מילון הראי"ה:שבח
|
(לד', כחובתנו מבחינת היותנו החלק הגורל והירושה, עם קרובו ומחשבת תחילתו) - מורה הכרה בהשלמות, והסגולות הרוממות וגודל העלוי של המיטיב [ע"ר א קח]. הכרת השלמות והגדולה העצמית והנפלאה של המקור העליון ב"ה [שם ב תסא]. הכרת עצם המעלה והגדולה של הבורא ב"ה [שם תסב]. שבח - (לד', כהתיחשות היחידית והמפורטת מצד הבריאה) - העלאת והשבחת ערך [ע"ר ב תסא]. העליה ממעלה למעלה יותר עליונה ממנה [ע"א ג ב לו]. הוספת אומץ להכיר גדולתו ושלמות הנהגתו של יוצר הנשמה שבזה תדמה לקונה, שתישא פרי, להיות חושק לדבקה בדרכי ד' הישרים [עפ"י ע"א א א קלה]. ההלול בפעולתו על האדם ועל כל היקום כולו, להעלות אותו, להשביחו בהכרה זו שהוא מרומם את כל שפעת הטוב היורד לההויה, אל מקורה העליון, להדרת קודש [ע"ר א קצג]. באור בהרחבה של עלוי, המביא לידי התגלות, את היתרון המשובח של התהילה האלהית בההכרה של הבינה והמדע הרוחני המזהיר [עפ"י שם קצז]. העדון האצילי האיכותי, השורה בכל המהלך של חיי ההויה, באור החיים השופעים מחסד אל וטובו [שם קצח]. גילוי ההתעלות וההשתלמות, שבמהלך הבריאה וההויה, שיש בו גם כן מענין השקטה, והורדת הדרגה (מלשון "משביח שאון ימים"), המשקיט את המית הגדולה כשאנו באים לפאר בכל ביטוי של גודל את מלך הכבוד ב"ה. שהרי מצד האמת הלא לו דומיה תהילה, ואין שום רעיון, וקל־וחומר שום דבור מתאים לפי רוממות התהילה בתפארתה [עפ"י שם, וע' שם ב תסב]. ע' במדור שמות תארים וכינויים אלהיים, "משובח". ע"ע רנה.