מיקרופדיה תלמודית:לא יראו פני ריקם; לא יראה את פני ה' ריקם

הגדרה^[1] - איסור על אדם להימנע מלהביא עולת ראִיה כשהוא נראה בעזרה ברגל

אסור לאדם לעלות לרגל מבלי שיביא קרבן (ספר המצוות לרמב"ם ל"ת קנו; סמ"ג לאוין שס; חינוך תצ), היינו שלא ימנע מלהביא עולת-ראִיה (ראה ערכו) כשהוא נראה בעזרה ברגל (ראה ערך ראיה. מכילתא משפטים כספא כ; חגיגה ז א; רמב"ם חגיגה א א)^[2], שנאמר: וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם (שמות כג טו, ושם לד כ. רמב"ם שם ושם; סמ"ג שם) - שישראל לא יֵרָאו לְפָנַי ריקם (כן משמע מאבן עזרא שם כג טו, וחינוך שם) - ונאמר: וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם (דברים טז טז. חינוך שם)^[3], ונמנה לאו זה במנין-המצוות (ראה ערכו. הלכות גדולות, הקדמה, לאוין שבמלקות כד, עמ' י במהדורת מכון ירושלים; ספר המצוות לרמב"ם שם; יראים שח; סמ"ג שם; חינוך שם)^[4].

ואינו עובר בה אלא כשנראה בעזרה בלא קרבן (כן משמע מחגיגה ז א, וירושלמי חגיגה א א; רמב"ם חגיגה שם)^[5], אבל המבטל את מצות ראִיה, ואינו נראה בעזרה ברגל כלל, לא עבר על לאו של ראיית פנים ריקם (כן משמע מסנהדרין קב א, לגירסתנו, וספר המצוות וסמ"ג וחינוך ויראים שם).

מלקות

העובר על הלאו אינו לוקה, שהוא לאו-שאין-בו-מעשה (ראה ערכו. רמב"ם חגיגה שם), וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקים עליו (ראה ערך הנ"ל וערך חיבי מלקיות).

ממתי עובר

הבא לעזרה ברגל ואין בידו קרבן, עבר מיד על איסור ראיית פנים ריקם (כן משמע מהמאירי חגיגה ז א, ועונג יום טוב צד וקיט).

כשיש בידו כסף לרכוש קרבן

ונחלקו ראשונים אם עובר אף על פי שיש בידו כסף לקנות בו קרבן (מאירי חגיגה ז א, על פי מכילתא משפטים כספא כ); או שאינו עובר (רמב"ם שם א ג, לפי עונג יום טוב שם ושם).

הביא קרבן בימי ההשלמה

נראה בעזרה ביום טוב ראשון ולא הביא קרבן, והביא לאחר מכן קרבן בשאר ימות הרגל - שיש לעולת-ראִיה (ראה ערכו) תשלומים כל ימות הרגל (ראה ערך עולת ראיה), וכן אם הביא בימי ההשלמה של שבועות (ראה ערכו וערך יום טבוח) - נחלקו ראשונים אם עבר על הלאו:

• יש סוברים שעבר על הלאו, ואין התשלומים מתקנים אותו (רמב"ם שם, לפי מים חיים שם, ושיירי קרבן חגיגה א א, וערוך השלחן העתיד קצו טו).

• ויש סוברים שלא עבר על הלאו (כן משמע מרש"י בכורות נא ב ד"ה מה, הראשון; סמ"ג לאוין שס, לפי לחם משנה שם, ושיירי קרבן שם), ומותר להיראות ריקם על מנת להביא קרבן אחר כך (מהרש"ם ד קיג), שלא הושלם הלאו עד שעבר הרגל ולא הביא (כן משמע מהר"י קורקוס שם).

נראה בזמן שאינו ראוי לקרבן

נראה בעזרה ברגל בזמן שאינו ראוי להקריב עולת ראִיה, כגון בלילה (ראה ערך קרבנות), או בשבת (ראה ערך עולת ראִיה), או אפילו בסוף היום כשאין שהות להספיק לשחוט ולזרוק את הדם (ראה ערך הנ"ל), אינו עובר על הלאו של ראיית פנים ריקם, שאין הלאו אלא שלא יראה ריקם בזמן שהוא יכול להקריב (מנחת חינוך תפט ב).

הפטורים מהראיה

אשה (ראה ערכו) שנראתה בעזרה ברגל בלא הבאת קרבן, לדעת הסוברים שאינה חייבת להיראות בעזרה ברגל (ראה ערך ראיה), אינה עוברת על הלאו של ראיית פנים ריקם (ספר המצוות לרמב"ם ל"ת קנו; חינוך תצ), שהלאו של ראיית פנים ריקם הוא מחמת המצוה של ראִיה (טורי אבן חגיגה ב א), והוא הדין שאר הפטורים מהראיה (ראה ערך הנ"ל).

כשלא הביא שלמי חגיגה

הנראה בעזרה ברגל, ולא הביא שלמי חגיגה (ראה ערכו), שמצווים בהם כל ישראל ברגל (ראה ערך חגיגה), נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שעבר בזה על הלאו של ראיית פנים ריקם (כן משמע מרש"י דברים טז טז; ספר המצוות לרמב"ם שם; כן משמע מחינוך פח; ברטנורא פאה א א), שאף החגיגה היא על גבי המזבח כעולת ראִיה (גור אריה דברים שם)^[6].

• ויש סוברים שבחגיגה אינו עובר כלל על הלאו (כן משמע מרש"י מנחות צ ב ד"ה מאי ניהו, ותוספות פסחים פ א ד"ה אתה, וסמ"ג לאוין שס; רמב"ם חגיגה א א, לפי הגהות משנה למלך לחינוך שם, ופתח הבית שם; רש"ש מגילה ה א; ר"י פערלא לספר המצוות לרס"ג מ"ע מו).

כשלא הביא צדקה

הנראה בעזרה ברגל בלא צדקה (ראה ערכו), שנינו בספרי שעבר בלאו של וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם (דברים טז טז), שהוא ריקם מן הצדקה (ספרי ראה קמג; לקח טוב שם); ומהרבה ראשונים נראה שאינו עובר על לאו זה (כן משמע מספר המצוות וסמ"ג שם וחינוך תצ)^[7].

הערות שוליים