אנציקלופדיה תלמודית:צרורות

הגדרת הערך - דין בעל חיים המזיק בכוחו.

מהותם וגדרם

מהותם

צרורות, היינו בעל חיים שמזיק בכֹחו* ולא בגופו^[1], כגון בהמה שהיתה מהלכת והתיזה צרורות ברגליה ושיברו את הכלים^[2], על אופנים נוספים שדנו בהם אם הם חשובים מזיק בכחו, עי' להלן.

מקור החיוב

בעל חיים שהזיק בכחו, יש מן האחרונים שכתבו, וכן נראה מדברי ראשונים, שהחיוב הוא מסברא, שכחו כגופו אף לענין שם מזיק של שור - כשם שלענין אדם המזיק, כאשר מזיק בכחו דינו כהזיק בגופו וחייב^[3] - ובכלל המזיק של שור בין שהזיק בגופו ובין בכחו, ולדעתם זהו שאמר רבא שלדעת חכמים - שצרורות משלם חצי נזק^[4] - כחו כגופו אלא שהלכה למשה מסיני שמשלם חצי נזק^[5], והיינו שההלכה לא חידשה אלא שמשלם רק חצי נזק^[6]. ויש מן האחרונים שכתבו שמקור החיוב בבעל חיים שהזיק בכחו הוא מהלכה למשה מסיני, ולדעתם זהו שאמר רבא שצרורות הלכה למשה מסיני, והיינו שלולא ההלכה לחייב בצרורות, היה מקום לומר שבעל חיים המזיק בגופו לא יתחייב כלל, שעיקר דין מזיק של שור שבתורה אינו אלא כאשר מזיק בגופו ממש, אבל כאשר אינו מזיק אלא בכחו אינו בכלל שור, ובאה ההלכה וחידשה שהוא כשור אלא שחייב חצי נזק^[7], וכעין זה יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שהתורה פטרתו מנזק שלם וההלכה חייבתו בחיוב מחודש של חצי נזק^[8]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים הסוברים שספיקו של רב אשי לגבי כח כחו הוא גם לדעת חכמים הסוברים שמשלם רק חצי נזק^[9], שהחיוב של צרורות הוא מזיק חדש שנתחדש בהלכה למשה מסיני, והיינו שאף על פי שמסברא כחו כגופו, ההלכה חידשה שאינו בכלל מזיק של שור, וכן חידשה ההלכה שהמזיק החדש של כחו אינו משלם אלא חצי נזק^[10].

גדר "כחו"

בגדר "כחו" בבהמה, והחילוק שבין כחו לגופו, יש מן הראשונים שכתבו שכל שאין נוגע בגופו בדבר הניזק בעצמו, חשוב כוחו ולא גופו^[11], ולכן לדעתם תרנגול שהיה מחטט בחבל ועל ידי כך נפסק החבל ונשבר הדלי המחובר לו, כל שלא נגע בדלי צרורות הוא ומשלם חצי נזק, ולא אמרה הבריתא שמשלמים נזק שלם על הדלי^[12], אלא כאשר נגע ממש בדלי^[13], ומהם שכתבו שזה הטעם שאף לסוברים שהולכים "בתר מעיקרא"^[14] - היינו שמייחסים תוצאת המעשה לשעת עשיית המעשה^[15] - צרורות משלם חצי נזק, ואין אומרים שחשוב שנגרם הנזק מיד בשעת המעשה ותשלם נזק שלם, כיון שלא נגע גופה של הבהמה בכלי הניזוק^[16]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף שאין נוגע בדבר הניזק עצמו, יכול להיחשב גופו, כל שחשוב שהנזק נעשה מיד בשעת המעשה שהביא לנזק^[17].

על בעל חיים המזיק בכח כוחו, אם דינו כבעל חיים המזיק בכחו, ע"ע כחו^[18].

אופנים שחשובים "כחו"

דליל - חבל - שקשור לרגלי התרנגול ונזרק באויר ושיבר כלים בזריקתו, יש מן הראשונים שכתבו שחשוב צרורות, ולכן משלם רק חצי נזק^[19], ויש מן הראשונים שכתבו, וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שאינו חשוב צרורות אלא מזיק בגופה, שכל שמחובר לגופה נחשב כהיזק על ידי גופה ולא צרורות^[20], ואינו כעגלה המושכת בקרון ודרסה על גבי כלים שמשלמת נזק שלם^[21], שבעגלה המושכת בקרון הוא כדרך, אבל דליל שקשור ונזרק על הכלים אינו כדרך^[22], וכתבו אותם אחרונים שדוקא כאשר הדליל נתלש מגופו והזיק, חשוב צרורות^[23]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שכאשר תנועת ראש הדליל שפגע בכלי והזיק היתה על ידי הנעת ראש הדליל הקשור בתרנגול, אינו חשוב צרורות אלא נזק בגופו, אך כאשר תנועת ראש הדליל שפגע בכלי והזיק לא היתה על ידי תנועת ראש הדליל הקשור בגופו, אלא שהשליך את קצה הדליל ונתנועע מאליו עד שהזיק, חשוב צרורות, וכן אם ניתק מגופה ופגע בכלים חשוב צרורות^[24].

נגרר הדליל דרך הילוכו של התרנגול ופגע בכלים והזיקם, אף לסוברים שבנזרק הדליל על כלים חשוב צרורות^[25], בנגרר חשוב נזק בגופו ואינו צרורות, והרי זה כמו עגלה המושכת בקרון^[26]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שכל שנקשר לגופה שלא מדעת הבעלים ואינו ממון הבעלים, אינו מחויב משום נזק בגופה, ואינו חייב על דבר הקשור בגופה משום נזקי גופה אלא בדבר שדרכו להיות מחובר לגופה והבעלים קשרו אותו מדעתם, ואז מוטל עליהם לשמור מכל הנזקים שיבואו מחמתו, כגון עגלה המושכת בקרון^[27].

דרסה על כלי אחד ושברה כלי אחר הסמוך לו

היתה זכוכית מונחת על גבי טבלה ודרסה הבהמה על הטבלה ועל ידי כך נשברה הזכוכית, אמרו בירושלמי, וכן הביאו ראשונים להלכה, שעל הטבלה משלם נזק שלם ועל הזכוכית משלם חצי נזק, שכיון שלא שברה ממש בגופה הרי זה צרורות^[28], וכן היתה טבלה מונחת על גבי טבלה אחרת, ודרסה על העליונה ונשברה התחתונה, אמרו בירושלמי, וכן הביאו ראשונים להלכה, שעל העליונה משלם נזק שלם ועל התחתונה משלם חצי נזק^[29]. ויש מן הראשונים שכתבו שאם הלכה הבהמה כדרכה על גבי דף אחד ובראשו האחר של הדף מונחים כלים, ונפלו הכלים מחמת הילוכה על הדף, שחייבת נזק שלם על הכלים^[30] ויש מן האחרונים שכתבו שרבא בבבלי חולק על הירושלמי, וכשם שמחייב נזק שלם בעגלה המושכת בקרון, ועלה הקרון על כלים והזיקם משלם נזק שלם^[31], כך יחייב נזק שלם בזכוכית מונחת על הטבלה ודרסה הבהמה על הטבלה^[32].

תולדה של רגל

הצרורות, אמר רב פפא שהיא תולדה של רגל ואינה לגמרי כרגל, ועליהם אמר שהם תולדות שאינם כאבות^[33]. יש מן הראשונים שכתבו שחשובים תולדה של רגל, משום שההלכה למשה מסיני חידשה שתשלום חצי נזק של צרורות הוא ממון כרגל ואינו קנס כקרן, וכן משום שנגרמים על ידי הרגל, שהבהמה מהלכת ומתיזה צרורות ברגליה ושיברו את הכלים^[34], וביארו בדעתם, שמצד הסברא צרורות הם כרגל כיון שדרך הבהמה להזיק בצרורות כברגל, אלא שכיון שההלכה חידשה שתשלום על צרורות הוא רק חצי נזק, היה מקום לומר שחידשה גם שהם תולדה כקרן - שהיא חצי נזק - אך כיון שההלכה חידשה שחצי נזק זה הוא ממון, ממילא נשמע מכאן שהם כרגל^[35], ואף על פי שהגדרת המזיק "רגל" אינו מצד שנגרם הנזק ברגל, אלא כל שהיזקו מצוי, שהרי מצינו שנזק שנגרם על ידי בעיטת הבהמה ברגלה חשוב תולדה של קרן^[36], מכל מקום כיון שצרורות אינם יכולים להיחשב תולדה של קרן - שאינם קנס כקרן - ממילא כיון שנגרמים על ידי הרגל, חשובים תולדה של רגל^[37]. ולדעה זו, הטעם שההלכה קבעה שצרורות הם תולדה של רגל דוקא, לדעת רב פפא הוא משום שמשלמים מהעליה כרגל, ולדעת רבא משום שפטורים ברשות הרבים כרגל^[38].

ויש מן הראשונים סוברים שצרורות חשובים תולדה של רגל כיון שנעשה הנזק בדרך הילוכה של הבהמה ודרך הבהמה להזיק באופן זה, אלא שההלכה הפחיתה התשלום לחצי נזק, אך כיון שבשאר הדינים מלבד גובה התשלום - לענין תשלום מן העליה ולענין פטורם ברשות הרבים^[39] - דינם כרגל, חשובים תולדה של רגל^[40], וביארו בדעתם שכיון שחלוקים מרגל לענין גובה התשלום היה מקום לומר שהם שם מזיק בפני עצמם ואינם רגל, אך כיון ששוים בשאר דינים, שוב חשובים תולדה של רגל^[41].

ויש מן הראשונים סוברים שצרורות חשובים תולדה של רגל משום שכך חידשה ההלכה למשה מסיני, ולכן משלמים מן העליה ופטורים ברשות הרבים, אלא שלענין גובה התשלום קבעה ההלכה שמשלם רק חצי נזק ובזה אינו כרגל^[42].

ויש מן הראשונים סוברים שהאמוראים שנסתפקו אם יש שינוי לצרורות לרביע נזק^[43], ואם יש העדאה לצרורות^[44], נסתפקו אם צרורות הם תולדה של קרן או תולדה של רגל, ומאחר שנתברר שהם תולדה של רגל, אין לנו בהם לא שינוי ולא העדאה^[45].

תולדה של אב אחר

בהמה שהזיקה בכוחה שלא על ידי רגלה, כגון חזיר שנובר באשפה ומתיז צרורות בחוטמו והלכו והזיקו, יש מן הראשונים סוברים שהוא בכלל צרורות תולדה של רגל^[46], וביארו בדעתם, שהמזיק של שן שנאמר בתורה לא נאמר אלא כשהזיקה בגופה ממש, ודוקא ברגל שלא פירשה התורה היאך נעשה הנזק - שלגבי רגל נאמר "ושלח את בעירֹה"^[47] - לכן המזיק כולל גם נזק שעל ידי כוחו והיינו צרורות, אבל בשן לא נאמרה ההלכה של מזיק בכוחו, ולכן כל נזק בכח הבהמה שדרכה בכך חשוב תולדה של רגל^[48], ולכן לדעתם בהמה שהטילה גללים להנאתה והזיקה, משלם חצי נזק מדין צרורות תולדה של רגל^[49]. ויש מן הראשונים סוברים שכיון שלהנאתו הוא עושה הרי זה צרורות של שן, ומשלם חצי נזק^[50], וביארו בדעתם שההלכה של צרורות נאמרה אף בשן, וכשיש הנאה להיזקו הוא בכלל שן^[51].

בתולדה של קרן, שנעשה באופן שהוא מזיק של קרן, כגון שור שדחף את חברו לבור, יש סוברים שלא נאמרה בו ההלכה של צרורות, ואף לראשונים הסוברים שבצרורות בשינוי, כגון שבעטה ברגלה והתיזה צרורות, שיש נסתפק רב אשי אם הם תולדה של קרן^[52], היינו דוקא כאשר נעשו באופן של רגל ורק מצד השינוי יש לדון אם בטל מהם שם תולדה של רגל וחשובים תולדה של קרן, ולא נאמרה בהם ההלכה של צרורות, אבל כנעשו באופן מובהק של קרן, לא נסתפקו בזה ולא נאמרה בהם ההלכה של צרורות^[53]. ויש מן האחרונים סוברים שלא נסתפקו אם יש צרורות בקרן אלא דוקא בקרן שהיא כעין רגל, שלא נגעה בדבר הניזוק וגם אין כוונתה להזיק, אבל באופן שנגעה בניזק, כגון שנגחה והפילה לארץ, לא נאמרה ההלכה של צרורות^[54].

צרורות משונה: אם דינו כקרן

צרורות משונה, כגון שבעטה בצרורות והלכו והזיקו, יש מן הראשונים שכתבו, וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שספק הוא אם כיון שמשונה חשוב תולדה של קרן, ויש לו דיני קרן, כגון לענין חיוב ברשות הרבים או לענין העדאה, או שאף על פי שמשונה חשוב תולדה של רגל ויש לו דיני רגל^[55], ומהם שכתבו שזהו שנסתפק רבא אם יש העדאה לצרורות^[56], והיינו שנסתפק בצרורות משונה, שיש צד לומר שההלכה של צרורות שהם תולדה של רגל ומשלמים חצי נזק נאמרה דוקא בצרורות שנעשו כדרך, אבל צרורות משונה יצאו מכלל רגל וחשובים תולדה של קרן ולכן שייכת בהם העדאה^[57], ומאידך יש צד לומר שאף שהוא משונה, הרי הוא תולדה של רגל וההלכה קבעה שלא להוסיף על חצי נזק בשביל שום העדאה^[58], ומהם שכתבו שזהו שנסתפק רב אשי אם יש שינוי לצרורות ומשלם רביע נזק או אין שינוי לצרורות ומשלם חצי נזק^[59], והיינו שלצד שיש שינוי לצרורות הרי זה תולדת קרן תמה, ומשלם רביע נזק ואף כשהזיק ברשות הרבים, ולצד שאין שינוי לצרורות הרי זה תולדת רגל ומשלם חצי נזק ופטור ברשות הרבים^[60], ומשלם מן העליה^[61]. ובביאור דעתם, יש מן האחרונים שכתבו, שכאשר בועטת בניזק עצמו, וכונתה להזיק, הרי זה שינוי ובכלל קרן, אבל כאשר בועטת בצרורות, אינה יודעת שילכו ויזיקו ואם כן אין כוונתה להזיק, ושמא אינו כל כך שינוי להיחשב כקרן^[62]. ובביאור הדברים שלצד שאין שינוי לצרורות, צרורות משונה הם תולדה של רגל, יש מן האחרונים שכתבו שצרורות הוא מזיק מחודש מהלכה למשה מסיני, והיינו שאילולא ההלכה, בעל חיים שמזיק בכוחו ולא בגופו אינו בכלל מזיק שור, וחידשה ההלכה שם מזיק של בעל חיים שהזיק בכוחו, ואין הבדל אם הוא מזיק כדרכו או שלא כדרכו ובכל ענין הוא תולדה של רגל^[63].

ויש מן הראשונים שכתבו, וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שאף אם אין שינוי לרביע נזק, מכל מקום קרן הוא^[64], וחייב ברשות הרבים^[65], ולדעה זו אותה שנסתפק רב אשי אם יש שינוי לצרורות לרביע נזק, היינו שודאי הוא שצרורות שעל ידי בעיטה שינוי הוא וחשוב תולדה של קרן, אלא שיש לדון אם יש שינוי לצרורות לענין גובה התשלום, אם משלם רביע נזק או חצי נזק, אך מכל מקום דינו כקרן וחייב ברשות הרבים^[66]. ובביאור הספק, יש מן האחרונים שכתבו שהוא תלוי בגדר התשלום של חצי נזק בקרן תמה, האם הוא תשלום של חצי מהנזק, וממילא בכל שינוי כעין קרן תמה משלם חצי מהנזק, או שהוא תשלום של חצי מהתשלום של קרן מועדת, וממילא בצרורות כיון שהתשלום על מועד הוא חצי נזק, הרי שבשינוי משלם חצי מחצי נזק והיינו רביע נזק^[67]. על אופנים נוספים בביאור ספיקו של רב אשי, עי' לעיל^[68].

לדעת סומכוס שצרורות משלם נזק שלם^[69], יש מן האחרונים שכיון שלדעתו אין הבדל בין מזיק בגופו למזיק בכחו, לכן צרורות משונה חשוב תולדה של קרן ומשלם חצי נזק כדין מזיק בגופו בשינוי^[70].

צרורות בשינוי במקום שמוכרח

צרורות בשינוי במקום שמוכרח שתזיק באופן זה, כגון שהלכה במקום שאי אפשר לה שלא תתיז, ובעטה והתיזה והזיקה, יש מן האחרונים שכתבו שספק הוא אם כיון שלא היתה יכולה להלך שם בלי להזיק בשינוי, נידון כאילו לא נעשה בשינוי, או שכיון שהנזק נגרם על ידי בעיטה שהיא שינוי, נידון כשינוי, ולדעתם זהו שנסתפק ר' אבא בר ממל, אם כיון שהזיקה בבעיטה חשוב שינוי או שכיון שאי אפשר שלא תתיז אינו חשוב שינוי^[71].

צרורות, דנו בהם אם יש בהם העדאה, היינו שאם הועד בבעליו והזיק בצרורות ג' פעמים, משלם נזק שלם.

העדאה לצרורות: בצרורות כדרך

צרורות כדרכה ("כאורחיה"), אם יש בהם העדאה, נחלקו ראשונים: יש מן הראשונים סוברים שאין בזה העדאה, וספיקו של רבא אם יש העדאה לצרורות הוא באופן של שינוי דוקא^[72], שכיון שמתחילה נעשו כדרך ובכל זאת משלם חצי נזק אין הבדל בין פעם אחת לפעמים רבות^[73]. ויש מן הראשונים סוברים שנסתפק רבא אם יש העדאה לצרורות אף כשנעשו כדרכה^[74]. והצד לומר שאין בהם העדאה כיון שהם תולדה של רגל^[75], וכשהזיקה מתחילה היה זה כדרך והזיקה מצוי ובכל זאת משלמת חצי נזק, הלכך זוהי העדאתה ואין לה העדאה אחרת^[76]. והצד לומר שיש לה העדאה, שלקרן מדמים אותה^[77], בכך שמשלמים חצי נזק כמו קרן^[78], ולכן אף על פי שמתחילה הם נעשו כדרך, כיון שדימתה אותם התורה לקרן בכך שמשלמים חצי נזק שייכת בהם העדאה^[79]. וביארו אחרונים, שדין העדאה אינו רק להפוך דבר משונה לדבר הרגיל, אלא הוא דין, שכל שהזיק ג' פעמים והתרו בבעלים לשמור ולא שמר, ההעדאה מחייב נזק שלם, ולכן יש מקום להסתפק אם נאמר דין העדאה גם בתולדה של רגל, שאף שמעיקרו הוא חשוב כדרך^[80]. ויש שביארו שלסוברים שחצי נזק של קרן הוא ממון ולא קנס, הרי שגם תם דרכו להזיק אלא שהתורה חסה עליו לשלם רק חצי נזק^[81], ואם כן אפשר לומר שגם בצרורות, שאף שהוא כדרכו, התורה חסה עליו בפעם הראשונה לשלם רק חצי נזק, אך כשנעשה מועד משלם נזק שלם^[82]. ויש שביארו, שהצרורות אין היזקם מצוי כמו רגל גמור, שאין דרך השור להתיז צרורות בהלוכו, ונסתפק רבא אם הקולא של צרורות חצי נזק לא נאמרה אלא כשמתקיימים שני התנאים: כשנעשה בכוחו וכשאינו מצוי כל כך, אבל כאשר הועד ונעשה מצוי, שוב חוזר להיות דינו כרגל גמורה ומשלם נזק שלם^[83].

ויש מן הראשונים שביארו ספיקו של רבא אם יש העדאה לצרורות, שסובר רבא שההלכה של חצי נזק צרורות נאמרה בין בצרורות משונה ובין בצרורות כדרך, ובשני האופנים משלם רק חצי נזק, ונסתפק האם עיקר ההלכה נאמרה בצרורות משונה, ואז הרי הם כקרן, ושייכת בהם העדאה, וכיון שיש העדאה בצרורות משונה שהם עיקר ההלכה, יש העדאה גם בצרורות כדרך, אף לפי שמסברא אין שייכת בהם העדאה שגזרת הכתוב להשוותם, או שמא עיקר ההלכה נאמרה בצרורות כדרך, והם כרגל, וממילא אין שייכת בהם העדאה, ואז אף בצרורות משונה לא יהיה העדאה, שהשוותם ההלכה^[84].

העדאה לצרורות: בצרורות משונה

צרורות שנעשו באופן משונה, כתבו ראשונים שנסתפק בהם רבא אם יש להם העדאה לשלם נזק שלם^[85]. בצדדי הספק, עי' לעיל^[86].

השמירה הנצרכת

שמירה הנצרכת בצרורות, בדעת ר' אלעזר הסובר ששן ורגל יד להם בשמירה פחותה^[87], יש מן האחרונים שכתבו שאף צרורות די להם בשמירה פחותה^[88].

החיוב עליהם

גובה תשלום

צרורות, התשלום עליהם לדעת חכמים הוא חצי נזק^[89], ולדעת סומכוס הוא נזק שלם^[90]. והלכה כחכמים^[91]. ובטעם המחלוקת, אמר רבא שלדברי הכל כוחו כגופו, אלא שלדעת חכמים הלכה למשה מסיני שצרורות משלמים רק חצי נזק, ואילו לסומכוס אין את ההלכה שצרורות משלמים חצי נזק^[92]. וביארו אחרונים, שלדברי הכל נאמרה הלכה שיש חיוב על נזקי צרורות, ולא נחלקו אלא שלדעת סומכוס נתחדש בהלכה משלם נזק שלם ואילו לדעת חכמים נתחדש שמשלם רק חצי נזק^[93], ויש שכתבו שנחלקו בעיקר ההלכה אם נאמרה לחייב על צרורות, כיון שההלכה של צרורות נשכחה^[94].

בגדר החיוב של חצי נזק, יש מן האחרונים שכתבו שנחלקו בו ראשונים, ולראשונים הסוברים שההלכה לא חידשה שתשלום חצי הנזק הוא ממון, אלא כיון שהוא תולדה של רגל הוא ממון, ולא נצרכה ההלכה אלא לעצם תשלום חצי נזק^[95], הרי שלא נצרכה ההלכה אלא להפחית בתשלום, אבל חיוב חצי נזק אינו מכח ההלכה אלא מכח שהצרורות הם תולדה של רגל, וכשאר חיובי רגל, ולכן הוא ממון^[96], ואילו לראשונים הסוברים שההלכה נצרכה לחדש אף שחצי נזק הוא קנס ולא ממון^[97], אזי אף החיוב של חצי נזק הוא מחידוש ההלכה, והוא חיוב חדש, ואינו בכלל חיובי רגל, ולכן היה מקום לומר שכמו שחיוב של חצי נזק בקרן תמה הוא קנס ולא ממון, שלא מצינו בתורה חיוב של חצי נזק, אף חיוב חצי נזק של צרורות הוא קנס ולא ממון, ובאה ההלכה ולימדה שהחיוב בצרורות הוא ממון^[98].

במהות התשלום של חצי נזק, יש מן האחרונים שכתבו שספק הוא האם התשלום הוא תשלום של חצי מהנזק, וקולא היא בצרורות שאינו משלם אלא רק חצי מהנזק, או שמשלם חצי מהתשלום שמשלם מזיק בגופו, ולדעתם זהו שנסתפק רב אשי אם יש שינוי לצרורות לרביע נזק^[99], והיינו שאם גדר התשלום של חצי נזק הוא חצי מהנזק, אזי גם בצרורות שעל ידי שינוי משלם חצי נזק, אך אם הגדר הוא שמשלם חצי מהתשלום של מזיק בגופו, אזי כיון שמזיק בגופו כאשר הזיק בשינוי משלם רק חצי נזק, ממילא צרורות בשינוי ישלם רק רביע נזק^[100]. ויש מן האחרונים שנראה בדעתם שתשלום חצי נזק של צרורות הוא חצי מהתשלום של מזיק בגופו, וכתבו שצרורות של קרן שמשלם רק רביע נזק^[101].

בטעם שעל צרורות אין משלמים אלא חצי נזק ולא נזק שלם, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שהוא משום שצרורות אינם שכיחים כל כך (אינם "אורחיה") כמו נזקי גופה של הבהמה^[102]. ובדעת רבא שנסתפק אם חצי נזק צרורות משלם מהעליה או מגופו^[103], יש מן האחרונים שכתבו שנסתפק בטעם שהקלה התורה שצרורות משלם רק חצי נזק, האם הוא משום שנזק של צרורות הוא משונה קצת, וחסר ב"אורחיה", שאינו מצוי כל כך שיזדמנו אבנים לרגלי הבהמה בדרך הילוכה ושתתיזם כל כך בחוזק שילכו ויזיקו, ואם כן הרי זה כעין מזיק משונה של קרן, שמשלם חצי נזק ומגופו ולא מהעליה, או שצרורות אינו משונה כלל, ורק משום גזירת הכתוב, שצורת המזיק של כחו אינה כצורת המזיק בגופו, משלם רק חצי נזק, ואם כן, אין לדמותו לקרן ומשלם מעליה^[104].

ממון או קנס

תשלום חצי נזק של צרורות, אמרו בתלמוד שהוא ממון ואינו קנס^[105]. לדעת רב הונא בריה דרב יהושע, וכן הלכה, שחצי נזק של קרן תמה הוא קנס^[106], נחלקו ראשונים במקור שחצי נזק צרורות הוא ממון: יש סוברים שבכלל ההלכה למשה מסיני של צרורות נאמר שחצי נזק הוא ממון ואינו קנס^[107], ויש סוברים שההלכה לא חידשה אלא שמשלם רק חצי נזק, אבל חשוב ממון ולא קנס משום שהוא תולדה של רגל^[108]. על טעמי המחלוקת, עי' לעיל^[109]. בדעת רב פפא הסובר שאף חצי נזק של קרן תמה הוא ממון ואינו קנס^[110], יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שכל שכן שאין לומר שההלכה חידשה שהוא ממון^[111], ויש מן האחרונים שכתבו שאף לדעתו צריך לומר שההלכה חידשה שהוא ממון, לסוברים כן, והיינו שאילו היתה נאמרת ההלכה בסתם שצרורות משלם חצי נזק, היה מקום לומר שבאה לחדש ולהחמיר שחייב חצי נזק אף ברשות הרבים, אבל ברשות היחיד משלם נזק שלם, וכיון שההלכה חידשה חיוב שמעיקר הדין היה לו להפטר, הרי זה קנס ולא ממון, ולכן הוצרכה ההלכה להשמיענו שחצי נזק הוא ממון ולא קנס, ומזה מוכרח שלא נאמרה ההלכה להחמיר ברשות הרבים אלא להקל ברשות היחיד לחייב רק חצי נזק^[112].

תשלום מגופו או מהעליה

תשלום חצי נזק של צרורות, אמרו בתלמוד שלדעת רב פפא משלם מן העליה^[113], והיינו שהיה ידוע לתלמוד שלהלכה משלם מן העליה משום שצרורות חשובים שדרך הבהמה בכך, ונוח לו להעמיד את רב פפא כהלכה^[114], או שנוח לרב פפא להשוות צרורות שהוא תולדה של רגל לאב עצמו שמשלם מן העליה^[115], או שכיון שאמר רב פפא שצרורות הם תולדה של רגל, על כרחך שצריכים להיות כרגל לענין תשלום מהעליה ולא מגופו, שאם לא כן, אלא משלמים מגופו, הרי שדומים הם לקרן וייחשבו תולדה של קרן^[116]. ואילו רבא, נסתפק אם משלם מן העליה או מגופו^[117], שמצד אחד לא מצאנו חצי נזק שמשלם מהעליה, ומאידך לא מצאנו נזק שדרכה בכך שמשלם מגופו^[118]. ובביאור ספיקו, יש מן האחרונים שכתבו שנסתפק בגדר צרורות, שחידשה ההלכה שמשלמים חצי נזק, יש צד לומר שאף על פי שהם כמו רגל, חידשה ההלכה שהם חשובים מזיק "תם" משלם רק חצי נזק ואין לו שם מזיק להתחייב נזק שלם, וכיון שהוא מזיק תם משלם רק מגופו, ומאידך יש צד לומר שהמזיק של צרורות הרי זה רגל גמורה, ולא נתחדש אלא פטור מנזק שלם, וממילא משלם מהעליה^[119], ולדעתם זהו שכתבו אחרונים שאותה שנסתפק רבא אם יש העדאה לצרורות^[120] היינו רק לצד שצרורות משלם מגופו^[121], והיינו שלצד שצרורות משלם מגופו הרי שחשובים מזיק תם ומעתה יש לדון בהם אם יש להם העדאה, אך לצד שצרורות משלם מעליה הרי הם מזיק גמור כרגל ואין שייך לדון בהם אם יש להם העדאה^[122].

צרורות באופן שונה: התשלום

צרורות באופן שונה מהרגיל, כגון שבעטה הבהמה בצרורות והלכו והזיקו, נסתפק רב אשי אם יש שינוי לצרורות ומשלם רביע נזק, או אין שינוי לצרורות ומשלם חצי נזק^[123]. להלכה, כתבו ראשונים שאם הלכה ברשות הרבים ובעטה והתיזה צרורות והזיקו ברשות הרבים, פטור, ואם תפס הנזיק רביע נזק אין מוציאים מידו שהדבר ספק הוא שמא שינוי הוא ואינו תולדת רגל שהרי בעטה^[124], שממה נפשך, אם יש שינוי לרביע נזק, לא משלם יותר מרביע, ואם אין שינוי לרביע נזק, הרי שברשות הרבים דינו שלא לשלם כלל^[125], ואם בעטה ברשות הניזק והתיזה צרורות והזיקו שם, משלם רביע נזק, ואם תפס הניזק חצי נזק אין מוציאים מידו^[126]. ויש מן הראשונים שכתבו שאף ברשות הרבים חייב^[127], וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבהזיק ברשות הרבים, אם תפס חצי נזק אין מוציאים מידו^[128], שלדעה זו אפילו אין שינוי לרביע נזק, שינוי הוא ומחייב ברשות הרבים חצי נזק^[129].

הערות שוליים