מיקרופדיה תלמודית:כוס של ברכה

הגדרה^[1] - כוס יין, שמצוה על הבא לברך ברכות מסויימות להחזיק בה לפניו בשעת הברכה

גדרה

שמה

הלשון "כוס של ברכה" נזכר בתלמוד על הכוס שמברכים עליה את ברכת המזון (ראה פסחים קיט ב, ועוד).

פעמים שנזכר לשון זה אף בדבר הנוהג בכל ברכת המזון, אפילו כאשר מברכים אותה בלי כוס, כגון זו שמנו בין הדברים המקצרים את ימיו של האדם, מי שנותנים לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך (ברכות נה א), וכך הוא בכל מי שנותנים לו לברך ברכת המזון ואינו מברך (טוש"ע או"ח רא ג).

וכן בברכות נוספות שמברכים אותן על הכוס, כינו הראשונים את אותה הכוס שמברכים עליה בשם "כוס של ברכה" (ראה שכל טוב לבראשית יז, ותוס' שבת קלט א ד"ה וליתן).

הערך שלפנינו דן בכל אותן הברכות שאמרו בהן שחובה או שמצוה לברכן על הכוס.

מהותה

ברכות מסויימות, כגון ברכת המזון וקידוש והבדלה וברכת חתנים, מצוה, או אף חובה, לברכן על הכוס (ראה להלן: הברכות הטעונות כוס. וראה לבוש או"ח קפב א), דהיינו שהמברך ברכות אלו תהא כוס של יין בידו כל שעת הברכה (ראה להלן: היין); ויברך את ברכת היין סמוך לברכה העיקרית שהוא בא לברך, בדרך כלל לפניה, ובמקצת ברכות לאחריה, וישתה מן היין שבכוס (ראה להלן: סדר הברכות).

בטעם שתיקנו חכמים לברך את אותן הברכות על הכוס, כתבו הראשונים שהוא לפי שאין אומרים שירה של הלויים במקדש אלא על היין (ראה ברכות לה א. ספר העתים קנ; שו"ת הרשב"א ד רצה).

ויש מוסיפים ביאור, שתיקנו חכמים שתהא אמירת אותן ברכות כעין שירה, וכשם ששירה במקדש אינה נאמרת אלא על היין שמנסכים על גבי המזבח (ראה ערך שירה), ולא על שתיה לחוד, דהיינו על נסכים הבאים בפני עצמם, שהיא שתיית המזבח, כך תיקנו אף בברכות אלו, שתהא הברכה נאמרת כעין שירה, על שתיית יין (שו"ע הרב או"ח קצ ב).

ויש מהאחרונים שהוסיפו, שברכה על הכוס היא דרך כבוד ושבח, ולכן נאה לסדר כך שבחו וברכתו יתברך, וכמו שנאמר: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא (תהלים קטז יג. לבוש או"ח קפב א, והובא במשנה ברורה שם סק"א).

אחיזת הכוס

המברך ברכה על הכוס, צריך הוא לאחוז את הכוס בידו (ראה שו"ת הרשב"א ד רצה), והאחרונים נחלקו בדבר:

• יש אומרים שאם היתה כוס של יין מוכנה לו לשתיה לפניו על השולחן, או על הספסל, או על דבר אחר באותו החדר, או שהיתה הכוס ביד אדם אחר, אף על פי שלא אחז את הכוס בידו, הרי זה כמי שבירך על הכוס, שאחיזת הכוס בידו אינה מעכבת, שאינה אלא מאותם דברים שאמרו בכוס למצוה (שו"ע הרב או"ח קצ ג, ושם רעא כח; ברכי יוסף או"ח רצה סק"ד בשם ר"י זיין. וראה משנה ברורה קפב ס"ק טו); אבל אם אין יין מוכן לשתיה לפניו בשעת אמירת הברכה, אין זו ברכה על הכוס (שו"ע הרב שם).

• ויש סוברים שכל שאינו אוחז את הכוס בידו, ברכתו אינה חשובה ברכה על הכוס, שברכה "על הכוס" הכונה שהמברך אוחז את הכוס בידו (ב"ח או"ח קפב א; שו"ת חכם צבי קסח). ואפילו אם הוא מוציא את המסובים שם ידי חובתם, דוקא המברך הוא שצריך לאחוז בכוס, ואחיזת אחד משאר המסובים אינה מועילה להיחשב ברכה על הכוס (חכם צבי שם).

טעימה

המברך על הכוס, צריך שיטעם דהיינו שישתה ממנה (עירובין מ ב; פסחים קה ב; רמב"ם ברכות ז טו, ושבת כט ז; טוש"ע או"ח קצ א, ושם רעא יג), ולא יברך את הברכה הטעונה כוס, והכוס מעכבת בה (ראה להלן: הברכות הטעונות כוס) אלא אם אחר כך ישתה ממנה (ראה עירובין מ ב, סוכה מז ב; תשובת הראב"ן שבראבי"ה תתצא); והמקדש ולא שתה מהכוס, לא יצא ידי חובה, וצריך הוא לחזור ולקדש (ראה רשב"ם ותוס' פסחים ק ב ד"ה ידי קידוש; ראה טוש"ע או"ח רעא יד; ארחות חיים הלכות קידוש היום אות כא); וכן המברך את שאר הברכות הטעונות כוס, אם לא שתה מן הכוס לאחר שברך, הרי זה כמו שלא היתה שם כוס כלל (רבנו דוד וחידושי הר"ן פסחים קז א).

ויש סוברים שיצא ידי חובה, שהשתיה אינה מעכבת (ראה מגדל עז שבת כט ז; ראה לבוש או"ח רעא יז; וראה מאירי עירובין עט ב), אלא שלא קיים את המצוה כתיקנה (ראה בית יוסף או"ח רעא, ומגן אברהם שם ס"ק לב). בטעם החיוב לשתות מן הכוס, נחלקו הראשונים:

• יש סוברים שצריך שיהנה האדם מן הכוס של הברכה (רבנו דוד פסחים קז א; רא"ש פסחים י יח. וראה רש"י ראש השנה כט ב ד"ה כיון), ובכלל חובת הכוס הוא, שלא די שיטלנה בידו, אלא צריך שיהנה ממנה (רבנו דוד שם)^[2].

• יש מן הראשונים שסוברים שהשתיה אינה מעיקר דין כוס של ברכה (ראה רש"י ברכות מב א ד"ה דגורם), אלא שאם אינו נהנה מן הכוס, נראה כמבזה את המצוה (מהר"ם חלאווה פסחים קה ב); או שצריך לטעום מן הכוס כדי שלא תהיה ברכת היין ("בורא פרי הגפן") ברכה שאינה צריכה (ריטב"א עירובין מ ב; שו"ת רש"י שעט).

• ויש שכתבו שגנאי הוא לכוס של ברכה שלא יהנה ממנו אדם לאלתר, ותהא ברכת בורא פרי הגפן נראית שלא לצורך (שו"ע הרב או"ח קצ ד, בדעת רש"י עירובין מ ב ד"ה ליתביה. וראה שו"ת בית שלמה או"ח יד, ואפיקי ים ב ב). ולדעה זו אפילו אינו שותה ממנה לבסוף, אין ברכתו לבטלה, שהרי היתה הברכה לצורך, ואינו צריך לשתות ממנה אלא משום גנאי הברכה (שו"ת ארץ צבי א סב).

סדר הברכות

ברכות הנאמרות על הכוס, כגון קידוש והבדלה וברכת חתנים וברכת מילה, חוץ מברכת המזון וברכות הגאולה והשיר בליל הסדר, מברך תחילה את ברכת היין, ולאחריה את הברכה הנאמרת על הכוס (ראה פסחים קו א, ברכות נא ב. וראה ערכים: ברכת ארוסין; ברכת חתנים), שברכת היין תדירה היא, ותדיר קודם (ראה ערך תדיר. ברכות שם). ויש מן הראשונים שכתבו טעם אחר, שהברכה על היין מכשירתו לקיים בו את המצוה, שעד שהוא מברך על היין אסור לו ליהנות ממנו, והיין אינו ראוי למצוה (ריטב"א ראש השנה כט א).

ויש שכתבו שהקידוש הוא על שם יום טוב או שבת שנכנס, ולכן ראוי שתהא ברכת הקידוש בסוף, סמוכה ליום טוב, וכן ברכת חתנים היא על שם החיתון והנישואין הנכנסים, וראוי לסומכה להם, וכן ברכת המילה "אשר קדש ידיד מבטן" היא על שם העתיד, שנכנס עכשיו לאחר שנימול לברית, וסומכים אותה לברית (פירוש התפילות והברכות לר"י בן יקר עמ' קלד).

המברך ברכת המזון על הכוס, אינו מברך את ברכת היין אלא לאחריה (ברכות נא ב; ראה רמב"ם ברכות ז טו; טוש"ע או"ח קצ א), ואמרו בירושלמי בטעם הדבר, שמתוך שברכת היין היא ברכה קטנה, אם יברך אותה קודם שיברך על המזון שמא ישכח וישתה (ירושלמי ברכות ח ח), והטעם שבברכת המזון הוא עוקר את דעתו מן השתיה, והפסק הוא בין הברכה לשתיה, ולכן תיקנו את ברכת היין סמוך לשתיה (תוס' ברכות נב א ד"ה ורבי; רא"ש פסחים י י).

המוציא אחרים

המוציא אחרים ידי חובה בברכה שיש לברכה על הכוס, אין צריך שתהא כוס יין אלא לפני זה המברך, והוא מוציא את היוצאים בברכתו אף ידי חובת ברכה על הכוס (מהר"ם חלאוה פסחים קא א. וראה שו"ע או"ח רעא טז, ומשנה ברורה סק"ג).

ואפילו אם לא נתכוונו השומעים לצאת בברכת היין, יצאו ידי חובת ברכה על הכוס (ראה פרדס הגדול עג; מגן אברהם רצו ס"ק י, לפירוש הפרי מגדים אשל אברהם שם, ומשנה ברורה שם ס"ק לג. וראה שמירת שבת כהלכתה מז מ, ושם ס הערה צא).

כתבו האחרונים שכשאינו מוציא את השומעים בעיקר הברכה, כגון המזמן על הכוס בזמן הזה, שכל אחד מברך ברכת המזון לעצמו, נכון שתהא ביד כל אחד מהם כוס בפני עצמה (פרי מגדים או"ח קפב משבצות זהב סק"ד).

ויש שנראה מדבריהם שאף על פי שכל אחד מברך ברכת המזון לעצמו ואילו נחלקו ולא זימנו, היתה כוס ביד כל אחד מהם, עתה שמזמנים אין כוס של ברכה אלא ביד המזמן (ראה ט"ז או"ח קצג סק"ה, ופרי מגדים משבצות זהב שם).

להוציא בברכת היין

המברך על הכוס, אפילו אם כבר יצא ידי חובתו באותה הברכה שהוא בא לברך על הכוס, ואינו מברכה אלא כדי להוציא את השומעים, ואין בדעתו לשתות מן היין, הרי זה מוציא את המסובים שם בברכת היין. ואף על פי שבשאר ברכות הנהנין אין אדם מוציא את חברו אלא אם כן אף הוא נהנה, המברך על הכוס, כיון ששתיה זו חובה היא, שאי אפשר למצוה שלא בהנאה, והרי הנאה אי אפשר בלא ברכה, ונמצא שהמצוה תלויה בברכת הנאה, לפיכך היא כברכת המצות שיכול הוא להוציא בה את חברו (ראה ערכים: ברכות; ברכות הנהנין; כל ישראל ערבים. וראה ראש השנה כט ב, ורש"י ד"ה כיון; שו"ע או"ח רעג ד).

אף כוס שאינה חובה, כגון בברכת אירוסין, שאין הכוס מעכבת בה (ראה ערך ברכת ארוסין), צדדו האחרונים לומר שהמברך על הכוס מוציא את החתן והכלה ידי חובת ברכת היין, שכיון שאין עיקר כוונתו ליהנות מן היין, הרי זו חשובה כברכת המצוות (פני יהושע כתובות בקונטרס אחרון כא. וראה שו"ת תשב"ץ ד חוט המשולש טור ג לב). וכן המברך ברכת המזון על הכוס, להלכה, שברכת המזון על הכוס אינה אלא למצוה מן המובחר, יש סוברים שיכול הוא להוציא את השומעים בברכת היין, שכיון שיש בברכה על הכוס משום מצוה מן המובחר, הרי היא בכלל ברכת המצות (ביאור הלכה קצ ד ד"ה יטעום).

ויש מהאחרונים שסוברים שאינו יכול להוציא את המסובים בברכות אלו שאינם חובה אלא אם כן אף הוא שותה מן הכוס (הגהות רבי עקיבא איגר לשו"ע שם).

עשרה דברים

כוס של ברכה, הצריכו חכמים לייפותה משום הדור מצוה (ראה ערכו. רש"י וריטב"א שבת עו ב).

ועשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה ברכת המזון, משום כבוד הברכה, שהיא מהתורה (רש"י ברכות נא א ד"ה כוס, שבת עו ב ד"ה כוס; תוס' ותוס' רבי יהדה החסיד ברכות שם ב ד"ה והלכתא; ר"י מלוניל ברכות שם), ויש סוברים שאף בכוס של קידוש (מגיד משנה שבת כט ז. וראה שו"ע או"ח רעא י), ויש שכתבו שהוא הדין בשאר כוסות שתיקנו חכמים לחובה (לקט יושר או"ח עמ' 86):

טעונה הדחה, שטיפה, חי, שתהא מליאה, עיטור, עיטוף, נוטלה בשתי ידיו, נותנה בימין, מגביהה מן הקרקע טפח, ונותן את עיניו בה, ויש אומרים: אף משגרה במתנה לאשתו (ברכות נא א לגירסא שלפנינו; שאילתות נד; סדור רש"י קא).

ור' יוחנן אמר: אנו אין לנו אלא ארבעה דברים בלבד: הדחה, שטיפה, חי ושתהא מליאה (ברכות נא א), והראשונים נחלקו בביאור הדבר:

• הרבה ראשונים כתבו שלא בא ר' יוחנן למעט כל שאר הדברים שנאמרו בכוס של ברכה, ומודה הוא שצריך ליתן את הכוס בימין (תוס' ותוס' רבי יהודה החסיד ותוס' רבינו פרץ ברכות שם; תלמידי רבינו יונה שם; מרדכי ברכות רמז קפו), אבל חמשת הדברים הנוספים שנזכרו, אין חיוב בעשייתם, ומכל מקום יש בהם משום יפוי המצוה (תלמידי רבינו יונה שם).

• יש שכתבו שלא בא ר' יוחנן למעט אלא עיטור ועיטוף, ומודה הוא בשאר הדברים, שמסתבר לעשותם, או שלמדים אותם מן הכתוב (רא"ש ברכות ז לה; טור או"ח קפג, בשם תוס').

• יש מפרשים בדברי ר' יוחנן שאותם ארבעה הדברים שהזכיר מעכבים הם, ושאר הדברים שנמנו אינם מעכבים, ומודה ר' יוחנן שלכתחילה למצוה מן המובחר יש לנהוג בכולם (רשב"א ומאירי וריטב"א ורשב"ץ ברכות נא א).

• ויש סוברים שאף בארבעה דברים אלו שאמר ר' יוחנן אינם אלא לכתחילה, שצריך להשתדל בהם, ואינם מעכבים. וכן כתבו הראשונים והאחרונים במי שאין לו כוס מליאה, שיברך על כוס שאינה מליאה, ובלבד שיש בה יין כשיעור, ואפילו אינו אלא מיעוט הכוס (רבנו דוד פסחים קח ב ד"ה ואין; ראה שו"ע או"ח רעא יא, ושו"ע הרב או"ח שם כ, ומשנה ברורה שם ס"ק מב, נב, ושם קפג סק"ט. וראה מאמר מרדכי רעא ס"ק יד), ושאר הדברים אין מקפידים עליהם כלל (מאירי שם, בשם יש מפרשים).

להלכה, נחלקו הראשונים והאחרונים:

• יש שכתבו בכוס של ברכת המזון שאינה טעונה אלא שטיפה והדחה וממלאה ביין חי, כדעת ר' יוחנן (רמב"ם ברכות ז טו. וראה טור או"ח קפג).

• יש סוברים שאף על פי שהלכה כר' יוחנן, ואין מעכבים אלא אותם ארבעה דברים שמנה, למצוה יש לנהוג אף בשאר הדברים שנזכרו בכוס של ברכה (הלכות ברכות לריטב"א ח ג; תלמידי רבינו יונה ברכות נא א; ביאור הגר"א או"ח קפג ד, והובא במשנה ברורה שם ס"ק כ).

• יש שכתבו שיש לנהוג בכוס של ברכה בכל הדברים שנאמרו בה, פרט לעיטור, שלדעתם מודה ר' יוחנן בכל אותם דברים פרט לעיטור ועיטוף, אלא שיש לנהוג אף עיטוף, כדי שלא יברך בגלוי ראש (רא"ש ברכות ז לה).

• ויש שפסקו שכוס של ברכה צריכה כל אותם עשרה דברים שנאמרו בה, שכן היא, לדעתם, דעת האמוראים האחרונים (טור או"ח קפג, בשם הגאונים; ראבי"ה קלט. וראה שו"ע שם ג,ד). וכן יש שכתבו שאף על פי שלדעת ר' יוחנן אין לנו אלא ארבעה דברים בלבד, יש להחמיר בכל אותם עשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה, שהרי אף האמוראים נהגו בעיטור ובעיטוף, לפי שהיו מחמירים על עצמם ונזהרים בכל עשרת הדברים שנאמרו בכוס של ברכה (תוס' ברכות נא א ד"ה אין; תוס' רבי יהודה החסיד שם).

בבין המצרים

בימי בין המצרים, אף באותם הימים שנהגו שלא לשתות בהם יין (ראה ערך בין המצרים), מותר לשתות יין של הבדלה וברכת המזון (שו"ת מהרי"ל טו; שו"ע או"ח תקנא י).

יש שנראה מדבריהם שדוקא לסוברים שברכת המזון טעונה כוס מותר (ראה להלן: הברכות הטעונות כוס. ראה שו"ת ר"י ברונא יז); ויש שנראה מדבריהם שמותר אף לסוברים שברכת המזון אינה טעונה כוס אלא למצוה מן המובחר, שאף על פי שקבלו עליהם שלא לשתות יין בזמן הזה, בכוס של ברכה לא קבלו עליהם (ביאור הגר"א או"ח שם; משנה ברורה שם ס"ק סז).

ונוהגים להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה, אלא נותנים לתינוק שאינו יודע להתאבל על ירושלים, שאינו אסור בשתיית יין בימים אלו (רמ"א או"ח תקנא י; מגן אברהם שם ס"ק לא); או שאף על פי שנהגו שלא ליתן יין אף לקטנים, התירו בזה משום המצוה (אליה רבה שם ס"ק כד; משנה ברורה שם ס"ק ע). ואם אין שם תינוק, שותה בעצמו מכוס של הבדלה (רמ"א שם).

אבל ברכת המזון נהגו שלא לברך על הכוס (ראה מגן אברהם תקנא ס"ק לב, בשם מהרי"ל), אלא אם כן היא סעודת מצוה, שמותר לשתות בה יין, שסומכים על הסוברים שברכה אינה טעונה כוס (משנה ברורה שם ס"ק עא,עב)^[3].

הברכות הטעונות כוס

ברכת המזון

ברכת המזון, אם טעונה היא כוס, נחלקו תנאים בדעת בית שמאי:

יש אומרים בדעתם שברכת המזון אינה טעונה כוס, ולפיכך היושב בסעודה שבא לו יין לאחר המזון, ואין שם אלא אותה הכוס, הרי זה מברך על היין ושותה, ואחר כך מברך ברכת המזון (ברכות נא ב, נב א); ויש אומרים שלדעתם שברכת המזון טעונה כוס, ולפיכך הנכנס לביתו במוצאי שבת ואין לו אלא כוס אחת של יין, מניחה לאחר המזון ומברך עליה ברכת המזון וברכות הבדלה, שכיון שברכה טעונה כוס, הצריכוהו להניחה לאחר המזון (ברכות שם, ורש"י ד"ה ברכה, ותלמידי רבינו יונה שם; פסחים קה ב).

בדעת בית הלל, שאמרו שאם בא להם יין לאחר המזון ואין שם אלא אותה הכוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין (משנה ברכות נא ב), נחלקו הראשונים:

• יש שכתבו שלדעתם ברכת המזון טעונה כוס (רש"י ברכות נג ב ד"ה בא; תוס' רבי יהודה החסיד שם נב א; ספר ההשלמה שם; פסקי הרי"ד שם; שבלי הלקט קנו; תלמידי רבינו יונה שם; תוס' הרא"ש שם), ואף על פי שאינה ככוס של קידוש והבדלה שאין מקדשים ואין מבדילים אלא על הכוס (ראה ערכים: קידוש; הבדלה), שברכת המזון אין הכוס מעכבת בה, ומברכים אותה אף בלא כוס, ואינה טעונה כוס אלא למצוה (השגות הראב"ד על בעל המאור ברכות נג ב), מכל מקום כל שעה שיכול הוא לברך על הכוס, יש לו לברך על הכוס (תלמידי רבינו יונה ברכות שם).

• ויש שכתבו שאף לבית הלל ברכת המזון אינה טעונה כוס, ואין צריך לחזר אחר הכוס כדרך שמחזרים אחרי שאר המצוות. ומה שאמרו שאם בא להם יין לאחר המזון יש להשהותו ולברך עליו ברכת המזון, זהו מפני שיש בברכה על הכוס משום מצוה מן המובחר, ולפיכך כל שיש לו יין לפניו, צריך הוא, לדעתם, להשהותו ולברך עליו את ברכת המזון, שראוי להניח שתיה של רשות כדי לקיים מצות ברכה על הכוס (רמב"ן במלחמות ברכות נג ב; רבנו דוד פסחים קה ב; רא"ה ברכות נב ב; מאירי שם; ריטב"א שם); או שלעולם אינו חייב להשהות את היין לברכת המזון, ולא אמרו בית הלל שמברך על המזון תחילה בתורת חיוב, אלא שרשות בידו אם רוצה לומר ברכה על הכוס, להשהות את הכוס עד לאחר המזון, ולברך עליה את כל הברכות (רשב"א ברכות נב א; מאירי וריטב"א שם, בשם יש מתרצים).

ביחיד

לדעת הסוברים שברכת המזון טעונה כוס, נחלקו הדעות אם כן הדין אף ביחיד המברך:

• יש סוברים שאפילו יחיד המברך, יש לו לברך על הכוס (תוס' פסחים קה ב ד"ה שמע (הג'), ושם בשם רבנו שלמה בן רבנו מאיר ורבנו יחיאל; אור זרוע א רט, בשם רבי אליעזר ממיץ ור"י שירליאון; המנהיג פסח צד; תלמידי רבינו יונה ברכות נ ב; רא"ש ברכות ח ב; טור או"ח קפב, רצו; שו"ת מהרש"ל כג. וראה שו"ע שם א,ג שהביא דעה זו והדעה דלהלן), ושנים שאוכלים יחד, כל אחד מהם צריך לקחת כוס לברכת המזון (תשב"ץ קטן שג; שו"ע או"ח קפב א)^[4].

• ויש סוברים שברכת המזון ביחיד לדברי הכל אינה טעונה כוס, ואף הסוברים שברכת המזון טעונה כוס, לא אמרו כן אלא כשמברכים בשלשה (זוהר תרומה קנז ב, פנחס רמו א, עקב רעד א, זוהר חדש רות מז א; שו"ת הרשב"א ז תקלא, בשם הרמב"ם והראב"ד והרשב"א; שו"ע או"ח קפב א, בשם יש אומרים).

וכתבו האחרונים שמודים הם שאף ביחיד יש בברכה על הכוס משום מצוה מן המובחר (לבוש או"ח קפב א); ויש מצדדים לומר שאף מצוה מן המובחר אין ביחיד (מלבושי יום טוב ללבוש שם).

וכן כתבו הראשונים שאין נוהגים לברך ברכת המזון על הכוס אלא בשלשה (תוס' פסחים קה ב ד"ה שמע (הג')).

ויש מדקדקים החוששים לדעה שאף ברכת המזון ביחיד טעונה כוס, ומוזגים כוס יין לברכת המזון ביחיד, וכדי לחוש אף לדברי החולקים, מניחים אותו על השולחן ואין תופסים אותו בידיהם, ויוצאים בזה ידי חובה לסוברים שהברכה טעונה כוס, שאחיזתה אינה מעכבת (בית יוסף או"ח קפב; רמ"א שם ב, ומשנה ברורה ס"ק טו), ועושים כך כדי להראות שאין הלכה מוכרעת בזה (ט"ז שם סק"ב).

חיזור אחריה

לסוברים שברכת המזון טעונה כוס, נחלקו הדעות אם מותר לו לאכול כשאין לו כוס:

• יש אומרים שחייב הוא לחזר אחר יין לכוס של ברכה (ראבי"ה תקח; רבינו ירוחם אדם טז ז; טוש"ע או"ח קפב א), והבא לאכול ואין לו כוס לברך עליה, לא יאכל עד שתהא לו כוס, אם הוא מצפה ואפשר שתהיה לו, ואפילו הוא צריך לשם כך לעבור זמן אכילה אחת (טוש"ע או"ח קפב א). ולדעת הסוברים שדוקא בשלושה היא טעונה כוס, כתבו האחרונים שאין לשלושה לאכול ביחד אם אין להם כוס (פרי מגדים או"ח קפב אשל אברהם סק"א).

• יש מצדדים לומר שאין איסור לאכול כשאינו מוצא עתה יין לברכה (מגן אברהם שם סק"א).

• ויש סוברים שלא אמרו שברכת המזון טעונה כוס אלא כשיש לו יין, אבל אינו צריך לחזר אחריו (ראה תלמידי רבינו יונה ברכות נ ב, נב ב; בית יוסף או"ח קפב).

למצוה מן המובחר

אף לסוברים שברכת המזון אינה טעונה כוס, כתבו הראשונים שלמצוה טעונה היא כוס, ואותם עשרה דברים שנאמרו ביפוי כוס של ברכה (ראה לעיל: גדרה) אמורים אף לסוברים שברכה אינה טעונה כוס, שמכל מקום הוא מקיים מצוה כשהוא מברך עליה (רמב"ן במלחמות ברכות נג ב; רא"ה שם; רשב"א שם נב א).

ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שלדעה זו שברכת המזון אינה טעונה כוס, אפילו למצוה אינה טעונה (ראה תוס' פסחים קה ב ד"ה שמע (הג'); וראה תוס' רבי יהודה החסיד ברכות נב א ד"ה הנכנס (הב'), ותוס' הרא"ש שם).

להלכה נחלקו הראשונים:

• יש סוברים שברכת המזון טעונה כוס (תוס' פסחים קה ב ד"ה שמע (הג'); תוס' רבי יהודה החסיד ברכות נב א; בעל המאור ברכות נג ב; ראבי"ה תקח; שבלי הלקט קנו; תלמידי רבינו יונה ברכות נ ב; רא"ש ברכות ח ב; טור או"ח קפב,רצו. וראה שו"ע או"ח קפב א, שהביא את שתי הדעות).

• ויש סוברים שאינה טעונה כוס (רמב"ן במלחמות ברכות נג ב; רשב"א ברכות נב א, ובשו"ת הרשב"א א שמב; ריטב"א ורשב"ץ ברכות שם, ור"ן פסחים קיז ב, בדעת הרי"ף פסחים שם; רמב"ם ברכות ז טו; סמ"ג עשין כז), אלא שיש לברך על הכוס למצוה (רמב"ן שם; רבנו דוד פסחים קה ב; רשב"ץ ברכות שם; ר"ן פסחים שם; רמ"א או"ח קפב א).

וכתבו האחרונים שכן נוהגים שאין מברכים על הכוס אלא למצוה (שו"ע הרב או"ח קפב א; משנה ברורה שם סק"ד), ודוקא בזימון בשלושה (משנה ברורה שם); ויש שכתבו שכבר מאות שנים המנהג שלא לברך על הכוס, אפילו בעשרה (אגרות משה יו"ד ג נב)^[5].

אמירת סברי

לפני ברכת היין שעל כוס של ברכת המזון יש נוהגים שאומר המברך "סברי". וכתבו הראשונים בטעם המנהג, שלפי שיש דעות חלוקות בענין ברכת המזון אם היא טעונה כוס, אומר "סברי מורי", כלומר שואלם אם יש בדעתם שיברכו על הכוס (כלבו כה, בלשון ראשון. וראה שבלי הלקט קמ, ורמ"א או"ח קעד ח, ומשנה ברורה שם ס"ק מו, טעמים נוספים).

נשים

נשים, כתבו האחרונים שהן פטורות מלברך על הכוס, אף לסוברים שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד, שאין ראוי לאשה לשתות יין, שהוא מרגילה לתאות תשמיש (פני יהושע כתובות סה א); ואף נשים המזמנות לעצמן (ראה ערך זמון), כתבו האחרונים שברכתן אינה טעונה כוס (חידושי הרד"ל למשניות ברכות ח ח).

קידוש בלילה

קידוש של שבת, חובה לקדש על היין (פסחים קו א; רמב"ם שבת כט ו; ראה טוש"ע או"ח רעא ג), ודרשו חכמים: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (שמות כ ח) - זכרהו על היין בשעה שמתקדש היום (פסחים שם, ורש"י ד"ה לקדשו). ונחלקו הראשונים בגדר החיוב:

• יש ראשונים הסוברים שדין תורה הוא לקדש על היין, ואף על פי שלא נזכר יין בכתוב, כך קבל משה בסיני (תוס' הרי"ד פסחים קו א). יש מהם סוברים שמן התורה אף חייב המקדש לשתות מן היין (ראה שבלי הלקט קל, בשם רב האי גאון; פרדס הגדול קיב; תוס' רבי יהודה החסיד ותוס' הרא"ש ברכות כ ב, בשם רבנו קלונימוס איש רומי; תוס' הרי"ד שם, בשם רש"י); ומהם סוברים שאינו חייב לשתותו אלא מדבריהם (תוס' פסחים קו א ד"ה זוכרהו, שבועות כ ב ד"ה נשים, בלשון שני).

• והרבה ראשונים סוברים שהדרשה מן הכתוב לזכור את השבת על היין אינה אלא אסמכתא, שמן התורה אינו חייב אלא לקדש בדברים, והקידוש על היין אינו אלא מדבריהם (תוס' פסחים ושבועות שם, בלשון ראשון; תוס' סוכה לח א ד"ה מאי, נזיר ד א ד"ה מאי; רמב"ם שבת כט ו; סמ"ג עשין כט; תוס' הרי"ד פסחים שם; אור זרוע ב כה; שו"ת הרשב"א ד רצה; שו"ת הרא"ש כה א)^[6].

וכן קידוש של יום טוב מקדש על היין כבשבת (תוספתא ברכות (ליברמן) ג ח; רמב"ם שם כא. וראה ערכים: יום טוב; קידוש)^[7].

קידוש היום

קידוש בשבת וביום טוב ביום ("קידושא רבא"), טעון כוס (פסחים קו א; רמב"ם שבת כט י; טוש"ע או"ח רפט א), דרשו חכמים: אין לי אלא בלילה שיש לקדש על הכוס, ביום מנין, תלמוד לומר "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ ח. פסחים שם)^[8].

הבדלה

הבדלה, תיקנוה חכמים על הכוס (ראה ערך הבדלה)^[9].

ארבע כוסות

ארבע כוסות שתיקנו חכמים לשתות בליל הסדר, יש סוברים שהתקנה היתה שאמירת הקידוש וההגדה וברכת המזון וההלל תהא על הכוס (ראה תוס' פסחים צט ב ד"ה לא (הג'), וחידושי מרן רי"ז הלוי חמץ ומצה ז ט, בדעתם; וראה תוס' סוכה לח א ד"ה מי); ומהם שכתבו במי שאין לו יין, שלא יברך את ברכת "אשר גאלנו" על ההגדה ולא "יהללוך" על ההלל, ששתיהן ברכות של כוס הן (ארחות חיים הלכות ליל הפסח ז, בשם הרא"ה. וראה ראבי"ה א שו"ת קסח).

ויש סוברים שהברכה "אשר גאלנו" לא נתקנה על הכוס שאילו על הכוס נתקנה, היו מקדימים לברך בורא פרי הגפן, כמשפט כל הברכות הערוכות על הכוס, אלא ברכה בפני עצמה היא על סיפור הנסים ועל הגאולה (ארחות חיים שם כב). אבל ברכת "יהללוך" גם לדעה זו נתקנה על הכוס (משנה ברורה תפג סק"ה); ויש שנראה מדבריהם שאף "יהללוך" לא על הכוס נתקנה (ראה פרי חדש או"ח תפג א).

ברכת חתנים

ברכת חתנים מברכים על הכוס (ראה ערך ברכת חתנים)^[10].

ברכת אירוסין

ברכת ארוסין, נהגו להסדירה על כוס של יין או של שיכר. ויש סוברים שמן הדין הוא (ראה המנהיג הלכות ארוסין עמ' תקלז; רוקח שנא; וראה פסקי הלכות יד דוד אישות ג אות רעז, בדעת הרמב"ם), שכך תיקנו בה מפני שהיא מצוה גדולה, ועוד שעשאוה כקידוש, מפני שפותח וחותם בה בקידוש (ראה ערך ברכת ארוסין: הנוסח. המנהיג שם). ואם אין שם יין או שכר, מברך אותה בפני עצמה (רמב"ם אישות ג כד; טוש"ע אה"ע לד ב), שהכוס בברכה זו אינה אלא למצוה מן המובחר (ראה רא"ש כתובות א טז, בשם רבינו נסים גאון).

ברכת המילה

ברכת "כורת הברית" שמברכים לאחר המילה (ראה ערך ברית מילה: אחר המילה), מברכים אותה על הכוס (טוש"ע יו"ד רסה א), שמפני שמילה היא מצוה גדולה, תיקנו בה ברכה על הכוס (המנהיג הלכות ארוסין עמ' תקלז); ויש שכתבו שהוא "מנהג בעלמא" (תשב"ץ ד טור ג לב. וראה תשב"ץ ג סה,עט)^[11].

אף במילת גרים ועבדים (ראה ערכים: גרות: הברכות; מילה; עבד כנעני) מברכים את ברכת "כורת הברית" על הכוס (מדרש שכל טוב לבראשית יז; כללי המילה לר' יעקב הגוזר עמ' 134; אבודרהם סוף דיני מילה וברכותיה, שכן נכון; פרישה יו"ד רסז ס"ק כו, הובא בש"ך שם ס"ק כב); ויש סוברים שמילת עבדים אינה טעונה כוס (אבודרהם שם, בשם יש אומרים).

פדיון הבן

פדיון הבן, שהכהן מברך אשר קדש עובר במעי אמו וכו', לחלק מהדעות (ראה ערך פדיון הבן), כתבו הראשונים שהכהן מברך ברכה זו על היין (ראה שו"ת הגאונים שערי תשובה מז; ראה שו"ת הרשב"א ר; ארחות חיים פדיון בכורות אות ב; שו"ת הריב"ש קלא)^[12], וזהו "מנהג בעלמא" (תשב"ץ ד טור ג לב).

הכוס והכנתה

כוס שלימה

כוס של ברכה, יש סוברים שצריכה להיות כוס שלימה, שאינה שבורה (ספר הישר תכח, בשם גאונים; תוס' ברכות נ ב ד"ה מודים בתירוץ שלישי, עירובין כט ב ד"ה כדי; אור זרוע ב רנו; רא"ש ברכות ז לה, בשם יש מפרשים; טור או"ח קפג, בשם יש מפרשים; שו"ע שם ג), ואינה פגומה (כלבו כה).

אפילו היתה הכוס מחזיקה רביעית ממקום הנקב ולמטה, לכתחילה לא יברך עליה (פרי מגדים או"ח קפג משבצות זהב סק"א), ולא יברך לכתחילה על הכוס שנשברה, אפילו לא נשברה אלא מעט, כגון שנפגמה קצת בשפתה ונחסר ממנה כלשהו (אליה רבה קפג סק"ה; חיי אדם מו ז). ואפילו לא נשבר אלא בסיסה של הכוס (מגן אברהם קפג סק"ה, בשם מהרי"ל).

אין לו אלא כוס פגומה, כתבו האחרונים שיברך עליה (ראה עולת תמיד קפג א, ומשנה ברורה שם ס"ק י; אליה רבה שם סק"ה; פרי מגדים שם משבצות זהב סק"א).

כוס זכוכית

הכוס שמברך עליה, כתבו האחרונים שראוי לחזר אחר כוס של זכוכית בהירה, כדי שיהנה גם ממראיתו של היין (סדור עמודי שמים: הנהגת הסעודה, הכוס, בשם אביו).

ויש שכתבו שכוס יפה העשויה מכסף, הדור מצוה הוא, והיא עדיפה על כוס מזכוכית (מקור חיים קיצור הלכות או"ח קפג א).

כוס חד פעמית

יש שכתבו שאין לקחת כוס חד פעמית לכוס של ברכה, שכיון שעומדת לזריקה אחר השימוש אין לה חשיבות (אגרות משה או"ח ג לט; מנחת יצחק י כג; אור לציון ב מו כב, מז יב)^[13]; ויש שכתבו שאפשר לקחת כוס חד פעמית, שאנשים חשובים משתמשים בכוסות אלו (שמירת שבת כהלכתה מז הערה נא; ציץ אליעזר יב כג; מבית לוי ג עמ' ע, בשם הגר"ש וואזנר)^[14].

שיעורה

כוס של ברכה צריך שתהא מחזקת רביעית הלוג כדי שיוכל למלא בה יין כשיעור או יותר (ראה רמב"ם ברכות ז יד, שבת כט ז; וראה טוש"ע או"ח תעב ט).

כוס שפיה צר

כוס שפיה צר, יש מהאחרונים שכתבו שאין לברך עליה, שהמברך צריך לתת את עיניו ביין שבכוס, וכשפיה צר הוא אינו יכול לתת את עיניו היטב ביין שבתוכה (הגהות רבי אברהם מפראג לטור או"ח קפג, הובא בדרכי משה שם סק"ה; רמ"א שם ד).

ויש חולקים וסוברים שאפשר לברך על כוס שפיה צר, שלדעתם אינו צריך ליתן עיניו אלא בכוס, ולא ביין שבה (ט"ז שם סק"ד; שו"ע הרב שם ט).

הדחה ושטיפה

כוס של ברכה, יש להדיח אותה מבפנים, ולשטוף אותה מבחוץ (ברכות נא א; רמב"ם ברכות ז טו, ושבת כט ז; טוש"ע או"ח קפג א). אם היתה הכוס נקיה מבית ומחוץ ואין בה שיריים, כלומר שלא נשתיירו בה משקים כגון שיירי יין ששרה בו פת שהוא מאוס (מגן אברהם או"ח שם סק"א, ומחצית השקל שם; וראה פירוש רבנו אליהו מלונדריש לברכות עמ' צט); ויש סוברים שכוס שלא שטפה לאחר שתייתו, אפילו לא היה בכוס אלא משקה, ולא נשתייר ממנו כלום, הרי היא מאוסה (מור וקציעה קפג), אין צריך להדיחה ולשוטפה (תוס' ברכות נא א ד"ה שטיפה (הב'); תלמידי רבינו יונה ברכות שם; כלבו כה; שו"ע שם), שלא אמרו להדיחה ולשוטפה אלא כדי שתהיה הכוס של ברכה כוס יפה (תוס' שם). וכן אם קינח את הכוס היטב במפה מבפנים ומבחוץ די בכך (טור או"ח קפג, בשם תוספות; (מגן אברהם שם סק"א; שער הציון שם סק"א).

ויש שכתבו שאפילו אין שיריים בכוס, ראוי לשוטפה ולהדיחה, לכבוד הברכה, משום הדור מצוה (ראה פירוש רבנו אליהו מלונדריש שם; אליה רבה שם סק"א; תפארת שמואל על הרא"ש ברכות ז ס"ק כח), וכן נהגו העולם (תלמידי רבינו יונה שם; כלבו שם).

אם לא שתו בכוס כלל בעת האכילה, ומוציאים אותה נקיה לברכה, כתבו הראשונים שבודאי אינה צריכה הדחה ושטיפה (תלמידי רבינו יונה ברכות נא א), וכן כתבו האחרונים בכוס נקיה וצחה, שאינה צריכה שטיפה והדחה (אליה רבה קפג סק"א).

היין

שיעורו

כוס של ברכה אינה אלא של יין (פסחים קז א; רמב"ם ברכות ז יד,טו, ושבת כט ו, ואישות י ד; ראה טוש"ע או"ח קפב ב, ושם רעא ג, ושם רצו א; שו"ע אה"ע לד ב, ושם סב א)^[15].

שיעור היין שצריך להיות בכוס של ברכה הוא רביעית הלוג יין מזוג, שלוקח רבע רביעית יין חי, ומוזגו בשלשה רבעי הרביעית מים (שבת עו ב, ורש"י ד"ה שיעור וד"ה ויעמוד).

מזיגה

אין מברכים על כוס של ברכה עד שיתן לתוכה מים; והיין המזוג, כלומר המהול במים הוא החשוב לשתיה (ברכות נ ב; בבא בתרא צז ב, ורשב"ם ד"ה עד שיתן). ונחלקו הראשונים בדבר:

• יש סוברים שדווקא בברכת המזון אין מברכים אלא על יין מזוג כדי להודיע את שבחה של ארץ ישראל, שיינותיה חזקים עד שאי אפשר לשתותם בלא מזיגה (חידושי הגהות לטור או"ח רעב סק"ט, בשם מהרל"ח). אבל מקדשים אף על יין חי, אפילו הוא חזק עד שראוי למזגו בשלושה חלקים מים (כד הקמח שלחן של ארבע שער ראשון; הלכות ברכות לריטב"א ח א; טור או"ח רעב, בשם בעל הלכות גדולות), וכן מבדילים עליו (הלכות ברכות לריטב"א שם). ומכל מקום יותר טוב למזגו, כדי שיהא ערב לשתיה (טוש"ע שם ה; בית יוסף שם).

• ויש סוברים שכל כוס של ברכה יש למזגה במים, שכל מצוה יש לעשותה מן המובחר (ראה ירושלמי ברכות ז ה; רי"צ גיאת הלכות קידוש עמ' ד).

אם לא נתן מים לתוך היין כדינו, אלא בירך על יין חי, יש מהראשונים שנראה מדבריהם שהוא כמי שבירך בלא יין (ראה הלכות ברכות לריטב"א ח א)^[16].

בברכת המזון

נתינת המים ליין בברכת המזון, נחלקו בה הראשונים:

• יש סוברים שצריך ליתן קודם שיתחיל לברך, שתהא כל הברכה על יין מזוג (ראה רש"י ברכות נא א ד"ה חי, בפירוש שני; תוס' שם נ ב ד"ה מודים בפירוש שני; טור או"ח קפג, בשם רש"י; המכתם והמאורות ורשב"ץ ומאירי ברכות נא א, בשם יש מפרשים; רמ"א או"ח קפג ב).

• יש סוברים שאינו נותן את המים אלא כשהוא מתחיל לברך את ברכת הארץ, והטעם שמיד שיתחיל לזכור את שבח ארץ ישראל בברכת המזון, צריך שיהא ניכר שבחו של יינה, ואין מעלת היין ניכרת אלא כשהוא מזוג (תלמידי רבינו יונה ברכות נ ב).

• ויש סוברים שפעמיים הוא נותן מים לתוך היין, שבתחילה נותן ביין מעט מים, שיהא מזוג ואינו מזוג, וכשהוא מגיע לברכת הארץ הוא מוסיף עליו מים, עד שיהא מזוג כראוי בשלשה חלקי מים וחלק אחד יין (תוס' שבת עו ב ד"ה כדי (הב'), עירובין כט ב ד"ה כדי, פסחים קח ב ד"ה שתאן, בשם רבינו תם, וראה ספר הישר תכח; הלכות ברכות לריטב"א ח א. וראה רשב"ץ ברכות נא א).

טעימה מהיין

הטועם מן היין - פגמו, והיין נפסל בכך לכוס של ברכת המזון (פסחים קה ב, ורש"י ד"ה ושמע מינה; ברכות נב א; רמב"ם שבת כט טז; טוש"ע או"ח קפב ג), ולקידוש (רשב"ם פסחים קו א ד"ה קפיד; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח רעא י), ואף לקידוש של יום (מאירי פסחים קה ב), ולהבדלה (רי"ף פסחים קה ב), ולכל שאר הברכות שנתקנו לסדרן על היין (רשב"ם שם; מאירי שם; אבודרהם סדר מוצאי שבת). ונחלקו אמוראים בגמרא בפסול זה:

• יש אומרים שאפילו נשאר ביין כשיעור, הרי הוא פגום (ראה פסחים קה ב; תוס' שם קו א ד"ה משום), שיין ששתו ממנו הרי הוא כשיורי כוסות (רמב"ם שבת כט טז; רשב"א ברכות נב א, בשם הראב"ד; ארחות חיים הלכות קידוש היום כב; כלבו לא).*

• ויש אומרים שיין שטעם ממנו נפגם מפני שכוס של ברכה יש לה שיעור, וכשטעם ממנה נחסר שיעורה, אבל אם היה בכוס יין יותר מכשיעור וטעם הימנו לא נפגם היין (פסחים קו א, ורש"י ד"ה משום).

יש מן הראשונים שסוברים שהלכה כדעה שניה (רי"צ גיאת הלכות קידוש, בשם רב האי גאון ובשם רב שמואל הלוי); והרבה סוברים שאין הלכה כדבריו (ראה רי"צ גיאת שם; ראה תוס' פסחים קו א ד"ה משום; רמב"ם שבת כט טז; או"ז א רח; שו"ע או"ח קפב ג).

השומעים הברכה

יין שלפני המסובים שלכתחילה אף הם צריכים לשתות לאחר הברכה מכוסות שלפניהם או מכוסו של המברך, יש מן הראשונים סוברים שאף עליו יש להקפיד שלא יהא פגום, ולפיכך אם היו לפניהם כוסות פגומות, צריך לתת לתוכן מכוסו של המברך לתקנן בכך, כדי שישתו כולם מכוס שאינה פגומה (תוס' ברכות מז א ד"ה אין, פסחים קו א ד"ה הוה; רשב"א ברכות שם; רא"ש ברכות ז טו; דעה ראשונה בשו"ע או"ח קפב ד, ושם קצ א, ושם רעא יז בסתם).

וכתבו האחרונים שאם אי אפשר להקפיד על כוסות המסובים, כגון שאין שם אלא כוס אחת למברך, אין להקפיד על שתיית המסובים, ודי בכך שהמברך שותה מכוס שאינה פגומה (ט"ז או"ח קפב סק"ד. וראה שו"ע הרב שם קצ ה).

ויש ראשונים סוברים שאין להקפיד על היין שלפני המסובים שלא יהא פגום, ולא הצריכו כוס שאינה פגומה אלא לאותה הכוס שמברכים עליה בלבד, שהרי המסובים אם רצו שלא לשתות רשאים הם, ששתייתם אינה אלא למצוה מן המובחר (רא"ה ברכות מז א; ראה רבנו דוד פסחים קח ב; מאירי ברכות שם, בשם יש חולקים; שו"ע או"ח קפב ד, בשם יש מי שאומר. וראה ט"ז שם סק"ה).

המברך על הכוס ושותה ממנה, ונותן לשאר המסובים לשתות אחריו מכוסו, נחלקו האחרונים:

• יש סוברים שלאחר ששתה המברך הרי זו כוס פגומה (ט"ז או"ח קפב סק"ד), ולכן עדיף לסוברים שאף כוסות המסובים יש להקפיד בהן שלא תהיינה פגומות שיהיה לכל אחד מן המסובים כוס של יין לפניו בשעת הברכה, וישתה כל אחד מכוסו שלו, שהכוסות כולן חשובות כוסות של ברכה כמו כוס המברך (ט"ז שם; שו"ע הרב או"ח קצ ה); או שיהיו לפני המסובים כוסות ריקות, ויתן המברך לתוכן מן היין שבכוסו קודם שישתה הוא (שו"ע הרב שם)^[17].

• ויש שכתבו שאין לחוש במה שטועמים המסובים מכוס שכבר טעם ממנה המברך, שכיוון שמתחילה היה היין שבכוס מתוקן, נחשבת שתיית כולם כשתיה אחת של יין שאינו פגום (ראה מלכי בקדש או"ח תעב ט; משנה ברורה קפב ס"ק כד, ושער הציון רעא ס"ק פט). ודוקא כשהם שותים מכוסו, אבל אם כל אחד מן המסובים שותה מכוס שלפניו, וכוסותיהם פגומות, אי אפשר לתקנן ביין שישפוך המברך מכוסו לכוסותיהם לאחר ששתה מכוסו (ראה רא"ש ברכות ז טו, ומעדני יום טוב שם סק"ה, ושער הציון שם).

שפך לידו

אם לא שתה מהכלי, אלא שפך ממנו לתוך ידו ושתה, או ששפך לתוך כלי אחר ושתה ממנו, לא נפגם, ואין בכך כלום (ברכות נב א; טוש"ע או"ח קפב ג).

וכן אם הושיט אצבעו לתוך הכוס והוציאה וטעם מהיין שעליה, כתבו הראשונים שלא פגם את היין שבכוס, ויכול הוא לברך עליו (ספר הבתים בית תפילה שער ה, בשם הרב הנגיד; אבודרהם סדר מוצאי שבת; משנה ברורה קפב ס"ק יח); ויש מהראשונים שסוברים שפוגם הוא את היין שבכוס בכך (ספר הבתים שם, בשם רי"צ גיאת).

בשעת הדחק

כתבו הראשונים שאם אין לו יין אחר מברך על היין הפגום (רשב"ם פסחים קו א ד"ה קפיד; המנהיג הלכות פסח צג; תוס' הרי"ד ופסקי הרי"ד פסחים שם; פסקי הריא"ז פסחים י א אות לב, והובא בשלטי גיבורים פסחים שם סק"ג; אגודה פסחים שם אות פד; אבודרהם סדר מוצאי שבת; שו"ע או"ח קפב ז). יש שפרשו הכוונה שאין לו יין אחר בביתו (דרישה או"ח קפב סק"ג, בדעת הרשב"ם); ויש שכתבו שדוקא כשאין יין אחר בכל העיר (דרישה שם, בדעת מהר"ם מרוטנבורג).

תיקון היין

יין פגום שהוסיף לתוכו מעט יין, יש סוברים שתיקנו בכך (ראה תוס' ברכות נב א ד"ה טעמו; מחזור ויטרי הלכות פסח נז; ראבי"ה תקיד; רא"ש ברכות ח ב, ופסחים י יד; טוש"ע או"ח קפב ו), וכן אמרו בירושלמי, שר' יונה היה טועם מן הכוס ומתקנה (ירושלמי ברכות ז ה), שכשמוסיפים ליין מעט, חוזר הוא לחשיבותו (הגהות מיימוניות שבת כט טז סק"א), או שכל דבר שנפגם, כשנסתמה הפגימה חוזר הוא להכשרו (ב"ח או"ח שם).

וכתבו האחרונים שאפילו לכתחילה יכול הוא לברך על יין שתיקנוהו כך (אליה רבה רעא ס"ק כג, ודמשק אליעזר לביאור הגר"א או"ח קפב ו ס"ק יז, בדעת השו"ע). ויש שכתבו שדוקא כשאין לו יין שאינו פגום התירו לברך על יין המתוקן, אבל כל שאפשר לו, אין לו לברך אלא על יין שלא נפגם כלל (אליה רבה שם).

ויש חולקים וסוברים שאין לכוס פגומה תקנה, אלא צריך שיערה את כל היין שבכוס לחוץ וימזוג לה יין אחר, אבל שפיכת יין לתוך היין הפגום אינה מועילה לתקנו (מחזר ויטרי הלכות פסח נז, בשם רבינו; ראבי"ה תקיד, בשם רבי אליעזר ממיץ; הגההות מיימוניות שבת כט ס"ק ת, בשם מהר"ם).

לסוברים שהוספת יין מתקנת את היין הפגום, יכול הוא כמו כן לתקנו בהוספת מעט מים (ראה ירושלמי ברכות ז ה; תוס' ברכות נב א ד"ה טעמו; רא"ש שם ח ב; טוש"ע או"ח קפב ו), כשהיין אינו מזוג כל צרכו, והוספת מעט מים לא תקלקלנו ולא תפסלנו לשתיה (ראה רא"ש ברכות שם; שו"ע או"ח רצו ג); וכן יכול לתקנו בהוספת שאר משקים (ראבי"ה תקיד; אליה רבה קפב ס"ק יא. וראה מגן אברהם שם ס"ק יא), ובלבד שאינם מקלקלים את היין (מגן אברהם שם).

יינות שלנו

יינות שלנו, שאינם חזקים והמים פוגמים את טעמם, יש מן האחרונים שכתבו שאי אפשר לתקנם במים, שלא אמרו לתקן במים אלא בזמנם, שהיין היה חזק והיה טעון מזיגה במים (ראה יין: חי ומזוג), ולפיכך נחשבו המים בזמנם כמינו של היין (אליה אבה רד ס"ק י, בשם עולת תמיד; הגהות חתם סופר למגן אברהם קפב סק"י); ויש שכתבו שגם יינות שלנו אפשר להוסיף עליהם מים, ובלבד שישאר בהם טעם יין (פרי מגדים רד אשל אברהם ס"ק טז; קובץ תשובות לגרי"ש אלישיב ג לד; ארחות רבינו ג עמ' רכא, בשם החזון איש; שבט הלוי י מב סק"ט).

יש שכתבו שאין להוסיף מים למיץ ענבים, שכיון שטעמו חלש מאוד, בהוספת מים בטל ממנו שם יין (מנחת שלמה קמא ד, תניינא יג, הליכות שלמה פסח ט יג; שיעורי הגרי"ש אלישיב ברכות עמ' שעא, והלכות שבת בשבת א עמ' שפו, משמו)^[18]; ויש שכתבו שאפשר למזוג מיץ ענבים במים באופן שנשאר בו טעמו (אור לציון ב כ יב; מבית לוי יז עמ' מט; דרור יקרא עמ' תלב, בשם הגר"ח קנייבסקי; חוט שני ברכות עמ' קפא).

החזירו לקנקן

יין פגום שבכוס ששפכו לתוך קנקן או לתוך הבקבוק, נחלקו הפוסקים אם נתקן בכך:

• יש סוברים שהיין המרובה שבקנקן מבטל את היין הפגום שנשפך לתוכו מהכוס, ש"ראשון ראשון בטל"^[19], ויכול הוא לחזור ולשפוך מן הקנקן לתוך הכוס ולברך עליה (ראה תשב"ץ קטן שיג, בשם המהר"ם מרוטנבורג; שו"ע או"ח קפב ה); ודוקא בדיעבד, אבל לכתחילה אין מחזירים יין פגום לתוך הקנקן (מגן אברהם שם סק"ט).

• יש שכתבו שאפילו אין בקנקן אלא מעט יין, שאין לומר בו "ראשון ראשון בטל" כשם שבשפיכת מעט יין או מים לכוס פגומה, הכוס ניתקנת בכך, לסוברים כן, כך החזרת היין לקנקן אפילו אין בו אלא מעט יין זה הוא תיקונו (אליה רבה שם ס"ק י, בדעת רבינו פרץ).

• ויש מהאחרונים שכתבו שכשם שהמערה יין לתוך כוס פגומה תיקנה בכך, כך המערה לתוך קנקן מעט יין שנשאר בכוס שנפגמה, נעשה הכל פגום (ב"ח או"ח קפב, בשם מהרש"ל)^[20].

הנהגת הברכה

הבא לברך ברכה על הכוס צריך לברך על כוס מליאה, ויש סוברים שכמו כן צריך להדר את הכוס בעיטור ועיטוף, נוטלה בשתי ידיו, ונותנה בימין, ומגביהה מן הקרקע טפח, ונותן את עיניו בה (ראה לעיל: גדרה). על פרטי הדינים בכל הנהגות אלו, ראה להלן.

מלאה

כוס של ברכה צריך שתהא מליאה (ברכות נא א; רמב"ם שבת כט ז; טור או"ח קפג, רעא; שו"ע שם י; רמ"א שם קפג ב); ואמר ר' יוחנן: כל המברך על כוס מליאה, נותנים לו נחלה בלי מצרים, שנאמר: וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה (דברים לג כג. ברכות שם); ר' יוסי בר חנינא אומר: זוכה ונוחל שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא (ברכות שם). ונחלקו הראשונים בדבר:

• יש סוברים שצריך שתהא הכוס מליאה על כל גדותיה (טור או"ח קפג; רמ"א שם ב), ונראה מדברי ראשונים שאפילו נחסר ממנה מעט, כשיעור שאדם מניח בידו כדי לטעום מן היין, אינה חשובה מליאה (ראה רשב"א ברכות נב א).

• ויש סוברים שאם נחסר מן הכוס מעט, עדיין חשובה היא כמליאה (ספר המאורות ברכות שם, בשם הראב"ד; שו"ע הרב או"ח קפג ד; משנה ברורה שם סק"ט). וכתבו האחרונים שלפיכך אם חושש בכוס מליאה על גדותיה שהיין עלול להישפך ולהתבזות, לא ימלאנה כל כך (ראה ט"ז שם סק"ד); ונראה מדברי ראשונים שכל שאין החסרון ניכר, חשובה היא מליאה (ראה ראבי"ה תקיד).

כוס מליאה שאינה מליאה ביין, כגון שזרק לתוכה דבר אחר והגביה את היין עד שפת הכוס, כתבו אחרונים שחשובה היא כוס מליאה (ראה מגן אברהם קפב ס"ק יב); ויש חולקים וסוברים שצריך למלאות את הכוס ביין (תוספת שבת או"ח רעב סק"ט).

עיטוף

עיטוף שכוס של ברכה טעונה, לחלק מהדעות (ראה לעיל: גדרה), הכונה שיתעטף בטליתו או שיתן סודר על ראשו בשעה שמברך (ראה ברכות נא א; מאירי ברכות נא א; רבינו ירוחם אדם טז ז), כדי שיעמוד באימה וביראה ובענוה בשעת הברכה (ספר המכתם ורשב"ץ ברכות שם). בירושלמי אמרו שהמתעטף ומברך, הרי הוא כמלאכי השרת, שנאמר בהם: בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו (ישעיה ו ב. ירושלמי ברכות ז ה).

סודר זה שהמתעטף נותן על ראשו, נחלקו בו המפרשים:

• הראשונים כתבו שהוא סודר שפורס על ראשו, משום שאסור לברך בגלוי ראש (ראה ערך גלוי ראש: בדברים שבקדושה. רא"ש ברכות ז לה; רבינו ירוחם אדם טז ז; טור או"ח קפג), ואף על פי שאין בזה הבדל בין ברכת המזון לשאר ברכות, שאף שאר הברכות אסור לברך בגילוי הראש, נמנה העיטוף בין עשרת הדברים שנאמרו ביפוי כוס של ברכה (ראה לעיל: גדרה), לומר שאף מעלה זו יש בה (מעדני יום טוב שם אות ש).

• ויש מהאחרונים שכתבו שסודר זה שאמרו אין הכוונה לאותה מצנפת קטנה שאדם לובש על ראשו שלא יהא בגילוי הראש לגמרי, אלא הוא סודר נוסף שפורסים על הראש לצניעות, והוא כיסוי שמכניע את לב האדם, ומביאו לידי כוונת הברכה וליראת שמים (פרישה או"ח קפג ס"ק טו, בדעת הרא"ש והטור; ב"ח שם). ועוד כתבו להלכה שכל ירא שמים יהא נזהר בשעת הברכה להתעטף במלבוש עליון ולשים כובע על ראשו, ולא יברך במצנפת קטנה, ואפילו כשמברך ביחיד (ב"ח שם). ועוד כתבו האחרונים שבזמן הזה נוהגים שאף המברך בלא כוס מניח את הכובע על ראשו (משנה ברורה שם ס"ק יא).

אחיזת הכוס

כוס של ברכה מנו בין הדברים שיש ליפותה בהם, שנוטלה מן השולחן (מאירי ברכות נא א), או ממי שנותנה לו (ראה לקט יושר או"ח עמ' 86), בשתי ידיו (ברכות שם; טוש"ע או"ח קפג ד), קודם שיתחיל לברך (בית יוסף שם), כדי להראות את חביבות קבלת הכוס, שהוא חושק לקבלה בכל כוחו (ט"ז שם סק"ב, בשם אביו).

כוס של ברכה כשמתחיל לברך נותנה בימין לכבוד הכוס, שהימין היא ידו החשובה (ברכות נא א; רמב"ם שבת כט ז; טוש"ע או"ח קפג ד, וט"ז סק"ב), ולכל מצוה הימין עדיף (תוס' הרא"ש ברכות נא א; רבנו מנוח ברכות ז טו). ואמרו שלא יסייע ביד שמאל ליד ימין בשעת הברכה (ברכות נא ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

המבדיל, בשעה שמברך על הבשמים, שבשעת הברכה צריך הוא ליטלם בימינו (ראה ערך ימין), יש לו לאחוז את היין בשמאלו (ראבי"ה קכ, הובא במרדכי ברכות רמז קמט; שו"ע או"ח רצו ו), ואינו מניחו מידו, כדי שתהא הברכה על הכוס (משנה ברורה שם ס"ק ל).

לא יטול את הכוס כשכפפות בידיו (מגן אברהם או"ח קפג סק"ו; אליה רבה שם סק"א), שגנאי הוא לכוס, שנראה כמי שאינו רוצה לאוחזה בידו (ערוך השלחן שם ה).

יש שכתבו, על פי הסוד, שלא יאחז את הכוס באצבעותיו, אלא יעמיד את הכוס על כף ידו, והאצבעות תהיינה זקופות סביב הכוס (של"ה שער האותיות אות ק ד"ה והכוס (דף ע), והובא במגן אברהם קפג סק"ו); ויש שכתבו שיעמיד את הכוס על חמש האצבעות (ראה זוהר בהקדמה דף א א; שו"ת בית יעקב קעד, בשם כתבי האר"י; סדור יעב"ץ הנהגת הסעודה דיני הכוס ד סק"ז. וראה שו"ת תורה לשמה כט), והאצבעות תהיינה זקופות ומקיפות את הכוס, ומחזיקות אותה נגד הלב (סדור יעב"ץ שם).

כוס של ברכת המזון, לכתחילה נכון לאחוז בה עד לאחר ברכת בורא פרי הגפן שאחרי ברכת המזון (סדור עמודי שמים ברכת המזון; שלחן שלמה קפג הערה ד; כף החיים קפג ס"ק יט).

הגבהת הכוס

כוס של ברכה, מגביהה מן הקרקע טפח (ברכות נא א; רמב"ם שבת כט ז; טוש"ע או"ח קפג ד), או יותר (רמב"ם שם), שנאמר: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, ואין נשיאה פחותה מטפח (תהלים קטז יג. ברכות שם, ור"י מלוניל שם).

וכתבו הראשונים שלא אמרו שמגביהה טפח מן הקרקע אלא ביושב על גבי קרקע, אבל אם הוא מיסב אל השולחן, מגביהה מעל השולחן טפח, כדי שתהא הכוס נראית לכל המסובים, ויסתכלו בה (רש"י ברכות נא א ד"ה מן הקרקע; רשב"ץ שם; טוש"ע או"ח קפג ד); ויש סוברים שמגביהה טפח מן הקרקע ממש, ואף על פי שאינה גבוהה מן השולחן כלל, ובלבד שלא יניחנה על השולחן (הלכות ברכות לריטב"א ח ג).

הבטה בכוס

נתינת עיני המברך בכוס של ברכה שאמרו, לסוברים כן (ראה לעיל: גדרה; טוש"ע או"ח קפג ד, וראה רמ"א שם רעא י), זהו כדי שלא יסיח המברך את דעתו ממנה (ברכות נא ב; טוש"ע או"ח קפג ד), כלומר מן הברכה (טור שם).

ונחלקו האחרונים במה נותן המברך את עיניו:

יש סוברים שצריך ליתנן ביין שבכוס (ראה דרכי משה או"ח קפג סק"ה, ורמ"א שם ד); ויש סוברים שצריך ליתנן בכוס עצמה (ט"ז שם סק"ד; ראה מגן אברהם שם סק"ז; אליה רבה שם סק"ט, בדעת הלבוש; שו"ע הרב שם ט), שהטעם שנותן את עיניו בכוס הוא כדי שלא יסיח את דעתו מן הברכה, ודבר זה אינו תלוי אלא בראיית הכלי (ט"ז שם).

אף השומעים העונים אמן אחר הברכה יתנו עיניהם בכוס (ירושלמי ברכות ה ב; טור או"ח רצט; רמ"א או"ח רצו א, ומגן אברהם סק"א).

דיבור

אין מסיחים בדברים בטלים שאינם מענין הברכה, על כוס של ברכה (ברכות נא ב, וראה תוס' ברכות נא ב ד"ה אין; רמב"ם ברכות ז טו; שבלי הלקט קנו; טוש"ע או"ח קפג ו), משעה שאחזה בידו ועד שיברך (רש"י ברכות נא ב ד"ה אין; ראבי"ה קלט; טוש"ע שם).

אף המסובים שיוצאים ידי חובה בברכה, יש מהראשונים שכתבו שאין להם לשוח (תלמידי רבינו יונה ברכות שם, בשם רבני צרפת), אלא יש להם לשתוק עד שתכלה ברכת המזון וברכת היין, וישתו (רמב"ם שם). וכתבו הראשונים שאף להם אסור לשוח משעה שנתנו למברך את הכוס לברך (ראה תלמידי רבינו יונה שם בשם רבני צרפת)^[21]; ויש חולקים וסוברים שדוקא משעה שהתחיל המברך לברך אין להם לשוח (ראה רא"ש ברכות ז לה; מאירי ברכות שם; חדושי אנשי שם שם, בדעת רש"י; שו"ע או"ח קפג ו וט"ז שם סק"ה, בדעתו).

שתיית היין

כוס של ברכה, צריך לשתות ממנה תיכף כשגמר לברך את ברכת היין ואת הברכה שהוא מברך על הכוס (בית יוסף יו"ד רסה); ודנו בתלמוד ובפוסקים בשיעור שיש לשתות מן הכוס, ומי הוא שחייב או מצוה עליו לשתות (ראה להלן).

כוס קידוש

טעימה מכוס של קידוש, נחלקו תנאים בשיעורה, וכן שנינו: טעימת יין, כל שהוא; ר' יוסי בר יהודה אומר מלא לוגמיו (פסחים קז א), וכן הלכה (רמב"ם שבת כט ז; טוש"ע או"ח רעא יג). ובשיעור מלא לוגמיו נחלקו הדעות:

• הרבה ראשונים כתבו שאינו מלא לוגמיו ממש, אלא הוא השיעור שאם יסלקנו לצד אחד של פיו ייראה כמלא לוגמיו (ספר הישר לרבינו תם (חלק החידושים) שכג; תוס' עירובין עט ב ד"ה אם, יומא פ א ד"ה הכי, בשם רבינו תם; רבנו דוד ומאירי ור"ן וחידושי הר"ן ומהר"ם חלאוה פסחים קז א; רא"ש פסחים י יח; טוש"ע או"ח רעא יג); ויש סוברים שהוא שיעור קבוע של מלא לוגמיו של אדם בינוני (מהר"ם חלאווה שם).

• ויש חולקים וסוברים שמלא לוגמיו שאמרו הוא כשיעור מלא לוגמיו ממש (תוס' שבת עו ב ד"ה ויעמוד, בתירוץ שני).

כתבו הראשונים והאחרונים, שלכתחילה, מצוה מן המובחר לשתות רביעית (ספר המנהיג הלכות שבת יח, והובא באליה רבה רעא ס"ק כח); ויש שכתבו בדעת חלק מהראשונים, שאף לכתחילה אין צריך לשתות מכוס של קידוש אלא מלא לוגמיו, שאין צריך לשתות את הכוס, אלא לטעום ממנה בלבד (ב"ח או"ח תעב, תפו).

שאר כוסות

שאר כוסות של ברכה נחלקו בהן הראשונים:

• יש סוברים שאף מהן יש לשתות "כמלא לוגמיו" (רי"צ גיאת הלכות קידוש; ראה תוס' ותוס' רבי יהודה החסיד ותוס' הרא"ש ברכות לז א ד"ה נתן; תוס' פסחים קה ב ד"ה ש"מ; רבנו דוד וחידושי הר"ן ומהר"ם חלאוה פסחים קז א; טוש"ע או"ח קצ ג), כגון מכוס של ברכת המזון (תוס' ורבנו דוד שם; טוש"ע שם); ושל הבדלה (רבנו דוד וחידושי הר"ן שם); ושל ברית מילה (ראה תשוג גאוני מזרח ומערב קכג); ושל ברכת ארוסין (ראה במפתחות לשו"ת באר שבע לסי' מט), שאין לחלק בין קידוש ששיעור הטעימה האמור בו הוא מלא לוגמיו, לבין שאר כוסות של ברכה, שאף קידוש על היין אינו מן התורה אלא מדבריהם (שו"ת הרא"ש כה א).

• ויש סוברים שבשאר כוסות של ברכה אין צריך לטעום מלא לוגמיו, שדווקא בקידוש שדרשו מן הכתוב שחייבים לזכור את יום השבת על היין, נאמר שיעור זה (מחזור ויטרי תקג; מנהגים דבי מהר"ם עמ' 79; בית יוסף יו"ד רסה, בשם הרשב"א)^[22].

בדיעבד

השותה פחות מכשיעור לא קיים את מצות הכוס כלל (שו"ע הרב קצ ב; לבוש או"ח רעא יג), ואף בשעת הדחק, כגון שיש לפניו שתי ברכות על הכוס, ואין לו יין אלא מעט יותר מכשיעור, אינו יכול לשתות פחות מכשיעור, אלא יברך את שתיהן על כוס אחת (ראה תוס' פסחים קה ב ד"ה ש"מ (האחרון), ואליה רבה רעא ס"ק כד, בדעתם; תוספת שבת שם סק"ל, ושער הציון שם ס"ק נג); ויש מן האחרונים שמצדדים לומר שכדי שיוכל לברך על שתי כוסות אינו צריך לטעום אלא כלשהו (אליה רבה שם).

הבא לשתות מכוס של ברכה, כתבו פוסקים שישתה רביעית, ואף על פי שאינו צריך לשתות מכוס של ברכה אלא כמלא לוגמיו (ראה לעיל), כיון שבשיעור שתיית יין להתחייב בברכה אחרונה יש ספק אם די בכזית, או שאינו מברך אלא על רביעית (ראה ערך ברכה מעין שלש), והרי הוא חייב לשתות כמלא לוגמיו שהוא יותר מכזית, לפיכך ישתה רביעית כדי להסתלק מן הספק (טוש"ע או"ח קצ ג).

שתה אחר

המברך על הכוס ולא שתה ממנה, שלא יכול היה, או שלא רצה, אם שתה ממנה אחד מן הנמצאים שם יוצאים הוא וכל המסובים שם ידי חובתם, שהטעם שצריך לשתות מכוס של ברכה הוא מפני הגנאי של הכוס אם אין אדם נהנה ממנה לאלתר, ואף בשתיית אדם אחר שוב אין כאן גנאי (ראה עירובין מ ב, ורש"י ד"ה ליתביה; שו"ע או"ח קצ ד. וראה טוש"ע שם רעא יד).

וכתבו הראשונים שלכתחילה יטעם המברך עצמו (רשב"ם פסחים קה ב ד"ה וש"מ המברך; שו"ת הר"ן נב, בדעת רש"י; ב"ח או"ח רעא); ויש סוברים שגנאי הוא לכוס של ברכה אם לא יהנה ממנה המברך עצמו מיד (ראה שו"ת הר"ן נב).

ויש שכתבו שאף לכתחילה אין צריך שדוקא המברך ישתה מן הכוס, ודי שאחד מהמסובים שם ישתה (שו"ת כתב סופר או"ח כט ד"ה שבתי. וראה טור או"ח רסט, ומאירי עירובין עט ב, פסחים קא א, וראבי"ה תקיג).

כוס של קידוש, לדעת הרבה מן הראשונים הרי היא כשאר כוסות של ברכה, ויוצאים ידי חובתה אף כשלא שתה ממנה המקדש אלא אדם אחר (תוס' פסחים ק ב ד"ה ידי קידוש; רשב"ם ופסקי הרי"ד ורבנו דוד ומכתם וחידושי הר"ן שם קז א; ראבי"ה תקכה; רוקח נב; שבלי הלקט עג; רא"ש שם י טז,יח; שו"ע או"ח רעא יד).

ויש מן הגאונים שמחלקים בין קידוש לשאר ברכות הטעונות כוס, וסוברים שבקידוש שעיקרו מן התורה, וחכמים מצאו אסמכתא בכתוב שיש לקדש על היין (ראה ערך קידוש. לבוש או"ח רעא יד), המקדש לא יצא ידי חובה אלא אם הוא עצמו טעם מן היין (ספר הבתים הלכות שבת שערי הקידוש והשביתה שער שני אות ו, בשם רב שרירא גאון; רי"צ גיאת הלכות קידוש; ספר הבתים שם בשם רב שרירא גאון; טוש"ע או"ח רעא יד, בשם הגאונים). וכתבו הפוסקים שראוי לחוש לדברי הגאונים (שו"ע שם. וראה ב"ח שם).

שנים ששתו

שנים ששתו מכוס של ברכה, כתבו הראשונים שאין שתייתם מצטרפת לכשיעור, אלא צריך שאחד מן המסובים ישתה לבדו כמלא לוגמיו (רא"ש פסחים י יח; שו"ע או"ח קצ ד, וראה שם רעא יד), שלדעתם שיעור מלא לוגמיו שצריך לשתות מכוס של ברכה הוא מפני שבפחות מזה אינו חשוב הנאה, ושנים שכל אחד מהם שותה פחות ממלא לוגמיו, אין זו שתיה של הנאה (רא"ש שם).

ויש מן הראשונים שכתבו ששתיית כל המסובים מצטרפת לשיעור מלא לוגמיו, אף על פי שאין בה הנאה (העיטור שער שלישי הלכות מילהדף נג ג; ראה שבלי הלקט עג בשם הגאונים; ריטב"א עירובין עט ב, בשם תוס'; שו"ע או"ח רע"א יד, בדעה שניה). וביארו האחרונים שלדעתם שיעור מלא לוגמיו אינו משום ההנאה שבשתיית היין בשיעור זה, אלא שחכמים חלקו כבוד לכוס להצריך לשתות ממנה שיעור כזה (תוספות שבת רעא ס"ק לז; בגדי ישע שם יג). וכתבו האחרונים שבדיעבד יש לסמוך על דעה זו (משנה ברורה שם ס"ק עג).

שתיית השומעים

המברך על הכוס, ומוציא אף אחרים ידי חובתם, אין צריך שישתו מן הכוס כל אותם היוצאים ידי חובתם בברכה, אלא כל ששתה המברך או אחד מן המסובים, יצאו כולם. ומצוה מן המובחר לכתחילה שיטעמו כל המסובים מן הכוס (רשב"ם ותוס' פסחים ק ב ד"ה ידי קידוש; רא"ש שם י טז; טוש"ע או"ח קצ ד, ושם רעא יד, וט"ז שם ס"ק יז). ויש שכתבו בדעת חלק מהראשונים שמן הדין צריך שיטעמו כולם (מטה יהודה רעא סק"א, בדעת הרמב"ם שבת כט ז).

היתה כוס לפני כל אחד מהמסובים, ישתו מכוסותיהם שכל היין שבכוסותיהם חשוב כיין שבכוס של ברכה, ואין המברך צריך לתת מכוסו לכוסותיהם (תוס' ברכות מז א ד"ה אין, ופסחים קו א ד"ה הוה; רשב"א ורא"ה ברכות שם; רא"ש ברכות ז טו; שו"ע או"ח קצ א, ושם רעא יז); ויש מהראשונים שכתבו שנוהגים ליתן מכוס המברך לשאר כוסות, משום כבוד הכוס (ראבי"ה תקכה; רא"ש פסחים י טז; ר"ן פסחים קו א).

בשיעור טעימת המסובים, יש סוברים שיטעמו כולם שיעור "מלא לוגמיו" (כלבו כה; לבוש או"ח רעא יד); והרבה סוברים שאינם צריכים לטעום כשיעור זה, ודי שיטעמו כלשהו (מגיד משנה שבת כט ז, בשם הגאונים; ריטב"א עירובין עט ב; ט"ז או"ח רעא ס"ק יז; תוספות שבת שם אות לח; משנה ברורה שם ס"ק עא)^[23].

תורת השתיה

השותה מכוס של ברכה, מצוה שיגמע מהכוס גמיעות גסות דרך שביעה (רש"י סוכה מט ב ד"ה מגמע), משום חיבוב המצוה, שמראה שהוא תאב לשתות כוס של ברכה (מגן אברהם או"ח קצ סק"ב; ערוך לנר סוכה שם).

משגרו לאשתו

כוס של ברכה, יש תנאים הסוברים שמשגרו במתנה לאשתו דרך דורון וחשיבות, כדי שתשתה ממנו ותתברך ממנו בפרי בטנה (ראה ברכות נא א, ורש"י ד"ה במתנה; ברכות נא ב; טוש"ע או"ח קפג ד), טעימה בעלמא ולא הרבה (פני יהושע כתובות סה א בלשון שני); ויש מצדדים לומר שצריכה לשתות את כל היין שנשלח לה בכוס (גליוני הש"ס ברכות נא א).

יש סוברים שדוקא כוס של ברכת המזון יש לאדם לשגרה לאשתו, ולא שאר כוסות של ברכה (מאירי ברכות שם; לקט יושר או"ח עמ' 86).

נדה אין בעלה משגר לה כוס של ברכה, שהרי אסור לבעל לשלוח לאשתו נדה כוס של יין (ראה ערך נדה. בעלי הנפש לראב"ד שער הפרישה א; טוש"ע יו"ד קצה יג)^[24].

הערות שוליים

1