מילון הראי"ה:אלהי העמים (כינוי)

האלהות המוגבלת, ששמו העמים עיניהם בה, כל עם ועם לפי טעמו ורוח נטיתו, כדי לקלוט בתוך רוחם את אותו צמאון של הנוראות, שהאדם ברוחו הנפשי מוצא בה הכרח [עפ"י ע"ר א רו]. ציור מוגבל, המתאים לחושי האדם המוגבלים, שעל ידו סברו העמים להרגיש את הנוראות שהאדם ברוחו הנפשי מוצא בה הכרח [עפ"י ע"ר א רו]. ◊ לא היו העמים יכולים להתרומם לאותו הגובה שהאדם, מצד נשמתו האלהית, מוכרח הוא להיות מתרומם אליו, להתדבק באור אין סוף. ומכל מקום כאשר תשוקה פנימית לשאוף לאלהות נשארה בקרבם, על כן לא היו יכולים לעמוד בלא התקשרות באיזה תכן וציור של אלהות. אבל הלא ציורם הוא רק ציור חלקי, שאיננו כלל אלהות, וכל עם ועם לפי תכונת רוחו בחר לו איזה ציור, שהוא נשגב לפי דמיונו, להתקשר אליו, כדי להשביע את התשוקה הטבעית הנפשית, שאינה יכולה להיות פוסקת לגמרי מרוחו של האדם. וכן הלכה תפיסתם מלמטה למעלה, מאבק של רגליהם עד כדי עבודת הכוכבים והמזלות צבא השמים [ע"ר א רז]. ע' במדור זה, דת, אצל כל עם ולשון. ושם, עובדי כוכבים.