מיקרופדיה תלמודית:כבולעו כך פולטו

- הגדרה^[1]

- איסור שנבלע בכלי, נפלט מתוכו לגמרי על ידי הכשר הכלי באותה דרך עצמה שנבלע בו, וכן דם שנבלע בבשר על ידי צליה, נפלט ממנו על ידי אותה צליה עצמה

"כבולעו כך פולטו" נזכר בתלמוד ובפוסקים בשני מובנים שונים:

• בתורת כלל בהכשר כלים מאיסור הבלוע בהם על ידי הגעלה (ראה ערכו) ולבון (ראה ערכו) וכיוצא בהם, שהדרך להפליט את האיסור לגמרי מן הכלים היא באותה דרך עצמה שבה נבלע: הנבלע על ידי בישול במשקים, הכשרו בהגעלה במים רותחים; הנבלע על ידי צליה באש, הכשרו בליבון באש, וכיוצא בזה (פסחים ל ב; עבודה זרה עו ב).

• בתורת הלכה פרטית בדם (ראה ערכו) הנבלע בבשר של היתר על ידי צליה, שאין הבשר נאסר בכך, לפי שהדם הנבלע נפלט מתוך הבשר על ידי אותה צליה עצמה (פסחים עד א-ב).

בהכשר כלים

הכלל

הלוקח כלי תשמיש מן הגוים - שנשתמשו בהם לבישול דברים האסורים באכילה, ואם ישתמשו בהם עכשיו לבשל מאכלים של היתר, ייפלט לתוך המאכלים טעם האיסור הבלוע בכלי (ראה ערך געולי גוים: האיסור ומקורו) - דברים שנשתמשו בהם על ידי חמין, כגון יורות וקומקומים, מכשירם בהגעלה (ראה ערכו) בחמין והם מותרים (עבודה זרה עה ב; רמב"ם מאכלות אסורות יז ג; טוש"ע או"ח תנא ד-ה, ויו"ד קכא ב), דברים שנשתמשו בהם על ידי האור, כגון שפודים ואסכלאות, מלבנם באור והם מותרים (גמ' שם; רמב"ם שם; טור שם ושם; שו"ע או"ח שם ד), וכדרך תשמישם כך הוא הכשרם (טור שם ושם; שו"ע שם ה, ויו"ד שם), שכלל גדול אמרו בכל הכלים: כבולעו כך פולטו (תורת הבית הארוך ב ד, על פי גמ' שם עו ב, ופסחים ל ב), שבשיעור החום שבו הם בולעים, באותו שיעור הם מוכשרים ופולטים (בדק הבית לרא"ה ג ג).

מקורו

מקור הדין מהנאמר בכלי מדין: כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר וגו' וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם (במדבר לא כג. רי"ף פסחים ל ב; רא"ש שם ב ז), שפירושו: כל דבר שתשמישו באש, כגון השפודים והאסכלאות, תעבירו באש על ידי לבון (ראה ערכו), וכל אשר לא יבא באש, שאין תשמישו באש לבדה, אלא על ידי חמין, כגון הקדירות והיורות, תעבירו במים, כלומר, תגעילוהו במים רותחים (ספרי מטות קנח, לגירסת הגר"א שם; סמ"ג לאוין קמח; בכור שור ורלב"ג עה"ת שם), או שסוף הפסוק וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים, מתפרש בדברים שתשמישם בצונן ואין בהם בליעת איסור, שמדיחם במים צוננים, ותחילת הפסוק: כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש, מתפרש בין בדברים שמשתמשים בהם על ידי האש לבדה, וטעונים ליבון, ובין בדברים שמשתמשים בהם בחמין, שאינם טעונים אלא הגעלה, שאף הגעלה ברותחים על גבי האש היא, וכדרך תשמישם הגעלתם (ספרי שם, לפי תוספות רי"ד עבודה זרה שם; רש"י עה"ת שם, ופסחים מד ב ד"ה גיעולי, ועבודה זרה סז ב ד"ה יליף, וזבחים צז א ד"ה מידי דהוה; רמב"ן ורבנו מיוחס עה"ת שם).

איכות ההגעלה

אף באיכות ההגעלה נאמרו מספר דינים משום כבולעו כך פולטו:

• כלי שתשמישו בכלי-ראשון (ראה ערכו), כגון כף שמגיסים בה את הקדירה - או הקדירה עצמה (רמב"ם חמץ ה כג; טור יו"ד קכא) - אף הכשרו הוא על ידי הגעלתו ברותחים בתוך כלי ראשון (פסחים ל ב; רמב"ם שם; טור שם, וטוש"ע או"ח תנא ה), שכבולעו מתוך כלי ראשון כך פולטו בכלי ראשון (גמ' שם, ורש"י שם ד"ה כבולעו).

• היה תשמישו בעירוי מכלי ראשון, כגון קערה וכיוצא בה, אף הכשרו די לו בעירוי מכלי ראשון, שכבולעו כך פולטו, ואינו צריך הגעלה בתוך כלי ראשון (תוספות שבת מב ב ד"ה אבל, על פי עבודה זרה עו ב, ותוספות עבודה זרה עד ב ד"ה דרש; טור שם וטוש"ע שם)^[2].

• לא היתה בליעתו אלא על ידי ניצוצות - טיפות הניתזות עליו בשעת רתיחה - כבולעו על ידי ניצוצות כך פולטו על ידי ניצוצות (עבודה זרה עו ב), ולפיכך כלי גדול שאין לו כלי גדול הימנו להכניסו לתוכו להגעילו, עושה לו שפה על פיו מבצק או מטיט, וממלאו מים ומרתיחם בתוכו (גמ' שם; רמב"ם שם כו, ומאכלות אסורות יז ד; טור יו"ד שם, וטוש"ע או"ח תנב ו), כדי שיקבל מים הרבה ויעברו הרותחים על שפתו, לפי שאף השפה של הכלי צריכה הגעלה, וכענין שבלעה את האיסור על ידי ניצוצות שניתזו עליה מן הרתיחה, כך בשעת פליטה הואיל ונתמלא יפה מעלה ניצוצות על שפתו ופולטת (רש"י שם ד"ה מה בולעו וד"ה כך בשעת)^[3].

• כלי שתשמישו בחמין בכלי שני, לסוברים שכלי שני בולע וצריך הגעלה (ראה ערך הגעלה: הכשרו כתשמישו וערך כלי ראשון; כלי שני), אף הכשרו די לו בכלי שני, שכבולעו כך פולטו (תשובות הגאונים (שערי תשובה) רפ; רשב"א עבודה זרה עד ב, בשם הרמב"ן, ותורת הבית הארוך ד ד; טור יו"ד קכא, וטוש"ע או"ח תנא ה)^[4].

• בהגעלה בשאר משקים חוץ ממים, לסוברים שאינה מועילה (ראה ערך הגעלה: המים), אף כשהיתה הבליעה בשאר משקים אין להגעיל בהם, ואין לומר בזה כבולעו כך פולטו, לפי שטבע שאר המשקים להבליע, אבל לא להפליט את האיסור לגמרי (מגן האלף תנב ה)^[5].

כלי שנבלע האיסור במקצתו

כלי שנבלע האיסור במקצתו, נחלקו בו ראשונים:

• יש סוברים שאין צריך הגעלה אלא במקום בליעתו, שכבולעו כך פולטו (יראים נב; סמ"ג לאוין עח, בשמו; בדק הבית לרא"ה ד ד; טור יו"ד קכא, לפי ט"ז שם סק"ז, ועוד; רמ"א שם ו), ואפילו הוא כלי מתכת, ש"חם מקצתו חם כולו" (בדק הבית שם, על פי פסחים עד א; טור שם), והבליעה מתפשטת בכולו, לדעתם, מכל מקום די לו בהגעלת אותו מקצת, שכבולעו כך פולטו, וכשם שפעפעה הבליעה בכולו כשבלע במקצתו, כך עכשיו נפלטת היא מכולו על ידי הגעלת מקצתו (בדק הבית שם).

• ויש סוברים שצריך להגעיל את כולו (סמ"ק ריג; רשב"א בתורת הבית הארוך שם, ועבודה זרה עו א; טור שם, בשמו; שו"ע שם), שלא אמרו "חם מקצתו חם כולו" אלא לענין איסורו, אבל אין הכשר עולה לו עד שיכשיר את כולו (תורת הבית הקצר שם; טור שם, בשמו; שו"ע שם).

בבליעת דם

מולייתא

"כבולעו כך פולטו" בבליעת דם נאמר בתלמוד לענין צליה של "מולייתא" (פסחים עד א), היינו עופות או גדיים שממלאים אותם בשר (רש"י שם ד"ה האי מולייתא; ערוך, מל יב, בפירוש הראשון; פסקי רי"ד שם, בפירוש הראשון; מאירי שם)^[6], שלא נמלח (המאור שם; תוספות שם ד"ה האי, בשם רבנו תם; פירוש ראשון בתשובת גאון בשבלי הלקט ב יב; טוש"ע יו"ד עז א)^[7], וצולים את הכל יחד. ומחלוקת אמוראים היא בדין זה:

• יש מתירים מולייתא (רבה בגמ' שם), אף על פי שהגדי או העוף בולע דם מן הבשר שבתוכו (רש"י שם ד"ה והא קא בלע), לפי ש"כבולעו כך פולטו" (רבה בגמ' שם), שכשם שהוא בולע את הדם מן הבשר שבפנים, כך הוא פולטו לחוץ (רבנו חננאל שם ד"ה אמר רבה), וחום האור שואבו לחוץ (רש"י שם ד"ה פולטו), ונשרף שם (תשובות הגאונים (אסף) ב עמ' 44), והאש ממהרת לפלוט את הדם שנבלע תיכף כשנכנס, ולא נשאר ממנו כלום (רבנו יהונתן חולין צג ב), והרי בשר המילוי שבפנים עם העוף שבחוץ נחשבים כחתיכה אחת עבה שצלאה, שהאור מפליט את כל הדם שבתוכה (מאירי פסחים שם). וכן הלכה, ואפילו היה פיה למעלה (גמ' שם ב; רמב"ם מאכלות אסורות ו יז; טוש"ע יו"ד עז א)^[8].

• ויש מהאמוראים אוסרים מולייתא (אביי בגמ' שם, לפי גמ' שם ב), שדוקא בחתיכה אחת של בשר אין חוששים בצלייתה שמא הצד הפנימי פולט והצד החיצון בולע, לפי שכל צדדיה פולטים יחד, וכל זמן שהיא טרודה לפלוט אינה בולעת (ראה ערך אידי דטריד למפלט לא בלע), אבל במילוי של בשר אחר פולט החיצון תחילה את כל הדם, ואחר כך מתחיל הבשר הפנימי לפלוט, והחיצון שאינו טרוד לפלוט בולע ממנו (פסקי רי"ד שם)^[9].

צליית הלב בדמו

הלב שצלאו, שלכתחילה צריך לקורעו לפני הצליה להוציא את הדם הכנוס בחללו (ראה ערך לב וערך צליה), אם לא קרעו, קורעו לאחר צלייתו והוא מותר (כן משמע מפסחים עד ב; טוש"ע יו"ד עב ב), לפי שאף אם נבלע הדם בבשר הלב, כבולעו כך פולטו (כן משמע מהגמ' שם; ראב"ד מאכלות אסורות ו ו; כן משמע מהשו"ע שם)^[10].

צליית בשר העטוף בבצק

הטופל בצק מבחוץ על עוף שלא נמלח, וצולהו כך, אם היה הבצק של סולת, אפילו האדים - מותר (גמ' שם; רמב"ם מאכלות אסורות ו יט; טור יו"ד עח) הבצק (רמב"ם שם; כן משמע מהטור שם)^[11], שכבולעו כך פולטו (כן משמע מהגמ' שם; טור שם)^[12], ואף על פי שהאדים הבצק, אודם זה אינו דם (רש"י ד"ה בין אסמיק). אבל אם היה הבצק מקמח נקי שאינו סולת (רש"י שם ד"ה בחיורתא; כן משמע מהטור שם) - ויש מפרשים: קמח של חטים שלתתן (רמב"ם שם) - והוא חזק וקשה ואינו פולט (גמ' שם, ורש"י ד"ה דשריר) - אסור (גמ' שם; רמב"ם שם; טור שם), אלא אם כן היה מראה מוהל הבשר שזב לתוך הבצק לבן וצלול שאין בו אדמומית דם, שאז מותר (גמ' שם, ורש"י שם; רמב"ם שם; טור שם). ובבצק של שאר קמחים, אם האדים אסור, ואם לאו מותר (גמ' שם; רמב"ם שם; טור שם), אף על פי שאינו לבן (פסקי ריא"ז חולין קיג א), ומכל מקום כתבו ראשונים להלכה שבזמן הזה אין אנו בקיאים במיני קמחים אלו ואוסרים את הכל (ראב"ד בתמים דעים י, בתירתץ השני; שבלי הלקט ב יב; שו"ע שם), או שאין לנו סולת (ראב"ד שם, בתירוץ הראשון; העיטור שם, דף ב טור ד במהדורת רמ"י), ובשאר קמחים אין אנו בקיאים בין האדים ללא האדים (ראב"ד שם), ואף כשמראה הבצק לבן וצלול, שמן הדין מותר בכל מיני קמחים - אוסרים, לפי שגם במראות אין אנו בקיאים, ועוד, שלא יבואו להקל יותר (ים של שלמה חולין א כט). ודוקא בבצק אסור, אבל מותר למשוח בשר שלא נמלח בשומן או בציר ולצלותו, שאין זה מעכב את הפליטה (רמ"א שם, על פי איסור והיתר הארוך ט ב), הואיל ואינו אלא משהו, ולא משום כבולעו כך פולטו, אלא שאינו מעכב את הפליטה כלל (פרי מגדים שם, משבצות זהב סק"א); ויש אוסרים גם בזה לכתחילה, וסוברים שרק בדיעבד מותר (איסור והיתר הארוך שם; תורת חטאת כח ג).

כמה הגבלות נאמרו בהלכה של כבולעו כך פולטו, בין מצד הבליעה ובין מצד הפליטה.

מצד הבליעה נאמרו הגבלות:

• במין הנבלע.

• במין הבולע.

• באופן הבליעה.

• בכמות הבליעה.

במין הנבלע

• אין אומרים כבולעו כך פולטו אלא בדם, ולא בבליעת שאר איסורים (תוספות חולין קט ב ד"ה דלמא וד"ה ההוא לקדרה; תוספות הרא"ש ורשב"א וריטב"א שם; התרומה סג; ש"ך יו"ד צא ס"ק יג), ולכן הצולה בשר נבלה על גבי בשר שחוטה, נאסר בשר השחוטה (המכריע עג; רבנו דוד פסחים עד א), שלא אמרו כבולעו כך פולטו אלא בדם, שפליטתו קרובה, ולא בשומן של איסור, שהוא נדבק (רשב"א חולין שם; רבנו דוד פסחים שם; ט"ז יו"ד עו סק"י); שלא אמרו כבולעו כך פולטו אלא בדם פליטה, שכיון שנתבשל אין איסורו אלא מדרבנן (ראה ערך דם א: דם שבישלו ושמלחו), מה שאין כן באיסורים דאורייתא (כן משמע מאיסור והיתר הארוך ה ח, ושם יב יא).

• דם בעין שנפל על גבי בשר רותח הנצלה על גבי האש, הרי זה אוסרו (תוספות חולין קיג א ד"ה אין; סמ"ג לאוין קלז; אור זרוע א תסה, בשם ר"י; איסור והיתר הארוך ה ח, בשם אור זרוע; טוש"ע יו"ד עו א), בין אם היה הדם רותח ובין אם היה צונן (ראה ערך תתאה גבר. סמ"ג שם; אור זרוע שם; טור שם), שלא אמרו כבולעו כך פולטו אלא בדם הנפלט על ידי צליה ונוטף על חתיכה אחרת, אבל דם בעין הנבלע אין אומרים בו כבולעו כך פולטו (איסור והיתר הארוך שם;; רמ"א יו"ד ע ו), שהרי איסורו דאורייתא, והוא כשאר איסורים דאורייתא שאין אומרים בהם כבולעו כך פולטו, מה שאין כן בדם פליטה שאינו אלא מדרבנן (ראה לעיל. איסור והיתר הארוך שם, ושם ד ב), ואף על פי שאף דם בעין לאחר שנצלה בתוך הבשר שנבלע בו אין איסורו אלא מדרבנן (ראה ערך דם א: דם שבישלו ושמלחו), מכל מקום בשעה שנבלע אסור היה מן התורה (פרי מגדים יו"ד ע, שפתי דעת ס"ק כט; יד יהודה סט, ארוך ס"ק יז)^[13].

במין הבולע

• דגים שנצלו בשפוד מתחת לעופות שלא נמלחו, שהדגים ממהרים לפלוט את דמם, וכשהם נחים מפליטתם בולעים הם דם הזב מהעופות (ראה ערך אידי דטריד למפלט לא בלע: במליחה), נחלקו ראשונים אם הם אסורים, ואין אומרים בהם כבולעו כך פולטו, לפי שהדגים קרום שלהם רך, והדם מסתרך בהם ואינו נפלט (כן מצדד בחידושי הר"ן חולין קיב ב); או מתירים, שאף בדגים אומרים כבולעו כך פולטו (ריטב"א שם).

• "מולייתא" שהמילוי שלה הוא בצלים, יש אוסרים (בנימין זאב שלו; מהרשד"ם יו"ד מו), לפי שלא כל הדברים שוים, ובשר דרכו לפלוט, אבל בצלים אין האש שואבת את הדם שנבלע בהם (מהרשד"ם שם), או משום שבצלים נקרשים בצלייתם, והרי זה כבישול ולא כצליה, ואין הדם נפלט, וחוזרים ואוסרים את הצלי (שבות יעקב ג סז); ויש מתירים (הלכות גדולות, דם, עמ' תרמז במהדורת מכון ירושלים; פרי חדש יו"ד עז סק"ה).

• אף כשהמילוי הוא של ביצים - או בשר וביצים (רמ"א שם א; ש"ך שם סק"ה וארוך לש"ך שם) - יש אוסרים לפי שהוא כבישול (אגודה פסחים עד א; איסור והיתר הארוך ט ג; רמ"א שם), והביצים נקרשות ומעכבות את הדם מליפול לאור (הגהות שערי דורא ח); ויש מתירים במילוי של בשר וביצים (כן משמע מרמב"ם מאכלות אסורות ו יז, וסמ"ג לאוין קלז), לפי שהדם נפלט דרך הבשר הפנימי, אבל לא במילוי של ביצים לחוד (ים של שלמה חולין א כט, ובהגהותיו לשערי דורא שם; דברי חמודות חולין ז נג); ויש מתירים אף במילוי של ביצים (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ברלין) שכד; אגור אלף רא; רמ"א וש"ך שם, בדעת הרמב"ם והסמ"ג; פרי חדש שם סק"ג).

באופן הבליעה

• בשר שבלע דם בדרך בישול או בדרך רתיחה אין לו היתר להפליט ממנו את הדם על ידי צליה (תמים דעים ח-ט; רשב"א חולין קיב ב), שלא אמרו כבולעו כך פולטו אלא בדם הבא שם דרך העברה ואינו מתעכב שם, אבל לאחר שנבלע הדם בבשר בדרך בישול או בדרך רתיחה שוב אינו נפלט בצליה (תמים דעים שם), שמסתרך הוא בתוך הבשר ואינו יוצא ממנו לעולם, ואינו דומה ל"מולייתא" שכבולעו כך פולטו, שהאש המוציאה את הדם מן המילוי ומבליעתו בעוף אינה מניחתו להתפשט ולהסתרך בבשר, אלא שואבתו ומוציאתו לחוץ (רשב"א שם).

• אף בשר שבלע על ידי כבישה, כגון שנמלח בכלי שאינו מנוקב (ראה ערך מליחה), אסור אף על ידי צליה (תוספות פסחים עד א ד"ה כבולעו; רא"ש חולין ז יג; ראבי"ה חולין אלף קיט; מרדכי שם תשכז, בשמו; רשב"א שם ותורת הבית ג ג; טוש"ע יו"ד סט יח), וכן בשר שנמלח, ולאחר ששהה שיעור מליחה נפל לציר פליטת הדם ובלע, אסור אף בצליה (תוספות שם; רא"ש שם; רבנו ירוחם טו ה כה), שאין אומרים כבולעו כך פולטו אלא כשנפלט הדם מיד בשעת הבליעה, אבל דבר שנאסר כבר מחמת דם שבא עליו ממקום אחר, אין אומרים בו כבולעו כך פולטו (רא"ש שם; רבנו ירוחם שם; ראבי"ה שם; לבוש יו"ד עז א; ט"ז שם סק"ב), שלאחר שנאסר כבר נתקשה בו האיסור ואינו נפלט אפילו בצליה (ראבי"ה שם), ואין האוכלים ככלים שיוצאים מידי איסורם על ידי האור (רבנו דוד שם), ואף למתירים על ידי מליחה אחרת בשר שבלע דם על ידי מליחה (ראה להלן) כאן, שבלע בדרך כבישה בתוך הדם והציר שבכלי, כבוש (ראה ערכו) כמבושל, וכל שנתבשל בו הדם אסור לעולם (רשב"א שם ושם).

בכמות הבליעה

• הכבד (ראה ערכו), שאסור לכתחילה לצלותו בשפוד מעל בשר אחר, מפני שזב דם מן הכבד על הבשר ונבלע בו (ראה ערך הנ"ל: הכשרתו לאכילה), כתבו ראשונים הטעם שלא התירו משום כבולעו כך פולטו, לפי שיש בכבד שפע דם, ולא שייך לומר בו כבולעו כך פולטו (תוספות חולין קיא א ד"ה דמא; תוספות הרא"ש שם; רא"ה שם ובדק הבית ג ג; תורת הבית שם), ומכל מקום כבד שנמלח מותר לצלותו על גבי בשר, שכבר נתמעט דמו במליחה, ומעתה הרי הוא כשאר בשר שמותר לצלותו על גבי בשר אחר (כן משמע מהתוספות שם; רמ"א יו"ד עג ד)^[14].

• ואף בדיעבד, אם נצלה בשר מתחת לכבד, שלהלכה מותר (ראה ערך הנ"ל: שם), יש שכתבו שלא משום כבולעו כך פולטו הוא שמותר, שבכבד שיש בו שפע דם אין אומרים כבולעו כך פולטו, אלא לפי שדם מחליק ואינו נבלע בבשר שתחתיו (כן משמע מתוספות ותוספות הרא"ש שם, ומשמרת הבית שם); ויש סוברים שאף בכבד הטעם שמותר בדיעבד הוא משום כבולעו כך פולטו (כן משמע מהלכות גדולות, דם, עמ' תרמז במהדורת מכון ירושלים; כן משמע מתוספות פסחים שם ד"ה כבולעו; פסקי ריא"ז חולין שם; טוש"ע שם, לפי ש"ך שם ס"ק יב, בשם הלבוש, וס"ק כג).

מצד הפליטה נאמרו הגבלות בהלכה של כבולעו כך פולטו:

• באופן ההפלטה.

• בזמן הפליטה.

• באופן הפליטה של הבשר הבולע.

באופן ההפלטה

• במליחה אין אומרים כבולעו כך פולטו (כן משמע מתוספות חולין קיב ב ד"ה ודגים; רמב"ן שם חולין קיב ב; יד יהודה ע, ארוך סק"א), שאין כח המליחה ככח האש להפליט כל מה שנבלע (רמב"ן שם. וכן הוא בראב"ד שם לצד זה) אף שלא נבלע אלא על ידי מליחה, ולא אמרו מליח-כרותח (ראה ערכו) של צלי אלא להחמיר, שמבליע כצליה, ולא להקל, לומר במליחה כבולעו כך פולטו (ראבי"ה חולין אלף קיט)^[15]. ודוקא כשאין הבשר הבולע פולט במליחה זו דם של עצמו, אבל כשפולט דם של עצמו, נחלקו ראשונים (ראה לעיל).

• תרנגולת שלא נמלחה ומניחים אותה על הרמץ, או מהבהבים באור, כדי להסיר את נוצותיה, כתבו ראשונים שאם רוצים לבשלה בקדירה אחר כך, אין להניחה עד כדי שיוכלו הלב והכבד להתחמם מבפנים ולזוב דם (רשב"א חולין צג ב, ותורת הבית ומשמרת הבית ג ג; טוש"ע יו"ד סח ט), ואין מליחה מועלת לה, אף שלדעתם מועלת היא בבשר שפולט דם משל עצמו להפליט דם הנבלע ממקום אחר על ידי מליחה (ראה לעיל), לפי שכבולעו כך פולטו, וכל שבליעתו על ידי האש אינו נפלט על ידי מלח, שכחו מועט מן האש (רשב"א שם ושם ושם), וכלל זה אמרו אף בכלים הקלים לפלוט, שאינם פולטים אלא כדרך שבלעו (ראה לעיל: בהכשר כלים), וכל שכן באוכלים (רשב"א חולין שם, ומשמרת הבית שם), אבל לצלי מותר, שכשם שפירש הדם ממקומו ונבלע במקום אחר על ידי האש, כך יצא משם על ידי האש (רשב"א שם ושם ושם).

• כבולעו כך פולטו שאמרו בצלייה, אין אומרים אלא בפליטה שעל ידי צליה על גבי האש, ולכן יש אומרים שאסור להשהות צלי על גבי השפוד לאחר שהוסר מן האש אפילו רגע אחד, לאחר שפסק הצלי מלזוב דם^[16], שמא בתוך כך יחזור הבשר החם ויבלע דם מן השפוד, ולא ייפלט (תורת הבית ד ד, בשם הראב"ד; מאירי חולין צז א, בשם גדולי המפרשים; טוש"ע יו"ד עו ד, בשם יש אומרים); ויש מתירים להשהות בשר על גבי שפוד לאחר שנסתלק מן האור, שהואיל ודם שבשלו אינו אסור אלא מדרבנן, וקשה לדקדק בדבר זה להסיר את הבשר מיד, לא אסרו חכמים בכגון זה, ורואים את כל הדם שנפלט מן השפוד כאילו כלה לאלתר על ידי האור (בדק הבית לרא"ה שם); ויש סוברים שאף לאחר שנסתלק הבשר מן האור אומרים בו כבולעו כך פולטו (שו"ע יו"ד עו ד, בסתם, על פי ש"ך יו"ד כב סק"ו, על פי)^[17].

בזמן הפליטה

בזמן פליטת הדם מהבשר נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שמיד בשעת הבליעה הדם נפלט לחוץ (כן משמע מרבנו יהונתן חולין צג ב, והגהות מרדכי שם תשס, בשם הר"פ; בית יוסף יו"ד עו ב, על פי רא"ש חולין ז יג; יד יהודה ע ארוך סק"א), שכן משמעות הלשון כבולעו כך פולטו, שמיד כשבולעו פולטו (יד יהודה שם), ולפיכך שתי חתיכות בשר שנצלו בשפוד זו על גבי זו, ונצלתה התחתונה ראשונה והסירוה מן השפוד, אין לחוש שמא כבר בלעה דם מן העליונה ולא היתה לה שהות לפלוט (תוספות חולין קיא א ד"ה דמא), לפי שמיד כשבלעה פלטה (יד יהודה שם).

• ויש שנסתפק שמא אין אומרים כבולעו כך פולטו אלא בנצלה כל צרכו (רשב"א חולין צג א, ומשמרת הבית שם), ולכן בשר שלא הוציאו ממנו את החוטין (ראה ערכו) של דם שבו, לדעה שאין צליה מועילה להפליט את כל הדם מחוטים אלה (ראה ערך חוטין: נטילתם וחיתוכם), אם לא צלאוהו היטב, שמא אף הבשר אסור, שנבלע בו דם מן החוטים ועדיין לא יצא ממנו, כיון שלא נצלה יפה (רשב"א חולין שם).

• ויש הסובר שאין אומרים כבולעו כן פולטו אלא כשנצלה יפה, וכתבו שאין נכון לצלות עופות שלמים שלא נמלחו כשהם חלולים, לפי שהדם פורש מלמעלה למטה בתוך החלל, ונאסר בזה, כמו דם שפירש מחתיכה לחתיכה, ופעמים שהעופות נצלים יפה מצד אחד, ואינם נצלים יפה מצד אחר, ואותו צד שלא נצלה יפה לא פלט את כל דמו, וכמו כן לא פלט את כל הדם שבלע מלמעלה (כן משמע מהסמ"ג לאוין קלז).

באופן הפליטה של הבשר הבולע

כשאין לבשר הבולע פליטה משל עצמו בצליה זו, נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שלא אמרו כבולעו כך פולטו אלא בבשר שיש לו פליטה של עצמו, שפולט אגב כך גם דם שנבלע בו ממקום אחר, אבל בשר שנגמרה פליטת דמו שוב אינו פולט דם שבלע ממקום אחר (פסקי רי"ד חולין קיא א, ושם קיב א, והמכריע עג; המאורות חולין קיא א; כן משמע מההשלמה שם, ומאירי פסחים עד ב), ולפיכך אין צולים בשר חי על גבי בשר צלוי, שהואיל וכבר נגמרה פליטתו של התחתון, כשבולע מן העליון שוב אינו פולט (פסקי רי"ד והמכריע שם).

• ויש סוברים שבמולייתא אף כשכבר נמלח הבשר החיצון ושהה אומרים כבולעו כך פולטו (תוספות פסחים עד א ד"ה כבולעו; תוספות שאנץ שם; רא"ש חולין ז יג; אור זרוע א תסד; טוש"ע יו"ד עז א), אף על פי שאינו פולט כבר משל עצמו, לא דם ולא ציר (ש"ך שם סק"א), כדרך שאמרו כבולעו כך פולטו בעיסה שטופלים על העוף מבחוץ (תוספות שם; רא"ש שם). וכן יש מתירים לצלות בשר חי על גבי בשר צלוי, שכבולעו כך פולטו, כדרך שהתירו בעיסה (פסקי ריא"ז חולין קיג א). וכן כתבו גאונים שמותר לצלות בשר יחד עם כמהין ופטריות, אף על פי שהבשר זב דם ובולעים הכמהין והפטריות, שכבולעו כך פולטו (הלכות גדולות, דם, עמ' תרמז במהדורת מכון ירושלים), וכן יש מתירים בצליית בשר על גבי דגים, אף על פי שכבר פסקו הדגים מלפלוט דם בשעת בליעה (ריא"ז שם).

• ויש מחלקים לענין "מולייתא" בין הבשר החיצון לבשר הפנימי, שבבשר החיצון אומרים כבולעו כך פולטו אף כשכבר נמלח ושהה, ולכן כשנמלח החיצון ולא הפנימי - מותר, אבל להיפך, כשהפנימי כבר נמלח ושהה, והחיצון לא נמלח, אסור הפנימי, שבולע הוא מן החיצון ואינו פולט (ים של שלמה חולין א כט, וש"ך יו"ד עז סק"ב וארוך לש"ך שם, בדעת המרדכי; ש"ך שם ושם, בדעת הסמ"ק ועוד), שלא אמרו כבולעו כך פולטו אלא בחיצון, שפולט את הדם לחוץ והאור שואבו, אבל הבשר הפנימי, שאינו על האש ממש, אין אומרים בו כבולעו כך פולטו (רבנו דוד פסחים עד א, בדעת רש"י; ים של שלמה שם; ש"ך שם). ומכל מקום כששניהם לא נמלחו מותר גם הפנימי, לפי שאינו בולע מן החיצון, שטרוד הוא לפלוט דם של עצמו ואידי-דטריד-למפלט-לא-בלע (ראה ערכו. חוות דעת שם, ופרי מגדים שם, שפתי דעת סק"ב, בדעת הש"ך), או שאמנם בולע הוא, אלא שבאופן זה שפולט דם של עצמו, פולט אגב כך גם את הדם שבלע, וכבולעו כך פולטו (חידושי חת"ס פסחים עד א, ויד יהודה שם קצר סק"ג, בדעת הש"ך).

הערות שוליים