מילון הראי"ה:השתחואה

ההתעלות הנשמתית כלפי מעלה, שבאה בהבעה של השפלתה של תכונת החומר, או גם תכונת המוגבל לגמרי [ע"ר א פח]. ביטול של הערך הפרטי מול האור הגדול אור ד' הטוב לכל שכבודו מלא עולם [ע"א מסכת ביכורים לט].

מדת ההשתחואה המוחלטת, של פשוט ידים ורגלים[עריכה]

מורה על בטולה של כל הויתו (של האדם) מפני חוזק יד ד' הנטויה עליו, בהופעת גדלו ותפארתו [ע"ר א מה]. שחות כללית, מורה הציור האמיתי, בבטול כל מעשה האדם וחריצותו, שהוא כאין נגד מעשה ד' הגדול. פשוט ידים - אברי הפעולות השכליות בחכמה ובתבונה ובדעת, ורגליים - שהם העקר בקיבול התכונות הטבעיות, מורה שגם החיבור הנפלא של שליטת האדם בחופשו ושכלו על הכוחות הטבעיים, לא יטה לבבו לגבה וגאון, שיביאוהו לעזיבת המוסר שהוא יסוד מעוזו של האדם ויושרו. כי יכיר כי כל חכמתו וכשרון מעשיו, הבל הוא לעומת מעשה ד' העשויים בחכמה שאין לה קץ ותכלית [עפ"י ע"א א ה קטו]. הכנעת הגוף, וכחותיו, לפני אור העליון של הקדושה העליונה, ההכנעה לפני אדון כל ב"ה. ההכנעה המיוסדת בנפש ע"פ אותו הענין של הניגודים המורגשים בקרבו נגד כל קדוש וטהור [שם ד ו ג]. ◊ מבטאת דבקות אלהית [ע"ר א ריב]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, השתחואה להדום רגליו. ושם, השתחואה להר קדשו.