מילון הראי"ה:אורו של משיח (כינוי)
|
אור ד' בעולמו [א"ק ב תקסא]. אור גאולה, אור אל עליון, אור מקור הטוב, מקור האהבה והשמחה, העונג והעדן [קבצ' א ריד]. אור הגאולה [מ"ר 171]. הופעת נשמת העולם [א"ש טו י]. שורש כל התורה וכל המצוות כולן, כל המעשים וכל המדות בכללותם, בכח סגולתם של ישראל ובחירת נצחם, המתגלה בו, <שכח סגולתם של ישראל הוא שורש כל התורה והמצוות והמדות בכללותם> [עפ"י א"ש יג יב והערת הרצי"ה שם]. אור הצדק, האמת, החסד והמשפט בחיים החברתיים [א' לח]. אור הקדושה והטהרה הזורח במחבא החיים כאשר רוח האומה מתעורר לתחיה [עפ"י א' כ]. האושר העליון בחיי החברה והכלל, בצרופו העמוק אל האושר הפרטי[1][שם לז].
תוכן אורו של משיח[עריכה]
מושב כסא ד' בעולם, הבנוי על פי יסוד השקפת האחדות המציאותית, כשהיא מתגברת כל כך עד שהיא חודרת בכל הפרטים ובכל העלילות כולם [עפ"י א"ק ב תנז].
"אורו של משיח"[עריכה]
- הארת העולם ברוח ישראל, גילוי נשמתו האלקית, על ידי התחדשות המלכות בישראל [פנק' א תרלז (שי' 6, 25)].
אור משיח[עריכה]
בכל שלמותה של ישועת־ישראל - ◊ מגלה את מלוא הצורה הצבורית של האדם בישראל, שהיא בנחלת האומה בארץ המקודשת ושייכת לה, ובתכונת דיבורה המיוחד, של סגולת השפה שלה, "אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון", ושהיא משתכללת בגילוי צורתה שבכתב, - בגדר הופעתה של אומה: שיש לה כתב ולשון. - וממעמקי החיים במציאותם אל מרומי העליה והתנועה של התשובה [פנק' א תרלו־ז].
"אורו של משיח", "רוחא דמלכא משיחא", "שמו של משיח"[עריכה]
[2]- אורו של משיח הוא המאיר את העולם. שמו, זו הנשמה שקדמה לעולם. רוחו, זה הקשור בין שמו לאורו [קבלתי מהרצי"ה]. ע' במדור זה, משיח. ר' שם, משיח, המלך המשיח. ר' שם, משיחיות.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ אורו של משיח, האושר העליון בחיי החברה והכלל, בצרופו העמוק אל האושר הפרטי - לכאורה יש מקום רב להתלבט אם זו ההגדרה, או שכוונת הרב היא שאורו של משיח הוא האושר העליון בחיי הכלל, וכשזה מצטרף אל האושר הפרטי אז מחובר הוא לענין תחית המתים. אך נראה להכריע כפי שנוסח בגוף המילון עפ"י העולה מן ההגדרה הבאה - תוכן אורו של משיח, מא"ק ב תנז. ע"ע [[מילון הראי"ה:ע"ט נא, א' קיז, קסה־ו, אג' ג יב, א"ב 82, ע"ר א תטו, ע"א א 47, שיחודיות הענין הכללי־ישראלי הוא דוקא מצד היות אושר הפרט תנאי בו, ומתאימים הדברים עם דברי הרב בע"ר א קעח־ט, ד"ה הפסח|ע"ט נא, א' קיז, קסה־ו, אג' ג יב, א"ב 82, ע"ר א תטו, ע"א א 47, שיחודיות הענין הכללי־ישראלי הוא דוקא מצד היות אושר הפרט תנאי בו, ומתאימים הדברים עם דברי הרב בע"ר א קעח־ט, ד"ה הפסח]]. לט ד"ה והגדת. ושם ב רנד־ה. מ"ש דרוש יד. ע' במדור מוות ועניינו, תחית המתים ובהערה שם; ובערכי כ, כלל, הכלל, בהערה שם.
- ↑ ע' בנספחות, מדור מחקרים, נשמה, נפש, רוח.