מילון הראי"ה:יראת שמים

יראת (האדם) מצד ריחוק האור האלהי ממנו, ובושת פניו וצערו [עפ"י מ"א א ו (ע"ר ב קכב)]. יראת ד', היא יראת רוממותו, מצד הנשגב מהשגתנו ויכולתנו, כענין "גבהי שמים מה תפעל" [עפ"י ע"א א 79־80 (ע"ר ב קכג)]. ◊ כח יראת שמים בא מציור האמת העיונית, המשגת את גבורת החיובים מכח אור ההגבלה והשלילה [ע"א ג ב קעה].