כופין אותו עד שיאמר רוצה אני

אף על פי שאין עולות ושלמים מתקבלים לרצון עד שיתרצה המביאם להביאם מעצמו, שנאמר: "יקריב אותו לרצונו", מכל מקום אם הוא אינו מביאם, בית דין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ודי באמירה זו שיהא נקרא "לרצונו".

כמו כן, מי שחייב מן הדין לגרש את אשתו, והוא אינו רוצה לגרשה, בית דין כופים אותו עד שיאמר "רוצה אני", ויכתוב הגט ויתן לאשתו. ועף על פי שמעיקרי הגירושין הוא, שאין אדם מגרש את אשתו אלא לרצונו, בכגון זה שכפו אותו בית דין עד שאמר "רוצה אני" - הגט כשר.

הרמב"ם הלכות גירושין ב כ מבאר את טעם הדבר: "שאין אומרים אנוס, אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מן התורה, כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן. אבל, מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה, או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך, זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, ורוצה הוא לעשות כל המצוות, ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו, ואמר: רוצה אני, כבר גרש לרצונו".