אנציקלופדיה תלמודית:קדשים קלים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - קרבנות* הנאכלים, לא לזכרי כהונה בלבד, אלא אף לנשיהם ועבדיהם, או אף לישראלים, ונאכלים בכל העיר ירושלים*.

קרבנות* הנאכלים - לא לזכרי כהונה בלבד, אלא אף לנשיהם ועבדיהם[1], וכל שכן קרבנות הנאכלים - גם לישראלים, נקראים קדשים קלים[2], שקדושתם קלה מקדושת קדשי-קדשים*, שאינם נאכלים אלא לזכרי כהונה, או שעולים כליל על גבי המזבח[3].

בכלל קדשים קלים

שלמים* - של יחיד[4] - נקראים קדשים קלים[5]. שלמים של יחיד, דהיינו כל כל קרבנות השלמים, ובכללם איל-נזיר*[6] ותודה*[7], שאף הם שלמים[8], מלבד כבשי-עצרת*, שאין לך שלמים שהם קרבנות-צבור* אלא כבשי עצרת[9]. אף הבכור[10] ומעשר-בהמה*[11] וקרבן-פסח* נקראו קדשים קלים[12].

מספר הבדלים ישנם בין קדשים קלים לקדשי-קדשים*:

מקום שחיטתם

קדשים קלים שחיטתם בכל מקום מן העזרה*[13], ואפילו אחורי ההיכל*[14]. דין זה נלמד מכך שנאמרו שלוש פרשיות בשלמים, אחד בבן בקר[15], ואחד בבן כשב[16] ואחד בעז[17], בראשון נאמר: ושחטו פתח אהל מועד[18], ובשני נאמר: ושחט אֹתו לפני אהל מועד[19], ואף בשלישי נאמר: ושחט אֹתו לפני אהל מועד[20], להכשיר את כל הרוחות - שבעזרה[21] - בקדשים קלים[22], שהרי לא ייחד להם רוח[23], ש"לפני" משמע כל שלפני ההיכל[24], והוא הדין לשאר הקדשים קלים[25]. ושלוש הכתובים, נחלקו בהם תנאים, אם אחד נצרך לגופו, שצריך פתח אוהל מועד, ואחד להכשיר צדדים - כל רוחב העזרה[26], ולא רק מה שכנגד הפתח[27] - ואחד לפסול צידי צדדים - כגון לשכות*, ואפילו תוכן קודש פסולות לשחיטה[28] - ואין צריך כתוב לרבות צפון[29], שקל-וחֹמר* הוא[30], ומה קדשי קדשים שלא הוכשרו בכל הרוחות הוכשרו בצפון, קדשים קלים שהוכשרו בכל הרוחות אינו דין שהוכשרו בצפון[31]. או שאחד נצרך לגופו, ואחד להכשיר צפון, ואחד להכשיר צדדים[32], שאלמלא היה כתוב להכשיר צפון, היינו למדים קל וחומר לפוסלו[33], ומה קדשים קלים שהוכשרו בכל הרוחות לא הוכשר מקומם אצל קדשי קדשים, קדשי קדשים שלא הוכשרו אלא בצפון אינו דין שלא הוכשר מקומם אצל קדשים קלים[34], ואין צריך כתוב לפסול צדדי צדדים[35]. ומכל מקום שחיטת קדשים קלים בפנים[36], שנאמר: לעמֹד לפני ה' לשרתו[37], הרי שכל שירות לפני ה' הוא[38], ואם שחט בחוץ, פסול[39].

קדשים קלים, ששחיטתם בכל מקום מן העזרה[40], מובדלים בכך מקדשי-קדשים* שאין שחיטתם אלא בצפון*, ועל כך ע"ע קדשי קדשים וע' שחיטה (ב).

על כך שהשוחט קדשים קלים, אם היה עומד חוץ לעזרה והכניס ידו ושחט, שחיטתו כשרה, ע"ע שחיטה (ב). ושם, על השוחט בגג ההיכל, ששחיטתו פסולה.

מקום קבלת דמם

מקום שחיטה הוא מקום הקבלה*[41], וקדשים קלים - ששחיטתם בכל מקום בעזרה*[42] - קיבול דמם בכל מקום מן העזרה[43], ומכל מקום קבלתם בפנים[44], שנאמר: לעמֹד לפני ה' לשרתו[45], הרי שכל שירות לפני ה' הוא[46], ואם קיבל בחוץ, פסול[47]. בכך, קדשים קלים מובדלים מקדשי קדשים, שאין קבלת דמם אלא בצפון, ועל כך ע"ע קבלה (א) וע' קדשי קדשים.

על כך שהמקבל דם קדשים קלים, אם היה עומד חוץ לעזרה והכניס ידו וקיבל, קבלתו פסולה, ואפילו הכניס ראשו ורובו, ואפילו רק שערות ראשו בחוץ, פסול, ע"ע קבלה (א).

המותרים באכילתם

שלמי יחיד, ובכללם תודה* ואיל-נזיר* שאף הם שלמים[48], המורם מהם - והם: חזה-ושוק*[49], ומתודה אף ארבעה לחמי-תודה*[50], ומאיל נזיר אף הזרוע בשלה ושני לחמיו[51] - נאכל לכהנים לנשיהם ולעבדיהם[52]. המורם מהתודה ואיל נזיר נאכל לכהנים, לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם, שנאמר בסדר מתנות-כהונה*: כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנֹתיך[53], וכל הנאכלים לכהנות נאכלים לעבדי הכהנים ולנשיהם כתרומה[54]. והמורם מהשלמים נאכל לכהנים, לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם, שנאמר במלואים*: ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו וגו' ובניך ובנֹתיך אתָּך[55], ונאמר: וזה לך תרומת מתנם לכל תנופֹת בני ישראל לך נתתים ולבניך ולבנֹתיך[56].

הבכור נאכל לכהנים[57], שנאמר בסדר מתנות כהונה: ובשרם יהיה לָּך[58]. ונאכל גם לנשיהם ולעבדיהם של הכהנים[59], שנאמר שם: ובשרם יהיה לָּך כחזה התנופה ושוק הימין[60], וחזה ושוק של שלמים נאכלים לנשיהם ולעבדיהם[61]. וכן נאמר בבכור: לפני ה' אלהיך תאכלנו וגו' אתה וביתך[62]. והנאכלים לכוהנות נאכלים לעבדי הכהנים ולנשיהם כתרומה[63]. ויש מהראשונים שכתב שאין הבכור נאכל אלא לזכרי כהונה[64].

מעשר-בהמה* נאכל לכל אדם[65], שבשרו נאכל לבעלים[66], שלא מצינו בתורה שינתן לכהן[67].

קרבן-פסח* נאכל כולו לבעלים[68], ודין מיוחד בו שאינו נאכל אלא לאלה שנמנו עליו בשעת שחיטתו, ועל כך ע"ע אכילת פסחים: אכילתו למנוייו, ויש שאף אם נמנו עליו אסורים לאוכלו, ועל כך ע"ע הנ"ל: האסורים באכילתו[69].

זמן אכילתם

שלמים - והוא הדין המורם מהם[70] - נאכלים לשני ימים ולילה אחד[71], דהיינו יום הזביחה וכל הלילה וכל יום המחרת, עד שתשקע החמה[72], שנאמר: ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל וגו' ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה[73], נמצאת למד שהם נאכלים לשני ימים ולילה אחד, בין חלק הכהנים בין חלק הבעלים[74].

הבכור ומעשר-בהמה* נאכלים לשני ימים ולילה אחד[75], שהרי הם קדשים קלים[76],ודינם להיאכל לשני ימים ולילה אחד כשלמים[77].

תודה ואיל נזיר - והוא הדין המורם מהם[78] - נאכלים ליום ולילה[79], שנאמר: ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר[80], שלמיו, לרבות שלמי נזיר[81]. מדין תורה התודה ואיל נזיר נאכלים עד עמוד-השחר*[82], שנאמר: עד בקר[83], דהיינו עד שיעלה עמוד השחר, והוא מביאם לידי נותר*[84], אבל אמרו חכמים שלא יאכל אלא עד חצות* הלילה, כדי להרחיק את האדם מן העבירה[85].

קרבן-פסח* אנו נאכל אלא בלילה[86], שנאמר: ואכלו את הבשר בלילה הזה[87], שיכול יהא נאכל כקדשים ביום, תלמוד לומר: בלילה, בלילה הוא נאכל ואין נאכל כקדשים ביום[88]. ושמא תאמר, הואיל והפסח קדשים קלים[89] - שהרי הבשר נאכל לבעלים[90] - ושלמים קדשים קלים[91], מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד[92], אף פסח נאכל שתי לילות במקום שני ימים, תלמוד לומר: בלילה הזה, בלילה הזה הוא נאכל, ואינו נאכל אלא בלילה אחר[93].

בזמן סוף אכילת קרבן פסח נחלקו תנאים: לדעת ר' אלעזר בן עזריה - ור' אליעזר במכילתא ובירושלמי[94], וסתם תוספתא[95], וסתם משנה בשני מקומות[96], ויש הגורסים כן בדעת סתם משנה במקום אחר[97] - זמנו עד חצות* הלילה[98], והדבר נלמד בגזרה-שוה* "בלילה הזה" "בלילה הזה"[99], נאמר כאן: ואכלו את הבשר בלילה הזה[100], ונאמר להלן: ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה[101], מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות[102]. ולדעת ר' עקיבא - וחכמים[103], ותנא קמא במכילתא[104], וסתם ברייתא[105], ולדעת סתם משנה במקום אחד[106], ויש הגורסים כן בדעת סתם משנה במקום אחר[107] - אכילת-פסחים* מצוותם עד שיעלה עמוד-השחר*[108], שנאמר: ואכלתם אֹתו בחפזון[109], עד שעת חיפזון[110], שהם נחפזים ללכת, והיינו לאור הבוקר, כפי שנאמר: ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר[111], אלא שמדרבנן אין זמנו אלא עד חצות[112], כדי להרחיק אדם מן העבירה[113], שמא יאכל ממנו לאחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת*[114].

אף להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים שאין הפסח נאכל אלא עד חצות, כדי להרחיק מן העבירה, ודין תורה שנאכל כל הלילה[115]. ויש הפוסקים שמדין תורה אינו נאכל אלא עד חצות[116].

על קרבן שלמים* של חגיגת-ארבעה-עשר*, שנחלקו תנאים אם נאכל לשני ימים ולילה אחד, ככל השלמים[117], או שנאכל בלילה בלבד, כדין קרבן-פסח*[118], שכן הוקש[119] לו, ע"ע חגיגת ארבעה עשר[120].

מקום אכילתם

קדשים קלים נאכלים בכל העיר ירושלים[121], שכן נאמר: לא תוכל לאכֹל בשעריך גו' ובכֹרֹת בקרך וצאנֶך וגו' ונדבֹתיך - זו תודה* ושלמים*[122] - וגו', כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו[123], ודרשו: במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, זו ירושלים[124].

ומצינו עוד דרשות מיוחדות למינים השונים של הקרבנות הכלולים בקדשים קלים:

א) שלמים* - ובכללם תודה* ואיל-נזיר*[125], שאף הם בכלל שלמים[126] - נאכלים בכל העיר ירושלים[127], שנאמר במלואים*: ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור[128], לא נאמר "במקום קדוש", שהיא העזרה, אלא "טהור", שמשמעו שטהור במקצתו, והוא מחנה ישראל שאין מצורעים נכנסים לשם וזבים נכנסים לשם[129], וכנגד מחנה ישראל שבמדבר היא כל ירושלים[130], ובכלל חזה ושוק של שלמים שבפסוק זה, אף תודה ואיל נזיר, שכולם שלמים גמורים הם[131].

ב) הבכור נאכל בכל העיר ירושלים[132]. אם משום שנאמר: והבאתם שמה וגו' ובכֹרֹת בקרכם וצאנכם[133], והכתוב לא קבע בו מחיצות עזרה, אלא: והבאתם שמה, היינו לירושלים, הרי שנאכל בכל העיר[134]. או שכיון שהקישו הכתוב לחזה ושוק של שלמים, שנאמר לגבי הבכור בסדר מתנות-כהונה*: ובשרם יהיה לָּך כחזה התנופה ושוק הימין[135], נאכל בכל העיר כמותם[136]. או משום שנאמר: וַהבאתם שמה וגו' ובכֹרֹת בקרכם וצאנכם[137], ומזה שלא קבע הכתוב מחיצה, הרי שנאכלים בכל העיר[138].

ג) מעשר-בהמה* נאכל בכל העיר ירושלים[139], שנאמר: וַהבאתם שמה וגו' ואת מעשרֹתיכם[140], בשני מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר דגן - מעשר-שני* - ואחד מעשר בהמה[141], ומזה שלא קבע הכתוב מחיצה, הרי שנאכל בכל העיר[142]. או שכיון שבשלמים גילה הכתוב שנאכלים בכל העיר ירושלים[143], הוא הדין למעשר בהמה, שהרי הוא קדשים קלים[144].

ד) קרבן-פסח* נאכל בכל העיר ירושלים[145], שכיון שבשלמים גילה הכתוב שנאכלים בכל העיר ירושלים[146], הוא הדין לקרבן פסח, שהרי הוא קדשים קלים[147].

קדשים קלים, הנאכלים בכל העיר ירושלים[148], מובדלים בכך מקדשי-קדשים* הנאכלים[149], שאינם נאכלים אלא בעזרה, ומקדשי קדשים הנשרפים[150], שאינם נאכלים כלל, ועל כך ע"ע אכילת קדשים[151] וע' קדשי קדשים.

יוצא

בשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים, נפסל ונאסר לעולם[152], אף על פי שחזר למקומו[153], שמחיצת קדשים קלים חומת ירושלים[154]. בכך הוא מובדל מבשר קדשי-קדשים* הנפסל ביציאה חוץ לעזרה*, ועל כך ע"ע יוצא (א)[155] וע' קדשי קדשים.

בשר קרבן-פסח* נתייחד בכך שאסור באסור לא-תעשה* להוציאו מהחבורה שבה אוכלים אותו, שנאמר: לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה[156], ועל כך ע"ע אכילת פסחים[157].

על פרטי ודיני הפסול של קדשים קלים היוצאים חוץ לעזרה, ע"ע יוצא (א). על אימורי קדשים קלים, שיצאו חוץ לעזרה קודם זריקה, שנחלקו אמוראים אם נפסל ביוצא, ע"ע הנ"ל[158]. על בשר קדשים קלים, שיצאו חוץ לעזרה קודם זריקה*, שנחלקו אמוראים אם נפסל ביוצא*, ע"ע הנ"ל[159]. על קדשים קלים קודם זריקה, שלסוברים שאין בשרם ואימוריהם נפסלים ביוצא חוץ לעזרה, שמכל מקום יש מהאחרונים הסוברים שנפסלים ביציאה חוץ לחומת ירושלים, ע"ע הנ"ל[160].

עורות קדשים

עורות קדשים קלים ניתנים לבעלים[161], רצו מפשיטים אותם, רצו אוכלים אותם על גב עורם[162]. לסוברים שאין צורך ללימוד מיוחד לרבות חטאת* ואשם* שעורם ניתן לכהנים[163], שבכל מקום העור מהלך אחר הבשר[164], אין צורך ללימוד מיוחד שעור קדשים קלים לבעלים[165]. ולסוברים שמרבים חטאת ואשם ממה שנאמר: עור העֹלה אשר הקריב לכהן לו יהיה[166], אשר הקריב, לרבות עורות קדשי-קדשים*[167], מכל מקום אין לרבות מהמילים הללו אף עורות קדשים קלים[168], שנאמר: העֹלה[169], בה' הידיעה[170], שנראה שהיא ידועה לקדשי קדשים[171], מה עולה מיוחדת קדשי קדשים יצאו קדשים קלים[172].

עורות קדשים קלים, הניתנים לבעלים[173], נבדלים בכך מעורות קדשי קדשים הנאכלים, ועור העולה, הניתנים לכהנים, ועורות קדשי הקדשים הנשרפים - פרים-ושעירים-הנשרפים* - שעורם נשרף, ועל כך ע"ע עורות קדשים וע' קדשי קדשים.

מעילה

קדשים קלים, לפני זריקת דמים[174], אין מועלים לא באימורים* ולא בבשר[175], שקודם זריקה עדיין לא הוקדשו לגבוה, שקדשים קלים - לסוברים כן[176], וכן הלכה[177] - ממון הדיוט הם[178], לאחר זריקת דמים, מועלים באימורים - שהרי הם לאישים[179], וכבר ראוים לגבוה וקדשים הם ולא ממון בעלים[180] - ואין מועלים בבשר[181], שכן דברים שהותרו באכילה מן הקרבנות, אין בהם מעילה[182], שנאמר: נפש כי תמעֹל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה'[183], והואיל והיא ראויה לכהנים אין קוראים בה "מקדשי ה' "[184], שאינם קדשי ה' אלא ממון לכהנים[185]. ומנין שקדשים קלים יש בהם מעילה[186], שנאמר: מקדשי ה'[187], המיוחדים לשם - שכולם לשם[188] - יצאו קדשים קלים - דהיינו בשר קדשים קלים, והאימורים קודם זריקת הדם[189] - שאינם לשם[190], אלא לשם ולבעלים, לשם, שאינם נאכלים אלא לפנים מן החומה[191], ולהדיוט, שהותרו להדיוט לאוכלם[192]. מנין לרבות אימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים, תלמוד לומר: קדשי ה'[193], ריבה[194], שהיה לו לומר "מקודש ה' ", אחר שקודש שם המין הוא, ומכיון שאמר לשון רבים, ריבה דברים נוספים[195]. ויש הלומדים שבאימורי קדשים קלים יש מעילה, ממה שנאמר בשלמים*: כל חלב לה'[196], לרבות אימורי קדשים קלים למעילה[197].

קדשים קלים, שאין מועלים בהם עד שיזרק הדם[198], מובדלים בזה מקדשי קדשים שמועלים בהם משהוקדשו, ועל כך ע"ע מעילה וע' קדשי קדשים.

ממון הדיוט וממון גבוה

קדשים קלים - בעודם בחיים[199] - אם ממון בעלים הם, נחלקו תנאים:

א) לדעת ר' יוסי הגלילי, ממון בעלים הוא בחייו[200], ולפיכך המפקיד בהמת שלמים אצל חבירו וכפר ונשבע והודה משלם קרן וחומש ומקריב אשם-גזלות*[201], שנאמר בשבועת-הפקדון*: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו[202], ומעלה מעל ה', לרבות קדשים קלים שהן ממונו[203], דהיינו כל קדשים קלים[204], ואפילו מעשר-בהמה*[205].

ב) ולדעת בן עזאי - אין כל הקדשים הקלים ממון הדיוט, שלא - בא כתוב זה אלא לרבות את השלמים[206] - או: לרבות את הבכור[207], שנמכר חי, ונותר בקדושתו[208] - ולמעט מעשר-בהמה*[209], שאף על פי שהוא קרב שלמים[210], מחיים אינו ממון בעלים, אלא ממון גבוה[211], שנאמר במעשר בהמה: לא יגָּאל[212], שאינו נמכר[213], והדבר נלמד בגזרה-שוה* מחרמים*[214]: נאמר לא יגָּאל[215] במעשר בהמה, ונאמר ולא יגָּאל[216] בחרמים, מה בחרמים אסור במכירה, שנאמר: לא ימכר[217], אף מעשר בהמה אסור במכירה[218], הרי שאינו ממון בעלים[219]. ונחלקו ראשונים אם בן עזאי, לפרש דבריו של ר' יוסי הגלילי בא, ונחלק עם תנא קמא בפירוש דבריו[220]. או שבא לחלוק על ר' יוסי הגלילי[221].

ג) ויש מהראשונים מפרשים שאבא יוסי בן דוסתאי חלוק על כל הנ"ל, ולדעתם נחלקו לשונות התלמוד בדעתו: ללשון הראשון בתלמוד, אבא יוסי בן דוסתאי סבור בדעת בן עזאי, שבכור הוא ממון בעלים, אבל שלמים אינו אלא ממון גבוה[222]. וללשון השני בתלמוד, אבא יוסי בן דוסתאי סבור בדעת בן עזאי ההיפך, ששלמים הוא ממון בעלים, אבל בכור אינו אלא ממון גבוה[223].

להלכה פסקו ראשונים שכל הקדשים הקלים ממון בעלים הם[224].

במה דברים אמורים, בעודם בחיים[225], שהאחריות* היא על הבעלים[226], אבל לאחר שחיטה - כשזכו הכהנים בחזה-ושוק* ובעלים בשאר הבשר[227] - נחלקו תנאים במחלוקת אחרת, בכהן המקדש אישה בחלקו בקדשים קלים: א) לדעת סתם משנה - ור' מאיר[228], ור' יוסי[229] - האישה אינה מקודשת[230], שנאמר: זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש[231], כאש[232], חלקו של אהרן הושווה לחלקו של מזבח[233], מה מזבח לאכילה, אך כהן לאכילה[234], ולא לדבר אחר[235], שכמו שהאש אין אתה משתמש בה אלא לצורך אכילה, גם כן אלו המתנות שאתה לוקח מקדשי המזבח לא תשמש בהן אלא לאכילה[236], ומה שלוקח הכהן מקדשי הקדשים הוא ממון גבוה, ואינו ממון הדיוט[237]. ואמרו בתלמוד שאפילו ר' יוסי הגלילי מודה שקדשים קלים לאחר שחיטה ממון גבוה הוא, שכשזכו משולחן גבוה זכו[238]. ב) ולדעת ר' יהודה כהן המקדש בחלקו בקדשים קלים, האישה מקודשת[239], שנאמר: זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש[240], לך, ולכל צרכיך[241], ואפילו לקדש בו אישה[242].

בתלמוד נחלקו אמוראים אם ר' יהודה חזר בו, ונמנו וגמרו שהמקדש בחלקו בקדשי קדשים לא קידש[243]. או שעדיין היא מחלוקת[244]. ומסיק התלמוד שחזר בו ר' יהודה[245], וכן פסקו ראשונים להלכה, שכהן שקידש בחלקו מקדשי קדשים אינה מקודשת, מפני שלא הותרו אלא לאכילה בלבד[246].

אימורי הקדשים הקלים[247], הנשרפים על גבי המזבח, לאחר זריקת הדם[248], ממון גבוה הם, שקדשים הם ולא ממון בעלים[249].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ערה"ש העתיד מעה"ק סי' סד ס"ו, שהבכור (ע"ע בכור בהמה טהורה) הוא בכלל קדשים קלים (עי' להלן ציון 10 ואילך), מפני שאינו נאכל רק לזכרי כהונה, אלא אף לנשיהם ועבדיהם (ע"ע בכור בהמה טהורה ציון 167 ואילך, ושם ציון 170, שי"ח).
  2. ↑ עי' מאירי פסחים קכ ב; עי' ערה"ש שם.
  3. ↑ ע"ע קדשי קדשים.
  4. ↑ רמב"ם מעה"ק פ"א הי"ז; עי' ערה"ש העתיד מעה"ק סי' סד ס"ו.
  5. ↑ עי' משנה זבחים נה א; רמב"ם שם; ערה"ש שם.
  6. ↑ עי' משנה שם: ואיל נזיר קדשים קלים.
  7. ↑ עי' משנה שם: התודה וכו' קדשים קלים; עי' ערה"ש שם.
  8. ↑ ע"ע איל נזיר ציון 1 וע' תודה.
  9. ↑ ע"ע כבשי עצרת ציון 5.
  10. ↑ ע"ע בכור בהמה טהורה.
  11. ↑ עי' משנה שם נו ב; עי' רמב"ם שם; עי' ערה"ש שם.
  12. ↑ עי' משנה שם; עי' ברכות ט א ופסחים קכ ב; עי' רמב"ם שם; עי' ערה"ש שם.
  13. ↑ עי' משנה זבחים נה א; רמב"ם מעה"ק פ"ה ה"ב; עי' רמב"ם שם ה"ד.
  14. ↑ רמב"ם שם. ועי' תוי"ט זבחים פ"ה מ"ז, שהוא ע"פ רמי בר רב יהודה אמר רב בזבחים נה ב.
  15. ↑ עי' ויקרא ג א-ה.
  16. ↑ עי' שם ו-יא.
  17. ↑ עי' שם יב-יז. רש"י זבחים נה א ד"ה ושחטו וכו'; רע"ב שם.
  18. ↑ ויקרא ג ב. עי' ת"ק בברייתא שם, ורש"י שם; עי' ר' אליעזר בברייתא שם, לגי' שטמ"ק שם אות יט; עי' רע"ב שם.
  19. ↑ ויקרא ג ח.
  20. ↑ שם יג. עי' ת"ק בברייתא שם, ורש"י שם; עי' ר' אליעזר בברייתא שם, לגי' שטמ"ק שם; עי' רע"ב שם. ועי' רמב"ם שם, וכס"מ שם, שתמה.
  21. ↑ רש"י שם ד"ה להכשיר.
  22. ↑ ת"ק בברייתא שם.
  23. ↑ רמב"ם שם.
  24. ↑ רש"י שם; רע"ב שם.
  25. ↑ רמב"ם שם.
  26. ↑ רש"י שם ב ד"ה וחד להכשיר צדדין.
  27. ↑ עי' רש"י שם.
  28. ↑ רש"י שם ד"ה וחד לפסול צידי צדדין.
  29. ↑ גמ' שם, בד' ת"ק בברייתא שם א.
  30. ↑ עי' ת"ק בברייתא שם.
  31. ↑ ת"ק בברייתא שם.
  32. ↑ גמ' שם ב, בד' ר' אליעזר בברייתא שם א.
  33. ↑ עי' ר' אליעזר בברייתא שם.
  34. ↑ ר' אליעזר בברייתא שם.
  35. ↑ גמ' שם ב, בד' ר' אליעזר בברייתא שם א.
  36. ↑ עי' תוספ' זבחים פ"ו; עי' ברייתא שם כו א.
  37. ↑ דברים י ח.
  38. ↑ רש"י זבחים שם ד"ה בפנים.
  39. ↑ תוספ' זבחים פ"ו.
  40. ↑ עי' ציון 13 ואילך.
  41. ↑ רמב"ם מעה"ק פ"ה ה"ג.
  42. ↑ עי' ציון 13 ואילך.
  43. ↑ רמב"ם שם ה"ב; עי' תוס' רא"ש סוטה יד ב. ועי' תוס' רא"ש שם, בטעם שלא נזכר במשנה.
  44. ↑ עי' תוספ' זבחים פ"ו; עי' ברייתא זבחים כו א.
  45. ↑ דברים י ח.
  46. ↑ רש"י זבחים שם ד"ה בפנים.
  47. ↑ תוספ' שם.
  48. ↑ ע"ע איל נזיר ציון 1 וע' תודה.
  49. ↑ ע"ע: אכילתם. עי' שמות כט כז-כח.
  50. ↑ עי' רש"י זבחים נה א ד"ה המורם מהן וחולין קלג ב ד"ה ומורם מתודה; עי' מאירי חולין שם.
  51. ↑ עי' רש"י זבחים שם וחולין שם ד"ה ומורם מאיל נזיר; עי' מאירי חולין שם.
  52. ↑ עי' משנה זבחים נה א; עי' רמב"ם מעה"ק פ"י ה"ד.
  53. ↑ במדבר יח יט. עי' רמב"ם שם.
  54. ↑ רמב"ם שם ה"ה, ועי' מל"מ שם.
  55. ↑ ויקרא י יד. עי' רש"י יבמות עד ב ד"ה ואימא חזה ושוק וזבחים נה א ד"ה ולנשיהם.
  56. ↑ במדבר שם יא. עי' רמב"ם שם.
  57. ↑ משנה זבחים נו ב.
  58. ↑ במדבר יח יח. רש"י שם ד"ה הבכור נאכל לכהנים; רע"ב שם פ"ה מ"ח.
  59. ↑ כ"מ ממשנה זבחים נו ב; עי' תוספ' זבחים פ"ו; עי' זבחים קב ב: מקום שיפה כחי בבכור וכו'; רמב"ם מעה"ק פ"י ה"ה ובכורים פ"א ה"י.
  60. ↑ במדבר יח יח.
  61. ↑ עי' ציון 48 ואילך. עי' רמב"ם מעה"ק שם ה"ד וה"ה.
  62. ↑ דברים טו כ. כלי חמדה פ' ראה.
  63. ↑ ע"ע אכילת תרומה ציון 53 ואילך. רמב"ם שם ה"ה, ועי' מל"מ שם.
  64. ↑ עי' ראב"ד בהשגות נדרים פ"א הי"א; רשב"א נדרים יא ב, בשמו. ועי' לח"מ שם.
  65. ↑ משנה זבחים נו ב, ורש"י ד"ה והמעשר ורע"ב שם פ"ה מ"ח.
  66. ↑ עי' רמב"ם בכורות פ"ו ה"ד.
  67. ↑ רש"י שם ד"ה והמעשר לכל אדם, לגי' שטמ"ק שם אות יט.
  68. ↑ עי' רמב"ם בכורות פ"ו ה"ד; עי' מאירי פסחים קכ ב.
  69. ↑ וע"ע אנינות: בקרבן פסח.
  70. ↑ עי' משנה זבחים נה א.
  71. ↑ עי' משנה שם; ברייתא פסחים ג א.
  72. ↑ ע"ע שקיעת החמה. רמב"ם מעה"ק פ"י ה"ו.
  73. ↑ ויקרא ז טז-יח. עי' ברייתא שם.
  74. ↑ רמב"ם שם.
  75. ↑ עי' משנה זבחים נו ב, ורש"י ד"ה והמעשר; עי' רמב"ם מעה"ק פ"י ה"ו.
  76. ↑ עי' ציון 11. רמב"ם שם.
  77. ↑ עי' ציון 70 ואילך. עי' רמב"ם שם.
  78. ↑ עי' משנה זבחים נה א.
  79. ↑ משנה שם.
  80. ↑ ויקרא ז טו. עי' תו"כ צו פי"ב; עי' רש"י זבחים שם ד"ה ליום ולילה.
  81. ↑ עי' תו"כ שם; עי' רש"י שם.
  82. ↑ עי' תו"כ שם; עי' משנה ברכות ב א, ורש"י ד"ה וכל הנאכלים; עי' רמב"ם מעה"ק פ"י ה"ח.
  83. ↑ ויקרא שם.
  84. ↑ רש"י ברכות שם ד"ה עד שיעלה.
  85. ↑ עי' משנה שם; עי' תו"כ שם; עי' רמב"ם שם.
  86. ↑ עי' משנה זבחים נו ב; עי' ר' עקיבא במכילתא דרשב"י יב ח וברייתא שם נז ב.
  87. ↑ שמות יב ח.
  88. ↑ עי' ר"ע במכילתא דרשב"י שם וברייתא שם; עי' פסחים קכ ב, בד' ר"ע שבציון 103 ואילך.
  89. ↑ עי' ציון 12.
  90. ↑ עי' ציון 68. מאירי פסחים קכ ב.
  91. ↑ עי' ציון 4 ואילך.
  92. ↑ עי' ציון 70 ואילך.
  93. ↑ עי' גמ' שם וברכות ט א, בד' ר"ע שבציון 103 ואילך. ועי' תוס' שבמרדכי שם, בטעם שאין הו"א להשוות ק"פ לתודה ואיל נזיר שנאכלים ליום ולילה (עי' ציון 78 ואילך).
  94. ↑ עי' מכילתא בא פסחא פ"ו; עי' ירו' ברכות פ"א ה"א.
  95. ↑ עי' תוספ' פסחים פ"ה.
  96. ↑ משנה פסחים קכ ב, לפי גמ' שם; משנה זבחים נו ב, לפי גמ' שם נז ב.
  97. ↑ עי' משנה ברכות ב א, לפי גמ' שם ט א: ואילו אכילת פסחים לא קתני, וירו' שם, בשם אית דלא תני, ועי' ציון 108, שי"ג בע"א.
  98. ↑ ברייתא שם וזבחים נז ב, ועוד; מכילתא דרשב"י שמות יב ח.
  99. ↑ עי' ברכות שם, בד' ראב"ע.
  100. ↑ שמות שם.
  101. ↑ שם יב.
  102. ↑ ראב"ע בברייתא שם ושם; עי' ר"א במכילתא שם; עי' ראב"ע במכילתא דרשב"י שם; עי' ירו' שם, בד' ר"א.
  103. ↑ עי' זבחים שם: דלמא דרבנן; עי' ירו' שם: מאן תנא אכילת פסחים רבנן.
  104. ↑ עי' מכילתא שם.
  105. ↑ עי' ברייתא ברכות שם.
  106. ↑ סתם משנה מגילה כ ב, לפי גמ' שם כא א.
  107. ↑ עי' משנה ברכות שם, לגי' ירו' שבציון הבא, ועי' ציון ציון 97, שי"ג בע"א.
  108. ↑ משנה שם, לגי' ירו' שם (ועי' ירו' שם: אנן תנינן, ורב חונה בירו' שם, שנ' שדוחה גי' זו), ועי' ציון 97, שי"ג בע"א; ת"ק במכילתא שם; עי' ר"ע במכילתא דרשב"י שם; עי' ר"ע בברייתא שם ושם.
  109. ↑ שמות שם יא.
  110. ↑ ר"ע בברייתא שם ושם; עי' ר"ע במכילתא דרשב"י שם.
  111. ↑ שמות שם כב. רש"י זבחים שם ד"ה עד שעת חפזון; עי' רשב"ם פסחים קכ ב ד"ה ר"א בן עזריה היא. ועי' ברכות שם, שלראב"ע שבציון 94 ואילך, חפזון היינו חפזון דמצרים, ורש"י שם ד"ה חפזון דמצרים, דהיינו מכת בכורות (שהיתה בחצות).
  112. ↑ עי' מכילתא שם; עי' זבחים שם; עי' רב חונה בירו' שם.
  113. ↑ מכילתא שם; עי' גמ' שם.
  114. ↑ ע"ע קרבן פסח. רשב"ם פסחים שם. ועי' רשב"א ברכות שם, בד' ר"ע, ע"פ ברייתא שם, שאפי' מדרבנן לא הגבילו זמן אכילתו לחצות. ועי' או"ש חו"מ פ"ו הו"א.
  115. ↑ רמב"ם ק"פ פ"ח הט"ו.
  116. ↑ תוס' פסחים שם ד"ה אמר, בשם י"מ, ודחו; תוס' מגילה כא א ד"ה לאתויי, ותוס' זבחים שם ד"ה ואיבעית, הב'; כ"מ מפסקי תוס' פסחים סי' שלד וזבחים סי' לג; עי' פסקי תוס' מגילה סי' נד. ועי' רא"ש פסחים פ"י סי' לח.
  117. ↑ עי' ציון 70 ואילך.
  118. ↑ עי' ציון 86 ואילך.
  119. ↑ ע"ע הקש.
  120. ↑ ציון 114 ואילך.
  121. ↑ עי' משנה זבחים נה א, לגבי שלמים ותודה ואיל נזיר; עי' משנה שם נו ב, לגבי בכור ומעשר בהמה; כ"מ ממשנה שם, לגבי קרבן פסח.
  122. ↑ ברייתא מכות יז א.
  123. ↑ דברים יב יז-יח.
  124. ↑ ספרי ראה פיס' עד.
  125. ↑ עי' משנה זבחים נה א.
  126. ↑ ע"ע איל נזיר ציון 1 וע' תודה.
  127. ↑ עי' משנה שם.
  128. ↑ ויקרא י יד.
  129. ↑ ע"ע שלוח מחנות.
  130. ↑ עי' זבחים נה א, ורש"י ד"ה טהור מכלל שהוא טמא; עי' סמ"ג עשין קפד; עי' רמב"ם שם.
  131. ↑ עי' תוס' שם נו ב ד"ה ונאכלין.
  132. ↑ עי' משנה זבחים נו ב.
  133. ↑ דברים יב ו.
  134. ↑ עי' רש"י זבחים שם ד"ה בכל העיר.
  135. ↑ במדבר יח יח.
  136. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' תוס' שם ד"ה ונאכלין.
  137. ↑ דברים יב ו.
  138. ↑ עי' רש"י זבחים נו ב ד"ה בכל העיר, ועי' תוס' שם ד"ה ונאכלין, שתמהו.
  139. ↑ עי' משנה זבחים נו ב.
  140. ↑ דברים יב ו.
  141. ↑ ר' עקיבא בספרי ראה פיס' סג; עי' ר"ע בברייתא בכורות נג א.
  142. ↑ עי' רש"י זבחים נו ב ד"ה בכל העיר, ועי' תוס' שם ד"ה ונאכלין, שתמהו.
  143. ↑ עי' ציון 125 ואילך.
  144. ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פ"י ה"ה.
  145. ↑ כ"מ ממשנה זבחים נו ב; עי' רמב"ם מעה"ק פ"י ה"ה.
  146. ↑ עי' ציון 125 ואילך.
  147. ↑ עי' רמב"ם שם.
  148. ↑ עי' ציון 121 ואילך.
  149. ↑ ע"ע קדשי קדשים.
  150. ↑ ע"ע הנ"ל.
  151. ↑ ציון 131 ואילך.
  152. ↑ עי' משנה פסחים מט א, ורש"י ד"ה שיש; עי' משנה שם פב א ופה ב, בק"פ; עי' זבחים כו א ופט ב; רמב"ם מעה"ק פי"א ה"ו. וע"ע יוצא (א) ציון 163.
  153. ↑ עי' רמב"ם שם.
  154. ↑ רש"י שם.
  155. ↑ ציון 324 ואילך.
  156. ↑ שמות יב מו.
  157. ↑ ציון 117 ואילך.
  158. ↑ ציון 178א ואילך.
  159. ↑ ציון 367 ואילך.
  160. ↑ ציון 386 ואילך.
  161. ↑ עי' משנה זבחים קג א; עי' רבי בברייתא שם ב.
  162. ↑ רבי בברייתא שם.
  163. ↑ ע"ע מתנות כהונה וע' עורות קדשים וע' קדשי קדשים.
  164. ↑ עי' רבי בברייתא זבחים קג ב.
  165. ↑ עי' רבי בברייתא שם.
  166. ↑ ויקרא ז ח.
  167. ↑ ע"ע מתנות כהונה וע' עורות קדשים וע' קדשי קדשים. עי' תו"כ צו פ"ט ות"ק בברייתא שם.
  168. ↑ עי' תו"כ שם, וקרבן אהרן שם; עי' ת"ק בברייתא שם, ורש"י ד"ה אשר הקריב.
  169. ↑ ויקרא שם. תו"כ שם. ועי' ת"ק בברייתא שם.
  170. ↑ ע"ע נקוד; נקודות.
  171. ↑ קרבן אהרן שם.
  172. ↑ תו"כ שם. ועי' ת"ק בברייתא שם.
  173. ↑ עי' ציון 161 ואילך.
  174. ↑ ע"ע זריקה.
  175. ↑ משנה מעילה ז ב; עי' תו"כ ויקרא דבורא דחובה פ"כ; עי' רמב"ם מעילה פ"ב ה"א.
  176. ↑ עי' ציון 200 ואילך.
  177. ↑ עי' ציון 224.
  178. ↑ עי' רבינו הלל לתו"כ שם; קרבן אהרן שם.
  179. ↑ רמב"ם שם.
  180. ↑ עי' ציון 247 ואילך. רבינו גרשום שם; ברטנורא שם פ"א מ"ד.
  181. ↑ משנה שם; עי' רמב"ם שם.
  182. ↑ רמב"ם שם פ"א ה"ב.
  183. ↑ ויקרא ה טו.
  184. ↑ עי' רבינו גרשום שם ב א; עי' רש"י שם ד"ה אין מועלין בה; עי' קרבן אהרן שם.
  185. ↑ רבינו הלל לתו"כ שם; עי' קרבן אהרן שם.
  186. ↑ עי' תו"כ שבציון הבא ואילך.
  187. ↑ ויקרא שם.
  188. ↑ קרבן אהרן שם.
  189. ↑ עי' קרבן אהרן שם.
  190. ↑ תו"כ שם.
  191. ↑ עי' ציון 121 ואילך.
  192. ↑ קרבן אהרן שם.
  193. ↑ עי' ויקרא שם.
  194. ↑ תו"כ שם
  195. ↑ עי' קרבן אהרן שם.
  196. ↑ ויקרא ג טז.
  197. ↑ רבי בברייתא תמורה לב ב ומעילה טו א; ר' ינאי בגמ' שם ושם, לפי תמורה שם; ר' ינאי בגמ' שם ושם, לפי מעילה שם, במסקנה, לפי תוס' שם ד"ה מהאי, בפי' הא'.
  198. ↑ עי' ציון 174 ואילך.
  199. ↑ עי' ציון 225 ואילך.
  200. ↑ עי' ב"ק יב ב, בד' ריה"ג שבציון 203.
  201. ↑ רש"י שם ד"ה לרבות קדשים קלים.
  202. ↑ ויקרא ה כא. רש"י ב"ק שם ד"ה ומעלה מעל בה' ובכורות נג ב ד"ה ואליבא.
  203. ↑ ריה"ג בברייתא ב"ק שם ובכורות שם, ועוד.
  204. ↑ עי' ר"ח ב"ק שם.
  205. ↑ עי' ראב"ד שם.
  206. ↑ עי' ברייתא ב"ק יג א.
  207. ↑ אבא יוסי בן דוסתאי בד' בן עזאי בברייתא שם, לפי רבינא בגמ' שם, ששנה דברי ר' יוחנן שבציון 209 על דבריו, לפי ראב"ד שם, בפי' הא', ועי' ציון 223, שי"מ בע"א.
  208. ↑ עי' רש"י שם ד"ה בבכור.
  209. ↑ ר' יוחנן בגמ' שם, לסתמא דגמ', שהוא על בן עזאי, לפי ראב"ד שם, בפי' הא', ועי' ציון 222, שי" בע"א.
  210. ↑ ע"ע מעשר בהמה.
  211. ↑ רש"י שם ד"ה למעוטי מעשר בהמה.
  212. ↑ ויקרא כז לג.
  213. ↑ עי' ברייתא שם ובכורות לב א.
  214. ↑ עי' רש"י ב"ק שם ד"ה במעשר נאמר.
  215. ↑ ויקרא שם.
  216. ↑ ויקרא שם כח.
  217. ↑ ויקרא שם.
  218. ↑ עי' רב חיננא אמר רב ורב דימי א"ר יוחנן בבכורות שם.
  219. ↑ רש"י ב"ק שם.
  220. ↑ עי' רש"י שם סוד"ה מתנות כהונה קאמרת.
  221. ↑ עי' ראב"ד שם; עי' לח"מ נז"מ פ"ח ה"א, בד' הרמב"ם.
  222. ↑ עי' אבא יוסי בן דוסתאי בד' בן עזאי בברייתא ב"ק יג א, לפי סתמא דגמ', שר' יוחנן שבציון 209 הוא על בן עזאי שבציון 206 ואילך, לפי ראב"ד שם, בשם יש מפרש, ועי' ציון 209, שי"מ בע"א.
  223. ↑ עי' אבא יוסי בן דוסתאי בד' בן עזאי בברייתא שם, לפי רבינא בגמ' שם, ששנה דברי ר' יוחנן שבציון 209 על דבריו, לפי ראב"ד שם, בפי' הא', ועי' ציון 207, שי"מ בע"א.
  224. ↑ עי' לח"מ נז"מ פ"ח ה"א, בד' רמב"ם שם.
  225. ↑ עי' ב"ק יב ב.
  226. ↑ עי' רש"י שם ד"ה מחיים.
  227. ↑ רש"י שם ד"ה אבל לאחר שחיטה.
  228. ↑ סומכוס בשם ר' מאיר בברייתא קדושין נב ב.
  229. ↑ כ"מ מברייתא א' בגמ' שם; עי' ברייתא ב' בגמ' שם.
  230. ↑ עי' משנה שם.
  231. ↑ במדבר יח ט.
  232. ↑ ר' יוחנן בגמ' שם, בד' ר' יוסי.
  233. ↑ רש"י שם ד"ה כאש.
  234. ↑ ר' יוחנן בגמ' שם, ורש"י שם.
  235. ↑ רש"י שם.
  236. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם.
  237. ↑ עי' פהמ"ש שם
  238. ↑ עי' ב"ק יב ב, בד' ריה"ג שבציון 203, שהסתם משנה שבציון 230 אינה חלוקה עליו.
  239. ↑ עי' ברייתא קדושין שם.
  240. ↑ במדבר שם.
  241. ↑ ר' יוחנן בגמ' שם, בד' ר' יהודה.
  242. ↑ רש"י שם ד"ה לכל צרכיך.
  243. ↑ עי' ר' יוחנן בגמ' שם נב ב - נג א; עי' אביי בגמ' שם נג א, ע"פ תו"כ צו פ"י.
  244. ↑ עי' רב בגמ' שם; עי' רבא בגמ' שם.
  245. ↑ מ"מ אישות פ"ה ה"ה, בד' הגמ' שם, במסקנה (דהיינו שהגמ' דוחה ראיית רבא מהברייתא, ואינה דוחה ראיית אביי מהתו"כ.
  246. ↑ רמב"ם שם.
  247. ↑ ע"ע אמורים.
  248. ↑ ע"ע זריקה.
  249. ↑ עי' רבינו גרשום מעילה ז ב; עי' רע"ב שם פ"א מ"ד.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קדשים_קלים&oldid=157365"