מיקרופדיה תלמודית:אם (הרחם של נקבה באדם, בבהמה ובעוף)

הגדרה^[1] - הרחם של נקבה באדם, בבהמה ובעוף

השם והמבנה

האם (סנהדרין לג א; חולין נד א) היא הרחם (רש"י בכורות כח ב ד"ה האם; ערוך ע' אם; רמב"ם שחיטה ח כה, ופירוש המשניות חולין נד א; מאירי חולין שם), שהולד מונח בתוכה (רש"י ומאירי ורא"ש חולין שם), ונוצר שם (רמב"ם איסורי ביאה ה ג, ומורה הנבוכים ג סוף פ"ח)^[2].

האם נקראת בשמות רבים במקרא^[3] ובחז"ל^[4].

בחז"ל מצינו שיש ברחם האשה שלשה מדורים (נידה לא א; תנחומא פקודי ג)^[5].

באשה

ניטל הרחם

אשה שניטל רחמה לפני נישואיה, ולא גילתה דבר זה לבעלה, הרי הקידושין הם מקח טעות, ויכול הבעל להוציאה בלא גט, או לשאת אשה אחרת בהיתר מאה רבנים (שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קנט; שו"ת לבושי מרדכי חאבהע"ז סי' נח; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"ה אות יג).

ואם ניטל רחמה לאחר נישואיה, רשאי הבעל לגרשה, ואם אינה מתרצה להתגרש, יכול לשאת אשה אחרת בהיתר מאה רבנים (שו"ת מהר"ש ענגיל ח"א סי' מז); ויש מי שכתב, שמכל מקום אין כופים אותה להתגרש, ואם רוצה הבעל להמשיך את חייהם המשותפים הרשות בידו (שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' תטו).

אשה שניטל רחמה, והמתינה שבעה נקיים וטבלה - כאשר רוצה להינשא לאחר, איננה צריכה לשבת שבעה נקיים, כדין אשה שתבעוה להינשא ונתפייסה (טושו"ע יו"ד קצב א), שכן במציאות לא יכולה לראות עוד דם; וכל זה בתנאי שהרופא מעיד שהוציא את כל הרחם (שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תצט; שם ח"ב סי' תלה)^[6].

אין על הבעל איסור תשמיש עם אשתו שניטל רחמה, שאין בזה משום הוצאת זרע לבטלה כיון שהוא משמש כדרך כל הארץ (שו"ת מלמד להועיל ח"ג סי' יז; שו"ת עזרת כהן סי' לג; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"א סי' ג, סו; שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' קכה-קכו; שו"ת יביע אומר ח"ג חאבהע"ז סי' ד; שו"ת ציץ אליעזר חכ"ב סי' נד אות א)^[7].

כריתת רחם – ראה ערכים נדה; סרוס.

צניחת הרחם - ראה ערך נדה וזבה.

טומאת מת

איברים היתרים באשה, היינו איברי הרביה המיוחדים לה, אינם מטמאים באוהל (בכורות מה א)^[8].

בבהמה

ניטלה האם

ניטלה האם כשרה (משנה חולין נד א; רמב"ם שחיטה ח כה: טוש"ע יו"ד מה א), שאין שום חיות תלויה בה (מאירי שם), וכן אמרו: אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריה של מצרים שאין חותכים האם שלה בשביל שלא תלד (סנהדרין לג א; שם צג א; בכורות כח ב)^[9], שפרות וחזירות שלהם היו מעולות מאד, ורצו שלא ילדו במדינה אחרת, והיו חותכים האם שלהן ואינה מתה, ולפיכך אינה טרפה (רש"י שם ד"ה שלא).

בין שניטלה בידי אדם, ובין שנימוקה מחמת חולי – כשרה (בית יוסף יו"ד סי' מה; מהרש"ל בהגהות שערי דורא סי' צו; פרי חדש שם).

ניקבה, נימוקה, נחתכה

ניקבה האם – כשרה (רמ"א בשו"ע שם), שכלל הוא שכל שניקב טרפה, אף ניטל טרפה (רמב"ם שחיטה ו כ; טוש"ע נ ב, ועי' ביאור הגר"א סי' מ ס"ק ט), וכיון שניטלה האם כשרה, הוא הדין ניקבה (דרכי משה סי' מה ס"ק א; ש"ך שם ס"ק ב).

יש חולקים וסוברים שנימוקה טרפה (רוקח סי' שצח; הגהות שערי דורא סי' צו; ב"ח יו"ד שם, ובתשובותיו סי' קנו), וכן ניקבה (הגהות שערי דורא שם, והב"ח שם), וחששו לדבריהם שלא במקום הפסד מרובה (רמ"א בשו"ע יו"ד מה א; תבואות שור שם).

ויש מי שמחלק בין ניטלה בבת אחת מחמת חולי שכשרה, לנימוקה מעט מעט שטרפה (כרתי ופליתי שם).

נחתכה, לדברי הכל כשרה (הגהות שערי דורא שם, והב"ח שם), בין כולה בין מקצתה (ב"ח שם, ועי' תבואות שור).

נימוק הולד בתוכה

יש מי שאוסרים הבהמה כשנימוק הולד שבתוך האם (אסור והיתר סי' נה אות ז; הגהות שערי דורא שם), לפי שסוף האם להיות נימוקה, ולדעתם נימוקה האם טרפה (תבואות שור שם).

יש שכתב שלא אמרו אלא כשגם האם עצמה ניטלה (כרתי ופליתי שם).

ויש מכשירים לגמרי (פרי חדש שם. ועי"ש בדרכי תשובה ס"ק יב, ובמנחת יוסף שם שרשים ס"ק ה).

שתי אמהות

היו שתי אמהות, כשרה, שאע"פ שכל יתר-כנטול (ראה ערכו), הרי גם ניטלה כשרה, ואפילו לדעת המפרשים שיתר אבר אסור משום שרואים אותו כאילו ניקב (ראה ערך יתר כנטול), אבל כאן לרוב הפוסקים הרי אף ניקבה כשרה (פרי מגדים בשפתי דעת ס"ק א).

ויש שחששו להחמיר (כנסת הגדולה בהגהות הטור שם; לבושי שרד בחידושי דינים ס"ק נה).

ניתוח קיסרי להוצאת וולד של בהמה

יש מי שכתב, שדבר זה אסור לכתחילה, והבהמה טריפה, אלא אם כן מדובר בבהמת ישראל ובהפסד מרובה, ואחרי בדיקת כל האיברים הפנימיים, ובעיקר הרחם עצמו (שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' נז).

ויש מי שכתב, שניתוח קיסרי בבהמה איננו מטריף את הבהמה, אם הקפידו שלא יגרמו נקב באיברים אחרים בבטן (שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' טז סק"א. וראה מאמרו של הרב י. לוינגר, המעין, א, תש"ל, עמ' 26 ואילך).

בעוף

ניטלה האם

נחלקו ראשונים בניטלה האם בעוף:

יש סוברים שכשרה, כמו בבהמה (תוס' ורא"ש ורשב"א ומאירי חולין נו ב; המחבר בשו"ע יו"ד מה א), שהרי כלל אמרו: טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף, יתר עליהן עוף דבר אחד (חולין נו א), ולא מנו אף ניטלה האם ביתר העוף על הבהמה (מאירי שם, ועי' תוס' שם ד"ה איבעיא).

ויש סוברים שהדבר ספק, לפי שבברייתא אמרו שר' סימאי ור' צדוק הורו בטרפחת, ונסתפקו בגמרא אם הורו לאיסור או להיתר (חולין נו ב), ולא היתה ההוראה אלא בעוף, שבבהמה ההלכה קבועה שכשרה (רבינו חננאל להבנת התוס' ושאר ראשונים חולין שם בדעתו; ס' האשכול הוצ' הרצ"א הל' טריפות סי' יט; מהרש"ל בביאורו לשערי דורא בשם ראבי"ה; ועוד), ולא מנו בטרפות שהעוף יתר על הבהמה אלא הטרפות הודאיות, וזו ספק היא (ס' האשכול שם, ועי"ש בתוס': דלא מיירי בפלוגתא).

האחרונים חששו לדבריהם שלא במקום הפסד מרובה (ב"ח וש"ך ותבואות שור שם).

ביצים קרושות וסרוחות

האחרונים דנו הרבה בביצים קרושות וסרוחות שבעוף, אם זה דומה לנימוק הולד בבהמה:

יש אוסרים כמו נימוקה האם (עי' לעיל), ומהם שסוברים שבעוף יש להחמיר יותר, מפני שבעוף יש אוסרים גם ניטלה האם, ומהם שמחלקים בין נימוקו הביצים בלבד לנימוקה אף האם;

ורוב הפוסקים מכשירים בהפסד מרובה (עי' פרי חדש ותבואות שור, ובארוכה בשו"ת המובאות בס' דרכי תשובה, ובס' מנחת יוסף שם).

הערות שוליים