מיקרופדיה תלמודית:אלמנה לכהן גדול

הגדרה^[1]

- איסור קדושין וביאה באלמנה לכהן גדול

האיסור והחיוב

מקור האיסור

אלמנה אסורה לכהן גדול, שנאמר: אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח וגו', וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו (ויקרא כא יד-טו), בין שהיא אלמנה מן הנשואין ובין מן האירוסין (משנה יבמות נט א; רמב"ם איסורי ביאה יז יא).

הכהנים האסורים

האיסור חל על סוגי הכהנים הגדולים הבאים:

• כהן גדול משוח בשמן המשחה (ראה ערכו)

• כהן גדול מרובה בגדים (ראה ערכו) - בבית שני, שלא היה אז שמן המשחה

• כהן גדול העובד - שנפסל וחזר לעבודתו לאחר שעבר פסולו

• כהן גדול שעבר - שמילא את מקום הכהן שנפסל עד שחזר לעבודתו (משנה הוריות יא ב; רמב"ם איסורי ביאה יז א).

אף כהן משוח מלחמה (ראה ערכו) בכלל האיסור, שנאמר: וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח (ויקרא שם יג), דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר "וְהוּא" לרבות כהן גדול שעבר מחמת מומים (הוריות יב ב).

בדעת רבי ישמעאל נחלקו אחרונים: יש אומרים שמודה שכהן גדול שעבר מחמת מומים אסור, אלא שאין צריך לימוד על כך (שער יוסף [החיד"א] הוריות שם. וראה תשובות רבי אליעזר [ר"א גורדון] טו); ויש אומרים שרבי ישמעאל חולק וסובר שהוא מותר באלמנה (הורה גבר הוריות שם. וראה מראה הפנים ירושלמי הוריות ג ב ד"ה והוא, ושיירי קרבן שם יבמות א א ד"ה זו הואיל).

התמנה לכהונה גדולה אחר שקידש

קידש את האלמנה בהיותו כהן הדיוט, ונתמנה להיות כהן גדול, יכנוס (משנה יבמות סא א; רמב"ם איסורי ביאה יז יב).

נפלה לפניו ליבום

אלמנה מן הנשואין שנפלה ליבום לפני כהן גדול, אף הסוברים שיבום בחייבי לאוין אינו אסור מן התורה (רבא, יבמות כ ב), מודים הם שאין בה יבום מן התורה, שהרי יש בה גם איסור עשה של בעולה לכהן גדול (ראה ערכו), ואין עשה של יבום דוחה לא תעשה ועשה, וחייבת רק בחליצה (יבמות שם); ויש מהראשונים שסברו שאף חליצה חייבת רק מדרבנן (תוספות רא"ש שם ד"ה גזירה, בשם ר' יצחק בהר"מ, ועוד ראשונים).

אם בא עליה בתורת קידושין, צריכה גט, שהרי קידושין תופסים בה (מאירי שם, וראה להלן); ויש אומרים שבכל אופן צריכה גט, גזרה שמא יאמרו קנאה ויוצאת בלא גט (מאירי שם, בשם יש אומרים. וראה ערך חייבי לאוין).

קדושין בלא ביאה

קידש כהן גדול את האלמנה ולא בעלה, נחלקו אמוראים: אביי אמר שלוקה משום 'לֹא יִקָּח', ורבא אמר שאינו לוקה, לפי שהאיסור אינו אלא כאשר יחללה בביאתו, וכל שלא בעל אינו עובר (קדושין עח א).

הלכה שאינו לוקה (רמב"ם איסורי ביאה יז ב). ומכל מקום אף לרבא אסור מדרבנן (שער המלך מעילה ז ב, על פי תוספות בבא מציעא י ב ד"ה דאמר); ויש אומרים שאין אף איסור דרבנן (ריטב"א קדושין מב ב ד"ה שאני. וראה בהרחבה בשער המלך שם, ובמנחת חינוך רסו ט).

קדושין וביאה

קידש ובעל - לוקה שתים, אחת משום 'לֹא יִקָּח', ואחת משום 'לֹא יְחַלֵּל' (רב יהודה קדושין עח א).

לדעת רבא הסובר שקידש ולא בעל אינו לוקה, יש אומרים שמודה בקידש ובעל שלוקה שתים (רש"י קדושין שם ד"ה בעל; ריטב"א שם ד"ה רבא; מאירי שם ד"ה כהן; תוספות בבא מציעא י ב ד"ה דאמר); ויש סוברים שאף בקידש ובעל אינו לוקה אלא אחת, על הביאה בלבד (ריטב"א שם, בשם יש שפירשו; רמב"ן בבא מציעא י ב ד"ה איכא: אפשר; ר"ן שם ד"ה כהן). והלכה שלוקה שתים (רמב"ם איסורי ביאה יז ד).

הקדושין והביאה נמנו במנין המצוות לשני לאוין (ספר המצוות לא תעשה קסא-קסב; סמ"ג לאוין קכד-קכה; החינוך רעג-רעד). ועל כל ביאה וביאה עובר שתים, ש"לֹא יִקָּח" האמור כאן מובנו ביאה דרך אישות וקדושין (המקנה קדושין שם; שו"ת רבי עקיבא איגר רכא^[2]).

ביאה בלא קדושין

בעל ולא קידש לדברי הכל לוקה, שהרי חילל אותה בביאתו, והוא מוזהר שלא יחלל (קדושין עח א; רמב"ם איסורי ביאה יז ג).

גמר ביאתו

יש סוברים שאם גמר ביאתו עובר גם משום עשה של 'קְדֹשִׁים יִהְיוּ' (ויקרא כא ו), שיש בכהן הבא על החללה (ראה ערכו), כיון שנעשית חללה בביאתו כבר משעת העראה [ראה ערכו] (הגהות הב"ח יבמות פד א).

חילול האלמנה וזרעה

כהן גדול שבא על האלמנה, נעשית חללה על ידי ביאתו (קדושין עז א; רמב"ם איסורי ביאה יט ג; טוש"ע אבן העזר ז יב). טעם הדבר:

• כיון שמה שנאמר 'וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ' (ויקרא כד טו), מדבר על זה שהיה כשר מקודם (קדושין שם), והיינו היא עצמה, שאילו זרעו מעיקרו פסול ואין זה לשון חילול (רש"י שם ד"ה ואם).

• ויש שלמדוהו ממה שנאמר 'לֹא יְחַלֵּל', ולא נאמר 'לא יחל', משמע שיש בו שני חילולים, אחד בזרעו ואחד בה (תמורה ה ב, ורש"י ד"ה מאי; רש"י קדושין עה א ד"ה מכהן גדול^[3]).

מלקות על החילול

כהן גדול שגמר ביאתו לוקה משום שני איסורים: משום 'לֹא יְחַלֵּל' - על חילול האשה, ומשום 'לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ' - על חילול הזרע, ואם קידש ובעל וגמר ביאתו לוקה אף משום 'לֹא יִקָּח' (קדושין עח א; ירושלמי יבמות ו א; וראה מגיד משנה איסורי ביאה יז ב, לדעת הראב"ד והרמב"ן).

אבל יש סוברים שלוקה רק פעם אחת משום 'לֹא יְחַלֵּל' (רמב"ם איסורי ביאה יז ד), לפי שאין ללקות שתי מלקיות על לאו אחד (מגיד משנה שם); או שאינו חייב על חילול הזרע כיון שאין החילול אלא לכשיולד הזרע (מגיד משנה שם), וההתראה היא התראת ספק (ראה ערכו) כיון שאם לא יולד אינו עובר (ראה מנחת חינוך רסו ד^[4]).

נישואיה באיסור

תפיסת קדושין

אם קדש הכהן גדול אלמנה, הקדושין חלים, לדעת הסוברים שקדושין תופסים בחייבי לאוין (חכמים, יבמות מד ב. וכן הלכה: רמב"ם אישות ד יד), ולדעת הסובר שאין קידושין תופסים בחייבי לאוין (רבי עקיבא, יבמות שם) נחלקו אמוראים: יש הסובר שבאלמנה לכהן גדול מודה שאין הולד ממזר, וקדושין תופסים בה (גמרא לדעת רבי סימאי, כתובות כט ב); ויש הסובר שאף באיסורי כהונה הולד ממזר, ואין קדושין תופסים (שם, לדעת רבי ישבב).

אף לדעת רבא הסובר שכל מקום שאמרה תורה לא תעשה, אם עשה לא הועילו מעשיו (ראה תמורה ד ב, וראה ערך כל מלתא דאמר רחמנא כו'), באלמנה לכהן גדול שאינו עושה ממזרות, תופסים בה קדושין (תמורה ה ב, וראה תוספות יבמות מד ב ד"ה עשאה).

כתובתה

אלמנה שנישאת לכהן גדול הרי היא כאשתו לכל דבר (תוספתא יבמות ב ג), ויש לה כתובה (יבמות פד א, כתובות ק ב; רמב"ם אישות כד ד; טוש"ע אבן העזר קטז א. וראה ערך כתובה), שבחייבי לאוין לא קנסו אותה להפסידה כתובתה, שדברי תורה אין צריכים חיזוק (רבי בברייתא יבמות פה ב), או שכיון שפסול לעבודה עד שידור הנאה ממנה לגרשה (ראה להלן) יש קטטה ביניהם, וממילא תעזבנו (רבי שמעון בן אלעזר בברייתא יבמות פה א).

תנאי כתובתה

• אף על פי שהבעל חייב במזונות אשתו מתנאי כתובה (ראה ערך תנאי כתובה, וראה ערך בעל), כיון שחייב לגרשה, אין לחייבו במזונות (יבמות פה א); מת ולא גירשה, יש לה מזונות כל ימי אלמנותה, כשאר אלמנה (יבמות שם ורש"י; רמב"ם אישות כד ד; טוש"ע אבן העזר קטז א).

• רפואתה, כתבו ראשונים שדינה כמזונות (רש"י כתובות נא ב ד"ה אלמנה).

• נשבית, שאף מבלי הלאו הרי היא אסורה לו, שהשבויה אסורה לכהן (ראה ערך זונה וערך שבויה), נחלקו אמוראים: יש הסובר שחייב לפדותה, שהרי אף לכשרה אין הכהן מתחייב להחזירה לו לאשה אלא להחזירה למדינתה, ובזה נשתעבד לה (אביי, כתובות נא ב); ויש הסובר שאינו חייב לפדותה, שלא נשתעבד לפדות אשה האסורה לו מחמת דבר אחר (רבא, שם נב א). וכן הלכה (רמב"ם אישות יד כב; טוש"ע אבן העזר עח ז וקטז א).

• לגבי נדוניתה, וזכויות הבעל בדברים שבעל זכאי באשתו, ראה ערך חייבי לאוין.

הוצאתה ממנו

כהן גדול שנשא אלמנה, כופים אותו להוציאה בגט ככל נושא אשה מחייבי לאוין (משנה יבמות פד א, וברייתא שם פה א; רמב"ם אישות כד ב,ד, וגירושין יא יב; טוש"ע אבן העזר קנד כ), והוא פסול לעבודה עד שידור הנאה ממנה לגרשה (משנה בכורות מה ב; רמב"ם ביאת מקדש ו ט).

על דינה כשהיא סוטה, ראה ערך השקאת סוטה.

הערות שוליים