מיקרופדיה תלמודית:הבחנה

הגדרה^[1] - המתנת זמן מסויים לאשה ספק מעוברת מלהינשא, כדי להבחין בין זרע לזרע

הדין, מקורו וטעמו

הדין

אשה שהתגרשה או התאלמנה, לא תינשא עד שתמתין שלשה חדשים (יבמות מא א; רמב"ם גרושין יא יח; טוש"ע אהע"ז יג א), כדי שיוודע אם היא מעוברת (רמב"ם וטוש"ע שם), שלא יהיה הבן שתלד ספק בן תשעה חדשים לראשון ספק בן שבעה לאחרון (רש"י שם ד"ה הנשואות), והכרת העובר היא בשלשה חדשים, זכר לדבר, שנאמר: וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים (בראשית לח כד. נדה ח ב, וירושלמי יבמות ד יא).

טעמו

בטעם הדבר נחלקו אמוראים:

• רב נחמן אמר שמואל לפי שנאמר: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ (בראשית יז ז), שאין השכינה שורה אלא על שזרעו מיוחס אחריו (יבמות מב א ורש"י).

• ורבא אמר גזרה שמא ישא אחותו מאביו, או שייבם אשת אחיו מאמו, או שאם לא תלד אמו לשני בן, תינשא אמו לשוק בלא חליצה, ואפשר שהוא בנו של ראשון, או שאם יש לו אח מאביו הראשון, ומת בלא בנים, והוא סבור שהוא בן האחרון, ונמצאת יבמתו נישאת בלא חליצה (יבמות שם ורש"י. וראה ערך אשת אח וערך יבום).

מהתורה או מדרבנן

• יש סוברים שלשמואל שלמדו מהכתוב הוא מן התורה, ולרבא שהטעם משום גזרה אינו אלא מדרבנן (שו"ת נודע ביהודה מהדורה קמא אהע"ז יג, בדעת הרי"ף והרמב"ם, והלכה כרבא; ערוך לנר יבמות שם).

• ויש סוברים שלדברי הכל הוא מדרבנן, והדרשה אסמכתא (ראה ערכו. בית שמואל אהע"ז יג סק"א; קרית ספר גרושין יא; קרן אורה יבמות שם).

ואפילו אם הוא מדרבנן, גזרה קדומה היא, מימות הנביאים (מרחשת ב ב, על פי מדרש רות רבה ה, ותוספות מגילה יג ב ד"ה וטובלת; שו"ת תורת חסד אהע"ז ג, על פי תוספות ישנים יומא עה א).

על מי האיסור

האיסור להינשא תוך ימי הבחנה הוא אף על האשה (באר היטב אהע"ז יג סק"ט, בשם הראנ"ח. וראה להלן: בעבר ונשא). ויש מי שכתב שהאיסור רק על האיש, ועליו הזהירה תורה על התייחסות הזרע, כשם שעיקר פריה ורביה מוטל עליו (שו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון רה. וראה ערך אב (א) וערך פריה ורביה).

מחזיר גרושתו

המחזיר גרושתו, שאין הבדל בין נתעברה ממנו קודם הגט או לא, אינה צריכה להמתין שלשה חדשים (שו"ת הריב"ש תסב; שו"ע אהע"ז יג ד).

זמן ההמתנה

שלשת החדשים

• יש מהאמוראים סוברים ששלשה חדשים שאמרו אינם חדשים שלמים, אלא רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם (יבמות מג א; ירושלמי שם ד יא).

• רבי אסי אמר תשעים יום שלמים (ירושלמי שם), היינו שלשה חדשים של שלשים יום (פני משה שם).

• שמואל אמר הם ועיבוריהם (ירושלמי שם), יש מפרשים כמו שהם לפי סדרם, אחד מלא ואחד חסר, ודי בשמונים ותשעה יום (קרבן העדה שם בפירוש ב; פני משה ירושלמי נדה א ג), ויש מפרשים כולם מלאים, שהם תשעים יום (קרבן העדה שם בפירוש א; פני משה ירושלמי יבמות שם).

• אמימר התיר להיארס ביום התשעים (יבמות שם. וראה להלן: כשאין חשש עיבור).

להלכה צריכה להמתין שלשה חדשים - שהם תשעים יום (רמב"ם גרושין יא יח; טוש"ע אהע"ז יג א) - חוץ מיום שמת בעלה או שנתגרשה, וחוץ מיום שהתארסה (יבמות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם). ויש שכתבו שתשעים יום הם חומרא לכתחילה, ומהדין די ברוב ראשון ורוב אחרון ואמצעי שלם, והיינו שני חדשים ויום אחד (ב"ח אהע"ז קסג, וראה שם קסד).

המתנת שיעור קליטת הזרע

לדברי הכל אינה צריכה להמתין שלשה ימים נוספים, כדי שיעור קליטת הזרע, שיהיה ספק שמא של ראשון הוא שלא נקלט עד יום שלישי, לפי שאם לא יוכר עוברה לאחר שני חדשים שנישאה לשני ודאי מן השני הוא, ואם יהיה ניכר קודם שליש ימיה של השני ודאי מן הראשון הוא (תוספות יבמות לז א ד"ה רוב, ומהר"ם שם).

ויש מפרשים לפי שבסוף שלשה חדשים בודקים אותה בהילוכה, שמעוברת פסיעותיה מכבידות על עפר תיחוח (תוספות ישנים יבמות מב ב ד"ה ורבי יוסי).

בגט שנכתב קודם לזמן הגירושין

כתב לאשתו גט, ונתנו לה בזמן מאוחר יותר, נחלקו אמוראים:

• רב אמר מונים משעת הנתינה (גיטין יח א, וכן רבי חנינא בירושלמי יבמות ד יא), שאילו מונים משעת כתיבה, יתכן שימסור גיטין לשתי נשיו ביום אחד, והאחת תהיה מותרת לסוף שני חדשים, והשניה לסוף שלשה חדשים, ובני אדם יתמהו (גיטין שם ורש"י, וראה תוספות שם ד"ה השולח), ויבואו להתיר תוך שלשה חדשים (תוספות יבמות שם);

• ושמואל אמר מונים משעת הכתיבה (גיטין שם, וכן רבי יוחנן בירושלמי שם).

להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים משעת כתיבה (רי"ף שם; רמב"ם גרושין יא יט; בית יוסף אהע"ז יג, בשם הרשב"א והר"ן; שו"ע שם א), שהרי אינו מתייחד עמה משכתבו לה (רמב"ם ושו"ע שם. וראה ערך גט ישן); ויש פוסקים משעת נתינה (רא"ש גיטין ב ו; טור שם; רמ"א שם, בשם יש אומרים).

כשאין חשש עיבור

ארוסה מהראשון ולהיארס לשני

• אף על פי שההמתנה היא כדי להבחין בין זרע ראשון לשני, מכל מקום לדעת חכמים ורבי מאיר, בין שהיתה נשואה ובין מאורסת, לא תתארס ולא תינשא עד שלשה חדשים (יבמות מא א, ושם מב ב, ורש"י שם), שאף על פי שארוסה לא התעברה מהראשון, גזרו על ארוסה משום נשואה, ואף על פי שאם תתארס לא תתעבר מן השני, שגזרו על אירוסין משום נישואין (רש"י עירובין מז א ד"ה ולא וד"ה אחת).

• רבי יהודה ורבי יוסי מתירים הנשואות להיארס מיד, וארוסות להינשא מיד (יבמות שם ורש"י). ויש מפרשים בדעת רבי יוסי שארוסה משום נשואה אף הוא גזר (רש"י עירובין מז א. וראה תוספות יבמות מב ב ד"ה רבי יוסי שדחו).

בארוסה שביהודה, אף רבי יהודה מודה מפני שלבו גס בה, וחוששים שמא בעל (יבמות שם ורש"י. על ארוסה שביהודה ראה ערך ארוסה).

הלכה כחכמים ורבי מאיר (יבמות מב ב; רמב"ם גרושין יא יח - כ; טוש"ע אהע"ז יג א). אבל מותר לעשות שידוכין, ובלבד שלא יכנס לביתה, וישבע על כך, שלא יבוא לידי תקלה (בית יוסף שם; רמ"א שם א).

ניתן לה גט שני מחמת לעז

התגרשה ויצא לעז של פסול על הגט, ונתן לה גט שני, נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שאינה צריכה להמתין, כיון שהראשון היה כשר, ולא ניתן השני אלא מחשש לעז (רבינו תם בתוספות גיטין צ א ד"ה והלכתא; מגיד משנה אישות ט כז).

• ויש מצריכים להמתין אחר הגט השני (ר"י בתוספות שם, ורא"ש ור"ן ומרדכי שם; שו"ת הרשב"א ד כד; רמ"א אהע"ז יג ט. שתי הדעות הובאו בטוש"ע שם).

ניתן לה גט ללא צורך

פנויה שיצא עליה קול שהתקדשה, ונתנו לה גט מחמת הקול, נחלקו ראשונים:

• יש שאינם מצריכים להמתין, שלא היתה צריכה גט כלל (רבנו ירוחם כג ג, בשם תוספות גיטין צ א ד"ה והלכתא, הביאו הבית יוסף אהע"ז יג ט).

• ויש מצריכים להמתין, שאין יוצאה בגט שאינה צריכה להמתין (תשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן קלב; רמ"א שם. וראה ערך קול).

אבל אם בלי קול עמד וגירש במקום שאין צריך גט, ודאי אינה צריכה להמתין (בית יוסף שם, בשם תשובה אחרת; בית שמואל שם ס"ק יד).

כשודאי אינה מעוברת

הרי שהיתה סמוך למיתת הבעל זמן מרובה בבית אביה, שאין לחוש שמא מעוברת היא, או שהיה לה כעס בבית בעלה, או שהיה בבית האסורים, או שהיה זקן או חולה, או שהיתה היא חולה, או שהפילה אחר מיתתו, או שהיתה עקרה או זקנה או קטנה או אילונית (ראה ערכו), או שאינה ראויה לילד מחמת סם או חולי, נחלקו תנאים:

• לרבי מאיר צריכה להמתין, שלא חילקו חכמים בגזרותיהם (יבמות מב ב, ורש"י כתובות ס ב ד"ה בגזרותיו).

• רבי יהודה - או רבי יוסי (ראה תוספות שם ד"ה רבי יוסי, וראה הגהות הגר"א שם) - מתיר ליארס ולהינשא מיד (יבמות שם).

הלכה כרבי מאיר (רמב"ם גרושין יא כ; טוש"ע אהע"ז יג א).

שלילת הריון על ידי בדיקה רפואית

אף כשבבדיקה רפואית הוכח שאינה מעוברת - צריכה להמתין, שהרי אמרו שאף אם יבא אליהו ויאמר שאינה מעוברת אין משגיחים בו (ראה יבמות לה ב. חיי עולם נטע נג). וכן אם פירסה נדה, שניתן להוכיח מזה שאינה מעוברת - צריכה להמתין (דברי דוד יז; אגרות משה אהע"ז ב ה).

שאינן ראויות להתעבר

אף בתולה מביאה ראשונה, ואשה ששהתה עשר שנים אחר מיתת בעלה ולא היה בדעתה להינשא, או שנישאת בת ארבעים, שאינן ראויות להתעבר, אם התגרשו או התאלמנו צריכות להמתין שלשה חדשים (רי"ף יבמות יד ב; מאירי יבמות לד ב); ויש סוברים שאשה ששהתה עשר שנים, אף לרבי יהודה אסורה, שחוששים שמא דעתה היתה להינשא וראויה להתעבר (ים של שלמה יבמות ג כ).

קטנה הממאנת

קטנה שצריכה להמתין (ראה לעיל), דוקא שהתגרשה או שהתאלמנה, אבל קטנה יתומה שהשיאוה קרוביה ויצאה במיאון (ראה ערך מאון), אינה צריכה להמתין (יבמות לד ב; רמב"ם גרושין יא כב; טוש"ע אהע"ז יג ו), שאין לגזור בה משום גדולה, שאין גדולה יוצאה במיאון (רש"י שם ד"ה אי).

בזנות

מתהפכת שלא תתעבר

באשה מזנה, באונס או ברצון, נחלקו תנאים:

• רבי יהודה אומר אנוסה ומפותה צריכה להמתין, שאפילו אם מתהפכת כדי שלא תתעבר, חוששים שלא התהפכה יפה, וכן גיורת ושבויה שנפדית, ושפחה שהשתחררה (יבמות לה א ועוד), שסתמן זונות הן, ושבויה שמא נבעלה בשבייתה (ראה רש"י כתובות לו ב), ולגירסא אחת בגמרא, אפילו הן קטנות כל שראויות לביאה (ראה ערך ביאה), צריכות להמתין (כתובות לז א).

• רבי יוסי מתיר להיארס ולהינשא מיד, לפי שאשה מזנה מתהפכת, שלא תתעבר, וכן גיורת ושבויה ושפחה (יבמות שם), מפני שבדעתה היה להתגייר, והשפחה יתכן ששמעה שרוצה לשחררה, והשבויה שמעה שרוצים לפדותה, ומתהפכות כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה (רש"י שם ד"ה הוא דאמר; תוספות שם ד"ה אשה), או שכל אשה מזנה אינה רוצה להתעבר (מאירי שם).

בדעת שמואל נחלקו בגמרא:

• ללשון ראשון אף גיורת ומשוחררת גדולה צריכות להמתין, וכן בקטנה בת ישראל גזרו משום גדולה, אבל לא גיורת ומשוחררת קטנה (יבמות לד ב. וראה תוספות שם ד"ה אבל).

• וללשון שני אנוסה ומפותה גדולה צריכות להמתין - כרבי יהודה - ולא קטנה, שאין זנות שכיח בה ולא גזרו משום גדולה (המאור על רי"ף יבמות י א; רא"ש שם ג י; טור ורמ"א אהע"ז יג ו), אבל גיורת ומשוחררת אינן צריכות להמתין, כרבי יוסי (שם לה א לפירוש רוב הראשונים, וראה להלן).

ההלכה

להלכה נחלקו ראשונים:

• יש פוסקים כרבי יוסי, שאין צריכות להמתין (רי"ף יבמות י א; רמב"ם גרושין יא כא וכב; שו"ע אהע"ז יג ו).

• יש פוסקים כרבי יהודה שצריכות להמתין (מקצת רבוותא ברי"ף שם; מגיד משנה גרושין שם, בשם גאונים).

• יש פוסקים כשמואל בלשון שני, שאנוסה ומפותה צריכה להמתין - מלבד קטנה - וגיורת ומשוחררת אינה צריכה (המאור על הרי"ף שם; רמב"ן שם לד ב ד"ה הא דאמר, בשם רבינו חננאל; ים של שלמה יבמות ג כא; טור אהע"ז יג; רמ"א שם ו, בשם יש אומרים), ובשבויה יש סוברים שצריכה להמתין, שבת ישראל היא ומחמירים בה (המאור שם; טור שם בשם הרא"ש), ויש סוברים שאינה צריכה להמתין (טור שם בשם הרמ"ה; רמ"א שם), שאינו אלא ספק זנות ולא החמירו (בית שמואל שם סק"ט).

• ויש פוסקים להיפך, שגיורת ומשוחררת צריכות להמתין, שאינן מתהפכות, אבל אנוסה ומפותה אינן צריכות להמתין, ששומרות שלא יתעברו (מאירי יבמות לה א, בשם יש פוסקים. וכן כתב שם, ובשו"ת הרדב"ז א קצו, ובבית יוסף ד"ה אפילו, בדעת הרמב"ם).

ויש מהראשונים הסובר שאף אנוסה ומפותה גדולה אם היתה בתולה אין צריכה להמתין, שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה (ריטב"א יבמות שם ד"ה אלא).

שלילת הריון בבדיקה רפואית

אין מקום להקל על ידי בדיקה רפואית שאיננה בהריון שלא תצטרך להמתין (צהר יא תשסג עמ' שפו, תשובת הרב אלישיב. וראה לעיל: כשאין חשש עיבור). וכן התקנת התקן תוך רחמי המונע הריון שאינו ניכר עליה שאינה ראויה להריון, אינו פוטר אותה מהמתנה אף לסוברים שאם היא מעוברת אינה צריכה הבחנה (ראה משנה למלך גרושין יא כא. צהר שם יג עמ' תצה, תשובת הנ"ל).

בגיורת נשואה

גויה נשואה שנתגיירה, וכן שפחה נשואה לעבד שנשתחררה:

• יש מהראשונים סוברים שצריכה להמתין (רמב"ם גרושין יא כא; ים של שלמה יבמות ג כא; שו"ע אהע"ז יג ה), כדי להבחין בין זרע שבקדושה לזרע שלא בקדושה (יבמות מב א), או שמא מעוברת היא ותסבור שבן השני הוא, וייבם זה את אשת אחיו, שהיא אשת אחיו מאמו (רש"י שם ד"ה ויפטור, לדעת רבא), או כדי לידע אם הולד גר שמותר בממזרת (מאירי שם בשם יש מפרשים)^[2].

ואפילו לסוברים שכשמזנות שומרות על עצמן ומתהפכות (ראה לעיל: בזנות, דעת רבי יוסי), הנשואות אינן מתהפכות (מגיד משנה שם), או שמכל מקום גזרו בהן משום נישואין של ישראלית (ים של שלמה שם).

• יש סוברים שלמתירים בגיורת ומשוחררת, אף בנשואות מתירים, שאפילו התגייר בעלה עמה מתהפכת כשדעתה להתגייר (רש"י יבמות לה א ד"ה הוא דאמר; תירוץ א בתוספות שם ד"ה חוץ).

• ויש שכתבו לחלק בין כשהתגיירה עם בעלה, שאינה חוששת להבחין, וצריכה להמתין, לשהתגיירה בלא בעלה, שמתהפכת כדי להבחין, ואינה צריכה להמתין (תוספות שם בשם ר"י).

אינה ראויה ללדת

גיורת נשואה קטנה או זקנה שאינה ראויה לילד, הסתפקו בה אחרונים (חלקת מחוקק שם סק"ד), ופירשו דבריהם שהסתפקו בהתגיירה לבדה ונישאת לאחר, אבל אם התגיירו שניהם ונשארו יחד ודאי שאינה צריכה הפרשה (דגול מרבבה שם). ועל פי זה יש שכתבו כשהתגיירו שניהם ופירסה נדה, בימינו שאין מעוברת רואה דם כדרכה, ומוכח שאינה מעוברת, כשאי אפשר באופן אחר אפשר להקל שאינה צריכה הפרשה (שו"ת אגרות משה אהע"ז ב ה).

גיורת שהיתה נשואה בתערובת

גיורת שהיתה נשואה בגיותה לישראל בערכאות, צריכה הפרשה (אגרות משה אהע"ז א כז, ושם יו"ד ג ק, וראה פסקי עוזיאל בשאלות הזמן נט), ואין להקל בה גם אם אינה ראויה לילד, שאם לא כן נמצא חוטא נשכר (אגרות משה יו"ד שם). ויש שנטו להקל אם לא ילדה בגיותה (ישא איש אהע"ז ז).

ביפת תואר

נכרית שהותרה לקחתה בשביה במלחמה (ראה ערך יפת תואר), התורה נתנה לה שלשים יום, שנאמר: יֶרַח יָמִים (דברים כא יג. יבמות מח ב), אבל אמרו חכמים צריכה להמתין שלשה חדשים מפני תיקון הולד (תוספתא יבמות ו ח; רמב"ם גרושין יא כא)^[3].

יש מהגאונים סובר שזה מלבד החודש שנתנה לה התורה (שו"ת הרי"ף שט, בשם גאון אחד), אבל חלקו עליו (שו"ת הרי"ף שם; רמב"ם שם. וראה ערך יפת תואר).

ויש מהראשונים כתב שאין הבחנה ביפת תואר, אלא הכל מתורת בכיה (מאירי יבמות מח ב. וראה בהערות למאירי שם).

ביבמה

יבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיש לה שלשה חדשים (יבמות מא א; רמב"ם יבום א יט; טוש"ע אהע"ז קסד א), היינו תשעים יום חוץ מיום המיתה, ויום היבום או יום החליצה (רמב"ם וטוש"ע שם. ראה לעיל: זמן ההמתנה). לא תתיבם, שמא מעוברת היא; ולא תחלוץ, שכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה (יבמות מא ב; רמב"ם שם. וראה ערך חליצה וערך יבום).

מהתורה או מדרבנן

יש מהראשונים שנראה מדבריהם שהמתנה זו היא בכלל גזרת ההבחנה של כל הנשים (ראה רמב"ם שם, וחינוך תקצח). ואחרונים כתבו שבלא זה יש עליו לפרוש שמא תמצא מעוברת, ויש כאן איסור תורה (משנה למלך גרושין יא כד), ואפילו לסוברים שהבחנה מדרבנן (ראה לעיל: הדין, מקורו וטעמו), ביבמה היא מן התורה (שדי חמד כללים מערכת ה סב, בשם אחרונים).

בקטנה

אף יבמה קטנה צריכה להמתין, ואפילו לסוברים שבשאר נשים לא גזרו בקטנה משום גדולה (ראה לעיל: כשאין חשש עיבור. תוספות יבמות מא ב ד"ה הא קטנה).

המתנה מהחליצה וממיתת היבם

יבמה שחלצו לה תוך שלשה חדשים (ראה ערך חליצה שיש אומרים שזו חליצה פסולה), צריכה להמתין שלשה חדשים ממיתת הבעל (יבמות מא ב, ורש"י שם; טוש"ע אהע"ז קסד א); חלצו לה לאחר שלשה חדשים, אינה צריכה להמתין עוד, ששלשת החדשים ממיתת הבעל הם, ולא מחליצת היבם (יבמות מב א).

מת היבם אחר שלשה חדשים ממיתת הבעל, צריכה להמתין ממיתת היבם, שחליצה מוכיחה שלא בא עליה; אבל כשלא חלץ, הרי היתה קרובה לביאה, ואם בארוסה גזרו (ראה לעיל), כל שכן ביבמה (תוספות יבמות מב א ד"ה לאחר; טוש"ע אהע"ז קסד א).

והוא הדין אם מת תוך שלשה חדשים ממיתת הבעל (טוש"ע שם ויג ב). ויש מן האחרונים שכתב, שמכיון שעדיין היתה אסורה עליו, אין לחוש שבא עליה, ואינה צריכה להמתין (עצי ארזים יג סק"ג).

בזמן הזה

בזמן הזה שכופים על החליצה (וראה ערך חליצה וערך יבום מחלוקת בזה), יש מצדדים שאפילו אם היה יבם אחד ומת, אינה צריכה להמתין, שהרי אינה קרובה לביאה (בית שמואל קסד סק"ג); ויש סוברים שאף שבטל הטעם אינו חוזר להיתר (פתחי תשובה אהע"ז יג סק"ד. וראה ערך דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו).

כשעבר ונשא

חייב נידוי

עבר וקידש אשה בתוך תשעים יום של הבחנה, מנדים אותו (רמב"ם גרושין יא כד, על פי יבמות לז א; טוש"ע אהע"ז יג י). ונחלקו ראשונים:

• יש סוברים שהנידוי הוא בתורת כפיה עד שיגרשנה (רש"י יבמות שם ד"ה עירוקיה; ראב"ד גרושין שם; טור אהע"ז יג; רמ"א שם), או כל תשעים יום (ריטב"א שם ד"ה קידשה), אבל אין כופים אותו בשוטים (ראה ערך גרושין), כיון שאין גט זה אלא לזמן (שו"ת הרא"ש נג ו, הובא בבית יוסף שם; טור שם).

• ויש סוברים שהנידוי הוא עונש על שעבר על תקנת חכמים, ואין כופים אותו לגרש אלא מפרישים אותה ממנו (רמב"ם שם, לפירוש המגיד משנה ועוד ראשונים; שו"ע שם י), כיון שזה ספק, וזמנם קצר, ויכולים להשתמר - לא גזרו (רשב"א יבמות שם ד"ה קדש, וראה ערך מעוברת חברו).

עברו תשעים הימים

לא נידוהו בית דין ועברו תשעים הימים:

• לסוברים שהנידוי הוא כדי שיגרש אותה, שוב אין מנדים אותו (רמ"א אהע"ז יג י).

• ולסוברים שעונש הוא, אף לאחר תשעים יום יש לנדותו (דרכי משה שם, ובית שמואל שם ס"ק טו, לדעה זו. וראה להלן בכנס וברח).

לא גירשה

נידוהו ולא גירשה, אם אחר תשעים לא נמצאת מעוברת - מתירים לו לכנסה, ואם נמצאת מעוברת, עומד בנידויו עד שיגרש, או שימתין הזמן שנתנו חכמים למעוברת חברו (ראה ערך מעוברת חברו. נמוקי יוסף יבמות שם).

עברה ונישאת

עברה ונישאת בתוך תשעים יום, בודקים אותה בכל מיני בדיקות אם היא מעוברת, ואף שאין בודקים נשואות כדי שלא תתגנה על בעלה (ראה יבמות מב א), זו שנישאת שלא ברשות - תתגנה ותתגנה (רבנו ירוחם כג ג, בשם הרמ"ה).

קידש וברח

קידשה בתוך תשעים יום וברח, נחלקו רב אחא ורפרם: אחד מהם סובר מנדים אותו, והשני סובר דיו בריחתו (יבמות לז א), ואין כופים אותו לגרשה, שהרי גילה דעתו שאינו רוצה לכנסה עד אחר הזמן (רש"י שם ד"ה עירוקיה); ולסוברים שהנידוי משום עונש, הבריחה מצילתו מהעונש (נמוקי יוסף שם; מגיד משנה גירושין יא כד), כגלות שמכפרת על עון (בית שמואל אהע"ז יג ס"ק טו). הלכה שאין מנדים אותו (רמב"ם שם כד; טוש"ע שם י).

ביבמה

עבר וכנס או חלץ ליבמתו בתוך שלשה חדשים, אם לא נמצאה מעוברת, הרי זו נפטרת, ואינה צריכה כלום (רמב"ם יבום א יט, על פי יבמות לה ב; טוש"ע אהע"ז קסד א. וראה ערך יבום). ואין כופים אותו לגרש, שאם יתן לה גט - תיאסר עליו (ראב"ד גרושין שם), ועוד כיון שיש כאן חשש איסור אשת אח, בדל הוא ממנה, ודי בהפרשה (ראה משנה למלך גרושין שם, על פי תוספות לו ב ד"ה ולא).

הערות שוליים