מילון הראי"ה:עבודת ד'

(ענינם בעבודת המקדש) - רוממות רוח האדם ורצונו, בהתעלות נפשו על ידי התעלות החלקים המאירים בנפש הבהמה <שערך החיים שלהם, בהיותם קשורים עם גויית הבהמה, אינו גדול כל כך עד כדי לגעל את הריסות החיים שלהם לשום מטרה נשגבה, בין גלויה בין סודית>. עילוי החיים בפועל, עילוי העולמים, התקשרות כל החיים באור חי העולמים, בחיים האלהיים ההולכים ושופעים, המחיים כל חי, השולחים אורם מרום גובהם עד שפל תחתיות ארץ, המתפשטים על אדם ועל בהמה יחד. וכל האדם וכל החי אחוז הוא בחוברת. נפש הבהמה בנפש האדם היא קשורה. ובשחרור נפש הבהמה מאסור גוייתה על ידי המחשבה האנושית ב קרבן לד', מתאחדת היא עם רוחניות מחשבה אצילית, ומרוממת עימה סכום עליון ועשיר מאד מכחות החיים, והעולם מתנועע למעלה למעלה. אין העילוי מורגש כי אם לחוזי קודש, ולהרגשת ההמון התמימה. עילויי חיים סגוליים איחודיים אלו, צריכים להיות קשורים עם שלטון ממלכת עולם כזאת, ששאיפת אחדות כל היקום, בהכרה וברגש, בהלך חיים ובנטיות הנפש האנושית, היא מגמתה [עפ"י ע"ט י־יא]. עליתה הנפלאה אשר לנפש הבהמית, ואוצרות כחותיה, המאוחדה עם נפש האדם וכחותיו בקשר שאיפת האדם להדבק בקדושה העליונה, בהקרבתה לשם גבוה. וע"פ אותה התכונה, שהאדם מזכך ומעלה את נפשו ע"פ התשוקה הרעיונית התדירית, של מסירות נפשו באהבה העליונה, בהשתוקקות קדושה לנעם ד' ואור יחודו העליון, ואותו צרור החיים המקשר את נשמת האדם בהזדמנות יוצאת מן הרגיל של מסירות נפש ממשית, בשביל כבודה של הקדושה, הקשורה בכבוד שמים, וקדושת דבר ד' העליון; כמו כן נפש הבהמה, שיש לה יחש עם אותו האדם, הכללי או הפרטי, היא מתעלה בסדריה התדיריים, ע"י שחיטתה והעלאתה, בהסתלקה מחומרה לשם עבודת הקדש העליונה [ע"ר א קסז].  סוד הקרבנות  ע"י קיום האומה וקביעותה הרוחנית והמעשית, מתהוה תכונה נשמתית אצלה במקום מרכזה - ע"ע ע"ר א רלו ד"ה מכון לשבתך, ובזוהר ח"א עב./- העלאת נפש הבהמית שבבהמה. ע"י קיום האומה וקביעותה הרוחנית והמעשית, מתהוה תכונה נשמתית אצלה במקום מרכזה. וכשמעלים ומקריבים בהמה וכל מיני קרבן הכשרים, מעלים את הכחות הללו להוסיף כח באוצר האומה בכחה לאלהים, ומתעלה רוחניותה וגשמיותה, <וע"י כן העולם כולו מתברך, מפני שכנסת ישראל היא המרכז העולמי הכללי> [א"ה ד 47 (מהדורת תשס"ב ח"ב 517)]. ◊ הקרבנות, מסמנים את המפעלים המוחשיים, שהם מכוונים להגיע בתמציתם ויסודם לכונה האלהית העליונה, של החיים ושל המציאות, ומורים עם זה בפרטיותם, בהערכת עבודתם היותר מפורסמת, הקטרתם ועכולם וההתנהגות עם אפרם, את כל התכן של כל המעשים כולם, שיסוד קדושתם התמציתית היא עולה למעלה. מפני פעולתם על הרצון, על המחשבה, ועל כל נטית החיים, מזדכך על ידם השכל, מיטהרים על ידם כל הכחות, הנפשיים והגופניים, של האדם [ע"ר א קכא].