אנציקלופדיה תלמודית:קדוש השם
|
|
הגדרת הערך - המצוה לקדש את השם.
גדרו ומעלתו
המצוה
מצות עשה לקדש את השם, שנאמר: ונקדשתי בתוך בני ישראל[1]. המצוה נמנית במנין המצוות[2], ויש שלא מנאוה[3].
גדרו
בגדר המצוה באופן כללי כתבו ראשונים שהיא לפרסם את האמונה בעולם, בלא לפחד מהיזק שום מזיק או מכריח, ואף במסירות נפש למיתה[4]. ויש שכתבו בגדרה שהוא להודיע בכל דיבור ומעשה והנהגה שהטוב והעיקר הוא עבודת השם ויראתו ותורתו[5], ולתמוך ביד האמת, ולעזור אחריה, ולחזק ידי אנשי האמת ולהשפיל את כתות השקר[6].
יש ראשונים שכתבו שמצות קדוש השם נחלקת לשלשה חלקים: א) במיתה על קדוש השם במי שאונסים אותו לעבור על מצוות התורה[7]. ב) בעשית מצוה או פרישה מעבירה לשם שמים בלבד, ולא מפני פחד או יראה ולא לבקש כבוד[8]. ג) בחכם שנוהג בנחת עם הבריות והנהגתו נאה לפנים משורת הדין, שהכל מקלסים אותו ומתאוים למעשיו[9].
מעלתו
מצות קדוש השם היא מצוה גדולה וחשובה[10], יותר מכל מצוות עשה שבעולם[11], שהרי החמירה תורה שיהרג אדם עליה[12]. ובמדרש אמרו שלא ניתנה תורה אלא לקדש שמו הגדול של הקב"ה[13]. ואף יציאת מצרים היתה על תנאי שבני ישראל יקדשו את השם, שכך דרשו: ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם המוציא אתכם מארץ מצרים[14], על תנאי הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתמסרו עצמכם לקדש את שמי[15].
המתים על קדוש השם בדורו של שמד, אמרו במדרש שדמם חשוב לפני ה' יותר מכל הקרבנות, שנאמר: ירבו עצבותם וגו' בל אסיך נסכיהם מדם[16], ודרשו: אמר דוד, הרבית עצבונות לדורו של שמד, שמתו על קדושת שמך, אמר לו הקב"ה שמא הפסידו כלום, דמם חשוב לפני יותר מכל הקרבנות[17]. והנחבטים והנהרגים על קדוש השם מתוך יסורים, כגון הנהרגים על שמלו את בניהם וקראו בתורה ואכלו מצה, והלוקים על שנטלו את הלולב, אמרו חז"ל שהם נקראים אוהביו ושומרי מצוותיו של הקב"ה, ועליהם נאמר הכתוב: ועֹשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי[18].
יהודה זכה למלכות מפני שקדש שמו של הקב"ה על הים, שכשבאו שבטים ועמדו על הים, זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד, קפץ שבטו של יהודה וירד תחלה[19].
חלקו לעולם הבא
המוסר את נפשו על קדוש השם, אפילו היו עוונותיו כירבעם בן נבט וחבריו, ואפילו אינו תלמיד חכם, יש לו חלק לעולם הבא[20].
מעלת קדוש השם ברבים
הנהרג על קדוש השם בפני עשרה מישראל, הרי זה קידש את השם ברבים כדניאל חנניה מישאל ועזריה[21], וכרבי עקיבא וחביריו[22], ואלו הם הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתם[23], ועליהם נאמר: כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה[24], ועליהם נאמר: אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח[25].
מצות קדוש השם ברבים, כתבו אחרונים שהיא הגדולה שבגדולות[26].
ההפך מחילול השם
קדוש השם הוא ההפך מחלול-השם*[27], וכל מי שהיה עליו לקדש את השם במסירות נפש, ועבר ולא קדש, הרי זה חילל את השם[28].
כפרה על חילול השם
קידוש השם, כתבו ראשונים שהוא מכפר על חילול השם[29].
מסר עצמו וניצל
מסר עצמו למות על קדוש השם, וניצל, כדרך שארע לדניאל וחבריו[30], כתבו אחרונים שקיים מצות קדוש השם, לפי שתיכף במסירת גופו להריגה מתקיימת המצוה[31].
במחשבה
המוסר עצמו במחשבתו למיתה על קדוש השם, שעושה במחשבתו הסכמה חזקה לקדש את השם במסירות נפש, הרי זה כאילו היה הדבר בפועל[32], ובשעה שאדם קורא קריאת-שמע*, ואומר: ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך[33], יעלה על לבבו מה שאמרו חז"ל: בכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך[34], ויגמור במחשבתו למסור נפשו על קדושת השם וליהרג עליה, ותחשב לו כאלו נהרג על קדוש השם[35], שכן אמרו בספרי על הכתוב בתהלים: כי עליך הֹרַגנו כל היום[36], וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום, אלא מעלה הקב"ה על הצדיקים כאילו הם נהרגים בכל יום[37].
יש מן האחרונים שכתבו שבעת אמירת קדושה* צריך לכוין לקדש את ה' ולקיים מצות עשה של קדוש השם[38].
יסורים
המוסר עצמו על קדושת השם, יש ראשונים שכתבו שאינו מרגיש ביסורים שמיסרים אותו[39].
במסירות נפש
מסירות נפש
בכלל קדוש השם, מסירות נפש למות ביד אונס - באופנים מסוימים[40] - על אהבת-השם* ואמונת יחודו[41], וכן דרשו בספרא: ולא תחללו את שם קדשי[42], ממשמע שנאמר ולא תחלל, אמור קַדֵש, וכשהוא אומר ונקדשתי, מסור עצמך וקדש שמי[43].
על מקור נוסף למסירות נפש על אהבת-ה'*, ע"ע אהבת ה'[44].
שלא בפרהסיא
מסירות נפש במקום כפיה על המצוות, נראה בספרא ובתלמוד, וכן יש ראשונים ואחרונים שכתבו, שאין בה קדוש השם אלא כשנעשית בפרהסיא, שכן נאמר בכתוב: ונקדשתי בתוך בני ישראל[45], אבל כשנעשית בצנעה, אף במקום שמן הדין חייבים למסור את הנפש[46], אין בה משום קדוש השם, והמצוה למסור את הנפש אינה אלא משום חומרת העבירות עצמן, ולא משום מצות קדוש השם[47]. ויש חולקים וסוברים שבכל מקרה שצריך למסור את הנפש, אף בצנעה, הרי זה קדוש השם[48].
בשלשת העבירות החמורות
עבודה-זרה*, גלוי-עריות* ושפיכות-דמים*, כשאונסים אדם מישראל לעבור עליהם, יהרג ואל יעבור[49], ובמיתתו מקיים מצות קדוש השם[50]. ורבי ישמעאל חולק וסובר שבעבודה זרה בצנעה, יעבור ואל יהרג[51].
על מקור דין יהרג ואל יעבור בשלשת העבירות, ועל גדרי שלשת העבירות הללו לענין דין יהרג ואל יעבור, עי' ערכיהן, וע' יהרג ואל יעבור; על דין אביזרייהו* - אבק העבירות - ע"ע אביזרייהו.
אם צריך למסור את הנפש כשעושים בגופו עבירה בלא שהוא עושה מעשה, ועל אשה, אם צריכה למסור את הנפש על גלוי עריות ע"ע גלוי עריות וע' יהרג ואל יעבור[52].
אם מותר לומר שהוא גוי, או להכנס לבית עבודה זרה, או להמיר את דתו, או להודות שאין תורת משה אמת, כדי שלא יהרגוהו, ע"ע יהרג ואל יעבור[53].
על מי שהיה עליו לההרג ולא לעבור, ועבר ולא נהרג, אם נענש, ע"ע יהרג ואל יעבור[54].
על נשים שאמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחת מכן ונטמא אותה, ואם לאו נטמא את כולכן, וכן על מי שאמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג את כולכם, אם מותר להם למסור נפש אחת, ע"ע אין דוחים נפש מפני נפש וע' יהרג ואל יעבור[55].
במקום שחייב לההרג ולא לעבור, אם חייב אף לסבול יסורים, ע"ע יהרג ואל יעבור[56].
בשלשת העבירות החמורות להנאת עצמם
על גוים שאנסו ישראל לעשות אחת משלשת העבירות החמורות, להנאת עצמם, אם צריך למסור את הנפש, ע"ע יהרג ואל יעבור[57].
בשאר עבירות
בשאר עבירות, אם אומרים לו לאדם עבור או תהרג, שלא בשעת הגזרה, ושלא בפרהסיא, יעבור ואל יהרג[58].
על החובה להמלט ממקום הכפיה, ודינו של מי שאינו עושה כן, ע"ע אנוסים[59] וע' חלול השם[60].
בשאר עבירות בפרהסיא
אף על פי שבדרך כלל, כשאומרים לו לאדם שיעבור או יהרג, דינו שיעבור ואל יהרג[61], אם הדבר ארע בפרהסיא – ולא נעשה להנאת עצמם, אלא להעביר על הדת[62] - יהרג ואל יעבור אפילו על מצוה קלה[63], מפני מצות קדוש השם ברבים[64], שנאמר: ונקדשתי בתוך בני ישראל[65]. וכמה היא פרהסיא, עשרה בני אדם[66] ישראלים[67].
וכן לסוברים שכשאומרים לאדם עבוד עבודה-זרה* או תהרג, דינו שיעבור ואל יהרג[68], אם הדבר ארע בפרהסיא, יהרג ואל יעבור, משום מצות קדוש-השם ברבים, ומחמת אסור חלול-השם, שנאמר: ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי וגו'[69].
על גדר פרהסיא, וגדר מצוה קלה שמוסרים עליה את הנפש בפרהסיא, ע"ע יהרג ואל יעבור.
על דין דבר-שבקדושה* שאינו נאמר אלא בעשרה מישראל, מן הכתוב: ונקדשתי בתוך בני ישראל, ע"ע דבר שבקדושה[70].
בפרהסיא להנאת עצמם
כפאוהו גוים לעבור עבירה להנאת עצמם, אמר רבא שאפילו אם היה הדבר בפרהסיא, יעבור ואל יהרג[71], לפי שכל שהאנס עושה להנאת עצמו, ולא להעביר ישראל מיראת ה', אין בדבר חילול השם, ואין כאן קידוש השם לההרג עליו[72], ומטעם זה במקום שהגוים אונסים את ישראל, נותנים למשרתי עבודת כוכבים כלים לשימוש עבודה-זרה* - ועוברים בכך על איסור: לפני-עור-לא-תתן-מכשול*[73] - בפרהסיא, ואין מוסרים את הנפש על כך, לפי שהגוי אינו מתכוין אלא להנאת עצמו[74], וכן מטעם זה אמר רבא שנכרי שאמר לישראל לקצור עשב בשבת לבהמתו, ואם לא יקצור יהרגנו, אף על פי שהדבר ארע בפרהסיא, מאחר והנכרי אינו עושה אלא להנאת עצמו, יעבור ואל יהרג, אבל אם אמר הנכרי לישראל לקצור ולהשליך לנהר, שאין בדבר הנאת עצמו אלא כוונה להעביר על הדת, כשהדבר היה בפרהסיא, יהרג הישראל ואל יעבור[75].
בשאר עבירות בשעת הגזרה
אף על פי שבדרך כלל, כשאומרים לו לאדם שיעבור עבירה או יהרג, והיה הדבר בצנעה ולא בפרהסיא, דינו שיעבור ואל יהרג[76], אם הדבר ארע בשעת גזרת המלכות – כגון כשיעמוד מלך רשע כנבוכדנצר וחבריו ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצוות[77] - יהרג ואל יעבור אפילו על מצוה קלה בצנעה[78], בטעם הדבר יש שכתבו כדי שלא ירגילו העובדי כוכבים להמריך את הלבבות לכך[79], ויש שכתבו שהוא משום קדוש השם, שכשחושבים לבטל תורה מישראל, אם ישמעו להם אפילו בחדרי חדרים, הדבר מתפרסם, מפני שמצאו שהועילה גזרתם, ולפיכך יש במסירות נפש על הדבר קדוש השם[80].
על גדר מצוה קלה, שמוסרים עליה את הנפש בשעת הגזרה ע"ע חקות הגוים[81] וע' יהרג ואל יעבור[82]; על גדר שעת הגזרה, ואם מוסרים את הנפש על מצות-עשה*, ע"ע יהרג ואל יעבור; על הריגת עצמו, או אחרים, כדי לא לעבור עבירות בכפיה בשעת השמד, ע"ע יהרג ואל יעבור.
בשעת הגזרה להנאת עצמם
נכרי שכפה את ישראל לעשות עברה, ואם לא יעבור יהרגנו, והיה הדבר בשעת הגזרה, אם לא נתכוין הגוי אלא להנאת עצמו, ולא להעביר על דת, יש ראשונים שכתבו שיעבור ואל יהרג[83]. ויש חולקים וסוברים שבשעת הגזירה, אפילו כשעשה הגוי להנאת עצמו, יהרג הישראל ואל יעבור[84]. על פרטי המחלוקת וטעמיה ע"ע יהרג ואל יעבור[85].
במקום שאין חיוב
אם מותר למסור את הנפש על עבירה, במקום שמן הדין יעבור ואל יהרג, ואם יש בדבר משום קדוש השם, ע"ע יהרג ואל יעבור[86].
לחיזוק הדור
אדם גדול חסיד וירא שמים, כשרואה שהדור פרוץ, יש ראשונים שכתבו שרשאי למסור עצמו למיתה אפילו על מצוה קלה - אפילו לסוברים שהמוסר עצמו למיתה במקום שאינו מחויב הרי זה מתחייב בנפשו[87] - כדי שיראו העם ליראה את ה' ולאהבו בכל לבם[88], ולדעתם כן עשו חנניה מישאל ועזריה שהפילו עצמם לכבשן האש כדי לא להשתחוות לאנדרטי, שלא היתה – לדעתם[89] - אלא לכבוד, ולא עבודה זרה[90], ולדעתם זהו מה שמצינו במדרש ששבחו את אותם שמסרו נפשם על נטילת לולב וכדומה[91], שלדעתם מן הדין לא היו מחויבים בכך[92].
להעמדת הדת
בכלל קדוש השם, למסור עצמו וממונו לכבוד קונו, כדי להעמיד הדת על תלה, להזהיר לעם ולהזכירם הדרך הישרה והטובה, ולפגוע בעוברי עברה, כדרך שמצינו בפנחס, שהרג את זמרי[93], וברב אדא בר אהבה, שקרע בגד אשה שהיה בו משום פריצות[94], ואין קדוש השם גדול מזה[95].
הנהרגים על ידי גוים
הקדושים והטהורים מישראל, שמענים אותם כדי שיודו על דבר שיש בו היזק לישראל, והם סובלים עינוים קשים ממות ואינם מודים, כתבו אחרונים שאף על פי שהם קדושים ובני עליה, אינם מקיימים את מצות קדוש השם, שקדוש השם אינו אלא כשרוצים להעביר את ישראל על הדת[96].
הנהרגים בגלל יהדותם, יש אחרונים שכתבו שהם נחשבים מקדשי השם[97].
על מנת שיעשה נס
המוסר עצמו על מנת שיעשה לו נס, אין עושים לו נס, והמוסר עצמו שלא שיעשה לו נס, עושים לו נס[98].
בספק
במקום שיש ספק אם חייב למסור את הנפש או לא, צדדו ראשונים לומר שאין מכריעים שיעבור ואל יהרג מחמת הכלל שבכל התורה: ספק נפשות להקל – ע"ע פקוח נפש - לפי שבמקום קדוש השם לא הקפידה תורה על אבוד נפשות מישראל, ולפיכך פעמים שמחמירים ופוסקים שיהרג ואל יעבור[99].
במעשים שונים
מעשה לשם שמים
כל הפורש מעבירה או עשה מצוה לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ברוך הוא, הרי זה מקדש את השם[100], שכן מצינו ביוסף הצדיק, שהימנעותו מאשת רבו נחשבת קידוש השם בסתר[101], וכן מצינו שהודאת יהודה במעשה תמר נחשבת קדוש השם ברבים[102].
כבוד חכמים
כבוד החכמים, יש בו משום קדוש השם, לפי שבכלל קדוש השם הוא להודיע שהטוב והעיקר בעולם הוא עבודת השם ויראתו ותורתו[103]. ואמרו במדרש שאף מה שברכה באה לעולם בזכות הצדיקים, יש בכך קדוש השם[104].
בעונש לרשעים
כשהרשעים מתגנים ונענשים, יש בדבר קדוש השם[105].
בגרימת קילוס התורה ורצון לקיימה
אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את השם ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר[106]. וע"ע אהבת ה'[107].
על הסובר שאדם שצריך ללכת בין חכמי הגוים, ראוי לו שילמד חכמות שיכבדוהו בעיניהם, כדי ששם שמים יתקדש על ידו, ע"ע חכמות חיצוניות[108].
בהקפדה על אמת בפני גוים
מצינו בבני ישראל – לפי ביאור כמה ראשונים[109] - שבפני גוים, מפני קדושת השם, הקפידו ביותר לקיים את דיבורם, ולפיכך כשנשבעו לגבעונים שלא יהרגום[110], אף על פי שהשבועה היתה בטעות, ולפיכך היא לא חלה[111], נמנעו מלהרגם, מפני קדושת השם[112], כדי שיאמרו הגוים שאפילו במקום שאין שבועה אלא הבטחה בלבד, ישראל מקיימים את דיבורם[113], או שיאמרו: כמה חמורה עליהם שבועת ה', שאפילו נעשית בטעות לא יעברו עליה[114].
בהתנהגות בממון גוים
השבת-אבדה* לגוי*, אף במקום שאין מחויבים בה מן הדין[115], אם השיבה כדי לקדש את השם, שיפארו הגוים את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה, הרי זה משובח[116].
וכן גזל-הגוי*, או הפקעת הלואתו, אף לסוברים שהם מותרים מן הדין[117], יש סוברים שמשום קדוש השם אסור לעשותם[118].
דיניו
החייבים
כל ישראל חייבים במצות קדוש השם[119], בין זכרים ובין נקבות[120].
חיובו בקטן ושוטה
קטן ושוטה - שאינם מחויבים במצוות[121] - צדדו אחרונים לומר שמאחר ואינם מחויבים במצות קדוש השם, אינם בדין יהרג ואל יעבור במקום קדוש השם[122], ומכל מקום בקטן צדדו אחרונים לומר שמשיאים לו עצה שיהרג ואל יעבור[123].
במקום חלול השם
קדוש-השם גדול מחלול-השם[124], לפיכך מעשה שיש בו קדוש השם וחילול השם, עושים אותו, שקדוש השם דוחה את חלול השם[125], שהרי הלנת-המת* תלוי על העץ, יש בה חלול השם, שנאמר: לא תלין נבלתו על העץ וגו' כי קללת אלהים תלוי[126], ואף על פי כן דוד הניח את שבעת בני שאול שהוקעו על ידי הגבעונים תלוים מניסן ועד מרחשון[127], מפני שהיו עוברים ושבים אומרים מה חטאו המוקעים הללו שנשתנה עליהם מידת הדין, והיו אומרים להם על שפשטו ידיהן בגירים ארורים, היינו בגבעונים, אמרו, מה אם אלו – הגבעונים – שלא נתגיירו לשם שמים, ראו האיך תבע הקדוש ברוך הוא את דמם, המתגייר לשם שמים על אחת כמה וכמה, ומתוך כך נתגיירו הרבה גרים באותה שעה, ונעשה קדוש השם[128] בפרהסיא[129].
ברכה
המקדשים את השם, כתבו ראשונים שמאחר והם מקיימים מצות עשה מן התורה, עליהם לברך ברכת-המצוות*[130]: על קדוש השם[131], ויש שכתבו: לקדש שמו, ואם הוא בפרהסיא: לקדש שמו ברבים[132]. וכתבו אחרונים שיברך בשמחה גדולה, בלב שלם ובנפש חפצה[133].
אם מיסרים אותו, וחושש שלא יעמוד בנסיון, נראה מדברי אחרונים שלא יברך[134].
ברכת המקדש שמו ברבים
בתפלת אתה הוא עד שלא נברא העולם, שאומרים לפני תפילת שחרית*[135], יש ראשונים שכתבו שנוהגים לסיים: ברוך אתה ה' מקדש את שמך ברבים[136], וכתבו אחרונים שהברכה נתקנה על מאורע שהיה, שגזרו שמד שלא לקרא את שמע, וקראו, ונתבטלה הגזרה[137].
ברכה על מקומו
מקום שנעשה בו נס שנתקדש בו שם שמים, כגון גוב האריות שהשליכו לתוכו את דניאל[138], והכבשן שהשליכו לתוכו את חנניה מישאל ועזריה[139], מברכים עליו ברכה מיוחדת: שעשה נס לצדיקים במקום הזה[140]. על דיני הברכה ע"ע ברכות הראיה[141].
קדיש
תפלה מיוחדת יש שיתקדש שמו של השם בעולם, ונקראת קדיש*. על דיני התפלה ע"ע קדיש.
הזכרת נשמות המוסרים נפשם
נוהגים להזכיר את נשמות קהלות הקדש שמסרו נפשם על קדושת השם, והיא תפלת: אב הרחמים וגו', שנוהגים לאמרה בשבת אחר קריאת התורה[142]. על מנהגי תפלה זו ע"ע הזכרת-נשמות[143].
חיזור אחר מסירות נפש
אין לחזר אחר מסירות נפש על קדוש השם, ואדרבה, אם יכול לברוח ולהנצל, יברח, וכן אם יכול לפדות עצמו בכל אשר לו, צריך ליתן את כל הון ביתו, ולא לההרג, ומה שמצינו ברבי עקיבא שכל ימיו היה מצטער אימתי יבא לידו דבר זה ויקיימנו[144], אין הכוונה שחיזר אחר הדבר, אלא שנפשו היתה חושקת שתבא המצוה לידו באופן שיהיה מוכרח לקיימה[145].
נשיאת אשת הנהרג
הנהרג על קדוש השם, יש ראשונים שכתבו שמשום כבוד שמים ומשום כבודו, אשתו לא תנשא עולמית, ומכל מקום אם נשאת לא תצא[146].
אבלות והספד עליו
הנהרגים על קדוש השם, בין בשעת השמד ובין שלא בשעת השמד, כתבו ראשונים שכל ישראל חייבים לקרוע עליו ולהתאבל עליו, ולהספידו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות[147].
בני נח
בני נח, ספק הוא בגמרא אם נצטוו על קדוש השם[148]. על צדדי הספק, ואם הוא נפשט, ע"ע בן-נח[149] וע' יהרג ואל יעבור[150].
הערות שוליים
- ↑ ויקרא כב לב. עי' סנהדרין עד א ורש"י שם ד"ה ולא תחללו; יראים מ' תג; רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"א וסהמ"צ מ"ע ט; סמ"ג ע' ה; סמ"ק מ' מד; החינוך מ' רצו; חרדים מ"ע פ"א אות טז.
- ↑ בה"ג הקדמה מ"ע אות כו; יראים שם וסהמ"צ לרמב"ם שם וסמ"ג שם וסמ"ק שם והחינוך שם וחרדים שם. ועי' סהמ"צ שם, שהוכיח שנמנית ממה שאמרו בסנהדרין עד ב, שאם היא נוהגת בבני נח (עי' ציון 148) הרי שיש להם שמונה מצוות, ולא שבע.
- ↑ עי' סהמ"צ לרס"ג, שלא מנאה בעשין, ועי' ביאור רי"פ פערלא מ' א ד"ה אמנם יש, בטעמו של רס"ג, שדי במה שהזכיר בלאוין את ל"ת של חלול ה'.
- ↑ סהמ"צ לרמב"ם מ"ע ט. ועי' ציון 41 ואילך. על כל דיני מסירות נפש על מצוות ע"ע יהרג ואל יעבור; יעבור ואל יהרג.
- ↑ שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות קמח. ועי' ציון 100 ואילך, שמעשה שאינו אלא לשם שמים, ולא לשום תכלית אחרת בעולם, נחשב קדוש השם, ועי' ציון 103, שכבוד החכמים יש בו משום קדוש השם. ועי' ציון 106, שגרימת קילוס התורה ורצון לקיימה, בכלל קידוש השם.
- ↑ שערי תשובה לרבינו יונה שער א אות מז. ועי' ציון 106, שגרימת קילוס התורה ורצון לקיימה, בכלל קידוש השם. ועי' ציון 105, שכשהרשעים נענשים, יש בדבר קדוש השם. ועי' ציון 93 ואילך, שבכלל קדוש השם למסור עצמו וממונו לכבוד קונו להעמיד הדת על תלה ולהזהיר העם ולפגוע בעוברי עבירה.
- ↑ רמב"ם דלהלן. ועי' ציון 41 ואילך. על כל דיני מסירות נפש על מצוות ע"ע יהרג ואל יעבור; יעבור ואל יהרג.
- ↑ רמב"ם דלהלן. ועי' ציון 95 ואילך.
- ↑ עי' רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"א – ה"ד, וה"י – הי"א; אגרת השמד לרמב"ם ד"ה המין הראשון וד"ה וקדושת השם. ועי' ציון 105 ואילך.
- ↑ עי' אגרת השמד לרמב"ם ד"ה וקדושת השם: כמו שחלול השם הוא עון גדול (ע"ע), כך קידוש השם הוא מצוה גדולה, וגומלים לו טובה הרבה מאד; עי' יראים סי' תג (דפו"י סי' ה): שקולה לפני המקום ומכרעת.
- ↑ של"ה שער האותיות אות א אמת ואמונה אות ס.
- ↑ יראים שם.
- ↑ תנא דבי אליהו רבה (איש שלום) פרשה כו.
- ↑ ויקרא כב לב – לג.
- ↑ ספרא אמור פרשה ח תחי' פ"ט אות ו. ועי' סהמ"צ לרמב"ם מ"ע ט, בשם ספרא: על מנת כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקדשו שמי ברבים.
- ↑ תהלים טז ד.
- ↑ מדררש תהלים (שוחר טוב; בובר) טז. וע"ש ובפסיקתא דר"כ (מנדלבוים) פיסקא יא, ויהי בשלח, על היסורים שהיו מיסרים את אותם שמסרו נפשם על קדוש השם בדורו של שמד.
- ↑ שמות כ ו. מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דבחדש פרשה ו; פסי"ז (לקח טוב) שמות פרשת יתרו שם. ועי' ציון 92.
- ↑ תוספתא ברכות סוף פ"ד. ועי' סוטה לו ב, לז א. ועי' ציון 102.
- ↑ אגרת השמד לרמב"ם ד"ה המין השלישי.
- ↑ עי' דניאל פ"ג ופ"ו. רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"ד.
- ↑ עי' ברכות סא ב וסנהדרין קי ב, וגמ' שבציון הבא. רמב"ם שם.
- ↑ עי' פסחים נ א וב"ב י ב. רמב"ם שם ובאגרת השמד ד"ה המין השלישי, ועי' פרי חדש על רמב"ם יסוה"ת שם.
- ↑ תהלים מד כג. עי' גיטין נז ב; רמב"ם שם ובאגרת השמד ד"ה המין השלישי.
- ↑ תהלים נ ה. סנהדרין קי ב; רמב"ם שם ובאגרת השמד שם.
- ↑ בירת מגדל עז פנה א אבן בוחן אות כא.
- ↑ ע"ע חלול השם ציון 4.
- ↑ עי' רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"ד והחינוך סוף מ' רצו ורמ"א בשו"ע יו"ד קנז סוף ס"א.
- ↑ שערי תשובה לרבינו יונה שער א אות מז ושער ד אותיות ה, טז. וע"ע חלול השם ציון 290.
- ↑ עי' דניאל פ"ג ופ"ו.
- ↑ של"ה שער האותיות אות א אמת ואמונה אות נח. ועי' דרכ"ת סי' קנז ס"ק כד, שהביא מחלוקת אחרונים אם עיקר קדוש ה' הוא לאחר מות הנהרג, או בחייו.
- ↑ זוהר מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פר' חיי שרה דף קכד ב, וזוהר כרך ג (במדבר) פר' בלק דף קצה ב, הובא בשל"ה שער האותיות אות א אמת ואמונה אות סג; עי' ראשונים דלהלן. ועי' של"ה שם שנחשב כעקדת יצחק, ובלבד שיהיה צדיק בכל דרכיו, שאז הוא כקרבן שאין בו מום. ועי' יוסף אומץ סי' תפה.
- ↑ דברים ו ה. ע"ע קריאת שמע.
- ↑ משנה ברכות נד א. וע"ע אהבת ה' ציון 34.
- ↑ עי' זוהר שם ושם; אגרת התשובה יום א אות יא; עי' ארח"ח לרא"ש ליום א אות כה; חרדים מ"ע פ"א אות טז.
- ↑ תהלים מד כג.
- ↑ רבי שמעון בן מנסיא בספרי דברים ואתחנן פיסקא לב. אגרת התשובה שם; עי' ארח"ח שם; עי' חרדים שם.
- ↑ עי' באה"ט או"ח סי' קכה ס"ק ה ומחז"ב שם ס"ק ב ומ"ב שם ס"ק ד בשם האר"י.
- ↑ כלבו סי' סז ותשב"ץ קטן בשם מהר"ם, הובא בבירת מגדל עז פנה א אבן בוחן אות כו. ועי' כלבו שם, שאומרים העולם שאם כוון שם המיוחד בתחלה מובטח לו שיעמוד בנסיון ולא יכאב לו, וכעי"ז בתשב"ץ קטן שם, במי שמזכיר שם המיוחד בתחלה. ועי' יוסף אומץ סי' תפב.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ סהמ"צ לרמב"ם מ"ע ט; עי' סמ"ג ע' ה. ועי' החינוך מ' רצו: שנמסור נפשנו למות על קיום מצות הדת.
- ↑ ויקרא כב לב.
- ↑ ספרא אמור פרשה ח תחי' פ"ט אות ד. וע"ש אות ו: ע"מ כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתמסרו עצמכם לקדש את שמי, עי' ציון 15.
- ↑ ציון 32 ואילך.
- ↑ ויקרא כב לב. עי' ספרא אמור פרשה ח תחי' פ"ט אות ד: מסור עצמך וקדש שמי, יכול ביחידי, ת"ל בתוך בני ישראל, המרובים; עי' ד' ר' ישמעאל בסנהדרין עד א וע"ז כז ב, ועי' רש"י ע"ז שם ד"ה בפרהסיא; עי' ע"ז נד א: כתב רחמנא ולא תחללו וגו' הא בצנעא והא בפרהסיא; עי' ד' ר' יוחנן בסנהדרין עד ב: אין פרהסיא פחות וגו' ונקדשתי וגו'; עי' סנהדרין עה א: הא בצנעה הא בפרהסיא, ורש"י שם ד"ה בצנעה; שו"ת הריב"ש סי' ד; סמ"ק מ' מד; של"ה שער האותיות אות א אמת ואמונה אות סב; מנ"ח מ' רצו אות יג; עי' שו"ת אבנ"ז יו"ד סי' קכח אות ד ואילך.
- ↑ ע"ע יהרג ואל יעבור, אימתי צריך למסור את הנפש אף בצנעה.
- ↑ מלחמת ה' סנהדרין (יח א); נמוקי יוסף שם יז ב ד"ה הנאת; שו"ת הריב"ש שם; סמ"ק שם; של"ה שם; מנ"ח שם; עי' אבנ"ז שם. ועי' דרכ"ת יו"ד סי' קנז ס"ק כב.
- ↑ עי' רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"א - ה"ד, ובסהמ"צ ע' ט ול"ת סג, ובאגרת השמד ד"ה המין השלישי, ומרכה"מ (חעלמא) יסוה"ת שם ה"ד בדעתו, ועי' לח"מ שם ה"ד ואבנ"ז יו"ד סי' כח אות ד ואילך ואור גדול סי' א (עמ' יז) וערל"נ סנהדרין עה א, בבאור דעת הרמב"ם, וע"ע חלול השם ציון 25 ואילך; עי' סמ"ג ע' ה, שמ' כן; עי' החינוך מ' רצו; ריטב"א יבמות נג ב.
- ↑ עי' ד' רב יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק בסנהדרין עא; עי' פסחים כה א; יומא פב א; כתובות יט א; רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"ב; טוש"ע יו"ד קנז א. וע"ע יהרג ואל יעבור ציון 13 ואילך. ועי' שו"ת בשמים ראש סי' שא, שבזמן הזה שאין בי"ד סמוכים, אין מורים שיהרג ואל יעבור, ועי' דרכ"ת יו"ד סי' קנז ס"ק לא, וע' יהרג ואל יעבור ציון 100, שיש שערערו על דבריו.
- ↑ רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"א – ה"ד; החינוך מ' רצו. ועי' ציון 45 ואילך, מחלוקת אם דוקא בפרהסיא מקיים קידוש השם, או אף בצנעה.
- ↑ ע"ז כז ב; סנהדרין עד א; ספרא אחרי מות פרשה ח פי"ג אות יד. וע"ע יהרג ואל יעבור ציון 59 ואילך. וע"ש ציון 80 ואילך, אם רבי ישמעאל נחלק גם בג"ע ושפ"ד. וע"ש ציון 87, שלדעת רוב הראשונים אין הלכה כרבי ישמעאל.
- ↑ ציון 381 ואילך.
- ↑ ציון 186 ואילך.
- ↑ ציון 137 ואילך.
- ↑ ציון 280 ואילך.
- ↑ ציון 128 ואילך.
- ↑ ציון 304 ואילך.
- ↑ רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק בסנהדרין עד א; יומא פב א; כתובות יט א; רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"א; טוש"ע יו"ד קנז א. ועי' מער"ק יסוה"ת פ"ה ה"א, שאפ' אומרים לו לעבור על הרבה עבירות, יעבור ואל יהרג. וע"ע יהרג ואל יעבור ציון 445 ואילך, ושם שי"ח. וע"ש ציון 191 ואילך, על מי שאומרים לו להמיר את דתו, בלא שיעבור על שלשת העבירות החמורות.
- ↑ ציון 8.
- ↑ ציון 33 ואילך.
- ↑ ע"ע יהרג ואל יעבור; יעבור ואל יהרג.
- ↑ עי' להלן, הדין כשנעשה להנאת עצמם.
- ↑ רבי יוחנן בסנהדרין עד א; עי' ד' רבא שבציון 75; רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"ב; טוש"ע יו"ד קנז א.
- ↑ עי' ציון הבא; יד רמ"ה שם.
- ↑ סנהדרין עד ב.
- ↑ רבי יעקב בשם רבי יוחנן בסנהדרין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
- ↑ גמ' ע"ז שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם. וע"ע יהרג ואל יעבור ציון 506 ואילך.
- ↑ עי' ציון 51.
- ↑ רבי ישמעאל בברייתא סנהדרין עד א ובספרא אחרי מות פרשה ח פי"ג אות יד. ועי' כעי"ז בברייתא ע"ז כז ב, אלא ששם לא הוזכר: ונקדשתי, אלא רק: ולא תחללו. ועי' כעי"ז ע"ז שם, מעשה בבן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל, שרצה להתרפא על ידי מין במקום פקוח נפש, ורבי ישמעאל לא הניחו משום שבפרהסיא הוא חילול השם, ועי' רש"י שם, בבאור הדבר, שבפרהסיא יש חילול השם, שיוצא לחוץ ולמדים ממנו לחלל בקדושת השם. ועי' ע"ז נד א, שבהמה שעובדי כוכבים אנסו את בעליה להשתחוות לה, אם היה הדבר בפרהסיא, שיש בכך חילול השם, היא נאסרה למזבח משום דין נעבד, ואם בצנעה, לא נאסרה, ותוס' שם ד"ה הא בצנעא, שזה כרבי ישמעאל הנ"ל, הסובר שעל ע"ז א"צ למסור את הנפש, ובפרהסיא צריך.
- ↑ ציון 1 ואילך.
- ↑ סנהדרין עד ב; עי' רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"ב; טוש"ע יו"ד קנז א.
- ↑ רש"י שם ד"ה הנאת עצמו וד"ה אלא.
- ↑ מלחמת ה' ונמוק"י סנהדרין שם (יח א) ור"ן שם עד ב, ועי' רמ"א בשו"ע יו"ד קנז א, וש"ך שם ס"ק יא.
- ↑ סנהדרין שם.
- ↑ סנהדרין שם.
- ↑ ע"ע יהרג ואל יעבור; יעבור ואל יהרג.
- ↑ רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"ג.
- ↑ רבי יוחנן בסנהדרין עד א; רמב"ם שם; טוש"ע יו"ד קנז א.
- ↑ רש"י שם ד"ה ואפילו. ועי' ציון 45 ואילך, מחלוקת באופנים שיהרג ואל יעבור בצנעה, אם יש בדבר גם קדוש השם.
- ↑ יד רמ"ה שם, וכעי"ז חי' הר"ן שם: משום קדוש השם ואהבת המקום, וע"ש שהוסיף לבאר שכשחושבים לבטל תורה מישראל, צריך לעשות חזוק כנגדם שלא לקיים מחשבתם, ומוטב שיהרגו כמה מישראל ולא תבטל אות מן התורה כשהם רוצים לבטלה.
- ↑ ציון 229 ואילך.
- ↑ ציון 513 ואילך.
- ↑ רש"י סנהדרין עד ב ד"ה שדי לנהרא; אגרת השמד לרמב"ם ד"ה המין הראשון, ועי' ציון הבא; ר"ן סנהדרין שם א ד"ה אבל בשעת.
- ↑ ר"ן שם סוף ע"א בדעת רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"ב וה"ג, ועי' ציון הקודם; החינוך מ' רצו. ועי' ב"ח יו"ד קנז אות ג, וש"ך שם ס"ק ז וט"ז שם ס"ק ג.
- ↑ ציון 593 ואילך.
- ↑ ציון 475 ואילך. ועי' להלן ציון 145.
- ↑ ע"ע יהרג ואל יעבור ציון 475 ואילך.
- ↑ נמוק"י סנהדרין (יח א), הובא בב"י יו"ד קנז; החינוך מ' רצו.
- ↑ עי' תוס' פסחים נג ב ד"ה מה ראו, ותוס' כתובות לג ב ד"ה אילמלי, ותוס' ע"ז ג א ד"ה שלא השתחוו.
- ↑ נמוק"י שם.
- ↑ עי' ציון 18.
- ↑ נמוק"י שם; החינוך שם. ועי' כ"מ יסוה"ת פ"ה סוף ה"א, שמן הדין היו צריכים למסור נפשם.
- ↑ במדבר כה ז – ח. עי' ציון הבא.
- ↑ ברכות כ א. עי' ראבי"ה ח"א מס' ברכות סי' ס, שחייב אדם למסור עצמו וממונו בשביל קדוש ה' להזכיר למקבלים מוסר, כמעשה של רב אדא בר אהבה; בירת מגדל עז פנה א אבן בוחן אות כא.
- ↑ בירת מגדל עז שם.
- ↑ של"ה שער האותיות אות א אמת ואמונה אות סב. ועי' של"ה שם שהיינו כגון הרוגי לוד בתענית יח ב, ועי' רש"י שם, שמפרש שנהרגה בתו של מלך, ואמרו שהיהודים הרגוה, וגזרו גזרה על היהודים, ועמדו אלה ואמרו שהם הרגוה, ובכך הצילו את ישראל, ועי' רש"י שם ובב"ב י ב, שהם האמורים בב"ב שם: הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם בגן עדן.
- ↑ עי' שו"ת ממעמקים ח"ב סי' כ, ושם בשם רי"מ הכהן מראדין ור"א וסרמן, שהנהרגים בגלל יהדותם מברכים אקב"ו לקדש שמו ברבים; עלי מרורות עמ' 306. ועי' יוסף אומץ סי' תפה, שהנהרג ע"י גוי, אפ' ליסטים, מאחר וסתם מחשבתו לע"ז, הנהרג נקרא מקדש ה', ונקרא קדוש.
- ↑ ספרא אמור פרשה ח תחי' פ"ט אות ה, הובא בסמ"ג ע' ה ובסמ"ק מ' מד.
- ↑ תרוה"ד סי' קצט. ועי' דרכ"ת סי' קנז ס"ק ג, שמביא אחרונים שפסקו בספק קדוש השם, שיעבור אל יהרג משום שספק נפשות להקל, וע"ש ס"ק ד.
- ↑ רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"י ובאגרת השמד ד"ה וקדושת השם.
- ↑ סוטה י ב, לו ב. עי' רמב"ם שם, ומער"ק וטורי אבן שם בבאור דבריו. ועי' פר"ח על הרמב"ם שם, באור אחר ברמב"ם שם.
- ↑ עי' סוטה שם ושם, ועי' מהרש"א שם י ב ד"ה יהודה שקידש, שהכוונה להודאה במעשה תמר, ושם ע"פ לו ב, שהכוונה גם לשבט יהודה, שקדש את ה' ברבים בכך שירד ראשון לים סוף, עי' ציון 19.
- ↑ שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות קמח. ועי' ציון 5.
- ↑ עי' ספרי דברים פרשת עקב פיסקא לח, ושם מחלוקת אם קדוש השם הוא שכשצדיקים בעולם ברכה בעולם, וכשנסתלקו צדיקים נסתלקה ברכה, או שאין זה קדוש השם שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים לאחר מיתתם.
- ↑ עי' רש"י פסחים נו א ד"ה גירר.
- ↑ רמב"ם יסוה"ת פ"ה הי"א, ובאגרת השמד ד"ה וקדושת השם, ע"פ יומא פו א, וכעי"ז תנא דבי אליהו רבה (איש שלום) פרשה כו. וע"ע אהבת השם ציון 27.
- ↑ ציון 27.
- ↑ ציון 26.
- ↑ ע"ע חלול ה' ציון 195 ואילך, מחלוקת ראשונים בבאור הגמ' דלהלן.
- ↑ עי' יהושע ט.
- ↑ ע"ע חלול ה' ציון 190 ואילך.
- ↑ גיטין מו א.
- ↑ רשב"א גיטין שם סוף ד"ה ורבנן, בשם תוס'.
- ↑ רד"ק יהושע ט ז. וע"ע חלול ה' שם וע' התרת נדרים ציון 533.
- ↑ ע"ע גוי ציון 143 ואילך.
- ↑ רמב"ם גו"א פי"א ה"ג, ועי' כ"מ שם שהוא ע"פ ירושלמי ב"מ פ"ב ה"ה, ע"ש מעשים בכמה תנאים שהשיבו אבדה לגוי, כדי שיאמר ברוך אלהי היהודים.
- ↑ ע"ע גזל הגוי.
- ↑ עי' ד' ר"ע בב"ק קיג א, וד' רבא שם ב. וע"ע גזל הגוי ציונים 67, 96 ואילך, וע"ש ציון 126, על טעותו של גוי, שאף בהשבתה יש משום קדוש השם.
- ↑ רמב"ם יסוה"ת פ"ה ה"א.
- ↑ החינוך סוף מ' רצו.
- ↑ ע"ע חרש שוטה וקטן.
- ↑ עי' דרכ"ת סי' קנז ס"ק כה בשם אחד מחכמי הספרדים, לענין קטן; מחנה חיים תליתאה אה"ע סי' סא, הובא בדרכ"ת שם ס"ק כח, לענין שוטה.
- ↑ דרכ"ת שם ס"ק כה בשם אחד מחכמי הספרדים. ועי' איכה רבה (וילנא) פרשה א אות נ, בתינוק יונק משדי אמו שנהרג כדי שלא לעבוד עבודה זרה, ועי' גיטין נז ב, בילדים וילדות שנהרגו כדי שלא להמסר לקלון, ועי' ארח"ח דין אהבת ה' ויראתו אות א, מעשה ששחטו תינוקות בשעת השמד, ועי' ד' רמ"ח לאו שנדפסו בקונטרס מוריה קפא קפב עמ' מג.
- ↑ ר' אבא בר זמינא בשם ר' הושעיא בירושלמי קידושין פ"ד ה"א וסנהדרין פ"ו ה"ז ובבמדבר רבה פרשה ח סי' ד.
- ↑ קה"ע שם ושם, בבאור ירושלמי שם ושם.
- ↑ דברים כא כג. עי' להלן. וע"ע הלנת המת.
- ↑ עי' שמואל ב פכ"א, וירושלמי דלהלן.
- ↑ ירושלמי קידושין שם וסנהדרין שם ובמדבר רבה שם, וכעי"ז רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק ביבמות עט א. וע"ע הלנת המת ציון 39.
- ↑ יבמות שם.
- ↑ ריקאנטי סי' ע; של"ה שער האותיות אות א אמת ואמונה אות נז ואילך; בירת מגדל עז פנה א אבן בוחן אות כו. ועי' מהר"ם שיק תריג מצוות מ' רצז, שאין לברך, ועי' דרכ"ת יו"ד סי' קנז ס"ק כב. וע"ע ברכת המצוות ציון 70 ואילך.
- ↑ עי' ריקאנטי שם, שמשמע קצת כן, ועי' של"ה שם אות סב, שמסתפק אם זו כוונתו, או שמודה שמברכים: לקדש.
- ↑ של"ה שם אות נז ואות סא; בירת מגדל עז שם. ועי' שו"ת ממעמקים ח"ב סי' כ. ועי' יוסף אומץ סי' תפג, נוסח אחר.
- ↑ בירת מגדל עז שם.
- ↑ עי' של"ה שם אות סב.
- ↑ ע"ע שחרית.
- ↑ ע"ע שחרית.
- ↑ של"ה שער האותיות אות א אמת ואמונה אות ס.
- ↑ עי' דניאל ו.
- ↑ עי' דניאל ג.
- ↑ עי' ברכות נז ב: ראה גוב של אריות או כבשן האש מברך: שעשה נסים לאבותינו במקום הזה, וברמב"ם ברכות פ"י ה"ט ובשו"ע דלהלן: שעשה נס לצדיקים במקום הזה, ועי' ירושלמי ברכות פ"ט ה"א, וטוש"ע או"ח ריח ז, בטעם הדבר, שעל ידי הניסים ההם נתקדש שם שמים, ושה"ה במקומות אחרים שנתקדש בהם ש"ש.
- ↑ ציון 33 ואילך.
- ↑ עי' רמ"א בשו"ע או"ח רפד ז.
- ↑ ציונים 55 ואילך, 84.
- ↑ עי' ברכות סא ב.
- ↑ של"ה שער האותיות אות א אמת ואמונה אותיות נט ס. ועי' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קו, על מי שיכול להמלט ולהנצל, שצריך לעשות כן, ומ"מ אם רוצה להחמיר ולמסור עצמו לקדש שם שמים ברבים, כדי שאחרים ילמדו ממנו, זכור לטוב, ואינו נחשב מאבד עצמו לדעת, וע"ש שהוכיח מהמעשה ברבי חנינא בן תרדיון בע"ז יח א. ועי' ציון 86.
- ↑ הפרנס סי' קכה ושו"ת מהר"ח או"ז סוס"י יד, בשם ספר המקצועות.
- ↑ הפרנס סי' קכה ושו"ת מהר"ח או"ז סוס"י יד, בשם ספר המקצועות. וע"ע הרוגי מלכות ציון 41א.
- ↑ סנהדרין עד ב.
- ↑ ציון 73 ואילך.
- ↑ ציון 601 ואילך.