אנציקלופדיה תלמודית:תחום (תחום שבת)

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - הגבול שבו אסור - מן התורה, או מתקנת-חכמים* - לצאת בשבת.

האיסור מהותו וגדרו

שמו ומהותו

בלשון חכמים נזכר "תחום"[1] במשמעות גבול[2], והוא מלשון ארמית[3], שכן "גבול" שבכתוב, תרגומו: תחום[4], ו"הגבול" תרגומו: תחומא[5]. וברבים נקרא "תחום": תחומים[6], או: תחומין[7]. "תחום" נתייחד לרוב בלשון חכמים ככינוי לגבול מסביב למקומו של האדם, שממנו אסור לו לצאת בשבת[8], ועל כך הנידון בערך שלנו.

יש שבלשון חכמים בא "תחום" ככינוי לגבול עצמו, והנמצא בתוכו נקרא "בתוך התחום"[9]. ויש שבלשון חכמים בא "תחום" ככינוי לכל שנמצא בתוך הגבול[10]. הנמצא מחוץ לגבול נקרא לעולם "מחוץ לתחום"[11].

על תקנת-חכמים* להתיר לאדם הליכה של אלפים אמה לכל רוח - שהוא התחום שאסור לצאת ממנו משבת[12] - ממקום אחר, על ידי עשיית מעשים ידועים, כך שיקנה שביתה שם בכניסת השבת, ע"ע ערוב תחומים.

המקור

אסור בשבת* לצאת מחוץ להיקף אלפים אמה מסביב לעיר[13], ואם שובת שלא בעיר, אלפים אמה מלבד ארבע אמות שיש לו לכל רוח[14].

במקור איסור היציאה מחוץ לתחום, נחלקו גאונים וראשונים בדעת תנאים: א) יש סוברים שהכל מודים שאסור לצאת מחוץ לתחום מן התורה[15], שנאמר: אל יצא איש ממקֹמו ביום השביעי[16], מקום זה הוא תחום העיר[17], ומלבד הציווי לשעתו, שישארו במקומם ולא יצאו לבקש את המן, עוד יש בו מצוה הנוהגת לדורות באיסור יציאה מחוץ לתחום[18]. ב) ויש הסוברים, שמחלוקת תנאים בדבר, שלדעת הסוברים שלמדים מהכתוב בערי-הלוים* שתחום שבת הוא אלפים אמה[19], איסור יציאה מחוץ לתחום בשבת, הוא מן התורה[20]. ולדעת הסוברים שאין למדים מהכתוב שם לענין תחום שבת[21], נחלקו התלמודים: לדעת הירושלמי אף הם סוברים שהאיסור הוא מן התורה[22], ולדעת הבבלי, התנאים הללו סוברים שאין איסור יציאה מחוץ לתחום בשבת מן התורה אלא מתקנת-חכמים*[23], ואין הכתוב אל יצא איש ממקֹמו[24], אמור באיסור יציאה מחוץ לתחום בשבת, אלא בלוקטי המן[25], שלא יצאו ללקט המן כאשר עשו בשאר הימים[26], וכאשר עשו האנשים שיצאו ביום השבת[27]. ויש שכתב שאף הירושלמי מודה לזה[28]. ויש שכתבו שאף בירושלמי נחלקו אמוראים אם איסור תחומים מן התורה או מדרבנן[29].

לסוברים שאיסור היציאה מחוץ לתחום בשבת הוא מן התורה[30], נחלקו תנאים מהו התחום האסור מן התורה:

א) לדעת ר' עקיבא - ולדעת ר' יהושע בשם יהודה בן פטירי בתוספתא[31], ולדעת המכילתא[32], ולדעת אסא בן עקיבה בירושלמי[33] - שיעור התחום האסור מן התורה הוא אלפים אמה[34]. אם משום שנאמר בערי-הלוים*: ומדֹתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפַּיִם באמה וגו'[35], והיינו לענין תחום שבת, שלדעתם מגרש ערי הלוים הוא אלף אמה[36], שנאמר: ומגרשי הֶערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב[37], ומהכתוב של אלפַּיִם באמה[38] נלמד בגזרה-שוה* לענין תחום שבת[39], שכאן נאמר: אל יצא איש ממקֹמו[40], ובערי-מקלט* נאמר: ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה[41], ללמדנו שאף ביציאה מחוץ לתחום כאילו נכתב "ניסה", ואחר כך אנו למדים בגזירה שוה ניסה זו שלא נאמר בה "גבול", מניסה שנאמר בה "גבול": גבול עיר מקלטו אשר ינוס[42], כאילו נאמר ביציאה מחוץ לתחום אף גבול, ואחר כך אנו למדים בגזירה שוה גבול זה שלא נאמר בו "חוץ" מגבול שנאמר בו "חוץ": ומצא אֹתו גֹּאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו[43], כאילו נאמר ביציאה מחוץ לתחום אף חוץ, ואחר כך אנו למדים בגזירה שוה "חוץ" "חוץ" ממה שנאמר: ומדֹתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפַּיִם באמה וגו'[44], שאף ביציאה מחוץ לתחום התחום הוא אלפים אמה[45]. או שאיסור יציאה מחוץ לתחום בשבת נלמד בגזירה שוה מערי מקלט הקולטות - לסוברים כן[46] - אלפים אמה מחוץ לעיר[47], נאמר כאן: מקום - אל יצא איש ממקֹמו[48] - ונאמר להלן: ושמתי לך מקום[49], מה מקום שנאמר להלן אלפיים אמה אף מקום שנאמר כאן אלפיים אמה[50].

ב) ולדעת ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי - וסתם משנה[51], ור' מאיר[52], ור' יוסי[53] - אין למדים מערי הלויים לתחום שבת[54], שלדעתם למדים מכתוב זה, שמלבד אלף אמה מגרש היו עוד אלפים אמה שדות[55], ואמרו בירושלמי שמן התורה תחום שבת הוא תחום שנים עשר מיל, כמחנה ישראל[56]. ויש שפירשו שמחלוקת אמוראים היא בירושלמי, אם תחום שבת מן התורה הוא ארבעת אלפים אמה, שהוא שני מיל, או שנים עשר מיל[57]. ומכל מקום שיעור אלפים אמה אינו אלא מדברי-סופרים*[58], וזהו שאמרו שלמדים בגזירה שוה מערי הלויים[59], היינו בתור אסמכתא*[60].

אף להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש הפוסקים שאיסור היציאה מחוץ לתחום בשבת הוא מן התורה[61], שנאמר: אל יצא איש ממקֹמו ביום השביעי[62], ונמנית מצוה זו כלא-תעשה* במנין-המצות*[63], שאף על פי שמכמה מקומות בתלמוד עולה שאין הלכה כר' עקיבא[64], לדעתם הכל מודים שהאיסור הוא מן התורה[65], ואף על פי שלא נתנה תורה שיעור לתחום שבת[66], חכמים העתיקו - קיבלו במסורת - שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל, כנגד מחנה ישראל[67], וכשאמר להם משה רבינו: אל יצא איש ממקֹמו[68], פירושו: לא תצאו חוץ למחנה[69], ומדברי סופרים שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא עד אלפים אמה, אבל חוץ לאלפים אמה אסור[70]. ב) ויש הפוסקים שאין איסור יציאה מחוץ לתחום בשבת אלא מדרבנן[71], ואין מצוה זו נמנית במנין המצוות[72], שמכמה מקומות בתלמוד עולה שאין הלכה כר' עקיבא[73], ולדעתם החלוקים עליו סוברים שאין איסור זה אלא מדרבנן[74].

התחום

כל אדם יש לו - מדרבנן, לסוברים כן[75], וכן הלכה[76]. או מדאוריתא, לסוברים כן[77] - אלפים אמה לכל רוח[78], חוץ מארבע אמותיו[79], או מהמקום ששבת בו[80], ומותר לאדם בשבת להלך את כל העיר כולה, אפילו היתה כנינוה[81], וכל מקום שקדש עליו היום, אם הוא מוקף לדירה, אפילו אין בו עתה דיורים חשוב כולו כארבע אמות[82]. ומנין שיש לו ארבע אמות לכל רוח, שנאמר: שבו איש תחתיו[83], כתחתיו[84], וכמה תחתיו, גופו שלוש אמות[85], ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו[86], או כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ויניח תחת מראשותיו[87]. ולכן אפילו יצא חוץ לתחום[88], יש לו ארבע אמות לכל רוח[89].

ארבע אמות הללו, נחלקו בהם תנאים: לדעת ר' אליעזר, הוא באמצעם[90], ויש לו שתי אמות לכל צדדיו[91]. ולדעת ר' מאיר - וחכמים[92] - יש לו ארבע אמות לכל רוח[93]. אף להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים: יש הפוסקים שיש לו שתי אמות לכל צד[94]. ויש הפוסקים שיש לו ארבע אמות לכל צד[95].

קדש עליו היום בבקעה ואינו יודע תחום שבת, יש לו אלפים אמה לכל רוח[96], שמהלך אלפים פסיעות - בינוניות[97], דהיינו כשיעור אורך שני מנעלים, מנעל אחד מקום מצד הרגל ושיעור מנעל בין רגל לרגל[98] - שהם תחום שבת[99].

היה ישן בכניסת השבת, נחלקו בו תנאים: לדעת ר' יוחנן בן נורי, יש לו אלפים אמה לכל רוח[100],

משום שהואיל ואם היה נעור היה קונה אף ישן קונה[101], וכן הלכה[102]. ולדעת חכמים, אין לו אלא ארבע אמות[103], שהואיל וישן היה לא נתכוין לקנות שביתה[104].

מי שישב בדרך לנוח וחשכה לו ולא ידע שהוא בתחום העיר ואחר כך מצא עצמו בתחומה[105], נחלקו בו תנאים: לדעת ר' מאיר, הואיל ולא היתה כוונתו לכך, לא יכנס[106]. ולדעת ר' יהודה, יכנס[107]. וכן הלכה[108], שכן הלכה כר' יהודה כשחולק על ר' מאיר[109].

במה דברים אמורים, כשהיה בא בדרך להיכנס בעיר, אבל אם לא היה דעתו להיכנס לעיר, קנה שביתה במקומו, ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח[110].

מלקות

לסוברים שאיסור יציאה מחוץ לתחום בשבת הוא מן התורה[111], לוקים[112] על איסור זה[113].

כליו ובהמתו

כשם שאין אדם רשאי להלך בשבת וביום טוב אלא אלפים אמה לכל רוח, כך כליו ובהמתו אין יכול שום אדם להוליכם חוץ לאלפים אמה של בעליהם[114].

לסוברים שאיסור יציאה מחוץ לתחום בשבת הוא מן התורה[115], נחלקו אחרונים אם האיסור על הוצאת כליו ובהמתו הוא מן התורה[116]. או מדרבנן[117].

מעל עשרה טפחים

הבא לצאת חוץ לתחום, ועושה זאת למעלה מעשרה טפחים, כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה ואין בכל אחד מהם ארבעה טפחים על ארבע טפחים - שאינם ראויים להלך[118], שתשמישם אינו נוח[119] - הסתפקו בו בתלמוד אם יש תחומים למעלה מעשרה או לא[120], שהרי למעלה מעשרה הלכה-למשה-מסיני* שהוא מקום-פטור*[121], ולא נפשט הספק[122], ולהלכה כתבו הפוסקים שבאיסור יציאה מחוץ לאלפים אמה, שלהלכה הוא דרבנן[123], יהיה ספקו להקל[124]. אבל אם יוצא מחוץ לתחום שנים עשר מיל, לסוברים שאיסור זה הוא מן התורה[125], יש להחמיר בספק[126]. הלך על מקום שיש בו ארבעה על ארבעה, הרי זה כמהלך על הארץ, ויש איסור תחומים שם[127].

ספק זה ביוצא מחוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים[128], הוא אף ביוצא מחוץ לתחום על ידי קפיצת שם[129].

ימים ונהרות

ימים ונהרות, אם יש בהם איסור תחומים, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאין בהם כלל איסור תחומים מדאוריתא[130], שאינם דומים לדגלי המדבר[131], ואין איסור תחומם מדאוריתא אלא ביבשה[132]. ויש הסוברים שדוקא על צד הספק שאין תחומים למעלה מעשרה טפחים[133], גם בימים ונהרות אין איסור תחומים[134].

המדידה

הבא למדוד אלפים אמה של תחום העיר, אם היתה העיר ארוכה וקטנה - שאין רוחבה כאורכה[135] - או שהיתה מרובעת ולא לריבוע העולם, הואיל ויש להם ארבע זוויות שוות מניחים אותה כמות שהיא ומודדים לה אלפים אמה לכל רוח מארבע רוחותיה[136]. היתה עגולה, עושים לה זויות ורואים אותה כאילו היא בתוך המרובע[137], ומודדים חוץ מצלעות אותו מרובע אלפים אמה לכל רוח שנמצא משתכר הזוויות[138], וכן אם היתה העיר משולשת או שיש לה צלעות רבות, מרבעים אותה ואחר כך מוציאים חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח[139]. כשהוא מרבעה, מרבעה בריבוע העולם, כדי שתהא כל רוח ממנו משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונת כנגדם[140].

היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד, רואים אותה כאילו כולה רחבה[141].

בית היוצא מהעיר

כל בית דירה שהוא יוצא מהעיר, אם היה בינו ובין העיר שבעים אמה ושני שלישים שהוא צלע בית סאתים המרובעות או פחות מזה, הרי זה מצטרף לעיר ונחשב ממנה[142], ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש פוסקים דהיינו שכשמודדים לה אלפים אמה לכל רוח מודדים חוץ מבית דירה זה[143]. ויש פוסקים, שאין מתחילים למדוד מיד מן הבית אלא מותחין חוט על פני רוחב העיר נגד הבית ומרחיקים משם שבעים אמה ושיריים ומתחילים[144].

היה בית קרוב לעיר בשבעים אמה, ובית שני קרוב לבית הראשון בשבעים אמה, ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה וכן עד מהלך כמה ימים, הרי הכל כעיר אחת וכשמודדין מודדים מחוץ לבית האחרון[145]. וכן אמרו בירושלמי, שנותנים עיבור לעיבור[146], ויכולים לעשות שיהיו מהלכים מצור לצידון ומטבריה לציפורי על ידי מערות - שיש עליהם בית דירה[147] - ועל ידי בורגנין[148] - שובכים עשוים לשדות לאצור בהם תבואה[149]. ויש מפרשים: בתים שעושים מחוץ לעיר למכור מזונות לעוברים ושבים[150]. ויש מפרשים: בית דירה לשומרי הפירות[151] - ומכל מקום נחלקו אמוראים שם, אם הדברים אמורים בין בעיר גדולה ובין בעיר קטנה[152]. או שהדברים אמורים בעיר גדולה בלבד, שאין לעבר העיר אם התוספת יתירה על העיקר[153]. וכתבו ראשונים שהבבלי סבור כדעה הראשונה[154], שכן הלכה כדברי המיקל בעירוב[155].

בית דירה שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות או יותר - שאינו בכלל בית*[156] - אינו נחשב בית לענין שיוכלו לצרפו לעיר[157].

היו שתי עיירות הסמוכות לזו, מאה ארבעים ואחת אמות ושליש, כדי שיהיה שבעים אמה ושיריים לזו ושבעים אמה ושיריים לזו, חשובים שתיהם כעיר אחת[158].

עיר היושבת על נחל

עיר שיושבת על שפת נחל - עמוק[159], שרוב העיתים הוא יבש ומשתמשים בו, שאינו מלא אלא בשעת הגשם[160] - אם יש לפניה מצבה רוחב ארבע-אמות* על שפת הנחל - כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל, נמצא הנחל בכלל העיר[161] - ומודדים לה אלפים אמה משפת הנחל השני[162], ויעשה הנחל כולו בכלל העיר מפני המצבה הבנויה בצידה[163], ואם לא היה שם מצבה, אין מודדים להם אלא מפתח בתיהם[164], ונמצא הנחל נמדד מן האלפים שלהם[165].

כשיש חומה

עיר שהוקפה ואחר כך ישבה, מודדים לה ממקום ישיבתה, ישבה ואחר כך הוקפה, מודדים לה מחומתה[166].

החבל שמודדים בו

המדידה צריכה להיות בשני אנשים, אחד אוחז מכאן ואחד אוחז מכאן[167], ואין מודדים תחום העיר אלא בחבל של פשתן[168], כדי שלא ימשך יותר[169], ומנין שמודדים בחבל של פשתן ולא בשלשלת - של ברזל, שהיא יפה למידה שאי אפשר למותחה[170] - והיא מידה של אמת[171], שנאמר: ופתיל פשתים בידו וקנה המִּדה[172].

בירושלמי נחלקו תנאים אם מודדים בחבל של פשתן[173]. או בחבל של שלשלת[174]. ויש גורסים: שלש לח[175], שנכפל בשלושה, כשהוא לח[176], שאז הוא חזק ביותר[177].

אין מודדים אלא בחבל של חמישים אמה[178], שנאמר: אֹרך החצר מאה באמה ורֹחב חמִשים בחמִשים[179], ויכל לכתוב "חמישים חמישים", ולמה כתב: "בחמִשים", ללמד שהמדידה היא בחבל של חמישים[180]. ואין מודדים בחבל שהוא פחות מחמישים אמה[181], מפני שמרבה[182], שהוא נמתח ונשכר[183], שכשהחבל קצר יכול למותחו ומאריך המידה[184], והתורה אמרה: בחבל חמישים אמה ימדוד[185], ואין מודדים בחבל שהוא יותר מחמישים אמה[186], מפני שממעט[187], שאינו נמתח כראוי[188], שמחמת אורכו מכביד באמצע[189], וכובדו מכפילו ומתקצר באמצעיתו[190], והוא נקמז - מתכווץ[191], מתקפל מפני כובדו[192] - ומפסיד[193].

בירושלמי נחלקו תנאים אם מודדים בחבל של חמישים אמה[194]. או בחבל של ארבע אמות[195].

צורת המדידה

כשמודדים,ישים החבל כנגד ליבו[196], שקבעו לו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל, שלא יתן זה כנגד צווארו וזה כנגד רגליו, והחבל מתקצר והתחומים מתמעטים[197], וימתחנו בכל כוחו[198].

נהר לסוף ע"ה אמה

היה נהר לפני העיר לסוף שבעים וחמש אמה - והיה הנחל רחב יותר מעשרים וחמש אמה, שאינו יכול להיבלע בתוך חבל זה שאנו מודדים ביבשה[199] - נחלקו בו אמוראים בירושלמי: יש הסוברים שלאחר שמדד חמישים אמה חוזר לאחוריו עשרים וחמש אמה[200], כדי שיהיה החבל של חמישים אמה שלם עד הנהר[201], וכן הלכה[202]. ויש מהאמוראים הסוברים, שמודד תחילה בחבל של חמישים אמה, והשאר עד הנהר מודד בחבל של ארבע אמות[203].

מדידה ישרה

כשמודד התחום, לא ימדוד אלא כנגד העיר[204], אפילו אם יש הרים וגאיות כנגדה, לא ילך מכנגדה בצדה שהוא ישר וימדוד שם ויחזור כנגד העיר לפי מידה שמדד שם, אלא ימדוד כנגד העיר[205], שכן יש שפירשו אותה ששנינו - לגורסים כן[206] - אין מודדים אלא מן המומחה[207], דהיינו מן המיושר[208], ו"מומחה" מלשון ומחה על כתף ים כנרת[209], דרך ישרה ומכוונת כנגד העיר[210], ש"מחה" הוא מלשון הגעה, כלומר אין מתחילים למוד אלא ממקום שנוכל להגיע מכאן אל סוף התחום ולא נצטרך להניח מקום מדידתו ולילך למקום אחר כדי להבליע הגיא או הגדר שיבוא כנגדו[211].

המודד בחבל מן העיר, כשיגיע להר, מבליעו וחוזר למידתו[212], שאם הוא כל כך זקוף שאם יורידו חוט המשקולת מראשו, לא יתרחק מכנגדו למטה בשיפולו ארבע-אמות*, אז אין צריך למדוד כל כך הירידה והעליה, אם יש מישור בראשו, ואם אין מישור בראשו אינו מודד כלל[213], ואם חוט מתרחק מכנגדו ארבע אמות ומתלקט עשרה מתוך חמש[214], דהיינו שבהילוך חמש אמות של שיפוע עולה עשרה טפחים[215], רואים אם אין משפתו אל שפתו אלא חמישים אמה, מבליעו בחבל של חמישים אמה[216], שזוקף עץ גובה בשפתו מזה ועץ אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח חבל מזה לזה[217], ואם אינו יכול להבליעו בחבל של חמישים אמה, מודדו בחבל של ארבע אמות[218], שכן שנינו שאמר ר' מאיר שמקדרים בהרים[219], כיצד, העליון כנגד פרסותיו והתחתון כנגד לעבו מקדיר ועולה מקדיר ויורד רואה את ההר כאילו בקוע לפניו[220], וכן יעשה, אחד עומד ברגלי ההר למטה ואחד למעלה ממנו בריחוק ארבע אמות, ונותן התחתון החבל כנגד לבו והעליון כנגד רגליו, ועולה התחתון למקום שעומד העליון והעליון עולה ארבע אמות ומודדים כבתחילה, וכן יעשה עד שימדוד כולו[221]. ואם הוא משופע יותר, שבהילוך ארבע אמות עולה עשרה טפחים, אז הקילו בו ולא הטריחוהו להבליעו בחבל של חמישים אמה על ידי קורות, אלא אם אין בו אלא חמשים אמה ישער אותו כמה יש בו לפי אומד הדעת, ואם יש בו יותר מחמישים אמה, מודדו בחבל של ארבע אמות[222].

בתוספתא נחלקו חכמים על ר' מאיר, ולדעתם אין מקדרים בהרים[223]. ונחלקו אמוראים בירושלמי בביאור מחלוקתם: א) לדעת ר' יוסה ר' אבונה שם רב יהודה ור' יודן מטי בה בשם רב, הכל מודים היכן שהעליון שם החבל כנגד ראשו והתחתון כנגד מתניו שמקדרין, אבל כששם העליון את החבל כנגד רגליו והתחתון כגנד ליבו, נחלקו תנאים: לדעת ר' מאיר, מקדרים[224]. ולדעת חכמים, אין מקדרים[225]. ב) ולדעת ר' בא בשם רב יהודה ר' זעירא בשם מר עוקבן, הכל מודים שמקדרים בהרים, אלא שנחלקו התנאים, שלדעת ר' מאיר מקדרים בחבל של ארבע אמות[226]. ולדעת חכמים לעולם אין מקדרים אלא בחבל של חמישים אמה[227].

מומחה

אין סומכים אלא על מדידת אדם מומחה, שהוא יודע מידת הקרקע[228], שכן יש שפירשו אותה ששנינו - לגורסים כן[229] - אין מודדים אלא המומחה[230], דהיינו הבקי במדידה[231]. ויש שפירשו כן אף לגורסים: אין מודדים אלא מן המומחה[232], דהיינו אין שומעים במדידת תחומים אלא מן המומחה הבקי במדידה[233].

היו לנו תחומי שבת מוחזקים, ובא מומחה ומדד, ריבה בתחום מהם ומיעט בתחום, שומעים לו אף בתחום שריבה[234]. וכן אם באו שני מומחים ומדדו את התחום, אחד ריבה ואחד מיעט, שומעים למרבה[235], ובלבד שלא ירבה יותר ממידת אלכסונה של עיר[236].

נאמנות על תחום שבת

אפילו עבד-כנעני* ושפחה-כנענית* נאמנים לומר: עד כאן תחום שבת[237], אבל קטן*, לא, בעודו קטן[238], אבל נאמן הגדול לומר: זכור אני שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן, וסומכים על עדותו[239].

שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל[240], מפני - שאף לסוברים שאיסור יציאה בשבת מחוץ לתחום הוא מן התורה[241] - שיעור אלפים אמה מדבריהם[242].

עבר ויצא

מי שיצא בשבת חוץ לתחום - במזיד ומדעת, שלא לשם מצוה[243] - נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, כל שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת, לא יכנס[244], ואין לו אלא ארבע-אמות*[245], ואף על פי שמובלעות אלו ארבע אמות בתוך תחום העיר, לדעתו אין דין של הבלעת תחומים[246]. ולדעת ר' אליעזר, אם יצא מהאמה הראשונה ונעמד באמה השניה שמחוץ לתחום[247], כל עוד לא יצא מהאמה השניה, יכנס[248], משום הבלעת תחומים[249], שאף אם יצא חוץ מהתחום, הרי ארבע האמות שיש לו חופפות לזה[250], שלדעתו יש לאדם שתי אמות לכל רוח[251], ואם יצא אף מהאמה השניה, לא יכנס[252].

להלכה פסקו ראשונים, שמי שיצא חוץ לתחום, אפילו אמה אחת, לא יכנס להיות כבני העיר, ואין לו אלא ארבע אמות[253], שאין הלכה כר' אליעזר[254].

רגלו אחת חוץ לתחום

היתה רגלו אחת תוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום, לדעת אחרים בברייתא - ויש הסוברים כן בדעת ברייתא נוספת[255], ויש הסוברים כן בדעת ר' חנינא[256] - יכנס[257], שלמקום שרובו הוא נזקר[258], שהולך אחר מקום רוב גופו, וכיון שרק רגלו האחת בחוץ, נמשך אחר רוב גופו שבתוך התחום[259], שנאמר: אם תשיב משבת רגלֶך[260], ואנו קוראים בלשון רבים: רגליך[261], כלומר כששני רגליך חוץ לתחום הוא שצריך להימנע מלשוב, הרי כל שרגלו אחת בתוך התחום, לא[262]. ולאחת מלשונות התלמוד, ברייתא אחרת ור' חנינא חלוקים על אחרים, ולדעתם, היתה רגלו אחת תוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום, לא יכנס[263], שנאמר: אם תשיב משבת רגלֶך[264], והכתיב הוא בלשון יחיד: רגלך[265].

להלכה פסקו ראשונים שאם היתה רגלו אחת תוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום, יכנס[266]. ויש מהראשונים הפוסק שלא יכנס[267], שאין דין זה שנוי אלא כדעת יחיד[268].

המותרים לצאת

כל היוצאים להציל נפשות ישראל, מיד גוים[269] או מן הנהר או מן המפולת[270], יש להם אלפים אמה לכל רוח[271] ממקום שהצילו בו[272], ואם הגיעו לעיר, הרי הם כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר[273]. והוא הדין לכל מי שיצא ברשות בית-דין*[274], כגון העדים שבאו להעיד על ראיית הלבנה[275].

היה יוצא ברשות ואמרו לו והוא הולך בדרך כבר נעשית המצוה שיצאת לעשות יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח[276], ואם היה מקצת תחום שיצא ממנו ברשות מובלע בתוך אלפים אמה שיש לו ממקומו, הרי זה חוזר למקומו וכאילו לא יצא[277].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' שביעית פ"ט מ"ב ומשנה שבת קנ א וקנא א וערובין לה א ועוד; עי' תוספ' שביעית פ"ד וכלאים פ"א ושבת פי"ג ועוד; עי' רבי בספרי ברכה פיס' שנב.
  2. ↑ עי' ספרי שופטים פיס' קפח; עי' רבי בספרי ברכה שם; עי' פס"ר פיס' מ; עי' מוסף הערוך ע' תחם.
  3. ↑ עי' מוסף הערוך שם.
  4. ↑ עי' אונקלוס בראשית י יט ומז כא ושמות י יד ויט ובמדבר כ כג ועוד; עי' ת"י יהושע יב ב וה ויג ג ועוד.
  5. ↑ עי' אונקלוס במדבר לד ט יא ויב; עי' ת"י יהושע יג טז ויז ט ועוד. עי' מוסף הערוך שם, ע"פ אונקלוס במדבר שם יא.
  6. ↑ עי' משנה ערובין פא ב, לגי' כ"י קאופמן, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א; עי' תוספ' ביצה פ"ג; עי' ספרי שופטים שם; ועוד.
  7. ↑ משנה שם, לגירסתנו וגי' כ"י פרמה, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א.
  8. ↑ עי' משנה שבת וערובין ותוספ' שבת שבציון 1.
  9. ↑ עי' תוספ' שבת פי"ג.
  10. ↑ עי' שביעית פ"ט מ"ב; עי' תוספ' כלאים פ"ג; עי' תוספ' ביצה פ"ד.
  11. ↑ עי' משנה פסחים סה ב; עי' תוספ' שבת פי"ז; עי' ספ"ז במדבר ט ב.
  12. ↑ עי' ציון 30 ואילך.
  13. ↑ עי' רמב"ם שבת פכ"ז ה"א.
  14. ↑ עי' מכילתא בשלח ויסע פ"ה; עי' מכדרשב"י שמות טז כט; עי' טוש"ע או"ח שצז א.
  15. ↑ עי' רי"ף ערובין יז ב (ה א); עי' תוס' חגיגה יז ב ד"ה דכתיב, בשם י"מ; עי' רשב"א ערובין שם, בשם הרי"ף והרמב"ם (עי' ציון 61) והראב"ד; עי' מ"מ שבת פכ"ז ה"א, בשם הרי"ף והרמב"ם והגאונים.
  16. ↑ שמות טז כט. עי' מכילתא בשלח ויסע פ"ה; עי' מכדרשב"י שם; עי' רב אשי בערובין יז ב; עי' תיוב"ע שם; רי"ף שם; רמב"ם שם; ס' הבתים איסור הוצאה שי"ז סי' א.
  17. ↑ ס' הבתים שם.
  18. ↑ עי' ר"א בן הרמב"ם שם; עי' רלב"ג שם.
  19. ↑ עי' ציון 35 ואילך.
  20. ↑ עי' בעה"מ ערובין יז ב (ה א) ותוס' חגיגה שם, בסתם, ראבי"ה ערובין סי' תז, בשם אביו (והובא בקצור במרדכי ערובין שם רמז תפד), ורמב"ן ערובין שם ומלחמות שם והשגות לספה"מ ל"ת שכא ורשב"א שם ורא"ש שם פ"א סי' כד, בד' ר' עקיבא שבציון הנ"ל ואילך. ולכאו' ה"ה לד' שאר התנאים שבציון 31 ואילך; עי' ראב"יה שם, בשם אביו, בד' תני ר' חייא שבציון 113.
  21. ↑ עי' ציון 54 ואילך.
  22. ↑ עי' ירו' ערובין פ"ג ה"ד, בד' ר"א בנו של ריה"ג שבציון 54 ואילך, ועי' ציון 55, שי"מ ר"א בנו של ריה"ג בע"א, ועי' קר"א סוטה ל ב; רא"ש שם, ע"פ הירו' שבציון 56.
  23. ↑ עי' בעה"מ שם, ותוס' שם, בסתם, וראבי"ה שם, בשם אביו, ורמב"ן שם ושם ושם ורשב"א שם ורא"ש שם, בד' החולקים על ר"ע שבציון 51 ואילך.
  24. ↑ שמות שם.
  25. ↑ עי' רש"י שם: ועיקרו של מקרא; עי' ראב"ע (הקצר) שם: וע"ד הפשט; עי' ראב"ע (הארוך) שם.
  26. ↑ עי' ראב"ע (הקצר) שם.
  27. ↑ עי' ראב"ע (הארוך) שם.
  28. ↑ עי' השגות הרמב"ן לספה"מ שם: וגם בירו' אינה עולה להם בסוף השמועה למי שמטיב בו העיון וכו'.
  29. ↑ עי' קה"ע ופ"מ לירו' ערובין פ"ד ה"ד, בפי' ר' הושעיה ור' שמעון בר כרסנה בירו' שם ופ"ה ה"ד.
  30. ↑ עי' ציונים 15 ואילך, 19 ואילך.
  31. ↑ ר' יהושע, שכך היה דורש יהודה בן פטירי בתוספ' סוטה פ"ה.
  32. ↑ מכילתא שם; מכדרשב"י שם.
  33. ↑ ירו' ערובין פ"ד ה"א.
  34. ↑ ר' עקיבא במשנה סוטה כז ב.
  35. ↑ במדבר לה ה.
  36. ↑ עי' משנה ותוספ' שם.
  37. ↑ במדבר שם ד. עי' משנה ותוספ' שם.
  38. ↑ במדבר שם ה.
  39. ↑ עי' רב חסדא בערובין נא א.
  40. ↑ שמות שם.
  41. ↑ שמות כא יג.
  42. ↑ במדבר לה כו.
  43. ↑ במדבר שם כז.
  44. ↑ במדבר שם ה.
  45. ↑ עי' רב חסדא בגמ' שם, ורש"י ד"ה מקום ממקום.
  46. ↑ ע"ע ערי מקלט.
  47. ↑ עי' אסא בן עקיבה שבציון הבא ואילך, לפי קה"ע ופ"מ לירו' שם.
  48. ↑ שמות שם.
  49. ↑ שמות כא יג.
  50. ↑ אסא בן עקיבה בירו' שם.
  51. ↑ עי' רבינא בערובין נט א, בד' סתם משנה שם נח ב.
  52. ↑ עי' גמ' שם לה ב, במסקנה, בד' ר"מ במשנה שם.
  53. ↑ עי' גמ' שם לו א, בד' ר"י במשנה שם, בתי' הא'. ועיי"ש בתי' הב', שפי' בע"א.
  54. ↑ משנה סוטה כז ב, לפי גמ' שם ל ב, שסובר שתחומין דרבנן, ועי' ציון 22, שי"מ בע"א.
  55. ↑ ר"א בנו של ריה"ג במשנה שם כז ב. וע"ע ערי הלוים.
  56. ↑ עי' ר' שמעון בר כרסנא בשם ר' אחא בירו' ערובין פ"ג ה"ד ופ"ה ה"ד. עי' רי"ף ערובין שם. וכ"ה לפי פ"מ שם, בפי' הב', בד' ר' מנא שם, שאין מח' בירו' בדבר, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א.
  57. ↑ עי' קה"ע שם ופ"מ שם, בפי' הא', בד' ר' מנא שם, החלוק על ר"ש בר כרסנא, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  58. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' סמ"ג עשין סו.
  59. ↑ עי' ציון 37 ואילך.
  60. ↑ עי' סמ"ג שם, בפי' רב חסדא שבציון 39 ואילך.
  61. ↑ עי' רי"ף ערובין יז ב (ה א); עי' רמב"ם שבת פכ"ז ה"א וספה"מ ל"ת שכא; עי' סמ"ג לאוין סו; ע'י עבוה"ק לרשב"א בית נתיבות ש"ה סי' א, בשם יש מן הגאונים; עי' חינוך מ' כד; עי' רלב"ג פ' בשלח בתועלות התועלת הה'; עי' ס' הבתים איסור הוצאה שי"ז סי' א; שו"ע או"ח תד א, לפי בהגר"א שם ד"ה למ"ד ומ"ב שם סק"ז.
  62. ↑ שמות טז כט. רמב"ם שם ושם; סמ"ג שם; חינוך שם; ס' הבתים שם.
  63. ↑ ספה"מ שם; סמ"ג שם; חינוך שם; ועוד.
  64. ↑ עי' ערובין מה ב ונט א ועט ב ועוד. עי' רי"ף שם.
  65. ↑ עי' ראשונים שבציון 15 ואילך.
  66. ↑ עי' רי"ף ערובין יז ב (ה א); עי' רמב"ם שבת פכ"ז ה"א; עי' ס' הבתים איסור הוצאה שי"ז סי' א.
  67. ↑ עי' רי"ף שם; רמב"ם שם; עי' רלב"ג שם; ס' הבתים שם. ועי' רי"ף שם ורמב"ן בהשגות לספה"מ שם, שהוא ע"פ הירו' שבציון 56.
  68. ↑ שמות שם.
  69. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' סמ"ג שם; עי' ס' הבתים שם.
  70. ↑ רמב"ם שם; סמ"ג שם; ס' הבתים שם.
  71. ↑ עי' ראבי"ה ערובין סי' תז, בשם אביו (והובא בקצור במרדכי ערובין רמז תפד); עי' רא"ש שם פ"א סי' כד; עי' עבוה"ק שם, בסתם, ובשם יש מי שהורה, והסכים לו; עי' טור שם סי' שצז; בהגר"א סי' תד שם; ערה"ש שם סי' שצז ס"א וס"ב.
  72. ↑ עי' רמב"ן בהשגות לספה"מ שם.
  73. ↑ עי' ציון 64. עי' רא"ש שם.
  74. ↑ עי' ראשונים שבציון 21 ואילך.
  75. ↑ עי' ציון 51 ואילך.
  76. ↑ עי' ציונים 70, 71.
  77. ↑ עי' ציון 31 ואילך.
  78. ↑ עי' משנה ערובין מה ב; עי' מכילתא בשלח ויסע פ"ה; עי' מכדרשב"י שמות טז כט; טוש"ע או"ח שצז א.
  79. ↑ עי' מכילתא שם; עי' מכדרשב"י שם; טוש"ע שם.
  80. ↑ עי' ראשונים שבציון הבא; טוש"ע שם.
  81. ↑ עי' משנה שם סא א; רמב"ם שבת פכ"ז ה"ב; ס' הבתים איסור הוצאה שי"ז סי' א.
  82. ↑ טוש"ע שם שצו ב, ועי' ב"י שם, שהוא ע"פ גמ' שם ב, ועי' רש"י שם ד"ה לרבנן וב"י שם, אם הוא תלוי במח' התנאים במשנה שם א.
  83. ↑ שמות טז כט. עי' מכילתא שם; עי' מכדרשב"י שם; עי' ברייתא ערובין מח א; עי' טוש"ע שם א.
  84. ↑ ברייתא שם.
  85. ↑ עי' ברייתא שם. וע"ע אדם ציון 30 ואילך.
  86. ↑ ר' מאיר בברייתא שם.
  87. ↑ ר' יהודה בברייתא שם.
  88. ↑ עי' להלן: עבר ויצא.
  89. ↑ עי' טוש"ע שם.
  90. ↑ משנה ערובין מה א.
  91. ↑ עי' רש"י שם ד"ה והוא באמצען.
  92. ↑ משנה שם, לפי רבא בגמ' שם מח א.
  93. ↑ עי' ברייתא שם.
  94. ↑ רי"ף ערובין מח א (יג א), לפי מ"מ שבת פכ"ז הי"א (ועיי"ש פי"ב הט"ו) וטור או"ח סי' שצו; רמב"ם שם ושם, לפי מ"מ שם; טור שם סי' תה, לפי ב"י שם סי' שצו; עי' רמ"א בשו"ע שם א, בסתם.
  95. ↑ בעה"מ שם; רא"ש שם פ"ד סי' יא וטור שם סי' שצו, בשמו; עי' רמ"א שם, בשם י"א. ועי' ערובין מח א וטוש"ע שם, פרטי הדינים בארבע אמות הללו.
  96. ↑ עי' רמב"ם שבת פכ"ז ה"ד; עי' טוש"ע או"ח תא.
  97. ↑ רב נחמן אמר שמואל בגמ' שם מב א; רמב"ם שם; טור שם סי' שצז; רמ"א בשו"ע שם ב.
  98. ↑ שו"ת מהר"י וייל סי' עה; מג"א שם סק"א ובאה"ט שם סק"א, בשמו: מצב הרגל.
  99. ↑ עי' רב נחמן אמר שמואל בגמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  100. ↑ משנה ערובין מה א.
  101. ↑ עי' רבא בגמ' שם מו א, בד' ר"י בן נורי; עי' טוש"ע שם.
  102. ↑ ר' יעקב בר אידי אמר ריב"ל בגמ' שם מו א; עי' רמב"ם שבת פכ"ז ה"ד; עי' טוש"ע או"ח תא.
  103. ↑ משנה שם מה א.
  104. ↑ רש"י שם ד"ה אין לו.
  105. ↑ עי' משנה ערובין מה א, ורש"י ד"ה מי שישב בדרך.
  106. ↑ משנה שם.
  107. ↑ משנה שם.
  108. ↑ עי' רמב"ם שבת פכ"ז ה"ט; עי' טוש"ע או"ח ת.
  109. ↑ ע"ע הלכה: בשאר תנאים ציון 750. עי' ב"י שם.
  110. ↑ עי' ר"ח שם; עי' רמב"ם שם ומ"מ שם, לפי ב"י שם; שו"ע שם. הטור הביא הדין בסתם, ועי' פרישה שם סק"א. על חריץ מים שבין שני תחומים, עי' תני ר' חייא בגמ' שם מז ב וטוש"ע שם תב א. על השובת בבקעה והקיפוה גוים בשבת מחיצות לדירה, עי' מח' אמוראים בגמ' שם שם מב א, ורמב"ם שם ה"ח, וטוש"ע שם תג.
  111. ↑ עי' ציונים 15 ואילך, 19 ואילך, 61 ואילך.
  112. ↑ ע"ע מלקות.
  113. ↑ עי' תני ר' חייא בערובין יז ב; עי' רמב"ם שבת פכ"ז ה"א; עי' ס' הבתים איסור הוצאה שי"ז סי' א.
  114. ↑ עי' משנה ביצה לז א; עי' רמב"ם יו"ט פ"ה ה"ב; טוש"ע או"ח שצז ג. ועי' משנה שם וגמ' שם לז ב - לח א, ורמב"ם שם פ"ה וטוש"ע שם ד-יח, פרטי הדינים.
  115. ↑ עי' ציונים 15 ואילך, 19 ואילך, 61 ואילך.
  116. ↑ עי' שו"ת מהר"ם אלשקר סי' מא; עי' עו"ש סי' שצז סק"א, בשמו.
  117. ↑ עי' שו"ת מהרלב"ח סי' כח; עי' עו"ש שם, בשמו.
  118. ↑ עי' רש"י ערובין מג א סוד"ה בעמוד גבוה.
  119. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ואין רחב.
  120. ↑ עי' בעיא דלא איפשטא דרב חננינא בגמ' שם, לפי גמ' שם, בפי' הא'.
  121. ↑ לבוש או"ח סי' תד.
  122. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שבת פכ"ז ה"ג; עי' טוש"ע שם.
  123. ↑ עי' ציונים 70, 71.
  124. ↑ כ"מ משו"ע שם.
  125. ↑ עי' ציון 67 ואילך.
  126. ↑ עי' רמ"א בשו"ע שם.
  127. ↑ עי' גמ' שם; רמב"ם שם.
  128. ↑ עי' ציון 120.
  129. ↑ עי' ערובין מג א, בפי' הב', בפי' הבעיא דרב חנינא; עי' רמ"א בשו"ע או"ח תד.
  130. ↑ שו"ת הרמב"ם (פרידברג) סי' שי; עי' רמ"א בשו"ע או"ח תד; עי' לבוש שם.
  131. ↑ רמ"א שם; לבוש שם.
  132. ↑ עי' שו"ת הרמב"ם שם.
  133. ↑ עי' ציון 120.
  134. ↑ עי' תוס' ערובין מה ב ד"ה ליקנו; עי' ערה"ש שם ס"א.
  135. ↑ עי' רש"י ערובין נה א ד"ה דאריכא; מג"א סי' שצח סק"א; באה"ט שם סק"א; מ"ב שם סק"א.
  136. ↑ עי' (תוספ' ערובין פ"ד ו)ברייתא שם: ארוכה כמות שהיא וכו' מרובעת וכו', לפי גמ' שם; עי' רמב"ם שבת פכ"ח ה"ו; טוש"ע שם א.
  137. ↑ עי' תוספ' שם; עי' ברייתא שם; עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם ב; עי' טוש"ע שם י.
  138. ↑ עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם ב; עי' טוש"ע שם י.
  139. ↑ רמב"ם שם ה"ז; שו"ע שם ב.
  140. ↑ עי' ברייתא שם נו א; רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם ג.
  141. ↑ עי' תוספ' ערובין פ"ד; עי' ברייתא ערובין נה א; עי' רמב"ם שבת פכ"ח ה"ח; עי' טור או"ח סי' שצח; שו"ע שם ד. ועי' תוספ' וברייתא שם וגמ' שם ורמב"ם שם וטוש"ע שם, על עיר שהיתה בצורת ג"ם יוני או בצורת קשת.
  142. ↑ עי' משנה ערובין נב ב, לפי גמ' שם נה א, ורש"י שם נב ב ד"ה בית נכנס; רמב"ם שבת פכ"ח ה"א; שו"ע או"ח שצח ה.
  143. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  144. ↑ עי' טור שם; רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א, וסיים: וכן נ"ל להקל.
  145. ↑ רמב"ם שבת פכ"ח ה"ב, ועי' ב"י או"ח סי' שצח, שהוא ע"פ ערובין כא א; שו"ע שם ו.
  146. ↑ ירו' ערובין פ"ה ה"א, ע"פ רשב"י שבציון 148.
  147. ↑ פ"מ שם, ועי' תוספ' ערובין פ"ד וברייתא שם נה ב.
  148. ↑ עי' ר' שמעון בתוספ' ערובין פ"ד; עי' רשב"י בירו' שם.
  149. ↑ ס' הערוך ע' בדק ב'.
  150. ↑ ס' הערוך ע' ברגן, עיי"ש שהוא פי' נוסף על פי' הערוך שבציון הקודם.
  151. ↑ פ"מ שם.
  152. ↑ עי' ירו' שם: ר' אחא אמר איתפלגון ר' חייה רובה ובר קפרא וכו' וחורנה אמר וכו'.
  153. ↑ עי' ירו' שם: ר' אחא אמר איתפלגון ר' חייה רובה ובר קפרא חד אמר וכו'.
  154. ↑ רא"ש ערובין פ"ה סי' ג, בפי' הב', ובמסקנה, בד' הגמ' שבציון 145. ועיי"ש בפי' הא', שפי' בע"א.
  155. ↑ ע"ע הלכה: על פי קולא וחומרא ציון 353 ואילך. רא"ש שם.
  156. ↑ ע"ע ציון 1.
  157. ↑ עי' ברייתא סוכה ג ב, ורש"י ד"ה ואין עושין; עי' ברייתא ערובין נה ב, לפי תוס' שם ד"ה נפש; עי' רמב"ם שבת פכ"ח ה"ג; עי' טוש"ע או"ח שצח ו. על מיני בתים נוספים שמצטרפים, עי' ברייתא שם ורמב"ם שם וטוש"ע שם. על יושבי צריפים שאין מודדים להם אלא מפתח ביתם, עי' רב הונא בגמ' שם נה ב, ורמב"ם שבת פכ"ח ה"י וטוש"ע או"ח שצח י.
  158. ↑ עי' משנה ערובין נז א, לפי גמ' שם א-ב; עי' רמב"ם שבת פכ"ח ה"ה; טוש"ע או"ח שצח ז. ועי' משנה שם א וגמ' שם ב ורמב"ם שם וראב"ד בהשגות שם וטוש"ע שם ח, על ג' כפרים המשולשים.
  159. ↑ רש"י ערובין סא א ד"ה שפת הנחל.
  160. ↑ עי' רי"ף שם (יח ב); שו"ע או"ח שצח ט.
  161. ↑ שו"ע שם.
  162. ↑ עי' רב יוסף אמר רמי בר אבא אמר רב הונא בגמ' שם; עי' רמב"ם שבת פכ"ח ה"ט; שו"ע שם, ועי' באה"ג שם סק"ק, במקור השם "מצבה" שלא נזכר בגמ'. הטור השמיט.
  163. ↑ שו"ע שם.
  164. ↑ עי' רב יוסף אמר רמי בר אבא אמר רב הונא בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; שו"ע שם.
  165. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  166. ↑ עי' רמב"ם שבת פכ"ח ה"ה, ועי' ב"י או"ח סי' שצח, שהוא ע"פ ברייתא ערובין כו א; שו"ע שם יא.
  167. ↑ עי' רש"י שבציון 197; מאירי ערובין נו ב.
  168. ↑ עי' תני רב יוסף בגמ' שם נח א; עי' רמב"ם שבת פכ"ח הי"א; טוש"ע או"ח שצט א. ועי' ר' אסי בגמ' שם, החולק, וסובר שמודדים בחבל של אפסקימא, ועי' גמ' שם, בפי' הדבר.
  169. ↑ רמב"ם שם.
  170. ↑ עי' קה"ע לירו' ערובין פ"ה ה"ג.
  171. ↑ עי' ר' יושוע בירו' שם. ועי' פהמ"ש לרמב"ם כלים פי"ד מ"ג.
  172. ↑ יחזקאל מ ג. ר' יושוע בירו' שם.
  173. ↑ אית תניי תני הא' בירו' ערובין פ"ה ה"ג; ר' יושוע שבציון 171 ואילך.
  174. ↑ אית תניי תני הב' בירו' שם, לגי' קה"ע וירושלים הבנויה ומיכל המים שם, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  175. ↑ אית תניי תני הב' בירו' שם, לגירסתנו וגי' המגיה בכ"י ליידן ופ"מ שם, ועי' ציון הקודם ולהלן, שי"ג בע"א. בירו' שם, לגי' סופר כ"י ליידן: שלשלת לח, וצ"ב.
  176. ↑ עי' פ"מ שם.
  177. ↑ פ"מ שם.
  178. ↑ עי' משנה ערובין נז ב; עי' רמב"ם שבת פכ"ח הי"א; עי' טוש"ע או"ח שצט א.
  179. ↑ שמות כז יח. עי' רב יהודה אמר רב בגמ' שם נח א.
  180. ↑ עי' גמ' שם.
  181. ↑ עי' משנה שם נז ב; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  182. ↑ ברייתא שם נח א.
  183. ↑ ירו' שם.
  184. ↑ רש"י שם ד"ה מפני שמרבה; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  185. ↑ עי' ציון 179 ואילך. רש"י שם.
  186. ↑ עי' משנה שם נז ב; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  187. ↑ ברייתא שם נח א, לגירסתנו. בברייתא שם, לגי' רש"י שם ד"ה מפני שמתמעט: שמתמעט.
  188. ↑ עי' רמב"ם שם; שו"ע שם.
  189. ↑ טור שם.
  190. ↑ רש"י שם.
  191. ↑ עי' פ"מ שם.
  192. ↑ קה"ע שם.
  193. ↑ ירו' שם.
  194. ↑ עי' משנה שבציון 178; עי' אמוראים בירו' שבציונים 200, 203; עי' ר' בא בשם רב יהודה ר' זעירא בשם מר עוקבן בירו' ערובין פ"ה ה"ג, לפי פ"מ שם, בד' חכמים בתוספ' שבציון 223.
  195. ↑ אית תניי תני הג' בירו' שם. ועי' ר' בא בשם רב יהודה ר' זעירא בשם מר עוקבן בירו' שם, לפי פ"מ שם, בד' ר"מ במשנה (ערובין נח ב) ותוספ' שבציון 219 ואילך.
  196. ↑ עי' משנה ערובין נז ב; עי' רמב"ם שבת פכ"ח הט"ז; טוש"ע או"ח שצט ג.
  197. ↑ רש"י שם ד"ה ולא ימדוד.
  198. ↑ עי' תוספ' ערובין פ"ד; רש"י שם נח ב ד"ה שומעין, בשם התוספ'; טוש"ע שם.
  199. ↑ ב"י או"ח סי' שצט; עי' קה"ע לירו' ערובין פ"ה ה"ג.
  200. ↑ עי' ירו' שם: תרין אמורין חד אמר וכו'.
  201. ↑ שו"ע או"ח שצט ב; קה"ע שם.
  202. ↑ טור שם: ומסתברא; שו"ע שם.
  203. ↑ ירו' שם: תרין אמורין וכו' וחרנה אמר וכו', ופ"מ שם.
  204. ↑ עי' טוש"ע או"ח שצט ד.
  205. ↑ עי' תוס' ערובין נח ב ד"ה אין; עי' תוס' רא"ש שם, בשם ר"ת; עי' רע"ב שם פ"ה מ"ה, בשם גאון; טוש"ע שם.
  206. ↑ עי' ציון הבא.
  207. ↑ משנה ערובין נח ב, לגירסתנו וגי' ס' הישר לר"ת (החידושים) סי' שיח ותוס' שם ד"ה אין, ותוס' רא"ש שם, בסתם, וריטב"א שם, בשם גי' הספרים, ורע"ב שם, ועי' ציון 230, שי"ג בע"א.
  208. ↑ ס' הישר שם, בשם ר"ח; עי' תוס' שם, בשם ר"ח; עי' רע"ב שם פ"ה מ"ה, בשם גאון. ועי' ציון 231 ואילך, שי"מ המשנה בע"א.
  209. ↑ במדבר לד יא. עי' ס' הישר שם, בשם ר"ח; תוס' ותוס' רא"ש שם, בשם ר"ח; עי' רשב"א שם, בשם גאון; עי' ריטב"א שם, בשם הגאונים; רע"ב שם, בשם גאון.
  210. ↑ תוס' שם, בשם ר"ח; תוס' רא"ש שם, בשם ר"ת; עי' הגמ"י שבת פכ"ח הי"ז, בשם ר"ת.
  211. ↑ רשב"א שם, בשם גאון; ריטב"א שם, בשם הגאונים, ודחה.
  212. ↑ עי' משנה ערובין נז ב.
  213. ↑ עי' רא"ש ערובין פ"ה סי' ו, ע"פ רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם נח א; טוש"ע או"ח שצט ד.
  214. ↑ עי' רא"ש שם, ע"פ רבא בגמ' שם ב; טוש"ע שם.
  215. ↑ רא"ש שם; טוש"ע שם.
  216. ↑ עי' ברייתא שם א; עי' רא"ש שם; טוש"ע שם.
  217. ↑ עי' תוס' שם ד"ה אין; עי' רא"ש שם; טוש"ע שם.
  218. ↑ עי' ר' מאיר שבציון הבא, לפי אביי בגמ' שם ב.
  219. ↑ ר' מאיר במשנה שם א.
  220. ↑ ר' מאיר בתוספ' ערובין פ"ד.
  221. ↑ טוש"ע שם.
  222. ↑ עי' ברייתא שם, לפי גמ' שם, ורש"י ד"ה בדניחא; טוש"ע שם.
  223. ↑ עי' תוספ' ערובין פ"ד.
  224. ↑ עי' ירו' שם פ"ה ה"ג, לפי קה"ע ופ"מ שם.
  225. ↑ עי' ירו' שם.
  226. ↑ עי' ירו' שם, לפי פ"מ שם.
  227. ↑ עי' ירו' שם, לפי פ"מ שם. על צורת ההבלעה כשמגיע לגיא, עי' משנה ערובין נז ב ותוספ' ערובין פ"ד וברייתא שם נח א ורמב"ם שבת פכ"ח הי"א וטוש"ע או"ח שצט ה. על צורת ההבלעה, כשאינו יכול להבליע מבלי להתרחק, עי' משנה שם נז ב ורש"י ד"ה חוזר למדתו, וטוש"ע שם ו.
  228. ↑ רמב"ם שבת פכ"ח הי"ז; עי' רשב"א ערובין נח ב, בשם רש"י (עי' ציון 231) והרמב"ם; עי' ריטב"א שם, במסקנה; טוש"ע או"ח שצט ז.
  229. ↑ עי' ציון הבא.
  230. ↑ משנה ערובין נח ב, לגי' רש"י שם ד"ה ה"ג (ותוס' רא"ש וריטב"א שם, בשמו), ועי' ציון 207, שי"ג בע"א.
  231. ↑ רש"י שם; עי' פהמ"ש לרמב"ם שם. ועי' ס' הישר לר"ת (החידושים) סי' שיח, בשם רבותינו. ועי' רשב"א ותוס' רא"ש וריטב"א שם ומ"מ שם ותוי"ט שם פ"ה מ"ה, שכ"מ מהירו' ערובין פ"ה ה"ד: ההדיוט שריבה אין שומעין לו, ועי' תוס' חדשים שם, שדחה. ועי' ציון 208 ואילך, שי"מ המשנה בע"א.
  232. ↑ ריטב"א שם; רע"ב שם, בפי' הא'; קה"ע ופ"מ לירו' שם.
  233. ↑ ריטב"א שם.
  234. ↑ רמב"ם שבת פכ"ח הי"ז, ע"פ משנה ערובין נח א; טוש"ע או"ח שצט ח.
  235. ↑ עי' משנה שם, לפי גמ' שם נט א; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  236. ↑ עי' אביי בגמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם. וע"ע רמב"ם שם הי"ח וטוש"ע שם.
  237. ↑ עי' משנה ערובין נח ב; עי' רמב"ם שבת פכ"ח הי"ט; עי' טוש"ע או"ח שצט יא.
  238. ↑ עי' משנה כתובות כח א; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  239. ↑ עי' משנה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  240. ↑ משנה ערובין שם; רמב"ם שם.
  241. ↑ עי' ציונים 15 ואילך, 19 ואילך, 61 ואילך.
  242. ↑ רמב"ם שם, ע"פ רבינא בגמ' שם נט א.
  243. ↑ רש"י ערובין נב ב ד"ה מי שיצא.
  244. ↑ משנה שם.
  245. ↑ עי' רע"ב שם פ"ד מי"א.
  246. ↑ כ"מ מרש"י שם ד"ה שתים יכנס; עי' רע"ב שם.
  247. ↑ גמ' שם, בד' ר"א במשנה שבציון הבא.
  248. ↑ עי' ר"א במשנה שם: שתים יכנס.
  249. ↑ רש"י שם ד"ה שתים יכנס.
  250. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם.
  251. ↑ עי' ציון 91. עי' רש"י שם.
  252. ↑ עי' ר"א במשנה שם: שלוש לא יכנס; עי' ר"א בברייתא שם: אחת יכנס שתים לא יכנס, לפי גמ' שם. ועי' ר"א בברייתא ב' בגמ' שם, וגמ' שם, ורש"י שם ד"ה למודד ותוס' שם ד"ה כי.
  253. ↑ עי' רמב"ם שבת פכ"ז הי"א; טוש"ע או"ח תה א.
  254. ↑ פהמ"ש לרמב"ם ערובין נב ב; רע"ב שם פ"ד מי"א.
  255. ↑ סתם ברייתא ערובין נב ב, לגי' הלשון הא' בגמ', ועי' ציון 263, שי"ג בע"א.
  256. ↑ גמ' שם, בלשון הב'.
  257. ↑ ברייתא שם.
  258. ↑ אחרים בברייתא שם.
  259. ↑ עי' רש"י שם ד"ה למקום שרובו וד"ה נזקר.
  260. ↑ ישעיהו נח יג.
  261. ↑ ר' חנינא בגמ' שם, בלשון הא'. וע"ע יש אם למסורת; יש אם למקרא.
  262. ↑ מאירי שם.
  263. ↑ עי' סתם ברייתא שם, לגי' הלשון הב' בגמ' שם, ועי' ציון 255, שי"ג בע"א; ר' חנינא בגמ' שם, בלשון הב'.
  264. ↑ ישעיהו שם.
  265. ↑ עי' ר' חנינא בגמ' שם, בלשון הב'. וע"ע הנ"ל.
  266. ↑ רי"ף ערובין נב ב (טו ב); רמב"ם שבת פכ"ז הי"א; רא"ש שם פ"ד סי' טז; מאירי שם; מ"מ שם, בשם הרשב"א; טוש"ע או"ח תה ב.
  267. ↑ ראב"ד בהשגות שם, בשם איכא מאן דאמר.
  268. ↑ עי' ראב"ד בהשגות שם, בשם איכא מאן דאמר. ועי' מ"מ שם, פי' ד' זו, ודחייתה. על היוצא חוץ לתחום שלא לדעת, עי' ערובין מא ב ומג ב, ורמב"ם שבת פכ"ז ה"ד והט"ו, וטוש"ע או"ח תה ד ותו. על מי שיצא חוץ לתחום באונס, עי' משנה ערובין מא ב, ורמב"ם שבת פכ"ז הי"ב, וטוש"ע או"ח תה ה-ו וח. על איסור יציאה מחוץ לתחום במפליג בספינה, עי' משנה שם, ורמב"ם שם הי"ג וטוש"ע שם ז.
  269. ↑ עי' רמב"ם שבת פכ"ז הי"ז; טוש"ע או"ח תז ג.
  270. ↑ עי' משנה ר"ה כג ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  271. ↑ משנה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם; עי' טוש"ע שם א.
  272. ↑ רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם א.
  273. ↑ עי' משנה שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  274. ↑ רמב"ם שם הט"ז.
  275. ↑ ע"ע קדוש החדש. עי' משנה שם: התקין ר"ג הזקן; רמב"ם שם. על חזרה למקומם בכלי זיין, כשיראים מהגוים, עי' משנה ערובין מד ב וגמ' שם מה א, ורמב"ם שם וראב"ד בהשגות שם וטוש"ע שם ג.
  276. ↑ עי' משנה ערובין מד ב; רמב"ם שבת פכ"ז הט"ז; טוש"ע או"ח תז ב.
  277. ↑ עי' משנה שם, לפי רב שימי בר חייא בגמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:תחום_(תחום_שבת)&oldid=158912"