מיקרופדיה תלמודית:זכירת מעשה מרים

הגדרה^[1] - מצות זכירת העונש שעשה הקדוש ברוך הוא למרים על שדיברה לשון הרע

מקורה

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (דברים כד ט), יכול בלבך, כשהוא אומר - בפסוק הקודם - הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת (שם ח) הרי שמירת הלב אמורה, הא מה אני מקיים 'זכור', שתהא שונה בפיך (תורת כהנים בחקותי פרשה א ג). ומה ענין השמירה בנגע הצרעת למרים, אלא ללמדך שאין נגעים באים אלא על לשון הרע, והרי דברים קל וחומר: ומה מרים שלא דיברה אלא שלא בפניו של משה, ולהנייתו של משה, ולשבחו של משה, ולבניינו של עולם - כך נענשה, המדבר בגנותו של חברו ברבים על אחת כמה וכמה (ספרי כי תצא רעה). ופירשו ראשונים שכוונת התורה לומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהיתה גדולה ממנו בשנים, וגידלתו על ברכיה, וסיכנה בעצמה להצילו מן הים, והיא לא דיברה בגנותו אלא טעתה שהשוותו לשאר נביאים - ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעא (רמב"ן עה"ת שם ט) - והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו, שנאמר: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו עָנָיו מְאֹד (במדבר יב ג), ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת - וכל מעשיה הטובים לא הועילוה (רמב"ן שם) - קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות (רמב"ם טומאת צרעת טז ט), וקל וחומר לכל אדם שאם יתן דופי בחברו, לא ינצל (רמב"ן שם).

חיובה

ונחלקו ראשונים:

• רוב מוני המצוות לא מנאוה במנין המצוות (הלכות גדולות; רס"ג; רמב"ם; סמ"ג; חינוך; רמב"ן עה"ת שם, בשם בעל ההלכות וכל המונים מצוות אחריו).

• ויש מהראשונים שמנאוה (רמב"ן עה"ת שם, ובהוספתיו לספר המצוות מצות עשה ז; מגילת אסתר שם; רבנו בחיי עה"ת שם), שלדעתם זוהי מצות עשה ממש, שאזהרת השמר בנגע הצרעת היא לשמור מאד שלא תבוא אליך על ידי לשון הרע, וזו אזהרה להימנע מלשון הרע בין בגלוי ובין בסתר, בין במתכוין להזיק ולהבזות, ובין שאין מתכוין להזיק כלל, וגם נצטוינו על זה במצות עשה להזכיר בפה תמיד את העונש הגדול שעשה ה' למרים על זה (רמב"ן שם ושם), ונצטוינו להודיעו לבנינו ולספר בו לדורות, ואף על פי שהיה ראוי להסתירו שלא לדבר בגנותם של צדיקים, ציוה הכתוב להודיעו ולגלותו כדי שתהא אזהרת לשון הרע שומה בפיהם מפני שהוא חטא גדול (רמב"ן עה"ת שם כה יז), ובכל פעם שמדבר לשון הרע ביטל מצות עשה זו (מנחת חינוך לעשין הנוספין ז, בדעת הרמב"ן; חפץ חיים פתיחה עשין א), ועובר על השמר בנגע הצרעת (חפץ חיים שם לאוין ג), שהוא לאו שלא נשכח צרעת מרים, כדי שנשמר מלשון הרע (ספר חרדים מצות לא תעשה מן התורה א יד).

• ויש מהראשונים הסובר אף הוא שהמצוה היא שלא יספר לשון הרע, אבל לא מנאה במנין המצוות למצות עשה בפני עצמה, אלא כללה בלאו שלא לילך רכיל (סמ"ק קכד).

ביאור הכתוב

לדעה שאין כאן מצוה, נאמרו שני ביאורים בכתוב הנ"ל:

• אין כאן מצוה, אלא סיפור ועצה (רמב"ן עה"ת שם, בדעת רש"י), שאם באת להיזהר שלא תלקה בצרעת, אל תספר לשון הרע, אלא זכור העשוי למרים שדברה באחיה ולקתה בנגעים (רש"י עה"ת שם).

• אין כאן מצוה (מלבי"ם שם, בדעת הרשב"ם והפשטנים), אלא אזהרה בדיני הצרעת, שאפילו נצטרע מלך כעוזיהו צריך להרחיקו ולעשות לו ככל אשר יורו הכהנים, שהרי מרים אף על פי שהיתה נביאה ואחות המלך ואחות כהן גדול אף על פי כן הרחיקוה והסגירוה כשאר המצורעים (רשב"ם עה"ת שם; דעת זקנים לבעלי התוספות שם).

ביאור המדרש

ולדעה זו, שני ביאורים למדרש:

• אין החיוב לשנות בפה מעשה מרים, אלא שתהא שונה בפיך הלכות נגעים (ראב"ד ור"ש משאנץ לתורת כהנים שם).

• אין החיוב לשנות בפה מעשה מרים, אלא לזוכרו בלב בלבד (חינוך של), מפני שהתלמוד שלא הזכיר חיוב זה לשנות בפיך חלוק על מדרש זה, וסבור שאין חיוב הזכירה אלא בלב בלבד (קרן אורה ברכות ג א, בדעת הרמב"ם ושאר מוני המצוות). וכתבו הפוסקים בשם המקובלים שכשאומר התיבות "להודות לך" בברכת אהבת עולם יכוין שהפה לא נברא רק להודות ולא לדבר לשון הרע, ובזה יזכור - בלבו (סידור היעב"ץ, סוף ברכת אהבה רבה) - מעשה מרים (מגן אברהם ס סק"ב, בשם כוונות וכתבים).

זמנה

לדעה שיש מצוה לשנות בפה, נחלקו אחרונים בזמנה:

• יש אומרים שזמנה בכל יום (ספר חרדים מצות עשה מן התורה ד כד; של"ה, תורה שבכתב כי תצא, דרך חיים).

• ויש אומרים שדי לזכור פעם אחת בשנה, כמו בזכירת עמלק, ויוצאים ידי חובת הזכירה כשקוראים בתורה בפרשת השבוע (זית רענן לילקוט שמעוני בחוקותי תרעא; מחצית השקל או"ח ס סק"ב), ולא תיקנו לה קריאה מיוחדת מפני שהיא גנותם של ישראל (מגן אברהם שם)^[2].

הערות שוליים