כותל שבין שני חצירות

כותל שבין שני חצירות הוא כלל בהלכות ערובין האומר כיצד להתייחס לשטח שבין שני חצירות.

באופן שיש בכותל ארבעה טפחים, הכותל נחשב למקום בפני עצמו, והרי הוא כחצר.

באופן שאין בכותל ארבעה טפחים, קיימת בכך מחלוקת אמוראים: לפי דעת רב, הכותל נחשב כבטל לשני החצירות וכאילו היו רשויות שניהם מעורבים בו, וממילא אסור להזיז בו אפילו כחוט השערה. לפי רבי יוחנן הכותל נחשב כמקום פטור - כאילו אינו רשות כלל, ומותר להזיז בו חפצים בחופשיות.

בתלמוד מוסבר כי האמת היא כרבי יוחנן, אלא שלפי רב החמירו חז"ל כי חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה בבלי עירובין עז א.

אם הכותל גבוה או נמוך מצד אחד, ובצד השני הוא שווה, הוא נחשב כהמשך רשות הבית שבו הוא שווה, "זה תשמישו בנחת וזה תשמישו בקשה - לזה שתשמישו בנחת" לכל דבר ועניין. כמו כן אם העמידו בו סולם, או שעקרו חוליה מראשו, או כל דבר אחר שעל ידיו חלק מהכותל נתמעט מעשר אמות, ניתן לשני החצירות להחשיב את הבתים כרשות אחת, ולערב בעירוב יחד אך ניתן גם להחשיב את הרשויות כשני חצרות.