מיקרופדיה תלמודית:הגרמה

הגדרה^[1] - פסול שחיטה על ידי חיתוך מחוץ למקום הכשר לשחיטה בצוואר הבהמה

גדרה ודינה

שמה

הגרמה היא אחת מחמשת הדברים הפוסלים את השחיטה (חולין ט א; רמב"ם שחיטה ג א; טוש"ע יו"ד כג א), ומובנה הכרעה והטייה, שמכריע ומטה את הסכין של שחיטה חוץ למקום שחיטה (רש"י חולין ט א ד"ה שהייה); ויש מפרשים הגרמה מלשון גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת (מלכים ב ט יג), ומשמעותה העלאת והגבהת הסכין שלא במקום שחיטה (יראים השלם תנו).

גם אם התחיל השחיטה שלא במקומה נקראת הגרמה, ולאו דוקא שהתחיל במקום שחיטה, והכריע והיטה חוץ למקומה (רש"י חולין יח ב ד"ה מוגרמת)^[2].

מקורה

פסול הגרמה הוא הלכה למשה מסיני (חולין כז א, ורש"י ד"ה וקרא); ויש מן הראשונים כתב שלמדים מהמקרא: וְזָבַחְתָּ (דברים יב כא) - ממקום שזב כל הדם, דהיינו הסימנים, חתכהו, והגרמה לא בסימנים הוא שוחט (ראב"ן חולין רט. וראה ערך דרסה).

בעוף

כשם שהגרמה פוסלת בשחיטה, כך היא פוסלת במליקה (ראה ערכו) בקרבנות, שאם הגרים למעלה ממול ערפו הרי זו מליקה פסולה (חולין כ א).

דיני מוגרמת

הגרמה, שאחר כך שחט אותה במקום הראוי, אם היתה הגרמה זו למעלה ממקום שחיטה בקנה הרי זה תלוי במחלוקת אחרונים אם פסוקת הגרגרת למעלה ממקום שחיטה היא נבלה או טרפה, ואם היתה הגרמה למטה ממקום שחיטה בקנה, לדברי הכל אינה אלא טרפה (ראה ערך גרגרת)^[3].

ובושט, בין שהיתה ההגרמה למעלה ממקום שחיטה ובין למטה, ושחטה אחר כך, הרי זו טרפה (ראה ערך ושט, וראה שו"ע הרב כד לא).

בקנה

המקום בקנה (ראה ערך גרגרת) שאם שחט ממנו ולמעלה לצד הראש היא הגרמה, נחלקו בו תנאים האם היא הטבעת הגדולה, שהיא העליונה לכל הטבעות שבקנה, וכל ששחט למעלה מטבעת זו, שלא שייר בה אפילו כל שהוא, הרי זו הגרמה; או שאין הגרמה אלא בשיפוי כובע ובחטים שאצלו (חולין יח א - יט א).

המקום בקנה, שממנו ולמטה לצד הגוף היא הגרמה, הוא מקום שמגיע כנף הריאה, היינו האונא העליונה שבצד שמאל (ראה ערך אונא)^[4].

בושט

הושט, רב יהודה בשם רב אמר שאין בו הגרמה כלל, לפי שאף למעלה מהושט, והוא הנקרא תורבץ הושט, אף הוא מקום שחיטה, וכשנמסר בקבלה דין הגרמה, בקנה הוא שנאמר, אבל בושט אין הגרמה שייכת (חולין מג ב, ורש"י ד"ה מקום), אבל אין הלכה כמותו, אלא תורבץ הושט אינו מקום שחיטה, אף לרב (חולין מד; רמב"ם שחיטה א ה-ו; טוש"ע כ ב), ושחט בושט והגרים לתורבץ הושט השחיטה פסולה (וראה תוס' שם ד"ה כשמואל וד"ה אי, ורא"ש שם ה, לשון הגרמה בושט).

שלוש תכונות הוזכרו בושט, בנוגע למקום שחיטתו למעלה, חלוקות זו מזו:

• מקום שכשחותכים אותו הוא מתרחב, והוא למעלה, לצד הראש;

• למטה ממנו מקום שכשחותכים אותו הוא לא מתרחב ולא מתכויץ, אלא עומד בחיתוכו;

• למטה ממנו, על פני כל ארכו, מקום שכשחותכים אותו מתכויץ (מאירי עמ' 150, על פי חולין מג ב).

ונחלקו אמוראים: מרי בר מר עוקבא אמר שמואל כל שחותכו ומרחיב, זהו תורבץ הושט, חותכו ועומד במקומו זהו ושט עצמו; ורב פפי בשם רב ביבי בר אביי אמר כל שחותכו ועומד במקומו זהו תורבץ הושט, חותכו ומתכויץ זהו ושט (חולין שם). הלכה כרב פפי (רמב"ם א ה; טוש"ע שם. וראה ערך ושט).

השיעור שלמעלה מהושט, שאינו מקום שחיטה, הוא כדי תפיסת יד (רב נחמן חולין מד א).

מקום שחיטה בושט למטה לצד הגוף הוא עד כדי שישעיר (חולין מד א; רמב"ם א ה; טוש"ע כ ב).

בעוף שיעורו למטה עד הזפק (ראה ערכו. רמב"ם א ו; טוש"ע שם), ובעוף שאין לו זפק שיעורו עד בין האגפיים (בית יוסף כ; רמ"א כ ב).

וכתבו הפוסקים שלפי שאין הכל בקיאים בכל שיעורים אלה, לכן טוב לשחוט באמצע הצואר לארכו (הגהות סמ"ק קצז; ב"ח ופרישה שם; רמ"א שם), ובבהמה גסה ירחיק ארבע אצבעות ודי בזה (הגהות סמ"ק וב"ח שם).

במקצת שחיטה

שיעור ההגרמה

בשיעור ההגרמה נחלקו תנאים: לחכמים אם הגרים אפילו במיעוט - שחיטתו פסולה, ולר' יוסי ב"ר יהודה אף על פי שבמיעוטה הגרים - שחיטתו כשרה, ורק כשהגרים ברובה - פסולה (משנה חולין יח א ורש"י).

מיעוט בתחילה או בסוף

ונחלקו אמוראים בביאור מחלוקת התנאים:

ללשון ראשון בגמרא מחלקותם בששחט רוב, ואחר כך הגרים במיעוט האחרון - שלחכמים השחיטה פסולה, מפני שכל השחיטה צריכה להיות במקום הראוי לשחיטה, ולר' יוסי ב"ר יהודה רובו ככולו, ומכיון שנגמרה השחיטה ברוב, מכאן ואילך מה שהגרים אינו אלא סתם כמחתך בשר שחוטה (חולין שם יט א ורש"י).

הגרים מיעוט ואחר כך שחט רוב - ללשון זה אף לר' יוסי בר' יהודה פסולה, שהרוב הראשון של הסימן שבו יוצאה חיות הבהמה לא נחתך כולו בשחיטה (חולין שם, ורש"י ד"ה פסולה וד"ה בעינן רובא).

ללשון שני בגמרא מחלוקת התנאים בהגרים מיעוט ראשון, ושחט אחר כך רובו - שלחכמים השחיטה פסולה, ולר' יוסי ב"ר יהודה השחיטה כשרה, שהגרמה זו של המיעוט הראשון כפגימה היא (חולין שם ורש"י).

ללשון זה אם שחט רוב, ואחר כך הגרים מיעוט, אף חכמים מודים שהשחיטה כשרה, וכשם שאם שחט רוב הסימן והניח כשרה, כך אם הגרים המיעוט אחר שחיטת הרוב (חולין שם, ורש"י ד"ה רובו של אחד, וראה שחיטה).

באופנים אחרים

הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש, או להיפך: שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, נחלקו אמוראים: רב הונא אמר רב באופן הראשון שהשליש האמצעי היה בשחיטה - כשרה, ובאופן השני, שהשליש האמצעי, היה בהגרמה – טרפה; ורב יהודה אמר רב להיפך: באופן הראשון – טרפה, ובאופן השני - כשרה (חולין יט א,ב ורש"י).

מחלוקת הראשונים להלכה

להלכה נחלקו ראשונים: רוב הראשונים סוברים שבמחלוקת חכמים ור' יוסי ב"ר יהודה, אם צריך כל הסימן בשחיטה או די ברובו אף שהגרים במיעוטו, הלכה כר' יוסי ב"ר יהודה (רז"ה בהמאור ורמב"ן ורשב"א ור"ן וריטב"א ורא"ש חולין יט א,ב; רמב"ם ג יג, טושו"ע כד יב).

אלא שבמחלוקת האמוראים יש מהראשונים פוסקים שרוב במקום השחיטה הוא המכשיר את השחיטה, ואין הבדל בין אם הרוב הוא לפני ההגרמה או לאחריה, או שהוא רוב המצורף מחלק שלפני ההגרמה וחלק שלאחריה, ולכן בין שחט שני שלישים והגרים שליש, ובין הגרים שליש ושחט שני שלישים, ובין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש - השחיטה כשרה, ואינה פסולה אלא בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש (רמב"ם ג יג; רא"ש א כד, בשם רוב הפוסקים; שו"ע כד יג).

יש פוסקים שההכשר תלוי בגמר השלמת הרוב, שהוא שעת יציאת החיות, שאם אותו גמר היה בשחיטה - כשרה, אף על פי שלא נשחט רובה, ואם היה בהגרמה - פסולה, אף על פי שנשחט רובה (דעה א במאירי עמ' 74).

יש פוסקים מחמת ספק המחלוקת כשניהם לחומרא, ואינם מכשירים אלא אם כן הרוב הוא בהכשר במקום אחד, וגם יציאת חיותה של הבהמה, היינו גמר הרוב, הוא בשחיטה, היינו או שחט שני שלישים והגרים שליש, או הגרים שליש ושחט שני שלישים, אבל אם הרוב הוא מקצת לפני הגרמה ומקצת לאחריה, באופן שההגרמה היא באמצע, בגמר הרוב - פסולה (המאור שם; הרמב"ן שם; דעה ג במאירי שם).

יש פוסקים כדעה בגמרא שאף ר' יוסי ב"ר יהודה לא הכשיר אלא בהגרים במיעוט האחרון, שהחיות יצאה בכל הרוב של שחיטה, ואחר כך אינו אלא כמחתך בשר, אבל הגרים שליש ושחט שני שליש, וכל שכן שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש - פסולה, שברוב של יציאת החיות היתה גם הגרמה (רשב"א שם, ובתורת הבית ב א; דעה ד במאירי שם).

ויש מחמירים יותר מכולם ופוסקים שאפילו הגרים במיעוט האחרון פסולה מספק (רש"י ל ב ד"ה תיקו).

המנהג להטריף בין בהגרמת מיעוט ראשון, ובין בהגרמת מיעוט אחרון (מהרי"ו יא; רמ"א כד יב).

בספק חשש

ספק בהגרמה אסור (פרי מגדים פתיחה להלכות שחיטה בתחילתו, וראה ערך שחיטה).

אם צריך בדיקה

• השוחט, כתבו ראשונים שכשם שצריך אחר שחיטתו לבדוק בסימנים לראות אם שחט רובם (ראה ערך בדיקת סימנים) כך הוא צריך לבדוק ולראות אם נשחטו הסימנים במקום הראוי לשחיטה בלי הגרמה (שו"ת הרא"ש כ יב; שו"ע כה א, בשם יש מי שאומר).

• ויש שכתבו שאין צריך בדיקה, אלא כל שנראה בעיניו מאומד דעתו שהוא במקום שחיטה יוצא מידי הגרמה (בית יוסף שם).

• והאחרונים הכריעו, שאם שחט באמצע הצואר או סמוך לו, אין צריך לבדוק אחר הגרמה, שחשש רחוק הוא שמא נאנסו הסימנים ובאו למקום שאינו ראוי לשחיטה, אבל אם שחט למעלה או למטה, ספק גמור הוא אם לא הגרים, וצריך בדיקה, ואפילו בדיעבד אם לא בדק אסור מן התורה (תבואות שור כח ב; שו"ע הרב כה ז).

• ויש שכתבו שנבלה ודאית היא ולוקה עליה, מפני שבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת (פרי מגדים תחילת פתיחה להל' שחיטה, ומשבצות זהב כה ב).

שוחט שאינו בקי בהגרמה

מכיון שהגרמה היא דבר שאפשר להכיר בעין בבדיקה, לכן שוחט שלא ידענו בו אם יודע הלכות שחיטה ושחט, ובדקוהו אחר כך וראו ששאר הלכות שחיטה יודע, ודיני הגרמה אינו יודע, השחיטה כשרה בדיעבד, שהרי הוא דבר שאפשר לעמוד עליו בבדיקת הסימנים (פרי תאר כג ב; פרי מגדים בשפתי דעת שם א); ויש מהאחרונים שכתבו שאף בהגרמה אם לא ידע אסור גם בדיעבד (דרכי תשובה שם ב).

הערות שוליים