מנוח

מנוח היה אביו של שמשון כמתואר בספר שופטים. לפני הולדתו של שמשון, מתגלה אל אשת מנוח מלאך ולאחר מכן גם אל מנוח עצמו לאחר שביקש זאת מה'.

התגלות המלאך לאשת מנוח[עריכה]

בספר שופטים מתואר כי אשתו של מנוח הייתה עקרה, וכי בעת שעם ישראל היה משועבד תחת פלישתים התגלה לאשתו של מנוח מלאך ה'. המלאך מבשר לאישה כי היא עתידה להרות וללדת בן ואומר לה כי בן זה עתיד להיות " נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן". המלאך מצווה על אשת מנוח להישמר משתיית יין ושיכר וכן מהימנעות מאכילת דברי טומאה כל עוד היא בהיריון.

אשת מנוח מתארת את המפגש למנוח ואומרת כי "אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד" כאשר מדברי אשת מנוח נראה כי היא לא זיהתה את הדובר אליה כמלאך אלא רק כאיש אלוהים שנראה כמלאך. אשת מנוח מספרת לו את שקרה‏^[1] ואת ציוויו של המלאך.

מנוח בתגובה פונה אל ה' ומתפלל אליו שהמלאך יבוא שנית ויורה להם מה לעשות לילד שיוולד. חז"ל מסבירים כי מנוח לא סמך על אשתו ולכן ביקש מהקב"ה שהמלאך יבוא שוב ויסביר לו באופן מלא {{ציטוטון|אמר לו מנוח: עד כאן שמעתי מן האשה והנשים אינן בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן, אבל 'עתה יבא דבריך' - מפיך אני רוצה לשמע, שאיני מאמין בדבריה, שמא חלפה [החליפה] בדבריה, או פחתה, או הותירה. 'מה יהיה משפט הנער".

התגלות המלאך השנייה[עריכה]

הקב"ה נעתר למנוח ושלח שנית את המלאך, אך במקום להיגלות אליו הוא נגלה שנית אל האישה דבר שעשוי לרמז על כך שהקב"ה לא תמך בחשדנותו של מנוח כלפי אשתו. כאשר המלאך מתגלה לאשת מנוח, היא ממהרת אליו וקוראת לו לבוא גם להיפגש עם המלאך. המלאך אומר למנוח " מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר" וחוזר בפניו על הציווי שאמר לאשתו ‏^[2].

הקרבת הקורבן[עריכה]

מנוח מבקש מהמלאך לחכות ושייתן לו גדי עיזים, אך המלאך אומר לו כי הוא לא יאכל ממנו והוא מעדיף שיקריב את הגדי לה'. מנוח בתגובה שואל את המלאך לשמו והמלאך עונה לו " לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי" בדומה לתשובת המלאך ליעקב ששאל אותו מהו שמו. הרד"ק מפרש כי על אף שבעת התגלות המלאך הייתה אסורה ההקרבה בבמות (שהרי אוהל מועד כבר שכן בשילה), היה מדובר בהוראת שעה שהתירה איסור זה, בדומה למעשהו של אליהו בהר הכרמל.

מנוח לוקח את גדי העיזים ואת המנחה ומעלה אותם על המזבח. ברגע שהקורבן עולה על המזבח עולה איתו המלאך בלהב האש מול עיני מנוח ואשתו. לאחר אירוע זה, הבין מנוח כי האיש לא היה סתם "שליח אלוקים" אלא מלאך ממש והוא נתפס חרדה ואומר לאשתו כי הם עתידים למות על כי הם ראו את אלוקים. אשתו בתגובה מרגיעה אותו ואומרת לו כי " לוּ חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת".

דברי המלאך אכן מתגשמים והאישה יולדת בן וקוראת לו שמשון.

דמותו במדרשי חז"ל[עריכה]

בגמרא ברכות סא א מובאת מחלוקת בין האמוראים האם מנוח היה עם הארץ בכך ש"הלך אחרי אשתו" ויש בכך פגם בהליכות הצניעות שלו, או שמדובר רק בכך שהלך אחרי עצתה ואין בכך פגם בהתנהלותו. למסקנה הגמרא קובעת כי מנוח לא היה עם הארץ וכי רק הלך אחרי עצתה ודרכיה.

על עקרותה של אשת מנוח מובא במדרש כי אשת מנוח הייתה אחותו של אבצן (בועז לפי המדרש) שערך משתאות לשלושים הבנים ושלושים הבנות שלו. המדרש מספר כי "בכל אחת ואחת עשה שני משתאות, אחד בבית אביו ואחד בבית חמיו, ובכולן לא זימן את מנוח" משום שלא האמין שלמנוח יוולדו ילדים ולכן לא רצה להזמינו כי לא יוכל להיפרע ממנו לאחר מכן. לבסוף, המדרש מספר כי עונשו של אבצן היה בכך שכל בניו מתו בחייו, ואילו הוא ראה את שמשון בן מנוח נולד.

הערות שוליים