מילון הראי"ה:בטחון

דעת בבינת לב פנימית ואדירה [עפ"י ע"א ג ב צ]. ◊ בא מתוך הדבקות האלהית, הבאה מתוך האמונה־השלמה^[1][עפ"י ע"ר ב פו]. ◊ הבטחון כולל בתוכו את הדבקות האמונית בשלמותה, וממשיך את אור החיים ממקור החיים, מחי העולמים ברוך הוא, לכל מי שמתעטר בקדושת האמונה והדבקות האמיתית [עפ"י שם]. בטחון^[2]- יסוד הבטחון המעלה את האדם לתכונת קדושה עליונה, רוממות נפש וגדולת קדש - <יסוד בטחון זה, הוא לא אותו הציור, שהאדם יצייר בעצמו שהוא בטוח, שמה שהוא דורש ומבקש, וחושב שדרוש לו, ימלא ד', כי אפשר שמה שהוא חושב, שהוא הטוב, הוא ההפך מהאמת. אלא> שהוא בטוח בחסד עליון, שברא את העולם ובנה אותו, וכוננו, ומשגיח עליו ברב חסד, ועל כן אין מקום לשום דאגה, לשום עצבון רוח, כי הלא יודעים אנו, שחסד אל נטוי על כל יצוריו, והננו נכנסים תחת כנפי חסדו בכל רגע [ע"ר א רכ].

יסוד (הבטחון ב)שם ד'[עריכה]

לבטוח שההנהגה עוזרת לקנות השלמות האמיתית [עפ"י ע"א א א נג].

יסוד הבטחון והשמחה[עריכה]

נובע מהבירור הפנימי שאין לחפוץ, גם לעניני עצמו, כ"א את מה שהוא חפץ אדון כל ב"ה. ואז ימלא אדם שמחה ואומץ לב כפי מדת בירור דבר זה בלבבו, ולפי ערך התאמת כל ארחות חייו לזאת המדה העליונה [פנ' לד].

בטחון נשגב עליון[עריכה]

- החסיון האידיאלי הבא מתוך ההופעה העליונה, בלא שום מבט על הגורל הנופל בחלקה של האישיות הפרטית. כי מתוך השגוב העליון והזיו האלהי, של מקור כל השלמות ושורש כל תענוג ואור, הכל מתבטל מרוב נועם [עפ"י ע"ר ב עד]. הבהירות של הידיעה האלהית העליונה וחשק הלב הפנימי בהתמלאותם של האידיאלים האלהיים במלא כל היש, והבירור הגמור שכן הוא, ושהכל הולך לחפץ הטוב העליון, (המביאים) שמחת הנשמה הפנימית, וכל דאגה עצבית מתגרשת, וחדות ד' מתמלאת בכל מהותו של אדם [עפ"י קובץ ה קכה].

יסוד הבטחון[עריכה]

יסוד הבטחון בא מתוך החסן אשר לנו באלהים סלה. כשאדם הנברא בצלם אלהים הלא הוא באמת תמצית כל ואחוד הכל, ומצד הכל הלא אין אבוד ולא הירוס, לא השפלה ולא ירידה, כ"א כולו אומר כבוד וחיים, וכשהאדם מכיר את עוזו באלהי־הצבאות, ד' צבאות, הלא הוא מלא בטחון [ע"ר א קנ].

תכלית הבטחון[עריכה]

קרבת אלהים הנמשכת מן הבטחון, וגבורת הנפש בעז ד' הנמשכת ממנה בעת צר, שהאדם מוצא לו תמיד מחסה בשם ד', וגם בעת אשר כל המסיבות הטבעיות כבר חדלו כח להצילו מרעתו, עז ד' ישגבהו תמיד, והאסונות, הנכונים לבא על בני אדם, באופן כזה שאין הזהירות האנושית יכולה להגן, הרי הם סרים מן הבוטח, כשם שרגשי הפחד הדמיוני סרים מפני האור של הבטחון, ונפשו מלאה אומץ, וסדר שלותי קבוע בה [עפ"י ע"א ג ב קצב, ע"ר ב עה].

הבטחון מדתו[עריכה]

- הרחבת כח העז והגבורה, אפילו במה שהוא למעלה מגבולי כח היכולת הקבועה בכחות האדם הגלויים, כי אין מעצור לד' להושיע ולעזור גם לאין כח. מדת הבטחון באה לאחר שיאזר האדם בגבורה בכל אשר תשיג ידו בכחותיו החומריים והרוחניים, ובבאו לגבול ששם יש לפניו מעצור כח המוגבל החלש, אל יפול לבבו. <וזאת היא מדת הבטחון שצריכה להתחבר תמיד עם מדת הגבורה, המועלת למלא את נפש האדם כבוד ועז. וכשהיא מתחברת עם הדעה השלמה והמוסר האמיתי, היא מדרכת את האדם בדרך ד' העליונה, ומכשרתו להיות בד' מבטחו. ומעלתו, שיהיה כבוד ד' חופף עליו לעשות לו ניסים, בין גלויים בין נסתרים, במערכות סדרי הטבע> [עפ"י פנק' ב קכא (ל"ה פרק לה)]. יסוד החיים הלא הוא הכח לפעול ולעשות, כל איש לפי ערכו, וכל חברה לפי ערכה. החיים הטובים המה, שתהיינה הפעולות מסודרות יפה ועולות תמיד במעלה בהוספת ערך והשלמה. והנה האדם הוא איננו חפשי גמור, פעמים רבות יתיצבו לו כצר מונעים רבים שיעכבוהו שלא יוכל ללכת מהלך החיים שלו, שלא יוכל לפעול לפי תכונתו וערכו, ואז הוא צריך להתגבר עליהם בכל עז. ועל זה צריך שיבטח בד', שאם אפילו כחותיו לא יספיקו לו, מכל מקום "אין מעצור לד' להושיע", ותשועת ד' תשגבהו להסיר המניעות, למען יוכל לפעול ולעבוד ולחיות כראוי [עפ"י ל"ה פרק מח]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, בטחון לעומת אמונה.

הערות שוליים[עריכה]