יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה

אימרת חכמים באשר לתענוג הנשמה בעולם הבא: ההנאה שנהנית הנשמה בעולם הבא במשך שעה אחת בלבד, גדולה לאין ערוך יותר מכל הנאות העולם הזה.כל חיי העולם הזה על כל תענוגיו ואושריו הכלולים יחד מראשית הבריאה ועד סוף כל הדורות, לא ישוו לשעה של קורת רוח בעולם הבא.וכן אמרו חכמים (ברכות לד, ב): "כל הנביאים כולם לא נתנבאו (טובות ונחמות - רש"י) אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא - עין לא ראתה אלהים זולתך". כלומר, שהנאות העולם הבא נשגבים הם מבינת אדם והשגתו, כי אין להם ערך ואין להם דמיון, וזהו שאמר דוד (תהלים לא, כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך".היטיב להמחיש את משמעות הדברים מוהרצ"א ברוידא, ואלו דבריו:אם נקבץ אל תוך רגע אחד את כל השעות והרגעים של נחת ואושר הפוקדים את האדם במשך כל ימי חייו, אין ספק שיחד יהוו אושר גדול ונפלא. ומה מאוד יגדל אושר זה אם יצורפו אליו כל האושר והנחת שיש לחבריו ומיודעיו בכל ימי חייהם. האם ניתן לשער את מדרגת האושר אשר יחוש האדם שאל לבו נקבצו ובאו כל תחושות האושר האלו ברגע אחד?מה יהיה אם נצרף אל הרגע ההוא את כל אושרם של כל אנשי העיר במשך כל ימי חייהם? ויתירה מזאת: מי יוכל לשער את גודלו של האושר הזה אם נוסיף ונצרף את האושר של כל בני המדינה, ושל כל יושבי תבל במשך דור שלם, ואת הכל נצרף אל תוך רגע אחד וניתן לאדם אחד? עם כל גודלו ועוצמתו של האושר הזה, עדיין לא הגענו להגדרה של "כל חיי העולם הזה".להיקפה המושלם של הגדרת "כל חיי העולם הזה" נגיע רק אם נצרף את כל האושר שבכל הדורות, מראשית הבריאה עד סוף כל הדורות, והכל בלי שום יוצא מן הכלל יינתן לאדם אחד וברגע אחד ממש - הלא אין אושר יותר גדול מזה. אושר זה ייקרא: "כל חיי העולם הזה".ועל מידת אושר זאת אשר אין בכח השכל האנושי להבינה ואין לב שיוכל להכילה, באים חז"ל ואומרים לנו ששעת קורת רוח בעולם הבא יפה מאושר זה!^[1]בזה יבואר מה שאמרו חכמים (קידושין לט, ב): "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", שכן כל מצוה מן המצוות - ולו הקטנה ביותר - שכרה גדול לאין ערוך מכל מה שאפשר שיימצא כאן בעולם הזה.הגמרא במסכת חגיגה (דף טו) מספרת, שלאחר פטירתו של "אחר" אמרו בשמים שלא ידונו אותו לפי שלמד תורה, אך גם לעולם הבא לא יכניסו אותו משום שחטא. אמר רבי מאיר: מוטב שידונו אותו ויוכל להכנס אחר כך לעולם הבא. והודיע שכאשר ימות הוא יעלה עשן מקברו של אחר (לאות כי הכניסוהו לדינה של גיהנם). ובאמת כשמת רבי מאיר החל עשן לעלות מקברו של "אחר". בתקופה מאוחרת יותר אמר רבי יוחנן: וכי גבורה היא לשרוף את רבו? והכריז שכאשר ימות יכבה העשן, כלומר, ייגמר דינו ויבוא לעולם הבא. וכך היה.אומר הגר"י בלאזר זצ"ל: משך הזמן מפטירת רבי מאיר עד פטירתו של רבי יוחנן היה כמאה וחמישים שנה! וכל הזמן הזה נידון "אחר" באש המתלקחת של הגיהנם. וכל הסבל הנורא הזה היה כדאי כדי לזכות לבסוף להתענג בעולם הבא. דבר זה מלמדנו על גודל העונג הנפלא בעולם הבא, שכן, כידוע, אדם מוכן לוותר על הרבה עונג ובלבד שלא לסבול אפילו סבל קטן. ואם רואים אנו שכדאי היה ל"אחר" לסבול כל כך, הרי שהעונג שהיה צפוי לו לבסוף היה גדול ונורא לאין שיעור!

הערות שוליים[עריכה]