מיקרופדיה תלמודית:הלכתא למשיחא

הגדרה^[1] - אין פוסקים הלכה בדברים שאינם נוהגים בזמן הזה

הלכתא למשיחא נאמר בלשון תמיהה, כלומר: כלום יש לפסוק הלכה בדברים הנוהגים רק לימות המשיח? ואף על פי שעוסקים אף בדינים שאינם נוהגים בזמן הזה, ולומדים הלכות עבודה במקדש, לפי שתורה היא (ראה סנהדרין נא ב, וזבחים מה א, ורש"י ד"ה א"ל הלכה. וראה ערך דרוש וקבל שכר וערך תלמוד תורה), אבל קביעת הלכה אינה אלא להורות הלכה למעשה במה שנוהג עכשיו (רש"י שם, וראה ערך הלכה).

המקומות שנאמר

בשני מקומות אמרו הלכתא למשיחא: כשרב נחמן אמר רבה בר אבוה פסק הלכה במחלוקת תנאים בדיני פגול (ראה ערכו), הקשה עליו רב יוסף: הלכתא למשיחא? (זבחים שם). וכן כשפסק רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה בחיובי מיתת בית דין, הקשה עליו רב יוסף הלכתא למשיחא? (סנהדרין שם), שהרי דיני נפשות אינם בזמן הזה, וכשיבוא משיח הלא אליהו בא עמו והוא יורה צדק (רמ"ה סנהדרין שם ד"ה ומתמה). ויש מפרשים שלא היתה המחלוקת בחיוב ופטור, אלא בלשון הברייתא, ולכן אין לקבוע על זה הלכה, שכשיבוא המשיח ויחיו המתים נשאל לתנא באיזה לשון אמרה (רש"י סנהדרין שם ד"ה הכי).

המקומות שלא נאמר

מצינו שאמוראים פסקו הלכה בדברים שאינם נוהגים בזמן הזה, ולא שאלו שם הלכתא למשיחא, ונחלקו ראשונים:

• יש מפרשים שבכל אותם המקומות יש נפקא מינה למעשה בזמן הזה, כגון בפסק הלכה אם ממזרים עתידים להיטהר (ראה קדושין עב ב), שיש נפקא מינה אם להתרחק היום ממשפחות שאינן ידועות (ראה ערך ממזר), וכיוצא (תירוץ א בתוספות זבחים, וסנהדרין שם ד"ה הלכתא ועוד מקומות; תוספות הרא"ש קדושין עב ב ד"ה דאמר; ריטב"א יומא יג א ד"ה הלכה).

• יש מפרשים שאין אומרים הלכתא למשיחא אלא כשיש שני דברים: אין ההלכה אלא לימות המשיח, וגם שהמקרה בא על ידי שעשה עבירה, כמו בדין הפגול, או במי שהתחייב מיתת בית דין (ה"ר חיים כהן בתוספות שם, ותוספות הרא"ש שם, ועוד), לפי שהוא דבר שאינו מצוי כלל (תוספות יומא שם ד"ה הלכה), או לפי שאפילו לימות המשיח אין צריך בפסק זה, כי יהיו כולם צדיקים, כמו שנאמר: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים (ישעיה ס כא. ריטב"א יומא שם).

• ויש מפרשים שהלכתא למשיחא דעת רב יוסף בלבד היא, ושאר אמוראים חולקים עליו (תוספות שם ושם, ורמב"ן שבת קלג א), שאביי דחה קושייתו (תוספות וריטב"א יומא שם), וכן הראשונים פסקו הלכות בדינים שאין נוהגים בזמן הזה (ראה שו"ת חוות יאיר קכה). ואף לדעה זו יש שכתבו שכשהדבר נוגע רק ליישוב לשון התנאים, אין לקבוע הלכה (יבין שמועה שג).

דברים שאין אומרים בהם

• יש מן הראשונים שכתבו שיש נפקא מינה גם בזמן הזה, לענין מי שנדר והתנה את חלות נדרו באחד מצדדי הבעיא (ר"ן סנהדרין טו ב)^[2].

• בדבר שיש בו נפקא מינה לפרש מקראות שבתורה אין שואלים הלכתא למשיחא (ראה יומא ה ב, ותוספות ד"ה מאי דהוה, וראה ערך דרוש וקבל שכר).

• בכללי הלכות שבתלמוד שאמרו "פלוני ופלוני - שנחלקו - הלכה כפלוני", יש מן הראשונים סוברים שלא נאמרו אלא בדינים הנוהגים בזמן הזה, ולא בהלכתא למשיחא (הר"ש משאנץ, באגרות הרמ"ה עמ' קכז וראה תשב"ץ ג לז; מהרי"ק קסה ד), אבל נחלקו עליהם האחרונים (ראה יד מלאכי רלד; מלא הרועים ב שונה הלכות כא, ועוד, הובאו בשדי חמד כללים מערכת ה אות מג).

הערות שוליים