מיקרופדיה תלמודית:זכירות

הגדרה^[1] - מצוות זכירות דברים מסויימים בזמנים ידועים.

מעשים מיוחדים נצטוינו עליהם לזכרם, מהם שמצות זכירתם בכל יום, ומהם בזמנים מסויימים (ראה ערכים: זכירת יציאת מצרים; זכירת מעמד הר סיני; זכירת מעשה העגל; זכירת מעשה מרים; זכירת מעשה עמלק; זכירת שבת).

שש הזכירות

מלבד זכירת יציאת מצרים, שהוקבעה לה קריאת פרשה מיוחדת בכל יום (ראה ערך זכירת מצרים), כתבו הפוסקים בשם המקובלים שיש לכווין במילים מסוימות בתפילת שחרית בכל יום ארבע זכירות אלו: מעמד הר סיני, מעשה מרים, מעשה עמלק, ושבת (מגן אברהם ס סק"ב, בשם כוונות וכתבים).

ויש נוהגים לומר בכל יום אחר התפילה פסוקים שיש בהם שש זכירות אלו: יציאת מצרים, מעמד הר סיני, מעשה עמלק, מעשה מרים, שבת, ומעשה העגל (כן נדפס ברוב הסידורים האשכנזיים)^[2]; ויש הנוהגים להוסיף עוד ארבע זכירות: חסדי ה' (ראה להלן), האמונה בה' (ראה להלן) שהוא הנותן כח, מעשה בלק ובלעם (ראה להלן), וירושלים (ראה להלן. כן נדפס ברוב הסידורים הספרדים ובחלק מסידורי החסידים), אם בזכירה הכוללת הזכרת עצם הדבר (כן נדפס ברוב הסידורים הספרדים), או בהזכרת הפסוקים של הזכירות הללו (כן נדפס בחלק מסידורי החסידים), או בתפילה מיוחדת המבארת כל הזכירות ועניינן (כף אחת כה; נדפסה בחלק מסידורי הספרדים והחסידים), וכתבו הפוסקים שאין הדבר חיוב, אלא הידור מצוה בלבד (ערוך השלחן או"ח ס ד).

זכירת חסדי ה'

מלבד שש הזכירות יש מן הראשונים שכתב שמן המעלות העליונות שנמסרו במצות עשה הוא זכרון חסדיו של ה' והתבונן בהם, שנאמר: וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ וגו' (דברים ח ב), ונאמר: וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה' (תהלים קז מג), ונאמר: כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי (שם כו ג. שערי תשובה ג יז). ויש מהאחרונים שחשבו זכרון זה במצוות עשה שמן התורה התלויות בלב (ספר חרדים מ"ע מן התורה א כג), וכתבו שמזה נלמד קל וחומר אם נצטוינו לזכור לדורות החסדים שעשה עם אבותינו, כל שכן שכל אחד מישראל חייב לזכור החסדים שעושה עמנו תמיד לכלל ישראל שמציל אותנו משיני אריות העומדים עלינו תמיד לכלותינו, ולזה אנו אומרים בכל יום מזמור: לולי ה' שהיה לנו (תהלים קכד), וכן חייב כל אחד מישראל לזכור החסדים שגמלו ה' מעת שיצרו בבטן אמו (ספר חרדים שם, בשם רבי יוסף סאגיש).

זכירת האמונה בה'

נאמר: וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל (דברים ח יח), ויש מהאחרונים שלמד מכאן שזו מצות עשה לזכור את ה' תמיד, על דרך שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד (תהלים טז ח. ספר חרדים שם ד נא)^[3], ויש מהראשונים שמנה בין הלאוין שכחת אמונת אלהות, שמלבד עצם מצות האמונה (ראה ערך אמונת ה') הוזהרנו שלא לשכוח עיקר האלהות ונכפור או נסתפק בו, שנאמר: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים (דברים ו יב), וכן שלא לכפור על ידי שכחת האמונה באלהות בתורה ומצוות, שנאמר: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו (שם ח יא. הרמב"ן בהוספותיו לספר המצוות מצוות לא תעשה א), והיא מן האזהרות התלויות בלב, והוזהרנו בזה לזכור את השם יתברך בכל עת (שערי תשובה ג כז; ספר חרדים שם, בשמו); ויש שכתבו שזהו ציווי כולל לכל התורה כולה, ולכן אינו נמנה במנין המצוות (מגילת אסתר שם, על פי ספר המצוות שורש ד).

זכירת מעשה בלק ובלעם

נאמר: עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וגו' לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה' (מיכה ו ה), ויש מהאחרונים שלמד מכאן שמצוה לזכור מעשה בלק ובלעם (החיד"א בצפורן שמיר א ובכף אחת כה), ושה' הצילנו מהם ברוב חסדיו (ראה ערך זכירת מעשה העגל. כן משמע מכף אחת שם).

זכירת ירושלים

נאמר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי (תהלים קלז ה), ויש מהאחרונים שלמד מכאן שמצוה לזכור את ירושלים (החיד"א שם ושם) החרבה, ולהתפלל על בנינה (כן משמע מכף אחת שם).

הערות שוליים