלחו^[10]. ויש אומרים שמה שנאמר לאהרן ולבניו אינה מצוה לדורות אלא הוראת שעה^[11], ועיקר הדין הלכה למשה מסיני הוא אלא שנסמך על הכתוב של יחזקאל^[12].

בפסולי כהונה

הפסולים לעבודה, יש מהאחרונים שכתב שאין בהם איסור פרועי ראש, כשם שאין בהם איסור שתויי יין^[13], שהוקשו פרועי ראש לשתויי יין^[14]. ויש מהאחרונים שהסתפק אם אף לזה הוקש, ודוקא לענין חיוב מיתה כשעבד פרוע ראש, אך לענין איסור כניסה לעזרה – לסוברים כן^[15] – כל שאינו ראוי לעבודה אינו לוקה אם נכנס פרוע ראש^[16].

איסור עבודה

כהן שהוא פרוע ראש אסור בעבודה^[17], ואם עבד כשהוא פרוע ראש לוקה^[18] וחייב מיתה בידי שמים^[19], שנאמר לבני אהרן: ולא תמותו^[20], ומכלל לאו אתה שומע הן שאם יפרעו ראשם ימותו^[21], וכן למדו זאת מהלכה-למשה-מסיני* שהתפרשה בדברי יחזקאל^[22], שהוקשו פרועי ראש לשתויי יין^[23]. העבודה שחייבים עליה מיתה, נחלקו בה ראשונים ואחרונים, יש הסוברים שחיוב מיתה בפרוע ראש הוא כחיוב זר* שעבד, שאינו חייב אלא על עבודה תמה^[24] ובשאר העבודות לוקה^[25], ויש הסוברים שחייבים מיתה בכל העבודות^[26].

חילול עבודה

כהן שעבד כשהוא פרוע ראש נחלקו הראשונים בדין עבודתו, יש הסוברים שאין עבודתו מחוללת^[27]. ויש הסוברים שעבודתו מחוללת שהוקשו פרועי ראש לשתויי יין שמחללים עבודה^[28].

איסור כניסה

כהן שהוא פרוע ראש אסור לו להכנס בין-האולם-ולמזבח*^[29]. איסור כניסה זה, נחלקו בו ראשונים. א) יש שפרשו שמן התורה נאסרו פרועי ראש רק בעבודה* וכמו שדרשו באיסור שתויי יין בתו"כ^[30] ומנין שאין חייב אלא בשעת עבודה וכו', ואיסור הכניסה הוא מעלה מדרבנן^[31]. ב) ויש הסוברים שאיסור הכניסה מן המזבח ולפנים הוא מן התורה^[32], אלא שאין בו חיוב מיתה^[33]. ונחלקו האחרונים בשיטה זו, יש שפרשו שאיסור הכניסה הוא איסור הנוסף על איסור העבודה*^[34], ואם עבד אף בלא כניסה חייב^[35], ואם נכנס ועבד לוקה שתיים^[36]. ויש שפרשו שלשיטה זו עיקר האיסור הוא הכניסה, אלא שבאופן שאף עבד בכניסה זו, הוא חמור יותר וחייב מיתה^[37]. ג) ויש הסוברים שאיסור כניסה הוא מן התורה^[38], אך מן התורה אין איסורו אלא בהיכל*^[39], והמשנה בכלים שאסרה מבין-האולם-למזבח*, הוא מעלה מדרבנן^[40].

המקום האסור בכניסה

בין-האולם-ולמזבח* שנאסר להכנס לשם, נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעת ראשונים. יש הסוברים שהמקום שבין-האולם-ולמזבח* - שנאסרו להכנס שם^[41] - הוא בכל העשרים ושתיים אמה שבין האולם ולמזבח ואף שלא כנגד המזבח^[42], ויש סוברים שדוקא בכנגד המזבח^[43]. יש הסוברים שאף יש איסור כניסה למזבח^[44], ונחלקו אחרונים בשיטה זו אם האיסור הוא רק במזבח^[45] או אף בכל רוחב העזרה שכנגד המזבח לצפונו או לדרומו^[46]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין איסור במזבח^[47].

כניסה שלא בשעת עבודה

הסוברים שמן התורה אסור לפרועי ראש להכנס למקדש*^[48], אין האיסור אלא בשעה הראויה לעבודה^[49], ולפיכך הנכנס פרוע ראש בלילה, אין לוקה^[50]. ויש מהאחרונים הסוברים שאף לילה נחשב זמן הראוי לעבודה משום הקטר חלבים ואברים הנעשה בלילה^[51], ולא התמעט אלא בשעה שנפגם המזבח*^[52] או אחר גמר העבודה^[53]. ויש מהאחרונים שחילק שכהן שהבית אב שלו עובד באותו יום אסור אף בלילה, ושאר כהנים אסורים להכנס דוקא ביום ולא בלילה^[54]. יש מהאחרונים שכתב שאף שמן התורה לא נאסר שלא בשעת עבודה*, מ"מ משום מעלה דרבנן אסור להיכנס אף שלא בשעת עבודה^[55].

נעשה פרוע ראש בפנים

כהן שנכנס למקדש קודם שנחשב פרוע ראש, ונעשה פרוע ראש בפנים, יש מהאחרונים שהסתפק האם חייב על כך כמו בשתה יין בפנים.^[56]

איסור כניסה דרך ניוול

פרוע ראש דרך ניוול, בין כהן ובין ישראל, בין איש ובין אשה^[57], אסור לו להכנס מעזרת ישראל^[58] ולפנים^[59], משום מורא מקדש^[60]. הר הבית^[61], וכן הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לעזרה^[62], אינם בכלל האיסור. יש מהאחרונים הסוברים בדעת ראשונים, שכהן פרוע ראש אך כשאינו דרך ניוול אסור להכנס מתחילת עזרת ישראל, אלא שאין לוקים על כך^[63], ויש הסוברים שאין חילוק בין כהן וישראל, ואף לכהנים מותר להכנס בעזרה כשאינו דרך ניוול^[64].

כניסה לצורך מצות ערבה

יש מהראשונים שכתבו שלסוברים שלצורך מצות ערבה מותר לבעלי מומים להכנס בין האולם ולמזבח*^[65], אף לפרועי ראש מותר^[66]. ויש שסוברים שאף לצורך מצות ערבה אסור לפרועי ראש להכנס^[67].

חלוקת קדשים

פרוע ראש אף שפסול לעבודה, כיון שראוי לאכילה חולק בקדשים, והרי הוא בכלל מה שהתרבה לגבי בעל מום שחולק בקדשים^[68], כיון שראוי לאכילה^[69].

בבמה

אין איסור פרועי ראש נוהג בבמה קטנה, שהוקש לשתויי יין שאין נוהג איסורם בבמה קטנה^[70].

בפרה

פרועי ראש בפרה-אדומה*, הסתפקו אחרונים אם פוסל בה^[71].

נשיאת כפים

כהן פרוע ראש אם נושא את כפיו ע"ע נשיאת כפים.

שיעור פרע

שיעור השער שנחשב מחמתו פרוע ראש, למדו מפרע הנאמר בנזיר, שהוא שלשים יום^[72], ולפיכך כל שעברו עליו יותר מל' יום שלא גלח ראשו^[73], הרי הוא באיסור פרועי ראש. ויש מהאחרונים שסבר שאף ביום שלושים נחשב כפרוע ראש^[74], ודוקא ביום אך בליל שלושים אינו פרוע ראש^[75]. גילח בחצי היום, יש להסתפק האם מונים את חצי היום שאחר הגילוח כיום ראשון^[76].

שייר שערה אחת

גילח כל ראשו ושייר שערה אחת שלא גלחה, יש מהאחרונים שכתב שאף מחמת שערה אחת נחשב כפרוע ראש, וכמו בנזיר שעובר אפי' גילח רק שערה אחת^[77], ויש מי שכתב שאין ללמוד דבר זה מנזיר^[78].

חוץ לעזרה

כהן הדיוט מגלח אחת לשלושים יום^[79], ונחלקו הראשונים באיזה כהן מדובר. א) יש מהראשונים הסוברים שהוא דוקא בכהן העובד^[80]. יש המפרשים שדוקא כהן הנכנס לעזרה^[81], שכן למדו בשתויי יין שאין נאסרים אלא בשעת ביאה^[82], ויש הסוברים שאף אם אינו נכנס לעבוד, כל שהוא במשמרתו – שהוא זמן עבודתו^[83] – צריך שיגלח^[84], מהם הסוברים שהוא מדאוריתא^[85], ומהם הסוברים שהוא מדרבנן^[86]. ב) ויש הסוברים שכל כהן צריך שיגלח אחת לשלשים יום^[87], מהם הסוברים שהוא מדרבנן^[88], ויש שנראה בדבריהם שהוא מדאוריתא^[89], ומה שלמדו משתויי יין ששלא בשעת ביאה אין מחוייב לגלח, היינו בזמן שאין בית המקדש קיים. ודוקא כהן שהוא כשר לעבודה, אך בעל מום* או טמא מותר לגלח.^[90]

הסוברים שאף כהן שאינו נכנס לעזרה מחויב לגלח^[91], כתבו אחרונים שדוקא אם הוא ראוי לעבודה, אך כהן בע"מ או טמא – שאינו ראוי לעבודה – אינו צריך לגלח^[92]. ויש מהאחרונים שכתב שאף כהן שהוא פחות מבן עשרים, שאין אחיו מניחים אותו לעבוד^[93], אין צריך לגלח^[94].

הגילוח

כהן המגלח ושייר בשער כדי לכוף ראשו לעיקרו, יש מהאחרונים שכ' בדעת ראשונים, שעדיין הוא נחשב כפרוע ראש^[95], ויש מהאחרונים שמבואר בדבריו שאין נחשב פרע ראש^[96].

יש מהראשונים הסוברים שתספורת של כהן הדיוט היא כתספורת כהן גדול^[97], ויש שנחלקו^[98].

יש מהאחרונים הסובר שהמצוה על הכהנים היא לגדל שער ראשם במשך שלושים יום, ואז לגלחו^[99].

האיסור בכהן גדול

כהן גדול אסור לעולם לגדל פרע ואף כשאינו נכנס למקדש^[100] – לסוברים שיש איסור אף שלא בשעת עבודה^[101] - שתמיד הוא במקדש^[102], שכבודו ותפארתו שיהיה יושב במקדש^[103] ואף כשיצא עתיד לחזור^[104], ותמיד נחשב שהוא זמן עבודתו^[105], ויש מהאחרונים שכתב שכיון שכהן גדול צריך ללבוש בגדי כהונה* גם חוץ למקדש – כדי שיהיה הציץ* מרצה^[106] - לפיכך מוזהר אף בחוץ בכל מה שמוזהר כהן הדיוט בפנים^[107]. איסור זה נלמד ממה ששנה הכתוב איסור פרוע ראש בכה"ג^[108], ויש מהאחרונים שכתב שממה שנאמר בכהן גדול מו המקדש לא יצא^[109] נלמד שאין יוצא מקדושותו וצריך שיהיה ראוי לעולם להכנס למקדש^[110]. עבר כה"ג ופרע ראשו, אינו לוקה, שאיסור זה אין בו מלקות^[111] או משום שהוא לאו שאין בו מעשה^[112]. אף שחלוק האיסור בכהן גדול ובכהן הדיוט, אין נמנים כשתי מצוות^[113].

ויש מהראשונים הסוברים שאין כהן גדול אסור בגידול פרע שלא בשעת העבודה, ומה שנאמר בו "ראשו לא יפרע"^[114], היינו שלא יפרע על מת^[115]. עבר ופרע אינו לוקה משום שהוא לאו שאין בו מעשה^[116].

בלילה

יש מהאחרונים שכתב שבלילה כיון שאינו זמן עבודה אף כהן גדול אינו מוזהר בפריעת ראש^[117] - לסוברים שאין איסור כניסה בלילה^[118], ויש שכתב שאף בלילה אסור כה"ג להיות פרוע ראש^[119].

שיעור פרע

שיעור פרע מן התורה בכהן גדול הוא שלושים יום ככהן הדיוט^[120]. ומה שאמרו שכהן גדול מסתפר מערב שבת לערב שבת^[121], הוא דרך כבוד בכהן גדול^[122] שצריך להסתפר מפני משמרות-כהונה* המתחדשות בשבת^[123]. ויש הסוברים שכיון שחייב לספר מערב שבת לערב שבת, אם לא סיפר נחשב פרוע ראש מדרבנן^[124].

על תספורת כהן גדול ע"ע כהן גדול^[125].

נתמנה לכהן גדול

נתמנה להיות כהן גדול, צריך לגלח קודם שיעבור שלושים יום משעת תגלחתו האחרונה^[126], ויש שנראה מדבריהם שאין מחויב לגלח עד שיעבור שלושים יום ממינויו לכהן גדול^[127].

מצורע ונזיר

על דיני גידול פרע בכהן גדול שנצטרע ובקיבל נזירות ע"ע כהן גדול^[128].

כהן משיח שעבר ומשוח מלחמה

כהן משיח שעבר^[129] וכן כהן משוח מלחמה^[130] אסורים בפריעת הראש ככהן גדול^[131]. ויש הסוברים בדעת ראשונים שמשוח מלחמה לא נאסר בפריעת הראש^[132].

הערות שוליים