אנציקלופדיה תלמודית:תודה

הגדרת הערך - קרבן תודה.

שמו ומהותו

התודה היא קרבן שלמים*^[1], שנאמר: וזאת תורת זבח השלמים וגו' אם על תודה יקריבנו^[2], ונאמר: ובשר זבח תודת שלמיו^[3], שזבח התודה קראה אותו התורה שלמים^[4]. לסוברים שהתודה באה משום ההודאה על הנס^[5], הוא לשון הודאה^[6], שקרבן זה בא על ענין נתינת הודאה לה' במה שהשפיע מהטובות, ולזה נקרא "תודה"^[7], שהיה מודה לאל על הנס שנעשה לו^[8] ושנמלט מצרה^[9], כמו שכתוב: יודו לה' חסדו^[10], והוא שמפרסם בפיו שאין הדבר בדרך הטבע, אלא תולה הדבר בקדוש ברוך הוא, ונקרא תודה, מפני שגדר הוידוי הוא היפך הכפירה וההכחשה, והוא שמפרסם בפיו דבר שטבע בני אדם להעלימהו^[11]. ויש שפירשו שזבח תודה נקרב על הודיית עסק טוב שכבר בא עליו, לכן נקרא שמו תודה, שהוא מהלל ומודה ומברך את המקום על הטובות שקיבל הימנו^[12]. לסוברים שהתודה באה משום הודוי* על עוון^[13], נקרא תודה על שם הוידוי^[14].

על המביא קרבן תודה, שחייב להביא עם הקרבן ארבעים לחם, ע"ע לחמי תודה^[15]. על אמירת מזמור לתודה^[16] בפסוקי-דזמרה*, שנחלקו ראשונים אם נתקן כנגד קרבן תודה, ע"ע פסוקי דזמרה. ושם, שלסוברים שנתקן כנגד קרבן תודה, אינו נאמר בימים שאין מקריבים בהם קרבן תודה, ונאמר בעמידה*. על שאר דיני התודה, שהם כשאר השלמים*, ע"ע.

חיוב הבאתו

בזמן שמוסיפים על העיר ירושלים^[17] מקריבים שתי תודות^[18], שנאמר: ואעמידה שתי תודֹת גדולות^[19], ותודה זו חובה היא^[20], ועל כך ע"ע תוספת העיר והעזרות. ושם, על סדר הולכת התודה לבית המקדש.

בקרבן תודה המובא שלא בתוספת-העיר-והעזרות*, ואם הדבר בתורת חיוב, נחלקו ראשונים:

א) יש סוברים שמביאים תודה על דבר הודאה על נס שנעשה לו^[21] מאתו יתברך^[22], שניצול מצרותיו^[23], כמו יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא, שהם צריכים להודות^[24], כמו שאמרו חכמים: ארבעה צריכים להודות^[25] - ולברך ברכת הגומל^[26] -וכתוב בהם: יודו לה' חסדו ויזבחו זבחי תודה^[27], שברכת הגומל^[28] במקום תודה נתקנה^[29]. ולאו דוקא על ארבעה הדברים הללו^[30], אלא על כל צרה גדולה שעברה חייבים להודות^[31], ולכן חוני המעגל הביא פר הודאה, כשירדו רוב גשמים^[32], דהיינו קרבן תודה^[33], שאין לך צרה גדולה מזו שעבר רוב אדר ולא ירדו גשמים^[34]. וכן יכול לנדור ולהביא אף כהודאה על שאר דברים^[35], כגון על שמחת חתן וכלה^[36], שנאמר: קול ששון וקול שמחה וגו' מבִאים תודה בית ה'^[37]. לדעה זו נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שחובה על הארבעה החייבים להודות להביא קרבן תודה^[38]. ויש סוברים שהרשות בידם לעשות כן^[39], שהכתוב ויזבחו זבחי תודה^[40] אינו ציווי, אלא דיבר בהווה שמן הסתם הוא כן^[41].

ב) ויש מהראשונים הסוברים שמביאים תודה על הנס^[42], שנמלט מצרה^[43], אלא שנראה מדבריהם שאין חיוב להביא תודה אלא על חולה שנתרפא^[44], כי התועה והשבוי הוא בריא בגופו והחולה קרוב ממת^[45].

ג) ויש מהראשונים סוברים שהזבח שמתודה עליו עוונותיו נקרא תודה^[46], ואינו חיוב אלא בתורה נדר ונדבה^[47].

ד) ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שאין התודה באה על דבר מסויים^[48], אלא בנדר או נדבה^[49].

ויש מהאחרונים הסובר שהולכי מדברות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא מביאים קרבן תודה^[50], שכן אחר שלוש אלו סיים - בספר תהלים - ויזבחו זבחי תודה^[51], אבל יורדי הים אין מברכים אלא ברכת הגומל אבל אין מביאים קרבן תודה^[52], שלא נזכר לגביו "זבחי תודה", אלא רק וירוממהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו^[53], שהיורד בים הוא עצמו הכניס עצמו אל הסכנה וגם נמסר לדין שמים, כי רבים רחמיו, על כן אינו חייב קרבן אלא לרומם בקהל עם^[54]. וכתב שאף הולכי מדברות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא אינם חייבים בקרבן תודה, אלא^[55] שראוי לנדור עליהם זבח תודה^[56].

במנין המצוות

במנין-המצות* אין הבאת קרבן התודה נמנה בפני עצמו, אלא הוא בכלל מצות הקרבת שלמים*^[57] הכוללת את הקרבת שלמי תודה^[58].

נדר ונדבה

התודה באה בנדר ונדבה^[59], שהאומר הרי עלי תודה, חייב בתודה^[60], והאומר הרי זו תודה חייב להקריבה^[61]. ומנין שהיא באה בנדר ונדבה, שהרי היא קרואה שלמים^[62], ואם כן כשאומר: ואם זבח שלמים קרבנו^[63], גם תודה בכלל והרי באה נדבה^[64]. לסוברים שאין התודה באה אלא בנדר ונדבה^[65], נאמר טעם נוסף, שכל דבר שבא לחובה, הרי פירשה תורה סיבת החוב, וכא לא פירשה כלום, ופשוט שהוא רק נדבה ולא חובה^[66].

שחטה לשם שלמים

תודה ששחטה לשם שלמים* כשרה^[67], אם משום שנאמר: ובשר זבח תודת שלמיו^[68], תודה קרויה שלמים^[69], או משום שנאמר: תורת זבח השלמים אם על תודה^[70], פתח בשלמים ומפרש תודה, ללמדך שהתודה קרויה שלמים^[71], ונשחטת לשם תודה ולשם שלמים^[72], ואין כאן שינוי קודש ועלתה לבעלים^[73].

דיניה כשלמים

תודה טעונה סמיכה* ונסכים* ותנופה* וחזה-ושוק*^[74]. ואף על פי שהתודה היא בכלל השלמים, נצרך הכתוב ללמדנו דין זה^[75], מפני שיצאת לידון בדבר החדש^[76], שטעונה ארבעים חלות^[77], מה שאין כן בשלמים^[78], יכול אין לה אלא חידושה^[79] לבד^[80], ותצא מכלל דין השלמים^[81], ולא תהא טעונה סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק^[82], תלמוד לומר: תורת זבח השלמים אם על תודה^[83], מה שלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק, אף תודה טעונה סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק^[84].

תודה באה מן המעשר - פדיון מעשר-שני*^[85] - שנאמר: תורת זבח השלמים אם על תודה^[86], מה שלמים באים מן המעשר אף תודה באה מן המעשר^[87]. יכול אף על פי שלא פירש - בשעת נדרו שיביא מן המעשר אלא נדר סתם^[88] - תלמוד לומר: תורת זבח השלמים^[89], מה שלמים פירש מן המעשר מביא מן המעשר, לא פירש מן המעשר אין מביא אלא מן החולין, אף תודה פירש מן המעשר מביא מן המעשר, לא פירש מן המעשר אין מביא אלא מן החולין^[90], ופירוש הפסוק תורת זבח השלמים תהיה גם כן אם על תודה יקריב^[91], שאף על פי שאנו דורשים הכתוב לסמיכה ותנופה וכו'^[92], הכל נשמע כאחד, כיון שאמר שהתורה אשר בזבח השלמים יהיה אם על תודה יקריבנו, כל תורה במשמע, וזה אחד מתורותיו^[93].

תודה שנפסלה, ויכולה עדיין להיאכל בתורת שלמים, הרי היא שלמים^[94].

זמן אכילתו

שונה התודה מהשלמים* בזמן אכילתו, שהשלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד^[95], והתודה מן התורה נאכל ליום ולילה, שנאמר: ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בֹּקר^[96], אבל אוכל הוא כל הלילה^[97], ותיקנו חכמים שהתודה אינו נאכל אלא ליום ולילה עד חצות^[98], כדי להרחיק את האדם מן העבירה^[99].

הערות שוליים