מיקרופדיה תלמודית:בדיקת סכין

הגדרה^[1] - בדיקת הסכין של שחיטה, אם אין בה פגימות

חיובה

הסכין ששוחטים בה חייבים לבדקה אם אין בה פגימות, כיון שאם ישחט בסכין פגומה - ינקוב הושט ותהיה הבהמה טריפה (חולין יז ב), וסתם סכין אינה בחזקת יפה, שהפגימות מצויות בה (פרישה יורה דעה יח סק"ז). פגימה זו שיעורה בכל שהוא, ובלבד שתאגור בה כל שהוא, אפילו חוט השערה (תורת הבית הארוך א ב; שו"ע שם ב).

סמך לדין זה (רד"ק שמואל א יד לד ד"ה ושחטתם, על פי הגמ' שם) מהכתוב: וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם (שמואל א יד לד), שאמר שאול לעם, שאמירתו "בָּזֶה", משמעה שבדק להם סכין מסוימת, וראה שניתן לשחוט בה (רש"י חולין שם ד"ה ושחטתם).

זמן הבדיקה

הבדיקה צריכה להיות קודם שחיטה, ולא יסמוך על זה שיבדקנה אחר השחיטה (תורת הבית הארוך א ב; טוש"ע יו"ד יח ג), וכן מורה הסמך מ"וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם" (פרישה שם סק"ח).

מספר טעמים נאמרו בדבר:

• שמא ישכח לבדוק אחר כך, והרי הוא כאוכל נבלה (תורת הבית שם; ש"ך שם סק"ה).

• שלא יוכל לברך על השחיטה, שמא הסכין היא פגומה ואין כאן שחיטה, ונמצאה ברכתו לבטלה (ב"ח יו"ד ב ג).

• שאסור לנבל בהמה חנם, שעובר על בל-תשחית (תבואות שור יו"ד יח סק"א)^[2].

בדיקה לאחר השחיטה

נחלקו ראשונים אם יש צורך בבדיקה נוספת לאחר השחיטה:

• יש מצריכים בדיקה זו, שמא נפגמה הסכין בעור הצואר של הבהמה (רש"י חולין י ב ד"ה לא כרב חסדא; רמב"ם שחיטה א כד; תורת הבית הארוך א ב), וכן הלכה (טוש"ע יו"ד יח יב), ויש מהראשונים שכתב שתקנת הגאונים היא (מאירי חולין י א).

• ויש שלא הצריכו בדיקה זו (ראב"ד שחיטה שם; בדק הבית א א).

שחיטה מרובה

השוחט בהמות או עופות הרבה, צריך לבדוק הסכין בין כל אחת ואחת, שאם לא יבדוק עד אחר שחיטת האחרונה, שמא תמצא הסכין פגומה, והרי הכל ספק נבלה, אפילו הראשונה (רי"ף חולין י ב; רא"ש שם א טז; רמב"ם שחיטה א כד; טוש"ע יו"ד יח יא), ובדיקה זו שבינתיים אינה אלא עצה טובה, שכשיבדוק בינתיים הרי הוא מכשיר כל אותן שנשחטו לפניה, אבל מי שרוצה להכניס עצמו בספק, אין צריך לבדוק בין שחיטה לשחיטה (המאור שם; תרומת הדשן קפד; רמ"א שם; ש"ך שם ס"ק יח)^[3].

מהותה

אופנים שונים הוזכרו בגמרא (חולין יז ב) לבדיקת הסכין, ולהלכה בודקים על הבשר^[4], ועל הציפורן, ומשלש רוחותיה (רמב"ם שחיטה א כג; טוש"ע יו"ד יח ט) בהולכה ובהובאה, ונמצא שהן שתים עשרה בדיקות: בציפורן בשלשה צידי הסכין בהולכה וכן בהובאה, וכן בבשר (רמב"ם שם; רא"ש חולין א כד; טוש"ע שם)^[5], ואין הבדל באיזו אצבע הוא בודק, וכן אין קפידא אם מקדים אחת משתים עשרה הבדיקות לחברתה (שמלה חדשה שם ז).

בדיקה בימינו

בימינו אין נוהגים לבדוק בבשר, אלא בציפורן בלבד, ומספר טעמים נאמרו בדבר:

• שאין אנו מרגישים בבדיקה בבשר (פרי תואר יח ס"ק יג; מחזיק ברכה שם).

• שאנו בודקים בציפורן באופן שמרגישים אף פגימה כל שהיא (קונטרס אחרון לשלחן ערוך הרב שם).

• שאנו נוהגים לבדוק אף בראיית העין (דעת קדושים שם ס"ק ח).

ויש שקראו תגר על מנהג זה (פרי מגדים שם משבצות זה סק"ב; תורת יקותיאל שם סק"ד).

הולכת הסכין או הולכת הציפורן

הבדיקה בזמן התלמוד והראשונים היתה בהולכת הסכין על הציפורן והבשר, אבל בימינו בודקים בהולכת הציפורן על הסכין, שכך אנו מרגישים יותר (ט"ז יו"ד יח סק"ג), ואין קפידא בדבר, אלא כל אדם יעשה לפי מה שהוא מרגיש יותר (פרי תואר שם ס"ק יד; שמלה חדשה שם ז).

פרטי דינים בענין הבדיקה

• הבדיקה צריכה להיות לאט ובכונת הלב, שלא יפנה לבו לדברים אחרים (טוש"ע יו"ד יח ט), כי פעמים הרבה יבדוק אדם פעמיים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה, וכשבודקה בכוונת הלב ימצאנה, שבחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב (שערי תשובה ג צו).

• אין להשתמש באותה הציפורן לכל הבדיקה, אלא צריך לשנות הציפורן אחר קצת בדיקתה, שמא נפגמה הציפורן בחודה של סכין, ואולי יש פגימה שלא ירגיש בה לפי שעוברת בתוך פגימת הציפורן (כלבו קז, בשם הראב"ד; שו"ע שם).

• לא יבדוק שני צדדי הסכין ביחד, אלא כל אחד בפני עצמו (רמ"א שם).

י*ש לרחוץ הסכין קודם הבדיקה שלאחר שחיטה, שהדם פעמים שהוא נקרש בתוך הפגימה (משמרת הבית א א, בשם הראב"ד; ש"ך שם ס"ק יד).

בדיקת החכם

מן הדין הכל נאמנים על בדיקת הסכין, שהרי עד אחד נאמן באיסורים (ראה בערך עד אחד), אבל תיקנו חכמים שהטבח צריך להראות סכינו לחכם, מפני כבודו של חכם (חולין י ב ויז ב), והסמיכו לכתוב: וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם (ראה לעיל. שמואל א יד לד), ששאול בדק להם הסכין לשחיטה (גמ' שם יז ב, ורש"י ד"ה ושחטתם).

לא הראה ונמצאה סכינו יפה

עבר ולא הראה הסכין לחכם, ונמצאה סכינו יפה, מנדים אותו (חולין יח א; רמב"ם שחיטה א כו, ותלמוד תורה ו יד; טוש"ע יו"ד יח יז ושלד מג)^[6], ומספר טעמים נאמרו לדבר:

• שכן מנדים על כבוד הרב (רש"י שם ד"ה נמצאת; ר"ן שם), ולטעם זה אם החכם רוצה - יכול למחול לו, ואין צריך לנדותו (שלטי גיבורים חולין ה א מדפי הרי"ף, ג), וכן הלכה (רמ"א יו"ד יח יז; ש"ך שם ס"ק כח), אלא שכתבו ראשונים שכיון שיש תועלת גדולה בדבר, שבדיקת סכין צריכה דקדוק ביותר, ומי כחכם יודע להיזהר, אין ראוי לחכמים למחול על כבודם (רשב"א חולין י ב, בשם הראב"ד).

• לפי שיסמוך על עצמו פעם אחרת ותהיה פגומה וישחט בה (רמב"ם שחיטה שם; סמ"ג עשין סג; כלבו קז), שלא אמרו עד אחד נאמן באיסורים אלא בכשר, וזה שלא הראה סכינו לחכם אינו כשר, שעבר על תקנת חכמים, וחוששים שמא יעשה איסור (ספר הארוך לש"ך, יח, בסופו)^[7], ולדעתם אפשר שאין החכם יכול למחול (ש"ך יו"ד יח ס"ק כח).

ויש מהראשונים שכתב שקונסים אותו ומכריזים על בשרו שהיא טריפה (ריטב"א חולין יח א, בפירוש הראשון).

לא הראה ונמצאה סכינו פגומה

נמצאה סכינו של זה שלא הראה לחכם פגומה - מנדים אותו, ומעבירים אותו שלא ימכור עוד בשר (חולין יח א; רמב"ם שחיטה א כו; טור יו"ד יח; רמ"א שם יז), ומכריזים על בשרו שהוא טריפה (גמ' שם; רמב"ם שם)^[8].

לא הראה ואבדה סכינו

יש מהראשונים שכתב שאף אם נאבדה ולא נמצאה סכינו, קונסים אותו ומכריזים על בשרו שהיא טריפה (ריטב"א חולין יח א, בפירוש השני).

בימינו

כתבו ראשונים שבזמן הזה שנהגו כל ישראל שממנים אנשים ידועים על השחיטה ועל הבדיקה, ואינו דומה לימי התלמוד, שאז היו הקצבים שוחטים בעצמם, מחלו להם חכמים את כבודם, כי הם זהירים וזריזים (רא"ש חולין א כד; טוש"ע יו"ד יח יז), ומתוך כך נתבטלה בדיקת החכם לגמרי, אף למי ששוחט לביתו, אף כי אינו נכון (רא"ש שם; טור שם).

החשודים בבדיקה

מומר אוכל נבלות לתיאבון

ישראל מומר אוכל נבלות לתיאבון, שכשאינו מוצא דבר היתר מוכן אוכל איסור, בודקים לו סכין ונותנים לו לשחוט, שכשאין לו סכין בדוקה לא יטרח לחזור אחרי סכין יפה אם זוהי פגומה, ואם שחט בלי שבדקו לו קודם השחיטה, בודקים סכינו אחר השחיטה ואם נמצאת יפה מותר לאכול משחיטתו, ואם נאבדה הסכין קודם שבדקה אסור לאכול משחיטתה (חולין ג א-ב ורש"י ד"ה לתיאבון; טוש"ע יו"ד ב ב).

ואסור ליתן לו לכתחילה לשחוט בלי בדיקת הסכין על סמך שיבדוק אחר השחיטה:

• שמא ישכח אחר כך ולא יבדוק (תוספות שם ב ד"ה בודק; תורת הבית הארוך א א; טוש"ע שם).

• או שמא יחשבו הרואים שמותר לסמוך על בדיקת המומר, וימסרו לו לשחוט בלי בדיקת הסכין (ר"ן שם). ולטעם זה אפילו אם בדקו לו סכין שלא בפני הרואים, לא יתנו לו לשחוט אלא אם כן יחזור ויבדקנו בפני הרואים (ב"ח שם; ש"ך שם סק"ח), או שיאמר בפני הרואים בדקתי לו סכין זו (ש"ך שם).

ונחלקו הפוסקים כשבדקו לו הסכין קודם שחיטה אם צריך שיבדקנה גם אחר השחיטה, שמא נפגמה בעור (רבינו ירוחם טו ה, בשם הגאונים; ב"ח וש"ך שם), או שמעמידים על חזקתה, שהרי בדקוה קודם השחיטה (תורת הבית הארוך שם; רבינו ירוחם שם, בשם יש אומרים).

מומר לאחד משאר עברות

מומר לאחד משאר עברות שבתורה, כשאינו מומר להכעיס, שמותר לו לשחוט אפילו בינו לבין עצמו (ראה בערך שוחט), נחלקו ראשונים בבדיקת סכינו:

• יש אומרים שאין צריך לבדוק לו הסכין תחילה או סוף, שהרי הוא כישראל גמור ונאמן לכל דבר (תורת הבית הארוך א א; רא"ש חולין א ה; שו"ע יו"ד ב ו; באור הגר"א שם ס"ק יז).

• ויש אומרים שצריך לבדוק לו סכין, שחזקתו שאינו טורח לבדוק (רמב"ם שחיטה ד יד; טוש"ע שם, בשמו), ואפילו בדיעבד הבדיקה מעכבת, שאם לא בדקו לו הסכין תחילה או סוף שחיטתו אסורה (ש"ך שם סק"ח), וכן הלכה (תבואות שור שם סק"כ; פרי מגדים שם שפתי דעת סק"ב).

במה דברים אמורים במומר לעברה, שהוא מועד לעבור על אותה מצוה ופרק עולה מעל צוארו, אבל מי שהוא פסול לעדות בעברה מן העברות של תורה בשביל שעבר עליה פעם אחת (ראה בערך פסולי עדות) לדברי הכל אין צריך לבדוק לו סכין (רמב"ם שם טו וכסף משנה שם; שו"ע שם).

היה פסול לעדות משום שאכל נבלות, אף על פי שאינו מומר לכך, דינו כמומר לנבלות (בית יוסף שם; רמ"א שם).

העובר על איסור קל

העובר על איסור שנדמה קל בעיני ההמון, ומורים בו היתר מחמת חסרון ידיעה, אין צריך לבדוק לו סכין (שו"ת מהרי"ל קצד; שמלה חדשה ב יז).

כשלא בדק

לא בדק הסכין קודם שחיטה, ונאבדה אחר שחיטה ולא בדקה גם אחר כך, שחיטתו פסולה (תורת הבית הארוך א ב; רא"ש חולין א טו; טוש"ע יו"ד יח יד), שסתם סכינים אינן בדוקות (תורת הבית שם), שחזקתה חזקת איסור, שבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה (בית יוסף שם).

סכין המיוחדת לשחיטה

במה דברים אמורים בסתם סכין, אבל טבח שיש לו סכין מיוחדת לשחיטה, ומקום מיוחד שמצניעה שם תמיד, בחזקת בדוקה היא, ואם שחט בה בלא בדיקה ונאבדה, שחיטתו כשרה (תורת הבית הארוך א ב; רא"ש חולין א טו; טוש"ע יו"ד יח יד)^[9], שמעמידים הסכין על חזקתה (תורת הבית שם), ומכל מקום לכתחילה יבדוק גם סכין זו (רמ"א בשו"ע שם, ועי' באור הגר"א ס"ק כג).

ודוקא כששהתה בלא בדיקה שנים או שלושה ימים, אבל כששהתה יותר מזה, יתכן שעם עמידתה נפגמה מעצמה, והשחיטה אסורה כשנאבדה (פלתי שם סק"כ; תבואות שור שם סק"ל).

כשבדק קודם השחיטה בלבד

בדק הסכין קודם שחיטה ולא בדקה אחר שחיטה ונאבדה, שחיטתו כשרה, ואפילו שחטו הרבה בהמות זו אחר זו, ולא בדק בינתיים ולא אחר כך, ואין חוששים שמא נפגמה בעור או במפרקת של אחת מהן, כל זמן שאין אנו רואים ריעותא בסכין, אלא מעמידים אותה על חזקתה, שהיתה בדוקה קודם שחיטה (תורת הבית הארוך א ב; רא"ש חולין א טו; טוש"ע יו"ד יח יב).

ואם נגע במפרקת של אחת מהן, נחלקו ראשונים:

יש אומרים שכל אותן הבהמות ששחט אחר שנגע במפרקת מבלי בדיקת הסכין - אסורות, שחוששים שמא נפגמה הסכין על ידי נגיעתה במפרקת (תורת הבית שם, בשם הרמב"ן ומורי הרב; רא"ש שם, בשם מקצת גדולים), וכן הלכה (שו"ע שם).

ויש אומרים שאין דרך עצם המפרקת לפגום בדרך הולכה והבאה של הסכין עליה, ולכן כשנאבדה הסכין מבלי בדיקה, כולן מותרות (תורת הבית שם; רא"ש שם).

הערות שוליים