מיקרופדיה תלמודית:הרג
|
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - המתה בחרב, על ידי התזת הראש, כאחת ממיתות בית דין
הנהרגים
הרג היא אחת מארבע מיתות שנמסרו לבית דין (משנה סנהדרין מט ב; רמב"ם סנהדרין יד א).
הנהרגים הם: רוצח, ואנשי עיר הנדחת (ראה ערכיהם. משנה סנהדרין עו ב; רמב"ם סנהדרין שם).
רוצח, שנאמר בהורג עבדו: וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם (שמות כא כ)[2]. ובהורג בן חורין נאמר: מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת (שמות כא יב)[3].
אנשי עיר הנדחת מפורש בכתוב שמיתתם בהרג, שנאמר: הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִיא לְפִי חָרֶב (דברים יג טז, וראה סנהדרין נב ב. וראה ערך עיר הנדחת).
למלכות לא ניתן אלא דין הרג בסייף בלבד (תוספתא סנהדרין ט י; רמב"ם סנהדרין יד ב, ושם מלכים ג ח. וראה ערך מלך וערך מורד במלכות)[4].
ההמתה
באופן מיתת ההרג נחלקו תנאים (סנהדרין נב ב): לדעת חכמים היו מתיזים את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה; ר' יהודה אומר ניוול הוא לו, אלא מניחים את ראשו על הסדן, וקוצץ בקופיץ [- כעין סכין גדולה, רוחבו כאורכו והוא עב ויש בו כובד ומחתכים בו עצמות ובשר, ולפי כובדו הוא חותך את הראש בבת אחת (רמ"ה סנהדרין נב ב)]. הלכה כחכמים, שמצות הרג היא התזת הראש בסייף (רמב"ם סנהדרין טו ד).
יש מהראשונים מצדדים לומר שאם ההמתה בסייף חותכים מצד הסימנים, ששם אין דרך לחתוך אלא בסייף, ואם ההמתה בקופיץ היא ממול עורף (שיטה מקובצת כתובות לז ב ד"ה ברור לו, בסופו).
לדברי הכל אין תוקעים את החרב בבטנם או בגרונם של אנשי עיר הנדחת ושל רוצח, וכן אין עושים אותו גיסטרא - שיחלקו בחרב לאורכו לשנים (סנהדרין נב ב ורש"י).
הערות שוליים
- ↑ י, טורים תקפז – תקצב. ראה גם ערך ארבע מיתות.
- ↑ נקימה זו איני יודע מה היא, כשהוא אומר וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית (ויקרא כו כה) - הוי אומר זו חרב (מכילתא משפטים ז בשם ר' נתן; ברייתא בסנהדרין נב ב; רמב"ם רוצח א א). ר' עקיבא אומר נאמר כאן נקימה, ונאמר להלן נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר לא ב) - מה להלן בחרב, אף כאן בחרב (מכילתא שם. ועי' אבן עזרא שם כא כמה ראיות שנקימה היא הריגה).
- ↑ ואף על פי שכל מיתה האמורה בתורה סתם היא חנק (ראה ערך ארבע מיתות), מכל מקום למדים מקל וחומר שכאן המיתה בחרב, שאם הרג עבד מיתתו בחרב, בן חורין לא כל שכן, שחנק קל מהרג (סנהדרין נב ב). לסוברים שהרג הוא קל מחנק, למדים שהורג בן חורין הוא בחרב מהכתוב בעגלה ערופה: וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ (דברים כא ט) הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה, מה עגלה ערופה בסייף (ראה ערך עגלה ערופה), אף כאן בסייף (סנהדרין שם). ויש למדים שרוצח בחרב מהכתוב שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ (בראשית ט ו. מכילתא משפטים שם).
- ↑ על בני נח שדינם לעולם בסייף, ראה ערך בן נח.