מילון הראי"ה:הגדה

כלל האגדה - הארת הקדושה האמונית מקרב ולב עמוק, שחכמתה היא הצד הפנימי של שרשי התורה, המאגדת את הפעולות, ההרגשים והמושכלות, את הפרט ואת הכלל [עפ"י אג' ג סח, ושם א קכג, ע"ה קמד]. (חלק של התורה) המאיר בזוהר האורה הרוחנית העדינה [עפ"י א"ת ד ג]. החלק הרוחני שבתורה, חכמת המוסר האמונות והדעות, חובת הלבבות, וכל המושגים הרוחניים [עפ"י ע"א א, הקדמה, יז].

הגדה[עריכה]

הלמוד העיוני של הלכות אמונות ודעות שבתורה [אג' ד קלח].

דברי אגדה[עריכה]

הלכות דיעות וחובות הלבבות [שם, הקדמה, כד].

עמקי דברי הגדה[עריכה]

עמקי חכמה ודעת אלהים, שמתוך כך מכירים את מי שאמר והיה העולם [עפ"י מ"ה ברית ב].

יסוד האגדה[עריכה]

חכמת הלב והרעיון, שכל ההלכות המרובות התלויות בדעה ובמחשבה נובעות ממנה [אג' א קכג].

חכמת האגדה[עריכה]

חכמת המוסר לאמיתתה [ע"א א, הקדמה, כ]. ◊ האגדה ' נוצרה' או מתוך שטף הדעה וההרגשה העליונה של כללות הציבור, או מנשמת גדולי העולם, הענקים של האנושיות, שעלו בהכרותיהם לאותו המקום ששם אין השפה שולטת עוד, אחרי אשר עזב אותה הרעיון במעופו. מה עשו ברצותם להשאיר אוצר יקר לבני מינם - חדרו אל כל חדרי בנין הרעיון לכל תכניתו, מראשית המחשבות הבוסריות שבו עד מהלכו העליון ברום טהרתו, ואחרי אשר השכילו את הדמיונות, שהנם גרעיני הזרע להמחשבות היותר רוממות, בנו אותם באותה התכנית ואותו השילוב בעצמו שהמחשבות הטהורות הנעלות שאינן נמסרות לפה ועט משולבות, עד אשר כל העוסק באגדה הוא עוסק בצד השפל של המושגים היותר עליונים, שהוא עסק יותר נכבד מכל עסק סיסתמתי בכל רעיון שאיננו נשגב כמותם. אשר על כן מרוממת היא האגדה את ההוגה בה עד אותו המקום שמשם לוקחו רעיונותיה, עד אותו הגובה שמשם השפלו הדברים העליונים עד שבאו וירדו למדרגת התחלתם בטבע הנשמה החושבת [קבצ' ב סח־ט]. אגדות - אוצרות קדושת חכמת האמונה שבתורה שבע"פ, מכונות הקבלה, מקורות הרגשות הקדושים, ומעינות השירה האמונית העליונה [אג' ג סז]. ע' במדור זה, הלכה. ושם, עיונים עליונים. ע' בהגדרות המבוא במדור מונחי קבלה ונסתר, רבנן דאגדתא.