אנציקלופדיה תלמודית:שעירי עבודה זרה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - שעירי חטאת*[1] שמביאים יחד עם פר עולה*, כשבית-דין* שגגו והורו באסור עבודה-זרה* להיתר, והקהל עשו על פיהם.

מהותם וגדרם

שעיר עבודה זרה הוא קרבן חטאת* שמביאים כשבית-דין* שגו בהוראה בענין עבודה-זרה*, והורו על דבר האסור, שהוא מותר, והעם עשו בשגגה על פי הוראתם, ואחר כך נודע לבית דין שטעו[2], והוא בא יחד עם פר עולה*[3], שנאמר: וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה אשר דבר ה' אל משה את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה וגו' והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח נחוח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחַטָּת[4], ודרשו שמדובר בחטא עבודה זרה, שנאמר: ולא תעשו את כל המצוות האלה, איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצוות, הוי אומר זו עבודת כוכבים[5], ויש שדרשו: אשר דבר ה' אל משה וגו' אשר צוה ה' אליכם ביד משה, איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקב"ה, וצוה על ידי משה, הוי אומר זו עבודת כוכבים, ש"אנכי" ו"לא יהיה לך", שמדברים בעבודה זרה, שמענום מפי הגבורה[6], וחזר משה והזהיר עליהם בכמה פרשות בתורה[7].

שעיר עבודה זרה שוה לפר-העלם-דבר-של-צבור*, ששניהם באים על שגגת הוראת בית דין, אלא שפר העלם דבר של צבור בא על שאר המצוות, ושעיר עבודה זרה בא על עבודה זרה[8], ובשניהם שוים דיני ההוראה והשגגה[9], וכן רבים מדיני הקרבן[10].

על פרטי ודיני ההוראה המחייבת קרבן, ע"ע דבר שהצדוקים מודים בו[11] וע' הוראת בית דין[12] וע' הלכה למשה מסיני[13] וע' פר העלם דבר של צבור וע' שגגת הוראה; על דיני בית הדין ע"ע בית דין הגדול; על שעירה שבאה על חטא עבודה זרה של יחיד, ע"ע חטאת[14].

מצותם

מצות הבאת שעיר עבודה זרה, מנו ראשונים במנין המצוות כמצוה אחת עם פר העולה שעמו, ועם פר החטאת שבא על העלם דבר של צבור בשאר מצוות[15]. ויש מן הגאונים שמנוה כמצוה נפרדת[16].

מקור דיניהם

שעיר עבודה זרה, סדר עבודתו והלכותיו לא נתפרש בתורה[17], והם נלמדים מפר העלם דבר של צבור[18], בכמה דרשות: א) בספרא ובתלמוד דרשו ממה שנאמר בסוף פרשת פר העלם דבר של צבור, אחר שנתבאר סדר עבודתו: ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו[19], ומקרא שאינו צריך הוא, שהרי כל עבודותיו נתפרשו, אלא הפסוק בא לדרשה[20], ודרשו: החטאת, אלו שעירי עבודת כוכבים[21], להביאם בדין פר העלם דבר, ליטעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב ולישרף חוץ לשלש מחנות[22]. ב) עוד דרשו בספרא ששעיר עבודה זרה דינו להשרף כפר העלם דבר של ציבור, ממה שנאמר בפר העלם דבר: חטאת הקהל הוא[23], שהוא בנין-אב* לכל חטאות הקהל שישרפו[24]. ג) עוד דרשו בתלמוד ללמד שלענין הקטרת אמורים* שעירי עבודה זרה שוים לפר העלם דבר[25], שנאמר בשעירי עבודה זרה: וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם כי שגגה היא והם הביאו את קרבנם אשה לה' וחטאתם לפני ה' על שגגתם[26], ומקרא מיותר הוא[27], אלא שדרשוהו לענין האמורים[28], שאשה לה', היינו אמורים[29], ודרשו: חטאתם, אלו שעירי עבודת כוכבים, שגגתם, זה פר העלם דבר של צבור, חטאתם על שגגתם, אמרה תורה: חטאתם הרי היא לך כשגגתם, כלומר ששעירי עבודת כוכבים שוים לפר העלם דבר לענין הקטרת אמורים[30].

החוטאים

שעירי עבודת כוכבים, נחלקו תנאים אם מביאים אותם דוקא כשחטאו רוב הקהל, או אפילו כשחטאו חלק מן השבטים, או אפילו שבט אחד, כדרך שנחלקו בפר העלם דבר של ציבור, הבא על שגגת ציבור בשאר עבירות[31], על השיטות והטעמים ע"ע פר העלם דבר של צבור וע' שגגת הוראה.

מנין השעירים

במנין השעירים שמביאים, נחלקו תנאים, אם מביאים שעיר אחד על כל הקהל, או שעיר לכל שבט ושבט, או אף שעיר נוסף על בית הדין, כדרך שנחלקו בפר העלם דבר של ציבור, הבא על שגגת ציבור בשאר עבירות[32], על השיטות והטעמים ע"ע פר העלם דבר של צבור וע' שגגת הוראה.

המביאים

מי הם המביאים את השעיר, נחלקו תנאים אם בית הדין מביא, או שהקהל מביאים, כדרך שנחלקו בפר העלם דבר של ציבור, הבא על שגגת ציבור בשאר עבירות[33], על השיטות והטעמים ע"ע פר העלם דבר של צבור וע' שגגת הוראה.

חטאת פנימית

שעיר עבודה זרה הוא מן החטאות-הפנימיות*, שדמם טעון הזאה* ונתינה בפנים, בהיכל*, ואין בהם זריקה* על המזבח-החיצון*[34], שלא כחטאות-החיצונות*, שדמן ניתן על המזבח החיצון[35]. על דיני ההזאה ומקורותיהם עי' להלן[36]. על דיני חטאות הפנימיות ע"ע חטאות הפנימיות.

מן הנשרפים

שעיר עבודה זרה הוא מן השעירים הנשרפים[37], שבשרם טעון שריפה בבית-הדשן* מחוץ לירושלים*, ואסור באכילה[38], שלא כחטאות הנאכלות, שבשרן נאכל לכהנים[39]. על דיני שריפת הבשר עי' להלן[40]. על פרטי דיני השעירים הנשרפים ע"ע פרים ושעירים הנשרפים.

חטאת ציבור

שעיר עבודה זרה הוא מחטאות-הצבור*[41]. אם הוא חשוב קרבן צבור או קרבן יחיד או קרבן השותפים, ע"ע חטאות המתות[42] וע' פר העלם דבר של צבור וע' קרבנות צבור; אם הוא טעון סמיכה*, או שדינו כשאר קרבנות צבור שאינם טעונים סמיכה[43], עי' להלן[44]; לסוברים שהוא קרבן צבור, אם קרב בבמה* גדולה, ע"ע במה[45].

עבודתם

שעירי עבודה זרה הם קרבנות חטאת, ודינם כשאר קרבנות חטאת[46], אלא שיש בדמם ובבשרם דינים מיוחדים לחטאות הפנימיות, שהם פרים ושעירים הנשרפים, ע"ע חטאות הפנימיות וע' פרים ושעירים הנשרפים, ועי' על כך להלן[47], וכן יש דינים מיוחדים לשעירי עבודה זרה בלבד, עי' על כך להלן[48].

ודוי

שעירי עבודה זרה, נסתפקו אחרונים אם טעונים וידוי[49].

סמיכה

שעירי עבודה זרה, נחלקו תנאים אם טעונים סמיכה*: א) תנא קמא ורבי יהודה סוברים שאינם טעונים סמיכה[50], שכן הדין ברוב חטאות הצבור, שאינן טעונות סמיכה[51], וכן דרש רבי יהודה מהכתוב שנאמר בפר העלם דבר של צבור: וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר[52], פר טעון סמיכה[53], ואין שעירי עבודת כוכבים טעונים סמיכה[54], וכן דרש מהכתוב שנאמר בשעיר-המשתלח*: וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי[55], החי טעון סמיכה, ואין שעירי עבודת כוכבים טעונים סמיכה[56]. ב) ורבי שמעון סובר ששעירי עבודה זרה טעונים סמיכה[57], שנאמר בשעיר-נשיא*: וסמך ידו על ראש השעיר[58], ודרשו לרבות שעיר עבודה זרה לסמיכה[59], והזקנים הם שסומכים, שנאמר בשעיר המשתלח: וסמך אהרן וגו' על ראש השעיר החי, ודרשו: חי טעון סמיכה באהרן, ואין שעירי עבודת כוכבים טעונים סמיכה באהרן אלא בזקנים[60], ולדעתו הוא אחד משני קרבנות ציבור הטעונים סמיכה בבעלים – שהזקנים חשובים בעלים של השעיר[61] - מהלכה למשה מסיני[62]. על דיני הסמיכה לדעת רבי שמעון ע"ע בית דין הגדול[63] וע' חטאת[64] וע' חטאות הצבור[65] וע' פר העלם דבר של צבור וע' סמיכה. הלכה כרבי יהודה ששעירי עבודה זרה אינם טעונים סמיכה[66].

על שעירי החטאת שהביאו בימי חזקיה על חטא עבודה זרה, וסמכו עליהם, שלסוברים שאין סומכים על שעירי עבודה זרה היתה זו הוראת-שעה*, ע"ע הוראת שעה[67].

ההזאות

שעירי עבודה זרה, שעבודתם לא נתפרשה בכתוב, דמם טעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב, כדם שאר חטאות הפנימיות[68]. במקור הדין אמרו שלמדים מפר העלם דבר של צבור[69], שנאמר בו: ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו[70], ומקרא שאינו צריך הוא, שהרי כל עבודותיו נתפרשו, אלא הפסוק בא לדרשה[71], ודרשו: החטאת, אלו שעירי עבודת כוכבים[72], להביאם בדין פר העלם דבר, ליטעון הזיה על הפרוכת* ועל מזבח-הזהב*[73], וכן לענין דיני ההזאה[74].

על דיני ההזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב, המזה, מקום ההזאות, מניין ההזאות ואופן ההזאות ע"ע ארבע מתנות וע' הזאה[75] וע' מתן דמים וע' פר העלם דבר של צבור.

דם שעירי עבודה זרה, כל מתנותיו מעכבות, כדין דם שאר חטאות הפנימיות[76]. על מקור הדין ע"ע הזאה[77].

על דם שעיר עבודה זרה שנכנס לקדש-הקדשים*, אם נפסל הקרבן, ע"ע דם חטאת[78]; על דין פרישה מן ההיכל* בעת מתן הדם של שעירי עבודה זרה ע"ע היכל[79]; על דין פרישה מבין-האולם-ולמזבח* בעת מתן הדם של שעירי עבודה זרה ע"ע בין האולם ולמזבח[80].

שפיכת שיריים

שיירי הדם של שעיר עבודת זרה, כשאר שיירי הדם של חטאות הפנימיות, שופכים אותם על יסוד מזבח החיצון[81]. על דיני שפיכת השיירים, מקומה, ואם מעכבת, ע"ע חטאת[82] וע' שפיכת שיריים.

הקטרת אימורים

אמורי שעירי עבודת כוכבים, שלא נתפרש בתורה מה עושים בהם, מקטירים אותם על המזבח החיצון[83], כדין אימורי פר העלם דבר של צבור[84], שנאמר בשעירי עבודה זרה: וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם כי שגגה היא והם הביאו את קרבנם אשה לה' וחטאתם לפני ה' על שגגתם[85], ומקרא מיותר הוא[86], אלא שדרשוהו לענין אמורים*[87], שמה שנאמר: אשה לה', היינו האמורים[88], ודרשו: חטאתם, אלו שעירי עבודת כוכבים, שגגתם, זה פר העלם דבר של צבור, חטאתם על שגגתם, אמרה תורה: חטאתם הרי היא לך כשגגתם, כלומר ששעירי עבודת כוכבים שוים לפר העלם דבר לענין הקטרת אימורים[89].

על מהות האמורים ודין הקטרתם ע"ע אמורים; על פרטי הדינים של ההקטרה ע"ע הקטרה (אמורים ומנחות) וע' פר העלם דבר של צבור.

הוצאת הבשר ושריפתו

את שאר השעיר מוציאים מחוץ לירושלים*, ושורפים אותו בבית-הדשן* שהיה שם[90], כדרך שעושים בשאר פרים ושעירים הנשרפים[91], שכך למדים ממה שנאמר בפר העלם דבר של צבור: החטאת[92], ודרשו: אלו שעירי עבודת כוכבים[93], להביאם בדין פר העלם דבר, לישרף חוץ לשלש מחנות[94], ועוד דרשו ממה שנאמר בפר העלם דבר: חטאת הקהל הוא[95], שהוא בנין-אב* לכל חטאות הקהל שישרפו[96].

על פרטי הדינים של ההוצאה והשריפה, ומקום השריפה, ע"ע פרים ושעירים הנשרפים; על מקום שריפתו כשארע בו פסול, ע"ע פרים ושעירים הנשרפים; על הפשט-ונתוח* של השעירים קודם שריפתם, ע"ע הפשט ונתוח[97]; על פסול לינה, אם נוהג בבשר ובאימורים של הנשרפים ע"ע לינה[98]; על פסול יצא אם נוהג בנשרפים ע"ע יוצא[99].

הכהן העובד

הכהן העובד בשעירי עבודה זרה, כתבו אחרונים שלכתחלה צריך שיהיה כהן-גדול*, ובדיעבד כשר אף בכהן-הדיוט*, בטעם הדבר כתב שלמדים לענין זה שעיר עבודה זרה מפר העלם דבר של ציבור[100] - שכך דינו, לסוברים כן[101] - כפי שמצינו שלמדים לענין שאר הלכותיו[102]. על מחלוקת הראשונים בפר העלם דבר של צבור, אם עבודותיו דוקא בכהן גדול, ע"ע הזאה[103] וע' כהן גדול[104], וע' פר העלם דבר של צבור.

על המשמר המקריב שעירי עבודה זרה בזמן שמצויות כמה משמרות במקדש, כגון ברגלים, ע"ע משמרות כהונה[105].

דיניהם

קדימת הפר לשעיר

שעיר עבודת כוכבים ופר העולה הקרב עמו[106], אף על פי שבכל מקום חטאת קודמת לעולה[107], פר העולה קודם[108], בטעם הדבר אמרו שתיבת חטאת שבפרשת שעירי עבודת כוכבים כתובה חסר א': ושעיר עזים אחד לחַטָּת[109], ללמד שאינה כשאר חטאות, אלא העולה קודמת לה[110], וטעם אחר אמרו, שנאמר בפר ושעיר של עבודה זרה "כמשפט", שנאמר: ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה וגו' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת וגו'[111], לומר שכמשפט סדר מקראו כך סדר עבודתו, מה במקרא פר העולה כתוב לפני שעיר החטאת, כך בעשייה הפר קודם לשעיר[112].

על פר העלם דבר של ציבור ושעיר עבודת כוכבים, איזה מהם קודם, ע"ע פר העלם דבר של צבור.

טומאת העוסקים בהם

שעירי עבודת כוכבים, כשאר פרים-ושעירים-הנשרפים*, מטמאים את העוסקים בשריפתם, ואת הבגדים שעליהם[113]. על הדין ומקורותיו, ותחילת זמן הטומאה וסופו, ואם מטמאים במגע, והדין כשארע בהם פסול, ע"ע טמאת מקדש וקדשיו[114] וע' פרים ושעירים הנשרפים.

איסור אכילת בשרם

שעירי עבודת כוכבים, כשאר חטאות הפנימיות, אסור לאכול את בשרם[115]. על מקורות האיסור ופרטיו, ע"ע פרים ושעירים הנשרפים.

מחשבת פסול

על מחשבת שלא לשמה*, או מחשבת שנוי בעלים, אם פוסלת בשעירי עבודה זרה, ע"ע הזאה (לכפרה)[116] וע' מחשבה בקדשים; על מחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו בהם ע"ע הזאה (לכפרה)[117] וע' פגול; על מחשבת פסול בהולכת דמם או בטבילת האצבע של הזאתם ע"ע הולכה[118].

מזיד

שעירי עבודה זרה, אין מביאים אותם אלא על שגגה שעל ידי הוראת בית דין, ולא על עבודה זרה במזיד[119], ומה שמצינו שעולי הגולה בימי עזרה הקריבו שנים עשר צפירי חטאת[120], כלומר שהביאו שעירי עבודת כוכבים על עבודה-זרה* שעשו בימי צדקיהו[121], אף על פי שהיו מזידים, הוראת-שעה* היתה[122].

דחיית שבת וטומאה

שעירי עבודת כוכבים, אף על פי שהם מחטאות הצבור[123], אינם דוחים את השבת ואת הטומאה, לפי שאין להם זמן קבוע[124], וכל קרבן שאין זמנו קבוע, אינו דוחה את השבת ואת הטומאה[125], בבאור הטעם, וטעמים נוספים, ע"ע טמאה בצבור[126].

הדמים

שעירי עבודה זרה, נחלקו תנאים אם קונים אותם מתרומת-הלשכה*, או שגובים עליהם בתחלה[127]. הלכה שגובים עליהם בתחלה[128]. על פרטי המחלוקת והטעמים ע"ע חטאות הצבור[129].

גיל השעיר

שעיר עבודה זרה, כשאר כבשי ושעירי חטאת, אינו אלא בן שנתו, שנאמר בחטאת יחיד של עבודה זרה: והקריבה עז בת שנתה לחטאת[130], ונאמר שם: תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה[131], ודרשו: לכם, לרבות שעירי עבודה זרה[132]. על פרטי הדין והדרשה ע"ע חטאת[133].

מין השעיר

אף על פי שקרבן עבודה זרה של יחיד הוא שעירה נקבה[134], קרבן עבודה זרה של ציבור הוא שעיר זכר, כשאר חטאות הצבור, שהן זכרים[135].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ציון 32, שיש תנאים סוברים שלעולם מביאים שעיר אחד, ויש סוברים שמביאים כמה שעירים, ועי' תוס' זבחים מא ב סוף ד"ה והא, ויומא נ א ד"ה פר, הטעם שנוקטים בכ"מ "שעירי ע"ז", בלשון רבים.
  2. ↑ עי' משניות הוריות ד ב, ט א; רמב"ם שגגות פי"ב ה"א ומעה"ק פ"א ה"ה ופיהמ"ש הקדמה לזבחים. וע"ע חטאת ציון 202.
  3. ↑ משניות הוריות שם ושם; רמב"ם שם ושם ושם. וע"ע הנ"ל שם.
  4. ↑ במדבר טו כב – כד.
  5. ↑ ע"ע עבודה זרה. רבא או ר' יהושע בן לוי בהוריות ח א. ועי' ספרי במדבר שלח פיסקא קיא, ורש"י במדבר טו כב: מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים, אף מצוה זו פורק בה עול ומפר ברית ומגלה פנים, ואיזו, זו עבודה זרה.
  6. ↑ ע"ע אמונת ה' ציון 6. רבי בהוריות שם. ועי' רש"י במדבר שם. ועי' הוריות שם, ושם ח ב, דרשה נוספת שנדחתה.
  7. ↑ עי' הוריות שם, ורש"י שם ד"ה איזו היא.
  8. ↑ משנה הוריות ד ב, ט א; רמב"ם שגגות פי"ב ה"א. וע"ע חטאת ציון 202. ועי' חי' הגרי"ז זבחים מא, ומשעורי הגרי"ד שם מ ב אות ו, ושיעורי רמ"ד הלוי שם מא א עמ' שח ואילך, שהגרי"ז נסתפק בשעירי ע"ז אם הם קרבן אחד הם עם פר העלם דבר של צבור, או שקרבן אחר הם, ועי' ציונים 15, 24, 49.
  9. ↑ עי' משנה שם; רמב"ם במקומות הנ"ל. וע"ע שגגת הוראה.
  10. ↑ עי' ציון 18 ואילך, שכמה מדיני שעירי ע"ז נלמדים מפר העלם דבר.
  11. ↑ ציון 2 ואילך, 30 ואילך.
  12. ↑ ציון 9 ואילך.
  13. ↑ ציון 127.
  14. ↑ ציון 211 ואילך.
  15. ↑ סהמ"צ לרמב"ם ע' סח; סמ"ג ע' ריז; יראים סי' תמה; החינוך מ' קכ. ועי' ציון 8, שאחרונים נסתפקו בשעירי ע"ז ופר העלם דבר, אם הם נחשבים אותו קרבן.
  16. ↑ עי' סהמ"צ לרס"ג: שעירי עבודת נכר לעם וגו', ובחרוז שלאחר מכן: נעלם מקהל, ומשיח יביא פר, ועי' ביאור רי"פ מ' קלו קלז, ומ' קמא קמב קמג. ועי' בה"ג הקדמה ע' קעח, שלא הזכיר אלא פר העלם דבר של צבור, ולא שעירי ע"ז. וע"ע פר העלם דבר של צבור.
  17. ↑ עי' במדבר טו כד. רש"י זבחים לט ב ד"ה אלו שעירי; רמב"ם מעה"ק פ"ה הט"ז.
  18. ↑ עי' להלן; עי' זבחים מ ב: פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז וגו' הושוו מעשים למעשים; רש"י זבחים מז א ד"ה ושעירים; רמב"ם שם. וע"ע חטאות הפנימיות ציון 14 ואילך.
  19. ↑ ויקרא ד כ.
  20. ↑ רש"י זבחים לט א ד"ה ועשה כאשר עשה.
  21. ↑ ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה ד תחילת פרק ו אות ו; זבחים לט ב. ועי' רמב"ם פיהמ"ש מנחות פ"ג מ"ו, שזו קבלה, והסמיכוה על הדרשה: החטאת, לרבות וגו', ועי' רמב"ם שבציון 24.
  22. ↑ עי' ציונים 68 ואילך, 90 ואילך. רש"י זבחים שם ד"ה אלו שעירי. ועי' ציון 102, שיש מן האחרונים שהוציאו מלימוד זה הלכה נוספת.
  23. ↑ ויקרא ד כא.
  24. ↑ עי' ציון 90 ואילך. ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה ד תחילת פרק ו אות י. וע"ע פרים ושעירים הנשרפים, פרטים נוספים בדרשה זו. ועי' רמב"ם שם: לפי שהן חטאת הקהל דינן כדין פר העלם שהוא חטאת הקהל לכל האמור בו למתן דמים ולשריפה ולטמא את השורף, ועי' חי' הגרי"ז זבחים מא, ומשעורי הגרי"ד שם מ ב אות ו, שלדעת הרמב"ם לד' הספרא למדים מ"חטאת הקהל" ששעיר ע"ז ופר העלם דבר של צבור קרבן אחד הם, ודיניהם שוים לכל דבר, ועי' ציון 8.
  25. ↑ עי' להלן. ועי' זבחים מא א, הטעם שצריך למוד נוסף להקטרת אימורים, ואין די בלימוד שבציון 22, שהקטרת אימורים אינה מפורשת בפר העלם דבר, אלא נלמדת מפר כהן משיח, ע"ע פר העלם דבר של צבור, ולפיכך היה מקום לומר שאינה בכלל הלימוד הכללי.
  26. ↑ במדבר טו כה.
  27. ↑ רש"י זבחים מא א ד"ה והם הביאו.
  28. ↑ עי' להלן.
  29. ↑ רש"י שם.
  30. ↑ עי' ציון 84 ואילך. זבחים מא א. ועי' אחרונים שבציון 24.
  31. ↑ עי' משנה הוריות ד ב, ה א, וברייתא וגמ' שם ושם ה ב.
  32. ↑ עי' משנה הוריות ד ב, ה א, וברייתא וגמ' שם ושם ה ב.
  33. ↑ עי' משנה הוריות ד ב, ה א, וברייתא וגמ' שם ושם ה ב.
  34. ↑ ע"ע חטאות הפנימיות ציון 1 ואילך.
  35. ↑ ע"ע חטאות החיצונות.
  36. ↑ ציון 68 ואילך.
  37. ↑ עי' משנה זבחים מז א, ורש"י שם; רמב"ם מעה"ק פ"א הט"ז ופ"ה הט"ז.
  38. ↑ עי' רש"י זבחים שם.
  39. ↑ ע"ע חטאת ציון 435 ואילך, וע' חטאות החיצונות ציון 5 ואילך וע' חטאות הפנימיות ציון 11 ואילך. וע"ע מלואים, שחטאת המלואים נשרפה אע"פ שהיתה חטאת חיצונה.
  40. ↑ ציון 90 ואילך.
  41. ↑ ע"ע חטאות הצבור ציון 3. רמב"ם פיהמ"ש הקדמה לזבחים ומעה"ק פ"א הט"ז.
  42. ↑ ציון 307 ואילך.
  43. ↑ ע"ע סמיכה וע' קרבנות הצבור.
  44. ↑ ציון 50 ואילך.
  45. ↑ ציון 93.
  46. ↑ ע"ע חטאת, ושם על דיני החטאת.
  47. ↑ ציון 68 ואילך, לענין הזאת הדם, וציון 81, לענין שפיכת השיריים, וציון 90 ואילך, לענין שריפת הבשר.
  48. ↑ ציון 49, לענין ודוי, וציון 50 ואילך, לענין סמיכה.
  49. ↑ עי' חי' הגרי"ז זבחים זבחים מא, ומשיעורי הגרי"ד שם מ ב אות ו בשם הגרי"ז, שנסתפק בשעירי ע"ז, אם הם קרבן אחד עם פר העלם דבר של צבור, וטעונים וידוי כמותו (ע"ע פר העלם דבר של צבור וע' ודוי) או שקרבן אחר הם, ואינם טעונים ודוי, ועי' ציון 8.
  50. ↑ ת"ק במשנה מנחות צב א, ור' יהודה בברייתא בגמ' שם. ועי' תוספתא מנחות פ"י, שהשיטות הפוכות, רבי שמעון סובר שאינם טעונים סמיכה, ורבי יהודה סובר שטעונים, ועי' מנ"ב שם.
  51. ↑ ע"ע חטאות הצבור ציון 22 ואילך, וע' חטאת ציון 376 ואילך, וע' סמיכה. משנה שם.
  52. ↑ ויקרא ד טו.
  53. ↑ ע"ע פר העלם דבר של צבור.
  54. ↑ ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה ד תחי' פרק ו אות ג; ברייתא במנחות שם. ועי' גמ' שם ב, שהלמ"מ היא ששתי סמיכות יש בציבור, ע"ע סמיכה, ולדעת ר' יהודה שעיר ע"ז אינו אחד מהן, והדרשות אינן אלא גירסא בעלמא, ועי' רש"י שם שפי' שהן אסמכתא, וע"ש פי' נוסף.
  55. ↑ ויקרא טז כא.
  56. ↑ ברייתא מנחות שם. ועי' ציון 54.
  57. ↑ משנה וברייתא מנחות שם, וברייתא שם נו א וזבחים מח ב. ועי' ברייתא מנחות צב ב: שהיה רבי שמעון אומר, כל חטאת שדמה נכנס לפנים, טעונה סמיכה. ועי' תוספתא מנחות פ"י, שהשיטות הפוכות, רבי שמעון סובר שאינם טעונים סמיכה, ורבי יהודה סובר שטעונים, ועי' מנ"ב שם.
  58. ↑ ויקרא ד כד.
  59. ↑ ברייתא זבחים שם ומנחות שם ושם.
  60. ↑ ברייתא מנחות שם.
  61. ↑ עי' תוס' מנחות שם ד"ה הא.
  62. ↑ ע"ע סמיכה וע' קרבנות צבור. מנחות שם, ורש"י שם ד"ה ולרבינא וד"ה דומיא. ועי' גמ' שם, הטעם שצריך גם הלכה למשה מסיני וגם דרשה.
  63. ↑ ציון 158 ואילך.
  64. ↑ ציון 377 ואילך.
  65. ↑ ציון 22 ואילך.
  66. ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"י.
  67. ↑ ציון 108 ואילך. ועי' להלן ציון 122.
  68. ↑ ע"ע חטאות הפנימיות. משנה זבחים מז א; רמב"ם מעה"ק פ"ה הי"א הי"ג והט"ז.
  69. ↑ עי' להלן; רמב"ם מעה"ק פ"ה הט"ז.
  70. ↑ ויקרא ד כ.
  71. ↑ רש"י זבחים לט א ד"ה ועשה כאשר עשה.
  72. ↑ ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה ד תחילת פרק ו אות ו; זבחים לט ב.
  73. ↑ ע"ע פר העלם דבר של צבור. רש"י שם ד"ה אלו שעירי. ועי' רמב"ם פיהמ"ש מנחות פ"ג מ"ו, שזו קבלה, והסמיכוה על הדרשה: החטאת, לרבות וגו'. ועי' ציון 24, שיש ראשונים שדרשו ששעיר ע"ז שוה לפר העלם דבר של צבור לענין הזאה מן הכתוב בפר העלם דבר של צבור: חטאת הקהל הוא, בנה אב לכל חטאות הקהל, שדינן כדין פר העלם דבר למתן דמים. ועי' יומא נז א: אמר רבי אלעזר ברבי יוסי אני ראיתיה (את הפרוכת) ברומי, והיו עליה כמה טיפי דמים של פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה.
  74. ↑ עי' זבחים מא א, ותוס' שם ד"ה ואתא ליה שעיר, ותוס' שם מ ב ד"ה לא נצרכה, לענין הדינים הנלמדים מ"את בדם וטבילה", שיטבול ולא יספוג, ושיהא בדם כשיעור טבילה, ולהכשיר אמין שבאצבע, ע"ע הזאה ציון 35 ואילך, באור הדינים הללו. ועי' רש"י שם מא א ד"ה וכי דבר, שלמדים לאת בדם וטבילה בשעירי ע"ז מפר כהן משיח, ועי' מסורת הש"ס שם, שי"ג מפר העלם, וע"ע הזאה ציון 74.
  75. ↑ ציונים 15 ואילך, 72 ואילך, 138 ואילך, 162 ואילך, 190,
  76. ↑ משנה זבחים מז ב.
  77. ↑ ציון 91 ואילך.
  78. ↑ ציון 191 ואילך.
  79. ↑ ציון 357 ואילך.
  80. ↑ ציון 56 ואילך.
  81. ↑ משנה זבחים מז ב; רמב"ם מעה"ק פ"ה הי"א.
  82. ↑ ציון 433 ואילך.
  83. ↑ עי' להלן; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ז ה"ב.
  84. ↑ ע"ע הקטרה (אמורים ומנחות) ציון 315 וע' חטאת ציון 435 וע' פר העלם דבר של צבור. עי' להלן.
  85. ↑ במדבר טו כה.
  86. ↑ רש"י זבחים מא א ד"ה והם הביאו.
  87. ↑ עי' להלן.
  88. ↑ רש"י שם.
  89. ↑ זבחים מא א. ועי' גמ' שם, הטעם שצריך למוד נוסף להקטרת אמורים, ואין די בלימוד שבציון 22, שממנו למדים ששעירי ע"ז שוים לפר העלם דבר של צבור לענין עבודת הדם ושריפת הבשר, שהקטרת אימורים אינה מפורשת בפר העלם דבר, אלא נלמדת מפר כהן משיח, ע"ע פר העלם דבר של צבור, ולפיכך היה מקום לומר שאינה בכלל הלימוד הכללי. ועי' אחרונים שבציון 24.
  90. ↑ עי' משנה זבחים מז ב; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ז ה"ב.
  91. ↑ ע"ע פרים ושעירים הנשרפים.
  92. ↑ ויקרא ד כ.
  93. ↑ ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה ד תחילת פרק ו אות ו; זבחים לט ב. ועי' רמב"ם פיהמ"ש מנחות פ"ג מ"ו, שזו קבלה, והסמיכוה על הדרשה: החטאת, לרבות וגו'.
  94. ↑ רש"י זבחים שם ד"ה אלו שעירי. ועי' ציון 22.
  95. ↑ ויקרא ד כא.
  96. ↑ ספרא שם אות י. ועי' ציון 24. וע"ע פרים ושעירים הנשרפים, פרטים נוספים בדרשה זו.
  97. ↑ ציון 22 ואילך.
  98. ↑ ציונים 7, 42 ואילך.
  99. ↑ ציונים 201 ואילך, 390 ואילך, 578 ואילך.
  100. ↑ מל"מ מעה"ק פ"ה הט"ו. ועי' ערוה"ש העתיד מעה"ק סי' עב סכ"ג.
  101. ↑ עי' להלן.
  102. ↑ עי' ציון 18 ואילך.
  103. ↑ ציון 188 ואילך.
  104. ↑ ציונים 46 ואילך, 566 ואילך.
  105. ↑ ועי' סוכה נו א.
  106. ↑ עי' ציון 3.
  107. ↑ ע"ע חטאת ציון 547 ואילך.
  108. ↑ תוספתא הוריות פ"ב ה"ד; הוריות יג א; זבחים צ ב; רמב"ם תו"מ פ"ט ה"ז.
  109. ↑ במדבר טו כד. רבא בר מרי בהוריות שם ובזבחים שם.
  110. ↑ רש"י הוריות שם וזבחים שם.
  111. ↑ במדבר שם. רבא בהוריות שם ורבינא בזבחים שם.
  112. ↑ רש"י הוריות שם וזבחים שם; רמב"ם שם.
  113. ↑ משנה זבחים קד א; עי' משנה פרה פ"ח ה"ג, ורמב"ם פיהמ"ש ותוי"ט שם; עי' רמב"ם פרה אדומה פ"ה ה"ד. וע"ע אבות הטמאות ציון 21.
  114. ↑ ציון 456 ואילך.
  115. ↑ עי' ד' ר' יוסי הגלילי בברייתא פסחים פג א, ורש"י שם ד"ה כל הענין; רמב"ם ספר המצוות ל"ת קלט.
  116. ↑ ציון 486 ואילך.
  117. ↑ ציון 476 ואילך.
  118. ↑ ציונים 132 ואילך, 159 ואילך.
  119. ↑ עי' במדבר טו כב – כו; עי' גמ' דלהלן.
  120. ↑ עזרא ח לה.
  121. ↑ עי' ד' רבי יהודה בהוריות ו א, ורש"י שם ד"ה ד"ה אף חטאת.
  122. ↑ הוריות שם. וע"ע הוראת שעה ציון 113. וע"ש ציון 111, שאף שעירי החטאת שהביאו בימי חזקיה על עבודה זרה במזיד, עי' דה"י ב כט כא ואילך, הוראת שעה היתה, ועי' לעיל ציון 67.
  123. ↑ עי' ציון 41.
  124. ↑ עי' ד' ר' יעקב בתוספתא תמורה פ"א, וביומא נ א, וגמ' יומא שם בבאור דבריו.
  125. ↑ ע"ע טמאה בציבור.
  126. ↑ ציון 4 ואילך.
  127. ↑ תוספתא שקלים פ"ב; ברייתא מנחות נב א והוריות ג ב.
  128. ↑ רמב"ם שקלים פ"ד ה"ב.
  129. ↑ ציון 7 ואילך.
  130. ↑ במדבר טו כז.
  131. ↑ במדבר שם כט.
  132. ↑ ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה ז פ"י אות ב, הובא ברש"י יומא סה ב. ועי' ספרי במדבר פ' שלח פיסקא קיב: והקריבה עז בת שנתה לחטאת, זה בנה אב כל מקום שנאמר עז צריך שתהא בת שנתה. ועי' רמב"ם מעה"ק פ"א הי"ד, וכ"מ ומל"מ שם.
  133. ↑ ציון 212 ואילך.
  134. ↑ ע"ע חטאת ציון 211.
  135. ↑ ע"ע חטאת ציון 222, וע' חטאות הצבור ציון 15 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שעירי_עבודה_זרה&oldid=152854"