מילון הראי"ה:דעת ד' העליונה

אורה של תורה [ע"ר א סג]. דעת ד' הפנימית - שקיעת החפץ והרעיון המעולה בזהר העליון, בשם קדש ד' [עפ"י ע"ר א ר].

התכונה של דעת ד' שבה אנו רואים חזות הכל[עריכה]

- שקיקה לאידיאל של ידיעה ולידי שקיקה שאין אנו יכולים גם להגות בה מפני גדלה [א"ק ב תקנז].

דעת ד' ועוזו[עריכה]

הכרת הכל מצד מקור הכל. התגלות הגובה העליון האמיתי של המדע, המתבלט ע"י דעת העולם בתור פועל ד', הקנין המדעי המוחלט. ההתודעות של ההכרה במקוריותה [עפ"י א"ק א ב־ג (מ"ר 2־401)].

דעת ד'[עריכה]

הידיעה העמוקה של העולם והישות בכלל, שבאה מצד הקודש. מקור הוית ההון המדעי [א"ק א ב]. ◊ דעת ד'היא גם כן דעת כל המציאות לאמתתה לכל סעיפיה, כפי היכולת לאדם. על כן דעת הטבע לכל סעיפיה, גיאוגרפיה והתכונה, הרפואה וחכמת הנפש, תכונות העמים וכל הנלוה להם, הכל הנם מכלל דעת ד', והם עצמם אהבת ד' הם, ומביאים גם כן לאהבה העליונה הזכה בכללות האנושיות. וכל מה שיהיה המחקר יותר חפשי, יש בו יותר משום דעת ד', ויותר מביא אליו [קבצ' ב קלא].