מילון הראי"ה:הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף (כינוי)

כאילו מעשי הבריאה כולם בלא סידור והזמנת סיבות נאותות, ואם כן איה החכמה שהיא צד השלימות שביכולת [קבצ' ב כח]. <רוממות נפש בלתי־מצויה איננה ראויה להיות עם האדם בכל עת, כי שיווי המשקל של הכחות כולם, החומריים והרוחניים, היא ברכת השלום היותר יקרה לאדם>. לא נאה לציין שיסוד הכרת דעת ד' היא בטבעה מוציאה תמיד את האדם ממנוחת טבעו, אפילו על מנת להעלותו למעלה מחוג החיים הקבועים. <כי התדירות במצב בלתי־נורמלי, אפילו יהיה היפה שבמצבים, חוזר לטורח ולמין חלי, הפועל הפעולה ההפכית מן מה שנוצר עליו יסוד כח התרוממות הנפש> [ע"ר ב רצד]. מצד ערכה המוסרי טובה היא ההתפעלות הנפשית כשהיא באה מזמן לזמן, אבל בהיותה מתמדת ותכופה תאבד פעולתה הראויה ותמשיך פעולה נגדית, מכבידה ומטשטשת, המחלשת את כחה המוסרי. ומצד ההערכה השכלית טובה היא ההתפעלות הנפשית, הבאה לפי מדת כח ציורו של מקבל הרשמים, המתפעל על ידם, כשהם מפליאים בהתחדשותם. אמנם ההתפעלות התמידית מורה שהיא באה לא רק מצד התחדשות הרושם אצל המקבל כי־אם מצד הפלא שבעצם הענין. והקורא הלל בכל יום מורה כי ההתפעלות היא עצמית, והרי זה מחרף ומגדף, כי מה נחשב כל פלא לעומת כחו הבלתי־בעל־תכלית של אדון כל המעשים ב"ה. <ואינו ראוי מצד ההשקפה האמתית כי־אם לפרקים מצד כח המתפעל שבנפש> [ע"ר ב ריז].